Lisa Gansky: The future of business is the "mesh"

מתרגם: Chen Harel מבקר: Sigal Tifferet

I'm speaking to you about what I call the "mesh."

אני אדבר על מה שאני קוראת "mesh" (שיתופיות).

It's essentially a fundamental shift

זהו שינוי משמעותי

in our relationship with stuff, with the things in our lives.

במערכת היחסים שלנו עם הדברים בחיינו.

And it's starting to look at --

וזה מתחיל להיראות,

not always and not for everything --

על אף שלא תמיד ולא לכולם,

but in certain moments of time,

אך בנקודות מסוימות בזמן,

access to certain kinds of goods and service

גישה למספר סחורות ושירותים

will trump ownership of them.

תגרור בעלות עליהם.

And so it's the pursuit of better things,

ולכן זהו המרדף אחרי דברים טובים

easily shared.

שקל לחלוק אותם.

And we come from a long tradition of sharing.

לאדם היסטוריה ארוכה של שיתוף.

We've shared transportation.

שיתפנו תחבורה.

We've shared wine and food

שיתפנו אוכל ושתיה,

and other sorts of fabulous experiences

שיתפנו חוויות נהדרות

in coffee bars in Amsterdam.

בקופי-שופס (בתי קפה למריחואנה) באמסטרדם.

We've also shared other sorts of entertainment --

שיתפנו צורות נוספות של בידור:

sports arenas, public parks,

איצטדיונים, פארקים,

concert halls, libraries,

אולמות קונצרט, ספריות,

universities.

אוניברסיטאות.

All these things are share-platforms,

כל אלו פלטפורמות שיתוף

but sharing ultimately starts and ends

אך שיתוף מתחיל ונגמר

with what I refer to

עם מה שאני מתכוונת

as the "mother of all share-platforms."

אֵם כל פלטפורמות השיתוף.

And as I think about the mesh

כשאני חושבת על השיתופיות הזו

and I think about, well, what's driving it,

ואני חושבת על מה שמניע אותה

how come it's happening now,

ולמה דווקא עכשיו?

I think there's a number of vectors

אני חושבת על מספר כיוונים

that I want to give you as background.

שאני אתן כרקע.

One is the recession --

הראשון הוא המיתון.

that the recession has caused us

המיתון גרם לנו

to rethink our relationship

לחשוב מחדש על מערכות היחסים

with the things in our lives relative to the value --

עם הדברים בחיינו, יחסית לערכם.

so starting to align the value

כשמתחילים לאמוד את הערך

with the true cost.

עם המחיר האמיתי.

Secondly, population growth

שנית - גידול אוכלוסין

and density into cities.

וצפיפות הערים.

More people, smaller spaces,

יותר אנשים, פחות מקום,

less stuff.

פחות חפצים.

Climate change:

שינויי אקלים.

we're trying to reduce the stress

אנו מנסים לצמצם את המתח

in our personal lives and in our communities

בחיינו הפרטיים ובקהילותינו

and on the planet.

ובעולם.

Also, there's been this recent distrust

בנוסף, לאחרונה ישנו חוסר אמון

of big brands, global big brands,

בתאגידי ענק, ותאגידים רב-לאומיים

in a bunch of different industries,

בתעשיות מגוונות.

and that's created an opening.

כל אלו יצרו פתח.

Research is showing here, in the States,

מחקרים בארה"ב

and in Canada and Western Europe,

בקנדה ובמערב אירופה הראו

that most of us are much more open

שרובנו הרבה יותר פתוחים

to local companies,

לחברות מקומיות

or brands that maybe we haven't heard of.

או למותגים חדשים.

Whereas before, we went with the big brands

בעבר, הלכנו עם המותגים הגדולים

that we were sure we trusted.

אשר חשבנו שאנו בוטחים בהם.

And last is that

הדבר האחרון הוא

we're more connected now to more people on the planet

שאנחנו יותר מחוברים היום, ליותר אנשים

than ever before --

מאשר אי פעם -

except for if you're sitting next to someone.

חוץ מלאלו היושבים לצידנו.

