Depressed dogs, cats with OCD -- what animal madness means for us humans | Laurel Braitman

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

Oliver was an extremely dashing,

אוליבר היה זכר מדהים ביותר,

handsome, charming and largely unstable male

נאה, מקסים ומאוד לא יציב

that I completely lost my heart to.

ששבה את לבי לחלוטין.

(Laughter)

(צחוק)

He was a Bernese mountain dog,

הוא היה כלב הרים ברנזי.

and my ex-husband and I adopted him,

שבעלי לשעבר ואני אימצנו

and about six months in,

ותוך 6 חודשים,

we realized that he was a mess.

הבנו שהוא היה בלגן אחד גדול.

He had such paralyzing separation anxiety

היתה לו חרדת נטישה כה משתקת

that we couldn't leave him alone.

שלא יכולנו להשאיר אותו לבד

Once, he jumped out of our third floor apartment.

פעם הוא קפץ החוצה מדירתנו שבקומה השלישית

He ate fabric. He ate things, recyclables.

הוא אכל אריגים, כל מיני דברים וחומרים למיחזור.

He hunted flies that didn't exist.

הוא היה צד זבובים שלא היו קיימים

He suffered from hallucinations.

הוא סבל מהזיות

He was diagnosed with a canine compulsive disorder

הוא אובחן כסובל מהפרעה כפייתית כלבית

and that's really just the tip of the iceberg.

וזה באמת היה רק קצה קרחון.

But like with humans,

אבל כמו אצל בני אדם

sometimes it's six months in

לפעמים עוברים 6 חודשים

before you realize that

עד שאתם מבינים

the person that you love has some issues.

שלאדם שאתם אוהבים יש כמה בעיות.

(Laughter)

(צחוק)

And most of us do not take the person we're dating

ורובנו לא לוקחים את אלה שאנחנו יוצאים אתם

back to the bar where we met them

חזרה לבר שבו פגשנו אותם

or give them back to the friend that introduced us,

או מחזירים אותם לחבר שהכיר לנו אותם

or sign them back up on Match.com.

או רושמים אותם בחזרה ל-Match.com.

(Laughter)

(צחוק)

We love them anyway,

אנחנו אוהבים אותם בכל מקרה,

and we stick to it,

ודבקים בזה,

and that is what I did with my dog.

וזה מה שעשיתי עם הכלב שלי

And I was a — I'd studied biology.

והייתי ... למדתי ביולוגיה.

I have a Ph.D. in history of science

אני בעלת תואר דוקטור בהסטוריה של המדע

from MIT,

מאוניברסיטת MIT,

and had you asked me 10 years ago

ולו שאלתם אותי לפני 10 שנים

if a dog I loved, or just dogs generally,

אם לכלב שאהבתי, או סתם לכלבים באופן כללי,

had emotions, I would have said yes,

היו רגשות, הייתי עונה: כן,

but I'm not sure that I would have told you

אבל אינני בטוחה שהייתי מספרת לכם

that they can also wind up with an anxiety disorder,

שיכולה להיות להם הפרעת חרדה,

a Prozac prescription and a therapist.

עם מרשם לפרוזאק ועם מטפל.

But then, I fell in love, and I realized that they can,

אבל אז, התאהבתי, והבנתי שזה יכול לקרות להם,

and actually trying to help my own dog

ולמעשה הנסיון לעזור לכלב שלי

overcome his panic and his anxiety,

להתגבר על הפאניקה שלו ועל החרדה,

it just changed my life.

פשוט שינה את חיי.

It cracked open my world.

זה פתח בפני את העולם שלי

And I spent the last seven years, actually,

וביליתי את 7 השנים האחרונות, למעשה,

looking into this topic of mental illness in other animals.

בהתעניינות בנושא זה של מחלת נפש בבעלי חיים אחרים.

Can they be mentally ill like people,

האם הם יכולים לחלות במחלות נפש כמו בני אדם.

and if so, what does it mean about us?

ואם כן, מה זה אומר עלינו?

And what I discovered is that I do believe

ומה שגיליתי הוא שאני מאמינה

they can suffer from mental illness,

שהם יכולים לסבול ממחלת נפש

and actually looking and trying to identify mental illness in them

ובעצם החיפוש והנסיון לגלות אצלם מחלות נפש

often helps us be better friends to them

לעיתים קרובות עוזרים לנו להיות חברים טובים יותר שלהם

and also can help us better understand ourselves.

וגם יכולים לעזור לנו להבין טוב יותר את עצמנו.

So let's talk about diagnosis for a minute.

אז בואו ונדבר לרגע על איבחון.

Many of us think that we can't know

רבים מאיתנו חושבים שאיננו יכולים לדעת

what another animal is thinking,

מה בעל חיים אחר חושב

and that is true,

וזה נכון,

but any of you in relationships —

אבל כל אחד מכם במערכות יחסים --

at least this is my case —

לפחות זה המקרה שלי --

just because you ask someone that you're with

רק בגלל שאתם שואלים מישהו שאיתכם

or your parent or your child how they feel

או את ההורה שלכם, או את ילדכם, איך הם מרגישים

doesn't mean that they can tell you.

