How the magic of kindness helped me survive the Holocaust | Werner Reich

תרגום: yael ring עריכה: Shai Hakim

In the rather delightful book "The Little Prince,"

בספר המקסים "הנסיך הקטן",

there is a quotation, which says

יש ציטוט שאומר

"It's only with the heart that one can see rightly.

"אין לראות את הדברים היטב אלא דרך הלב.

What is essential is invisible."

כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין".

And while the author wrote these words sitting in a comfortable chair,

בעוד שהסופר כתב את המילים הללו כשהוא יושב בנוחות על כיסא,

somewhere in the United States,

איפשהו בארצות הברית,

I learned this very same lesson

למדתי את אותו הלקח

miles away in a filthy, dirty barrack

במרחק קילומטרים בצריף מטונף ומלוכלך

in an extermination camp in Poland.

במחנה השמדה בפולין.

It isn't the value or the size of a gift that truly matters,

זה לא השווי הכספי או גודל המתנה שבאמת חשובים,

it is how you hold it in your heart.

זה איך אתם שומרים אותה בלב.

When I was six years old,

כשהייתי בן שש,

my mother, my father, my sister and myself

אמא שלי, אבא שלי, אחותי ואני

left Jew-hating Germany, and we went to Yugoslavia.

עזבו את גרמניה שונאת היהודים, והלכנו ליוגוסלביה.

And we were in Yugoslavia for seven happy years,

וחיינו ביוגוסלביה במשך שבע שנים מאושרות,

and then Germany invaded Yugoslavia

ואז גרמניה פלשה ליוגוסלביה

and we suddenly were persecuted again,

ופתאום שוב היינו רדופים,

and I had to go into hiding.

והייתי צריך להתחבא.

And I was hiding for roughly two years

התחבאתי במשך קרוב לשנתיים

with a couple who had worked for the resistance movement.

אצל זוג שהיו חלק מתנועת ההתנגדות.

And I developed films, and I made enlargements.

ופיתחתי סרטי צילום, והכנתי הגדלות.

One day, when I was 15 years old,

יום אחד, כשהייתי בן 15,

I was arrested by the gestapo

נעצרתי על ידי הגסטפו

and beaten up,

והם היכו אותי,

and, for two months, dragged through various prisons,

ובמשך שנתיים עברתי בין בתי כלא שונים,

and eventually, I ended up

עד שבסופו של דבר הגעתי

in a 150-year-old fortress in Czechoslovakia,

למבצר בן 150 שנה בצ'כוסלובקיה,

which the Nazis had converted into a concentration camp.

שהנאצים הפכו למחנה ריכוז.

I was there for 10 months.

הייתי שם במשך עשרה חודשים.

I laid railroad tracks,

עבדתי בהנחת מסילות רכבת,

I exterminated vermin,

בהשמדת מזיקים,

I made baskets,

הכנתי סלים,

and after 10 months,

ואחרי עשרה חודשים,

about 2,000 of us were loaded into cattle cars,

כאלפיים מאתנו הועלו לקרונות משא,

the doors were closed, and we were shipped east.

הדלתות נסגרו והסיעו אותנו מזרחה.

For three days, we traveled like that,

במשך שלושה ימים, נסענו ככה,

and when we were unloaded,

וכשנתנו לנו לרדת,

we were smelling of urine and of feces,

הסרחנו משתן וצואה,

and we found ourselves in the Auschwitz extermination camp.

ומצאנו את עצמנו במחנה ההשמדה אושוויץ.

A camp that, by that time,

מחנה, שבאותו הזמן,

had murdered already over one million people

כבר רצח מעל למיליון איש

and sent them through the chimney into the sky.

ושלח אותם דרך הארובות לשמיים.

We arrived, we were stripped of all of our properties,

הגענו, לקחנו מאתנו את כל הרכוש שלנו,

whatever we had,

כל מה שהיה לנו,

and were given striped uniforms,

ונתנו לנו מדי פסים,

were given a tattoo on our arms,

שמו לנו קעקוע על הזרוע,

and we also were given the message

והעבירו לנו את המסר

that we would be there for exactly six months.

שאנחנו נשהה שם לשישה חודשים בדיוק.

And after that, we would leave the camp.

ולאחר מכן, נעזוב את המחנה.

Through the chimney.

דרך הארובה.

We were assigned to different barracks.

צוותנו לצריפים שונים.

And the barracks were filled with wooden bunks,

והצריפים היו מלאים בדרגשי עץ,

six people on each level,

ששה אנשים בכל קומה,

three people sleeping in one direction and three in the other direction,

שלושה אנשים ישנים בכיוון אחד, ושלושה בכיוון השני,

so whichever way you slept,

כך שבכל כיוון שבו ישנת,

you always had a pair of feet in your face.

תמיד היו לך זוג רגליים בפרצוף.

