Anil Gupta: India's hidden hotbeds of invention

מתרגם: Yael BST מבקר: Ido Dekkers

I bring to you

אני מביא אליכם

a message from

מסר מאת

tens of thousands of people --

עשרות אלפי אנשים,

in the villages, in the slums,

בכפרים ובשכונות העוני

in the hinterland of the country --

בעורפה של המדינה,

who have solved problems

שפתרו בעיות

through their own genius,

בגאוניותם שלהם,

without any

בלי שום

outside help.

עזרה מבחוץ.

When our home minister announces

כשר הפנים שלנו הכריז

a few weeks ago

לפני מספר שבועות

a war on

מלחמה

one third of India,

על שליש מהודו,

about 200 districts that he mentioned

כ-200 מחוזות שהוא הזכיר,

were ungovernable,

שהיו בלתי ניתנים לשליטה,

he missed the point.

הוא פיספס את הנקודה,

The point that we have been stressing

הנקודה שאנחנו מדגישים אותה

for the last 21 years,

ב- 21 השנים האחרונות,

the point that

הנקודה

people may be economically poor,

שאנשים הם אולי עניים כלכלית,

but they're not poor in the mind.

אבל הם אינם עניים במוחם.

In other words,

במילים אחרות,

the minds on the margin

המוחות שבשוליים

are not the marginal minds.

אינם מוחות שוליים.

That is the message,

זהו המסר,

which we started 31 years ago.

שאיתו התחלנו לפני 31 שנה.

And what did it start?

ומה זה התחיל?

Let me just tell you, briefly, my personal journey,

הרשו לי רק לספר לכם בקצרה, על המסע האישי שלי,

which led me to come to this point.

שהוביל אותי להגיע לנקודה הזו.

In '85, '86, I was in Bangladesh

'85 עד '86 הייתי בבנגלדש

advising the government and the research council there

מייעץ לממשלה ולמועצת המחקר שם

how to help scientists work on the lands,

איך לעזור למדענים לעבוד

on the fields of the poor people,

בשדות של אנשים עניים

and how to develop research technologies,

ואיך לפתח טכנולוגיות מחקר,

which are based on the knowledge of the people.

שמבוססות על הידע של האנשים.

I came back in '86.

חזרתי ב '86.

I had been tremendously invigorated

הייתי ממש מלא מרץ

by the knowledge and creativity that I found in that country,

מהידע והיצירתיות שמצאתי במדינה הזו,

which had 60 percent landlessness

שבה יש 60 אחוז של חסרי קרקע,

but amazing creativity.

אבל יצירתיות מדהימה.

I started looking at my own work:

התחלתי לבחון את עבודתי שלי.

The work that I had done

העבודה שעשיתי

for the previous 10 years,

ב- 10 השנים הקודמות,

almost every time,

כמעט בכל פעם,

had instances of knowledge

היו מקרים שבהם ידע

that people had shared.

שאנשים שיתפו.

Now, I was paid in dollars as a consultant,

עכשיו, שילמו לי בדולרים, כיועץ,

and I looked at my income tax return

והבטתי בהחזרי מס ההכנסה שלי

and tried to ask myself: "Is there a line in my return,

וניסיתי לשאול את עצמי: "האם יש שורה בהחזרים שלי,

which shows how much of this income has gone

שמראה כמה מההכנסה הזו הלכה

to the people whose knowledge

עבור האנשים שהידע שלהם

has made it possible?

הוא שאיפשר את זה"?

Was it because I'm brilliant

האם זה בגלל שאני גאון

that I'm getting this reward, or because of the revolution?

שאני מקבל את הפרס הזה, או את ההכרה הזו?

Is it that I write very well?

האם זה שאני מיטיב לכתוב?

Is it that I articulate very well?

האם זה שאני מיטיב להתבטא?

Is it that I analyze the data very well?

האם זה שאני מיטיב לנתח את הנתונים?

Is it because I'm a professor, and, therefore,

האם זה מפני שאני פרופסור, ועל כן

I must be entitled to this reward from society?"

בהכרח מגיע לי הפרס הזה מהחברה?

I tried to convince myself that, "No, no,

ניסיתי לשכנע את עצמי ש"לא, לא,

I have worked for the policy changes.

פעלתי למען שינוי במדיניות.

You know, the public policy will become

אתה יודע, המדיניות הציבורית תהפוך

more responsive to the needs of the poor,

להיות יותר קשובה לצרכיהם של העניים,

and, therefore I think it's okay."

ולכן, אני חושב זה בסדר."

But it appeared to me

אבל התחוור לי

that all these years that I'd been working on exploitation --

שבכל השנים האלו עבדתי בניצול,

exploitation by landlords,

ניצול ע"י בעלי הבית,

by moneylenders, by traders --

ע"י מלווים בריבית, ע"י סוחרים,

gave me an insight that

זה הוביל אותי לתובנה

probably I was also an exploiter,

שכנראה שגם אני נצלן,

because there was no line in my income tax return

כי לא הייתה שורה בהחזרי מס ההכנסה שלי

which showed this income accrued

שהראתה שההכנסה הזו התרחשה

because of the brilliance of the people --

בשל גאוניותם של האנשים,

those people who have shared their knowledge and good faith and trust with me --

אותם האנשים ששיתפו אותי בידע שלהם וברצונם הטוב ובאמון שלהם בי,

and nothing ever went back to them.

והם לא קיבלו אף פעם שום דבר בחזרה.

So much so, that much of my work till that time

עד כדי כך, שחלק ניכר מהעבודה שלי עד אותו זמן

was in the English language.

היה בשפה האנגלית.

The majority of the people from whom I learned didn't know English.

מרבית האנשים מהם למדתי לא ידעו אנגלית.

So what kind of a contributor was I?

אז איזה מין תורם הייתי?