לא אומר שהם יכולים לספר לכם.

They may not have words to explain

יכול להיות שאין להם את המילים כדי להסביר

what it is that they're feeling,

מה הם מרגישים,

and they may not know.

וייתכן שהם לא יודעים.

It's actually a pretty recent phenomenon

זו בעצם תופעה שרווחת למדי רק לאחרונה

that we feel that we have to talk to someone

שאנו מרגישים שאנו צריכים לדבר עם מישהו

to understand their emotional distress.

כדי להבין את המצוקה הרגשית שלהם.

Before the early 20th century,

לפני תחילתה של המאה ה -20,

physicians often diagnosed emotional distress

רופאים לעתים קרובות איבחנו מצוקה רגשית

in their patients just by observation.

בחולים שלהם רק על ידי התבוננות.

It also turns out that thinking about

מתברר גם שכשחושבים על

mental illness in other animals

מחלות נפש בבעלי חיים אחרים

isn't actually that much of a stretch.

זה למעשה לא שונה בהרבה

Most mental disorders in the United States

רוב ההפרעות הנפשיות בארה"ב

are fear and anxiety disorders,

הן הפרעות פחד וחרדה,

and when you think about it, fear and anxiety

וכאשר אתם חושבים על זה, פחד וחרדה

are actually really extremely helpful animal emotions.

הם למעשה ממש רגשות בעלי חיים מועילים.

Usually we feel fear and anxiety in situations that are dangerous,

בדרך כלל אנחנו מרגישים פחד וחרדה במצבי סכנה

and once we feel them,

וברגע שאנחנו מרגישים אותם,

we then are motivated to move away

אנחנו מונעים להתרחק

from whatever is dangerous.

מכל מה שהוא מסוכן.

The problem is when we begin to feel fear and anxiety in situations that don't call for it.

הבעיה היא כאשר אנו מתחילים להרגיש פחד וחרדה במצבים שבהם זה לא נחוץ.

Mood disorders, too, may actually just be

הפרעות במצב הרוח גם, עשויות להיות בפועל רק

the unfortunate downside of being a feeling animal,

הצד השלילי והמצער של להיות חיות בעלות תחושה.

and obsessive compulsive disorders also

והפרעות אובססיביות כפייתיות גם הן

are often manifestations of a really healthy animal thing

לעתים קרובות הן ביטויים של סוג של בעל חיים בריא באמת

which is keeping yourself clean and groomed.

שומרים על עצמכם נקיים ומטופחים.

This tips into the territory of mental illness

זה נושק לשטח של מחלות הנפש

when you do things like

כאשר אתם עושים דברים כמו

compulsively over-wash your hands or paws,

לשטוף בכפייתיות את הידיים

or you develop a ritual that's so extreme

או שאתם מפתחים פולחן שהוא כל כך קיצוני

that you can't sit down to a bowl of food

שאינכם יכולים להתיישב לאכול צלחת מזון

unless you engage in that ritual.

אלא אם כן אתם עוברים דרך פולחן זה.

So for humans, we have the "Diagnostic and Statistical Manual,"

אז בשביל בני האדם, יש לנו את "המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי,"

which is basically an atlas

שהוא למעשה אטלס

of the currently agreed-upon mental disorders.

של ההפרעות הנפשיות שמסכימים לגביהן כיום.

In other animals, we have YouTube.

בבעלי חיים אחרים, יש לנו יוטיוב.

(Laughter)

(צחוק)

This is just one search I did for "OCD dog"

זהו רק מחקר אחד שעשיתי עבור "כלב עם OCD"

but I encourage all of you

אבל אני ממליצה לכולכם

to look at "OCD cat."

להתבונן על "חתול עם OCD".

You will be shocked by what you see.

אתם תהיו בהלם ממה שתראו.

I'm going to show you just a couple examples.

אני עומדת להציג בפניכם רק כמה דוגמאות.

This is an example of shadow-chasing.

זוהי דוגמא של מרדף אחר צל.

I know, and it's funny and in some ways it's cute.

אני יודעת שזה מצחיק ובמובנים מסוימים זה חמוד.

The issue, though, is that dogs can develop compulsions like this

הנושא בכל זאת הוא שכלבים יכולים לפתח כפייתיות כמו

that they then engage in all day.

כזו שהם לאחר מכן עוסקים בה כל היום.

So they won't go for a walk,

אז הם לא ילכו לטיול,

they won't hang out with their friends,

הם לא יבלו עם חבריהם,

they won't eat.

הם לא יאכלו.

They'll develop fixations

הם יפתחו סוגי קיבעון

like chasing their tails compulsively.

כמו לרדוף אחר זנבם באופן כפייתי.

Here's an example of a cat named Gizmo.

הנה דוגמא של חתול בשם גיזמו.

He looks like he's on a stakeout

הוא נראה כאילו הוא נמצא במארב

but he does this for many, many, many hours a day.

