Billy Graham: Technology, faith and human shortcomings

מתרגם: Amit segal מבקר: Etai Yaffe

As a clergyman,

ככומר

you can imagine how

אתם יכולים לתאר לעצמכם עד כמה

out of place I feel.

אני מרגיש חוסר שייכות.

I feel like a fish out of water,

אני מרגיש כדג מחוץ למים,

or maybe an owl out of the air.

או אולי ינשוף ככה משומקום.

(Laughter)

(צחוק)

I was preaching in San Jose some time ago,

לפני כמה זמן הטפתי בסן חוזה,

and my friend Mark Kvamme,

והחבר שלי מארק קוואם,

who helped introduce me

שלמעשה הציג אותי

to this conference,

לועידה הזו,

brought several CEOs

הביא מספר מנכ"לים

and leaders

ומנהיגים

of some of the companies here in the Silicon Valley

של כמה חברות כאן בעמק הסיליקון

to have breakfast with me, or I with them.

לאכול איתי ארוחת בוקר, או אני איתם.

And I was so stimulated.

והדבר דרבן אותי כל כך

And had such -- it was an

והיה כזה -- זו הייתה

eye-opening experience

חוויה מאירת עיניים

to hear them talk about

לשמוע אותם מדברים על

the world that is yet to come

העתיד העומד בפתח

through technology

באמצעות טכנולוגיה

and science.

ומדע.

I know that we're near the end of this conference,

אני יודע שאנחנו לקראת סופה של הועידה הזו,

and some of you may be wondering

וחלקכם אולי תוהים

why they have a speaker

מדוע יש דובר

from the field of religion.

מתחום הדת.

Richard can answer that,

ריצ'ארד יכול לענות על זה,

because he made that decision.

מכיוון שהוא קיבל את ההחלטה הזו.

But some years ago I was on an elevator in Philadelphia,

לפני כמה שנים הייתי במעלית בפילדלפיה,

coming down.

בדרכי למטה.

I was to address a conference

עמדתי לנאום בועידה

at a hotel.

במלון.

And on that elevator a man said,

ובמעלית איש אחד אמר,

"I hear Billy Graham is staying in this hotel."

"שמעתי שבילי גרהם מתאכסן במלון הזה."

And another man looked in my direction and said,

ואיש אחר הסתכל לעברי ואמר,

"Yes, there he is. He's on this elevator with us."

"כן, הנה הוא. הוא במעלית איתנו."

And this man looked me up and down

והאיש הזה בחן אותי מכף רגל ועד ראש

for about 10 seconds,

במשך איזה 10 שניות,

and he said, "My, what an anticlimax!"

ואמר, "וואי, איזו אכזבה!"

(Laughter)

(צחוק)

I hope

אני מקווה

that you won't feel that these few moments with me

שלא תחשבו שהרגעים המעטים שלכם איתי

is not a -- is an anticlimax,

הם לא -- אכזבה

after all these tremendous

אחרי כל השיחות

talks that you've heard,

המדהימות ששמעתם,

and addresses, which I intend to listen to every one of them.

והפניות, אשר אני מתכוון להקשיב לכל אחת מהן.

But I was

אבל הייתי

on an airplane in the east some years ago,

לפני כמה שנים על מטוס במזרח,

and the man sitting across the aisle from me

והאיש שישב מולי במעבר,

was the mayor of Charlotte, North Carolina.

היה ראש עיריית שארלוט, צפון קרוליינה.

His name was John Belk. Some of you will probably know him.

שמו היה ג'ון בלק. חלקכם בוודאי מכירים אותו.

And there was a drunk man on there,

והיה שם איש שיכור,

and he got up out of his seat two or three times,

והוא קם מהמושב שלו פעמיים או שלוש,

and he was making everybody upset

והוא די הרגיז את כולם

by what he was trying to do.

במה שהוא עשה,

And he was slapping the stewardess

והוא סטר לדיילת

and pinching her as she went by,

וצבט אותה כשהיא עברה לידו,

and everybody was upset with him.

וכולם התעצבנו עליו.

And finally, John Belk said,

בסופו של דבר, ג'ון בלק אמר,

"Do you know who's sitting here?"

"אתה יודע מי יושב כאן?"

And the man said, "No, who?"

והאיש ענה, "לא, מי?"

He said, "It's Billy Graham,

הוא אמר, "זה בילי גרהם,

the preacher."

המטיף."

He said, "You don't say!"

הוא אמר,"מה אתה אומר!"

And he turned to me, and he said, "Put her there!"

ואז הוא פנה אליי ואמר, "תן כיף!"

He said, "Your sermons have certainly helped me."

ואמר, "הדרשות שלך ממש עזרו לי."

(Laughter)

(צחוק)

And I suppose that that's true

ואני מניח שזו האמת

with thousands of people.

עם אלפי אנשים.

