My photographs bear witness | James Nachtwey

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

As someone who has spent his entire career trying to be invisible

כמי שבילה את כל הקריירה שלו בנסיון להיות בלתי-נראה,

standing in front of an audience is a cross between

העמידה מול קהל היא שילוב בין

an out-of-body experience and a deer caught in the headlights,

חוויה חוץ-גופית

לבין תחושת אייל מבוהל שנתפס באורות המכונית,

so please forgive me for violating one of the TED commandments

ולכן, אנא סלחו לי על הפרת אחת הדיברות של TED

by relying on words on paper,

בכך שאקרא מילים הכתובות על נייר,

and I only hope I'm not struck by lightning bolts before I'm done.

ואני רק מקווה שלא יכה בי ברק בטרם אסיים.

I'd like to begin by talking about some of the ideas that motivated me

[צחוק]

ברצוני להתחיל באחדים מהרעיונות שהניעו אותי

to become a documentary photographer.

להפוך לצלם תיעודי.

I was a student in the '60s, a time of social upheaval and questioning,

הייתי סטודנט בשנות ה-60,

עידן של מהפך וספקות מבחינה חברתית,

and on a personal level, an awakening sense of idealism.

וברמה האישית, של התעוררות תחושת אידאליזם.

The war in Vietnam was raging;

המלחמה בוויטנאם השתוללה;

the Civil Rights Movement was under way;

נוצרה התנועה לזכויות האזרח;

and pictures had a powerful influence on me.

והתמונות השפיעו עלי השפעה עזה.

Our political and military leaders were telling us one thing,

מנהיגינו בחברה ובצבא סיפרו לנו דבר אחד,

and photographers were telling us another.

והצלמים סיפרו דבר שונה.

I believed the photographers, and so did millions of other Americans.

אני האמנתי לצלמים, וכך גם עוד מיליוני אמריקאים.

Their images fueled resistance to the war and to racism.

צילומיהם ליבו את ההתנגדות למלחמה ולגזענות.

They not only recorded history; they helped change the course of history.

הם לא סתם תיעדו את ההיסטוריה,

אלא עזרו לשנות את מסלולה.

Their pictures became part of our collective consciousness

תמונותיהם הפכו לחלק ממודעותנו הקולקטיבית

and, as consciousness evolved into a shared sense of conscience,

וכשהמודעות התפתחה למצפון משותף,

change became not only possible, but inevitable.

השינוי לא נעשה רק אפשרי, אלא בלתי-נמנע.

I saw that the free flow of information represented by journalism,

ראיתי שזרם המידע החופשי המיוצג ע"י העיתונאות,

specifically visual journalism, can bring into focus

במיוחד העיתונאות החזותית, יכול להציב במוקד

both the benefits and the cost of political policies.

הן את התועלת והן את המחיר של המדיניות הפוליטית.

It can give credit to sound decision-making, adding momentum to success.

בכוחו להביע הערכה לקבלת-החלטות שקולה

ולהוסיף תנופה להצלחה.

In the face of poor political judgment or political inaction,

לנוכח שיפוט פוליטי גרוע או הימנעות פוליטית מפעולה,

it becomes a kind of intervention, assessing the damage

הוא הופך למעין התערבות,

בכך שהוא מעריך את הנזקים

and asking us to reassess our behavior.

ותובע מאיתנו להעריך מחדש את התנהגותנו.

It puts a human face on issues

הוא מצמיד פנים אנושיות לבעיות

which from afar can appear abstract

שממרחק עשויות להיראות מופשטות,

or ideological or monumental in their global impact.

או אידאולוגיות, או כבירות מבחינת השפעתן הגלובלית.

What happens at ground level, far from the halls of power,

מה שקורה בשטח, הרחק מהיכלי הכוח,

happens to ordinary citizens one by one.

קורה לאזרחים רגילים בזה אחר זה,

And I understood that documentary photography

ואני הבנתי שלצילום התיעודי

has the ability to interpret events from their point of view.

יש יכולת לפרש אירועים מנקודת המבט שלהם.

It gives a voice to those who otherwise would not have a voice.

הוא מעניק קול למי שקולו לא היה נשמע אילולא כן.

And as a reaction, it stimulates public opinion

וכתגובה, הוא מעורר דעת קהל

and gives impetus to public debate,

ומחולל דחף לדיון ציבורי,

thereby preventing the interested parties

ובכך מונע מן הצדדים בעלי העניין

from totally controlling the agenda, much as they would like to.

את השליטה המוחלטת בסדר-היום,

גם אם מאד רצו בכך.

