Design at the Intersection of Technology and Biology | Neri Oxman | TED Talks

תרגום: hila scherba עריכה: Ido Dekkers

Two twin domes,

שתי כיפות תאומות,

two radically opposed design cultures.

שתי תרבויות עיצוב שונות בקיצוניות.

One is made of thousands of steel parts,

אחת עשויה מאלפי חלקי פלדה,

the other of a single silk thread.

השנייה מבד משי אחד.

One is synthetic, the other organic.

אחת היא סינתטית, השנייה היא אורגנית.

One is imposed on the environment,

אחת נכפית על הסביבה,

the other creates it.

השנייה יוצרת אותה.

One is designed for nature, the other is designed by her.

אחת מעוצבת בשביל טבע, בשנייה הטבע מעוצב על ידה.

Michelangelo said that when he looked at raw marble,

מיכאלאנג'לו אמר שכשהוא הסתכל על שיש גולמי,

he saw a figure struggling to be free.

הוא ראה דמות שנאבקת להיות חופשיה.

The chisel was Michelangelo's only tool.

האיזמל היה הכלי היחיד של מיכאלאנג'לו.

But living things are not chiseled.

אבל דברים חיים לא מסותתים.

They grow.

הם גדלים.

And in our smallest units of life, our cells, we carry all the information

וביחידות הקטנות ביותר שלנו של חיים, התאים שלנו, אנחנו נושאים את כל המידע

that's required for every other cell to function and to replicate.

שצריך כל תא על מנת לתפקד ולהכפיל את עצמו.

Tools also have consequences.

לכלים יש גם תוצאות.

At least since the Industrial Revolution, the world of design has been dominated

לפחות מאז המהפכה התעשייתית,

עולם העיצוב נשלט בידי הקפדנות של ייצור וייצור המוני.

by the rigors of manufacturing and mass production.

Assembly lines have dictated a world made of parts,

קווי ייצור הכתיבו עולם שמורכב מחלקים,

framing the imagination of designers and architects

מכניס למסגרת את הדמיון של מעצבים וארכיטקטים

who have been trained to think about their objects as assemblies

שאומנו לחשוב על האובייקטים שלהם כהרכבים

of discrete parts with distinct functions.

של חלקים מופרדים עם תפקוד ברור.

But you don't find homogenous material assemblies in nature.

אבל אתם לא מוצאים הרכבי חומרים הומוגניים בטבע.

Take human skin, for example.

קחו עור של אדם, למשל.

Our facial skins are thin with large pores.

עור הפנים שלנו הוא דק עם נקבוביות גדולות.

Our back skins are thicker, with small pores.

עור הגב שלנו עבה יותר עם נקבוביות קטנות.

One acts mainly as filter,

אחד מתפקד בעיקר כמסנן,

the other mainly as barrier,

השני בעיקר כמחסום,

and yet it's the same skin: no parts, no assemblies.

ובכל זאת זה אותו עור: בלי חלקים,בלי הרכבים.

It's a system that gradually varies its functionality

זו מערכת שמשנה בהדרגה את התיפקוד שלה

by varying elasticity.

על ידי שינוי הגמישות.

So here this is a split screen to represent my split world view,

אז כאן יש מסך מפוצל שמייצג את השקפת העולם המפוצלת שלי,

the split personality of every designer and architect operating today

האישיות המפוצלת של כל מעצב וארכיטקט שפועלים היום

between the chisel and the gene,

בין האיזמל לגן,

between machine and organism, between assembly and growth,

בין המכונה לאורגניזם, בין ההרכב לגדילה,

between Henry Ford and Charles Darwin.

בין הנרי פורד לצ'ארלס דרווין.

These two worldviews, my left brain and right brain,

שתי השקפות העולם האלו, המוח השמאלי והמוח הימני שלי,

analysis and synthesis, will play out on the two screens behind me.

ניתוח ומיזוג, יוצגו על שני המסכים שמאחוריי.

My work, at its simplest level,

העבודה שלי, ברמה הפשוטה ביותר שלה,

is about uniting these two worldviews,

היא על איחוד של שתי השקפות העולם האלו,

moving away from assembly

להתרחק מהרכבה

and closer into growth.

וקרוב יותר לגדילה.

You're probably asking yourselves:

אתם בטח שואלים את עצמכם:

Why now?

למה עכשיו?

Why was this not possible 10 or even five years ago?