אבל הוא עושה זאת במשך הרבה מאד שעות ביום.

He just sits there and he will paw and paw and paw

והוא פשוט יושב שם ושורט ושורט ושורט

at the screen.

את התריס.

This is another example of what's considered

זוהי דוגמא נוספת למה שנחשב

a stereotypic behavior.

התנהגות סטריאוטיפית.

This is a sun bear at the Oakland Zoo named Ting Ting.

זהו דוב שמש בגן החיות של אוקלנד בשם טינג טינג.

And if you just sort of happened upon this scene,

ואם אתם פשוט נקריתם למה שקרה בסצינה זו,

you might think that Ting Ting

אתם עשויים לחשוב שטינג טינג

is just playing with a stick,

פשוט משחק עם מקל,

but Ting Ting does this all day,

אבל טינג טינג עושה את זה לאורך כל היום.

and if you pay close attention

ואם תשימו לב היטב

and if I showed you guys the full half-hour of this clip,

ולו הייתי מראה לכם את חצי השעה המלאה של קליפ זה,

you'd see that he does the exact same thing

הייתם רואים שהוא עושה את אותו דבר בדיוק

in the exact same order, and he spins the stick

במדויק באותו סדר, והוא מסובב את המקל

in the exact same way every time.

באותו אופן בדיוק בכל פעם.

Other super common behaviors that you may see,

התנהגויות נפוצות במיוחד אחרות שאתם עשויים לראות,

particularly in captive animals,

במיוחד בבעלי חיים בשבי,

are pacing stereotypies or swaying stereotypies,

הן התהלכויות סטריאוטיפיות או התנדנדויות סטריאוטיפיות,

and actually, humans do this too,

ולמעשה, אנשים עושים זאת גם,

and in us, we'll sway,

ואצלנו, אנחנו מתנדנדים

we'll move from side to side.

מצד לצד.

Many of us do this, and sometimes

רבים מאיתנו עושים זאת, ולפעמים

it's an effort to soothe ourselves,

זה מאמץ להרגיע את עצמנו,

and I think in other animals that is often the case too.

ואני חושבת שבבעלי חיים זה לעיתים קרובות זה גם המקרה.

But it's not just stereotypic behaviors

אבל אלה לא רק התנהגויות סטריאוטיפיות

that other animals engage in.

שבעלי חיים אחרים עוסקים בהן.

This is Gigi. She's a gorilla that lives

זוהי ג'יג'י. היא גורילה שחייה

at the Franklin Park Zoo in Boston.

בגן החיות של פארק פרנקלין בבוסטון.

She actually has a Harvard psychiatrist,

למעשה יש לה פסיכיאטר מאוניברסיטת הרווארד,

and she's been treated for a mood disorder

והיא טופלה בהפרעת מצב רוח

among other things.

בין השאר.

Many animals develop mood disorders.

בעלי חיים רבים מפתחים הפרעות במצב רוח

Lots of creatures —

הרבה יצורים -

this horse is just one example —

הסוס הזה הוא רק דוגמא אחת -

develop self-destructive behaviors.

של פיתוח התנהגות הרס עצמי.

They'll gnaw on things

הם לועסים דברים

or do other things that may also soothe them,

או עושים דברים אחרים שעשויים להרגיע אותם,

even if they're self-destructive,

אפילו אם הם בעלי נטייה להרס עצמי,

which could be considered similar

דברים שיכולים להחשב דומים

to the ways that some humans cut themselves.

לדרכים בהם בני אדם מסוימים חותכים את עצמם.

Plucking.

מורטים

Turns out, if you have fur or feathers or skin,

מסתבר שאם יש לכם פרווה או נוצות או עור,

you can pluck yourself compulsively,

אתם יכולים למרוט את עצמכם בכפייתיות

and some parrots actually have been studied

ותוכים אחדים למעשה נחקרו

to better understand trichotillomania, or compulsive plucking in humans,

כדי להבין טוב יותר טריכולומניה או מריטה כפייתית אצל בני אדם,

something that affects

משהו שנוגע

20 million Americans right now.

ל- 20 מיליון אמריקנים ממש עכשיו.

Lab rats pluck themselves too.

עכברי מעבדה גם מורטים את עצמם.

In them, it's called barbering.

אצלם זה נקרא להסתפר.

Canine veterans of conflicts of Iraq and Afghanistan

כלבים ותיקים של מוקדי סכסוך בעיראק ואפגניסטן

are coming back with what's considered canine PTSD,

חוזרים עם מה שנחשב PTSD ׁׁ (פוסט טראומה)

and they're having a hard time reentering civilian life

ומתקשים לשוב לחיים האזרחיים

when they come back from deployments.

כשהם שבים מהפריסה

They can be too scared to approach men with beards

הם עשויים להיות מפוחדים מדי כדי להתקרב לאנשים מזוקנים

or to hop into cars.

או לקפוץ לתוך מכוניות

I want to be careful and be clear, though.