Coming of age in those days made real

ההתבגרות באותם ימים הפכה לממשית

the concept that the free flow of information is absolutely vital

את התפיסה שזרם חופשי של מידע הוא חיוני לחלוטין

for a free and dynamic society to function properly.

לתפקודה הנכון של חברה חופשית ודינמית.

The press is certainly a business, and in order to survive

אין ספק שהעיתונות היא עסק, וכדי לשרוד

it must be a successful business,

עליה להיות עסק מצליח,

but the right balance must be found

אך יש למצוא איזון נכון

between marketing considerations and journalistic responsibility.

בין שיקולי שיווק ובין אחריות עיתונאית.

Society's problems can't be solved until they're identified.

לא נפתור את בעיות החברה בטרם נזהה אותן.

On a higher plane, the press is a service industry,

במישור גבוה יותר, העיתונות היא תעשיית שירותים,

and the service it provides is awareness.

והשירות שהיא מספקת הוא מודעות.

Every story does not have to sell something.

לא כל הכתבות צריכות למכור משהו.

There's also a time to give.

לפעמים צריך גם לתרום.

That was a tradition I wanted to follow.

זו היתה מסורת שרציתי לנהוג לפיה.

Seeing the war created such incredibly high stakes for everyone involved

כשראיתי שהמלחמה יוצרת סיכונים כה גבוהים לכל המעורבים בה

and that visual journalism could actually become a factor in conflict resolution --

ושהעיתונאות החזותית יכולה להפוך למרכיב בפתרון סכסוכים--

I wanted to be a photographer in order to be a war photographer.

רציתי להפוך לצלם כדי לצלם מלחמות.

But I was driven by an inherent sense

אבל הניעה אותי תחושה פנימית

that a picture that revealed the true face of war

שתמונה שחושפת את פרצופה האמיתי של המלחמה

would almost by definition be an anti-war photograph.

היא כמעט בהגדרתה צילום אנטי-מלחמתי.

I'd like to take you on a visual journey through some of the events

ברצוני לקחת אתכם למסע חזותי באחדים מן האירועים והנושאים

and issues I've been involved in over the past 25 years.

בהם הייתי מעורב במשך יותר מ-25 השנים האחרונות.

In 1981, I went to Northern Ireland.

ב-1981 נסעתי לצפון אירלנד.

10 IRA prisoners were in the process of starving themselves to death

10 אסירי המתחרת האירית היו בשביתת רעב

in protest against conditions in jail.

במחאה על התנאים בכלא.

The reaction on the streets was violent confrontation.

התגובה ברחוב היתה עימות אלים.

I saw that the front lines of contemporary wars

ראיתי שהחזית במלחמות של ימינו

are not on isolated battlefields, but right where people live.

אינה בשדות-קרב מרוחקים,

אלא ממש היכן שהאנשים גרים.

During the early '80s, I spent a lot of time in Central America,

בשנות ה-80 המוקדמות שהיתי הרבה במרכז אמריקה,

which was engulfed by civil wars

שהיתה שקועה במלחמות אזרחים

that straddled the ideological divide of the Cold War.

סביב הניגודים האידאולוגיים של המלחמה הקרה.

In Guatemala, the central government --

בגואטמלה, הממשל המרכזי--

controlled by a oligarchy of European decent --

שנשלט בידי אוליגרכים ממוצא אירופי--

was waging a scorched Earth campaign against an indigenous rebellion,

ניהל מערכה של אדמה חרוכה נגד התקוממות הילידים,

and I saw an image that reflected the history of Latin America:

וראיתי תמונה שמשקפת את ההיסטוריה של אמריקה הלטינית:

conquest through a combination of the Bible and the sword.

כיבוש באמצעות שילוב התנ"ך והחרב.

An anti-Sandinista guerrilla was mortally wounded

איש גרילה סנדיניסטי נפצע פצעי-מוות

as Commander Zero attacked a town in Southern Nicaragua.

כשהמפקד זירו תקף עיר בדרום ניקרגואה.

A destroyed tank belonging to Somoza's national guard

טנק פגוע שהיה שייך למשמר הלאומי של סומוזה

was left as a monument in a park in Managua,

נותר כמצבה בפארק במנגואה,

and was transformed by the energy and spirit of a child.

והחליף תפקיד הודות למרצו ורוחו של ילד אחד.

At the same time, a civil war was taking place in El Salvador,

באותה עת התחוללה מלחמת אזרחים באל-סלבדור,

and again, the civilian population was caught up in the conflict.

והאוכלוסיה האזרחית נלכדה שוב בלב הלחימה.

I've been covering the Palestinian-Israeli conflict since 1981.

אני מסקר את המאבק הפלשתיני-ישראלי מאז 1981.

