James Watson: How we discovered DNA

מתרגם: Oran Tzuman מבקר: Uri Yaffe

Well, I thought there would be a podium, so I'm a bit scared.

ובכן, ציפיתי שיהיה דוכן אז אני קצת חושש.

(Laughter)

(צחוק)

Chris asked me to tell again how we found the structure of DNA.

כריס ביקש ממני לספר שוב איך מצאנו את מבנה ה-DNA.

And since, you know, I follow his orders, I'll do it.

הואיל ואני מבצע פקודות אעשה את זה.

But it slightly bores me.

אך זה קצת משעמם אותי.

(Laughter)

(צחוק)

And, you know, I wrote a book. So I'll say something --

כתבתי ספר.

(Laughter)

(צחוק)

-- I'll say a little about, you know, how the discovery was made,

אספר בקצרה על דרך מציאת התגלית,

and why Francis and I found it.

ומדוע פרנסיס ואני מצאנו אותה.

And then, I hope maybe I have at least five minutes to say

ואני מקווה שיהיו לי חמש דקות לומר

what makes me tick now.

מה אני עושה בימים אלו.

In back of me is a picture of me when I was 17.

בתמונה זו אני בן 17.

I was at the University of Chicago, in my third year,

הייתי בשנה השלישית באוניברסיטת שיקגו,

and I was in my third year because the University of Chicago

מפני שלאוניברסיטת שיקגו

let you in after two years of high school.

ניתן להתקבל לאחר שנתיים בלבד בבי"ס תיכון.

So you -- it was fun to get away from high school -- (Laughter) --

היה כיף לצאת מהתיכון.

because I was very small, and I was no good in sports,

כי הייתי מאוד קטן ולא טוב בספורט

or anything like that.

או דברים דומים.

But I should say that my background -- my father was, you know,

אציין שהרקע שלי - אבי היה

raised to be an Episcopalian and Republican,

רפובליקני ואנגליקני

but after one year of college, he became an atheist and a Democrat.

ולאחר שנה בקולג' הפך להיות דמוקרט ואתאיסט.

(Laughter)

(צחוק)

And my mother was Irish Catholic,

אימי היתה קתולית-אירית,

and -- but she didn't take religion too seriously.

אך לא לקחה את הדת ברצינות רבה

And by the age of 11, I was no longer going to Sunday Mass,

ועד גיל 11 כבר לא השתתפתי במיסות יום ראשון,

and going on birdwatching walks with my father.

אלא הלכתי עם אבי להתבונן בציפורים.

So early on, I heard of Charles Darwin.

ודי מוקדם שמעתי על צ'ארלס דרווין

I guess, you know, he was the big hero.

ושהוא היה גיבור גדול

And, you know, you understand life as it now exists through evolution.

כי אנו מבינים שהחיים כיום התפתחו בדרך האבולוציה.

And at the University of Chicago I was a zoology major,

ובאוניברסיטת שיקגו למדתי זאולוגיה.

and thought I would end up, you know, if I was bright enough,

וחשבתי שאם אהיה נבון מספיק

maybe getting a Ph.D. from Cornell in ornithology.

אולי אוכל לקבל דוקטורט בחקר העופות מאוניברסיטת קורנל.

Then, in the Chicago paper, there was a review of a book

ואז הופיעה בעיתון של שיקגו סקירה של ספר

called "What is Life?" by the great physicist, Schrodinger.

בשם "מהם החיים" מאת הפיסיקאי הדגול שרדינגר.

And that, of course, had been a question I wanted to know.

וכמובן שרציתי לדעת את התשובה.

You know, Darwin explained life after it got started,

דרווין הסביר את החיים לאחר שהחלו,

but what was the essence of life?

אך מהי מהות החיים עצמם?

And Schrodinger said the essence was information

ושרדינגר אמר שהמהות היא אינפורמציה

present in our chromosomes, and it had to be present

הקיימת על הכרומוזומים שלנו, וחייבת להמצא

on a molecule. I'd never really thought of molecules before.

על מולקולה. עד אז אף פעם לא חשבתי על מולקולות.

You know chromosomes, but this was a molecule,

כרומוזומים הם מולקולות,

and somehow all the information was probably present

ובדרך כלשהי כל האינפורמציה קיימת

in some digital form. And there was the big question

באיזושהי צורה דיגיטלית. והשאלה הגדולה

of, how did you copy the information?

