Dan Pacholke: How prisons can help inmates live meaningful lives

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

We're seen as the organization that is the bucket for failed social policy.

אנחנו נראים כארגון שהוא פח למדיניות חברתית כושלת.

I can't define who comes to us or how long they stay.

אני לא יכול להגדיר מי מגיע אלינו או כמה זמן הם ישארו.

We get the people for whom nothing else has worked,

אנחנו מקבלים אנשים שעבורם כלום לא עבד,

people who have fallen through all

אנשים שנפלו דרך כל

of the other social safety nets.

הרשתות החברתיות והבטיחותיות.

They can't contain them, so we must.

הן לא יכולות להכיל אותם, אז אנחנו חייבים.

That's our job:

זו העבודה שלנו:

contain them, control them.

להכיל אותם, לשלוט בהם.

Over the years, as a prison system,

במשך השנים, כמערכת בתי כלא,

as a nation, and as a society,

כאומה, וכחברה,

we've become very good at that,

הפכנו למאוד טובים בזה,

but that shouldn't make you happy.

אבל זה לא צריך לעשות אתכם שמחים.

Today we incarcerate more people per capita

היום אנחנו אוסרים יותר אנשים יחסית

than any other country in the world.

מכל מדינה בעולם.

We have more black men in prison today

יש לנו יותר גברים שחורים בכלא היום

than were under slavery in 1850.

משהיו בעבדות ב 1850.

We house the parents of almost three million

אנחנו משכנים את ההורים של כמעט שלושה מליון

of our community's children,

מילדי הקהילה שלנו,

and we've become the new asylum,

והפכנו למקלט החדש,

the largest mental health provider in this nation.

ספק בריאות הנפש הגדול ביותר באומה.

When we lock someone up,

כשאנחנו כולאים מישהו,

that is no small thing.

זה לא משהו קטן.

And yet, we are called the Department of Corrections.

ועדיין, אנחנו נקראים מחלקת התיקון.

Today I want to talk about

היום אני רוצה לדבר על

changing the way we think about corrections.

שינוי הדרך בה אנחנו חושבים על תיקון.

I believe, and my experience tells me,

אני מאמין, והניסיון שלי אומר לי,

that when we change the way we think,

שכשאנחנו משנים את הדרך בה אנחנו חושבים,

we create new possibilities, or futures,

אנחנו יוצרים הזדמנויות חדשות, או עתיד,

and prisons need a different future.

ובתי כלא צריכים עתיד אחר.

I've spent my entire career in corrections, over 30 years.

ביליתי את כל הקריירה שלי בבתי סוהר, יותר מ 30 שנה.

I followed my dad into this field.

הלכתי אחרי אבי לתחום.

He was a Vietnam veteran. Corrections suited him.

הוא היה בוגר ויאטנאם. בתי סוהר התאימו לו.

He was strong, steady, disciplined.

הוא היה חזק, יציב, ממושמע.

I was not so much any of those things,

אני לא הייתי אף אחד מהדברים האלו ממש,

and I'm sure that worried him about me.

ואני בטוח שזה הדאיג אותו בקשר אלי.

Eventually I decided, if I was going to end up in prison,

בסופו של דבר החלטתי, אם אני אגיע לכלא,

I'd better end up on the right side of the bars,

עדיף שאני אהיה בצד הנכון של הסורגים,

so I thought I'd check it out,

אז חשבתי שאני אנסה את זה,

take a tour of the place my dad worked,

אעשה סיור במקום בו אבי עבד,

the McNeil Island Penitentiary.

בית הסוהר באי מקניל

Now this was the early '80s,

עכשיו זה היה בראשית שנות ה 80,

and prisons weren't quite what you see

ובתי כלא לא היו מה שאתם רואים

on TV or in the movies.

בטלוויזיה או סרטים.

In many ways, it was worse.

בדרכים רבות, זה היה גרוע בהרבה.

I walked into a cell house that was five tiers high.

נכנסתי לתוך בניין תאים שהיה בגובה חמש קומות.

There were eight men to a cell.