אני מבקשת להיות זהירה אך ברורה

I do not think that canine PTSD

איני חושבת ש-PTSD בכלבים

is the same as human PTSD.

הינו אותו דבר כמו אצל בני אדם.

But I also do not think that my PTSD

אבל אני גם לא חושבת שה PTSD שלי

is like your PTSD,

זהה ל PTSD שלכם.

or that my anxiety or that my sadness is like yours.

או שהחרדה שלי, או העצבות שלי היא כמו שלכם.

We are all different.

כולנו שונים.

We also all have very different susceptibilities.

יש לנו גם רגישויות שונות

So two dogs, raised in the same household,

כך שני כלבים, שגודלו באותו בית,

exposed to the very same things,

וחשופים לאותם דברים,

one may develop, say, a debilitating fear of motorcycles,

אחד יכול לפתח, למשל, פחד משתק מאופנועים,

or a phobia of the beep of the microwave,

או פוביה מהצפצוף של המיקרוגל,

and another one is going to be just fine.

ואחר הולך להיות לגמרי בסדר.

So one thing that people ask me pretty frequently:

אז משהו שאנשים שואלים אותי לעתים קרובות מאד:

Is this just an instance of humans

האם זו רק דוגמא של בני אדם

driving other animals crazy?

שמשגעים בעלי חיים אחרים?

Or, is animal mental illness just a result of mistreatment or abuse?

או האם מחלת נפש בבעלי חיים היא תוצאה של טיפול בלתי הולם או התעללות?

And it turns out we're actually

ונראה שאנו למעשה

so much more complicated than that.

הרבה יותר מורכבים מאשר כך.

So one great thing that has happened to me

אז דבר אחד גדול שקרה לי

is recently I published a book on this,

הוא שלאחרונה פירסמתי ספר על זה,

and every day now that I open my email

ובכל יום כעת כשאני פותחת את האימייל שלי

or when I go to a reading

או כשאני הולכת להקראה

or even when I go to a cocktail party,

או אפילו כשאני הולכת למסיבת קוקטייל,

people tell me their stories

אנשים מספרים לי את הסיפורים שלהם

of the animals that they have met.

על החיות שהם פגשו.

And recently, I did a reading in California,

ולאחרונה עשיתי הקראה בקליפורניה.

and a woman raised her hand after the talk and she said,

ואשה הרימה את ידה לאחר השיחה ואמרה,

"Dr. Braitman, I think my cat has PTSD."

"ד"ר ברייטמן, אני חושבת שלחתולה שלי יש PTSD".

And I said, "Well, why? Tell me a little bit about it."

ואמרתי, "טוב, למה? ספרי לי מעט על כך."

So, Ping is her cat. She was a rescue,

אז, פינג החתולה שלה. היתה ניצולה,

and she used to live with an elderly man,

ונהגה לחיות עם אדם זקן,

and one day the man was vacuuming

ויום אחד האיש השתמש בשואב אבק

and he suffered a heart attack, and he died.

וקיבל התקף לב, ומת.

A week later, Ping was discovered in the apartment

שבוע לאחר מכן פינג התגלתה בדירה

alongside the body of her owner,

לצד גופת בעליה,

and the vacuum had been running the entire time.

ושואב האבק פעל כל אותו זמן.

For many months, up to I think two years after that incident,

במשך חודשים רבים, עד, אני חושבת שנתיים לאחר הארוע,

she was so scared she couldn't be in the house when anyone was cleaning.

היא היתה כל כך מפוחדת שהיא לא יכלה להיות בבית כשמישהו היה מנקה.

She was quite literally a scaredy cat.

היא הייתה ממש ממש חתולה מפוחדת.

She would hide in the closet.

היא היתה מסתתרת בארון.

She was un-self-confident and shaky,

היא היתה מחוסרת ביטחון עצמי ורועדת,

but with the loving support of her family,

אבל בעזרת התמיכה האוהבת של משפחתה

a lot of a time, and their patience,

במשך זמן רב, ובסבלנות,

now, three years later,

כעת, 3 שנים מאוחר יותר,

she's actually a happy, confident cat.

היא למעשה חתולה מאושרת ובטוחה.

Another story of trauma and recovery that I came across

סיפור אחר של טראומה והחלמה שנתקלתי בו

was actually a few years ago.

קרה למעשה לפני כמה שנים.

I was in Thailand to do some research.

הייתי בתאילנד לצורך מחקר כלשהו.

I met a monkey named Boonlua,

פגשתי קוף בשם בונלואה,

and when Boonlua was a baby,

וכאשר בונלואה היה תינוק,

he was attacked by a pack of dogs,

הוא הותקף על ידי להקת כלבים,

and they ripped off both of his legs and one arm,

והם תלשו את שתי רגליו וזרוע אחת,

and Boonlua dragged himself to a monastery,

ובונלואה גרר עצמו למינזר,

where the monks took him in.

שהנזירים אספו אותו אליו.

They called in a veterinarian, who treated his wounds.

