Why we get mad -- and why it's healthy | Ryan Martin

תרגום: Yael Ring עריכה: Alsa Saal

Alright, so I want you to imagine that you get a text from a friend, and it reads ...

אני רוצה שתדמיינו שאתם מקבלים הודעת טקסט מחבר ובה כתוב --

"You will NOT believe what just happened. I'm SO MAD right now!"

"אתה לא תאמין מה קרה. אני כל כך כועס!"

So you do the dutiful thing as a friend, and you ask for details.

אז אתם עושים את המעשה הנאמן כחבר, ואתם מבקשים פרטים.

And they tell you a story about what happened to them

והוא מספר לכם סיפור על מה קרה לו

at the gym or at work or on their date last night.

במכון הכושר או בעבודה או במהלך הדייט אתמול.

And you listen and you try to understand why they're so mad.

ואתם מקשיבים ומנסים להבין למה הם כל כך כועסים.

Maybe even secretly judge whether or not they should be so mad.

אולי אפילו שופטים אותו בסתר אם בכלל יש כאן על מה לכעוס.

(Laughter)

(צחוק)

And maybe you even offer some suggestions.

ואוי אתם אפילו מציעים כמה הצעות.

Now, in that moment, you are doing essentially what I get to do every day,

באותו רגע, אתם בעצם מבצעים את מה שאני עושה בכל יום,

because I'm an anger researcher,

כי אני חוקר כעס,

and as an anger researcher, I spend a good part of my professional life --

וכחוקר כעס, אני מבלה את רוב חיי המקצועיים --

who am I kidding, also my personal life --

על מי אני עובד, גם את רוב חיי האישיים --

studying why people get mad.

במחקר על הסיבות לכך שאנשים כועסים.

I study the types of thoughts they have when they get mad,

אני חוקר את סוג המחשבות שיש להם כשהם כועסים,

and I even study what they do when they get mad,

ואני אפילו חוקר מה הם עושים כשהם כועסים,

whether it's getting into fights or breaking things,

בין אם זה להיכנס לריבים או לשבור חפצים,

or even yelling at people in all caps on the internet.

או אפילו לצעוק על אנשים באותיות גדולות באינטרנט.

(Laughter)

(צחוק)

And as you can imagine,

וכפי שאתם יכולים לנחש,

when people hear I'm an anger researcher,

כשאנשים שומעים שאני חוקר כעס,

they want to talk to me about their anger,

הם רוצים לדבר איתי על הכעס שלהם,

they want to share with me their anger stories.

הם רוצים לחלוק איתי את סיפורי הכעס שלהם.

And it's not because they need a therapist,

וזה לא בגלל שהם צריכים טיפול,

though that does sometimes happen,

למרות שזה קורה לפעמים,

it's really because anger is universal.

זה בעצם בגלל שכעס הוא אוניברסלי.

It's something we all feel and it's something they can relate to.

זה משהו שכולנו חווים וזה משהו שהם יכולים להתחבר אליו.

We've been feeling it since the first few months of life,

אנחנו חווים אותו כבר החל מהחודשים הראשונים לחיינו,

when we didn't get what we wanted in our cries of protests,

כשלא קיבלנו את מה שרצינו למרות הבכי והמחאה,

things like, "What do you mean you won't pick up the rattle, Dad,

דברים כמו, "מה זאת אומרת שלא תרים את הרעשן, אבא,

I want it!"

אני רוצה אותו!"

(Laughter)

(צחוק)

We feel it throughout our teenage years, as my mom can certainly attest to with me.

אנחנו חווים אותו לאורך שנות ההתבגרות, כפי שאמי בוודאי תוכל להעיד בקשר אליי.

Sorry, Mom.

מצטער, אמא.

We feel it to the very end.

אנו חווים אותו עד הסוף.

In fact, anger has been with us at some of the worst moments of our lives.

למעשה, הכעס היה איתנו בחלק מהרגעים הכי קשים של חיינו.

It's a natural and expected part of our grief.

זה חלק טבעי וצפוי באבל שלנו.