(Laughter)

(צחוק)

The other thing that's worth considering

הדבר הנוסף ששווה לקחת בחשבון

is that we've made a huge investment

הוא ההשקעה הענקית שעשינו

over decades and decades,

בעשורים האחרונים,

and tens of billions of dollars

עשרות מיליארדי דולר

have gone into this investment

הלכו להשקעה זו.

that now is our inheritance.

זו הירושה שלנו.

It's a physical infrastructure

אלו התשתיות הפיזיות

that allows us to get from point A to point B

שמאפשרות לנו להגיע מנקודה א' לב'

and move things that way.

ולהזיז דברים.

It's also -- Web and mobile

כמו כן, האינטרנט והטלפונים הניידים

allow us to be connected

מאפשרים לנו להיות מחוברים

and create all kinds of platforms and systems,

וליצור פלטפורמות ומערכות.

and the investment of those technologies

ההשקעה בטכנולוגיות אלו,

and that infrastructure

בתשתיות אלו,

is really our inheritance.

זו בעצם הירושה שלנו.

It allows us to engage

היא מאפשרת לנו לפעול

in really new and interesting ways.

בדרכים חדשות ומעניינות.

And so for me, a mesh company, the "classic" mesh company,

ולכן עבורי, חברת שיתוף, חברת שיתוף טיפוסית

brings together these three things:

מבוססת על שלושת העקרונות האלו:

our ability to connect to each other --

יכולתינו להתחבר אחד לשני.

most of us are walking around with these mobile devices

רובנו מסתובבים עם מכשירים ניידים

that are GPS-enabled and Web-enabled --

שיש להם גם חיבור לאינטרנט וגם חיבור לוויני (GPS).

allows us to find each other

זה מאפשר לנו למצוא אחד את השני

and find things in time and space.

ולמצוא דברים בזמן ובמרחב.

And third is that physical things

הדבר השלישי הם הדברים הפיזיים

are readable on a map --

דברים שניתן לקרוא במפה

so restaurants, a variety of venues,

לדוגמא: מסעדות, אירועים,

but also with GPS and other technology

אך גם בעזרת חיבור לוויני וטכנולוגיות נוספות

like RFID

כגון RFID (זיהוי באמצעות גלי רדיו)

and it continues to expand beyond that,

וזה ממשיך להתרחב גם מעבר.

we can also track things that are moving,

אנו יכולים לעקוב אחרי דברים זזים

like a car, a taxicab, a transit system,

למשל: מכונית, מונית, תחבורה ציבורית,

a box that's moving through time and space.

קופסה הזזה במרחב ובזמן.

And so that sets up

כל זאת מכין את הקרקע

for making access to get goods and services

ליצירת גישה לשירותים ומוצרים

more convenient and less costly in many cases

יותר נוחים וזולים מבחינות רבות

than owning them.

מאשר לקנות בעלות עליהם.

For example, I want to use Zipcar.

לדוגמא, זיפקאר (Zipcar).

How many people here have experienced

כמה אנשים בקהל חוו

car-sharing or bike-sharing?

שיתוף מכוניות או שיתוף אופניים?

Wow, that's great. Okay, thank you.

וואו, מדהים. אוקיי, תודה.

Basically Zipcar

חברת זיפקאר הינה בעצם

is the largest car-sharing company in the world.

חברת שיתוף הרכבים הגדולה בעולם

They did not invent car-sharing.

הם לא המציאו את רעיון שיתוף המכוניות

Car-sharing was actually invented in Europe.

שיתוף זה למעשה הומצא באירופה.

One of the founders went to Switzerland,

אחת המייסדות ביקרה בשוויץ

saw it implemented someplace,

קיבלה השראה ממימוש הרעיון,

said, "Wow, that looks really cool.

אמרה לעצמה "וואו, זה נראה ממש מגניב.

I think we can do that in Cambridge,"

אני חושבת שזה יצליח בקיימברידג',"

brought it to Cambridge

הביאה את זה לקיימברידג'

and they started -- two women --

והן החלו - שתי נשים -

Robin Chase being the other person who started it.

רובין צ'ייס היא השניה.

