Ivan Oransky: Are we over-medicalized?

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

Those of you who have seen the film "Moneyball,"

אלה מכם שראו את הסרט "מאניבול"

or have read the book by Michael Lewis,

או קראו את הספר הזה, מאת מייקל לואיס,

will be familiar with the story of Billy Beane.

מכירים את סיפורו של בילי בין

Billy was supposed to be a tremendous ballplayer; all the scouts told him so.

בילי נועד להיות שחקן כדור-בסיס מעולה. כך אמרו לו כל הצופים

They told his parents that

הם אמרו את זה גם להוריו

they predicted that he was going to be a star.

הם ניבאו שהוא יהיה כוכב.

But what actually happened when he signed the contract -- and by the way, he didn't

אך מה שקרה כשהוא חתם על החוזה, ואגב,

want to sign that contract, he wanted to go to college --

הוא לא רצה לחתום, אלא ללכת לקולג'--

which is what my mother, who actually does love me,

וזה מה שאמי, שבאמת אוהבת אותי

said that I should do too, and I did --

אמרה גם לי לעשות, ואכן עשיתי--

well, he didn't do very well. He struggled mightily.

לא הלך לו טוב. היו לו מאבקים קשים.

He got traded a couple of times, he ended up in the Minors for most of his career,

קנו ומכרו אותו כמה פעמים ואת רוב הקריירה שלו בילה בליגה השנייה

and he actually ended up in management. He ended up as a General Manager of the

והוא בעצם הגיע לניהול והיה המנכ"ל

Oakland A's.

Now for many of you in this room, ending up in management, which is also what I've done,

של קבוצת אוקלנד אתלטיקס.

בעיני רבים כאן, להגיע לניהול, שזה גם מה שאני עשיתי,

is seen as a success.

נחשב להצלחה.

I can assure you that for a kid trying to make it in the Bigs,

אני מבטיח לכם שילד ששואף לשחק עם הגדולים

going into management ain't no success story. It's a failure.

לא רואה בהגעה לניהול סיפור הצלחה אלא כשלון

And what I want to talk to you about today, and share with you, is that our

והיום אני רוצה לספר לכם

healthcare system, our medical system, is just as bad at predicting

שמערכת הבריאות שלנו גרועה באותה מידה בחיזוי

what happens to people in it -- patients, others --

מה קורה לאנשים שבתוכה -- חולים ואחרים --

as those scouts were at predicting what would happen to Billy Beane.

כמו אותם צופים שניבאו את עתידו של בילי בין.

And yet, every day

ועם זאת, מידי יום ביומו

thousands of people in this country

אלפי אנשים בארץ הזאת

are diagnosed with preconditions.

מאובחנים כבעלי תנאים מקדימים למחלה.

We hear about pre-hypertension, we hear about pre-dementia,

אנו שומעים על קדם-לחץ דם גבוה, קדם-שיטיון,

we hear about pre-anxiety, and I'm pretty sure that I diagnosed myself with

קדם-חרדה, ואני די בטוח שקודם איבחנתי את עצמי בזה

that in the green room.

בחדר הירוק.

We also refer to subclinical conditions.

אנו גם מדברים על מחלות תת-קליניות.

There's subclinical atherosclerosis, subclinical hardening of the arteries,

יש טרשת-עורקים - התקשות עורקים - תת-קלינית,

obviously linked to heart attacks, potentially.

הקשורה בבירור להתקפי-לב, באופן פוטנציאלי.

One of my favorites is called subclinical acne.

אהבתי את "פצעי-בגרות תת-קליניים".

If you look up subclinical acne, you may find a website, which I did,

אם תחפשו על זה באינטרנט תמצאו, כמוני, אתר

which says that this is the easiest type of acne to treat.

שטוען שזו צורת פצעי-הבגרות הכי קלה לטיפול.

You don't have the pustules or the redness and inflammation.

אין מוגלה, אדמומיות או דלקת.