I was talking about social justice,

דיברתי על צדק חברתי,

and here I was, a professional

ואני עצמי הייתי איש מקצוע

who was pursuing the most unjust act --

ששוקד על מעשה מאוד לא צודק,

of taking knowledge from the people, making them anonymous,

של לקיחת ידע מהאנשים, הפיכתם לאנונימיים,

getting rent from that knowledge

מתעשר מהידע הזה

by sharing it and doing consultancy, writing papers and

ע"י כך שאני חולק אותו, בייעוץ, בכתיבת עבודות,

publishing them in the papers,

פרסומן בעיתונים,

getting invited to the conferences,

מקבל הזמנות לכנסים,

getting consultancies and whatever have you.

מקבל עבודות ייעוץ ומה לא.

So then, a dilemma rose in the mind that,

ואז דילמה התעוררה בראשי,

if I'm also an exploiter, then this is not right;

שאם גם אני נצלן, אז זה לא בסדר;

life cannot go on like that.

החיים לא יכולים להמשיך ככה.

And this was a moment of great pain and trauma

וזה היה רגע של כאב גדול ושל טראומה

because I couldn't live with it any longer.

כי לא יכולתי לחיות עם זה יותר.

So I did a review of

אז הכנתי סקירה על

ethical dilemma and value conflicts and management research,

ניגודי ערכים ודילמות מוסריות במדעי החברה ומחקר ניהולי,

wrote, read about 100 papers.

כתבתי, קראתי כ- 100 עבודות.

And I came to the conclusion that

והגעתי למסקנה,

while dilemma is unique,

שגם אם הדילמה היא ייחודית,

dilemma is not unique; the solution had to be unique.

הדילמה עצמה אינה ייחודית, הפתרון צריך להיות ייחודי.

And one day -- I don't know what happened --

ויום אחד -- אני לא יודע מה קרה --

while coming back from the office towards home,

בדרכי חזרה מהמשרד הביתה,

maybe I saw a honey bee

אולי ראיתי דבורה,

or it occurred to my mind that if I only could be like the honey bee,

או שעלה בדעתי, שלו יכולתי להיות כמו הדבורה,

life would be wonderful.

החיים היו נפלאים.

What the honey bee does: it pollinates,

מה שהדבורה עושה: היא מאביקה,

takes nectar from the flower,

לוקחת צוף מהפרח,

pollinates another flower, cross-pollinates.

מאביקה פרח אחר, האבקה צולבת.

And when it takes the nectar,

וכשהיא לוקחת את הצוף,

the flowers don't feel shortchanged.

הפרחים לא מרגישים כאילו נגזל מהם משהו.

In fact, they invite the honey bees

למעשה, הם מזמינים את הדבורים

through their colors,

באמצעות הצבעים שלהם.

and the bees don't keep all the honey for themselves.

והדבורים לא שומרות את כל הדבש לעצמם.

These are the three guiding principles of the Honey Bee Network:

אלו הם שלושת העקרונות המנחים של "רשת הדבורים" --

that whenever we learn something from people

שבכל פעם שאנחנו לומדים משהו מאנשים

it must be shared with them in their language.

חייבים לחלוק את זה איתם בשפתם.

They must not remain anonymous.

אסור שהם יישארו אנונימיים.

And I must tell you that after 20 years,

ואני חייב להגיד לכם, אחרי 20 שנה,

I have not made one percent of change

לא עשיתי אפילו אחוז אחד של שינוי

in the professional practice of this art.

בפרקטיקה המקצועית של האומנות הזו.

That is a great tragedy -- which I'm carrying still with me

זה טרגדיה אדירה שאני נושא עימי עדיין,

and I hope that all of you will carry this with you --

ואני מקווה שכולכם תישאו זאת עמכם,

that the profession still legitimizes publication

שהמקצוע עדיין נותן לגיטימציה לפרסום

of knowledge of people without attributing them

ידע של אנשים מבלי לייחס אותו אליהם,

by making them anonymous.

להפוך אותם לאנונימיים.

The research guidelines of U.S. National Academy of Sciences

עקרונות המחקר של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב

or Research Councils of the U.K.

או מועצת המחקר של בריטניה

or of Indian Councils of Science Research

או של מועצת המחקר המדעי של הודו

do not require

לא דורשים

that whatever you learn from people, you must share back with them.

שאת כל מה שלמדת מאנשים, יהיה עליך לחלוק איתם בחזרה.

We are talking about an accountable society,

אנחנו מדברים על אחריות חברתית,

a society that is fair and just,

על חברה שהיא הוגנת וצודקת.

and we don't even do justice in the knowledge market.

ואנחנו לא עושים צדק אפילו בשוק הידע.

And India wants to be a knowledge society.

והודו רוצה להיות חברה של ידע.

How will it be a knowledge society?

איך היא תהיה חברה של ידע?

So, obviously, you cannot have two principles of justice,

אז, ברור, שאי אפשר להחזיק בשני עקרונות של צדק,

one for yourself and one for others.

אחד עבור עצמך ואחד עבור אחרים.

It must be the same.

זה חייב להיות אותו דבר.

You cannot discriminate.

אסור לך להפלות.

You cannot be in favor of your own values,

אסור לך להיות בעד הערכים של עצמך,

which are at a distance from

שהם רחוקים

the values that you espouse.

מהערכים שאתה תומך בהם.

So, fairness to one and to the other

אז, הגינות לאחד ולאחר

is not divisible.

היא לא בת חלוקה.

Look at this picture.

הביטו בתמונה הזו.

Can you tell me where has it been taken from,

אתם יכולים להגיד לי מאין היא לקוחה,

and what is it meant for? Anybody?

ולאן היא מיועדת, מישהו?

I'm a professor; I must quiz you. (Laughter)

אני מרצה, אני חייב לעשות לכם בוחן פתע.

Anybody? Any guess at all?

מישהו? איזשהו ניחוש?

Pardon? (Audience Member: Rajasthan.)

סליחה? (אדם מהקהל: ראג'יסתאן).