היו שמונה אנשים בתא,

there were 550 men in that living unit.

היו 550 אנשים ביחידת המגורים ההיא.

And just in case you wondered,

ורק במקרה שתהיתם,

they shared one toilet in those small confines.

הם חלקו שרותים אחד במגורים הצרים האלה.

An officer put a key in a lockbox,

שוטר שם מפתח בתיבת מנעולים,

and hundreds of men streamed out of their cells.

ומאות גברים זרמו מהתאים שלהם.

Hundreds of men streamed out of their cells.

מאות אנשים זרמו מהתאים שלהם.

I walked away as fast as I could.

התרחקתי הכי מהר שיכולתי.

Eventually I went back and I started as an officer there.

לבסוף חזרתי והתחלתי לעבוד כסוהר שם.

My job was to run one of those cell blocks

העבודה שלי היתה להפעיל את אחד מבלוקי התאים האלה

and to control those hundreds of men.

ולשלוט במאות הגברים האלה.

When I went to work at our receptions center,

כשהלכתי לעבודה במרכז המבקרים שלנו,

I could actually hear the inmates roiling from the parking lot,

הייתי יכול לשמוע למעשה את האסירים נכנסים מהחניה,

shaking cell doors, yelling,

מנערים את דלתות התאים, צועקים,

tearing up their cells.

קורעים את התאים שלהם.

Take hundreds of volatile people and lock them up,

קחו מאות אנשים מסוכנים ותכלאו אותם,

and what you get is chaos.

ומה שאתם מקבלים זה כאוס.

Contain and control — that was our job.

כליאה ושליטה -- זו היתה העבודה שלנו.

One way we learned to do this more effectively

דרך אחת בה למדתי לעשות את זה יותר באפקטיביות

was a new type of housing unit

היתה סוג חדש של יחידות דיור

called the Intensive Management Unit, IMU,

שנקראות יחידות ניהול אינטנסיביות, IMU,

a modern version of a "hole."

גרסה מודרנית של "חור."

We put inmates in cells behind solid steel doors

שמנו אסירים בתאים מאחורי דלתות פלדה קשיחות

with cuff ports so we could restrain them

עם חורים לאיזוק כך שנוכל לרסן אותם

and feed them.

ולהאכיל אותם.

Guess what?

נחשו מה?

It got quieter.

נעשה יותר שקט.

Disturbances died down in the general population.

הפרעות שכחו באוכלוסיה הכללית.

Places became safer

המקומות הפכו לבטוחים יותר

because those inmates who were most violent or disruptive

בגלל שאותם אסירים שהיו הכי אלימים ומפריעים

could now be isolated.

יכלו להיות מבודדים עכשיו.

But isolation isn't good.

אבל בידוד הוא לא טוב.

Deprive people of social contact and they deteriorate.

אנשים שמונעים מהם מגע חברתי מתדרדרים.

It was hard getting them out of IMU,

היה קשה להוציא אותם מה IMU,

for them and for us.

גם להם וגם לנו.

Even in prison, it's no small thing

אפילו בכלא, זה לא דבר פעוט

to lock someone up.

לכלוא מישהו.

My next assignment was to one of the state's deep-end prisons

המשימה הבאה שלי היתה באחד מבתי הכלא הפנימיים

where some of our more violent or disruptive inmates are housed.

שם שמו את האסירים היותר אלימים ופראיים ששיכנו.

By then, the industry had advanced a lot,

אז, התעשיה התקדמה בהרבה,

and we had different tools and techniques

והיו לנו כלים ושיטות שונות

to manage disruptive behavior.

לנהל התנהגות פורעת.

We had beanbag guns and pepper spray

היו לנו רובי שקיקי אפונים וספרי פלפל

and plexiglass shields,

ומגני פלקסיגלאס,

flash bangs, emergency response teams.

טייזרים וצוותי מענה מהיר.

We met violence with force

טיפנו באלימות בכוח

and chaos with chaos.

ובכאוס עם כאוס.

We were pretty good at putting out fires.

היינו די טובים בלכבות שריפות.