But it's also been with us in some of the best moments of our lives,

אבל זה גם נמצא אתנו בחלק מהרגעים הטובים ביותר בחיינו,

with those special occasions like weddings and vacations

באותם רגעים מיוחדים כמו חתונות וחופשות

often marred by these everyday frustrations --

שלרוב סובלים מתסכולים יומיומיים כמו --

bad weather, travel delays --

מזג אויר גרוע, עיכובים בטיסות --

that feel horrible in the moment,

שמרגישים נוראיים באותו הרגע,

but then are ultimately forgotten when things go OK.

אבל אז בסופו של דבר נשכחים כשהדברים מסתדרים.

I have a lot of conversations with people about their anger

יש לי הרבה שיחות עם אנשים על הכעס שלהם

and it's through those conversations that I've learned that many people,

ובאמצעות השיחות האלה למדתי שהרבה אנשים

and I bet many people in this room right now,

ואני מנחש שהרבה אנשים בחדר הזה עכשיו,

you see anger as a problem.

אתם רואים בכעס בעיה.

You see the way it interferes in your life,

אתם רואים את האופן בו הוא מפריע לחיים שלכם,

the way it damages relationships, maybe even the ways it's scary.

הדרך בה זה פוגע במערכות יחסים, אולי הדרכים בהם זה מפחיד.

And while I get all of that, I see anger a little differently,

ולמרות שאני מקבל את כל זה, אני רואה את הכעס באופן קצת שונה.

and today, I want to tell you something really important

היום אני רוצה לספר לכם משהו ממש חשוב

about your anger, and it's this:

על הכעס שלכם, והוא:

anger is a powerful and healthy force in your life.

כעס הוא כוח עוצמתי ובריא בחייכם.

It's good that you feel it.

זה טוב שאתם חשים בו.

You need to feel it.

אתם צריכים לחוש בו.

But to understand all that, we actually have to back up

אבל כדי להבין את כל זה, אנחנו צריכים לקחת צעד אחורה

and talk about why we get mad in the first place.

ולדבר על למה אנחנו כועסים מלכתחילה.

A lot of this goes back to the work of an anger researcher

הרבה מזה קשור למחקרו של חוקר כעס

named Dr. Jerry Deffenbacher, who wrote about this back in 1996

בשם ד"ר ג'רי דפנבאכר, שכתב על כך ב1996

in a book chapter on how to deal with problematic anger.

בפרק בספר על איך להתמודד עם כעס בעייתי.

Now, for most of us, and I bet most of you,

עבור רובנו, ואני מנחש שרובכם,

it feels as simple as this:

זה מרגיש פשוט כמו:

I get mad when I'm provoked.

אני כועס כשמתגרים בי.

You hear it in the language people use.

אתם יכולים לשמוע את זה בשפה של אנשים.

They say things like,

הם אומרים דברים כמו:

"It makes me so mad when people drive this slow,"

"זה כל כך מכעיס אותי כשאנשים נוהגים כל כך לאט",

or, "I got mad because she left the milk out again."

או "כעסתי בגלל שהיא שוב שכחה את החלב בחוץ".

Or my favorite,

או המשפט האהוב עלי,

"I don't have an anger problem -- people just need to stop messing with me."

"אין לי בעיית כעס -- אנשים פשוט צריכים להפסיק לעצבן אותי".

(Laughter)

(צחוק)

Now, in the spirit of better understanding those types of provocations,

כדי להבין יותר טוב את סוגי ההתגרויות האלה,

I ask a lot of people, including my friends and colleagues and even family,

אני שואל הרבה אנשים, כולל חברים, קולגות ואפילו בני משפחה שלי,

"What are the things that really get to you?

"מהם הדברים שממש מעצבנים אתכם?

What makes you mad?"

מה מכעיס אתכם?"

By the way, now is a good time to point out one of the advantages

דרך אגב, עכשיו יהיה זמן טוב להעלות את אחד היתרונות

of being an anger researcher

של היותי חוקר כעס

is that I've spent more than a decade generating a comprehensive list

שזה שאני ביליתי יותר מעשור ביצירת רשימה מקיפה

of all the things that really irritate my colleagues.

של כל הדברים שממש מעצבנים את הקולגות שלי.

Just in case I need it.