(Laughter)

(צחוק)

I know that as you have been peering into the future,

אני יודע שאתם הסתכלתם לתוך העתיד,

and as we've heard some of it here tonight,

ושמענו חלק ממנו הערב,

I would like to live in that age

אני רוצה להגיע לגיל הזה

and see what is going to be.

ולראות מה עומד להיות.

But I won't,

אבל אני לא,

because I'm 80 years old. This is my eightieth year,

בגלל שאני בן 80. זוהי שנת ה-80 שלי,

and I know that my time is brief.

ואני יודע שזמני קצר.

I have phlebitis at the moment, in both legs,

יש לי דלקת ורידים בשתי הרגליים,

and that's the reason that I had to have a little help in getting up here,

וזו הסיבה שנזקקתי לקצת עזרה בכדי לעלות לכאן,

because I have Parkinson's disease

בגלל שאני סובל גם מפרקינסון

in addition to that,

בנוסף לזה,

and some other problems that I won't talk about.

ועוד כמה בעיות עליהן אני לא אדבר.

(Laughter)

(צחוק)

But this is not the first time

אבל זוהי לא הפעם הראשונה

that we've had a technological revolution.

שאנו חווים מהפיכה טכנולוגית.

We've had others.

היו לנו כמה.

And there's one that I want to talk about.

ויש אחת עליה אני רוצה לדבר.

In one generation,

בדור אחד,

the nation of the people of Israel

בעם ישראל

had a tremendous and dramatic change

היו שינויים עצומים ודרמטים

that made them a great power in the Near East.

שהפכו אותם למעצמה גדולה במזרח הקרוב.

A man by the name of David

איש בשם דוד

came to the throne,

עלה למלוכה,

and King David became one of the great leaders

ודוד המלך הפך לאחד המנהיגים הגדולים

of his generation.

בדורו.

He was a man of tremendous leadership.

הוא היה איש עם עוצמה מנהיגותית.

He had the favor of God with him.

ואלוהים היה לצידו.

He was a brilliant poet,

הוא היה משורר מבריק,

philosopher, writer, soldier --

פילוסוף, סופר, חייל,

with strategies in battle and conflict

עם אסטרטגיות בקרב וסיכסוכים

that people study even today.

שאנשים לומדים עד עצם היום הזה.

But about two centuries before David,

אבל כמאתיים שנה לפני דוד

the Hittites

החיתים

had discovered the secret

גילו את סוד

of smelting and processing of iron,

עיבוד והתכת ברזל,

and, slowly, that skill spread.

ולאט לאט ידע זה התפשט.

But they wouldn't allow the Israelis

אבל הם לא הרשו לישראלים

to look into it, or to have any.

לבחון אותו או להחזיק בו.

But David changed all of that,

אבל דוד שינה את כל זה,

and he introduced the Iron Age

והוא הציג את עידן הברזל

to Israel.

לישראל.

And the Bible says that David laid up great stores of iron,

ובתנ"ך כתוב שדוד הנחיל חנויות של ברזל,

and which archaeologists have found,

שארכיאולוגים מצאו,

that in present-day Palestine,

בפלסטין של ימינו.

there are evidences of that generation.

יש ראיות של הדור הזה.

Now, instead of crude tools

עכשיו, במקום כלים לא מעובדים

made of sticks and stones,

עשויים ממקלות ואבנים,

Israel now had iron plows,

לישראל היה מחרשות מברזל

and sickles, and hoes

וחרמשים וטוריות,

and military weapons.

ונשק צבאי.

And in the course of one generation,

ובמהלך דור אחד,

Israel was completely changed.

ישראל השתנתה לחלוטין.

The introduction of iron, in some ways,

להכרת הברזל, בצורה מסויימת,

had an impact

הייתה השפעה

a little bit like the microchip

כמעט כמו שלשבב הזעיר

has had on our generation.

היתה על הדור שלנו.

And

ו...

David found

דוד מצא

that there were many problems that technology could not solve.

שהיו בעיות רבות שטכנולוגיה לא יכלה לפתור.

There were many problems still left.

עדיין נותרו הרבה בעיות.

And they're still with us, and you haven't solved them,

והן עדיין כיימות, ואתם לא פתרתם אותן.

and I haven't heard anybody here speak to that.

ולא שמעתי כאן אף אחד שדיבר על זה.

How do we solve these three problems

איך אנחנו פותרים את שלושת הבעיות הללו

that I'd like to mention?

שאני רוצה לציין?

The first one that David saw

הראשונה שדוד ראה

was human evil.

היתה, הרוע האנושי.

Where does it come from?

מאיפה זה מגיע?

How do we solve it?

כיצד אנו פותרים את זה?

Over again and again

שוב ושוב

in the Psalms,

בתהילים,

which Gladstone said was the greatest book in the world,

שעל פי גלדסטון (רה"מ בריטי לשעבר) הוא הספר הכי מדהים בעולם,

David describes the evils of the human race.

דוד מתאר את הרוע של המין האנושי.