While I was there, I met two experienced correctional workers

כשהייתי שם, נפגשתי עם שני עובדי בית סוהר מנוסים

who were also researchers,

שהיו גם חוקרים,

an anthropologist and a sociologist.

אנטרופולוג וסוציולוג.

One day, one of them commented to me and said,

יום אחד, אחד מהם העיר לי ואמר,

"You know, you're pretty good at putting out fires.

"אתה יודע, אתה די טוב בלכבות שריפות.

Have you ever thought about how to prevent them?"

האם חשבת פעם על איך למנוע אותן?"

I was patient with them,

הייתי סבלן איתם,

explaining our brute force approach

והסברתי את גישת הכוח שלנו

to making prisons safer.

לשמור על האסירים בטוחים יותר.

They were patient with me.

הם היו סובלניים איתי.

Out of those conversations grew some new ideas

מכל השיחות האלה צמחו רעיונות חדשים

and we started some small experiments.

והתחלנו כמה ניסויים קטנים.

First, we started training our officers in teams

ראשית, התחלנו לאמן את הסוהרים שלנו בצוותים

rather than sending them one or two at a time to the state training academy.

במקום לשלוח אותם אחד או שניים כל פעם לאקדמיית האימון המדינתית.

Instead of four weeks of training, we gave them 10.

במקום ארבעה שבועות של אימון נתנו להם 10.

Then we experimented with an apprenticeship model

אז התנסנו עם מודל התמחות

where we paired new staff with veteran staff.

בו ציוותנו אנשי צוות חדשים לצוות ותיק.

They both got better at the work.

שניהם השתפרו בעבודתם.

Second, we added verbal de-escalation skills

שנית, הוספנו כישורי הרגעה מילוליים

into the training continuum

לאימונים

and made it part of the use of force continuum.

והפכנו אותם לחלק מהשימוש בהמשכיות הכוח.

It was the non-force use of force.

זה היה שימוש לא כוחני בכוח.

And then we did something even more radical.

ואז עשינו משהו אפילו יותר קיצוני.

We trained the inmates on those same skills.

אימנו את האסירים באותם כישורים.

We changed the skill set,

שינינו את סט הכישורים,

reducing violence, not just responding to it.

הפחתנו את האלימות, לא רק הגבנו לה.

Third, when we expanded our facility, we tried a new type of design.

שלישית, כשהרחבנו את המתקן שלנו, ניסינו סוג חדש של עיצוב.

Now the biggest and most controversial component

עכשיו החלקים הגדולים והשנויים במחלוקת ביותר

of this design, of course, was the toilet.

של העיצוב, כמובן היו השרותים.

There were no toilets.

לא היו שרותים.

Now that might not sound significant to you here today,

עכשיו זה אולי לא ישמע משמעותי לכם פה היום,

but at the time, it was huge.

אבל באותו הזמן, זה היה ענקי.

No one had ever heard of a cell without a toilet.

אף אחד מעולם לא שמע על תא ללא שרותים.

We all thought it was dangerous and crazy.

כולנו חשבנו שזה מסוכן ומטורף.

Even eight men to a cell had a toilet.

אפילו לשמונה אנשים בתא היו שרותים.

That small detail changed the way we worked.

הפרט הקטן הזה שינה את הדרך בה עבדנו.

Inmates and staff started interacting

אסירים וסגל התחילו לתקשר

more often and openly and developing a rapport.

יותר ובפתיחות רבה יותר ופיתוח יחסים.

It was easier to detect conflict and intervene

היה קל יותר לזהות קונפיליקט ולהתערב

before it escalated.

לפני שהוא התדרדר.

The unit was cleaner, quieter, safer and more humane.

היחידה היתה נקייה יותר, שקטה יותר, בטוחה יותר ויותר הומאנית.

This was more effective at keeping the peace

זה היה יותר אפקטיבי בשמירה על השלום

than any intimidation technique I'd seen to that point.

מאשר כל טכניקת תיווך שראיתי עד אז.

Interacting changes the way you behave,

יחסי גומלין משנים את הדרך בה אתם מתנהגים,

both for the officer and the inmate.