Maybe that's because you don't actually have acne.

אולי זה בגלל שבעצם אין שם פצעי-בגרות.

I have a name for all of these conditions, it's another precondition:

יש לי שם לכל המחלות האלה, שגם הוא קדם-מחלה:

I call them preposterous.

אני קורא להן מגוחכות.

In baseball, the game follows the pre-game.

בכדור-בסיס, המשחק בא אחרי המשחק המקדים.

Season follows the pre-season.

העונה מתחילה אחרי הקדם-עונה.

But with a lot of these conditions, that actually isn't the case, or at least it isn't the

אך במרבית המקרים האלה זה לא קורה

case all the time. It's as if there's a rain delay, every single time in many cases.

לפחות לא כל הזמן. זה כמו דחיית-משחק שוב ושוב בגלל גשם.

We have pre-cancerous lesions,

יש לנו פצעים קדם-סרטניים,

which often don't turn into cancer.

שלעתים קרובות אינם מתפתחים לסרטן.

And yet,

ועם זאת,

if you take, for example, subclinical osteoporosis, a bone thinning disease,

אם תקחו לדוגמה אוסטאופורוזיס תת-קליני, מחלת דלדול עצם

the precondition,

הקדם-מחלה

otherwise known as osteopenia,

המוכרת גם כ"אוסטאופניה"

you would have to treat 270 women for three years

תצטרכו לטפל ב-270 נשים במשך 3 שנים

in order to prevent one broken bone.

כדי למנוע עצם אחת שבורה.

That's an awful lot of women

זה הרבה מאד נשים

when you multiply by the number of women who were diagnosed

אם מכפילים את מספר הנשים שאובחנו

with this osteopenia.

עם האוסטאופניה הזו.

And so is it any wonder,

ולכן, לא פלא,

given all of the costs and the side effects

בהינתן כל העלויות ותופעות הלוואי

of the drugs that we're using to treat these preconditions, that every year

של התרופות המשמשות אותנו לטיפול בקדם-מחלות אלה

we're spending more than two trillion dollars on healthcare and yet

שבכל שנה אנו מוציאים מעל 2 טריליון דולר בהוצאות בריאות

100,000 people a year -- and that's a conservative estimate -- are dying

ובכל זאת 100,000 איש בשנה -- וזו הערכה שמרנית --

not because of the conditions they have,

מתים, ולא בגלל מחלותיהם,

but because of the treatments that we're giving them and the complications of those treatments?

אלא עקב הטיפולים שלנו והסיבוכים שבעקבותיהם

We've medicalized everything

הפכנו הכל לבעיות רפואיות

in this country.

בארץ הזאת.

Women in the audience, I have some

לנשים בקהל, יש לי עבורכן

pretty bad news that you already know,

בשורות רעות למדי שכבר ידועות לכן:

and that's that every aspect of your life

כל היבט בחייכן

has been medicalized.

כבר הפך לבעיה רפואית.

Strike one is when you hit puberty.

הפסילה הראשונה היא כשאתן מגיעות לבגרות מינית.

You now have something that happens to you once a month that has been medicalized.

מעכשיו יש לכן משהו שקורה אחת לחודש והפך לבעיה רפואית.

It's a condition;

מדובר במחלה;

it has to be treated. Strike two

צריך לטפל בזה. פסילה שניה:

is if you get pregnant.

כשאתן נכנסות להריון.

That's been medicalized as well.

גם זה הפך לבעיה רפואית.

You have to have a high-tech experience

עליכן לעבור חוויית הריון היי-טק

of pregnancy, otherwise something might go wrong.

אחרת משהו עלול להשתבש.

Strike three is menopause.

פסילה שלישית היא הפסקת הווסת.