למה זה לא היה אפשרי לפני 10 או אפילו 5 שנים?

We live in a very special time in history,

אנחנו חיים בתקופה מאוד מיוחדת בהיסטוריה,

a rare time,

תקופה נדירה,

a time when the confluence of four fields is giving designers access to tools

תקופה שהתמזגות של ארבעה תחומים מאפשרת למעצבים גישה לכלים

we've never had access to before.

שמעולם לא הייתה לנו גישה אליהם לפני כן.

These fields are computational design,

התחומים האלו הם עיצוב ממוחשב,

allowing us to design complex forms with simple code;

שמאפשר לנו לעצב צורות מורכבות עם קוד פשוט;

additive manufacturing, letting us produce parts

ייצור מוסף, שמאפשר לנו לייצר חלקים

by adding material rather than carving it out;

על ידי הוספת חומר לעומת חיתוך שלו החוצה;

materials engineering, which lets us design the behavior of materials

הנדסת חומרים, שמאפשרת לנו לעצב את ההתנהגות של החומרים ברזולוציה גבוהה;

in high resolution;

and synthetic biology,

וביולוגיה סינתטית,

enabling us to design new biological functionality by editing DNA.

שמאפשרת לנו לעצב תפקוד ביולוגי חדש על ידי עריכה של DNA.

And at the intersection of these four fields,

ובצומת של ארבעת התחומים האלו,

my team and I create.

הצוות שלי ואני יוצרים.

Please meet the minds and hands

בבקשה תפגשו את המוחות והידיים

of my students.

של הסטודנטים שלי.

We design objects and products and structures and tools across scales,

אנחנו מעצבים אובייקטים ומוצרים ומבנים וכלים בקני מידה שונים,

from the large-scale,

מקנה מידה גדול,

like this robotic arm with an 80-foot diameter reach

כמו הזרוע הרובוטית הזו עם קוטר הגעה של 24 מטר

with a vehicular base that will one day soon print entire buildings,

עם בסיס של כלי רכב שיום אחד בקרוב ידפיס בניינים שלמים,

to nanoscale graphics made entirely of genetically engineered microorganisms

לרישום בקנה מידה ננומטרי שעשוי במלואו ממיקרואורגניזמים מהונדסים גנטית

that glow in the dark.

שזורחים בחושך.

Here we've reimagined the mashrabiya,

כאן דמיינו מחדש את ה"משרביה",

an archetype of ancient Arabic architecture,

אבטיפוס של ארכיטקטורה ערבית עתיקה,

and created a screen where every aperture is uniquely sized

ויצרנו מסך שבו כל חלון בעל מידה מיוחדת משל עצמו

to shape the form of light and heat moving through it.

כדי לתת צורה לאור ולחום שנע דרכו.

In our next project,

בפרוייקט הבא שלנו,

we explore the possibility of creating a cape and skirt --

אנחנו חוקרים את האפשרות של ליצור גלימה וחצאית --

this was for a Paris fashion show with Iris van Herpen --

זה היה עבור תצוגת אופנה בפריז עם איריס ואן הרפן --

like a second skin that are made of a single part,

כמו עור שני שעשוי מחלק אחד בודד,

stiff at the contours, flexible around the waist.

נוקשה בקווי המתאר, גמיש סביב המותניים.

Together with my long-term 3D printing collaborator Stratasys,

יחד עם שיתוף הפעולה בהדפסת תלת מימד עם "סטראטסיס",

we 3D-printed this cape and skirt with no seams between the cells,

אנחנו מדפיסים בתלת מימד את הגלימה והחצאית ללא תפרים בין התאים,

and I'll show more objects like it.

ואני אראה לכם עוד אובייקטים כאלו.

This helmet combines stiff and soft materials

הקסדה הזו מחברת בין חומרים קשים לרכים

in 20-micron resolution.

ברזולוציה של 20 מיקרומטר.

This is the resolution of a human hair.

זו הרזולוציה של שערה של אדם.

It's also the resolution of a CT scanner.

זו גם הרזולוציה של סורק סי.טי.

That designers have access

זה שלמעצבים יש גישה

to such high-resolution analytic and synthetic tools,

לכלים אנליטיים וסינתטים עם רזולוציה כזו גבוהה,

enables to design products that fit not only the shape of our bodies,

מאפשר לעצב מוצרים שמתאימים לא רק לצורה של הגוף שלנו,

but also the physiological makeup of our tissues.

