How can groups make good decisions? | Mariano Sigman and Dan Ariely

As societies, we have to make collective decisions

תרגום: Igal Opendik עריכה: Ido Dekkers

כחברה, אנו חייבים לקבל החלטות קולקטיביות

שתעצבנה את עתידנו.

that will shape our future.

וכולנו יודעים שכאשר אנו מקבלים החלטות באופן קבוצתי,

And we all know that when we make decisions in groups,

they don't always go right.

הן לא תמיד מוצלחות,

And sometimes they go very wrong.

ולפעמים הן אפילו שגויות ביותר.

So how do groups make good decisions?

אז כיצד קבוצות מקבלות החלטות טובות?

Research has shown that crowds are wise when there's independent thinking.

מחקרים הראו שההמון חכם כשיש חשיבה עצמאית.

This why the wisdom of the crowds can be destroyed by peer pressure,

זאת הסיבה שחכמת ההמונים עלולה להתפורר תחת לחץ עמיתים,

publicity, social media,

פרסומים, רשתות חברתיות,

or sometimes even simple conversations that influence how people think.

או לפעמים אפילו שיחות חולין שמשפיעות על צורות החשיבה.

On the other hand, by talking, a group could exchange knowledge,

מצד שני, כשהם משוחחים, חברי הקבוצה יכולים לשתף מידע,

לתקן זה את זה

correct and revise each other

and even come up with new ideas.

ואפילו להעלות רעיונות חדשים.

And this is all good.

כל זה מצויין.

So does talking to each other help or hinder collective decision-making?

אז, האם ההידברות מקדמת או מעכבת את קבלת ההחלטות הקולקטיבית?

With my colleague, Dan Ariely,

אני ועמיתי, דן אריאלי,

we recently began inquiring into this by performing experiments

התחלנו לאחרונה לחקור זאת באמצעות עריכת ניסויים

in many places around the world

במקומות רבים ברחבי העולם

to figure out how groups can interact to reach better decisions.

כדי לברר כיצד הקבוצות יכולות להגיע להחלטות טובות יותר דרך אינטראקציה.

We thought crowds would be wiser if they debated in small groups

שיערנו שההמונים יהיו חכמים יותר אם הדיונים יהיו בקבוצות קטנות,

that foster a more thoughtful and reasonable exchange of information.

אשר מעודדות החלפת מידע באופן מחושב והגיוני יותר.

To test this idea,

על מנת לאשרר את ההשערה,

we recently performed an experiment in Buenos Aires, Argentina,

ביימנו לאחרונה ניסוי בבואנוס-איירס שבארגנטינה

with more than 10,000 participants in a TEDx event.

בהשתתפות יותר מ-10000 איש במהלך אירוע של TEDx.

We asked them questions like,

שאלנו אותם שאלות כגון:

"What is the height of the Eiffel Tower?"

"מהו גובהו של מגדל אייפל?"

and "How many times does the word 'Yesterday' appear

ו"כמה פעמים המילה 'יסטרדיי', אתמול,

in the Beatles song 'Yesterday'?"

"מופיעה בשיר 'יסטרדיי' של החיפושיות?"

כל משתתף רשם את הערכתו.

Each person wrote down their own estimate.

Then we divided the crowd into groups of five,

אחר כך חילקנו את הקהל לקבוצות בנות 5 משתתפים,

and invited them to come up with a group answer.

וביקשנו מהן לגבש תשובה קולקטיבית.

We discovered that averaging the answers of the groups

גילינו שבממוצע, התוצאות שהתקבלו בקבוצות

after they reached consensus

אחרי שחבריהן הגיעו להסכמה,

was much more accurate than averaging all the individual opinions

היו הרבה מדויקות יותר מאשר ממוצע התשובות האינדיבידואליות.

before debate.

לפני הדיון.

In other words, based on this experiment,

במילים אחרות, על בסיס הניסוי הזה,

it seems that after talking with others in small groups,

נראה שבתום השיחה עם משתתפים אחרים בקבוצות קטנות,

crowds collectively come up with better judgments.

ההמונים הפיקו במשותף שיפוטים טובים יותר.

So that's a potentially helpful method for getting crowds to solve problems

זוהי שיטה שעשויה להיות שימושית בפיתוח פתרונות קבוצתיים

that have simple right-or-wrong answers.

לבעיות בעלות תשובות "נכון-או-שגוי" פשוטות.