And yet he says,

ובכל זאת הוא אומר,

"He restores my soul."

"הוא משקם את הנפש שלי."

Have you ever thought about what a contradiction we are?

האם חשבתם אי פעם איזו סתירה אחת גדולה אנחנו?

On one hand, we can probe the deepest secrets of the universe

מצד אחד אנחנו יכולים לחקור את הסודות העמוקים ביותר של היקום

and dramatically push back the frontiers of technology,

ולקדם דרמטית את גבולות הטכנולוגיה,

as this conference vividly demonstrates.

כפי שועידה זו מוכיחה בצורה ברורה.

We've seen under the sea,

ראינו מתחת לפני הים,

three miles down,

לעומק 3 מיילים,

or galaxies hundreds of billions of years

או גלקסיות במרחק ביליוני שנים

out in the future.

בעתיד.

But on the other hand,

אבל מצד שני,

something is wrong.

משהו לא כשורה.

Our battleships,

ספינות הקרב שלנו,

our soldiers,

החיילים שלנו,

are on a frontier now,

כולם בחזית עכשיו

almost ready to go to war

כמעט מוכנים לצאת למלחמה בכל רגע

with Iraq.

עם עירק.

Now, what causes this?

ומה הגורם לזה?

Why do we have these wars in every generation,

למה בכל דור יש לנו את המלחמות הללו,

and in every part of the world?

ובכל חלק בעולם?

And revolutions?

ומהפיכות?

We can't get along with other people,

אנחנו לא יכולים להסתדר אחד עם השני,

even in our own families.

אפילו בתוך המשפחות שלנו.

We find ourselves in the paralyzing grip

אנו מוצאים עצמנו בתוך אחיזה משתקת

of self-destructive habits we can't break.

של הרגלים הרסניים שאנחנו לא יכולים לשנות.

Racism and injustice and violence sweep our world,

גזענות, אי צדק ואלימות מציפים את עולמינו,

bringing a tragic harvest of heartache and death.

ומביאים קציר טרגדיות, כאב לב ומוות.

Even the most sophisticated among us

אפילו המתוחכמים ביותר מבינינו

seem powerless to break this cycle.

אינם נראים כמסוגלים לשבור את המעגל הזה.

I would like to see Oracle

הייתי רוצה לפנות לאורקל

take up that,

בעניין הזה.

or

או

some other

שנמצא איזה

technological geniuses work on this.

גאון טכנולוגי אחר שיעבוד על זה.

How do we change man,

איך נשנה את האדם

so that he doesn't lie and cheat,

כך שהוא לא ישקר וירמה,

and our newspapers are not filled with stories

ושהעיתונים שלנו לא יהיו מלאים

of fraud in business or labor

בסיפורי הונאה בעסקים או בעבודה

or athletics or wherever?

או בספורט או מה שזה לא יהיה?

The Bible says the problem is within us,

התנ"ך אומר שהבעיה טמונה בנו,

within our hearts and our souls.

בליבנו ובנישמתינו.

Our problem is that we are separated

הבעיה שלנו היא שאנו מופרדים

from our Creator,

מהבורא שלנו,

which we call God,

לו אנו קוראים אלוהים,

and we need to have our souls restored,

אנו צריכים לשקם את הנשמות שלנו,

something only God can do.

וזה משהו שרק אלוהים יכול לעשות.

Jesus said, "For out of the heart

ישו אמר " מהלב

come evil thoughts:

יוצאות מחשבות רעות" :

murders, sexual immorality,

רצח, הפקרות מינית,

theft, false testimonies,

גניבות, עדות שקר,

slander."

לשון הרע."

The British philosopher Bertrand Russell

הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל

was not a religious man,

לא היה איש דתי,

but he said, "It's in our hearts that the evil lies,

אבל הוא אמר, "הרוע שוכן בתוך ליבנו,

and it's from our hearts

ומתוך ליבנו

that it must be plucked out."

הוא צריך להיעקר."

Albert Einstein --

אלברט איינשטין --

I was just talking to someone, when I was speaking at Princeton,

בדיוק דיברתי עם מישהו -- כשנאמתי בפרינסטון

and I met

ופגשתי

Mr. Einstein.

את מר איינשטיין.

He didn't have a doctor's degree, because he said

הוא אמר שאין לו תואר דוקטור

nobody was qualified to give him one.

כי אין מישהו שמוסמך לתת לו אחד.

(Laughter)

(צחוק)

But he made this statement.

אבל הוא כן אמר את הדבר הבא.

He said, "It's easier to denature plutonium

הוא אמר, "קל יותר לבקע פלוטוניום

than to denature the evil spirit of man."

מאשר להוציא את שורש הרוע מנפש האדם."

And many of you, I'm sure,

ואני בטוח, כי רבים מכם,

have thought about that

חשבו על זה

and puzzled over it.

ותהו על העניין.