אלא גם להרכב של הרקמות שלנו.

Next, we designed an acoustic chair,

לאחר מכן, עיצבנו כיסא אקוסטי,

a chair that would be at once structural, comfortable

כיסא שיהיה באותו זמן מבני, נוח

and would also absorb sound.

וגם יספוג צליל.

Professor Carter, my collaborator, and I turned to nature for inspiration,

פרופסור קרטר, המשתף פעולה איתי, ואני פנינו לטבע להשראה,

and by designing this irregular surface pattern,

ועל ידי עיצוב של תבנית המשטח הלא רגילה הזו,

it becomes sound-absorbent.

זה הפך להיות סופג צליל.

We printed its surface out of 44 different properties,

הדפסנו את המשטח מתוך 44 מאפיינים שונים,

varying in rigidity, opacity and color,

המשתנים בקשיחות, אטימות וצבע,

corresponding to pressure points on the human body.

המתאימים לנקודות לחץ בגוף האדם.

Its surface, as in nature, varies its functionality

המשטח שלו, כמו בטבע, משנה את התיפקוד שלו

not by adding another material or another assembly,

לא על ידי הוספת חומר או הרכב אחר,

but by continuously and delicately varying material property.

אלא על ידי שינוי מאפיין החומר באופן מתמשך ועדין.

But is nature ideal?

אבל האם הטבע אידיאלי?

Are there no parts in nature?

האם אין חלקים בטבע?

I wasn't raised in a religious Jewish home,

אני לא גדלתי בבית יהודי דתי,

but when I was young,

אבל כשהייתי צעירה,

my grandmother used to tell me stories from the Hebrew Bible,

סבתא שלי הייתה מספרת לי סיפורים מהתנ"ך,

and one of them stuck with me and came to define much of what I care about.

ואחד מהם נשאר איתי ועזר לי להגדיר את רוב מה שאכפת לי ממנו.

As she recounts:

כמו שהיא מתארת:

"On the third day of Creation, God commands the Earth

"ביום השלישי של הבריאה אלוהים ציווה את האדמה

to grow a fruit-bearing fruit tree."

להצמיח עץ פרי נושא פרי."

For this first fruit tree, there was to be no differentiation

בשביל עץ הפרי הראשון הזה, לא הייתה כל הבחנה

between trunk, branches, leaves and fruit.

בין גזע, ענפים, עלים ופירות.

The whole tree was a fruit.

כל העץ היה פרי.

Instead, the land grew trees that have bark and stems and flowers.

במקום זה, האדמה הצמיחה עצים שיש להם קליפת עץ וגזע ופרחים.

The land created a world made of parts.

האדמה יצרה עולם מלא בחלקים.

I often ask myself,

אני שואלת את עצמי לעיתים קרובות,

"What would design be like if objects were made of a single part?

"איך היה עיצוב אם אובייקטים היו עשויים מחלק אחד?

Would we return to a better state of creation?"

האם נחזור למצב טוב יותר של הבריאה?"

So we looked for that biblical material,

אז חיפשנו את החומר התנכי הזה,

that fruit-bearing fruit tree kind of material, and we found it.

את החומר שהוא כמו עץ פרי נושא הפרי, ומצאנו אותו.

The second-most abundant biopolymer on the planet is called chitin,

הפולימר הביולוגי השני הנפוץ ביותר על כדור הארץ שנקרא כיטין,

and some 100 million tons of it are produced every year

ו-100 מיליון טון שלו מיוצרים כל שנה

by organisms such as shrimps, crabs, scorpions and butterflies.

על ידי אורגניזמים כמו: שרימפס, סרטנים, עקרבים ופרפרים.

We thought if we could tune its properties,

אנחנו חשבנו שאם נוכל לכוון את המאפיינים שלו,

we could generate structures that are multifunctional

נוכל לייצר מבנים שהם רב-תפקודיים

out of a single part.

מתוך חלק אחד.

So that's what we did.

אז זה מה שעשינו.

We called Legal Seafood --

התקשרנו ל"ליגל מאכלי ים" --

(Laughter)

(צחוק)

we ordered a bunch of shrimp shells,

הזמנו הרבה קליפות של שרימפס,

we grinded them and we produced chitosan paste.

טחנו אותם ויצרנו ממרח כיטוזן.