This is a moment from the beginning of the second intifada, in 2000,

זהו רגע מתחילת האנתיפדה השניה ב-2000,

when it was still stones and Molotovs against an army.

כשהיא עדיין היתה אבנים ובקבוקי-מולוטוב נגד צבא.

In 2001, the uprising escalated into an armed conflict,

ב-2001 ההתקוממות הסלימה למאבק מזוין,

and one of the major incidents was

ואחת התקריות העיקריות

the destruction of the Palestinian refugee camp

היתה השמדת מחנה הפליטים הפלסטיני

in the West Bank town of Jenin.

בעיר ג'נין שבגדה המערבית.

Without the political will to find common ground,

ללא רצון פוליטי למצוא שפה משותפת,

the continual friction of tactic and counter-tactic

החיכוך המתמיד של התקפות והתקפות-נגד

only creates suspicion and hatred and vengeance,

יוצר רק חשד, שנאה ונקמנות,

and perpetuates the cycle of violence.

ומנציח את מעגל האלימות.

In the '90s, after the breakup of the Soviet Union,

בשנות ה-90, אחרי נפילת האיחוד הסובייטי,

Yugoslavia fractured along ethnic fault lines, and civil war broke out

יוגוסלביה נקרעה בגבולותיה האתניים

ופרצה מלחמת אזרחים בין בוסניה, קרואטיה וסרביה.

between Bosnia, Croatia and Serbia.

This is a scene of house-to-house fighting in Mostar,

זאת תמונה של לחימה מבית-לבית במוסטאר,

neighbor against neighbor.

איש נגד שכנו.

A bedroom, the place where people share intimacy,

חדר-שינה, מקום של אינטימיות,

where life itself is conceived, became a battlefield.

שבו נבראים חיים, הפך לשדה-קרב.

A mosque in northern Bosnia was destroyed by Serbian artillery

מסגד בצפון בוסניה שנהרס ע"י ארטילריה סרבית

and was used as a makeshift morgue.

ושימש כחדר-מתים ארעי.

Dead Serbian soldiers were collected after a battle

גופות חיילים סרביים שנאספו בעקבות קרב

and used as barter for the return of prisoners

ושימשו בעיסקת חליפין להחזרת שבויים

or Bosnian soldiers killed in action.

או חיילים בוסניים שנהרגו בקרב.

This was once a park.

כאן היה פעם פארק.

The Bosnian soldier who guided me

החייל הבוסני שהדריך אותי

told me that all of his friends were there now.

אמר לי שכל חבריו נמצאים שם עכשיו.

At the same time in South Africa,

באותו הזמן, בדרום-אפריקה,

after Nelson Mandela had been released from prison,

אחרי שנלסון מנדלה שוחרר מהכלא,

the black population commenced the final phase

אוכלוסיית השחורים פתחה בשלב האחרון

of liberation from apartheid.

של השחרור מעול האפרטהייד.

One of the things I had to learn as a journalist

אחד הדברים שהיה עלי ללמוד כעיתונאי

was what to do with my anger.

היה מה לעשות עם הזעם שלי.

I had to use it, channel its energy, turn it into something

נאלצתי להשתמש בו, לתעל את האנרגיה שלו,

להפוך אותו למשהו שיבהיר את ראייתי

that would clarify my vision, instead of clouding it.

במקום לערפל אותה.

In Transkei, I witnessed a rite of passage into manhood, of the Xhosa tribe.

בטרנסקיי נכחתי בטקס בגרות של שבט הקוסה.

Teenage boys lived in isolation, their bodies covered with white clay.

נערים שחיו בבידוד כשגופם מכוסה בחימר לבן.

After several weeks, they washed off the white

אחרי מספר שבועות הם שטפו את החומר הלבן

and took on the full responsibilities of men.

וקיבלו עליהם את כל מלוא אחריותם של גברים.

It was a very old ritual that seemed symbolic

זה היה טקס קדום מאד

שנראה כמסמל את המאבק הפוליטי ששינה את פני דרום-אפריקה.

of the political struggle that was changing the face of South Africa.

Children in Soweto playing on a trampoline.

ילדים בסואטו משחקים בטרמפולינה.

Elsewhere in Africa there was famine.

בכל יתר המקומות באפריקה שרר רעב.

In Somalia, the central government collapsed and clan warfare broke out.

בסומליה קרס הממשל המרכזי ופרצה מלחמת חמולות.

Farmers were driven off their land,

איכרים נושלו מעל אדמותיהם,

and crops and livestock were destroyed or stolen.

והיבולים ובעלי החיים הושמדו או נגנבו.