רק למקרה שאזדקק לזה.

(Laughter)

(צחוק)

But their answers are fascinating,

אבל התשובות שלהם מרתקות,

because they say things like,

כי הם אומרים דברים כמו,

"when my sports team loses,"

"כשקבוצת הספורט שלי מפסידה",

"people who chew too loudly."

"אנשים שלועסים בקול רם".

That is surprisingly common, by the way.

זה רווח באופן מפתיע, דרך אגב.

"People who walk too slowly," that one's mine.

"אנשים שהולכים לאט מדי", זה שלי.

And of course, "roundabouts."

וכמובן, "כיכרות תנועה".

Roundabouts --

כיכרות תנועה --

(Laughter)

(צחוק)

I can tell you honestly, there is no rage like roundabout rage.

אני יכול לספר לכם בכנות שאין כעס דומה לכעס על כיכרות תנועה.

(Laughter)

(צחוק)

Sometimes their answers aren't minor at all.

לפעמים התשובות שלהם לא זניחות כלל.

Sometimes they talk about racism and sexism and bullying

לפעמים הם מדברים על גזענות וסקסיזם ובריונות

and environmental destruction -- big, global problems we all face.

והרס סביבתי -- בעיות גדולות וגלובליות שכולנו מתמודדים אתן.

But sometimes,

אבל לפעמים,

their answers are very specific, maybe even oddly specific.

התשובות שלהם ממש ספציפיות, אולי אפילו מוזרות.

"That wet line you get across your shirt

"הקו הרטוב שנתפס בחולצה שלך

when you accidentally lean against the counter of a public bathroom."

כשאתה נשען בטעות על השיש בשירותים ציבוריים".

(Laughter)

(צחוק)

Super gross, right?

ממש דוחה, נכון?

(Laughter)

(צחוק)

Or "Flash drives: there's only two ways to plug them in,

או "זיכרון USB: יש רק שתי דרכים להכניס אותו למחשב,

so why does it always take me three tries?"

אז למה זה תמיד לוקח לי שלושה ניסיונות?"

(Laughter)

(צחוק)

Now whether it's minor or major, whether it's general or specific,

בין אם זה עניין קטן או גדול, עניין כללי או ספציפי,

we can look at these examples

אנחנו יכולים להסתכל בדוגמאות האלה

and we can tease out some common themes.

ואנחנו יכולים לסנן מהם כמה תמות כלליות.

We get angry in situations that are unpleasant,

אנחנו כועסים במצבים לא נעימים,

that feel unfair, where our goals are blocked,

שמרגישים לא הוגנים, בהם המטרות שלנו חסומות בפנינו,

that could have been avoided, and that leave us feeling powerless.

שניתן היה להימנע מהם, ושגורמים לנו להרגיש חסרי אונים.

This is a recipe for anger.

זה המתכון לכעס.

But you can also tell

אבל אפשר גם לראות

that anger is probably not the only thing we're feeling in these situations.

שכעס הוא סביר להניח לא הרגש היחיד שאותו אנחנו מרגישים במצבים האלה.

Anger doesn't happen in a vacuum.

כעס לא מתרחש בריק.

We can feel angry at the same time that we're scared or sad,

אנחנו יכולים להרגיש כעס ביחד עם רגשות של פחד או עצב,

or feeling a host of other emotions.

או יחד עם ערבוביה שלמה של רגשות.

But here's the thing:

אבל הנה העניין:

these provocations -- they aren't making us mad.

ההתגרויות האלה -- הם לא מה שמכעיסים אותנו.

At least not on their own,

לפחות לא בפני עצמן,

and we know that, because if they were,

ואנחנו יודעים את זה, בגלל שאם הם כן,

we'd all get angry over the same things, and we don't.

כולנו היו כועסים על אותם הדברים, אבל אנחנו לא.

The reasons I get angry are different than the reasons you get angry,

הסיבות בגללן אני כועס שונות מהסיבות בגללן אתם כועסים.

so there's got to be something else going on.

אז חייב להיות משהו אחר שקורה כאן.

What is that something else?

מה זה המשהו האחר הזה?