By varying chemical concentrations,

על ידי שינוי ריכוזים כימיים

we were able to achieve a wide array of properties --

היינו מסוגלים להשיג מערך נרחב של מאפיינים -

from dark, stiff and opaque,

מכהה, נוקשה ואטום,

to light, soft and transparent.

לבהיר, רך ושקוף.

In order to print the structures in large scale,

על מנת להדפיס את המבנים האלו בקנה מידה גדול,

we built a robotically controlled extrusion system with multiple nozzles.

בנינו מערכת עיצוב של חומר הנשלטת באופן רובוטי בעלת זרבוביות רבות.

The robot would vary material properties on the fly

הרובוט ישנה את תכונות החומר תוך כדי פעולה

and create these 12-foot-long structures made of a single material,

וייצור מבנים באורך של יותר מ-3.5 מטר מחומר אחד,

100 percent recyclable.

ניתן למיחזור ב-100 אחוז.

When the parts are ready, they're left to dry

כשהחלקים מוכנים, הם נשארים לייבוש

and find a form naturally upon contact with air.

ומוצאים צורה באופן טבעי במגע עם האוויר.

So why are we still designing with plastics?

אז למה אנחנו עדיין מעצבים עם פלסטיק?

The air bubbles that were a byproduct of the printing process

בועות האוויר שהיו תוצר לוואי של תהליך ההדפסה

were used to contain photosynthetic microorganisms

שומשו על מנת להכיל מיקרואורגניזמים פוטוסינתטים

that first appeared on our planet 3.5 billion year ago,

שהופיעו לראשונה על כוכב הלכת שלנו לפני 3.5 מיליארד שנה,

as we learned yesterday.

כפי שלמדנו אתמול.

Together with our collaborators at Harvard and MIT,

ביחד עם שיתופי הפעולה שלנו בהארוורד ו-MIT,

we embedded bacteria that were genetically engineered

אנחנו הטמענו בקטריה שהונדסה גנטית

to rapidly capture carbon from the atmosphere

ללכוד במהירות פחמן האטמוספירה

and convert it into sugar.

ולהמיר אותו לסוכר.

For the first time,

בפעם הראשונה,

we were able to generate structures that would seamlessly transition

היינו מסוגלים לייצר מבנים שישתנו כיחידה אחת

from beam to mesh,

מקורה לרשת,

and if scaled even larger, to windows.

ואם נגדיל את קנה המידה אפילו לגדול יותר, לחלונות.

A fruit-bearing fruit tree.

עץ פרי נושא פרי.

Working with an ancient material,

עבודה עם חומר עתיק,

one of the first lifeforms on the planet,

אחת מצורות החיים הראשונות על כדור הארץ,

plenty of water and a little bit of synthetic biology,

הרבה מים וקצת ביולוגיה סינתטית,

we were able to transform a structure made of shrimp shells

היינו מסוגלים להפוך מבנה שעשוי משיריון של שרימפס

into an architecture that behaves like a tree.

לארכיטקטורה שמתנהגת כמו עץ.

And here's the best part:

והנה החלק הטוב ביותר:

for objects designed to biodegrade,

אובייקטים שמעוצבים להתכלות באופן ביולוגי,

put them in the sea, and they will nourish marine life;

שימו אותם בים והם יזינו את בעלי החיים הימיים;

place them in soil, and they will help grow a tree.

הניחו אותם בקרקע והם יעזרו להצמיח עץ.

The setting for our next exploration using the same design principles

הסביבה של המחקר הבא שלנו בשימוש באותם עקרונות עיצוב

was the solar system.

הייתה מערכת השמש.

We looked for the possibility of creating life-sustaining clothing

בדקנו את האפשרות של ליצור ביגוד המאפשר חיים

for interplanetary voyages.

למסעות בין כוכבים.

To do that, we needed to contain bacteria and be able to control their flow.

בשביל לעשות את זה היינו צריכים לגדל בקטריה ולהיות מסוגלים לבקר את הגדילה שלהם.

So like the periodic table, we came up with our own table of the elements:

אז כמו הטבלה המחזורית, יצרנו טבלת יסודות משלנו:

new lifeforms that were computationally grown,

צורות חיים חדשות שגודלו באופן חישובי,

additively manufactured

ייוצרו באופן שניתן לחיבור

and biologically augmented.

והורחבו באופן ביולוגי.