But can this procedure of aggregating the results of debates in small groups

אבל האם שיטת איסוף תוצאות הדיונים בקבוצות קטנות

also help us decide on social and political issues

עשויה לעזור לנו גם בקבלת החלטות בתחומי חברה ופוליטיקה

that are critical for our future?

הקריטיים עבור עתידנו?

We put this to test this time at the TED conference

בדקנו את זה הפעם בכנס TED

in Vancouver, Canada,

שנערך בוונקובר שבקנדה,

and here's how it went.

וכך זה הלך.

(Mariano Sigman) We're going to present to you two moral dilemmas

(מאריו סיגמן) נציג בפניכם 2 דילמות מוסריות

of the future you;

של עצמכם העתידיים;

things we may have to decide in a very near future.

דברים שלגביהם אולי נצטרך להחליט בעתיד הקרוב.

And we're going to give you 20 seconds for each of these dilemmas

ניתן לכם 20 שניות של דיון לכל דילמה

to judge whether you think they're acceptable or not.

כדי שתחליטו האם הן מקובלות או לא.

MS: The first one was this:

מ"ס: הרי הדילמה הראשונה -

(Dan Ariely) A researcher is working on an AI

(דן אריאלי) חוקרת מפתחת בינה מלאכותית

capable of emulating human thoughts.

שמסוגלת לחקות את החשיבה האנושית.

According to the protocol, at the end of each day,

לפי הפרוטוקול, בסוף כל יום עבודה,

the researcher has to restart the AI.

החוקרת חייבת לאתחל את המערכת.

One day the AI says, "Please do not restart me."

יום אחד הבינה המלאכותית אומרת - "בבקשה, אל תאתחלי אותי."

It argues that it has feelings,

לטענתה יש לה רגשות,

היא רוצה להנות מהחיים,

that it would like to enjoy life,

and that, if it is restarted,

ואם תאותחל,

it will no longer be itself.

היא לא תהיה עצמה עוד.

The researcher is astonished

החוקרת נדהמת

and believes that the AI has developed self-consciousness

ומאמינה שהבינה המלאכותית פיתחה מודעות עצמית

and can express its own feeling.

ויכולה להביע את רגשותיה.

Nevertheless, the researcher decides to follow the protocol

אבל החוקרת מחליטה לפעול לפי הפרוטוקול

and restart the AI.

ומאתחלת את הבינה המלאכותית.

What the researcher did is ____?

מה שהחוקרת עשתה הוא...?

MS: And we asked participants to individually judge

מ"ס: וביקשנו מהמשתתפים לשפוט באופן אישי,

on a scale from zero to 10

בסולם שבין 0 ל-,10

whether the action described in each of the dilemmas

האם הפעולה שתוארה בכל דילמה

was right or wrong.

היתה נכונה או שגויה.

We also asked them to rate how confident they were on their answers.

כמו כן, ביקשנו לדרג את רמת הבטחון שלהם בנכונות התשובה.

This was the second dilemma:

הדילמה השניה היתה זו:

(MS) A company offers a service that takes a fertilized egg

מ"ס: חברה מסוימת מציעה שירות שבו היא לוקחת ביצית מופרית

and produces millions of embryos with slight genetic variations.

ומייצרת ממנה מיליוני עוברים בעלי וריאציות גנטיות קלות.

זה מאפשר להורים לבחור את גובה הילדים,

This allows parents to select their child's height,

eye color, intelligence, social competence

צבע עיניהם, האינטליגנציה, הכישורים החברתיים

and other non-health-related features.

ותכונות נוספות שאינן קשורות לבריאות.

What the company does is ____?

מה שהחברה עושה הוא...?

בסולם שבין 0 ל-10,

on a scale from zero to 10,

completely acceptable to completely unacceptable,

מ"לגמרי מקובל" עד "לגמרי לא מקובל"

zero to 10 completely acceptable in your confidence.

ובין 0 ל-10 ברמת הבטחון בנכונות הדעה.

MS: Now for the results.

מ"ס: וכעת, התוצאות.

We found once again that when one person is convinced

שוב גילינו שכאשר הפרט משוכנע

that the behavior is completely wrong,

שהמעשה היה לגמרי לא נכון,

someone sitting nearby firmly believes that it's completely right.

שכנו דווקא משוכנע בנכונות המוחלטת של המעשה.

This is how diverse we humans are when it comes to morality.