Zipcar got some really important things right.

זיפקאר עשתה כמה דברים חשובים מצוין.

First, they really understood

דבר ראשון, הם הבינו לחלוטין

that a brand is a voice and a product is a souvenir.

שמותג הינו קול ומוצר הינו מזכרת.

And so they were very clever

ולכן, הם ביצעו בצורה מאד טובה

about the way that they packaged car-sharing.

את "אריזת" שיתוף המכוניות.

They made it sexy. They made it fresh.

הם עשו אותה סקסית, רעננה.

They made it aspirational.

הם הפכו אותה לנחשקת

If you were a member of the club,

אם היית חבר במועדון,

when you're a member of a club, you're a Zipster.

כשאתה חבר במועדון, אתה זיפסטר.

The cars they picked didn't look like ex-cop cars

המכוניות שהם בחרו לא נראו כמו ניידות לשעבר

that were hollowed out or something.

שהיו מרופטות וכדומה.

They picked these sexy cars.

הם בחרו מכוניות סקסיות.

They targeted to universities.

קהל המטרה היה האוניברסיטאות.

They made sure that the demographic

הם וידאו שהדמוגרפיה

for who they were targeting and the car was all matching.

שאליה הם כיוונו והמכוניות התאימו.

It was a very nice experience,

עסקת החבילה הייתה טובה.

and the cars were clean and reliable, and it all worked.

המכוניות היו אמינות, נקיות, והכל עבד.

And so from a branding perspective, they got a lot right.

מבחינת מיתוג, הם עשו הרבה דברים נכון.

But they understood fundamentally

אולם הם הפנימו

that they are not a car company.

שהם לא חברת רכב.

They understand that they are an information company.

הם הבינו שהם חברת מידע.

Because when we buy a car

מכיוון שכאשר אנחנו קונים רכב,

we go to the dealer once, we have an interaction, and we're chow --

אנו הולכים לסוכנות פעם אחת, מבצעים אינטרקציה וסוגרים עניין.

usually as quickly as possible.

לרוב מהר ככל האפשר.

But when you're sharing a car and you have a car-share service,

אך כאשר אנו משתפים רכב, ויש שירות שיתוף רכבים,

you might use an E.V. to commute,

אתה יכול להשתמש ברכב חשמלי לעבודה,

you get a truck because you're doing a home project.

אתה יכול להשתמש במשאית כאשר אתה עושה עבודות בבית.

When you pick your aunt up at the airport, you get a sedan.

כשאתה אוסף את הדודה משדה התעופה, תבחר ברכב סדאן

And you're going to the mountains to ski,

וכאשר אתה נוסע לחופשת סקי בהרים,

you get different accessories put on the car

תרצה עזרים לרכב

for doing that sort of thing.

לכל מיני דברים.

Meanwhile, these guys are sitting back,

בינתיים, חברות שיתוף הרכבים

collecting all sorts of data

אוספות את כל המידע הזה

about our behavior and how we interact with the service.

לגבי ההרגלים שלנו והאינטרקציה עם השירות.

And so it's not only an option for them,

זו לא אפשרות שלהם,

but I believe it's an imperative

לדעתי זו חובתם

for Zipcar and other mesh companies

חובתה של זיפקאר וחברות שיתופיות אחרות

to actually just wow us,

להדהים אותנו,

to be like a concierge service.

להתנהג כמו שירות קונסיירז' (שוער).

Because we give them so much information,

מכיוון שאנו נותנים להם כ"כ הרבה מידע,

and they are entitled to really see

ולהם יש את הגישה לראות

how it is that we're moving.

איך אנחנו זזים.

They're in really good shape to anticipate

יש להם את היכולת לחזות

what we're going to want next.

מה נרצה להבא.

And so what percent of the day

כמה אחוז מהיום לדעתכם

do you think the average person uses a car?

האדם הממוצע משתמש במכונית?

What percentage of the time?

כמה אחוז מהזמן?

Any guesses?

ניחושים?

Those are really very good.

ניחושים טובים...

I was imagining it was like

אני הייתי בטוחה שזה

20 percent when I first started.