היתה איך מעתיקים את האינפורמציה?

So that was the book. And so, from that moment on,

אז זה היה הספר. מרגע זה ואילך

I wanted to be a geneticist --

רציתי להיות גנטיקאי,

understand the gene and, through that, understand life.

להבין את הגנים ודרכם להבין את החיים.

So I had, you know, a hero at a distance.

היה לי גיבור אחד,

It wasn't a baseball player; it was Linus Pauling.

לא שחקן בייסבול, אלא ליינוס פאולינג.

And so I applied to Caltech and they turned me down.

ניסיתי להתקבל לקלטק אך הם דחו אותי.

(Laughter)

(צחוק)

So I went to Indiana,

אז נסעתי לאינדיאנה

which was actually as good as Caltech in genetics,

שהיתה טובה לפחות כמו קלטק בגנטיקה,

and besides, they had a really good basketball team. (Laughter)

וחוץ מזה היתה להם קבוצת כדורסל מצויינת,

So I had a really quite happy life at Indiana.

אז ממש נהנתי שם.

And it was at Indiana I got the impression

ובאינדיאנה קיבלתי את הרושם

that, you know, the gene was likely to be DNA.

שהגן הוא כנראה דנ"א.

And so when I got my Ph.D., I should go and search for DNA.

וכשקיבלתי את הדוקטורט יצאתי לחקור את הדנ"א.

So I first went to Copenhagen because I thought, well,

ראשית נסעתי לקופנהגן, חשבתי שאולי

maybe I could become a biochemist,

אוכל להיות ביוכימאי.

but I discovered biochemistry was very boring.

אך גיליתי שביוכימיה די משעממת.

It wasn't going anywhere toward, you know, saying what the gene was;

היא לא התקדמה לכיוון של גילוי הגן.

it was just nuclear science. And oh, that's the book, little book.

היא היתה רק מחקר גרעיני... זהו הספר.

You can read it in about two hours.

אפשר לסיים אותו בשעתיים.

And -- but then I went to a meeting in Italy.

אך אז, כשנסעתי לכנס באיטליה

And there was an unexpected speaker who wasn't on the program,

נאם מישהו שלא היה בתוכנית,

and he talked about DNA.

והוא דיבר על הדנ"א.

And this was Maurice Wilkins. He was trained as a physicist,

זה היה מוריץ וילקינס. הוא היה פיסיקאי,

and after the war he wanted to do biophysics, and he picked DNA

ולאחר מלח"ע ה-II הוא בחר בחקר הדנ"א

because DNA had been determined at the Rockefeller Institute

כי הדנ"א התברר על ידי מוסד רוקפלר

to possibly be the genetic molecules on the chromosomes.

כמולקולה הגנטית שבכרומוזומים.

Most people believed it was proteins.

רוב האנשים חשבו שהיא חלבון.

But Wilkins, you know, thought DNA was the best bet,

אך וילקינס חשב שהדנ"א הוא ההימור הטוב ביותר.

and he showed this x-ray photograph.

והוא הראה את תמונת הרנטגן הזו.

Sort of crystalline. So DNA had a structure,

סוג של גביש. אז לדנ"א יש מבנה,

even though it owed it to probably different molecules

למרות שככל הנראה ישנם מולקולות שונות

carrying different sets of instructions.

שנושאות הוראות שונות.

So there was something universal about the DNA molecule.

אז יש משהו אוניברסלי בדנ"א.

So I wanted to work with him, but he didn't want a former birdwatcher,

רציתי לעבוד איתו אך הוא לא היה מעוניין בצפר כמוני,

and I ended up in Cambridge, England.

אז לבסוף נחתתי בקמברידג' אנגליה.

So I went to Cambridge,

נסעתי לקמברידג'

because it was really the best place in the world then

כי הוא היה אז המקום הטוב בעולם

for x-ray crystallography. And x-ray crystallography is now a subject

לצילומי קריסטלוגרפיה. כיום קריסטלוגרפיה היא באחריות

in, you know, chemistry departments.

מחלקות הכימיה.

I mean, in those days it was the domain of the physicists.

אך אז היא היתה נחלתם של הפיסיקאים.