Well, we know what we're doing and feeling at the moment of that provocation matters.

אנחנו יודעים שמה שאנחנו עושים ומרגישים בזמן ההתגרות הוא בעל משמעות.

We call this the pre-anger state -- are you hungry, are you tired,

אנחנו קוראים לזה מצב הקדם-כעס -- האם אתה רעב, האם אתה עייף,

are you anxious about something else, are you running late for something?

האם אתה חש עצבנות לגבי משהו אחר, האם אתה מאחר למשהו?

When you're feeling those things,

כשאתה מרגיש את הדברים האלה,

those provocations feel that much worse.

ההתגרויות האלה מועצמות.

But what matters most is not the provocation,

אבל מה שהכי חשוב הם אינם ההתגרויות,

it's not the pre-anger state, it's this:

זה לא המצב הקדם-כעס, אלא:

it's how we interpret that provocation,

איך אנחנו מפרשים את ההתגרות,

it's how we make sense of it in our lives.

איך אנחנו מתאימים אותו לחיים שלנו.

When something happens to us,

כשמשהו קורה לנו,

we first decide, is this good or bad?

אנחנו קודם כל מחליטים האם זה טוב או רע?

Is it fair or unfair, is it blameworthy, is it punishable?

האם זה הוגן או לא הוגן, האם יש מקום לאשמה? האם זה בר הענשה?

That's primary appraisal, it's when you evaluate the event itself.

זאת הערכה ראשונית, זה כשאתה מעריך את האירוע עצמו.

We decide what it means in the context of our lives

אנחנו מחליטים מה המשמעות של האירוע בהקשר של חיינו

and once we've done that, we decide how bad it is.

וברגע שעשינו זאת אנחנו מחליטים עד כמה זה חמור.

That's secondary appraisal.

זאת ההערכה המשנית.

We say, "Is this the worst thing that's ever happened,

אנחנו אומרים, "האם זה הדבר החמור ביותר שקרה אי פעם,

or can I cope with this?

או האם אני יכול להתמודד עם זה?"

Now, to illustrate that, I want you to imagine you are driving somewhere.

כדי להדגים את זה, אני רוצה שתדמיינו שאתם נוסעים לאיפה שהוא.

And before I go any further, I should tell you,

ולפני שאני ממשיך אני צריך לספר לכם,

if I were an evil genius

אם הייתי גאון מרושע

and I wanted to create a situation that was going to make you mad,

ורציתי ליצור מצב שיכעיס אתכם,

that situation would look a lot like driving.

המצב הזה היה מאוד דומה לנהיגה.

(Laughter)

(צחוק)

It's true.

זה נכון.

You are, by definition, on your way somewhere,

אתם, בהגדרה, בדרך לאיפה שהוא,

so everything that happens -- traffic, other drivers, road construction --

אז כל מה שקורה -- פקקים, נהגים אחרים, עבודות בכביש --

it feels like it's blocking your goals.

מרגיש כאילו הם מעכבים אתכם בדרך למטרות שלכם.

There are all these written and unwritten rules of the road,

יש בכביש את כל החוקים הכתובים והלא כתובים,

and those rules are routinely violated right in front of you,

והחוקים האלה מופרים באופן קבוע ממש לפניכם,

usually without consequence.

בדרך כלל ללא השלכות.

And who's violating those rules?

ומי מפר את החוקים האלה?

Anonymous others, people you will never see again,

אחרים אנונימיים, אנשים שלעולם לא תראו שוב,

making them a very easy target for your wrath.

מה שהופך אותם למטרות קלות מאוד לכעס שלכם.

(Laughter)

(צחוק)

So you're driving somewhere, thus teed up to be angry,

אז אתם נוסעים להיכן שהוא, וכך במצב אידיאלי לכעס.

and the person in front of you is driving well below the speed limit.

והאדם שמולכם נוהג הרבה מתחת למהירות המותרת

And it's frustrating

וזה מתסכל

because you can't really see why they're driving so slow.

כי אתם לא ממש יכולים לראות למה הוא נוהג כל כך לאט.

That's primary appraisal.

זאת הערכה ראשונית.

You've looked at this and you've said it's bad and it's blameworthy.