You've seen people

ראיתם אנשים

take beneficial technological advances,

לוקחים את יתרונות הקידמה הטכנולוגית,

such as the Internet we've heard about tonight,

כמו האינטרנט שעליו שמענו הערב,

and twist them into something corrupting.

והופכים אותם למשהו משחית.

You've seen brilliant people devise computer viruses

ראיתם אנשים מבריקים מפיצים וירוסי מחשב

that bring down whole systems.

שממוטטים מערכות שלמות.

The Oklahoma City bombing was simple technology,

ההפצצה באוקלהומה היתה טכנולוגיה פשוטה,

horribly used.

שנוצלה בצורה איומה.

The problem is not technology.

הבעיה היא לא הטכנולוגיה.

The problem is the person or persons using it.

אלא האיש או האנשים אשר משתמשים בה.

King David said

דוד המלך אמר

that he knew the depths of his own soul.

שהוא מכיר את מעמקי נשמתו.

He couldn't free himself from personal problems

הוא לא יכל להשתחרר מבעיות אישיות

and personal evils

ורוע אישי

that included murder and adultery.

וזה כלל רצח וניאוף.

Yet King David sought God's forgiveness,

ובכל זאת דוד חיפש את מחילתו של אלוהים,

and said, "You can restore my soul."

ואמר, "אתה יכול לשקם את נשמתי."

You see, the Bible teaches

אתם מבינים, התנ"ך מלמד

that we're more than a body and a mind.

שאנחנו יותר מאשר גוף ורוח.

We are a soul.

אנחנו נשמה.

And there's something inside of us

ושיש משהו בתוכנו

that is beyond our understanding.

שהוא מעבר לבינתנו.

That's the part of us that yearns

זה החלק בנו שמשתוקק

for God, or something more

לאלוהים, או משהו מעבר

than we find in technology.

למה שטכנולוגיה מספקת לנו.

Your soul is that part of you that

הנשמה היא החלק בכם

yearns for meaning in life,

שמשתוקק למשמעות בחיים,

and which seeks for something beyond this life.

ומחפש אחרי משהו מעבר לחיים האלו.

It's the part of you that yearns, really, for God.

זה החלק בכם שבאמת כמה לאלוהים.

I find [that] young people all over the world

אני מוצא אנשים צעירים בכל רחבי העולם

are searching for something.

שמחפשים משהו.

They don't know what it is. I speak at many universities,

הם לא יודעים מה. אני מרצה בהרבה אוניברסיטאות,

and I have many questions and answer periods, and

ויש לי הרבה שאלות ותשובות, ו --

whether it's Cambridge, or Harvard,

לא משנה אם זה קיימברידג' או הרווארד

or Oxford --

או אוקספורד --

I've spoken at all of those universities.

דיברתי בכל אותן אוניברסיטאות.

I'm going to Harvard in about three or four --

אני הולך להרווארד בעוד שלושה או ארבעה --

no, it's about two months from now --

לא, בערך עוד חודשיים מהיום,

to give a lecture.

להרצות.

And I'll be asked the same questions that I was asked

ואני אשאל בדיוק את אותן השאלות ששאלו אותי

the last few times I've been there.

בפעמים האחרונות שהייתי שם.

And it'll be on

ואלו יהיו

these questions:

השאלות הבאות:

where did I come from? Why am I here? Where am I going?

מאיפה באתי? מדוע אני כאן? לאן אני הולך?

What's life all about? Why am I here?

מהי מהות החיים? מדוע אני כאן?

Even if you have no religious belief,

גם אם אתם לא אנשים מאמינים,

there are times when you wonder that there's something else.

יש רגעים שאתם תוהים אולי יש משהו אחר.

Thomas Edison also said,

תומס אדיסון אמר,

"When you see everything that happens in the world of science,

"שאתם רואים את כל מה שקורה בעולם המדע,

and in the working of the universe,

ואת מהלכי היקום,

you cannot deny that there's a captain on the bridge."

אתם לא יכולים להכחיש שיש קפטן על הגשר."

I remember once,

אני זוכר פעם,

I sat beside Mrs. Gorbachev

ישבתי ליד מר גורבצ'וב

at a White House dinner.

בארוחת ערב בבית הלבן.

I went to Ambassador Dobrynin, whom I knew very well.

ניגשתי לשגריר דבורין, אותו הכרתי טוב,

And I'd been to Russia several times under the Communists,

והיתי ברוסיה מספר פעמים תחת השילטון הקומוניסטי,

and they'd given me marvelous freedom that I didn't expect.

וניתנה לי שם חירות מפליאה שלא ציפיתי לה.

And I knew Mr. Dobrynin very well,

והכרתי את מר דוברין מאוד טוב,

and I said,

ואמרתי,

"I'm going to sit beside Mrs. Gorbachev tonight.

"אני עומד לשבת הערב ליד גברת גורבצ'וב.

What shall I talk to her about?"

על מה עלי לשוחח איתה?"

And he surprised me with the answer.