The man next to me was an extremely nice gentleman,

האדם שלידי היה אדם מאוד נחמד,

and he introduced himself as Mr. Herbert Levine.

והוא הציג את עצמו כמר הרברט לוין.

Mr. Levine was kind and polite to me.

מר לוין היה נחמד ונימוסי כלפי.

One day, when I came back from a work assignment,

יום אחד, כשחזרתי ממשימת עבודה,

I climbed up,

טיפסתי לדרגש,

I was at the top level of the three-tier bunk,

הייתי בדרגש העליון מבין השלושה,

and there was Mr. Levine with a deck of cards.

ושם ישב לו מר לוין עם חפיסת קלפים.

And he was shuffling these cards.

והוא ערבב את הקלפים.

And I couldn't understand it, you know,

ולא יכולתי להבין את זה, אתם יודעים,

having a deck of cards in Auschwitz

חפיסת קלפים באושוויץ

was like finding a gorilla in your bathroom.

היתה כמו למצוא גורילה במקלחת שלך.

(Laughter)

(צחוק)

You know, "What is he doing there?"

אתם יודעים, "מה הוא עושה שם?"

And then Mr. Levine turned to me

ואז מר לוין הסתובב אלי

and offered me the deck, and said, "Pick a card."

והגיש לי את החפיסה, ואמר "תבחר קלף".

So I picked a card,

אז בחרתי קלף,

and he performed a card trick for me.

והוא הראה לי תרגיל קלפים.

He performed a miracle.

הוא ביצע נס.

And I'd never seen a card trick before,

מעולם לא ראיתי תרגיל קלפים לפני כן,

and the man who performed it was sitting right there.

והאדם שביצע אותו ישב ממש שם.

And then Mr. Levine did the unthinkable.

ואז מר לוין עשה את הבלתי יאמן.

He actually explained the trick to me.

הוא ממש הסביר לי את התרגיל.

And the words got burned into my brain.

והמילים נצרבו במוחי.

And I remembered every single word,

וזכרתי כל מילה ומילה,

and from that day on,

ומאותו היום,

I practiced that trick every day.

התאמנתי על התרגיל בכל יום.

Although I didn't have any cards.

למרות שלא היו לי קלפים.

I just kept on practicing.

פשוט המשכתי להתאמן.

About three weeks later,

בערך שלושה שבועות לאחר מכן,

the entire camp, with the exception of a couple hundred of us,

המחנה כולו, למעט כמה מאות מאתנו,

were sent to the gas chambers.

נשלחו לתאי הגז.

I was sent to another camp where I worked in the stables,

אני נשלחתי למחנה אחר שם עבדתי באורוות,

and then, in January 1945,

ואז בינואר 1945,

when the Russians advanced,

כשהרוסים התקדמו,

60,000 of us were sent on a death march.

60 אלף מאתנו נשלחנו לצעדת המוות.

And we walked for three days, on and off,

וצעדנו במשך שלושה ימים, לסירוגין,

and in the middle of the winter,

ובאמצע החורף,

and by the time we arrived at a railroad siding,

ועד שהגענו לתחנת רכבת,

out of the 60,000 people,

מתוך 60 אלף איש,

15,000 had died.

15 אלף מתו.

And the rest of us were loaded into open railroad cars,

ואת כל השאר, העלו אותנו לקרונות רכבת פתוחים,

and for four days, shipped all the way from Poland down to Austria.

ובמשך ארבעה ימים, שלחו אותנו כל הדרך דרומה מפולין לאוסטריה.

And we found ourselves in a death camp,

ומצאנו את עצמנו במחנה מוות,

in a concentration camp called Mauthausen,

מחנה ריכוז שנקרא מאוטהאוזן,

which again was built like a fortress.

ששוב היה בנוי כמו מבצר.

And at that point, the SS abandoned us,

בנקודה הזאת הס.ס. זנחו אותנו,

and there was no food there,

ולא היה שם אף פירור של אוכל,

and there were thousands and thousands of bodies there.

והיו שם אלפים על אלפים של גופות.

I slept for three days next to a dead man,

ישנתי במשך שלושה ימים ליד גוויה של אדם,

just to get his ration of a tablespoon of moldy bread.

רק כדי לקבל את המכסה שלו של לחם מעובש.

And two days before the end of the war, May 5,

ויומיים לפני סוף מלחמה, ב-5 במאי,

we were liberated by American forces.

שוחררנו על ידי הכוחות האמריקאיים.

At that time, I was 17 years old,

באותו זמן, הייתי בן 17,

and I weighed 64 pounds.

ושקלתי 29 ק"ג.

And I hitchhiked back to Yugoslavia.

תפסתי טרמפים בחזרה ליוגוסלביה.

And when I came back to Yugoslavia,

וכשחזרתי ליוגוסלביה,

there was communism there,

היה שם קומוניזם,

there was no family there

לא היתה שם שום משפחה,

and there were no friends there.