הסתכלתם על המצב ואמרתם שזה חמור וזה בר האשמה.

But maybe you also decide it's not that big a deal.

ואולי אתם גם מחליטים שזה לא כזה עניין גדול.

You're not in a hurry, doesn't matter.

אתם לא ממהרים, זה לא משנה.

That's secondary appraisal -- you don't get angry.

זאת הערכה משנית -- אתם לא כועסים.

But now imagine you're on your way to a job interview.

אבל עכשיו דמיינו שאתם בדרככם לראיון עבודה.

What that person is doing, it hasn't changed, right?

מה שהאדם הזה עושה, זה לא השתנה, נכון?

So primary appraisal doesn't change; still bad, still blameworthy.

אז ההערכה הראשונית לא השתנתה; עדיין חמור, עדיין בר האשמה.

But your ability to cope with it sure does.

אבל היכולת שלכם להתמודד עם זה השתנתה בוודאות.

Because all of a sudden,

בגלל שפתאום

you're going to be late to that job interview.

אתם עומדים לאחר לראיון העבודה.

All of a sudden,

פתאום

you are not going to get your dream job,

אתם לא הולכים לקבל את משרת החלומות שלכם,

the one that was going to give you piles and piles of money.

זאת שתתן לכם ערימות של כסף.

(Laughter)

(צחוק)

Somebody else is going to get your dream job

מישהו אחר יקבל את משרת החלומות שלכם

and you're going to be broke.

ואתם הולכים להיות עניים.

You're going to be destitute.

אתם תהפכו לחסרי כל.

Might as well stop now, turn around, move in with your parents.

עדיף כבר לעצור כאן, להסתובב ולחזור לגור עם ההורים.

(Laughter)

(צחוק)

Why?

למה?

"Because of this person in front of me.

"בגלל האדם הזה שמולי.

This is not a person, this is a monster."

זה לא בן אדם זה מפלצת".

(Laughter)

(צחוק)

And this monster is here just to ruin your life.

והמפלצת הזאת כאן כדי להרוס את החיים שלכם.

(Laughter)

(צחוק)

Now that thought process,

התהליך המחשבתי הזה,

it's called catastrophizing, the one where we make the worst of things.

נקרא קטסטרופיזציה, בה אתם חוזים את הגרוע מכל.

And it's one of the primary types of thoughts that we know

וזה אחד מהסוגים המרכזיים של מחשבות שאנחנו יודעים

is associated with chronic anger.

שקשורים לכעס כרוני.

But there's a couple of others.

אבל יש עוד כמה אחרים.

Misattributing causation.

סיבתיות מוטעית.

Angry people tend to put blame where it doesn't belong.

אנשים כעוסים נוטים להטיל אשמה על דברים שאינם קשורים.

Not just on people,

לא רק על אנשים,

but actually inanimate objects as well.

אבל גם על חפצים דוממים למעשה.

And if you think that sound ridiculous,

ואם אתם חושבים שזה נשמע מגוחך,

think about the last time you lost your car keys and you said,

תחשבו על הפעם האחרונה בה איבדתם את מפתחות הרכב שלכם ואמרתם,

"Where did those car keys go?"

"לאן הם נעלמו?"

Because you know they ran off on their own.

כי אתם יודעים שהם ברחו מעצמם.

(Laughter)

(צחוק)

They tend to overgeneralize, they use words like "always,"

הם נוטים להכללות כלליות, הם משתמשים במילים כמו "תמיד",

"never," "every," "this always happens to me,"

"אף פעם", "כל הזמן", "זה תמיד קורה לי".

"I never get what I want"

"אני אף פעם לא מקבל את מה שאני רוצה".

or "I hit every stoplight on the way here today."

או "נתקעתי בכל רמזור בדרך לכאן היום".

Demandingness: they put their own needs ahead of the needs of others:

תובענות: הם מציבים את הצרכים שלהם לפני הצרכים של אחרים:

"I don't care why this person is driving so slow,

"לא אכפת לי למה האדם הזה נוהג כל כך לאט,

they need to speed up or move over so I can get to this job interview."

הם צריכים להאיץ או לזוז כדי שאוכל להגיע לראיון העבודה שלי".