I like to think of synthetic biology as liquid alchemy,

אני אוהבת לחשוב על ביולוגיה סינתטית כאלכימיה נוזלית,

only instead of transmuting precious metals,

רק שבמקום לשנות מתכות יקרות,

you're synthesizing new biological functionality inside very small channels.

אתם משלבים תפקודים ביולוגיים חדשים בערוצים קטנים מאוד.

It's called microfluidics.

זה נקרא מיקרו-נוזלים.

We 3D-printed our own channels in order to control the flow

הדפסנו בתלת מימד תעלות משל עצמנו כדי שנוכל לשלוט במעבר

of these liquid bacterial cultures.

של תרביות הבקטריה הנוזליות האלו.

In our first piece of clothing, we combined two microorganisms.

בפריט הלבוש הראשון שלנו, שילבנו שני מיקרואורגניזמים.

The first is cyanobacteria.

הראשון נקרא ציאנובקטריה.

It lives in our oceans and in freshwater ponds.

הוא חי באוקיינוסים ובמאגרים מים מתוקים.

And the second, E. coli, the bacterium that inhabits the human gut.

והשני, אי קולי, הבקטריום שמאכלס את המעי האנושי.

One converts light into sugar, the other consumes that sugar

אחד ממיר אור לסוכר, השני צורך את הסוכר הזה

and produces biofuels useful for the built environment.

ומייצר דלקים ביולוגיים השימושיים בשביל לבנות סביבה.

Now, these two microorganisms never interact in nature.

עכשיו, שני המיקרואורגניזמים האלו אף פעם לא מתקשרים בטבע.

In fact, they never met each other.

למעשה, הם מעולם לא פגשו אחד את השני.

They've been here, engineered for the first time,

הם היו פה, הונדסו בפעם הראשונה,

to have a relationship inside a piece of clothing.

לנהל מערכת יחסים בתוך פיסת ביגוד.

Think of it as evolution not by natural selection,

חשבו על זה כאבולוציה לא על ידי ברירה טבעית,

but evolution by design.

אלא אבולוציה על ידי עיצוב.

In order to contain these relationships,

על מנת להכיל את מערכות היחסים האלו,

we've created a single channel that resembles the digestive tract,

יצרנו תעלה בודדת שמדמה את מערכת העיכול,

that will help flow these bacteria and alter their function along the way.

שתעזור להזרים את הבקטריה ולשנות את התפקוד שלה לאורך הדרך.

We then started growing these channels on the human body,

אז התחלנו לגדל את התעלות האלו על הגוף האנושי,

varying material properties according to the desired functionality.

שינינו את מאפייני החומר לפי התפקוד הנחשק.

Where we wanted more photosynthesis, we would design more transparent channels.

במקום בו רצינו יותר פוטוסינתזה, עיצבנו תעלות יותר שקופות.

This wearable digestive system, when it's stretched end to end,

מערכת העיכול הלבישה הזו, כשהיא נמתחת מקצה לקצה,

spans 60 meters.

אורכה 60 מטר.

This is half the length of a football field,

זה מחצית מאורך מגרש פוטבול,

and 10 times as long as our small intestines.

ופי 10 יותר ארוך מהמעי הדק שלנו.

And here it is for the first time unveiled at TED --

והנה היא בפעם הראשונה, נחשפת ב-TED --

our first photosynthetic wearable,

פריט הלבוש הפוטוסינתטי הראשון,

liquid channels glowing with life inside a wearable clothing.

תעלות נוזלים הזוהרות עם חיים בתוך פריט לבוש.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

Mary Shelley said, "We are unfashioned creatures, but only half made up."

מארי שלי אמרה - "אנחנו יצורים לא מסוגננים, אבל רק חצי עשויים."

What if design could provide that other half?

מה אם עיצוב יכול לספק את החצי השני?

What if we could create structures that would augment living matter?

מה אם יכולנו ליצור מבנים שירחיבו את החומר החי?

What if we could create personal microbiomes

מה עם יכולנו ליצור מיקרוביום אישי

that would scan our skins, repair damaged tissue

שיסרוק את העור שלנו, יתקן רקמה פגועה

and sustain our bodies?

ויקיים את הגוף שלנו?

Think of this as a form of edited biology.

חשבו על זה כצורה של ביולוגיה ערוכה.