So the best place for x-ray crystallography

אז המקום הטוב ביותר לקריסטלוגרפיה

was at the Cavendish Laboratory at Cambridge.

היה מעבדת קבנדיש בקמברידג'.

And there I met Francis Crick.

שם הכרתי את פרנסיס קריק.

I went there without knowing him. He was 35. I was 23.

לא הכרתי אותו לפני כן. הוא היה בן 35 ואני 23.

And within a day, we had decided that

ובתוך יום החלטנו

maybe we could take a shortcut to finding the structure of DNA.

לקצר את הדרך למציאת מבנה הדנ"א.

Not solve it like, you know, in rigorous fashion, but build a model,

לא בצורה סיזיפית, אלא לבנות מודל.

an electro-model, using some coordinates of, you know,

מודל אטומי ולהשתמש בנקודות ציון

length, all that sort of stuff from x-ray photographs.

כמו אורך שניתן להסיק מצילומי הרנטגן.

But just ask what the molecule -- how should it fold up?

לשאול שאלות כמו איך המולקולה מתקפלת?

And the reason for doing so, at the center of this photograph,

והסיבה לכך, נמצאת במרכז התמונה

is Linus Pauling. About six months before, he proposed

זהו ליינוס פאולינג. שישה חודשים קודם לכן, הוא הציע

the alpha helical structure for proteins. And in doing so,

את המבנה הסלילי של החלבונים, ובזאת

he banished the man out on the right,

הוא הדיח את האיש שעומד מימין,

Sir Lawrence Bragg, who was the Cavendish professor.

סר לורנס בראג, פרופסור במעבדת קבנדיש.

This is a photograph several years later,

זוהי תמונה שצולמה לאחר כמה שנים,

when Bragg had cause to smile.

כשלבראג היתה סיבה לחייך.

He certainly wasn't smiling when I got there,

ללא ספק הוא לא חייך בתקופה שאני הגעתי,

because he was somewhat humiliated by Pauling getting the alpha helix,

כי הוא הושפל מגילוי המבנה הסלילי על ידי פאולינג,

and the Cambridge people failing because they weren't chemists.

ואנשי קמברידג' נכשלו כי הם לא היו כימאים.

And certainly, neither Crick or I were chemists,

וכמובן גם אני וקריק לא הינו כימאים,

so we tried to build a model. And he knew, Francis knew Wilkins.

אז ניסינו לבנות מודל. פרנסיס הכיר את וילקינס.

So Wilkins said he thought it was the helix.

ווילקינס סבר שהמבנה הוא סלילי.

X-ray diagram, he thought was comparable with the helix.

הוא חשב שתמונת הרנטגן התאימה למבנה של סליל.

So we built a three-stranded model.

אז בנינו מודל בעל שלושה סלילים.

The people from London came up.

האנשים מלונדון הגיעו.

Wilkins and this collaborator, or possible collaborator,

וילקינס והקולגה שלו

Rosalind Franklin, came up and sort of laughed at our model.

רוזאלינד פרנקלין, וגיחכו על המודל שלנו.

They said it was lousy, and it was.

הם אמרו שהוא מגוחך. והוא באמת היה.

So we were told to build no more models; we were incompetent.

נאמר לנו לא לבנות מודלים יותר ושאנו לא כשירים לכך.

(Laughter)

(צחוק)

And so we didn't build any models,

אז לא בנינו יותר מודלים,

and Francis sort of continued to work on proteins.

פרנסיס המשיך את עבודתו על חלבונים.

And basically, I did nothing. And -- except read.

ואני לא עשיתי כלום חוץ מלקרוא.

You know, basically, reading is a good thing; you get facts.

ולקרוא זה דבר טוב כי אתה נחשף לעובדות.

And we kept telling the people in London

המשכנו לומר לאנשים בלונדון

that Linus Pauling's going to move on to DNA.

שליינוס פאולינג עובר לחקור את הדנ"א.

If DNA is that important, Linus will know it.

ואם הדנ"א הוא כה חשוב, ליינוס ידע על כך.

He'll build a model, and then we're going to be scooped.

הוא יבנה מודל ויפרסם את זה לפנינו.

And, in fact, he'd written the people in London:

ובאמת הוא כתב ללונדון:

Could he see their x-ray photograph?