Anil Gupta: But what has it been used for? What has it been used for?

אניל גופטה: אבל למה היא משמשת? למה היא שימשה?

(Murmuring)

(מילמולים)

Pardon?

סליחה?

You know, you're so right. We must give him a hand,

אתה יודע, אתה כל-כך צודק. חייבים למחוא לו כף.

because this man knows how insensitive our government is.

כי האדם הזה יודע עד כמה הממשלה שלנו חסרת רגישות.

Look at this. This is the site of the government of India.

תסתכלו על זה. זה האתר של ממשלת הודו.

It invites tourists

היא מזמינה תיירים

to see the shame of our country.

לראות את החרפה של ארצנו.

I'm so sorry to say that.

אני נורא מצטער להגיד את זה.

Is this a beautiful picture

זה תמונה יפיפייה --

or is it a terrible picture?

או האם זו תמונה נוראית?

It depends upon how you look at the life of the people.

זה תלוי בדרך שבה מסתכלים על חיי האנשים.

If this woman has to carry water on her head

אם האשה הזו נאלצת לשאת מים על ראשה

for miles and miles and miles,

לאורך קילומטרים על קילומטרים,

you cannot be celebrating that.

אי אפשר להלל את זה.

We should be doing something about it.

אנחנו צריכים לעשות משהו עם זה.

And let me tell you, with all the science and technology at our command,

והרשו לי לומר לכם, עם כל המדע והטכנולוגיה שעומדים לרשותינו,

millions of women still carry water on their heads.

מיליוני נשים עדיין נושאות מים על ראשן.

And we do not ask this question.

ואנחנו לא שואלים את השאלה הזו.

You must have taken tea in the morning.

בוודאי שתיתם תה הבוקר.

Think for a minute.

תחשבו רגע.

The leaves of the tea, plucked from the bushes;

העלים של התה, שנקטפו מהשיחים.

you know what the action is? The action is:

אתם יודעים מהי הפעולה הזו? הפעולה היא:

The lady picks up a few leaves, puts them in the basket on the backside.

האשה קוטפת כמה עלים, מניחה אותם בסלסלה שהיא נושאת על גבה.

Just do it 10 times;

תעשו את זה רק 10 פעמים;

you will realize the pain in this shoulder.

אתם תבינו את הכאב בכתף.

And she does it a few thousand times

והיא עושה את זה כמה אלפי פעמים

every day.

בכל יום.

The rice that you ate in the lunch, and you will eat today,

האורז שאכלתם בצהריים, ושתאכלו היום,

is transplanted by women

נשתל ע"י נשים

bending in a very awkward posture,

שמתכופפות לתנוחה מאוד לא נוחה,

millions of them,

יש מיליונים כאלו,

every season, in the paddy season,

בכל עונה, בעונת האורז,

when they transplant paddy

כשהן שותלות אורז

with their feet in the water.

כשרגליהן במים.

And feet in the water will develop fungus,

ורגליים במים יפתחו פטריות,

infections,

זיהומים.

and that infection pains

והזיהומים האלו כואבים.

because then other insects bite that point.

כי חרקים אחרים נוגסים באותה נקודה.

And every year,

ובכל שנה,

99.9 percent of the paddy is transplanted manually.

99.9 אחוז מהאורז נשתל ידנית.

No machines have been developed.

שום מכונה לא פותחה.

So the silence of scientists,

אז שתיקתם של המדענים,

of technologists, of public policy makers,

של אנשי טכנולוגיה, של קובעי המדיניות הציבורית,

of the change agent, drew our attention that this is not on, this is not on;

של סוכני השינוי, משכה את תשומת ליבנו לכך שזה לא פועל, זה לא פועל.

this is not the way society will work.

זאת לא הדרך שבה החברה תתנהל.

This is not what our parliament would do. You know,

זה לא מה שהפרלמנט שלנו היה עושה, אתם יודעים.

we have a program for employment:

יש לנו תוכנית להעסקה.

One hundred, 250 million people

במסגרתה 250 מיליון אנשים

have to be given jobs for 100 days by this great country.

חייבים לקבל עבודה ל- 100 ימים ע"י המדינה הנפלאה הזו.

Doing what? Breaking stones, digging earth.

בלעשות מה? לשבור אבנים, לחפור באדמה.

So we asked a question to the parliament:

אז שאלנו שאלה את הפרלמנט,

Do poor have heads?

האם לעניים יש ראש?

Do poor have legs, mouth and hands, but no head?

האם לעניים יש רגליים, פה וידיים, אבל ראש לא?

So Honey Bee Network builds upon the resource in which poor people are rich.

אז "רשת הדבורים" נבנית מתוך המשאבים שהאנשים העניים עשירים בהם.

And what has happened?

ומה קרה?

An anonymous, faceless, nameless person

אדם אנונימי, חסר פנים, חסר שם

gets in contact with the network,

יוצר קשר עם הרשת,

and then gets an identity.

ומקבל זהות.

This is what Honey Bee Network is about.

זה כל הסיפור של "רשת הדבורים".

And this network grew voluntarily,

והרשת הזו צמחה באופן וולונטרי,

continues to be voluntary,

ממשיכה להיות וולונטרית,

and has tried to map the minds

וניסתה למפות את המוחות

of millions of people

של מיליוני האנשים

of our country and other parts of the world who are creative.

של המדינה שלנו ושל חלקים אחרים של העולם שהם יצירתיים.

They could be creative in terms of education,

ייתכן שהם יצירתיים במובן של חינוך;

they may be creative in terms of culture,

ייתכן שהם יצירתיים במובן של תרבות;

they may be creative in terms of institutions;

ייתכן שהם יצירתיים במובן של מוסדות;

but a lot of our work is in the field of technological creativity,

אבל חלק ניכר מהעבודה שלנו הוא בתחום של יצירתיות טכנולוגית,

the innovations,

החדשנות,

either in terms of contemporary innovations,

אם במובנים של חדשנות עכשווית,

or in terms of traditional knowledge.