והא הפתיע אותי בתשובתו.

He said, "Talk to her about religion and philosophy.

הוא אמר, "דבר איתה על דת ופילוסופיה.

That's what she's really interested in."

אלה הדברים בהם היא באמת מתעניינת."

I was a little bit surprised, but that evening

היתי מעט מופתע, אבל באותו הערב

that's what we talked about,

על זה באמת מה שדיברנו,

and it was a stimulating conversation.

וזו היתה שיחה מעניינת,

And afterward, she said,

ואחריה היא אמרה,

"You know, I'm an atheist,

"אתה יודע, אני אתאיסטית,

but I know that there's something up there

אבל אני יודעת שיש משהו למעלה

higher than we are."

גבוה מאיתנו."

The second problem

הבעיה השנייה

that King David realized he could not solve

שדוד המלך הבין שהוא לא יכול לפתור

was the problem of human suffering.

היתה בעיית הסבל האנושי.

Writing the oldest book in the world was Job,

איוב כתב על כך,

and he said,

והוא אמר,

"Man is born unto trouble as the sparks fly upward."

"בן האדם נולד לתוך הצרה כמו שגיץ עף למעלה."

Yes, to be sure, science has done much to push back

כן, ללא ספק, המדע תרם את חלקו במזעור

certain types of human suffering.

חלק מהסבל האנושי.

But I'm --

אבל אני --

in a few months, I'll be 80 years of age.

עוד מעט ימלאו לי 80 שנה.

I admit that I'm very grateful

אני מודה שאני אסיר תודה

for all the medical advances

לכל הקדמה הרפואית

that have kept me in relatively good health

שהחזיקה אותי בבריאות טובה יחסית

all these years.

במשך כל השנים.

My doctors at the Mayo Clinic urged me

הרופאים שלי במרפאת מאיו הפצירו בי

not to take this trip out here to this -- to be here.

לא להגיע לכאן -- לא להיות כאן.

I haven't given a talk in nearly four months.

לא הרציתי במשך כארבעה חודשים.

And when you speak as much as I do,

וכשאתה מדבר הרבה כמוני,

three or four times a day,

שלוש או ארבע פעמים ביום,

you get rusty.

אתה מחליד.

That's the reason I'm using this podium

זו הסיבה שאני משתמש בדוכן הזה

and using these notes.

וברשימות הללו.

Every time you ever hear me on the television or somewhere,

בכל פעם שאתם שומעים אותי בטלוויזיה או במקום אחר,

I'm ad-libbing.

אני מאלתר,

I'm not reading. I never read an address.

אני לא קורא. מעולם לא קראתי הרצאה.

I never read a speech or a talk or a lecture.

מעולם לא קראתי נאום, או שיחה או הרצאה.

I talk ad lib.

אני מאלתר.

But tonight, I've

אבל הערב אני

got some notes here so that if

הבאתי קצת רשימות למקרה שאני

I begin to forget,

אתחיל לשכוח,

which I do sometimes,

מה שקורה לי לפעמים,

I've got something I can turn to.

אז יש לי משהו לפנות אליו.

But even here among us,

אבל אפילו כאן ביננו,

most --

רוב --

in the most advanced society in the world,

בחברה המתקדמת ביותר בעולם,

we have poverty.

יש לנו עוני.

We have families that self-destruct,

יש לנו משפחות עם הרס עצמי,

friends that betray us.

חברים שבוגדים בנו.

Unbearable psychological pressures bear down on us.

לחצים פסיכולוגיים בלתי נסבלים שאנו סופגים.

I've never met a person in the world

עוד לא פגשתי בן אדם אחד בעולם

that didn't have a problem

שלא היתה לו בעיה

or a worry.

או דאגה.

Why do we suffer? It's an age-old question

מדוע אנו סובלים? זו שאלה עתיקת יומין

that we haven't answered.

שעוד לא ענינו עליה.

Yet David again and again said

ובכל זאת, דוד אמר שוב ושוב

that he would turn to God.

שהוא יפנה לאלוהים.

He said, "The Lord is my shepherd."

הוא אמר "אלוהים הוא שמוביל ושומר עלי."

The final problem that David knew he could not solve

הבעיה האחרונה שדוד ידע שאינו יכול לפתור

was death.

היתה המוות.

Many commentators have said that death

הרבה פרשנים אמרו שמוות

is the forbidden subject of our generation.

הוא הנושא האסור של הדור שלנו.

Most people live as if

רוב האנשים חיים כאילו הם

they're never going to die.

לעולם לא ימותו.

Technology projects the myth

הטכנולוגיה מבליטה את המיתוס

of control over our mortality.

של שליטה על התמותה שלנו.

We see people on our screens.

אנו רואים אנשים על המסכים שלנו.

Marilyn Monroe is just as beautiful on the screen

מרילין מונרו היא יפה על המסך בדיוק

as she was in person,

כמו שהיתה במציאות,

and our -- many young people think she's still alive.

