The perks of being a pirate | Tom Nash

Translator: Joseph Geni Reviewer: Krystian Aparta

תרגום: noam vaizel עריכה: Yael Ring

Often when I'm out in public,

לעיתים כשאני מסתובב בחוץ,

a child will stare at me.

ילדים בוהים בי.

And if the child is particularly brave, they'll approach me and ask:

ואם הילד אמיץ במיוחד, הוא ייגש אלי וישאל:

"Are you a pirate?"

"אתה פיראט?"

(Laughter)

(צחוק)

To which I then need to respond,

ושוב אני נאלץ לענות לו,

once again,

שוב,

"Yes."

"כן."

(Laughter)

(צחוק)

I mean, let's be honest:

אני מתכוון , בואו נהיה כנים:

I've got two hooks, prosthetic legs and a penchant for hard liquor.

יש לי שני ווים, רגליים תותבות ונטייה למשקאות חריפים.

(Laughter)

(צחוק)

All I need is an eye-patch and a parrot, and I'm basically there.

כל מה שאני צריך זה רטייה לעין ותוכי, ואני פחות או יותר שם.

(Laughter)

(צחוק)

But I like being a pirate.

אבל אני אוהב להיות פיראט.

I find many advantages to having a disability,

אני מוצא הרבה יתרונות בלהיות בעל מוגבלות.

and I'm not just talking about the money I save on gloves ...

ואני לא מדבר על הכסף שאני חוסך על כפפות...

(Laughter)

(צחוק)

or the fantastically legitimate excuse for never having to master chopsticks.

או התירוץ המושלם לכישלון המוחלט שלי בשימוש במקלות סיניים.

(Laughter)

(צחוק)

I'm talking about real advantages I feel I've gained,

אני מדבר על יתרונות אמיתיים שאני מרגיש שהרווחתי,

having gone through physical adversity.

בזכות האתגרים הפיזיים שהתגברתי עליהם.

When I was 19, I contracted a disease

כשהייתי בן 19, נדבקתי במחלה.

that resulted in the loss of both my arms at the elbows,

כשתוצאה איבדתי את שתי זרועותי עד המרפקים.

both my legs below the knee,

שני רגליי עד לברכיים.

and left enough scars on my face to elicit jealousy in Freddy Krueger.

ומספיק צלקות בפניי לעורר קנאה בפרדי קוגר.

(Laughter)

(צחוק)

Now, I may never be able to communicate in sign language,

אני לעולם לא אוכל לתקשר בשפת הסימנים.

but my increased resilience and general ability to problem-solve

אבל החוסן המוגבר שלי ויכולתי הכללית לפתור בעיות

התחזקה בכך שהוכרחתי לחשוב רוחבית

has been heightened by being forced to think laterally

to overcome problems that most people aren't faced with.

על מנת להתגבר על בעיות שרוב האנשים לא מתמודדים איתם.

One of the first lessons that I learned

אחד מהשיעורים הראשונים שלמדתי

immediately followed the painful and arduous task

מיד אחרי המשימה הכואבת והמפרכת

of learning how to walk again,

של ללמוד ללכת שוב.

but it went on to pay dividends for the rest of my life.

אך זה המשיך להעניק לי דיווידנדים (תגמולים) לשארית חיי.

It happened when I attempted to step up a curb.

זה קרה כשניסיתי לעלות למדרכה.

Now as rudimentary as this action sounds to most of you,

כמה שזה נשמע כמו פעולה בסיסית לרובכם,

stepping up a curb is somewhat of a challenge

לעלות למדרכה זה אתגר רציני

for those of us without ankle movement.

לאלו מאיתנו ללא תנועת קרסול.

So I tried stepping up the curb

אז ניסיתי לעלות למדרכה

the way I'd always known how, front on,

בדרך שתמיד עשיתי זאת, מקדימה.

for days on end,

במשך ימים רצופים.

with no success,

ללא הצלחה.

until it became obvious that the time and effort

עד שזה הפך לברור שהזמן והמאמץ

I was investing into this endeavor was clearly disproportionate

שהשקעתי במשימה הזאת הם לחלוטין לא פרופורציונליים

to the benefit of its outcome.