Starvation was being used as a weapon of mass destruction --

הרעב נוצל ככלי-נשק להרג המוני--

primitive but extremely effective.

פרימיטיבי אבל יעיל ביותר.

Hundreds of thousands of people were exterminated,

מאות אלפי בני-אדם הוכחדו,

slowly and painfully.

לאט ובייסורים.

The international community responded with massive humanitarian relief,

הקהילה הבינ"ל הגיבה בסיוע הומניטרי מסיבי,

and hundreds of thousands of more lives were saved.

ומאות אלפי נפשות ניצלו.

American troops were sent to protect the relief shipments,

חיילים אמריקאיים נשלחו להגן על ספינות הסיוע,

but they were eventually drawn into the conflict,

אך בסופו של דבר הם נגררו לתוך המאבק,

and after the tragic battle in Mogadishu, they were withdrawn.

ואחרי הקרב הטרגי במוגדישו, הסיגו אותם משם.

In southern Sudan, another civil war saw similar use of starvation

בדרום-סודן, מלחמת אזרחים נוספת ראתה שימוש דומה ברעב

as a means of genocide.

כאמצעי לרצח-עם.

Again, international NGOs, united under the umbrella of the U.N.,

שוב, ארגונים לא-ממשלתיים בינ"ל, בחסות האו"ם,

staged a massive relief operation and thousands of lives were saved.

השיקו מבצע סיוע מסיבי ואלפי נפשות ניצלו.

I'm a witness, and I want my testimony to be honest and uncensored.

אני עד, ואני רוצה שעדותי תהיה כנה ובלתי-מצנוזרת.

I also want it to be powerful and eloquent,

אני גם רוצה שהיא תהיה רבת-עוצמה ורהוטה,

and to do as much justice as possible

ושתהיה נאמנה ככל האפשר

to the experience of the people I'm photographing.

למה שעבר על המצולמים.

This man was in an NGO feeding center,

איש זה היה במרכז הזנה של ארגון לא-ממשלתי,

being helped as much as he could be helped.

הוא קיבל את כל העזרה שניתן היה לתת לו.

He literally had nothing. He was a virtual skeleton,

לא היה לו כלום. ממש כך. הוא היה בעצם שלד,

yet he could still summon the courage and the will to move.

ובכל זאת הצליח לגייס די אומץ וכוח-רצון כדי לזוז.

He had not given up, and if he didn't give up,

הוא לא ויתר, ואם הוא לא ויתר,

how could anyone in the outside world ever dream of losing hope?

איך יכול בכלל מישהו בעולם שבחוץ

לחלום לוותר על התקווה?

In 1994, after three months of covering the South African election,

ב-1994, אחרי 3 חודשי סיקור של הבחירות בדרום-אפריקה,

I saw the inauguration of Nelson Mandela,

הייתי עד להשבעתו של נלסון מנדלה,

and it was the most uplifting thing I've ever seen.

וזה היה הדבר הכי מרומם-רוח שראיתי מעודי.

It exemplified the best that humanity has to offer.

זה המחיש את המיטב שהאנושות מסוגלת להציע.

The next day I left for Rwanda,

ביום למחרת יצאתי לרואנדה,

and it was like taking the express elevator to hell.

זה היה כמו לנסוע במעלית אקספרס לגהינום.

This man had just been liberated from a Hutu death camp.

האיש הזה שוחרר זה עתה ממחנה המוות של בני ההוטו.

He allowed me to photograph him for quite a long time,

הוא הירשה לי לצלם אותו במשך זמן רב למדי,

and he even turned his face toward the light,

ואף הפנה את פניו לכיוון האור,

as if he wanted me to see him better.

כאילו רצה שאראה אותו טוב יותר.

I think he knew what the scars on his face would say to the rest of the world.

לדעתי הוא ידע מה הצלקות שעל פניו יאמרו לשאר העולם.

This time, maybe confused or discouraged

הפעם, אולי מתוך בלבול או יאוש

by the military disaster in Somalia,

לנוכח האסון הצבאי בסומליה,

the international community remained silent,

הקהילה הבינלאומית נותרה דוממת,

and somewhere around 800,000 people were slaughtered

וכ-800,000 בני-אדם נטבחו

by their own countrymen -- sometimes their own neighbors --

בידי בני-ארצם-- לעתים בידי שכניהם--

using farm implements as weapons.

שהשתמשו בכלי-עבודה חקלאיים כנשק.

Perhaps because a lesson had been learned

אולי בגלל שנלמד לקח

by the weak response to the war in Bosnia

בעקבות התגובה הרפה למלחמה בבוסניה

and the failure in Rwanda,

ולכשלון ברואנדה,

when Serbia attacked Kosovo,

כשסרביה תקפה את קוסובו,

international action was taken much more decisively.