וה-- המון צעירים חושבים שהיא עדיין חיה.

They don't know that she's dead.

הם לא יודעים שהיא מתה.

Or Clark Gable, or whoever it is.

או קלארק גייבל או לא משנה מי.

The old stars, they come to life.

הכוכבים הישנים. הם מתעוררים לתחייה.

And they're --

והם --

they're just as great on that screen as they were in person.

והם מופלאים על המסך כפי שהיו במציאות.

But death is inevitable.

אבל המוות הוא בלתי נמנע.

I spoke some time ago to

דיברתי לפני כמה זמן בפני

a joint session of Congress, last year.

מושב משותף של הקונגרס, שנה שעברה.

And we were meeting in that room,

ונפגשנו בחדר,

the statue room.

חדר האנדרטה --

About 300 of them were there.

היו שם בערך 300 איש.

And I said, "There's one thing that we have in common in this room,

ואמרתי, "יש לנו דבר אחד במשותף בחדר הזה,

all of us together, whether Republican or Democrat,

לכולנו ככלל, רפובליקנים או דמוקרטים,

or whoever."

לא משנה למי."

I said, "We're all going to die.

אמרתי, "כולנו עומדים למות."

And we have that in common with all these great men of the past

ויש לנו את זה במשותף עם כל האנשים הדגולים מהעבר

that are staring down at us."

שמסתכלים עלינו עכשיו מלמעלה.

And it's often difficult for young people

ולעיתים קרובות קשה לאנשים צעירים

to understand that.

להבין את זה.

It's difficult for them to understand that they're going to die.

זה קשה להם להבין שהם ימותו.

As the ancient writer of Ecclesiastes wrote,

והסופר הקדום של קוהלת כתב,

he said, there's every activity under heaven.

הוא אמר, תחת השמיים יש את כל הפעילות.

There's a time to be born,

יש עת להוולד,

and there's a time to die.

ויש עת למות.

I've stood at the deathbed

עמדתי על ערש דווי

of several famous people,

של כמה אנשים מפורסמים

whom you would know.

שאתם בוודאי מכירים.

I've talked to them.

דיברתי איתם.

I've seen them in those agonizing moments

ראיתי אותם ברגעים המייסרים הללו

when they were scared to death.

כשהם פחדו למוות.

And yet, a few years earlier,

ועדיין, כמה שנים קודם לכן,

death never crossed their mind.

הם מעולם לא חשבו על המוות.

I talked to a woman this past week

בשבוע האחרון דיברתי עם אישה

whose father

שאביה

was a famous doctor.

היה רופא מפורסם.

She said he never thought of God, never talked about God,

היא אמרה שהוא מעולם לא חשב על אלוהים, מעולם לא דיבר על אלוהים,

didn't believe in God. He was an atheist.

לא האמין באלוהים. הוא היה אתאיסט.

But she said,

אבל היא אמרה,

as he came to die,

כשהוא גסס,

he sat up on the side of the bed one day,

הוא התיישב בצד המיטה יום אחד,

and he asked the nurse if he could see the chaplain.

וביקש מהאחות לראות כומר.

And he said, for the first time in his life

והוא אמר שלראשונה בחייו

he'd thought about the inevitable,

הוא חשב על הבלתי נמנע,

and about God.

על אלוהים.

Was there a God?

האם יש אלוהים?

A few years ago, a university student asked me,

לפני כמה שנים, סטודנט שאל אותי,

"What is the greatest surprise in your life?"

"מה היא ההפתעה הגדולה בחייך?"

And I said, "The greatest surprise in my life

ועניתי, ההפתעה הגדולה בחיי

is the brevity of life.

היא קוצר החיים.

It passes so fast."

הם חולפים כל כך מהר.

But it does not need to have to be that way.

אבל זה לא חייב להיות ככה.

Wernher von Braun,

וורנר ון בראון,

in the aftermath of World War II concluded, quote:

בעקבות מלחמת העולם ה-2 הסיק, ציטוט:

"science and religion are not antagonists.

מדע ודת הן לא יריבות.

On the contrary, they're sisters."

להיפך, הן אחיות."

He put it on a personal basis.

הוא דיבר בנימה אישית.

I knew Dr. von Braun very well.

הכרתי היטב את ד"ר ון בראון.

And he said, "Speaking for myself,

והוא אמר, "אדבר בשם עצמי,

I can only say that the grandeur of the cosmos

כשאומר שגדולת היקום

serves only to confirm

משרתת רק כדי לאשש

a belief in the certainty of a creator."

את האמונה הוודאית בכח עליון (של יוצר)."

He also said,

הוא עוד אמר,

"In our search to know God,

"במסעינו להכיר את אלוהים,

I've come to believe that the life of Jesus Christ

הגעתי למסקנה שחיי ישו

should be the focus of our efforts and inspiration.

צריכים להיות מוקד המאמצים וההשראה שלנו.