We all know what happened when millions of women were given hormone replacement therapy

כולנו יודעים מה קרה כשמיליוני נשים טופלו בתחליפי הורמונים

for menopausal symptoms

נגד תסמיני הפסקת הווסת

for decades until all of a sudden we realized, because a study came out, a big one,

במשך עשרות שנים, עד שלפתע הבנו כשהתפרסם מחקר גדול

NIH-funded.

במימון המכונים הלאומיים לבריאות.

It said,

והמחקר אמר

actually, a lot of that hormone replacement therapy may be doing more harm than good

שרבים מתחליפי ההורמונים מזיקים יותר מאשר מועילים

for many of those women.

לרבות מאותן נשים.

Just in case,

ואם אני כבר מדבר על זה

I don't want to leave the men out --

אינני רוצה לקפח את הגברים--

I am one, after all --

גם אני הרי גבר--

I have really bad news for all of you in this room,

יש לי בשורות רעות מאד עבור כולכם

and for everyone

ועבור כל מי

listening and watching elsewhere:

שמאזין וצופה בנו בעולם:

You all have

כולכם סובלים

a universally fatal condition.

ממחלה סופנית ואוניברסלית.

So, just take a moment.

קחו רגע להירגע.

It's called pre-death.

קוראים לזה קדם-מוות.

Every single one of you has it, because you have the risk factor for it,

כל אחד סובל מזה, כי לכולכם יש מקדם-סיכון לכך

which is being alive.

שהוא לחיות.

But I have some good news for you, because

אבל יש לי גם בשורות טובות עבורכם, כי כעיתונאי

I'm a journalist, I like to end things in a happy way or a forward-thinking way.

אני אוהב סופים טובים או עם מחשבה לעתיד.

And that good news is that if you can survive to the end of my talk, which

הבשורות הטובות הן שאם תצליחו לשרוד עד סוף ההרצאה

we'll see if that happens for everyone,

ומיד נראה אם זה יצליח לכולם,

you will be a pre-vivor.

אתם תהיו קדם-שורדים.

I made up pre-death.

את "קדם-מוות" המצאתי.

If I used someone else's pre-death, I apologize,

אם מישהו המציא את זה לפני, אני מתנצל,

I think I made it up.

לדעתי אני המצאתי את זה.

I didn't make up pre-vivor.

אבל לא המצאתי את "קדם-שורד".

Pre-vivor is what a particular cancer advocacy group would like everyone who

"קדם-שורד" הוא מה שקבוצת-תמיכה מסוימת לסרטן

just has a risk factor,

היתה רוצה שכל מי שיש לו מקדם-סיכון

but hasn't actually had that cancer,

אבל לא חלה בסרטן בפועל

to call themselves.

יקרא לעצמו.

You are a pre-vivor.

אתם קדם-שורדים.

We've had HBO here this morning. I'm wondering if Mark Burnett is anywhere in the

אייץ'-בי-או היו כאן הבוקר. אם מרק ברנט בקהל,

audience, I'd like to suggest

הייתי רוצה להציע

a reality TV show called "Pre-vivor."

תכנית מציאות בשם "קדם-שורד".

If you develop a disease, you're off the island.

מי שמפתח מחלה מודח מהאי.

But the problem is, we have a system

אך הבעיה היא שיש לנו מערכת

that is completely --

שהיא כולה --

basically promoted this.

בעצם מקדמת את זה.

We've selected, at every point in this system,

בכל שלב במערכת הזו אנו בוחרים

to do what we do, and to give everyone a precondition and then eventually

להתנהג ככה ולתת לכל אחד קדם-מחלה

a condition, in some cases.

ובמקרים מסוימים גם מחלה.

Start with the doctor-patient relationship. Doctors, most of them,

נתחיל מיחסי הרופא-חולה. הרופאים ברובם עובדים

are in a fee-for-service system. They are basically incentivized to do more --

במערכת של שכר-תמורת-שירות. יש להם תמריץ לעשות יותר --

procedures, tests,

נהלים, בדיקות,

prescribe medications.

לרשום תרופות.