אפשר לראות את צילום הרנטגן שלכם?

And they had the wisdom to say "no." So he didn't have it.

והם היו חכמים מספיק לומר "לא". אז לא היה לו את הצילום.

But there was ones in the literature.

אך היו אחרים בספרות.

Actually, Linus didn't look at them that carefully.

למעשה, ליינוס לא בחן אותם בקפידה.

But about, oh, 15 months after I got to Cambridge,

15 חודשים לאחר שהגעתי לקמברידג',

a rumor began to appear from Linus Pauling's son,

הגיעה שמועה מבנו של ליינוס פאולינג,

who was in Cambridge, that his father was now working on DNA.

שהיה בקמברידג', שאביו עובד על הדנ"א.

And so, one day Peter came in and he said he was Peter Pauling,

ויום אחד פיטר פאולינג הגיע

and he gave me a copy of his father's manuscripts.

ונתן לי העתק מעבודתו של אביו.

And boy, I was scared because I thought, you know, we may be scooped.

ממש פחדתי כי חשבתי שאולי גנבו מאיתנו.

I have nothing to do, no qualifications for anything.

אין לי מה לעשות, ללא כישרון לשום דבר.

(Laughter)

(צחוק)

And so there was the paper, and he proposed a three-stranded structure.

בעבודה היה מודל של מבנה בעל שלוש שרשראות.

And I read it, and it was just -- it was crap.

קראתי את זה וזה היה שטות.

(Laughter)

(צחוק)

So this was, you know, unexpected from the world's --

זה היה ממש בלתי צפוי מאדם בעל שיעור...

(Laughter)

(צחוק)

-- and so, it was held together by hydrogen bonds

הרצועות הוחזקו יחדיו על ידי קשרי מימן

between phosphate groups.

בין קבוצות זרחן.

Well, if the peak pH that cells have is around seven,

וה-PH של תאים הוא סביב 7,

those hydrogen bonds couldn't exist.

כך שקשרים כאלו לא יכולים להתקיים.

We rushed over to the chemistry department and said,

רצנו למחלקת כימיה ושאלנו

"Could Pauling be right?" And Alex Hust said, "No." So we were happy.

"הייתכן שפאולינג צודק?" ואלכס האסט אמר "לא", אז שמחנו.

(Laughter)

(צחוק)

And, you know, we were still in the game, but we were frightened

היינו עדיין במירוץ אך פחדנו

that somebody at Caltech would tell Linus that he was wrong.

שמישהו מקלטק יאמר לליינוס שהוא טועה.

And so Bragg said, "Build models."

אז בראג הורה לנו, "בנו מודלים".

And a month after we got the Pauling manuscript --

כחודש לאחר שקיבלנו את עבודתו של פאולינג...

I should say I took the manuscript to London, and showed the people.

רק אציין שלקחתי את העבודה להראותה בלונדון.

Well, I said, Linus was wrong and that we're still in the game

ואמרתי שליינוס טועה ואנו עדיין במשחק.

and that they should immediately start building models.

ושהם צריכים מיד להתחיל לבנות מודלים.

But Wilkins said "no." Rosalind Franklin was leaving in about two months,

אך ווילקינס אמר לא, ושרוזאלינד פרנקלין עוזבת בעוד כחודשיים,

and after she left he would start building models.

ולאחר מכן נתחיל לבנות מודלים.

And so I came back with that news to Cambridge,

חזרתי עם החדשות לקיימברידג',

and Bragg said, "Build models."

ובראג אמר, "בנו מודלים".

Well, of course, I wanted to build models.

אני כמובן רציתי בכך.

And there's a picture of Rosalind. She really, you know,

בתמונה זו מופיעה רוזאלינד.

in one sense she was a chemist,

מצד אחד היא היתה כימאית,

but really she would have been trained --

אך היא הוכשרה...

she didn't know any organic chemistry or quantum chemistry.

היא לא ממש ידעה כימיה אורגנית או קוונטית.

She was a crystallographer.

היא עסקה בקריסטלוגרפיה.

And I think part of the reason she didn't want to build models

ואני חושב שאחת הסיבות שהיא לא רצתה לבנות מודלים

was, she wasn't a chemist, whereas Pauling was a chemist.

שהיא לא היתה כימאית, בעוד שפאולינג היה כימאי.