The reality of this life and His resurrection

המציאות של חיים אלו ותחייתו

is the hope of mankind."

היא התקווה של בני האדם."

I've done a lot of speaking in Germany

דיברתי הרבה בגרמניה

and in France, and in different parts of the world --

ובצרפת, ובחלקים שונים בעולם --

105 countries it's been my privilege to speak in.

זו היתה זכות גדולה עבורי לדבר ב-105 מדינות.

And I was invited one day to visit

והוזמנתי יום אחד לבקר את

Chancellor Adenauer,

הקנצלר אדאנאוור

who was looked upon as sort of the founder of modern Germany,

אשר יש הרואים בו מעיין המייסד של גרמניה המודרנית

since the war.

מאז המלחמה.

And he once -- and he said to me,

והוא פעם -- והוא אמר לי,

he said, "Young man." He said,

הוא אמר, "איש צעיר," הוא אמר,

"Do you believe in the resurrection of Jesus Christ?"

האם אתה מאמין בתחייתו של ישו הנוצרי?

And I said, "Sir, I do."

ואמרתי, "כן אדוני."

He said, "So do I."

והוא אמר, "גם אני."

He said, "When I leave office,

הוא אמר, "כשאסיים את תפקידי,

I'm going to spend my time writing a book

אני הולך להשקיע את זמני בכתיבת ספר

on why Jesus Christ rose again,

על מדוע ישו קם לתחייה,

and why it's so important to believe that."

ומדוע זה כל כך חשוב להאמין בזה."

In one of his plays,

באחד ממחזותיו,

Alexander Solzhenitsyn

אלכסנדר סולז'ניצין (סופר והיסטוריון רוסי),

depicts a man dying,

מתאר אדם גוסס,

who says to those gathered around his bed,

שאומר לאלו שנמצאים איתו ברגעיו האחרונים,

"The moment when it's terrible to feel regret

"הרגע הכי נורא להרגיש חרטה

is when one is dying."

הוא כשאדם גוסס."

How should one live in order not to feel regret when one is dying?

כיצד על אדם לחיות בכדי שלא ירגיש חרטה כשהוא על ערש דווי?

Blaise Pascal

בלייז פסקל (פילוסוף ומתימטיקאי צרפתי),

asked exactly that question

שאל בדיוק את אותה השאלה

in seventeenth-century France.

בצרפת של המאה ה-17.

Pascal has been called the architect

פסקל היה ידוע בכינויו הארכיטקט

of modern civilization.

של הציויליזציה המודרנית.

He was a brilliant scientist

הוא היה מדען מבריק

at the frontiers of mathematics,

בקידמת המתמטיקה,

even as a teenager.

אפילו כנער מתבגר.

He is viewed by many as the founder of the probability theory,

הוא נחשב על ידי רבים כמייסד תיאוריית ההסתברות,

and a creator of the first model of a computer.

וכיוצר המודל הראשון של המחשב.

And of course, you are all familiar with

וכמובן כולכם מכירים

the computer language named for him.

את שפת המחשב שקרויה על שמו.

Pascal explored in depth our human dilemmas

פסקל חקר לעומק את הדילמות האנושיות שלנו

of evil, suffering and death.

של רוע, סבל ומוות.

He was astounded

הוא נדהם

at the phenomenon we've been considering:

מהתופעה עליה התייחסנו:

that people can achieve extraordinary heights

שאנשים יכולים להגיע להישגים יוצאי דופן

in science, the arts and human enterprise,

במדע, באומנות, ביוזמה אנושית,

yet they also are full of anger, hypocrisy

ובכל זאת הם מלאי כעס, צביעות,

and have -- and self-hatreds.

ויש להם -- ושנאה עצמית.

Pascal saw us as a remarkable mixture

פסקל ראה בנו כתערובת מופלאה

of genius and self-delusion.

של גאונות ואשלייה עצמית.

On November 23,

ב-23 בנובמבר,

1654,

1654,

Pascal had a profound religious experience.

חווה פסקל חוויה דתית עמוקה.

He wrote in his journal these words:

הוא כתב ביומנו את המילים הבאות:

"I submit myself,

אני מגיש את עצמי,

absolutely,

לחלוטין,

to Jesus Christ, my redeemer."

לישו מושיעי."

A French historian said,

הסטוריון צרפתי אמר,

two centuries later,

שתי מאות אחר כך,

"Seldom has so mighty an intellect

" לעיתים כל כך רחוקות אינטלקט

submitted with such humility

מקדיש עצמו בכזו צניעות

to the authority of Jesus Christ."

לחסותו של ישו."

Pascal came to believe not only the love and the grace of God

פסקל האמין לא רק שאהבתו וחסדו של האל

could bring us back into harmony,

יכולים להביא אותנו חזרה להרמוניה,

but he believed

הוא גם האמין

that his own sins and failures could be forgiven,

שחטאיו וכשלונותיו יכולים להיות נסלחים,

and that when he died he would go to a place called heaven.

