The strange politics of disgust | David Pizarro

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

In the 17th century, a woman named Giulia Tofana

במאה ה-17, אשה בשם ג'יוליאנה טופאנה

had a very successful perfume business.

ניהלה חברת בשמים מצליחה ביותר.

For over 50 years she ran it.

היא ניהלה אותה במשך 50 שנה.

It sort of ended abruptly when she was executed — (Laughter) —

העסק קרס בפתאומיות-מה כשהיא הוצאה להורג--

for murdering 600 men. You see, it wasn't a very good perfume.

(צחוק)

על רצח של 600 גברים.

תבינו, זה לא היה בושם טוב כל-כך.

In fact, it was completely odorless and tasteless and colorless,

למעשה, הוא היה לגמרי חסר ריח, טעם וצבע,

but as a poison, it was the best money could buy,

אבל בתור רעל, הוא היה הכי טוב בשוק.

(צחוק)

so women flocked to her in order to murder their husbands.

אז נשים נהרו אליה כדי לרצוח את בעליהן.

It turns out that poisoners were a valued and feared group,

מסתבר שהמרעילים היו חבורה שזכתה להערכה ויראה,

because poisoning a human being is a quite difficult thing.

כי להרעיל בן-אדם היא משימה קשה למדי.

The reason is, we have sort of a built-in poison detector.

הסיבה היא שמובנה אצלנו מעין גלאי-רעל.

You can see this as early as even in newborn infants.

אפשר לראות את זה אפילו בתינוקות בני-יומם.

If you are willing to do this, you can take a couple of drops

אם אתם מוכנים לעשות את זה,

קחו כמה טיפות של חומר מר או חמוץ כלשהו,

of a bitter substance or a sour substance,

and you'll see that face, the tongue stick out, the wrinkled nose,

ומיד תראו את הפרצוף הזה, את חריצת הלשון והאף המתקמט,

as if they're trying to get rid of what's in their mouth.

כאילו הם מנסים להיפטר ממה שיש להם בפה.

This reaction expands into adulthood and becomes

התגובה הזו מתפתחת עם ההתבגרות עד לתגובת גועל מלאה,

sort of a full-blown disgust response, no longer just

כבר לא רק כשאולי מנסים להרעיל אותנו,

about whether or not we're about to be poisoned,

but whenever there's a threat of physical contamination

אלא בכל פעם שקיים איום של זיהום פיזי ממקור כלשהו.

from some source. But the face remains strikingly similar.

אבל מדהים שהתגובה היא אותו הפרצוף,

It has expanded more, though, than just keeping us away

אלא שמטרת התגובה הזו היא כבר יותר מאשר

רק כדי להרחיק אותנו מזיהום פיזי,

from physical contaminants, and there's a growing

ומצטברות הוכחות רבות שקובעות שלמעשה הרגש הזה של הגועל

body of evidence to suggest that, in fact, this emotion

of disgust now influences our moral beliefs

משפיע כעת על אמונותינו המוסריות

and even our deeply held political intuitions.

ואף על האינטואיציה הפוליטית הפנימית שלנו.

Why this might be the case?

מדוע זה כך?

We can understand this process by understanding

אפשר להבין תהליך זה

a little bit about emotions in general. So the basic human emotions,

אם מבינים מעט יותר ברגשות בכלל.

הרגשות האנושיים הבסיסיים,

those kinds of emotions that we share with all other human beings,

אותם רגשות המשותפים לנו ולכל בני האדם,

exist because they motivate us to do good things

קיימים משום שהם מניעים אותנו לעשות מעשים טובים

and they keep us away from doing bad things.

ומרחיקים אותנו מעשיית מעשים רעים.

So by and large, they are good for our survival.

כלומר שבאופן כללי הם מועילים להישרדותנו.

Take the emotion of fear, for instance. It keeps us away

למשל, רגש הפחד.

הוא מרחיק אותנו מעשיית מעשים ממש מסוכנים.

from doing things that are really, really risky.

This photo taken just before his death — (Laughter) —

תמונה זו צולמה ממש לפני מותו--

(צחוק)

is actually a — No, one reason this photo is interesting

היא -- לא, אחת הסיבות מדוע התמונה הזו מעניינת

is because most people would not do this, and if they did,

היא כי רוב האנשים לא יעשו דבר כזה,

they would not live to tell it, because fear would have

ובמידה שכן, הם לא יישארו בחיים ויזכו לספר על זה,

kicked in a long time ago to a natural predator.