And so Crick and I, you know, started building models,

אני וקריק התחלנו לבנות מודלים,

and I'd learned a little chemistry, but not enough.

למדתי קצת כימיה אך לא מספיק.

Well, we got the answer on the 28th February '53.

מצאנו את התשובה ב-28 לפברואר 1953.

And it was because of a rule, which, to me, is a very good rule:

וזאת בזכות כלל, שבעיניי הוא כלל טוב מאוד:

Never be the brightest person in a room, and we weren't.

אל תהיה האדם המבריק ביותר בסביבה, ואנו לא היינו.

We weren't the best chemists in the room.

לא היינו הכימאים הטובים ביותר.

I went in and showed them a pairing I'd done,

באתי והראתי את הצמדים שעשיתי

and Jerry Donohue -- he was a chemist -- he said, it's wrong.

לג'רי דונהיו שהיה כימאי, והוא אמר שזו טעות.

You've got -- the hydrogen atoms are in the wrong place.

אטומי המימן במקום הלא נכון.

I just put them down like they were in the books.

אני רק העתקתי את מיקומם מהספרות.

He said they were wrong.

והוא אמר שזו טעות.

So the next day, you know, after I thought, "Well, he might be right."

למחרת חשבתי, "יתכן שהוא צודק"

So I changed the locations, and then we found the base pairing,

אז שיניתי את מיקומם ואז מצאנו את צמדי הבסיסים.

and Francis immediately said the chains run in absolute directions.

ומיד פרנסיס אמר שהשרשראות בכיוונים הפוכים לגמרי.

And we knew we were right.

וידענו שצדקנו.

So it was a pretty, you know, it all happened in about two hours.

וכל זה קרה במשהו כמו שעתיים.

From nothing to thing.

משום דבר למשהו.

And we knew it was big because, you know, if you just put A next to T

ידענו שזה ענק כי אם שמים A מול T

and G next to C, you have a copying mechanism.

ו-G מול C, יש מנגנון העתקה.

So we saw how genetic information is carried.

ראינו איך נישא המידע הגנטי.

It's the order of the four bases.

על ידי ארבעה בסיסים.

So in a sense, it is a sort of digital-type information.

במידה מסויימת בצורה דיגיטלית.

And you copy it by going from strand-separating.

וההעתקה היא על ידי הפרדת השרשראות.

So, you know, if it didn't work this way, you might as well believe it,

אם זה לא היה כך, אז האמנו בזה

because you didn't have any other scheme.

כי לא היה לנו שום דבר אחר.

(Laughter)

(צחוק)

But that's not the way most scientists think.

אך זו לא הדרך בה רוב המדענים חושבים.

Most scientists are really rather dull.

רוב המדענים יאמרו

They said, we won't think about it until we know it's right.

לא נחשוב על זה אלא אם נדע שזה נכון.

But, you know, we thought, well, it's at least 95 percent right or 99 percent right.

אך זה לפחות 95 או 99 אחוז נכון.

So think about it. The next five years,

אז תחשבו על זה. בחמש שנים הבאות,

there were essentially something like five references

היו חמישה ציטוטים

to our work in "Nature" -- none.

מהעבודה שלנו בנייצ'ר- כלום.

And so we were left by ourselves,

אז נשארנו לבדנו,

and trying to do the last part of the trio: how do you --

והמשכנו את העבודה-

what does this genetic information do?

מה הגנים הללו עושים?

It was pretty obvious that it provided the information

זה היה ברור שהם מספקים את המידע לרנ"א,

to an RNA molecule, and then how do you go from RNA to protein?

אבל איך עוברים מרנ"א לחלבונים?

For about three years we just -- I tried to solve the structure of RNA.

כשלוש שנים ניסיתי לפתור את מבנה הרנ"א.

It didn't yield. It didn't give good x-ray photographs.

אך לא הצלחתי. לא היו צילומי רנטגן טובים

I was decidedly unhappy; a girl didn't marry me.

הייתי מצוברח, בחורה לא התחתנה איתי.

It was really, you know, sort of a shitty time.

זו היתה תקופה רעה.

(Laughter)

(צחוק)

So there's a picture of Francis and I before I met the girl,

בתמונה זו: אני ופרנסיס לפני שהכרתי את הבחורה,

so I'm still looking happy.