או במובנים של ידע מסורתי.

And it all begins with curiosity.

והכול מתחיל בסקרנות.

It all begins with curiosity.

הכול מתחיל בסקרנות.

This person, whom we met -- and you will see it on the website,

האיש הזה, שנפגשנו איתו, ואתם תראו את זה באתר,

www.sristi.org -- this tribal person,

www.sristi.org , האיש השיבטי הזה

he had a wish.

היתה לו משאלה.

And he said, "If my wish gets fulfilled" --

והוא אמר, "אם המשאלה שלי תתגשם" ---

somebody was sick and he had to monitor --

מישהו היה חולה והוא היה צריך להשגיח --

"God, please cure him.

"אלוהים, בבקשה תרפא אותו.

And if you cure him, I will get my wall painted."

ואם תרפא אותו, אני אצייר על הקיר שלי."

And this is what he got painted.

וזה מה שהוא צייר.

Somebody was talking yesterday about Maslowian hierarchy.

מישהו דיבר אתמול על מדרג מאסלו.

There could be nothing more wrong than

לא יכול להיות משהו יותר שגוי

the Maslowian model of hierarchy of needs

מאשר מודל הצרכים המדורג של מאסלו

because the poorest people in this country can get enlightenment.

כי האנשים העניים ביותר במדינה הזו יכולים להגיע להארה.

Kabir, Rahim, all the great Sufi saints,

כביר, ראהים, כל הקדושים הסופיים הגדולים

they were all poor people,

הם כולם היו אנשים עניים,

and they had a great reason. (Applause)

והיתה להם סיבה טובה.

Please do not ever think that

אנא מכם אף פעם אל תחשבו

only after meeting your physiological needs and other needs

שרק לאחר שכל הצרכים הפיזיים שלכם וצרכים אחרים מתמלאים

can you be thinking about your spiritual needs or your enlightenment.

אפשר לחשוב על הצרכים הרוחניים של ההארה שלכם.

Any person anywhere is capable

כל אדם בכל מקום מסוגל

of rising to that highest point of attainment,

להתעלות לנקודה הגבוהה ביותר של הגשמה,

only by the resolve that they have in their mind that they must achieve something.

רק מכוחה של ההחלטה שבדעתם שעליהם להשיג משהו.

Look at this.

הביטו בזה.

We saw it in Shodh Yatra. Every six months we walk

ראינו את זה בשוד יטרה. כל שישה חודשים אנחנו הולכים

in different parts of the country.

בחלקים שונים של הארץ.

I've walked about 4,000 kilometers in the last 12 years.

אני הלכתי כ- 4,000 ק"מ ב- 12 השנים האחרונות.

So on the wayside

ובשולי הדרך,

we found these dung cakes,

מצאנו את "עוגות הגללים" האלו,

which are used as a fuel.

בהם משתמשים כדלק.

Now, this lady, on the wall of the dung cake heap,

עכשיו, הגברת הזו, על הקיר של ערמת עוגות הגללים,

has made a painting.

ציירה ציור.

That's the only space she could express her creativity.

זה המקום היחיד שבו יכלה לתת ביטוי ליצירתיות שלה.

And she's so marvelous.

והיא כל-כך מפליאה.

Look at this lady, Ram Timari Devi,

הביטו באשה הזו, ראם טימארי דבי,

on a grain bin. In Champaran, we had a Shodh Yatra

על מכלי התבואה, במחוז צ'מפראן, היה שוד יטרה.

and we were walking

ואנחנו צעדנו

in the land where Gandhiji went

בארץ שבה הלך גנדי

to hear about the tragedy, pain

כדי לשמוע על הטרגדיה, הכאב

of indigo growers.

של מגדלי האינדיגו.

Bhabi Mahato in Purulia and Bankura.

בהבי מהטו בפורוליה שבבנקורה.

Look at what she has done.

תראו את מה שהיא עשתה.

The whole wall is her canvas. She's sitting there with a broom.

הקיר כולו הוא לוח הציור שלה. היא יושבת שם עם מטאטא.

Is she an artisan or an artist?

האם היא פועלת מיומנת או אמנית?

Obviously she's an artist; she's a creative person.

ברור לגמרי שהיא אמנית, היא אדם יצירתי.

If we can create markets for these artists,

אם נוכל ליצור שווקים עבור האמנים האלו,

we will not have to employ them for digging earth and breaking stones.

לא נצטרך להעסיק אותם בעבודות של חפירות באדמה ושבירת אבנים.

They will be paid for what they are good at, not what they're bad at.

הם יקבלו תשלום עבור מה שהם עושים טוב, לא עבור מה שהם עושים גרוע.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Look at what Rojadeen has done.

תסתכלו על מה שרוג'דן עשה.

In Motihari in Champaran,

במוטיהרי שבמחוז צ'מפראן,

there are a lot of people who sell tea on the shack

ישנם המון אנשים שמוכרים תה בבקתה

and, obviously, there's a limited market for tea.

וכמובן, יש שוק מוגבל לתה,

Every morning you have tea, as well as coffee.

בכל בוקר שותים תה, כמו גם קפה.

So he thought, why don't I convert

אז הוא חשב, למה שלא אמיר

a pressure cooker into a coffee machine?

סיר לחץ למכונת קפה.

So this is a coffee machine. Just takes a few hundred rupees.

אז זוהי מכונת קפה,

People bring their own cooker,

אנשים מביאים את הסירים שלהם,

he attaches a valve and a steam pipe,

הוא מחבר שסתום וצינור אדים,

and now he gives you espresso coffee. (Laughter)

ועכשיו מכין לכם קפה אספרסו.

Now, this is a real, affordable

עכשיו, זה אמיתי, בר השגה מבחינה כספית,

coffee percolator that works on gas.

פרקולטור קפה שפועל על גז.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Look at what Sheikh Jahangir has done.