לתוצאה הצפויה.

(Laughter)

(צחוק)

So, I decided to inspect the problem from a different angle.

לכן, החלטתי לבחון את הבעיה מזווית אחרת.

If I couldn't use an ankle joint

אם אני לא יכול להשתמש במפרק הקרסול

to achieve the range of motion that I required to mount the curb,

להגיע לטווח התנועה הנדרש על מנת לעלות את המדרכה,

I would have to use a different joint,

אצטרך להשתמש במפרק אחר,

like my hip.

כמו הירך שלי.

So I turned my body perpendicular to the curb

אז סובבתי את גופי במקביל למדרכה

and placed my foot up sideways,

ולמקם את הרגל שלי מהצד,

and I was able to step up immediately.

ויכולתי לעלות מיד.

Within five minutes,

בתוך חמש דקות,

no staircase was safe from my advances.

שום גרם מדרגות לא עמד בפני ההתקדמות שלי.

(Laughter)

(צחוק)

That very day, I climbed a staircase of three flights,

באותו היום ממש, עליתי במדרגות של שלוש טיסות.

which I was quite impressed with as well,

די התרשמתי מזה בעצמי,

except I realized that I didn't know how to get back down again.

אלא שלא ידעתי איך לרדת חזרה שוב.

(Laughter)

(צחוק)

That was a long weekend.

זה היה סוף שבוע ארוך.

(Laughter)

(צחוק)

Now, in my past life as an able-bodied person,

בעברי, כאדם בעל גוף מתפקד,

I'd been a guitarist.

הייתי גיטריסט,

I was alright as a player,

הייתי נגן די סביר,

but I'd never really taken it further.

אבל מעולם לא לקחתי את זה רחוק יותר.

I'd never really started a band or played live all that much.

מעולם לא הקמתי להקה או ניגנתי הרבה מול קהל.

Nonetheless, music was a great passion of mine,

עם זאת, מוזיקה הייתי תשוקה גדולה שלי,

and when I lost my arms,

וכשאיבדתי את ידיי,

the idea that it may no longer be a part of my life

המחשבה הייתה שזה לא יהיה עוד חלק מחיי

critically challenged my will to keep living.

היוותה מכשול משמעותי לרצוני לחיות.

However, the thought that emerged

למרות זאת, המחשבה שעלתה

immediately after being discharged from hospital was:

מיד כששוחררתי מבית החולים הייתה:

"If Ray Charles can play the piano while blind as a bat,

"אם ריי צ'ארלס יכול לנגן בפסנתר כשהוא עיוור כעטלף,

let's get to work on a solution for this guitar problem."

בוא נתחיל לעבוד על פיתרון לבעיית הגיטרה הזאת."

So, consulting with an engineer,

אז, התייעצתי עם מהנדס,

I designed a slide system that would hook into my left hook,

עיצבתי מערכת סלייד שתתחבר לוו השמאלי שלי,

and I devised another pick-holder system that would clip into my right hook.

והמצאתי עוד מערכת החזקה למפרט שיכולה להתחבר לוו הימני שלי.

Now, if this worked,

עכשיו, אם זה יעבוד,

I would be able to play the guitar open tuned on my lap, like a slide.

אוכל לנגן בגיטרה מכוונת כלפי מעלה על ברכי, כמו גיטרת סלייד.

So after weeks of testing and alterations,

אז לאחר שבועות של בחינות ותיקונים,

I finally had the accessories back to play the guitar again,

היה לי סוף סוף את האביזרים על מנת שאוכל לחזור לנגן שוב

and I was right back where I was before losing my hands --

וחזרתי לאותה נקודה בה הייתי לפני שאיבדתי את ידיי --

being issued with noise complaints from my neighbors, obviously.

מקבל תלונות על רעש מהשכנים, כמובן.

(Laughter)

(צחוק)

But this time, I took it further.

אבל הפעם, לקחתי את זה רחוק יותר.

I started a band with my friends.

הקמתי להקה עם החברים שלי.

We wrote songs and recorded them.