גם לסוהרים וגם לאסירים.

We changed the environment and we changed the behavior.

שינינו את הסביבה ושינינו את ההתנהגות.

Now, just in case I hadn't learned this lesson,

עכשיו, רק במקרה שלא למדתי את השיעור הזה,

they assigned me to headquarters next,

הם הציבו אותי במפקדה לאחר מכן,

and that's where I ran straight up against system change.

ושם התמודדתי ישירות מול שינויים במערכת.

Now, many things work against system change:

עכשיו, הרבה דברים עובדים נגד שינויים במערכת:

politics and politicians, bills and laws,

מדיניות ופוליטיקאים, הצעות חוק וחוקים,

courts and lawsuits, internal politics.

בתי משפט ותביעות, מדיניות פנים.

System change is difficult and slow,

שינוי מערכתי הוא קשה ואיטי,

and oftentimes it doesn't take you

ופעמים רבות זה לא לוקח אתכם

where you want to go.

לאן שאתם רוצים להגיע.

It's no small thing to change a prison system.

זה לא דבר קטן לשנות את מערכת בתי הכלא.

So what I did do is I reflected on my earlier experiences

אז מה שעשיתי זה להסתמך על הנסיונות הקודמים שלי

and I remembered that when we interacted with offenders, the heat went down.

וזכרתי שכשתקשרנו עם פושעים, הלחץ ירד.

When we changed the environment, the behavior changed.

כששינינו את הסביבה, ההתנהגות השתנתה.

And these were not huge system changes.

ואלה לא היו שינויים מערכתיים גדולים.

These were small changes, and these changes

אלה היו שינויים קטנים, והשינויים האלה

created new possibilities.

יצרו אפשרויות חדשות.

So next, I got reassigned as superintendent of a small prison.

אז אחרי זה, הציבו אותי כמפקח של כלא קטן.

And at the same time, I was working on my degree

ובאותו זמן עבדתי על התואר שלי

at the Evergreen State College.

במכללת אוורגרין המדינתית.

I interacted with a lot of people who were not like me,

היו לי יחסי גומלין עם הרבה אנשים שלא היו כמוני,

people who had different ideas

אנשים שהיו להם רעיונות שונים

and came from different backgrounds.

והגיעו מרקעים שונים.

One of them was a rainforest ecologist.

אחת מהם היתה אקולוגית של יערות גשם.

She looked at my small prison and what she saw

היא הסתכלה על הכלא הקטן שלי ומה שהיא ראתה

was a laboratory.

היה מעבדה.

We talked and discovered how prisons and inmates

דיברנו וגילינו איך בתי כלא ואסירים

could actually help advance science

יכולים למעשה לעזור לקדם את המדע

by helping them complete projects

על ידי עזרה להשלים פרוייקטים

they couldn't complete on their own,

שהם לא יכולים להשלים לבד,

like repopulating endangered species:

כמו להחזיר אוכלוסיות של מינים נכחדים:

frogs, butterflies, endangered prairie plants.

צפרדעים, פרפרים, צמחי ערבה בסכנה.

At the same time, we found ways to make

באותו הזמן, מצאנו דרכים להפוך

our operation more efficient

את הפעילות שלנו ליותר יעילה

through the addition of solar power,

דרך ההוספה של תאים סולריים,

rainwater catchment, organic gardening, recycling.

לכידת מי גשמים, גינון אורגני, מחזור.

This initiative has led to many projects

היוזמה הזו הובילה להרבה פרוייקטים

that have had huge system-wide impact,

שהיו להם השפעה מערכתית רחבה,

not just in our system, but in other state systems as well,

לא רק במערכת שלנו, אלא גם במערכות מדינתיות אחרות,

small experiments making a big difference

ניסויים קטנים שעשו שינוי גדול

to science, to the community.

למדע, לקהילה.

The way we think about our work changes our work.

הדרך בה אנחנו חושבים על העבודה שלנו משנה את העבודה שלנו.

The project just made my job more interesting and exciting.

הפרוייקט פשוט גרם לעבודה שלי להיות יותר מעניינת ומרגשת.