הם קראו לוטרינר שטיפל בפצעיו.

Eventually, Boonlua wound up

בסופו של דבר בונלואה מצא עצמו

at an elephant facility,

במיתקן של פילים,

and the keepers really decided to take him under their wing,

והמטפלים ממש החליטו לקחת אותו תחת חסותם

and they figured out what he liked,

והבינו מה הוא אהב,

which, it turned out, was mint Mentos

שהיה, מסתבר, סוכריות מנטה

and Rhinoceros beetles and eggs.

וחיפושיות קרנף וביצים.

But they worried, because he was social, that he was lonely,

אבל הם היו מודאגים שבהיותו חברותי, הוא היה אולי בודד,

and they didn't want to put him in with another monkey,

והם לא רצו לשכן אותו עם עוד קוף,

because they thought with just one arm,

כי הם חשבו שעם יד אחת בלבד,

he wouldn't be able to defend himself or even play.

הוא לא יוכל להגן על עצמו או אפילו לשחק.

And so they gave him a rabbit,

וכך, הם נתנו לו ארנב,

and Boonlua was immediately a different monkey.

ובונלואה הפך מיד להיות קוף אחר.

He was extremely happy to be with this rabbit.

הוא היה מאושר מאד להיות עם הארנב הזה.

They groomed each other, they become close friends,

הם טיפחו זה את זה והפכו להיות חברים טובים,

and then the rabbit had bunnies,

ואז לארנב היו ארנבונים,

and Boonlua was even happier than he was before,

ובונלואה היה אפילו יותר מאושר מאשר מקודם,

and it had in a way given him

וזה למעשה נתן לו

a reason to wake up in the morning,

סיבה לקום בבוקר,

and in fact it gave him such a reason to wake up

ולמעשה זה נתן לו סיבה להתעורר

that he decided not to sleep.

שהוא החליט לא לישון.

He became extremely protective of these bunnies,

הוא הפך להיות מגונן מאד על הארנבונים,

and he stopped sleeping,

והוא הפסיק לישון,

and he would sort of nod off

והוא איכשהו נמנם

while trying to take care of them.

בעודו מנסה להשגיח עליהם.

In fact, he was so protective and so affectionate

למעשה הוא היה כל כך מגונן ומלא חיבה

with these babies that the sanctuary

עם הקטנטנים האלה שהמקלט

eventually had to take them away from him

אפילו נאלץ לקחת אותם ממנו

because he was so protective, he was worried

כי הוא היה כל כך מגונן, הוא פחד

that their mother might hurt them.

שאימם עלולה לפגוע בהם

So after they were taken away, the sanctuary staff

אז לאחר שהם נלקחו ממנו, צוות המקדש

worried that he would fall into a depression,

דאג שמא הוא ישקע בדיכאון,

and so to avoid that,

וכדי למנוע זאת,

they gave him another rabbit friend.

הביא לו חבר ארנב אחר.

(Laughter)

(צחוק)

My official opinion is that he does not look depressed.

דעתי הרשמית היא שהוא אינו נראה מדוכא.

(Laughter)

(צחוק)

So one thing that I would really like people to feel

אז דבר אחד שהייתי באמת רוצה שאנשים ירגישו

is that you really should feel empowered

שאתם באמת יכולים להרגיש מוסמכים

to make some assumptions

להניח כמה הנחות

about the creatures that you know well.

אודות היצורים שאתם מכירים היטב.

So when it comes to your dog

אז כשזה נוגע לכלב שלכם

or your cat or maybe your one-armed monkey

או החתול שלכם או אולי קוף עם יד אחת

that you happen to know,

שאתם מכירים,

if you think that they are traumatized or depressed,

אם אתם חושבים שהם בטראומה או בדיכאון.

you're probably right.

אתם כנראה צודקים.

This is extremely anthropomorphic,

זה מאד אנתרופומורפי,

or the assignation of human characteristics

זוהי מאד השאה של מאפיינים אנושיים

onto non-human animals or things.

לבעלי חיים או לדברים לא אנושיים.

I don't think, though, that that's a problem.

איני חושבת, אבל שזוהי בעיה.

I don't think that we can not anthropomorphize.

איני חושבת שאנו יכולים לא לעשות האנשה

It's not as if you can take your human brain out of your head

זה לא שאפשר לשלוף את מוחכם האנושי מראשכם

and put it in a jar and then use it

ולשים אותו בצנצנת ואז להשתמש בו

to think about another animal thinking.

כדי לחשוב על בעל חיים אחר שחושב.

We will always be one animal wondering

אנו תמיד נהיה בעל חיים אחד שתוהה

about the emotional experience of another animal.

על החוויה הרגשית של בעל חיים אחר.

So then the choice becomes, how do you anthropomorphize well?

אז הבחירה הופכת לעד כמה טוב אתם מאנישים?

Or do you anthropomorphize poorly?

או שמא אתם מאנישים באופן גרוע?

And anthropomorphizing poorly

והאנשה גרועה

is all too common.