Patients come to them,

החולה בא אליהם,

they want to do something. We're Americans, we can't just stand

ורוצה שיעשו משהו. כאמריקנים, אנו לא יכולים להישאר סתם ככה

there, we have to do something. And so they want a drug.

אנו צריכים שיעשו משהו. אז החולה רוצה תרופה.

They want a treatment. They want to be told, this is what you have and this is how

הוא רוצה טיפול. שיגידו לו, "זה מה שיש לך

you treat it. If the doctor doesn't give you that,

וככה נטפל בך." ואם הרופא לא יספק לו את זה

you go somewhere else.

הוא יפנה למקום אחר.

That's not very good for doctors' business.

זה לא טוב לרופא מההיבט העסקי,

Or even worse,

או חמור מכך,

if you are diagnosed with something eventually, and the doctor didn't order that test,

אם מאבחנים משהו והרופא לא הזמין בדיקה

you get sued.

יתבעו אותו.

We have pharmaceutical companies that are constantly trying to expand

יש לנו חברות תרופות שמנסות כל הזמן להרחיב

the indications, expand the number of people who are eligible for a given treatment,

את ההתוויות, את מספר האנשים שמתאימים לטיפול נתון

because that obviously helps their bottom line. We have advocacy groups,

כי ברור שזה תורם לשורה התחתונה שלהן. יש לנו קבוצות-תמיכה

like the one that's come up with pre-vivor,

כמו זו שהמציאה את ה"קדם-שורד",

who want to make more and more people feel they are at risk, or might have a condition,

שרוצה שעוד ועוד אנשים ירגישו שהם בסיכון או אולי חולים,

so that they can raise more funds

כדי שיוכלו לגייס עוד כספים

and raise visibility, et cetera.

ולשפר את הניראות שלהן וכן הלאה.

But this isn't actually,

אבל לא מדובר כאן --

despite what journalists typically do, this isn't actually about blaming

למרות מה שהעיתונאים בד"כ עושים, לא מדובר כאן

particular players.

בלהאשים שחקן כזה או אחר.

We are all responsible.

כולנו אחראים.

I'm responsible.

אני אחראי.

I actually root for the Yankees, I mean talk about

אני למעשה אוהד של ה"יאנקיז", אם כבר מדברים

rooting for the worst possible

על לצדד במי שעושה הכי הרבה עבירות

offender when it comes to doing everything you can do.

כשמדובר בלעשות כמיטב יכולתך.

Thank you.

תודה רבה.

But everyone is responsible.

אבל כולם אחראים.

I went to medical school,

הלכתי לבי"ס לרפואה,

and I didn't have a course called How to Think Skeptically,

ולא למדתי קורס בשם "איך לחשוב בספקנות",

or How Not to Order Tests.

או "איך לא להזמין בדיקות".

We have this system

במערכת שלנו,

where that's what you do.

זה מה שעושים.

And it actually took being a journalist

והיה עלי להפוך לעיתונאי

to understand all these incentives. You know, economists like to say,

כדי להבין את כל התמריצים האלה. כלכלנים אוהבים לומר

there are no bad people,

שאין אנשים רעים

there are just bad incentives.

יש רק תמריצים רעים.

And that's actually true.

וזה באמת נכון.

Because what we've created is a sort of Field of Dreams, when it comes to medical technology.

כי יצרנו מעין "שדה חלומות" בטכנולוגיה הרפואית

So when you put another MRI in every corner, you put a robot

וכשמציבים מכשיר דימות מגנטי בכל פינה, שמים רובוט

in every hospital saying that everyone has to have robotic surgery.

בכל בי"ח, כשהמשמעות היא שכולם צריכים לעבור ניתוח רובוטי,

Well, we've created a system where if you build it, they will come.

אז יצרנו מערכת שבה אם בנית משהו, יהיו לקוחות.

But you can actually perversely

אבל אפשר בצורה מעוותת

tell people to come, convince them

לומר לאנשים לבוא, לשכנע אותם

that they have to come.