I was excited. Staff were excited.

הייתי נלהב. הצוות היה נלהב.

Officers were excited. Inmates were excited.

הסוהרים היו נלהבים, האסירים היו נלהבים.

They were inspired.

הם קיבלו השראה.

Everybody wanted to be part of this.

כולם, רצו להיות חלק מזה.

They were making a contribution, a difference,

הם השפיעו, שינו,

one they thought was meaningful and important.

שינוי שהם חשבו למשמעותי וחשוב.

Let me be clear on what's going on here, though.

תנו לי להיות ברור בנוגע למה שקורה פה, עם זאת.

Inmates are highly adaptive.

אסירים מתאימים את עצמם מעולה.

They have to be.

הם חייבים.

Oftentimes, they know more about our own systems

פעמים רבות, הם יודעים יותר על המערכת שלנו

than the people who run them.

מהאנשים שמפעילים אותן.

And they're here for a reason.

והם פה מסיבה מסויימת.

I don't see my job as to punish them or forgive them,

אני לא רואה את העבודה שלי כלהעניש אותם או לסלוח להם,

but I do think they can have

אבל אניו חושב שיכולים להיות להם

decent and meaningful lives even in prison.

חיים הוגנים ומשמעותיים אפילו בכלא.

So that was the question:

אז זו היתה השאלה:

Could inmates live decent and meaningful lives,

האם אסירים יכולים לחיות חיים סבירים ובעלי משמעות,

and if so, what difference would that make?

ואם כן, איזה הבדל זה יעשה?

So I took that question back to the deep end,

אז לקחתי את השאלה הזו יחד איתי לקצה הרחוק,

where some of our most violent offenders are housed.

שם כמה מהאסירים הכי אלימים שלנו משוכנים.

Remember, IMUs are for punishment.

זכרו, IMU הם להענשה.

You don't get perks there, like programming.

אתם לא מקבלים הטבות שם, כמו תוכניות.

That was how we thought.

כך חשבנו.

But then we started to realize that if any inmates

אבל אז התחלנו להבין שאם האסירים

needed programming, it was these particular inmates.

צריכים תוכניות, זה היה בעיקר האסירים האלה.

In fact, they needed intensive programming.

למעשה, הם היו צריכים תוכניות אינטנסיביות.

So we changed our thinking 180 degrees,

אז שינינו את החשיבה שלנו ב 180 מעלות,

and we started looking for new possibilities.

והתחלנו לחפש אפשרויות חדשות.

What we found was a new kind of chair.

מה שמצאנו היה סוג חדש של כיסא.

Instead of using the chair for punishment,

במקום להשתמש בכיסא לעונש,

we put it in classrooms.

שמנו אותו בכיתות.

Okay, we didn't forget our responsibility to control,

אוקיי, לא שכחנו את האחריות לשליטה,

but now inmates could interact safely, face-to-face

אבל עכשיו אסירים תקשרו בבטחון, פנים מול פנים

with other inmates and staff,

עם אסירים אחרים וצוות,

and because control was no longer an issue,

ובגלל ששליטה לא היתה בעיה יותר,

everybody could focus on other things,

כולים יכלו להתמקד בדברים אחרים,

like learning. Behavior changed.

כמו למידה, ההתנהגות השתנתה.

We changed our thinking, and we changed what was possible, and this gives me hope.

שינינו את החשיבה שלנו, ושינינו את מה שאפשרי, וזה נותן לי תקווה.

Now, I can't tell you that any of this stuff will work.

עכשיו, אני לא יכול להגיד לכם שמשהו מזה יעבוד.

What I can tell you, though, it is working.

מה שאני יכול להגיד לכם, זה עובד.

Our prisons are getting safer for both staff and inmates,

בתי הכלא שלנו נעשים בטוחים יותר גם לסגל וגם לאסירים,

and when our prisons are safe,

וכשבתי הכלא שלנו בטוחים,

we can put our energies into a lot more than just controlling.

אנחנו יכולים לכוון את האנרגיות שלנו להרבה יותר מרק שליטה.