וכשהוא ימות הוא ילך למקום שנקרא גן עדן.

He experienced it in a way that went beyond

הוא חווה זאת בדרך שהיתה מעבר

scientific observation and reason.

לתצפית מדעית וההיגיון.

It was he who penned the well-known words,

זה היה הוא שטבע את המילים המוכרות,

"The heart has its reasons,

"ללב סיבות משלו

which reason knows not of."

שהסיבה אינה יודעת עליו."

Equally well known is Pascal's Wager.

ידוע לא פחות הוא ההימור של פסקל.

Essentially, he said this: "if you bet on God,

בעיקרון הוא אמר: "אם אתה מהמר על אלוהים,

and open yourself to his love,

ונפתח לקבל את אהבתו,

you lose nothing, even if you're wrong.

אתה לא מפסיד כלום גם אם אתה טועה.

But if instead you bet that there is no God,

אבל אם במקום זה אתה מתערב שאין אלוהים,

then you can lose it all, in this life and the life to come."

אתה יכול להפסיד הכל, בחיים האלו ובחיים הבאים."

For Pascal, scientific knowledge

עבור פסקל, ידע מדעי

paled beside the knowledge of God.

החוויר לעומת ההכרה באלוהים.

The knowledge of God was far beyond

ההכרה באלוהים היתה מעבר

anything that ever crossed his mind.

לכל מה שאי פעם דמיין.

He was ready to face him

הוא היה מוכן לקראתו

when he died at the age of 39.

כשהוא מת בגיל 39.

King David lived to be 70,

המלך דוד חי עד גיל 70 --

a long time in his era.

הרבה זמן יחסית לתקופה בה הוא חי.

Yet he too had to face death,

וגם הוא ניצב בפני המוות,

and he wrote these words:

והאו כתב את המילים הבאות:

"even though I walk through the valley of the shadow of death,

"גם אם אלך בגיא צלמוות,

I will fear no evil,

לא אחשוש מכל רוע,

for you are with me."

שכן אתה עימי."

This was David's answer to three dilemmas

זו היתה תשובתו של דוד לשלוש הבעיות

of evil, suffering and death.

של רוע, סבל ומוות.

It can be yours, as well,

זו יכולה להיות גם תשובתכם,

as you seek the living God

שאתם מחפשים את האלוהים החי

and allow him to fill your life

ומאפשרים לו למלא את חייכם

and give you hope for the future.

ולהעניק לכם תקווה לעתיד.

When I was 17 years of age,

כשהייתי בן 17,

I was born and reared on a farm in North Carolina.

נולדתי וגדלתי בחווה בצפון קרולינה.

I milked cows every morning, and I had to milk the same cows every evening

חלבתי פרות כל בוקר, וחלבתי את אותן פרות גם כל ערב

when I came home from school.

כשחזרתי הביתה מבית הספר,

And there were 20 of them that I had --

והיו לי איזה 20 פרות --

that I was responsible for,

שהייתי אחראי עליהן,

and I worked on the farm

ועבדתי בחווה

and tried to keep up with my studies.

ונסיתי לעמוד בקצב הלימודים.

I didn't make good grades in high school.

לא היו לי ציונים טובים בתיכון.

I didn't make them in college, until

וגם לא בקולג', עד ש...

something happened in my heart.

משהו קרה לי בלב.

One day, I was faced face-to-face

יום אחד, עמדתי פנים אל מול פנים

with Christ.

עם המושיע.

He said, "I am the way, the truth and the life."

הוא אמר, "אני הדרך, האמת והחיים."

Can you imagine that? "I am the truth.

אתם יכולים לתאר את זה? "אני האמת.

I'm the embodiment of all truth."

אני ההתגלמות של כל האמיתות."

He was a liar.

הוא היה שקרן.

Or he was insane.

או לא שפוי.

Or he was what he claimed to be.

או שהוא היה מה שהוא טען שהוא.

Which was he?

מה מבינהם הוא?

I had to make that decision.

ההחלטה היתה בידיי.

I couldn't prove it.

לא יכולתי להוכיח זאת.

I couldn't take it to a laboratory

לא יכולתי לקחת את זה למעבדה

and experiment with it.

ולהתנסות עם זה

But by faith I said, I believe him,

אבל באמצעות האמונה אמרתי, אני מאמין בו,

and he came into my heart

והוא נכנס לליבי

and changed my life.

ושינה את חיי.

And now I'm ready,

וכעת אני מוכן,

when I hear that call,

כשאשמע את הקריאה,

to go into the presence of God.

להכנס אל תוך נוכחותו של אלוהים.

Thank you, and God bless all of you.

תודה, ושאלוהים יברך את כולכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you for the privilege. It was great.

תודה על הזכות. היה תענוג.

Richard Wurman: You did it.

ריצ'ארד וורמן: עשית זאת.

Thanks.

תודה (לא ברור)

(Applause)

(מחיאות כפיים)