תראו את מה ששייק ג'נגהיר עשה.

A lot of poor people do not have

להרבה מהאנשים העניים

enough grains to get ground.

אין מספיק גרגרים כדי להביא לטחינה.

So this fellow is bringing

אז הבחור הזה מביא

a flour-grinding machine on a two-wheeler.

מכונת טחינה על דו-גלגלי.

If you have 500 grams, 1000, one kilogram,

אם יש לך 500 גרם, 1000, קילו אחד,

he will grind it for it for you; the flourmill will not grind such a small quantity.

הוא יטחן אותם עבורך; טחנת הקמח לא תטחן כמות כל-כך קטנה.

Please understand the problem of poor people.

אנא הבינו את הבעיה של האנשים העניים.

They have needs which

יש להם צרכים

have to be met efficiently

שיש למלא ביעילות

in terms of energy, in terms of cost, in terms of quality.

מהבחינה של אנרגיה, מבחינת העלות, מבחינת האיכות.

They don't want second-standard, second-quality outputs.

הם לא רוצים תוצרים סוג ב', באיכות נמוכה.

But to be able to give them high-quality output

אבל כדי לתת להם תוצרים באיכות גבוהה

you need to adapt technology to their needs.

צריך להתאים את הטכנולוגיה לצרכים שלהם.

And that is what Sheikh Jahangir did.

וזה מה ששיק ג'נגהיר עשה.

But that's not enough, what he did. Look at what he did here.

אבל לא די בכך, במה שהוא עשה. תראו את מה שהוא עשה כאן.

If you have clothes, and you don't have enough time to wash them,

אם יש לכם בגדים, אבל אין לכם מספיק זמן כדי לכבס אותם,

he brought a washing machine

הוא הביא מכונת כביסה

to your doorstep, mounted on a two-wheeler.

אל סף דלתכם, רכובה על דו-גלגלי.

So here's a model where

אז הנה דגם שבו

a two-wheeler washing machine ...

מכונת כביסה על דו-גלגלי...

He is washing your clothes and drying them at your doorstep.

הוא מכבס את בגדיכם ומייבש אותם על מפתן הבית שלכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

You bring your water, you bring your soap,

אתם מביאים את המים שלכם, אתם מביאים את הסבון שלכם.

I wash the clothes for you. Charge 50 paisa, one rupee

אני מכבס את הבגדים עבורכם, גובה מכם 50 פאיסה, רופי אחד

for you per lot,

עולה לכם לכביסה אחת.

and a new business model can emerge.

ומודל עסקי חדש יכול להגיח.

Now, what we need is, we need

עכשיו, מה שאנחנו צריכים זה, אנחנו צריכים

people who will be able to scale them up.

אנשים שיהיה מסוגלים להרחיב אותם.

Look at this.

תראו את זה.

It looks like a beautiful photograph.

זה נראה כמו צילום יפה.

But you know what it is? Can anybody guess what it is?

אבל אתם יודעים מה זה? מישהו יכול לנחש מה זה?

Somebody from India would know, of course.

מי שהוא מהודו היה יודע, כמובן.

It's a tawa.

זאת טוואה.

It's a hot plate made of clay.

זו מחבת עשויה מחימר.

Now, what is the beauty in it?

עכשיו, מה היופי בזה?

When you have a non-stick pan,

אם יש לך מחבת שמונעת הידבקות,

it costs about,

היא עולה בערך,

maybe, 250 rupees,

אולי, 250 רופי,

five dollars, six dollars.

חמישה דולר, שישה דולר.

This is less than a dollar

זו עולה פחות מדולר.

and this is non-stick;

והיא מונעת הידבקות.

it is coated with one of these

היא מצופה בחומר כלשהו

food-grade materials.

מהסוג של חומרים "מתאימי מזון".

And the best part is that,

ומה שהכי טוב זה,

while you use a costly non-stick pan,

שכשמשתמשים במחבת מונע הדבקות יקר,

you eat the so-called Teflon

אוכלים את מה שמכונה הטפלון,

or Teflon-like material

או חומרים דמויי טפלון.

because after some time the stuff disappears. Where has it gone?

כי אחרי תקופה מסוימת החומר נעלם, לאן הוא נעלם?

It has gone in your stomach. It was not meant for that. (Laughter)

הוא הולך לקיבה שלכם. הוא לא יועד לכך.

You know? But here

אתם יודעים, אבל כאן,

in this clay hot plate,

במחבת החימר הזו,

it will never go into your stomach.

זה אף פעם לא יגיע אליכם לקיבה,

So it is better, it is safer;

אז היא יותר טובה; בטוחה יותר;

it is affordable, it is energy-efficient.

היא זולה; חסכונית באנרגיה.

In other words, solutions by the poor people need not be cheaper,

במילים אחרות, פתרונות של האנשים העניים לא צריכים להיות זולים,

need not be, so-called, jugaad, need not be some kind of makeshift arrangement.

לא צריכים להיות, כמו שאומרים "טריק", לא צריכים להיות איזו חלופה ארעית.

They have to be better, they have to be more efficient,

הם צריכים להיות טובים יותר, הם צריכים להיות יעילים יותר,

they have to be affordable.

הם צריכים להיות כלכלית ברי-השגה.

And that is what Mansukh Bhai Prajapati has done.

וזה מה ש-Mansukh Bhai Prajapati עשה.

He has designed this plate with a handle.

הוא תכנן את המחבת הזו עם ידית.

And now with one dollar,

ועכשיו בדולר אחד,

you can afford a better alternative

אתם יכולים להרשות לעצמכם אלטרנטיבה טובה יותר

than the people market is offering you.

מזו שהשוק [לא ברור] מציע לכם.

This lady, she developed

הגברת הזו, היא פיתחה

a herbal pesticide formulation.

נוסחה צמחית לקוטל מזיקים.