היא מאד נפוצה.

(Laughter)

(צחוק)

It may include dressing your corgis up and throwing them a wedding,

זה עשוי לכלול הלבשת כלבי הקורגי שלכם ולארגן להם חתונה,

or getting too close to exotic wildlife because

או להתקרב יותר מדי לחיות בר אקזוטיות,

you believe that you had a spiritual connection.

כי אתם מאמינים שהיה ביניכם קשר רוחני.

There's all manner of things.

יש כל מיני דברים,

Anthropomorphizing well, however, I believe is based

האנשה טובה, עם זאת, אני מאמינה שמבוססת

on accepting our animal similarities with other species

על קבלת קווי הדמיון של החיה שלנו עם מינים אחרים

and using them to make assumptions

ולהשתמש בהם כדי לעשות את ההנחות

that are informed about other animals' minds and experiences,

שמתקבלות מהמידע שיש לנו על המיינד והחוויות של בעלי חיים אחרים,

and there's actually an entire industry

ויש למעשה תעשייה שלמה

that is in some ways based on anthropomorphizing well,

שמבוססת בדרכים מסויימות על האנשה,

and that is the psychopharmaceutical industry.

וזו תעשיית הפסיכופרמצבטיקה.

One in five Americans is currently taking a psychopharmaceutical drug,

אחד מכל חמישה אמריקנים נוטל תרופה פסיכופרמצבטית.

from the antidepressants and antianxiety medications

החל מנוגדי דיכאון ותרופות נגד חרדה

to the antipsychotics.

ועד לתרופות אנטיפסיכוטיות.

It turns out that we owe this

מתברר שאנו חייבים את

entire psychopharmaceutical arsenal

כל הארסנל הפסיכופרמצבטי הזה

to other animals.

לבעלי חיים אחרים.

These drugs were tested in non-human animals first,

תרופות אלו נוסו לראשונה בבעלי חיים שאינם בני האדם,

and not just for toxicity but for behavioral effects.

ולא רק לרעילות אלא להשפעות התנהגותיות.

The very popular antipsychotic Thorazine

תורזין, התרופה הפסיכוטית המאד פופולרית

first relaxed rats before it relaxed people.

הרגיעה קודם כל חולדות לפני שהרגיעה בני אדם.

The antianxiety medication Librium

התרופה נוגדת החרדה ליבריום

was given to cats selected for their meanness in the 1950s

ניתנה לחתולים שנבחרו בשל רשעותם בשנות ה-50

and made them into peaceable felines.

שהפכה אותם לחתולים שלווים.

And even antidepressants were first tested in rabbits.

ואפילו נוגדי דיכאון נוסו לראשונה בארנבים.

Today, however, we are not just giving these drugs

היום, עם זאת, אנחנו לא רק נותנים תרופות אלה

to other animals as test subjects,

לבעלי חיים כנושאים של בדיקה,

but they're giving them these drugs as patients,

אלא נותנים להם תרופות אלו כמטופלים,

both in ethical and much less ethical ways.

הן בדרכים אתיות, והרבה פחות אתיות

SeaWorld gives mother orcas antianxiety medications

סי וורלד נותן לאורקות אמהות (סוג לוויתן) תרופות נוגדות חרדה

when their calves are taken away.

כאשר ילדיהן נילקחים מהן.

Many zoo gorillas have been given antipsychotics

להרבה גורילות בגני חיות ניתנו תרופות אנטיפסיכוטיות

and antianxiety medications.

ותרופות נוגדות חרדה.

But dogs like my own Oliver

אבל לכלבים, כמו אוליבר שלי

are given antidepressants and some antianxiety medications

נותנים נוגדי דיכאון ונוגדי חרדה מסוימים

to keep them from jumping out of buildings

כדי לשמור עליהם שלא יקפצו מבנינים

or jumping into traffic.

או יקפצו לתוך התנועה.

Just recently, actually, a study came out in "Science"

רק לאחרונה, למעשה, התפרסם מחקר ב"סייאנס"

that showed that even crawdads

שהראה שגם סרטני נחלים

responded to antianxiety medication.

מגיבים לתרופות נוגדות חרדה.

It made them braver, less skittish,

זה הופך אותם לאמיצים יותר, פחות עצבנים,

and more likely to explore their environment.

ויותר מסוגלים לחקור את הסביבה שלהם.

It's hard to know how many animals are on these drugs,

קשה לדעת כמה בעלי חיים מטופלים בתרופות אלו,

but I can tell you that the animal pharmaceutical industry

אבל אני יכולה לומר לכם שתעשיית התרופות לבעלי חיים

is immense and growing,

היא עצומה וגדלה,

from seven billion dollars in 2011

משבעה מיליארד דולרים בשנת 2011

to a projected 9.25 billion by the year 2015.

ל 9.25 מיליארד שצפויים עד 2015.

Some animals are on these drugs indefinitely.

חלק מבעלי החיים מטופלים בתרופות אלו ללא הגבלת זמן.