ננקטה פעולה בינלאומית החלטית בהרבה.

NATO forces went in, and the Serbian army withdrew.

כוחות נאט"ו נכנסו, והצבא הסרבי נסוג.

Ethnic Albanians had been murdered,

נרצחו בני העם האלבני,

their farms destroyed and a huge number of people forcibly deported.

משקיהם נהרסו ומספר ענק של בני-אדם הוגלו בכפייה.

They were received in refugee camps

הם התקבלו במחנות פליטים

set up by NGOs in Albania and Macedonia.

שהוקמו ע"י הארגונים הלא-ממשלתיים באלבניה ובמקדוניה.

The imprint of a man who had been burned inside his own home.

חותם גופו של אדם שנשרף בביתו-שלו.

The image reminded me of a cave painting,

המראה הזכיר לי ציורי מערות,

and echoed how primitive we still are in so many ways.

כהד רחוק שמזכיר עד כמה עודנו פרימיטיביים

במובנים כה רבים.

Between 1995 and '96, I covered the first two wars

בין 1995 ל-96' סיקרתי את שתי המלחמות הראשונות

in Chechnya from inside Grozny.

בצ'צ'ניה, מתוך גרוזני.

This is a Chechen rebel on the front line against the Russian army.

זהו מורד צ'צ'ני בחזית נגד הצבא הרוסי.

The Russians bombarded Grozny constantly for weeks,

הרוסים הפציצו את גרוזני ללא-הרף במשך שבועות,

killing mainly the civilians who were still trapped inside.

והרגו בעיקר את האזרחים שנותרו לכודים בה.

I found a boy from the local orphanage

מצאתי ילד מבית-יתומים מקומי משוטט לו בחזית.

wandering around the front line.

My work has evolved from being concerned mainly with war

עבודתי התפתחה ועברה מהתעניינות בעיקר במלחמה,

to a focus on critical social issues as well.

להתמקדות גם בסוגיות חברתיות קריטיות.

After the fall of Ceausescu, I went to Romania

אחרי נפילת צ'אושסקו, הלכתי לרומניה

and discovered a kind of gulag of children,

וגיליתי מעין גולאג לילדים,

where thousands of orphans were being kept in medieval conditions.

שבו הוחזקו אלפי יתומים בתנאים של ימי-הביניים.

Ceausescu had imposed a quota

צ'אושסקו אכף מיכסה

on the number of children to be produced by each family,

של מספר הילדים שכל משפחה היתה אמורה לייצר,

thereby making women's bodies an instrument of state economic policy.

ובכך הפך את גוף האשה למכשיר של מדיניות כלכלית.

Children who couldn't be supported by their families

ילדים שמשפחותיהם לא יכלו לכלכל אותם

were raised in government orphanages.

גודלו בבתי-יתומים ממשלתיים.

Children with birth defects were labeled incurables,

ילדים בעלי מומי-לידה תויגו כחשוכי-מרפא,

and confined for life to inhuman conditions.

ורותקו בתנאי-חיים בלתי אנושיים.

As reports began to surface, again international aid went in.

ככל שהחלו לצוץ דיווחים, שוב הגיע הסיוע הבינלאומי.

Going deeper into the legacy of the Eastern European regimes,

כדי להתעמק יותר במורשת המשטרים המזרח-אירופיים,

I worked for several months on a story about the effects of industrial pollution,

עבדתי מספר חודשים על כתבה שעסקה בהשפעות הזיהום התעשייתי,

where there had been no regard for the environment

שלא היתה בו שום התייחסות לסביבה,

or the health of either workers or the general population.

לבריאות העובדים או לכלל האוכלוסיה.

An aluminum factory in Czechoslovakia

מפעל לאלומיניום בצ'כוסלובקיה

was filled with carcinogenic smoke and dust,

היה מלא בעשן ואבק מסרטנים,

and four out of five workers came down with cancer.

וארבעה מכל חמישה עובדים חלו בסרטן.

After the fall of Suharto in Indonesia,

אחרי נפילת סוהרטו באינדונזיה,

I began to explore conditions of poverty

התחלתי לחקור את תנאי העוני

in a country that was on its way towards modernization.

בארץ שהיתה בדרך למודרניזציה.

I spent a good deal of time with a man

ביליתי זמן רב בחברת אדם

who lived with his family on a railway embankment

שהתגורר עם משפחתו בסוללה של מסילת-רכבת

and had lost an arm and a leg in a train accident.

ואיבד זרוע ורגל בתאונת רכבת.