This entire collection, Wanderers, that was named after planets,

האוסף כולו - "נוודים", שנקרא על שם כוכבי הלכת,

was not to me really about fashion per se,

לא היה בשבילי באמת על אופנה כשלעצמה,

but it provided an opportunity to speculate about the future

אלא סיפק הזדמנות לשער על העתיד של הגזע שלנו

of our race on our planet and beyond,

על כוכב הלכת שלנו ומעבר,

to combine scientific insight with lots of mystery

לצרף בין תובנה מדעית עם הרבה מיסתורין

and to move away from the age of the machine

ולהתרחק מעידן המכונה

to a new age of symbiosis between our bodies,

לעידן חדש של סימביוזה בין הגוף שלנו,

the microorganisms that we inhabit,

למיקרואוגניזים שאנחנו מאכלסים,

our products and even our buildings.

המוצרים שלנו ואפילו הבניינים שלנו.

I call this material ecology.

אני קוראת לזה אקולוגיה חומרית.

To do this, we always need to return back to nature.

כדי לעשות את זה, אנחנו תמיד צריכים לחזור אחורה לטבע.

By now, you know that a 3D printer prints material in layers.

עד עכשיו, אתם יודעים שמדפסת תלת מימד מדפיסה חומר בשכבות.

You also know that nature doesn't.

אתם גם יודעים שהטבע לא עושה את זה.

It grows. It adds with sophistication.

זה צומח. זה מתווסף עם תחכום.

This silkworm cocoon, for example,

הגולם של טוואי המשי, למשל,

creates a highly sophisticated architecture,

יוצר ארכיטקטורה מתוחכמת מאוד,

a home inside which to metamorphisize.

בית שבתוכו ניתן לעשות מטאמורפזה.

No additive manufacturing today gets even close to this level of sophistication.

אף ייצור מוסף היום לא מתקרב לרמה הזו של תחכום.

It does so by combining not two materials,

הוא עושה זאת על ידי צירוף לא של שני חומרים,

but two proteins in different concentrations.

אלא שני חלבונים בריכוזים שונים.

One acts as the structure, the other is the glue, or the matrix,

אחד מתפקד כמבנה, והשני הוא הדבק, או החומר החוץ תאי,

holding those fibers together.

שמחזיק את הסיבים ביחד.

And this happens across scales.

וזה קורה בקני מידה משתנים.

The silkworm first attaches itself to the environment --

זחל של טוואי המשי קודם כל מחבר את עצמו לסביבה,

it creates a tensile structure --

היא יוצרת מבנה נמתח,

and it then starts spinning a compressive cocoon.

ואז היא מתחילה לארוג וליצור גולם דחוס.

Tension and compression, the two forces of life,

מתח ודחיסה, שני הכוחות של החיים,

manifested in a single material.

מגולמים בחומר אחד.

In order to better understand how this complex process works,

לצורך הבנה טובה יותר איך התהליך המורכב הזה עובד,

we glued a tiny earth magnet

הדבקנו מגנט קטן של כדור הארץ

to the head of a silkworm, to the spinneret.

לראש של טוואי המשי, לאיבר שטווה את המשי.

We placed it inside a box with magnetic sensors,

הנחנו אותה בקופסה עם חיישנים מגנטיים,

and that allowed us to create this 3-dimensional point cloud

וזה איפשר לנו ליצור ענן תלת מימדי

and visualize the complex architecture of the silkworm cocoon.

ולהמחיש את הארכיטקטורה המסובכת של גולם טוואי המשי.

However, when we placed the silkworm on a flat patch,

עם זאת, כשהנחנו את טוואי המשי על משטח חלק,

not inside a box,

לא בתוך קופסא,

we realized it would spin a flat cocoon

גילינו שהיא הייתה יוצרת גולם שטוח

and it would still healthily metamorphisize.

והיא עדיין הייתה עושה מטאמורפזה בריאה.

So we started designing different environments, different scaffolds,

אז התחלנו לעצב סביבות שונות, שלדים שונים,

and we discovered that the shape, the composition,

וגילינו שהצורה, ההרכב,

the structure of the cocoon, was directly informed by the environment.

המבנה של הגולם, היה מעודכן ישירות מהסביבה.

Silkworms are often boiled to death inside their cocoons,

טוואי משי לעיתים קרובות מורתחים למוות בתוך הגלמים שלהם,

their silk unraveled and used in the textile industry.

המשי שלהם נפרם ומשומש בתעשיית הטקסטיל.