כתבנו שירים והקלטנו אותם.

We even played gigs to real people.

אפילו ניגנו בהופעות בפניי אנשים אמיתיים.

Not as many as this.

לא הרבה כמו זה.

(Laughter)

(צחוק)

But even though it was a just a tiny step,

אבל אפילו שזה היה צעד קטן,

it was a giant leap from what I'd achieved when I was all in one piece.

זאת הייתה קפיצת מדרגה עצומה ממה שהשגתי כשהייתי בעל גוף שלם.

Now while relearning every action that one has ever cultivated

בעוד שלמידה מחדש של כל פעולה שכל אחד מאתנו רכש

might seem like a significant undertaking --

יכולה להיראות כמשימה משמעותית --

and believe me, it very much was, in the short term --

והאמינו לי, זה ממש היה, בטווח הקצר --

it was nonetheless having a positive effect

היה לזה בכל זאת אפקט חיובי

on the way that I approached everything else in my life.

על הגישה בה ניגשתי לכל דבר אחר בחיי.

Not only did it transform my ability to problem-solve,

לא רק שזה שינה את היכולת שלי לפתור בעיות,

but I also felt I became more pragmatic,

אלא הרגשתי שזה גם הפך אותי ליותר פרגמטי,

less sensitive to hindrances,

פחות רגיש למכשולים,

in some cases, more patient,

במקרים מסויימים, יותר סבלני,

and magically transformed people's abilities

ושינה באופן קסום את היכולת של אנשים

to offer me their seats on public transport.

להציע לי את המושב שלהם בתחבורה ציבורית.

(Laughter)

(צחוק)

Trivial setbacks began to pale in comparison

מכשולים טריוויאליים החלו להחוויר בהשוואה

to challenges I'd previously overcome,

לאתגרים שכבר התגברתי עליהם.

and this allowed me to take a calm and measured approach to these challenges,

וזה אפשר לי לאמץ גישה רגועה ושקולה לאתגרים האלה,

keeping them in perspective

לשמור על פרופורציה מולם.

and often even finding new and improved ways to overcome them.

ולעיתים אפילו למצוא דרכים משופרות וחדשות להתגבר עליהם.

The benefit of not dwelling on the negative

היתרון בלא לשקוע בשליליות

and just getting on with the task at hand

ופשוט להתמודד עם המשימה בעצמך

became self-evident.

הפך לברור מאליו.

It even encouraged me to pursue some more fulfilling career paths

זה אפילו עודד אותי לרדוף אחר נתיבי קריירה יותר מגשימים

that may otherwise have been inadvisable.

שאחרת היו נחשבים לא כדאיים.

And who would have thought that an appropriate job for me

ומי חשב שעבודה שמתאימה לי

might involve the meticulous operation of electronic equipment

תהיה כרוכה בהתעסקות מדוקדקת עם ציוד אלקטרוני

to curate dance music to people in inaccessible places

ליצור מוזיקת ריקודים לאנשים במקומות לא נגישים

under the influence of alcohol.

תחת השפעת אלכוהול.

(Laughter)

(צחוק)

Not I.

לא אני.

So in a competitive industry where DJs have been relentlessly honing their craft,

אז בתעשייה תחרותית שתקליטנים שיפרו ללא לאות את אומנותם,

desperate to attain gigs, sending demos to clubs,

נואשים להשיג הופעות, לשלוח דמואים למועדונים,

my best friend and I took a different approach,

חברי הטוב ביותר ואני נקטנו בגישה אחרת,

and we started our own club night,

והקמנו מועדון לילה משלנו,

and we employed ourselves as the DJs.

והעסקנו את עצמנו כתקליטנים.

(Laughter)

(צחוק)

Suddenly, we had a headline slot.

פתאום השגנו שיבוץ ראשי.

(Laughter)

(צחוק)

Now, when we started that club night, I could not DJ.

כשפתחנו את מועדון הלילה, לא יכולתי לתקלט.

The first time I ever got behind the decks was on our opening night,

פעם ראשונה שאי פעם הייתי מאחורי המסכים היה בערב הפתיחה שלנו,

in front of hundreds of people.