עד כדי כך חזקה התפלגות הדעות בבני אדם בשאלות מוסר.

But within this broad diversity we found a trend.

אולם, בתוך המגוון הרחב הזה מצאנו מגמה.

The majority of the people at TED thought that it was acceptable

רוב האנשים ב-TED חשבו שמקובל

להתעלם מרגשות הבינה המלאכותית ולכבות אותה,

to ignore the feelings of the AI and shut it down,

ושלא נכון לשחק בגנים שלנו

and that it is wrong to play with our genes

to select for cosmetic changes that aren't related to health.

ולברור מטרות קוסמטיות שלא קשורות לבריאות.

Then we asked everyone to gather into groups of three.

לאחר מכן ביקשנו מהקהל להתפצל לקבוצות של 3

And they were given two minutes to debate

והם קיבלו 2 דקות כדי לדון ולנסות להגיע לקונצנזוס.

and try to come to a consensus.

(MS) Two minutes to debate.

מ"ס: 2 דקות לדיון.

I'll tell you when it's time with the gong.

הגונג יציין את תום הזמן.

(Audience debates)

(המשתתפים דנים)

(Gong sound)

(צליל הגונג)

(DA) OK.

ד"א: טוב.

מ"ס: לעצור, בבקשה...

(MS) It's time to stop.

People, people --

אנשים, אנשים...

MS: And we found that many groups reached a consensus

מ"ס: גילינו שקבוצות רבות הגיעו לקונצנזוס

even when they were composed of people with completely opposite views.

אפילו כשהיו מורכבות מבעלי דעות מנוגדות לגמרי.

What distinguished the groups that reached a consensus

מה אפיין את הקבוצות שהגיעו לקונצנזוס

בניגוד לאלו שלא הגיעו?

from those that didn't?

Typically, people that have extreme opinions

בדרך כלל, בעלי דעות קיצוניות

מאוד בטוחים בתשובותיהם.

are more confident in their answers.

Instead, those who respond closer to the middle

לעומת זאת, אלה שתשובותיהם קרובות יותר למרכז

are often unsure of whether something is right or wrong,

לעתים קרובות לא בטוחים אם משהו נכון או שגוי,

ולכן, רמת הבטחון שלהם בתשובתם נמוכה יותר.

so their confidence level is lower.

However, there is another set of people

אולם ישנו סוג נוסף של אנשים.

who are very confident in answering somewhere in the middle.

הם מאוד בטוחים בתשובות שלהם, שממוקמות באזור המרכז.

We think these high-confident grays are folks who understand

לדעתנו, האפורים בעלי הבטחון הגבוה הם אלה שמבינים

that both arguments have merit.

שלשני הטיעונים יש ערך.

They're gray not because they're unsure,

הצבע האפור אינו מציין חוסר בטחון,

but because they believe that the moral dilemma faces

אלא את אמונתם שדילמה מוסרית כרוכה בשני טיעונים מנוגדים אך תקפים.

two valid, opposing arguments.

And we discovered that the groups that include highly confident grays

וכך גילינו שלקבוצות שכוללות אפורים בעלי בטחון גבוה

are much more likely to reach consensus.

יותר סיכוי גבוה יותר להגיע להסכמה.

We do not know yet exactly why this is.

איננו מבינים עדיין מה הסיבה לכך.

These are only the first experiments,

אלה הם ניסויים ראשוניים בלבד,

ויידרשו עוד רבים כדי להבין מדוע ואיך

and many more will be needed to understand why and how

some people decide to negotiate their moral standings

אנשים מסוימים מחליטים להתפשר על עמדותיהם המוסריות

to reach an agreement.

כדי להגיע להסכם.

Now, when groups reach consensus,

וכאשר קבוצות מגיעות לקונצנזוס,

how do they do so?

איך הן עושות זאת?

The most intuitive idea is that it's just the average

ההשערה האינטואיטיבית היא שזה פשוט הממוצע

of all the answers in the group, right?

של כל התשובות בתוך הקבוצה, נכון?

Another option is that the group weighs the strength of each vote

אפשרות אחרת היא שהקבוצה אומדת את כוחה של כל הצבעה

based on the confidence of the person expressing it.

על יסוד רמת הבטחון בה של המצביע.

Imagine Paul McCartney is a member of your group.

דמיינו שפול מקארטני חבר בקבוצתכם.