We realized that designing these templates allowed us to give shape to raw silk

הבנו שעיצוב התבניות האלו איפשר לנו לתת צורה למשי גלמי

without boiling a single cocoon.

בלי להרתיח גולם אחד.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

They would healthily metamorphisize,

הם היו עושים מטאמורפזה בריאה,

and we would be able to create these things.

ואנחנו נהיה מסוגלים ליצור את הדברים האלו.

So we scaled this process up to architectural scale.

אז שינינו את קנה המידה של התהליך לקנה מידה ארכיטקטוני.

We had a robot spin the template out of silk,

יש לנו רובוט שטווה את התבנית מהמשי,

and we placed it on our site.

ומיקמנו אותו באתר שלנו.

We knew silkworms migrated toward darker and colder areas,

ידענו שטוואי המשי מהגרים לאיזורים חשוכים וקרים יותר,

so we used a sun path diagram to reveal the distribution

אז השתמשנו בתרשים של מסלול השמש כדי לחשוף את תפוצת האור והחום על המבנה שלנו

of light and heat on our structure.

We then created holes, or apertures,

אז יצרנו חורים, או מפתחים,

that would lock in the rays of light and heat,

שינעלו בפנים את האור והחום,

distributing those silkworms on the structure.

ויפיצו את טוואי המשי במבנה.

We were ready to receive the caterpillars.

היינו מוכנים לקבל את הזחלים.

We ordered 6,500 silkworms from an online silk farm.

הזמנו 6,500 טוואי משי מחוות משי ברשת.

And after four weeks of feeding, they were ready to spin with us.

ולאחר ארבעה שבועות של האכלה, הם היו מוכנות לטוות איתנו.

We placed them carefully at the bottom rim of the scaffold,

מיקמנו אותן בזהירות בתחתית השלד,

and as they spin they pupate, they mate, they lay eggs,

ובזמן שהן טוות הן הופכות לגולם, הן מזדווגות, הן מטילות ביצים,

and life begins all over again -- just like us but much, much shorter.

והחיים מתחילים מחדש -- בדיוק כמונו, אבל הרבה הרבה יותר קצר.

Bucky Fuller said that tension is the great integrity,

באקי פולר אמר שמתח זה היושר הגדול,

and he was right.

והוא צדק.

As they spin biological silk over robotically spun silk,

כשהן טוות משי ביולוגי מעל משי שנטווה רובוטית,

they give this entire pavilion its integrity.

הן נותנות לכל המבנה הזה את היושרה שלו.

And over two to three weeks,

ולאורך שבועיים עד שלושה שבועות,

6,500 silkworms spin 6,500 kilometers.

6,500 טוואי משי טווים 6,500 קילומטר.

In a curious symmetry, this is also the length of the Silk Road.

בסימטריה מסקרנת, זה גם אורכה של דרך המשי.

The moths, after they hatch, produce 1.5 million eggs.

העשים, לאחר שהם בוקעים מייצרים 1.5 מיליון ביצים.

This could be used for 250 additional pavilions for the future.

זה יכול להיות בשימוש של 250 מבנים נוספים בעתיד.

So here they are, the two worldviews.

אז הנה הן - שתי השקפות העולם.

One spins silk out of a robotic arm,

אחת טווה משי מזרוע רובוטית,

the other fills in the gaps.

השנייה ממלאת את הפערים.

If the final frontier of design is to breathe life into the products

אם החזית הבאה של העיצוב היא להפיח חיים במוצרים

and the buildings around us,

ובמבנים סביבנו,

to form a two-material ecology,

ליצור אקולוגיה של שני חומרים,

then designers must unite these two worldviews.

אז מעצבים חייבים לאחד בין שתי השקפות העולם האלו.

Which brings us back, of course, to the beginning.

מה שמחזיר אותנו, כמובן, להתחלה.

Here's to a new age of design, a new age of creation,

לחיי עידן חדש של עיצוב, עידן חדש של יצירה,

that takes us from a nature-inspired design

שייקח אותנו מעיצוב בהשראת הטבע

to a design-inspired nature,

לטבע בהשראת עיצוב,

and that demands of us for the first time

וזה דורש מאיתנו בפעם הראשונה

that we mother nature.

שאנחנו נזין את הטבע (נשמע כמו אמא טבע).

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you very much. Thank you.

תודה רבה. תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)