לפני מאות אנשים.

I'd only just learned where the play button was.

רק למדתי איפה כפתור ההפעלה היה.

(Laughter)

(צחוק)

But, being previously faced with so many ultimatums,

אבל, אחרי שכבר התמודדתי מול כל כך הרבה אולטימטומים,

one's forced to be astute in adapting to new situations.

אתה לומד להיות פיקח ולהתאים את עצמך לסיטואציות חדשות.

That club night went on to become

מועדון הלילה הזה הפך להיות

the longest-running weekly club night in Sydney,

המועדון הפעיל ביותר במהלך השבוע בסידני,

and we as DJs went on to play Australia's biggest music festivals.

ואנחנו כתקליטנים הלכנו לתקלט בפסטיבלי המוזיקה הגדולים באוסטרליה.

So eventually, I either learned quickly,

אז לבסוף, או שלמדתי מהר,

or the standards of clubs have gone really downhill.

או שהסטנדרטים של המועדונים ממש התדרדרו.

(Laughter)

(צחוק)

Coming close to death can be an educational experience.

החוויה של פגישה עם המוות יכולה להיות חוויה חינוכית.

It's certainly true that one's priorities receive somewhat of a realignment

ובוודאי שסדר העדיפויות שלך עוברים עריכה מחדש

immediately afterwards.

מייד לאחר מכן.

And it's also true that some of those priorities

ונכון שחלק מסדרי העדיפויות האלה

are met with an increased sense of urgency.

משולבים עם תחושת דחיפות גוברת.

But another, more salient realization that comes to light

אך בנוסף, עוד מימוש בולט שיוצא לאור

is the triviality of our own self-importance and self-consciousness.

זה הטריוויאליות של החשיבות עצמית והמודעות העצמית שלנו.

To truly understand the extent to which your self-consciousness

ההבנה העמוקה של עד כמה המודעות העצמית שלך

prohibits you from engaging in opportunities

מונעת ממך ניצול הזדמנויות

should lead everyone to take risks they otherwise wouldn't.

צריכה לגרום לכולם לקחת סיכונים שאחרת לא היינו לוקחים.

We're merely a blip on the time line of the universe, right?

אנחנו בסך הכל נקודה על ציר הזמן של היקום, נכון?

Act accordingly.

התנהגו בהתאם.

Now the ideas that I'm presenting today were imbued upon me

עכשיו הרעיונות שאני מציג היום הוטמעו בי,

through some otherwise unfortunate circumstances, granted,

דרך נסיבות מצערות, כמובן,

but they're lying dormant in the lives of anyone who's willing to exploit them.

אבל הם גם שוכבים רדומים בחייהם של כל מי שמוכנים לנצל אותם.

If we all understand that we all have unique weaknesses,

אם כולנו נבין שלכולנו יש חולשות ייחודיות,

and if we're honest about what they are,

ואם נהיה כנים לגבי מה הם,

we can learn how to best take advantage of them,

נוכל ללמוד איך לנצל אותם באופן הטוב ביותר,

whether they be mounting a curb or fear of presenting sales reports

בין אם הם לעלות מדרכה או חשש מהצגת דוחות מכירות

or the inability to sufficiently manage one's finances --

או חוסר היכולת לנהל את כספים שלנו --

looking at that guy --

תראו את הבחור הזה --

(Laughter)

(צחוק)

there lies the ability to learn, to adapt,

שם טמונה היכולת ללמוד, להסתגל,

and even the ability to rewire one's instinctual response to challenges.

ואפילו היכולת לבנות מחדש את התגובה האינסטינקטיבית של האדם לאתגרים.

Adversity is good,

מכשולים הם דבר טוב,

and it has the potential to make you stronger.

יש להם את היכולת להפוך אותך לחזק יותר.

And, at the very least,

וגם, לכל הפחות,

you can scare the hell out of kids if you look like a pirate.

תוכל לגמרי להפחיד ילדים אם אתה נראה כמו פיראט.

Thanks.

תודה.

(Applause and cheers)

(כפיים וקריאות עידוד)