באיזור ה 20% כשהתחלתי.

The number across the U.S. and Western Europe

בארה"ב ומערב אירופה

is eight percent.

מדובר על 8%.

And so basically even if you think it's 10 percent,

ככה שאם נניח שמדובר ב 10%,

90 percent of the time,

90% מהזמן,

something that costs us a lot of money --

משהו שעולה לנו הרבה כסף

personally, and also we organize our cities around it

ואנו בונים את ערינו סביבו,

and all sorts of things --

ודברים נוספים...

90 percent of the time it's sitting around.

90% מהזמן המכוניות נחות.

So for this reason,

מסיבה זו,

I think one of the other themes with the mesh

אני חושבת שצד אחר של השיתופיות

is essentially that, if we squeeze hard

הוא שאם ננסה,

on things that we've thrown away,

להוציא עוד - מהדברים שזרקנו,

there's a lot of value in those things.

יש שם עוד ערך רב.

What set up with Zipcar -- Zipcar started in 2000.

מה שקרה עם זיפקאר - היא הוקמה בשנת 2000.

In the last year, 2010,

בשנה האחרונה, 2010,

two car companies started,

שתי חברות רכב קמו,

one that's in the U.K. called WhipCar,

אחת בבריטניה, בשם וויפ-קאר (WhipCar)

and the other one, RelayRides, in the U.S.

ובארה"ב, רילאי-רידס (RelayRides).

They're both peer-to-peer car-sharing services,

שתיהן חברות לשיתוף רכב בין אנשים,

because the two things that really work for car-sharing

מכיוון ששני הדברים החשובים בשיתוף רכבים,

is, one, the car has to be available,

הראשון, הרכב חייב להיות זמין.

and two, it's within one or two blocks

והשני, הוא חייב להיות קרוב במרחק רחוב או שניים

of where you stand.

מאיפה שאתה עומד.

Well the car that's one or two blocks from your home or your office

ובכן, הרכב שנמצא במרחק רחוב או שניים מביתך או ממשרדך

is probably your neighbor's car,

הוא ברוב הסיכויים הרכב של שכנך.

and it's probably also available.

וכנראה שהוא גם פנוי לשימוש.

So people have created this business.

לכן אנשים בנו סביב זה עסקים.

Zipcar started a decade earlier,

זיפקאר התחילה עשור קודם

in 2000.

בשנת 2000.

It took them six years

לקח להם 6 שנים

to get 1,000 cars in service.

להרים שירות של 1,000 מכוניות.

WhipCar, which started April of last year,

וויפ-קאר התחילה באפריל שנה שעברה.

it took them six months

לקח להם 6 חודשים

to get 1,000 cars in the service.

להגיע ל 1,000 מכוניות בשירות.

So, really interesting.

זה מעניין.

People are making anywhere between

אנשים מרוויחים סכומים הנעים

200 and 700 dollars a month

בין 200 ל 700 דולר בחודש

letting their neighbors use their car when they're not using it.

מכך שהם משכירים לשכניהם את הרכב, כשהם לא משתמשים בו.

So it's like vacation rentals for cars.

ממש כמו השכרת חופשות לרכבים.

Since I'm here --

מכיוון שאני כאן -

and I hope some people in the audience

ואני מקווה שחלק מהאנשים בקהל

are in the car business --

נמצאים בעסקי המכוניות...

(Laughter)

(צחוק)

-- I'm thinking that, coming from the technology side of things --

אני חושבת, בהסתכלות מהצד הטכנולוגי של הדברים.

we saw cable-ready TVs

ראינו טלויזיות מוכנות-לכבלים.

and WiFi-ready Notebooks --

מחשבים ניידים עם אפשרות ל WiFi,

it would be really great if, any minute now,

זה יהיה נהדר, אם ממש הרגע,

you guys could start rolling share-ready cars off.

תפעילו שירות של שיתוף רכבים.

Because it just creates more flexibility.

זה יוצר גמישות.

It allows us as owners to have other options.

בתור בעלים, הדבר מוסיף אפשרויות.

And I think we're going there anyway.