And finally, inflammatory labeling.

ולבסוף, תיוג משלהב.

They call people fools, idiots, monsters,

הם קוראים לאנשים טיפשים, אידיוטים, מפלצות,

or a whole bunch of things I've been told I'm not allowed to say

או קובץ שלם של שמות שנאמר לי שאסור לי לומר

during this TED Talk.

בהרצאת הTED הזאת.

(Laughter)

(צחוק)

So for a long time,

במשך זמן רב,

psychologists have referred to these as cognitive distortions

פסיכולוגים התייחסו לאלה כעיוותים קוגניטיביים

or even irrational beliefs.

או אפילו אמונות לא רציונליות.

And yeah, sometimes they are irrational.

וכן, לפעמים הם לא רציונליים.

Maybe even most of the time.

אולי אפילו רוב הפעמים.

But sometimes, these thoughts are totally rational.

אבל לפעמים, המחשבות האלה הן רציונליות לחלוטין.

There is unfairness in the world.

יש אי- צדק בעולם.

There are cruel, selfish people,

ישנם אנשים אכזריים ואנוכיים,

and it's not only OK to be angry when we're treated poorly,

ולא רק שזה בסדר לכעוס כשמתנהגים אלינו באופן מחפיר,

it's right to be angry when we're treated poorly.

זה נכון לכעוס כשמתנהגים אלינו באופן מחפיר.

If there's one thing I want you to remember from my talk today, it's this:

אם יש משהו אחד שאני רוצה שתזכרו מההרצאה שלי היום, זה:

your anger exists in you as an emotion

הכעס שלכם קיים בכם כרגש

because it offered your ancestors, both human and nonhuman,

כי הוא סיפק לאבות אבותיכם, האנושיים והלא-אנושיים,

with an evolutionary advantage.

יתרון אבולוציוני.

Just as your fear alerts you to danger,

בדיוק כמו שהפחד שלכם מתריע בפני סכנה,

your anger alerts you to injustice.

הכעס שלכם מתריע בפני אי-צדק.

It's one of the ways your brain communicates to you

זה אחת הדרכים בהן המוח שלכם מעביר לכם את המסר

that you have had enough.

שהספיק לכם.

What's more, it energizes you to confront that injustice.

יותר מכך, זה ממריץ אתכם להתעמת עם אי הצדק הזה.

Think for a second about the last time you got mad.

תחשבו שניה על הפעם האחרונה בה כעסתם.

Your heart rate increased.

קצב הלב שלכם עלה.

Your breathing increased, you started to sweat.

הנשימה התקצרה, התחלתם להזיע.

That's your sympathetic nervous system,

זאת מערכת העצבים הסימפתית שלכם,

otherwise known as your fight-or-flight system,

הידועה גם בשם מערכת "הילחם או ברח" שלכם,

kicking in to offer you the energy you need to respond.

שמותנעת כדי לספק לכם את האנרגיה הדרושה לתגובה שלכם.

And that's just the stuff you noticed.

ואלה רק הדברים שאתם שמים לב אליהם.

At the same time, your digestive system slowed down so you could conserve energy.

במקביל, מערכת העיכול שלכם מאיטה כדי שתוכלו לשמר אנרגיה.

That's why your mouth went dry.

לכן הפה שלכם התייבש.

And your blood vessels dilated to get blood to your extremities.

וכלי הדם שלכם התרחבו כדי להזרים דם לגפיים שלכם.

That's why your face went red.

לכם הפנים שלכם האדימו.

It's all part of this complex pattern of physiological experiences

זה הכל חלק מהדפוס המורכב של חוויות פסיכולוגיות

that exist today

שקיימות גם כיום

because they helped your ancestors

כי הן סייעו לאבות אבותיכם

deal with cruel and unforgiving forces of nature.

להתמודד עם כוחות טבע אכזריים ובלתי סלחנית.

And the problem is that the thing your ancestors did

והבעיה היא שהדבר אותו אבות אבותיכם עשו

to deal with their anger,

כדי להתמודד עם הכעס שלהם,

to physically fight,

להילחם פיזית,

they are no longer reasonable or appropriate.