אז אני עדיין שמח.

(Laughter)

(צחוק)

But there is what we did when we didn't know

מה שעשינו בזמן שלא ידענו כיצד להמשיך

where to go forward: we formed a club and called it the RNA Tie Club.

זה להקים את "מועדון עניבות הרנ"א ".

George Gamow, also a great physicist, he designed the tie.

גורג' גמוב, הפיסיקאי הגדול, עיצב את העניבה

He was one of the members. The question was:

הוא היה חבר במועדון. השאלה היתה:

How do you go from a four-letter code

איך עוברים מקוד בעל ארבע אותיות

to the 20-letter code of proteins?

לקוד בעל 20 אותיות של חלבונים?

Feynman was a member, and Teller, and friends of Gamow.

פיינמן, טלר ואחרים היו גם חברים במועדון.

But that's the only -- no, we were only photographed twice.

הצטלמנו רק פעמיים.

And on both occasions, you know, one of us was missing the tie.

ובשני המקרים לאחד מאיתנו חסרה עניבה.

There's Francis up on the upper right,

פרנסיס בקצה הימני העליון,

and Alex Rich -- the M.D.-turned-crystallographer -- is next to me.

ואלכס ריץ' לידי.

This was taken in Cambridge in September of 1955.

זה היה בקיימברידג' בספטמבר 1955.

And I'm smiling, sort of forced, I think,

אני עם חיוך מאולץ-

because the girl I had, boy, she was gone.

מפני שהבחורה כבר עזבה.

(Laughter)

(צחוק)

And so I didn't really get happy until 1960,

לא הייתי מאושר עד 1960,

because then we found out, basically, you know,

כי אז גילינו

that there are three forms of RNA.

שיש שלושה סוגים של רנ"א.

And we knew, basically, DNA provides the information for RNA.

והדנ"א מספק מידע לרנ"א,

RNA provides the information for protein.

והרנ"א מספק מידע לחלבונים.

And that let Marshall Nirenberg, you know, take RNA -- synthetic RNA --

אז מרשל נורנברג יצר רנ"א סינטתי,

put it in a system making protein. He made polyphenylalanine,

שם אותו במערכת ויצר חלבון. פוליפנילאלנין.

polyphenylalanine. So that's the first cracking of the genetic code,

זה היה הפיצוח הראשון של הקוד הגנטי,

and it was all over by 1966.

שהסתיים עד 1966.

So there, that's what Chris wanted me to do, it was --

אז זה מה שהתבקשתי לומר היום.

so what happened since then?

מה קרה מאז?

Well, at that time -- I should go back.

אלך אחורה מעט.

When we found the structure of DNA, I gave my first talk

כשמצאנו את מבנה הדנ"א, הרצאתי לראשונה

at Cold Spring Harbor. The physicist, Leo Szilard,

בקולד ספרינג. הפיסיקאי ליאו סילארד,

he looked at me and said, "Are you going to patent this?"

שאל אותי, "אתם מוציאים פטנט על הגילוי?"

And -- but he knew patent law, and that we couldn't patent it,

אך הוא הכיר את חוק הפטנטים ושהתשובה היא לא,

because you couldn't. No use for it.

כי לא היה בזה שימוש.

(Laughter)

(צחוק)

And so DNA didn't become a useful molecule,

הדנ"א לא היה יעיל,

and the lawyers didn't enter into the equation until 1973,

ועורכי הדין לא נכנסו למשוואה עד 1973,

20 years later, when Boyer and Cohen in San Francisco

עשרים שנה לאחר מכן, כבויאר וכהן מסן פרנסיסקו וסטנפורד

and Stanford came up with their method of recombinant DNA,

הגיעו עם שיטת שיחלוף הדנ"א,

and Stanford patented it and made a lot of money.

הוציאו פטנט ועשו הרבה כסף.

At least they patented something

לפחות הם הוציאו פטנט למשהו

which, you know, could do useful things.

שיהיה מועיל.

And then, they learned how to read the letters for the code.

ואז הם למדו איך לקרוא את האותיות של הקוד,

And, boom, we've, you know, had a biotech industry. And,

ובבת אחת קיבלנו את תעשיית הביו-טכנולוגיה.

but we were still a long ways from, you know,

אך היינו עוד דרך ארוכה

answering a question which sort of dominated my childhood,

מלענות על שאלת ילדות שלי-

which is: How do you nature-nurture?