אני חושבת שאנחנו נעים בכיוון הזה.

The opportunity and the challenge with mesh businesses --

ההזדמנויות ואתגרים של עסקי שיתוף

and those are businesses like Zipcar or Netflix

עסקים כמו זיפקאר ונטפליקס (Netflix)

that are full mesh businesses,

עסקי שיתוף מלאים,

or other ones where you have a lot of the car companies,

או כאלה בהן חברות הרכב,

car manufacturers,

יצרני הרכב,

who are beginning to offer

מתחילים להציע בעצמם

their own car-share services

שירותי שיתוף רכב

as well as a second flanker brand,

בנוסף להשקת מותג חדש,

or as really a test, I think --

ובדיקת השוק. אני חושבת

is to make sharing irresistible.

ששיתוף יהיה בלתי נמנע.

We have experiences in our lives, certainly,

יש לנו חוויות מהחיים,

when sharing has been irresistible.

שבהם שיתוף הוא בלתי נמנע.

It's just, how do we make that recurrent

עכשיו חסר להבין, איך משחזרים את זה?

and scale it?

איך מגדילים את זה?

We know also, because we're connected in social networks,

באמצעות הקישור לרשתות חברתיות,

that it's easy to create delight

אנו יודעים שזה קל ליצור הנאה

in one little place.

במקום אחד קטן.

It's contagious because we're all connected to each other.

זה מדבק מכיוון שכולנו מחוברים אחד לשני.

So if I have a terrific experience

לכן אם חוויתי חוויה מדהימה

and I tweet it, or I tell five people standing next to me, news travels.

ואני מצייצת (tweet) על כך, או מספרת על כך לאנשים סביבי, זה מתפרסם.

The opposite, as we know, is also true,

ההפך גם נכון,

often more true.

לרוב אפילו יותר נכון,

So here we have LudoTruck, which is in L.A.,

בתמונה אנו רואים את LudoTruck, בלוס אנג'לס,

doing the things that gourmet food trucks do,

עושים את הדברים שמשאיות אוכל גורמה עושות,

and they've gathered quite a following.

ויש להם קהל לא קטן.

In general, and maybe, again, it's because I'm a tech entrepreneur,

בכלליות, ואולי שוב, מכיוון שאני יזמית טכנולוגיה,

I look at things as platforms.

אני מסתכלת על דברים כפלטפורמות,

Platforms are invitations.

פלטפורמות הן הזמנות.

So creating Craigslist

ליצור את קרייגסליסט (Craigslist)

or iTunes and the iPhone developer network,

או אייטיונס (iTunes) או את רשת המפתחים לאייפון (iPhone)

there are all these networks -- Facebook as well.

יש את כל הרשתות האלו. למשל פייסבוק (Facebook).

These platforms invite all sorts of developers

פלטפורמות אלו מזמינות כל מיני מפתחים

and all sorts of people

כל מיני אנשים

to come with their ideas and their opportunity

לבוא עם רעיונות והזדמנויות

to create and target an application

ליצור, ולכוון יישום

for a particular audience.

לקהל ספציפי

And honestly, it's full of surprises.

ובכנות, זה מלא הפתעות.

Because I don't think any of us in this room

מכיוון שאיני חושבת שמישהו פה בחדר

could have predicted the sorts of applications

יכול היה לחזות את סוג היישומים

that have happened at Facebook, around Facebook,

שקרו בפייסבוק, ומסביב לפייסבוק,

for example, two years ago,

למשל לפני שנתיים,

when Mark announced

כאשר מארק (צוקרברג) הכריז

that they were going to go with a platform.

שהם הולכים ליצור פלטפורמה.

So in this way, I think that cities are platforms,

במובן זה אני חושבת שערים הן פלטפורמות,

and certainly Detroit is a platform.

ובוודאי שדטריוט הינה פלטפורמה.

The invitation of bringing

ההזמנות להביא

makers and artists and entrepreneurs --

יוצרים, אומנים, יזמים,

it really helps stimulate this fiery creativity

עזרה לעורר יצירתיות

and helps a city to thrive.