Reducing recidivism may be our ultimate goal,

הפחתת חזרה לפשע היא אולי המטרה האולטימטיבית שלנו,

but it's not our only goal.

אבל היא לא היחידה.

To be honest with you, preventing crime

להיות כנה איתכם, מניעת פשע

takes so much more from so many more people

דורשת הרבה יותר מכל כך הרבה אנשים

and institutions.

ומוסדות.

If we rely on just prisons to reduce crime,

אם נסתמך רק על בתי כלא כדי להפחית את הפשיעה,

I'm afraid we'll never get there.

אני מפחד שלעולם לא נגיע לשם.

But prisons can do some things

אבל בתי כלא יכולים לעשות כמה דברים

we never thought they could do.

שמעולם לא חשבנו שהם יכולים לעשות.

Prisons can be the source of innovation

בתי כלא יכולים להיות המקור לחדשנות

and sustainability,

וקיימות,

repopulating endangered species and environmental restoration.

לאכלס מינים בסכנה ולעסוק בשחזור סביבתי.

Inmates can be scientists and beekeepers,

אסירים יכולים להיות מדענים וכוורנים,

dog rescuers.

מצילי כלבים.

Prisons can be the source of meaningful work

הכלא יכול להיות מקור לעבודה משמעותית

and opportunity for staff

והזדמנות לסגל

and the inmates who live there.

ולאסירים שחיים שם.

We can contain and control

אנחנו יכולים להכיל ולשלוט

and provide humane environments.

ולספק תנאי מחייה אנושיים.

These are not opposing qualities.

אלה לא איכויות מנוגדות.

We can't wait 10 to 20 years to find out

אנחנו לא יכולים לחכות 10 עד 20 שנה כדי לגלות

if this is worth doing.

אם כדאי לעשות את זה.

Our strategy is not massive system change.

האסטרטגיה שלנו היא לא שינויים מערכתיים מסיביים.

Our strategy is hundreds of small changes

האסטרטגיה שלנו היא מאות שינויים קטנים

that take place in days or months, not years.

שמתרחשים בימים או חודשים, לא שנים.

We need more small pilots where we learn as we go,

אנחנו צריכים יותר פיילוטים קטנים בהם אנחנו לומדים על הדרך,

pilots that change the range of possibility.

פיילוטים שמשנים את מגוון האפשרויות.

We need new and better ways to measure impacts

אנחנו צריכים דרכים חדשות וטובות יותר למדוד השפעה

on engagement, on interaction,

על מעורבות, על יחסי גומלין,

on safe environments.

על סביבות בטוחות.

We need more opportunities to participate in

אנחנו צריכים יותר הזדמנויות להשתתף

and contribute to our communities,

ולתרום לקהילות שלנו,

your communities.

הקהילות שלכם.

Prisons need to be secure, yes, safe, yes.

בתי כלא צריכים להיות מאובטחים, כן, בטוחים, כן.

We can do that.

אנחנו יכולים לעשות את זה.

Prisons need to provide humane environments

בתי כלא צריכים לספק סביבות חיים אנושיות

where people can participate, contribute,

בהן אנשים יכולים להשתתף, לתרום,

and learn meaningful lives.

וללמוד חיים עם משמעות.

We're learning how to do that.

אנחנו לומדים איך לעשות את זה.

That's why I'm hopeful.

לכן אני מלא תקווה.

We don't have to stay stuck in old ideas about prison.

אנחנו לא צריכים להשאר תקועים ברעיונות ישנים על בתי כלא.

We can define that. We can create that.

אנחנו יכולים להגדיר אותם מחדש. אנחנו יכולים ליצור את זה.

And when we do that thoughtfully and with humanity,

וכשאנחנו עושים את זה עם מחשבה תחילה, ועם אנושיות,

prisons can be more than the bucket

בתי כלא יכולים להיות יותר מפח

for failed social policy.

למדיניות חברתית כושלת.

Maybe finally, we will earn our title:

אולי לבסוף, אנחנו נרוויח את התואר שלנו:

a department of corrections.

המחלקה לתיקון.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)