When the story was published, unsolicited donations poured in.

כשהכתבה פורסמה, הגיע זרם של תרומות.

A trust fund was established,

הוקמה קרן נאמנות,

and the family now lives in a house in the countryside

וכעת המשפחה מתגוררת בבית בכפר

and all their basic necessities are taken care of.

ודואגים לכל צרכיהם הבסיסיים.

It was a story that wasn't trying to sell anything.

זו היתה כתבה שלא ניסתה למכור משהו.

Journalism had provided a channel

העיתונאות סיפקה ערוץ

for people's natural sense of generosity, and the readers responded.

לנדיבותם הטבעית של בני-אדם,

והקוראים נענו.

I met a band of homeless children who'd come to Jakarta from the countryside,

פגשתי חבורת ילדים חסרי-בית שהגיעו לג'קרטה מן הכפר,

and ended up living in a train station.

ומצאו מחסה בתחנת-רכבת.

By the age of 12 or 14, they'd become beggars and drug addicts.

בני 12 או 14 שהפכו לקבצנים ומכורים לסמים.

The rural poor had become the urban poor,

עניי הכפר הפכו לעניי העיר,

and in the process, they'd become invisible.

ואגב כך הם נעשו בלתי-נראים.

These heroin addicts in detox in Pakistan

המכורים האלה להרואין, במרכז גמילה בפקיסטן,

reminded me of figures in a play by Beckett:

הזכירו לי דמויות במחזה של בקט:

isolated, waiting in the dark, but drawn to the light.

מבודדים, מחכים בחשיכה, אך נמשכים אל האור.

Agent Orange was a defoliant used during the Vietnam War

"חומר כתום" היה חומר להסרת עלווה במלחמת וויטנאם

to deny cover to the Vietcong and the North Vietnamese army.

כדי למנוע מחסה מהוויטקונג ומצבא צפון-וויטנאם.

The active ingredient was dioxin, an extremely toxic chemical

הרכיב הפעיל בו היה דיוקסין, כימיקל רעיל ביותר

that was sprayed in vast quantities,

שרוסס בכמויות עצומות,

and whose effects passed through the genes to the next generation.

ושהשפעותיו עברו בגנים אל הדור הבא.

In 2000, I began documenting global health issues,

ב-2000 התחלתי לתעד סוגיות בריאות גלובליות,

concentrating first on AIDS in Africa.

ובתחילה התמקדתי באיידס באפריקה.

I tried to tell the story through the work of caregivers.

ניסיתי לספר את הסיפור דרך עבודת נותני הטיפול.

I thought it was important to emphasize that people were being helped,

נראה לי חשוב להדגיש שאנשים קיבלו עזרה,

whether by international NGOs or by local grassroots organizations.

אם מארגונים לא-ממשלתיים בינ"ל או מארגונים עממיים מקומיים.

So many children have been orphaned by the epidemic

כל-כך הרבה ילדים התייתמו בגלל אותה מגפה

that grandmothers have taken the place of parents,

עד שהסבתות תפסו את מקום ההורים,

and a lot of children had been born with HIV.

והמון ילדים נולדו עם הנגיף.

A hospital in Zambia.

בית-חולים בזמביה.

I began documenting the close connection

התחלתי לתעד את הקשר ההדוק

between HIV/AIDS and tuberculosis.

שבין האיידס והנגיף שלו,

This is an MSF hospital in Cambodia.

לבין השחפת.

זהו בי"ח של "רופאים ללא גבולות" בקמבודיה.

My pictures can play a supporting role to the work of NGOs

תמונותי יכולות לסייע לעבודת הארגונים הלא-ממשלתיים

by shedding light on the critical social problems they're trying to deal with.

בכך שהן שופכות אור על הבעיות החברתיות הקריטיות

עימן הם מנסים להתמודד.

I went to Congo with MSF,

הלכתי לקונגו עם "רופאים ללא גבולות",

and contributed to a book and an exhibition

ותרמתי מעבודותי לספר ולתערוכה

that focused attention on a forgotten war

שמיקדו את תשומת הלב על מלחמה שנשכחה

in which millions of people have died,

ושבה מתו מיליוני בני-אדם,

and exposure to disease without treatment is used as a weapon.

ושבה החשיפה למחלה חשוכת-מרפא משמשת ככלי-נשק.

A malnourished child being measured

מדידה של ילד שסובל מתת-תזונה

as part of the supplemental feeding program.

כחלק מתכנית התזונה המשלימה.

In the fall of 2004 I went to Darfur.

בסתיו 2004 הלכתי לדארפור.

This time I was on assignment for a magazine,

הפעם נשלחתי מטעם כתב-עת,

but again worked closely with MSF.