ועזרה לעיר לשגשג.

It's inviting participation,

הדבר מזמין השתתפות,

and cities have, historically,

וערים, בעבר,

invited all sorts of participation.

הזמינו כל מיני סוגים של השתתפויות

Now we're saying that there's other options as well.

עכשיו אנו אומרים שיש עוד דרכים.

So, for example, city departments

למשל, מחלקות העיר

can open up transit data.

יכולות להשתמש במידע תחבורתי.

Google has made available transit data API.

גוגל (Google) פתחה לציבור ממשק תכנות יישומים למידע התחבורתי

And so there's about seven or eight cities already in the U.S.

ולכן יש בערך 7-8 ערים בארה"ב

that have provided the transit data,

שסיפקו את המידע הזה

and different developers are building applications.

ומפתחים יכולים לבנות בעזרתו יישומים.

So I was having a coffee in Portland,

ישבתי לשתות קפה בפורטלנד,

and half-of-a-latte in

בערך בחצי הדרך

and the little board in the cafe

הלוח הקטן בבית הקפה,

all of a sudden starts showing me

התחיל להראות לי

that the next bus is coming in three minutes

שהאוטובוס הבא מגיע בעוד 3 דקות

and the train is coming in 16 minutes.

והרכבת בעוד 16.

And so it's reliable, real data

וזהו מידע אמין, מידע אמיתי

that's right in my face, where I am,

ישר בפנים שלי, איפה שאני נמצאת,

so I can finish the latte.

כדי שאוכל לסיים את הקפה.

There's this fabulous opportunity we have across the U.S. now:

יש לנו היום הזדמנות יוצאת דופן ברחבי ארה"ב

about 21 percent

בערך 21%

of vacant commercial and industrial space.

משטחים מסחריים עומדים ריקים.

That space is not vital.

המרחב הזה לא חיוני.

The areas around it lack vitality

מסביבו, אין חיוניות.

and vibrancy and engagement.

ופעילות ותזזיתיות.

There's this thing -- how many people here

יש את הדבר הזה - כמה אנשים כאן

have heard of pop-up stores or pop-up shops?

שמעו על חנויות פופ-אפ (Pop-up)?

Oh, great. So I'm a big fan of this.

מעולה, אני מעריצה שלהן.

And this is a very mesh-y thing.

זהו דבר מאד שיתופי.

Essentially, there are all sorts

עקרונית, יש כל מיני סוגים

of restaurants in Oakland, near where I live.

של מסעדות באוקלנד, ליד מקום מגורי.

There's a pop-up general store every three weeks,

יש חנות פופ-אפ כללית כל שלושה שבועות,

and they do a fantastic job

והם עושים עבודה נפלאה

of making a very social event

ליצור אירוע חברתי

happening for foodies.

לחובבי מזון.

Super fun, and it happens in a very transitional neighborhood.

כייף גדול, וזה קורה בשכונה מתפתחת.

Subsequent to that,

כתוצאה מכך,

after it's been going for about a year now,

לאחר שנה של פעילות,

they actually started to lease and create and extend.

הם התחילו להשכיר, ליצור ולהרחיב.

An area that was edgy-artsy

האזור שהתאים יותר לקיצוניים-אומנותים

is now starting to become much cooler

עכשיו הופך לאזור נינוח

and engage a lot more people.

המושך אליו הרבה יותר אנשים.

So this is an example.

זוהי דוגמה אחת.

The Crafty Fox is this woman who's into crafts,

השועל הערמומי (נשמע כמו אומנות) הוא האישה המתעניינת באומנות.

and she does these pop-up crafts fairs around London.

היא מארגנת ירידי אומנות פופ-אפ בלונדון.

But these sorts of things are happening

דברים אלו קורים,

in many different environments.

בסביבות רבות ושונות.

From my perspective, one of the things pop-up stores do

מנקודת המבט שלי, אחד הדברים שחנויות פופ-אפ עושות

is create perishability and urgency.

הוא ליצור דחיפות וחוסר.

It creates two of the favorite words of any businessperson:

זה יוצר את צירוף המילים שכל איש עסקים אוהב:

sold out.