שאלת הגנטיקה מול הסביבה.

And so I'll go on. I'm already out of time,

כבר אוזל לנו הזמן.

but this is Michael Wigler, a very, very clever mathematician

בתמונה: מייקל וויגלר, מתמטיקאי מוכשר מאוד

turned physicist. And he developed a technique

שהפך לפיסיקאי, ופיתח טכניקה

which essentially will let us look at sample DNA

שאפשרה לנו לראות דוגמא של דנ"א

and, eventually, a million spots along it.

ולבסוף מיליוני דוגמאות.

There's a chip there, a conventional one. Then there's one

הנה שבב סטנדרטי. וכאן אחד

made by a photolithography by a company in Madison

שפותח על ידי חברת מדיסון

called NimbleGen, which is way ahead of Affymetrix.

שנקרא נימבלגין.

And we use their technique.

ואנו משתמשים בטכניקה שלהם

And what you can do is sort of compare DNA of normal segs versus cancer.

ומשווים בין דנ"א נורמלי לזה של תאי סרטן.

And you can see on the top

ואפשר לראות

that cancers which are bad show insertions or deletions.

שבסרטנים אגרסיבים יש שינויים.

So the DNA is really badly mucked up,

והדנ"א בהם פגום מאוד.

whereas if you have a chance of surviving,

אצל חולים ששורדים סרטן,

the DNA isn't so mucked up.

הדנ"א פגום פחות.

So we think that this will eventually lead to what we call

ואנו חושבים שזה יוביל בסופו של דבר

"DNA biopsies." Before you get treated for cancer,

ל"ביופסית דנ"א". לפני שתחילים את הטיפול בסרטן,

you should really look at this technique,

נסתכל על הדנ"א בעזרת הטכניקה הזו,

and get a feeling of the face of the enemy.

כדי לראות את פני האויב.

It's not a -- it's only a partial look, but it's a --

אמנם תתקבל תמונה חלקית בלבד,

I think it's going to be very, very useful.

אך אני חושב שזה יהיה מאוד מועיל.

So, we started with breast cancer

התחלנו עם סרטן השד

because there's lots of money for it, no government money.

כי יש לכך מימון חוץ ממשלתי רב

And now I have a sort of vested interest:

ויש לי עניין מיוחד

I want to do it for prostate cancer. So, you know,

בסרטן הערמונית.

you aren't treated if it's not dangerous.

אתה לא תטופל אם זה לא מסוכן.

But Wigler, besides looking at cancer cells, looked at normal cells,

וויגלר הביט על תאים רגילים, לא רק תאי סרטן,

and made a really sort of surprising observation.

וגילה דבר מעניין.

Which is, all of us have about 10 places in our genome

לכל אחד מאיתנו יש לפחות 10 מקומות בגנום

where we've lost a gene or gained another one.

שבהם איבדנו או רכשנו גן.

So we're sort of all imperfect. And the question is well,

אז אף אחד לא מושלם. וכנראה

if we're around here, you know,

אם אנחנו עדיין כאן,

these little losses or gains might not be too bad.

אז השינויים הללו לא נוראיים במיוחד.

But if these deletions or amplifications occurred in the wrong gene,

אך אם השינויים יהיו בגנים הלא נכונים

maybe we'll feel sick.

אולי נחלה.

So the first disease he looked at is autism.

והמחלה הראשונה שהבטנו עליה היתה אוטיזם.

And the reason we looked at autism is we had the money to do it.

כי היה לנו תקציב לכך.

Looking at an individual is about 3,000 dollars. And the parent of a child

להביט על אדם אחד עולה כ-3000 דולר.

with Asperger's disease, the high-intelligence autism,

הורים של לילד הלוקה בתסמונת אספרגר, סוג של אוטיזם,

had sent his thing to a conventional company; they didn't do it.

שלחו דגימה למעבדה קונבנציונאלית שלא הצליחה

Couldn't do it by conventional genetics, but just scanning it

על ידי גנטיקה רגילה, וכשסרקנו אותה

we began to find genes for autism.

מצאנו גנים לאוטיזם.

And you can see here, there are a lot of them.

יש רבים.