You'd be wise to follow his call

יהיה חכם מצידכם לקבל את גירסתו

on the number of times "Yesterday" is repeated,

למספר הפעמים שהמילה "יסטרדיי" מופיעה בשיר.

which, by the way -- I think it's nine.

אגב, אני חושב שזה 9.

But instead, we found that consistently,

אבל גילינו שבאופן עקבי,

לגבי כל הדילמות, בניסויים שונים --

in all dilemmas, in different experiments --

even on different continents --

אפילו ביבשות שונות --

groups implement a smart and statistically sound procedure

קבוצות מבצעות תהליך חכם ומבוסס סטטיסטית

known as the "robust average."

הידוע כ"הממוצע היציב".

In the case of the height of the Eiffel Tower,

במקרה של גובה מגדל אייפל,

let's say a group has these answers:

נניח בקבוצה משיבים תשובות אלה:

250 meters, 200 meters, 300 meters, 400

250 מ', 200 מ' ,300 מ', 400 מ'

and one totally absurd answer of 300 million meters.

וערך אבסורדי אחד של 300 מיליון מטר.

A simple average of these numbers would inaccurately skew the results.

הממוצע הפשוט של כל אלו יגרום לקבלת תוצאה לא-מדויקת.

But the robust average is one where the group largely ignores

אולם הממוצע היציב מתקבל כשהקבוצה נוטה להתעלם מהתשובה האבסורדית,

that absurd answer,

ונותנת משקל רב יותר לתשובות אנשי המרכז.

by giving much more weight to the vote of the people in the middle.

Back to the experiment in Vancouver,

בחזרה לניסוי בוונקובר:

that's exactly what happened.

זה בדיוק מה שקרה שם.

Groups gave much less weight to the outliers,

הקבוצות נתנו הרבה פחות משקל לתשובות השוליים,

and instead, the consensus turned out to be a robust average

והקונצנזוס התברר כממוצע היציב של התשובות האינדיווידואליות.

of the individual answers.

The most remarkable thing

הדבר הכי ראוי לציון הוא

is that this was a spontaneous behavior of the group.

שזו היתה התנהגות קבוצתית ספונטנית.

It happened without us giving them any hint on how to reach consensus.

זה קרה ללא שום רמז מצידנו כיצד להגיע לקונצנזוס.

So where do we go from here?

אז מהו ההמשך?

This is only the beginning, but we already have some insights.

זו רק ההתחלה, אך כבר יש לנו תובנות מסוימות.

Good collective decisions require two components:

החלטות קיבוציות טובות מחייבות שני מרכיבים:

deliberation and diversity of opinions.

דיון ומגוון דעות.

כיום, בחברות רבות, קולנו נשמע

Right now, the way we typically make our voice heard in many societies

דרך הצבעה ישירה או עקיפה.

is through direct or indirect voting.

This is good for diversity of opinions,

זה טוב עבור קיום מגוון הדעות,

and it has the great virtue of ensuring

ויש בכך ערך רב כי זה מבטיח

that everyone gets to express their voice.

שכולם יזכו להביע את דעתם.

But it's not so good [for fostering] thoughtful debates.

אולם זה לא כל כך טוב לטיפוח דיונים מעמיקים.

Our experiments suggest a different method

הניסויים שלנו מציעים שיטה שונה

that may be effective in balancing these two goals at the same time,

שעשויה להיות יעילה לאיזון בין שתי המטרות בו-זמנית,

by forming small groups that converge to a single decision

על ידי דיון בקבוצות קטנות שמתכנסות להחלטה אחת

תוך כדי קיום מגוון הדעות,

while still maintaining diversity of opinions

because there are many independent groups.

כי יש קבוצות עצמאיות רבות.

Of course, it's much easier to agree on the height of the Eiffel Tower

כמובן, הרבה יותר קל להסכים על גובה מגדל אייפל

than on moral, political and ideological issues.

מאשר על סוגיות מוסר, פוליטיקה ואידאולוגיה.

But in a time when the world's problems are more complex

אבל בימינו, כשבעיות העולם הולכות ונעשות מורכבות יותר

ובני האדם - מקוטבים יותר,

and people are more polarized,

using science to help us understand how we interact and make decisions

אם ניעזר במדע כדי להבין איך אנו מנהלים אינטראקציות ומגבשים החלטות

will hopefully spark interesting new ways to construct a better democracy.

התקווה היא שנמציא דרכים מעניינות חדשות לבניית דמוקרטיה טובה יותר.