אך שוב עבדתי בצמידות ל"רופאים ללא גבולות".

The international community still hasn't found a way

הקהילה הבינלאומית עדיין לא מצאה דרך

to create the pressure necessary to stop this genocide.

ליצור את הלחץ הדרוש כדי לעצור את טבח-העם הזה.

An MSF hospital in a camp for displaced people.

בי"ח של "רופאים ללא גבולות" עבור גולים.

I've been working on a long project on crime and punishment in America.

אני עובד על מיזם ארוך-טווח שעוסק בפשיעה ובענישה באמריקה.

This is a scene from New Orleans.

זו סצנה בניו-אורלינס.

A prisoner on a chain gang in Alabama

אסיר באלבמה

was punished by being handcuffed to a post in the midday sun.

נענש בכך שנכבל לעמוד, בשמש הצהרים.

This experience raised a lot of questions,

חוויה זו העלתה שאלות רבות,

among them questions about race and equality

וביניהן שאלות של גזע ושוויון

and for whom in our country opportunities and options are available.

ולמי בארצנו פתוחות הזדמנויות ואפשרויות.

In the yard of a chain gang in Alabama.

בחצר האסירים באלבמה.

I didn't see either of the planes hit,

לא ראיתי אף אחד מהמטוסים שפגעו,

and when I glanced out my window, I saw the first tower burning,

וכשהבטתי מחוץ לחלוני, ראיתי את המגדל הראשון בוער,

and I thought it might have been an accident.

וחשבתי שזו ודאי תאונה.

A few minutes later when I looked again

כעבור כמה דקות, כשהבטתי שוב

and saw the second tower burning, I knew we were at war.

וראיתי שהמגדל השני בוער, ידעתי שאנו במלחמה.

In the midst of the wreckage at Ground Zero, I had a realization.

בלב ההריסות של "גראונד זירו" הבנתי משהו.

I'd been photographing in the Islamic world since 1981 --

צילמתי בעולם המוסלמי מאז 1981--

not only in the Middle East, but also in Africa, Asia and Europe.

לא רק במזרח התיכון, אלא גם באפריקה, אסיה ואירופה.

At the time I was photographing in these different places,

בתקופה בה צילמתי בכל המקומות ההם,

I thought I was covering separate stories,

חשבתי שאני מסקר סיפורים נפרדים,

but on 9/11 history crystallized, and I understood

אך ב-11.9 ההיסטוריה כולה התגבשה,

I'd actually been covering a single story for more than 20 years,

ואני הבנתי שאני מסקר סיפור אחד ויחיד

מזה יותר מ-20 שנה,

and the attack on New York was its latest manifestation.

ושהפיגוע בניו-יורק הוא הביטוי הנוכחי שלה.

The central commercial district of Kabul, Afghanistan

המחוז המסחרי המרכזי של קאבול שבאפגניסטן

at the end of the civil war,

בתום מלחמת האזרחים,

shortly before the city fell to the Taliban.

קצת לפני שהעיר נפלה לידי הטליבאן.

Land mine victims being helped

קורבנות של מוקשים מקבלים עזרה

at the Red Cross rehab center being run by Alberto Cairo.

במרכז השיקום של הצלב האדום בניהול אלברטו קאירו.

A boy who lost a leg to a leftover mine.

ילד שאיבד את רגלו בגלל מוקש שנשאר בשטח.

I'd witnessed immense suffering in the Islamic world

הייתי עד לסבל עצום בעולם המוסלמי

from political oppression, civil war, foreign invasions, poverty, famine.

עקב דיכוי פוליטי, מלחמת אזרחים, פולשים זרים, עוני, רעב.

I understood that in its suffering,

הבנתי שבסבל שלו,

the Islamic world had been crying out. Why weren't we listening?

העולם המוסלמי זעק לעזרה. מדוע לא הקשבנו?

A Taliban fighter shot during a battle

לוחם טליבאן שנורה במהלך קרב

as the Northern Alliance entered the city of Kunduz.

עם כניסת הברית הצפונית לעיר קונדוז.

When war with Iraq was imminent,

כשהמלחמה בעירק עמדה בפתח,

I realized the American troops would be very well covered,

הבנתי שחיילי ארה"ב יזכו לסיקור טוב מאד,

so I decided to cover the invasion from inside Baghdad.

ולכן החלטתי לסקר את הפלישה מתוך בגדד.

A marketplace was hit by a mortar shell

פצצת מרגמה פגעה בשוק,

that killed several members of a single family.

והרגה כמה בני משפחה אחת.