נגמר המלאי.

And the opportunity to really focus trust and attention

וההזדמנות להתמקד באמון ובתשומת לב

is a wonderful thing.

היא דבר נהדר.

So a lot of what we see in the mesh,

לכן הרבה ממה שאנחנו רואים בשיתופיות,

and a lot of what we have in the platform that we built

והרבה ממה שיש לנו בפלטפורמה שבנינו

allows us to define, refine and scale.

מאפשר לנו להגדיר, לשפר ולהתאים.

It allows us to test things as an entrepreneur,

מתאפשר לנו לבדוק דברים, כיזמים.

to go to market,

ללכת לשוק,

to be in conversation with people,

ליצור שיחה עם אנשים

listen, refine something and go back.

להקשיב, לתקן משהו, ולחזור חזרה.

It's very cost-effective,

העלות האפקטיבית מצוינת.

and it's very mesh-y.

וזה מאד שיתופי.

The infrastructure enables that.

התשתית מאפשרת זאת.

In closing, and as we're moving towards the end,

לסיום, וככל שמתקרבים לסוף,

I just also want to encourage --

אני רוצה גם לעודד

and I'm willing to share my failures as well,

ואני מוכנה לשתף את הכישלונות שלי גם כן,

though not from the stage.

למרות שלא מהבמה.

(Laughter)

(צחוק)

I would just like to say that one of the big things,

כן אומר, שאחד הדברים הגדולים

when we look at waste

כאשר אנחנו מסתכלים על פסולת,

and when we look at ways that we can really be generous

וכשאנו בוחנים דרכים להיות נדיבים,

and contribute to each other,

ולתת אחד לשני,

but also move to create a better economic situation

ולהתקדם לעתיד כלכלי טוב יותר,

and a better environmental situation,

ומצב סביבתי טוב יותר,

is by sharing failures.

הוא שיתוף בכישלונות.

And one quick example

דוגמה אחת קצרה

is Velib, in 2007,

בשנת 2007, וליב (Velib)

came forward in Paris

הוקמה בפריז

with a very bold proposition,

עם הצעה אמיצה,

a very big bike-sharing service.

חברת שיתוף אופניים ענקית.

They made a lot of mistakes.

הם עשו טעויות רבות.

They had some number of big successes.

היו להם כמה הצלחות גדולות.

But they were very transparent, or they had to be,

אך הם היו מאד שקופים, או היו חייבים,

in the way that they exposed

בדרך שהם חשפו

what worked and didn't work.

מה עבד ומה לא.

And so B.C. in Barcelona

ולכן B.C בברצלונה

and B-cycle

ו - B-cycle כאן

and Boris Bikes in London --

ואופני בוריס בלונדון.

no one has had to repeat

אף אחד לא היה צריך לחזור

the version 1.0 screw-ups

על הטעויות של הגרסה הראשונה

and expensive learning exercises

והלמידה היקרה

that happened in Paris.

שהתרחשה בפריז.

So the opportunity when we're connected

האפשרויות הקיימות כשאנו מחוברים

is also to share failures and successes.

הנם גם שיתוף כישלונות, וגם הצלחות.

We're at the very beginning of something

אנו בתחילתה של דרך

that, what we're seeing

אנו רואים

and the way that mesh companies are coming forward,

שהדרך שחברות שיתופיות נעות קדימה,

is inviting, it's engaging, but it's very early.

מזמינה, מבטיחה, אך מוקדם לדעת.

I have a website -- it's a directory --

לי יש אתר, מדריך,

and it started with about 1,200 companies,

התחלנו מ 1,200 חברות

and in the last two-and-a-half months

ובחודשיים וחצי האחרונים

it's up to about 3,300 companies.

גדלנו ל 3,300 חברות.

And it grows on a very regular daily basis.

ואנו ממשיכים לגדול על בסיס יומי.

But it's very much at the beginning.

וזו עדין רק ההתחלה,

So I just want to welcome all of you onto the ride.

לכן, אני מזמינה את כולכם להצטרף.

And thank you very much.

ותודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)