שהם מוכרחים לבוא.

It was when I became a journalist that I really realized how I was part of this problem,

רק כשהפכתי לעיתונאי תפסתי עד כמה אני חלק מהבעיה,

and how we all are part of this problem.

ועד כמה כולנו חלק מהבעיה.

I was medicalizing every risk factor, I was writing stories, commissioning stories,

הפכתי כל מקדם-סיכון לבעיה רפואית, וכתבתי ואישרתי סיפורים

every day, that were trying to,

בכל יום, סיפורים שניסו

not necessarily make people worried, although that was what often happened.

לא בהכרח להדאיג, למרות שזה קרה הרבה.

But, you know, there are ways out.

אבל הרי יכולתי להימנע מכך.

I saw my own internist last week,

הייתי לפני שבוע אצל הרופא שלי,

and he said to me,

והוא אמר לי,

"You know," and he told me something that

הוא אמר לי משהו

everyone in this audience could have told me for free,

שכל אחד כאן יכול לומר לי חינם-אין-כסף

but I paid him for the privilege, which is that

אבל שילמתי לו עבור הזכות לומר לי

I need to lose some weight.

שאני צריך לרדת קצת במשקל.

Well, he's right. I've had honest-to-goodness high blood pressure

טוב, הוא צודק. באמת יש לי לחץ-דם גבוה

for a dozen years now, same

כבר כמה עשרות שנים,

age my father got it,

באותו גיל שאבי סבל מזה,

and it's a real disease. It's not pre-hypertension, it's actual

וזו מחלה אמיתית. זה לא קדם-לחץ דם גבוה.

hypertension, high blood pressure.

זה לחץ-דם גבוה אמיתי.

Well, he's right,

טוב, הוא צודק,

but he didn't say to me,

אבל הוא לא אמר לי,

well, you have pre-obesity or

"יש לך קדם-השמנת-יתר,

you have pre-diabetes, or anything like that. He didn't say,

קדם-סוכרת," או משהו כזה, הוא לא אמר,

better start taking this Statin, you need to lower your cholesterol.

"כדאי שתתחיל לקחת סטטין כדי להוריד את הכולסטרול."

No, he said, "Go out and lose some weight. Come back and see me in a bit,

לא. הוא אמר, "לך תוריד קצת משקל ונתראה מאוחר יותר.

or just give me a call and let me know how you're doing."

או צלצל אלי ותודיע לי מה מצבך."

So that's, to me,

וזו, מבחינתי

a way forward.

התקדמות.

Billy Beane, by the way, learned the same thing.

בילי בין, אגב, למד את אותו הדבר.

He learned,

הוא למד

from watching this kid who he eventually hired, who was really successful for him,

מהתבוננות בנער ששכר, שמאד הצליח אצלו,

that it wasn't swinging for the fences, it wasn't swinging at every pitch

שהעניין הוא לא לחבוט עד הגדר או בכל הגשה

like the sluggers do, which is what all the expensive teams like the Yankees like to --

כמו ש"אגרופי הברזל" עושים, שזה מה שכל הקבוצות היקרות כמו ה"יאנקיז" רוצות--

they like to pick up those guys.

הן רוצות למצוא בחורים כאלה.

This kid told him, you know, you gotta watch the guys, and you gotta go out and find

הנער אמר לו, אתה צריך לצפות בבחורים, ואז למצוא

the guys who like to walk,

את אלה שמעדיפים ללכת,

because getting on base by a walk

כי להגיע לבסיס בהליכה

is just as good, and in our healthcare system

זה טוב באותה מידה, ובמערכת הבריאות שלנו

we need to figure out,

עלינו לדעת

is that really a good pitch

אם זו באמת הגשה טובה

or should we let it go by and not swing at everything?

או שכדאי להתעלם ממנה ובכלל לא להניף מחבט?

Thanks.

תודה.