Others, like one bonobo who lives in Milwaukee

אחרים, כמו בונובו שחי במילווקי

at the zoo there was on them

בגן החיות קיבל אותן

until he started to save his Paxil prescription

עד שהחל לשמור את מרשם הפקסיל שלו

and then distribute it among the other bonobos.

ואז לחלק אותו לבונובואים האחרים.

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

More than psychopharmaceuticals, though,

יותר מאשר תרופות, בכל זאת,

there are many, many, many other

יש הרבה הרבה הרבה

therapeutic interventions that help other creatures.

התערבויות טיפוליות אחרות

And here is a place where I think actually

וזה מקום שבו אני חושבת שדווקא

that veterinary medicine can teach something

רפואה וטרינרית יכולה ללמד משהו

to human medicine,

את הרפואה האנושית

which is, if you take your dog, who is, say,

שזה, אם תקחו את הכלב שלכם אשר, למשל

compulsively chasing his tail,

רודף בכפייתיות אחר זנבו,

into the veterinary behaviorist,

לוטרינריה התנהגותית

their first action isn't to reach for the prescription pad;

הפעולה הראשונה שלהם לא תהיה להושיט יד לפנקס המרשמים;

it's to ask you about your dog's life.

היא תהיה לשאול אתכם על חיי הכלב.

They want to know how often your dog gets outside.

הם רוצים לדעת באיזו תדירות הכלב שלכם יוצא החוצה.

They want to know how much exercise your dog is getting.

הם רוצים לדעת כמה תרגול גופני הכלב שלכם מקבל

They want to know how much social time

הם רוצים לדעת כמה זמן חברתי הוא מבלה

with other dogs and other humans.

עם כלבים אחרים ועם בני אדם.

They want to talk to you about what sorts of therapies,

הם רוצים לדבר איתכם על אילו סוגי טיפולים,

largely behavior therapies,

בעיקר תרפיות התנהגותיות

you've tried with that animal.

ניסיתם עם בעל החיים הזה.

Those are the things that often tend to help the most,

אלה הם הדברים שלעיתים קרובות נוטים לעזור הכי הרבה,

especially when combined with psychopharmaceuticals.

במיוחד כאשר הם משולבים עם תרופות פסיכיאטריות.

The thing, though, I believe, that helps the most,

הדבר אולם, שבו אני מאמינה שעוזר הכי הרבה,

particularly with social animals,

במיוחד עם בעלי חיים חברתיים,

is time with other social animals.

זה זמן עם בעלי חיים חברתיים אחרים.

In many ways, I feel like I became a service animal

בדרכים רבות, אני מרגישה שנעשיתי חיית שרות

to my own dog,

עבור הכלב שלי,

and I have seen parrots do it for people

וראיתי תוכים שעושים זאת עבור אנשים

and people do it for parrots

ואנשים שעושים זאת עבור תוכים

and dogs do it for elephants

וכלבים שעושים זאת עבור פילים

and elephants do it for other elephants.

ופילים שעושים זאת עבור פילים אחרים.

I don't know about you;

איני יודעת בקשר אליכם;

I get a lot of Internet forwards

אני מקבלת הרבה מסרים ברשת

of unlikely animal friendships.

על חברויות בלתי סבירות אצל בעלי חיים.

I also think it's a huge part of Facebook,

אני גם חושבת שזה חלק עצום של פייסבוק,

the monkey that adopts the cat

הקוף שמאמץ חתול

or the great dane who adopted the orphaned fawn,

או הכלב הדני הענק שאימץ עופר מיותם,

or the cow that makes friends with the pig,

או הפרה שמתחברת עם החזיר,

and had you asked me eight, nine years ago, about these,

ולו הייתם שואלים אותי לפני 8-9 שנים על כך,

I would have told you that they were hopelessly sentimental

הייתי אומרת לכם שהם היו רגשנים חסרי תקנה

and maybe too anthropomorphic in the wrong way

ואולי יותר מדי מאנישים בדרך שגויה

and maybe even staged, and what I can tell you now

ואולי אפילו מבויימים, אבל מה שאני יכולה לומר לכם כעת

is that there is actually something to this.

זה שלמעשה יש בזה משהו

This is legit. In fact, some interesting studies

זה לגיטימי, למעשה, מחקרים מעניינים אחדים

have pointed to oxytocin levels,

הצביעו על רמות אוקסיטוצין

which are a kind of bonding hormone

שהם סוג של הורמון מקשר

that we release when we're having sex or nursing

שאנו משחררים כשאנחנו מקיימים יחסי מין או בזמן הנקה

or around someone that we care for extremely,

או בסביבת מישהו שמאד אכפת לנו ממנו,

oxytocin levels raising in both humans and dogs

רמות האוקסיטוצין עולות הן בבני האדם ובכלבים

who care about each other

שאכפת להם זה מזה

or who enjoy each other's company,

או שנהנים אחד מחברתו של השני,

and beyond that, other studies show that oxytocin

ומעבר לכך, מחקרים אחרים מראים שאוקסיטוצין

raised even in other pairs of animals,

עלה אפילו בזוגות אחרים של בעלי חיים,

so, say, in goats and dogs who were friends and played with each other,

אז, למשל, בעזים ובכלבים שהיו חברים ושיחקו אחד עם השני,

their levels spiked afterwards.