A day after American forces entered Baghdad,

יום אחרי שכוחות אמריקאיים נכנסו לבגדד,

a company of Marines began rounding up bank robbers

פלוגת נחתים החלה ללכוד בוזזי בנקים

and were cheered on by the crowds --

וזכתה לתשואות מצד הקהל--

a hopeful moment that was short lived.

רגע של תקווה בעל תוחלת קצרה.

For the first time in years,

לראשונה מזה שנים,

Shi'ites were allowed to make the pilgrimage

השיעים הורשו לעלות לרגל

to Karbala to observe Ashura,

לקרבלה, כדי לצפות ב"אשורה",

and I was amazed by the sheer number of people

ונדהמתי למראה כמות האנשים העצומה

and how fervently they practiced their religion.

והקנאות העצומה בה קיימו את פולחנם הדתי.

A group of men march through the streets cutting themselves with knives.

קבוצת גברים צועדת ברחובות כשהם פוצעים עצמם בסכינים.

It was obvious that the Shi'ites were a force to be reckoned with,

היה ברור שהשיעים הם כוח שיש להתחשב בו,

and we would do well to understand them and learn how to deal with them.

ושכדאי לנו מאד להבינם וללמוד איך להתמודד עימם.

Last year I spent several months documenting our wounded troops,

בשנה שעברה הקדשתי מספר חודשים לתיעוד חיילינו הפצועים,

from the battlefield in Iraq all the way home.

משדה הקרב בעירק, וכל הדרך הביתה.

This is a helicopter medic giving CPR

זהו חובש מוסק שמבצע החייאה

to a soldier who had been shot in the head.

בחייל שנורה בראשו.

Military medicine has become so efficient

הרפואה הצבאית נעשתה כה יעילה

that the percentage of troops who survive after being wounded

עד שאחוז החיילים ששרדו לאחר שנפצעו

is much higher in this war than in any other war in our history.

גבוה במלחמה זו יותר מאשר בכל מלחמה אחרת בעברנו.

The signature weapon of the war is the IED,

הנשק שטבע את חותמו במלחמה זו הוא המטען המאולתר,

and the signature wound is severe leg damage.

ופציעת ההיכר שלו היא פגיעת רגליים חמורה.

After enduring extreme pain and trauma,

לאחר שעברו כאב ופגיעה קיצוניים,

the wounded face a grueling physical

הפצועים עוברים מאבק מפרך

and psychological struggle in rehab.

גופני ונפשי במהלך השיקום.

The spirit they displayed was absolutely remarkable.

הרוח שהם הפגינו היתה בהחלט ראויה לציון.

I tried to imagine myself in their place,

ניסיתי לדמיין את עצמי במקומם.

and I was totally humbled by their courage and determination

ונמלאתי ענווה לנוכח האומץ והנחישות שלהם

in the face of such catastrophic loss.

לנוכח אובדן כה נורא.

Good people had been put in a very bad situation for questionable results.

אנשים טובים הוכנסו למצב גרוע שתוצאותיו מפוקפקות.

One day in rehab someone, started talking about surfing

יום אחד, מישהו בשיקום החל לדבר על גלישת גלים

and all these guys who'd never surfed before said, "Hey, let's go."

וכל החבר'ה שמעולם לא גלשו עד אז אמרו, "בואו נלך."

And they went surfing.

והם יצאו לגלוש.

Photographers go to the extreme edges of human experience

צלמים מגיעים עד לשוליים הקיצוניים של החוויה האנושית

to show people what's going on.

כדי להראות לכולם מה קורה.

Sometimes they put their lives on the line,

לעתים הם מסכנים את חייהם,

because they believe your opinions and your influence matter.

כי הם מאמינים שיש חשיבות לדעותיכם ולהשפעתכם.

They aim their pictures at your best instincts,

הם מכוונים את תמונותיהם אל מיטב האינסטינקטים שלכם,

generosity, a sense of right and wrong,

נדיבות, ההבחנה בין טוב ורע,

the ability and the willingness to identify with others,

היכולת והמוכנות להזדהות עם הזולת,

the refusal to accept the unacceptable.

הסירוב לקבל את מה שלא יעלה על הדעת.

My TED wish:

משאלת TED שלי:

there's a vital story that needs to be told,

יש סיפור חיוני שצריך לספרו,

and I wish for TED to help me gain access to it

ואני מבקש מ-TED לעזור לי להשיג גישה אליו

and then to help me come up with innovative and exciting ways

ולעזור לי גם לפתח דרכים חדשניות ומרגשות

to use news photography in the digital era.

להשתמש בצילום החדשותי בעידן הדיגיטלי.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

[מחיאות כפיים]

(Applause)