So a lot of autistic kids are autistic

אז הרבה ילדים אוטיסטים

because they just lost a big piece of DNA.

חולים במחלה כי חסר להם חלק גדול מהדנ"א.

I mean, big piece at the molecular level.

ברמה מולקולרית.

We saw one autistic kid,

ראינו אוטיסט אחד

about five million bases just missing from one of his chromosomes.

שחסרו לו חמישה מיליון בסיסים מאחד מהכרומוזומים.

We haven't yet looked at the parents, but the parents probably

לא בדקנו את ההורים, אך כנראה

don't have that loss, or they wouldn't be parents.

שלהורים לא חסר, אחרת הם לא היו הורים.

Now, so, our autism study is just beginning. We got three million dollars.

אנו רק בתחילת המחקר וקיבלנו 3 מיליון דולר.

I think it will cost at least 10 to 20 before you'd be in a position

אני חושב שזה יעלה 10-20 מיליון בטרם

to help parents who've had an autistic child,

נוכל לעזור להורים שיש להם ילד אוטיסט,

or think they may have an autistic child,

או חושבים שאולי יהיה להם ילד אוטיסט,

and can we spot the difference?

והאם נוכל להבחין בהבדל?

So this same technique should probably look at all.

הטכניקה הזו תאפשר לנו להביט על כולם.

It's a wonderful way to find genes.

דרך נפלאה למצוא גנים.

And so, I'll conclude by saying

ולסיום

we've looked at 20 people with schizophrenia.

הבטנו בעשרים חולי סכיזופרניה.

And we thought we'd probably have to look at several hundred

וחשבנו שנצטרך להביט במאות

before we got the picture. But as you can see,

לפני שראה את כל התמונה. אך כמו שאתם רואים,

there's seven out of 20 had a change which was very high.

לשבעה מתוך העשרים היה שינוי מאוד גדול.

And yet, in the controls there were three.

ובקבוצת הביקורת רק לשלושה.

So what's the meaning of the controls?

מה המשמעות של קבוצת ביקורת?

Were they crazy also, and we didn't know it?

האם גם הם "משוגעים" ולא ידענו זאת?

Or, you know, were they normal? I would guess they're normal.

או שהם היו "נורמלים"? להערכתי הם "נורמלים".

And what we think in schizophrenia is there are genes of predisposure,

אנו חושבים שבסכיזופרניה ישנם גנים לנטייה,

and whether this is one that predisposes --

ואם זהו הגן שמעניק את הנטייה

and then there's only a sub-segment of the population

אז רק לחלק מהאוכלוסיה

that's capable of being schizophrenic.

יש יכולת לפתח סכיזופרניה.

Now, we don't have really any evidence of it,

אין לנו עדות לכך,

but I think, to give you a hypothesis, the best guess

אבל אם אשער אז

is that if you're left-handed, you're prone to schizophrenia.

לשמאליים יש נטייה לסכיזופרניה.

30 percent of schizophrenic people are left-handed,

שלושים אחוז מהסכיזופרניים הם שמאליים.

and schizophrenia has a very funny genetics,

יש למחלה גנטיקה מצחיקה.

which means 60 percent of the people are genetically left-handed,

שישים אחוז מהחולים הם שמאליים גנטית,

but only half of it showed. I don't have the time to say.

אך רק חצי מהם יראו זאת. אין לי זמן...

Now, some people who think they're right-handed

חלק ממי שחושב שהוא ימני

are genetically left-handed. OK. I'm just saying that, if you think,

הוא שמאלי גנטית. אז מי שחושב

oh, I don't carry a left-handed gene so therefore my, you know,

אני לא נושא את הגנים לסכיזופרניה כי אני לא שמאלי,

children won't be at risk of schizophrenia. You might. OK?

אז ילדיי לא בסיכון. אז יתכן שכן. הבנתם?

(Laughter)

(צחוק)

So it's, to me, an extraordinarily exciting time.

אז זוהי תקופה מעניינת ביותר בשבילי.

We ought to be able to find the gene for bipolar;

התחייבנו למצוא את הגנים להפרעה דו-קוטבית,

there's a relationship.

ויש קשר.

And if I had enough money, we'd find them all this year.

ואם יהיה לנו מספיק כסף, נעשה זאת עוד השנה.

I thank you.

תודה.