הרמות שלהם זינקו לאחר מכן.

I have a friend who really showed me that

יש לי חבר שבאמת הראה לי

mental health is in fact a two-way street.

שבריאות נפשית היא למעשה דרך דו-סטרית

His name is Lonnie Hodge, and he's a veteran of Vietnam.

השם שלו הוא לוני הודג', והוא חייל ותיק של וייטנאם.

When he returned, he started working

כשהוא חזר, הוא התחיל לעבוד

with survivors of genocide and a lot of people

עם ניצולים של רצח-עם והרבה אנשים

who had gone through war trauma.

שחוו טראומת מלחמה.

And he had PTSD and also a fear of heights,

והיה לו PTSD וגם סבל מפחד גבהים,

because in Vietnam, he had been

rappelling backwards out of helicopters

נשען אחורה מתוך הליקופטרים

over the skids,

על המחליקיים,

and he was givena service dog named Gander, a labradoodle,

ונתנו לו כלב שרות בשם גאנדר, לברדודל,

to help him with PTSD and his fear of heights.

כדי לעזור לו עם ה PTSD ופחד הגבהים שלו.

This is them actually on the first day that they met,

אלה הם למעשה ביום הראשון שהם נפגשו,

which is amazing, and since then,

שזה מדהים, ומאז,

they've spent a lot of time together

הם בילו הרבה זמן ביחד

visiting with other veterans suffering from similar issues.

מבקרים חיילים ותיקים אחרים שסובלים מבעיות דומות.

But what's so interesting to me about Lonnie and Gander's relationship

אבל מה שכל כך מעניין אותי במערכת היחסים של לוני וגאנדר

is about a few months in,

זה שבתוך מספר חודשים,

Gander actually developed a fear of heights,

גאנדר למעשה פיתח פחד גבהים,

probably because he was watching Lonnie so closely.

כנראה בגלל שהוא היה צופה בלוני כל כך מקרוב

What's pretty great about this, though, is that he's still a fantastic service dog,

מה שעדיין ממש גדול פה זה שהוא עדיין פלב שרות פנטסטי,

because now, when they're both at a great height,

כי עכשיו, כששניהם בגובה רב,

Lonnie is so concerned with Gander's well-being

לוני כל כך דואג לשלומו של גאנדר

that he forgets to be scared of the heights himself.

שהוא שוכח לפחד מהגבהים בעצמו.

Since I've spent so much time with these stories,

מאחר שביליתי כל כך הרבה זמן עם הסיפורים האלה,

digging into archives,

חופרת בארכיונים,

I literally spent years doing this research,

אני למעשה ביליתי שנים בעשיית מחקר זה,

and it's changed me.

וזה שינה אותי.

I no longer look at animals at the species level.

אני כבר לא מסתכלת על בעלי חיים, ברמת המינים.

I look at them as individuals,

אני מסתכלת עליהם כעל יחידים,

and I think about them as creatures

ואני חושבת עליהם כעל יצורים

with their own individual weather systems

עם מערכות המזג הפרטי שלהם

guiding their behavior and informing

שמנחה את התנהגותם ומודיע

how they respond to the world.

כיצד הם מגיבים לעולם.

And I really believe that this has made me

ואני באמת מאמינה שזה הפך אותי

a more curious and a more empathetic person,

לאדם יותר סקרן ויותר אמפטי,

both to the animals that share my bed

הן לבעלי החיים שחולקים אתי את מיטתי

and occasionally wind up on my plate,

ולפעמים מסיימים על הצלחת שלי

but also to the people that I know

אלא גם לאנשים שאני מכירה

who are suffering from anxiety

שסובלים מחרדה

and from phobias and all manner of other things,

ומפוביות ומכל מיני דברים אחרים,

and I really do believe that

ואני באמת מאמינה

even though you can't know exactly

שאפילו אם אינכם יכולים לדעת בדיוק

what's going on in the mind of a pig

מה קורה במיינד של חזיר

or your pug or your partner,

או הפאג שלך או בן הזוג שלך,

that that shouldn't stop you from empathizing with them.

זה לא צריך לעצור מבעדכם מלהיות אמפטיים לגביהם.

The best thing that we could do for our loved ones

הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור יקירינו

is, perhaps, to anthropomorphize them.

הוא, אולי להאניש אותם.

Charles Darwin's father once told him

אביו של צ'רלס דרווין פעם אמר לו

that everybody could lose their mind at some point.

שכל אחד יכול לצאת מדעתו בשלב מסוים.

Thankfully, we can often find them again,

למרבה המזל אנו לעיתים קרובות שבים וחוזרים לדעתנו,

but only with each other's help.

אבל רק עם עזרתו של הזולת.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)