כי הפחד היה נכנס לפעולה מזמן, כתגובה לטורף טבעי.

Just like fear offers us protective benefits, disgust seems

ממש כשם שהפחד מציע לנו יתרונות הגנתיים,

נראה שהגועל עושה אותו דבר,

to do the same thing, except for what disgust does is

אלא שהגועל מרחיק אותנו לא מדברים שעלולים לטרוף אותנו

keeps us away from not things that might eat us,

or heights, but rather things that might poison us,

או מגבהים,

אלא מדברים שעלולים להרעיל אותנו, או לגרום לנו לחלות.

or give us disease and make us sick.

So one of the features of disgust that makes it such

אז תכונה אחת של הגועל, שהופכת אותו לרגש מעניין כל-כך,

an interesting emotion is that it's very, very easy to elicit,

היא שקל מאד לעורר אותו,

in fact more so than probably any of the other basic emotions,

ולמעשה אולי יותר מאשר את שאר הרגשות הבסיסיים,

and so I'm going to show you that with a couple of images

אז איעזר בכמה צילומים ואולי אצליח להגעיל אתכם --

I can probably make you feel disgust.

So turn away. I'll tell you when you can turn back.

מי שלא רוצה לראות, שיפנה הראש. אודיע לכם מתי לפנות שוב קדימה.

(Laughter)

I mean, you see it every day, right? I mean, come on. (Laughter)

(צחוק)

אתם הרי רואים זאת מידי יום, בחייכם. (צחוק)

(Audience: Ewww.)

קהל: איכס!

Okay, turn back, if you didn't look.

בסדר, תסתובבו בחזרה, מי שלא צפה.

Those probably made a lot of you in the audience

התמונות האלה ודאי גרמו לרבים מכם בקהל

feel very, very disgusted, but if you didn't look,

לחוש גועל רב מאד, אבל למי שלא צפה,

I can tell you about some of the other things that have been shown

אני יכול לספר על כמה מהדברים האחרים שהוצגו

sort of across the world to make people disgusted,

במקומות שונים בעולם כדי להגעיל אנשים,

things like feces, urine, blood, rotten flesh.

דברים כמו צואה, שתן, דם, בשר רקוב,

These are the sorts of things that it makes sense

דברים שהגיוני עבורנו להתרחק מהם,

for us to stay away from, because they might actually contaminate us.

כי הם באמת עלולים לגרום לנו זיהום.

In fact, just having a diseased appearance

למעשה, עצם החזות החולנית

or odd sexual acts, these things are also

או מראה של פעילות מינית משונה,

things that give us a lot of disgust.

גם דברים כאלה מספיקים כדי לעורר בנו גועל רב.

Darwin was probably one of the first scientists

דרווין היה כנראה אחד מראשוני המדענים

to systematically investigate the human emotions,

שחקר בשיטתיות את הרגשות האנושיים,

and he pointed to the universal nature and the strength

וציין את האוניברסליות והעוצמה

of the disgust response.

של תגובת הגועל.

This is an anecdote from his travels in South America.

זהו סיפור ממסעותיו בדרום-אמריקה.

"In Tierro del Fuego a native touched with his finger

"בארץ האש, אחד הילידים נגע באצבעו

some cold preserved meat while I was eating ...

"בבשר המשומר הקר שאכלתי...

and plainly showed disgust at its softness, whilst I felt

"והפגין גועל ברור לנוכח רכותו,

utter disgust at my food being touched by a naked savage — (Laughter) —

"ואילו אני חשתי גועל גמור מכך שפרא עירום נגע במזוני --

though his hands did not appear dirty."

"אם כי ידיו לא נראו מלוכלכות."

He later wrote, "It's okay, some of my best friends are naked savages." (Laughter)

אחר-כך הוא כתב, "זה בסדר, אחדים מטובי חברי הם פראים עירומים."

(צחוק)

Well it turns out it's not only old-timey British scientists

ומסתבר שלא רק מדענים בריטיים קשישים

who are this squeamish. I recently got a chance

הם עדיני-נפש כאלה. לאחרונה הזדמן לי לשוחח

to talk to Richard Dawkins for a documentary,

עם ריצ'רד דוקינס עבור סרט תיעודי,

and I was able to disgust him a bunch of times. Here's my favorite.