We filed the patent for her,

הגשנו בקשה לרישום פטנט עבורה,

the National Innovation Foundation.

הקרן הלאומית לחדשנות.

And who knows? Somebody will license this technology

ומי יודע, מישהו יקנה רישיון לטכנולוגיה הזו

and develop marketable products,

ויפתח מוצרים שיווקיים,

and she would get revenue.

והיא תקבל תשואה.

Now, let me mention one thing:

עכשיו, הרשו לי לציין דבר אחד.

I think we need a polycentric model of development,

אני חושב שאנחנו זקוקים למודל רב-מוקדי של פיתוח,

where a large number of initiatives in different parts of the country,

כשמספר גדול של יוזמות בחלקים שונים של הארץ,

in different parts of the world,

בחלקים שונים בעולם,

would solve the needs of locality

יפתרו את הצרכים של המקומיים

in a very efficient and adaptive manner.

באופן מאוד אפקטיבי ומותאם.

Higher the local fit,

ככל שההתאמה המקומית גדולה יותר,

greater is the chance of scaling up.

כך גדול יותר הסיכוי להתרחב.

In the scaling up,

בתהליך ההתרחבות

there's an inherent inadequacy

יש חוסר התאמה אינהרנטית

to match the needs of the local people,

ביחס לצרכים של האנשים המקומיים,

point by point, with the supply that you're making.

אחד לאחד עם התוצרת שאתה מייצר.

So why are people willing to adjust with that mismatch?

אז למה אנשים מוכנים להשלים עם חוסר ההתאמה הזה?

Things can scale up, and they have scaled up.

דברים יכולים לגדול, והם אכן גדלו.

For example, cell phones: We have 400 million cellphones in this country.

למשל, טלפונים ניידים: יש לנו 400 מיליון טלפונים ניידים במדינה.

Now, it is possible that I use only two buttons on the cellphone,

עכשיו, יכול להיות שאני משתמש רק בשני מקשים בטלפון,

only three options on the cellphone.

רק בשלוש פונקציות בטלפון.

It has 300 options, I'm paying for 300; I'm using only three

ויש לו 300; אני משלם על 300; אני משתמש רק בשלוש,

but I'm willing to live with it, therefore it is scaling up.

אבל אני מוכן לחיות עם זה, ועל כן זה ניתן להתרחבות.

But if I had to get a match to match,

אבל אם הייתי צריך למצוא התאמה אחד לאחד,

obviously, I would need a different design of a cellphone.

כמובן, הייתי צריך עיצוב אחר של טלפון נייד.

So what we're saying is that scalability

אז מה שאנחנו אומרים זה שכושר ההתרחבות

should not become an enemy of sustainability.

לא צריך להיות האויב של הקיימות.

There must be a place in the world

חייב להיות מקום בעולם

for solutions that are only relevant for a locality,

לפתרונות שהם רלוונטיים רק ברמה המקומית,

and yet, one can be able to fund them.

ובכל זאת, אדם יהיה מסוגל לממן אותם.

One of the greatest studies that we've been finding is

אחד המחקרים הנפלאים שראינו מוצא

that many times investors would ask this question --

שפעמים רבות משקיעים שואלים את השאלה הזו --

"What is a scalable model?" --

"מהו מודל שניתן להרחבה?" --

as if the need of a community, which is only

כאילו שהצרכים של הקהילה

located in a space and time

שממוקמת בנקודה של מקום וזמן

and has those needs only located in those places,

ויש לה את הצרכים האלו שקיימים רק במקומות האלו,

has no legitimate right to get them for free

אין לה זכות לגיטימית לקבל אותם בחינם,

because it's not part of a larger scale.

כי הם לא חלק מקבוצה גדולה.

So either you sub-optimize your needs to a larger scale

אז או שאתה עושה תת-אופטימיזציה לצרכים שלך בהתאם לאלו של קבוצה גדולה

or else you remain out.

או שאתה נשאר בחוץ.

Now, the eminent model, the long-tail model

עכשיו, המודל הבולט, מודל הזנב הארוך

tells you that small sales

אומר שמכירות קטנות

of a large number of books, for example,

של מספר גדול של ספרים, למשל,

having only a few copies sold

שמכרו כל אחד רק מספר קטן של עותקים,

can still be a viable model.

עדיין יכול להיות מודל בר-קימא.

And we must find a mechanism where

ואנחנו חייבים למצוא את המנגנון שבו

people will pool in the portfolio, will invest in the portfolio,

אנשים יתרמו לאוסף הזה, ישקיעו באוסף הזה,

where different innovations will go to

מקום שבו המצאות שונות יגיעו

a small number of people in their localities,

למספר קטן של אנשים בסביבה שלהם,

and yet, the overall platform of the model will become viable.

ובכל זאת, [לא ברור] של המודל יהפוך למעשי.

Look at what he is doing.

תסתכלו מה הוא עושה.

Saidullah Sahib is an amazing man.

סאידולאסאב הוא אדם מדהים.

At the age of 70,

בגיל 70,

he is linking up something very creative.

הוא רוקם משהו מאוד יצירתי.

(Music)

(מוסיקה)

Saidullah Sahib: I couldn't wait for the boat.

סאידולאסאב: לא הייתי יכול לחכות לסירה.

I had to meet my love.

הייתי חייב לפגוש את אהובתי.

My desperation made me an innovator.

הנואשות שלי הפכה אותי לממציא.

Even love needs help from technology.

אפילו האהבה צריכה עזרה של טכנולוגיה.

Innovation is the light of my wife, Noor.

חדשנות היא האור של אישתי, נור.

New inventions are the passion of my life.

המצאות חדשות הן התשוקה של חיי.

My technology.

הטכנולוגיה שלי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

AG: Saidulluh Sahib is

א.ג.: סאידולאסאב הוא

in Motihari, again in Champaran.

במוטיהרי, שוב במחוז צ'מפראן.