ולא היו שם שום חברים.

I stayed there for two years,

נשארתי שם במשך שנתיים,

and after two years, I managed to escape to England.

ואחרי שנתיים, הצלחתי לברוח לאנגליה.

And when I came to England,

וכשבאתי לאנגליה,

I couldn't speak English,

לא יכולתי לדבר אנגלית,

I had no education, I had no skills.

לא היתה לי השכלה, לא היו לי כישורים,

I started working,

התחלתי לעבוד,

and about a year after I arrived in England,

וכשנה אחרי שהגעתי לאנגליה,

I bought myself a deck of cards.

קניתי לעצמי חפיסת קלפים.

And for the very first time,

ובפעם הראשונה,

I actually performed the trick

ביצעתי את התרגיל

that was shown to me in Auschwitz on top of a bunk bed.

שראיתי באושוויץ בדרגש בתוך צריף.

And it worked.

והוא הצליח.

It worked beautifully.

הוא הצליח באופן מדהים.

And I showed it to some friends of mine,

והראיתי אותו לכמה מהחברים שלי,

and they loved it.

והם אהבו אותו.

And I went to a magic store, and I bought some magic tricks,

והלכתי לחנות קסמים, וקניתי כמה תרגילי קסם,

and I showed them to my friends,

והראיתי אותם לחברים שלי,

and I bought some more magic tricks

וקניתי עוד כמה תרגילי קסם

and I showed it to them.

והראיתי גם אותם.

And then I bought some magic books, and I bought some more magic books.

ואז קניתי כמה ספרי קסמים, וקניתי עוד כמה ספרי קסמים.

There's a very, very thin line

יש קו דק מאוד

between a hobby and insanity.

בין תחביב לשגעון.

(Laughter)

(צחוק)

Anyway, I got married,

בכל מקרה, התחתנתי,

and I came to the United States,

והגעתי לארצות הברית,

and one of the first jobs that I had

ואחת העבודות הראשונות שלי

demanded from me to speak to small groups of people.

דרשה ממני לדבר בפני קבוצות קטנות של אנשים.

And I managed it, I was very good at it.

והצלחתי לעשות זאת, הייתי ממש טוב בזה.

And then, 25 years ago, I retired.

ואז, לפני 25 שנה יצאתי לגמלאות.

And I started speaking in schools.

והתחלתי לדבר בפני בתי ספר.

And the only reason why I could speak in schools

והסיבה היחידה בגללה יכולתי לדבר בבתי ספר

is because a very friendly man

היא כי אדם מאוד חברותי

showed a rather scared kid a card trick

הראה לילד די מפוחד תרגיל קלפים

in a concentration camp.

במחנה ריכוז.

This man who showed it to me, Mr. Levine,

האדם שהראה לי אותו, מר לוין,

had been a professional magician.

היה קוסם מקצועי.

He worked in Germany,

הוא עבד בגרמניה,

and when he came to Auschwitz, the SS knew who he was,

וכשהוא הגיע לאושוויץ, הס.ס. ידעו מי הוא,

so they gave him some cards,

אז הם נתנו לו חפיסת קלפים,

they gave him a piece of string,

הם נתנו לו חתיכת חוט,

they gave him some dice,

הם נתנו לו קוביות משחק,

and he performed for them.

והוא היה מציג בפניהם.

And then he also taught some of them.

ואז הוא גם לימד את חלקם.

He survived the war,

הוא שרד את המלחמה,

but his wife and his son died.

אבל אשתו ובנו מתו.

He came to the United States and performed in various venues,

הוא הגיע לארצות הברית והופיע במקומות שונים,

but I never met him again.

אבל מעולם לא פגשתי אותו שנית.

But the trick that he showed me stayed with me

אבל התרגיל שהוא הראה לי נשאר איתי

and enabled me to go around schools

ואפשר לי לבקר בבתי ספר שונים

and try to make this world just a little bit better.

ולנסות ולהפוך את העולם הזה לקצת יותר טוב,

So if you ever know somebody who needs help,

אז אם אתם שומעים על מישהו שזקוק לעזרה,

if you know somebody who is scared,

אם אתם מכירים מישהו שמפחד,

be kind to them.

תהיו אדיבים אליהם.

Give them advice,

תנו להם עצה,

give them a hug,

תנו להם חיבוק,

teach them a card trick.

למדו אותם תרגיל קלפים.

Whatever you are going to do,

מה שלא תעשו,

it's going to be hope for them.

זה ישמש להם לתקווה.

And if you do it at the right time,

ואם תעשו את זה בזמן הנכון,

it will enter their heart,

זה יכנס ללב שלהם,

and it will be with them wherever they go, forever.

וזה יישאר אתם לכל מקום אליו ילכו, לנצח.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)