והצלחתי להגעיל אותו כמה פעמים. זה הקטע החביב עלי.

Richard Dawkins: "We've evolved around courtship and sex,

ריצ'רד דוקינס: "התפתחנו סביב טקסי-חיזור ומין,

are attached to deep-rooted emotions and reactions

"ויש בנו קשר לרגשות ותגובות עמוקות

that are hard to jettison overnight."

"שקשה לנו מאד להשליך מעלינו בין-לילה"

(צליל השתנקות)

David Pizarro: So my favorite part of this clip is that

דיוויד פיזארו: החלק האהוב עלי בסרטון הזה

Professor Dawkins actually gagged.

הוא שפרופסור דוקינס ממש השתנק.

He jumps back, and he gags, and we had to do it three times,

הוא נרתע לאחור והשתנק, ונאלצנו לחזור על הכל 3 פעמים,

and all three times he gagged. (Laughter)

ובכל 3 הפעמים הוא השתנק.

(צחוק)

And he was really gagging. I thought he might throw up on me, actually.

הוא ממש השתנק. חששתי שהוא עומד להקיא עלי.

One of the features, though, of disgust,

אבל אחד ממאפייני הגועל

is not just its universality and its strength,

איננו רק האוניברסליות והעוצמה שלו,

but the way that it works through association.

אלא אופן פעולתו האסוציאטיבי:

So when one disgusting thing touches a clean thing,

כשמשהו מגעיל נוגע במשהו נקי,

that clean thing becomes disgusting, not the other way around.

הדבר הנקי הוא שנעשה מגעיל, ולא להיפך.

This makes it very useful as a strategy if you want to

זה שימושי מאד כשיטה, אם רוצים לשכנע מישהו

convince somebody that an object or an individual

שעצם או אדם מסוימים

or an entire social group is disgusting and should be avoided.

או קבוצה חברתית שלמה הם מגעילים ויש להתרחק מהם.

The philosopher Martha Nussbaum points this out

הפילוסופית מרתה נוסבאום ציינה זאת

in this quote: "Thus throughout history, certain disgust

בציטטה הזו: "וכך, לכל אורך ההיסטוריה,

properties -- sliminess, bad smell, stickiness, decay, foulness --

"מאפייני גועל מסוימים - ריריות, ריח רע, דביקות, רקבון, צחנה -

have been repeatedly and monotonously been associated with ...

"קושרו שוב ושוב ובעקביות עם יהודים, נשים, הומוסקסואלים,

Jews, women, homosexuals, untouchables, lower-class people --

"מנודים, אנשי מעמד נמוך --

all of those are imagined as tainted by the dirt of the body."

"כשכל אלה מדומים למי שנוגעו בזוהמת הגוף."

Let me give you just some examples of how, some powerful

אתן לכם כמה דוגמאות, כמה דוגמאות רבות עוצמה

examples of how this has been used historically.

איך נעשה בכך שימוש לאורך ההיסטוריה.

This comes from a Nazi children's book published in 1938:

זה לקוח מספר-ילדים נאצי שפורסם ב-1938:

"Just look at these guys! The louse-infested beards,

"תסתכלו עליהם! הזקָנים שורצי הכינים,

the filthy, protruding ears, those stained, fatty clothes...

"האוזניים הבולטות והמזוהמות, הבגדים עם כתמי השומן...

Jews often have an unpleasant sweetish odor.

"יהודים מדיפים לעתים קרובות ריח מתקתק דוחה.

If you have a good nose, you can smell the Jews."

"אם יש לכם חוש-ריח טוב, תצליחו להריח את היהודים."

A more modern example comes from people who try to

דוגמה עכשווית יותר היא של אנשים שמנסים לשכנע אותנו

convince us that homosexuality is immoral.

שהומוסקסואליות היא בלתי-מוסרית.

This is from an anti-gay website, where they said

זה לקוח מאתר אנטי-הומוסקסואלי ונאמר בו,

gays are "worthy of death for their vile ... sex practices."

שההומואים "בני-מוות בגלל המנהגים המיניים הנתעבים שלהם."

They're like "dogs eating their own vomit and sows wallowing in their own feces."