Wonderful human being,

בן אדם נפלא,

but he stills sells, at this age,

אבל הוא עדיין מוכר, בגילו,

honey on a cycle to earn his livelihood,

דבש על אופניים, למחייתו

because we haven't been able to convince the water park people,

כי לא הצלחנו לשכנע את אנשי פארק המים,

the lake people, in [unclear] operations.

אנשי האגם [לא ברור], בתאגידים.

And we have not been able to convince the fire brigade people

ולא הצלחנו לשכנע את אנשי מכבי האש

in Mumbai -- where there was a flood a few years ago

במומביי, במקום שהיה בו שיטפון לפני כמה שנים,

and people had to walk 20 kilometers, wading in the water --

ואנשים נאלצו לצעוד 20 ק"מ, מתבוססים במים,

that, look, you should have this cycle in your fire brigade office

ש...תראו, כדאי שיהיו לכם אופניים כאלו במשרדי כיבוי האש שלכם,

because you can then go to those lanes

כי אז תוכלו לנסוע בנתיבים האלו

where your buses will not go, where your transport will not go.

שלשם האוטובוסים שלכם לא מגיעים, והרכבים שלכם לא מגיעים.

So we have not yet cracked the problem

אז עדיין לא פיצחנו את הבעיה

of making it available as a rescue device,

של להפוך את הכלי הזה לאמצעי הצלה,

as a vending device during the floods in eastern India,

ככלי למכירה בתקופת השיטפונות במזרח הודו,

when you have to deliver things to people

כשצריך להעביר דברים לאנשים

in different islands

באיים שונים

where they're marooned.

שבהם הם נטושים.

But the idea has a merit. The idea has a merit.

אבל לרעיון יש ערך; לרעיון יש ערך.

What has Appachan done? Appachan, unfortunately, is no more,

מה אפצ'אן עשה? אפצ'אן, לצערי, איננו עוד,

but he has left behind a message.

אבל הוא השאיר אחריו מסר,

A very powerful message

מסר מאוד חזק

Appachan: I watch the world wake up every day.

אפצ'אן: אני מתבונן על העולם מתעורר בכל יום.

(Music)

(מוסיקה)

It's not that a coconut fell on my head,

זה לא שאגוז קוקוס נפל לי על הראש,

and I came upon this idea.

ופתאום בא לי הרעיון הזה.

With no money to fund my studies,

בלי כסף למימון הלימודים שלי,

I scaled new heights.

הרקעתי לגבהים חדשים.

Now, they call me the local Spiderman.

עכשיו, הם מכנים אותי הספיידרמן המקומי.

My technology.

הטכנולוגיה שלי.

(Applause)

(מחיאות כפיים).

AG: Many of you

א.ג.: רבים מכם

might not realize and believe

אולי לא מבינים ולא מאמינים

that we have sold this product internationally --

שמכרנו את המוצר הזה בכל העולם --

what I call a G2G model,

מה שאני מכנה מודל G2G,

grassroots to global.

מהתחתית לגלובלי.

And a professor in the University of Massachusetts,

ומרצה באוניברסיטה מסצ'וסטס,

in the zoology department,

במחלקה לזואולוגיה,

bought this climber because she wanted

קנתה את המטפס הזה כי היא רצתה

to study the insect diversity

לחקור את מגוון החרקים

of the top of the tree canopy.

שמעל צמרות העצים.

And this device makes it possible

והמכשיר הזה מאפשר לה

for her to take samples from a larger number of palms,

לאסוף דגימות ממספר גדול של דקלים,

rather than only a few,

במקום רק מכמה בודדים,

because otherwise she had to make a big platform

כי אחרת היא הייתה צריכה ליצור ערמת לבנים

and then climb her [unclear] would climb on that.

ותלמידי המחקר שלה היו מתפסים על זה.

So, you know, we are advancing the frontiers of science.

אז, אתם יודעים, אנחנו מקדמים את גבולות המדע.

Remya Jose has developed ...

רמייה ג'וס פיתחה --

you can go to the YouTube and find India Innovates

אתם יכולים להיכנס ליוטיוב ולחפש India Innovates (חדשנות בהודו),

and then you will find these videos.

ואז תמצאו את הסרטונים האלו.

Innovation by her when she was in class 10th:

המצאה שלה כשהייתה בכיתה העשירית:

a washing machine-cum-exercising machine.

מכונת כביסה משולבת במכשיר כושר.

Mr. Kharai who is a physically challenged person,

מר כהרמי שהוא אדם מאותגר פיזית,

one and a half foot height, only.

גובהו רק כחצי מטר.

But he has modified a two-wheeler so that he can get autonomy

אבל הוא עשה שינויים בדו-גלגלי כך שיוכל להשיג עצמאות

and freedom and flexibility.

וחופש וגמישות.

This innovation is from the slums of Rio.

ההמצאה הזו הגיעה משכונות העוני של ריו.

And this person, Mr. Ubirajara.

והאדם הזה, מר אובירג'רה,

We were talking about, my friends in Brazil,

דיברנו על, עם החברים שלי בברזיל,

how we scale up this model in China and Brazil.

על איך אפשר להרחיב את המודל הזה הלאה לסין ולברזיל,

And we have a very vibrant network in China, particularly,

ויש לנו רשת מאוד נמרצת בסין, במיוחד,

but also emerging in Brazil and other parts of the world.

אבל מתגלה גם בברזיל ובחלקים אחרים של העולם.

This stand on the front wheel, you will not find on any cycle.

המעמד הזה על הגלגל הקידמי, לא תמצאו כזה בשום אופניים.

India and China have the largest number of cycles.

בהודו ובסין יש את מספר האופניים הגדול ביותר.

But this innovation emerged in Brazil.

אבל ההמצאה הזו הופיעה בברזיל.

The point is, none of us should be parochial,

הנקודה היא, אל לנו להיות צרי אופקים,

none of us should be so nationalistic to believe

אל לנו להיות לאומניים עד כדי שנאמין

that all good ideas will come only from our country.