כבר אינו התגובה ההגיונית או ההולמת.

You can't and you shouldn't swing a club every time you're provoked.

אתם לא יכולים ולא כדאי שתניפו אלה בכל פעם שיתגרו בכם.

(Laughter)

(צחוק)

But here's the good news.

אבל הנה החדשות הטובות.

You are capable of something

אתם מסוגלים למשהו

your nonhuman ancestors weren't capable of.

שאבות אבותיהם הלא אנושיים לא היו מסוגלים לו.

And that is the capacity to regulate your emotions.

וזה היכולת לווסת את הרגשות שלכם.

Even when you want to lash out,

אפילו כשאתם רוצים להתפרץ,

you can stop yourself and you can channel that anger

אתם יכולים לעצור בעצמכם ואתם יכולים לתעל את הכעס הזה

into something more productive.

למשהו יותר חיובי.

So often when we talk about anger,

לעתים קרובות כשאנחנו מדברים על כעס,

we talk about how to keep from getting angry.

אנחנו מדברים על איך להימנע מכעס.

We tell people to calm down or relax.

אנחנו אומרים לאנשים להירגע.

We even tell people to let it go.

אנחנו אפילו אומרים לאנשים לשחרר.

And all of that assumes that anger is bad and that it's wrong to feel it.

כל זה יוצא מנקודת הנחה שכעס הוא שלילי ושזה לא נכון להרגיש אותו.

But instead, I like to think of anger as a motivator.

אבל במקום זאת, אני רוצה לחשוב על כעס כגורם מניע.

The same way your thirst motivates you to get a drink of water,

באותו אופן בו הצמא שלכם מניע אתכם לשתות מים,

the same way your hunger motivates you to get a bite to eat,

באותו אופן בו הרעב שלכם מניע אתכם לאכול משהו,

your anger can motivate you to respond to injustice.

הכעס שלכם יכול להניע אתכם להגיב לאי צדק.

Because we don't have to think too hard to find things we should be mad about.

כיוון שאנחנו לא חייבים לחקור לעומק כדי למצוא דברים שצריכים להכעיס אותנו.

When we go back to the beginning,

כשאנחנו חוזרים להתחלה,

yeah, some of those things, they're silly and not worth getting angry over.

כן, חלק מהדברים האלה, הם טיפשיים ולא כדאי לכעוס בגללם.

But racism, sexism, bullying, environmental destruction,

אבל גזענות, סקסיזם, בריונות, הרס סביבתי,

those things are real, those things are terrible,

הדברים האלה הם אמיתיים, הדברים האלה הם נוראיים,

and the only way to fix them is to get mad first

והדרך היחידה לתקן אותם היא קודם לכעוס

and then channel that anger into fighting back.

ואז לתעל את הכעס הזה למלחמה חזרה.

And you don't have to fight back with aggression or hostility or violence.

אתם לא צריכים להילחם חזרה בתוקפנות או בעוינות או באלימות.

There are infinite ways that you can express your anger.

יש אינספור דרכים שתוכלו לבטא את הכעס שלכם.

You can protest, you can write letters to the editor,

אתם יכולים למחות, אתם יכולים לכתוב מכתבים לעורך,

you can donate to and volunteer for causes,

אתם יכולים לתרום כסף ולהתנדב,

you can create art, you can create literature,

אתם יכולים ליצור אומנות, אתם יכולים לכתוב ספרות,

you can create poetry and music,

אתם יכולים לכתוב שירה ומוזיקה,

you can create a community that cares for one another

אתם יכולים להקים קהילה שתטפל אלה באלה

and does not allow those atrocities to happen.

ושלא תאפשר לזוועות האלה להתרחש.

So the next time you feel yourself getting angry,

אז בפעם הבאה שתרגישו שאתם כועסים,

instead of trying to turn it off,

במקום לנסות לכבות את הרגש,

I hope you'll listen to what that anger is telling you.

אני מקווה שתקשיבו למה שכעס הזה מספר לכם.

And then I hope you'll channel it into something positive and productive.

ואז אני מקווה שתתעלו את זה למשהו חיובי ומועיל.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)