הם כמו "כלבים שאוכלים את קיאם וחזירות שמתפלשות בצואתן."

These are disgust properties that are trying to be directly

זהו נסיון ישיר לקַשר מאפייני גועל לקבוצה חברתית

linked to the social group that you should not like.

שאתם אמורים לסלוד מהם.

When we were first investigating the role of disgust in

כשהתחלנו לחקור את התפקיד שממלא הגועל

moral judgment, one of the things we became interested in

בשיפוט המוסרי, אחד הדברים שעניינו אותנו

was whether or not these sorts of appeals are more likely

היה האם סביר שגישה כזו

תעבוד יותר על אנשים שנגעלים בקלות.

to work in individuals who are more easily disgusted.

So while disgust, along with the other basic emotions,

כי אף שהגועל, לצד רגשות בסיסיים נוספים,

are universal phenomena, it just really is true

הוא תופעה אוניברסלית, אמת היא גם

that some people are easier to disgust than others.

שיש אנשים שנגעלים יותר בקלות מאחרים.

You could probably see it in the audience members

ניתן היה ודאי לראות זאת כאן בקהל,

when I showed you those disgusting images.

כשהראיתי לכם את התמונות המגעילות.

The way that we measured this was by a scale that was

אנו מודדים זאת לפי סולם

constructed by some other psychologists

שנוסח ע"י פסיכולוגים אחרים

that simply asked people across a wide variety of situations

שפשוט שאלו אנשים לגבי מגוון רחב של מצבים

how likely they are to feel disgust.

מה הסבירות לכך שאלה יגעילו אותם.

So here are a couple of examples.

אז הנה כמה דוגמאות.

"Even if I were hungry, I would not drink a bowl of my

"אפילו אם הייתי רעב לא הייתי אוכל מקערה של המרק האהוב עלי,

favorite soup if it had been stirred by a used but thoroughly washed fly-swatter."

"אילו נבחש בחובט-זבובים משומש אך רחוץ היטב."

"Do you agree or disagree?" (Laughter)

"האם את/ה מסכים/ה או לא?"

"While you are walking through a tunnel under a railroad track,

"כשאת/ה עובר/ת במנהרה מתחת למעבר רכבת ומריח/ה שתן.

you smell urine. Would you be very disgusted or not at all disgusted?"

"האם תיגעל/י או כלל לא?"

אם שואלים מספיק שאלות כאלה,

If you ask enough of these, you can get a general overall

מקבלים ציון כללי של רגישות לגועל.

score of disgust sensitivity.

It turns out that this score is actually meaningful.

מסתבר שהציון הזה משמעותי ביותר.

When you bring people into the laboratory and you ask

כשמכניסים אנשים למעבדה ומבקשים מהם

them if they're willing to engage in safe but disgusting behaviors

לעסוק בסוגי התנהגות בטוחים אך מגעילים

like eating chocolate that's been baked to look like dog poop,

כמו אכילת שוקולד שבושל ועוצב כמו צואת כלבים,

or in this case eating some mealworms that are perfectly healthy but pretty gross,

או במקרה זה, לאכול תולעי-קמח, שהן בריאות אך די דוחות,

your score on that scale actually predicts whether or not

הציון בסולם אכן חוזה אם תהיה מוכן להתנהג בדרכים אלה.

you'll be willing to engage in those behaviors.

The first time that we set out to collect data on this

כשהתחלנו לאסוף על כך נתונים

and associate it with political or moral beliefs,

ולקשר זאת עם אמונות פוליטיות או מוסריות,

we found a general pattern --

גילינו דפוס כללי --

this is with the psychologists Yoel Inbar and Paul Bloom --

זה נעשה יחד עם הפסיכולוגים יואל ענבר ופול בלום --

that in fact, across three studies we kept finding

ולמעשה, בשלושה מחקרים מצאנו בעקביות

that people who reported that they were easily disgusted

שאנשים שדיווחו שהם נגעלים בקלות,

also reported that they were more politically conservative.

דיווחו גם שהם שמרנים יותר מבחינה פוליטית.

Another way to say this, though, is that people

אבל דרך אחרת להציג זאת היא לומר

who are very liberal are very hard to disgust. (Laughter)

שקשה מאד להגעיל ליברלים.