שכל הרעיונות הטובים יבואו רק מהמדינה שלנו.

No, we have to have the humility to learn

לא, צריכה להיות בנו הענוה ללמוד

from knowledge of economically poor people, wherever they are.

מהידע של אנשים עניים כלכלית, בכל מקום שם נמצאים בו.

And look at this whole range of cycle-based innovations:

ותראו את כל המגוון הזה של המצאות מבוססות אופניים:

cycle that's a sprayer, cycle that

אופניים שהם מרסס, אופניים

generates energy from the shocks on the road.

שמחוללים אנרגיה מהזעזועים בדרכים.

I can't change the condition of the road,

אני לא יכול לשנות את מצב הדרכים;

but I can make the cycle run faster.

אני יכול לגרום לאופניים לנסוע מהר יותר.

That is what Kanak Das has done.

זה מה שקאנאקדס עשה.

And in South Africa,

ובדרום אפריקה,

we had taken our innovators,

לקחנו את הממציאים שלנו,

and many of us had gone there share with the colleagues in South Africa

ורבים מאיתנו הלכו לשם לחלוק עם העמיתים בדרום אפריקה

as to how innovation can become

בנושא של איך חדשנות יכולה להפוך

a means of liberation

לאמצעי לשחרור

from the drudgery that people have.

מעבודות הפרך שאנשים עושים.

And this is a donkey cart which they modified.

וזו היא עגלת-חמור שעשו בה שינוי.

There's an axle here, of 30, 40 kg,

יש כאן ציר, של 30, 40 ק"ג,

serving no purpose.

שלא היה לו שימוש.

Remove it, the cart needs one donkey less.

תסירו אותו, העגלה צריכה חמור אחד פחות.

This is in China. This girl needed a breathing apparatus.

זה בסין. הילדה הזו זקוקה למכשיר נשימה.

These three people in the village

שלושת האנשים האלו בכפר

sat down and decided to think,

ישבו והחליטו לחשוב,

"How do we elongate the life of this girl of our village?"

"איך אנחנו נאריך את חייה של הילדה הזו מהכפר שלנו?"

They were not related to her, but they tried to find out,

הם לא היו קרובי משפחה שלה, אבל הם ניסו לגלות,

"How can we use ... "

איך אפשר להשתמש בצינורות של מכונת הכביסה,

They used a cycle, they put together a breathing apparatus.

הם השתמשו באופן, והרכיבו מכשיר נשימה.

And this breathing apparatus now saved the life,

ומכשיר הנשימה הזה עכשיו הציל את חייה,

and she's very welcome.

והיא התכבדה בו.

There's a whole range of innovations that we have.

יש מגוון שלם של חדשנויות אצלנו.

A car, which runs on compressed air

מכונית, שמונעת מאוויר דחוס

with six paisa per kilometer.

בשש פיזות לקילומטר.

Assam, Kanak Gogoi.

אסאם, קאנק גוגי.

And you would not find this car in U.S. or Europe,

ולא תמצאו את המכונית הזו בארה"ב או באירופה,

but this is available in India.

אבל היא כן זמינה בהודו.

Now, this lady, she used to do the winding of the yarn

עכשיו, הגברת הזו, פעם היא הייתה מלפפת את החוט

for Pochampally Saree.

עבור פוצ'אמפולי סארי.

In one day, 18,000 times,

ביום אחד, 18,000 פעם,

she had to do this winding

היא הייתה צריכה לעשות את הליפוף הזה

to generate two sarees.

כדי לייצר שני סארי (בגד הודי מסורתי).

This is what her son has done after seven years of struggle.

זה מה שהבן שלה עשה אחרי שבע שנים של מאבק.

She said, "Change your profession."

היא אמרה, "תחליף מקצוע."

He said, "I can't. This is the only thing I know, but I'll invent a machine,

הוא אמר, "אני לא יכול. זה הדבר היחיד שאני יודע, אבל אני אמציא מכשיר,

which will solve your problem."

שיפתור את הבעיה שלך."

And this is what he did, a sewing machine in Uttar Pradesh.

וזה מה שהוא עשה, מכונת תפירה ב- אוטר פראדש.

So, this is what SRISTI is saying:

אז, זה מה שסריסטי אומר:

"Give me a place to stand, and I will move the world."

"תנו לי מקום לעמוד, ואני אזיז את העולם."

I will just tell you that we are also doing a competition among children

אני רק אומר לכם שאנחנו גם עורכים תחרות בין ילדים

for creativity, a whole range of things.

ביצירתיות, מגוון גדול של דברים.

We have sold things all over the world,

מכרנו דברים בכל רחבי העולם,

from Ethiopia to Turkey to U.S. to wherever.

מאתיופיה, ועד תורכיה, וארה"ב ובכל מקום.

Products have gone to the market, a few.

מוצרים נכנסו לשוק, חלקם.

These are the people whose knowledge made

אלו הם האנשים אשר הידע שלהם

this Herbavate cream for eczema possible.

איפשר את קרם Herbavate נגד אגזמה.

And here, a company which licensed this herbal pesticide

וכאן, החברה שהעניקה רישיון לקוטל החרקים הצמחי

put a photograph of the innovator on the packing

שמה את תמונתו של הממציא על האריזה

so that every time a user uses it,

כך שבכל פעם שהמשתמש משתמש בזה,

it asks the user, "You can also be an innovator.

היא שואלת את המשתמש, "גם אתה יכול להיות ממציא.

If you have an idea, send it back to us."

אם יש לך רעיון, שלח אותו אלינו."

So, creativity counts, knowledge matters,

אז, יצירתיות נחשבת, ידע משפיע,

innovations transform, incentives inspire.

חדשנות משנה, תמריצים מעוררים השראה.

And incentives: not just material, but also non-material incentives.

ותמריצים, לא רק חומריים, אלא גם תמריצים לא-חומריים.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)