(צחוק)

In a more recent follow-up study, we were able to look at

במחקרי-מעקב עדכניים יותר הצלחנו לבדוק

a much greater sample, a much larger sample. In this case,

מדגם רחב בהרבה.

this is nearly 30,000 U.S. respondents,

הפעם מדובר בקרוב ל-30,000 משיבים אמריקאיים,

and we find the same pattern. As you can see,

ומצאנו אותו דפוס. כפי שאתם רואים,

people who are on the very conservative side

אנשים שנמצאים בקצה השמרני מאד של הקשת הפוליטית מבחינת תשובותיהם,

of answering the political orientation scale are

also much more likely to report that they're easily disgusted.

סביר הרבה יותר שידווחו שהם נגעלים בקלות.

This data set also allowed us to statistically control

נתונים אלה גם מאפשרים לנו בקרה סטטיסטית

for a number of things that we knew were both related

של מספר דברים שידוע לנו שהם מתייחסים

to political orientation and to disgust sensitivity.

לאוריינטציה פוליטית וגם לרגישות לגועל.

So we were able to control for gender, age, income,

הצלחנו לבצע בקרה לפי מגדר, גיל, רמת הכנסה, השכלה

education, even basic personality variables,

ואף משתני אישיות בסיסיים,

and the result stays the same.

והתוצאה נותרה בעינה.

When we actually looked at not just self-reported political orientation,

כשבדקנו לא רק את הדיעה הפוליטית המדווחת,

but voting behavior, we were able to look geographically

אלא גם את התנהגות המצביעים, ראינו הבדלים גיאוגרפיים לפי מדינות

across the nation. What we found was that in regions

ומצאנו שבאזורים שבהם אנשים דיווחו על רגישות גבוהה לגועל,

in which people reported high levels of disgust sensitivity,

McCain got more votes.

מק'קיין זכה ליותר קולות.

So it not only predicted self-reported political orientation,

כך שלא מדובר רק בדיעה הפוליטית החזויה המדווחת,

but actual voting behavior. And also we were able,

אלא ממש בהתנהגות המצביעים.

והצלחנו גם בעזרת המדגם הזה, לבדוק את כל העולם.

with this sample, to look across the world,

in 121 different countries we asked the same questions,

ב-121 מדינות שונות הצגנו את אותן שאלות,

and as you can see, this is 121 countries collapsed

וכפי שאתם רואים - אלו 121 המדינות

into 10 different geographical regions.

מחולקות ל-10 אזורים גיאוגרפיים שונים -

No matter where you look, what this is plotting is the size

בכל מקום ומקום זה מראה את עוצמת הקשר

of the relationship between disgust sensitivity and political orientation,

בין הרגישות לגועל ובין הדיעה הפוליטית,

and no matter where we looked, we saw a very similar effect.

ובכל מקום שבדקנו, מצאנו אפקט דומה מאד.

Other labs have actually looked at this as well

מעבדות אחרות גם בדקו את זה

using different measures of disgust sensitivity,

בעזרת מדדים אחרים של רגישות לגועל,

so rather than asking people how easily disgusted they are,

ובמקום לשאול אנשים באיזו קלות הם נגעלים,

they hook people up to physiological measures,

הם חיברו את האנשים להתקני מדידה פיזיולוגית,

in this case skin conductance.

במקרה זה - בדיקת הולכה עורית.

And what they've demonstrated is that people who report

והם הוכיחו שאנשים שמעידים על עצמם

being more politically conservative are also more physiologically aroused

שהם יותר שמרנים מבחינה פוליטית גם מגיבים יותר פיזית

when you show them disgusting images like the ones that I showed you.

כשמראים להם תמונות מגעילות כמו אלה שהראיתי לכם.

Interestingly, what they also showed in a finding

מעניין שהם גם הוכיחו,

that we kept getting in our previous studies as well

בממצא שגם אנו קיבלנו שוב ושוב במחקרים קודמים שלנו,

was that one of the strongest influences here is that

שאחת ההשפעות החזקות ביותר כאן

היא שפרטים מאד רגישים לגועל

individuals who are very disgust-sensitive not only are

more likely to report being politically conservative, but

לא רק סביר שידווחו שהם שמרניים יותר מבחינה פוליטית,

they're also very much more opposed to gay marriage

אלא גם מתנגדים יותר לנישואין חד-מיניים, להומוסקסואליות

and homosexuality and pretty much a lot of

the socio-moral issues in the sexual domain.

ובאופן כללי להרבה סוגיות חברתיות-מוסריות בתחום המין.

So physiological arousal predicted, in this study,

כך שבמחקר הזה, העוררות הפיזיולוגית חזתה

attitudes toward gay marriage.

גישות ביחס לנישואין חד-מיניים.

But even with all these data linking disgust sensitivity

אך גם עם כל הנתונים האלה,

שמקשרים בין רגישות לגועל לבין נטיה פוליטית,

and political orientation, one of the questions that remains is

נותרה פתוחה השאלה מהו הקשר הסיבתי כאן?

what is the causal link here? Is it the case that

האם אכן הגועל הוא שמעצב אמונות פוליטיות ומוסריות?

disgust really is shaping political and moral beliefs?

We have to resort to experimental methods to answer this,

ויש צורך בשיטות הניסוייות כדי לענות על כך,

and so what we can do is actually bring people into the lab

ומה שעושים הוא להכניס אנשים למעבדה,

and disgust them and compare them to a control group

להגעיל אותם ולהשוות זאת לקבוצת-בקרה

that hasn't been disgusted. It turns out that over

שלא נחשפה לגירויי גועל. ואמנם מסתבר

the past five years a number of researchers have done this,

שבחמש השנים האחרונות מספר חוקרים עשו זאת,

and by and large the results have all been the same,

ובסה"כ התוצאות היו כולן זהות,

that when people are feeling disgust, their attitudes

דהיינו שכאשר אנשים חשים גועל,

shift towards the right of the political spectrum,

הגישות שלהם נוטות ימינה במפה הפוליטית,

toward more moral conservatism as well.

וגם לכיוון השמרני יותר מהבחינה המוסרית.

So this is whether you use a foul odor, a bad taste,

וזה כך בין אם משתמשים בריח רע, טעם דוחה,

from film clips, from post-hypnotic suggestions of disgust,

קטעי סרטים, השאת-גועל פוסט-היפנוטית,

images like the ones I've shown you, even just

תמונות כמו אלה שהראיתי לכם,

reminding people that disease is prevalent and they should

ואפילו רק כשמזכירים לאנשים שמסתובבת איזו מחלה

be wary of it and wash up, right, to keep clean,

ושעליהם להיזהר, להתרחץ ולשמור על הנקיון,

these all have similar effects on judgment.

לכל אלה יש השפעות דומות על השיפוט.

Let me just give you an example from a recent study

אתן לכם רק דוגמה אחת ממחקר שערכנו לאחרונה:

that we conducted. We asked participants

ביקשנו מהמשתתפים

to just simply give us their opinion of a variety of social groups,

רק להביע את דעותיהם על מגוון של קבוצות חברתיות,

and we either made the room smell gross or not.

ומידי פעם החדרנו לחדר ריח רע.

When the room smelled gross, what we saw was that

כשבחדר עמד ריח רע,

מצאנו שהפרטים אכן מדווחים על גישה שלילית יותר כלפי גברים הומוסקסואליים.

individuals actually reported more negative attitudes toward gay men.

Disgust didn't influence attitudes toward all the other

הגועל לא השפיע על הגישה כלפי כל יתר הקבוצות החברתיות שהצגנו להם,

social groups that we asked, including African-Americans,

כולל אפרו-אמריקאיים וקשישים.

the elderly. It really came down to the attitudes they had

זה באמת התמצה בעמדותיהם כלפי גברים הומוסקסואליים.

toward gay men.

In another set of studies we actually simply reminded people --

בסט מחקרים אחר פשוט הזכרנו לאנשים --

this was at a time when the swine flu was going around --

זה היה בתקופת שפעת החזירים --

we reminded people that in order to prevent the spread

הזכרנו לאנשים שכדי למנוע את התפשטות השפעת

of the flu that they ought to wash their hands.

עליהם לשטוף ידיים.

For some participants, we actually had them take questionnaires

לכמה משתתפים נתנו למלא שאלונים

next to a sign that reminded them to wash their hands.

ליד שלט שהזכיר להם לשטוף ידיים.

And what we found was that just taking a questionnaire

וגילינו שעצם מילוי השאלונים

next to this hand-sanitizing reminder made individuals

ליד התזכורת הזו לחיטוי הידיים,

גרם לאנשים לדווח שהם יותר שמרנים מבחינה פוליטית.

report being more politically conservative.

וכשהצגנו להם מגוון שאלות בנוגע

And when we asked them a variety of questions about

the rightness or wrongness of certain acts, what we also

לצדק או לעוול שבמעשים מסוימים,

מצאנו גם שעצם התזכורת לשטוף ידיים

found was that simply being reminded that they ought

to wash their hands made them more morally conservative.

הפכה אותם לשמרנים יותר מבחינה מוסרית.

In particular, when we asked them questions about

במיוחד כשהצגנו להם שאלות הנוגעות

sort of taboo but fairly harmless sexual practices,

למנהגים מיניים שהם בגדר טאבו אך בבירור לא-מזיקים,

just being reminded that they ought to wash their hands

עצם התזכורת שעליהם לשטוף ידיים

made them think that they were more morally wrong.

גרמה להם לחשוב שהמעשים פחות מוסריים.

Let me give you an example of what I mean by harmless

אתן לכם דוגמה למה כוונתי ב"טאבו מיני לא-מזיק",

but taboo sexual practice. We gave them scenarios.

הצגנו בפניהם תרחישים.

One of them said a man is house-sitting for his grandmother.

באחד מהם יש גבר ששומר על בית סבתו.

When his grandmother's away, he has sex with his girlfriend

כשסבתו איננה בבית, הוא שוכב עם חברתו

on his grandma's bed.

על מיטתה של סבתו.

In another one, we said a woman enjoys masturbating

בתרחיש אחר הצגנו אישה שנהנית מאוננות

with her favorite teddy bear cuddled next to her. (Laughter)

כשהדובי האהוב שלה מכורבל לצידה.

(צחוק)

People find these to be more morally abhorrent

אנשים סבורים שדברים אלה נתעבים יותר מבחינה מוסרית

if they've been reminded to wash their hands. (Laughter)

אם הם מקבלים תזכורת לשטוף ידיים.

(צחוק)

(Laughter)

Okay. The fact that emotions influence our judgment

העובדה שרגשות משפיעים על השיפוט שלנו

should come as no surprise. I mean,

לא צריכה להפתיע איש,

זהו הרי חלק מאופן פעולתם של רגשות.

that's part of how emotions work.

They not only motivate you to behave in certain ways,

לא רק שהם דוחפים להתנהגויות מסוימות,

but they change the way you think.

אלא גם משנים את אורח החשיבה.

In the case of disgust, what is a little bit more surprising

כשמדובר בגועל, יותר מפתיע הוא היקף ההשפעה.

is the scope of this influence. It makes perfect sense,

הגיוני לגמרי - וזהו רגש מועיל עבורנו -

and it's a very good emotion for us to have, that disgust

שהגועל יגרום לי לשנות את האופן בו אני תופש את העולם הממשי

would make me change the way that I perceive

the physical world whenever contamination is possible.

במקרה של אפשרות זיהום.

It makes less sense that an emotion that was built

פחות הגיוני שרגש מסוים, שהתפתח כדי למנוע ממני לבלוע רעל,

to prevent me from ingesting poison should predict

ינבא איך אצביע בבחירות הבאות לנשיאות.

who I'm going to vote for in the upcoming presidential election.

The question of whether disgust ought to influence

השאלה אם הגועל צריך להשפיע על שיפוטנו המוסרי והפוליטי

our moral and political judgments

certainly has to be complex, and might depend on exactly

היא ללא ספק מורכבת, והיא ודאי תלויה בסוג השיפוט,

what judgments we're talking about, and as a scientist,

וכמדענים, אנו נאלצים להסיק שלפעמים השיטה המדעית

we have to conclude sometimes that the scientific method

is just ill-equipped to answer these sorts of questions.

פשוט קצרה ידה מלענות על שאלות כאלה.

But one thing that I am fairly certain about is,

אבל אני בטוח בדבר אחד,

at the very least, what we can do with this research is

שלכל הפחות, מה שנוכל לעשות עם המחקר הזה

הוא לקלוע לשאלות שעלינו לשאול מלכתחילה.

point to what questions we ought to ask in the first place.

Thank you. (Applause)

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)