Ben Saunders: Three things to know before you ski to the North Pole

מתרגם: eviatar edlerman מבקר: Ofer Eyal

This is me. My name is Ben Saunders.

זה אני. שמי הוא בן סונדרס.

I specialize in dragging heavy things

אני מתמחה בגרירת דברים כבדים

around cold places.

במקומות קרים.

On May 11th last year,

ב-11 במאי בשנה שעברה

I stood alone at the North geographic Pole.

עמדתי לבד בקוטב הצפוני הגיאוגרפי.

I was the only human being in an area

הייתי בן האדם היחידי בשטח השווה בגודלו

one-and-a-half times the size of America,

לפעם וחצי שטחה של אמריקה

five-and-a-half thousand square miles.

14,245 קילומטרים רבועים.

More than 2,000 people have climbed Everest.

יותר מ-2000 אנשים טיפסו על האוורסט.

12 people have stood on the moon.

12 אנשים עמדו על הירח

Including me, only four people

רק ארבע כולל אותי

have skied solo to the North Pole.

עשו סקי לבד לקוטב הצפוני.

And I think the reason for that --

ואני חושב שהסיבה לכך היא

(Applause)

[מחיאות כפיים]

-- thank you -- I think the reason for that is that it's -- it's --

--תודה רבה--אני חושב שהסיבה לכך היא

well, it's as Chris said, bonkers.

טוב, זה כמו שכריס אמר, מטורף

It's a journey that is right at the limit

זה מסע הנמצא בדיוק בקצה

of human capability.

היכולת האנושית

I skied the equivalent of 31 marathons

עשיתי סקי באורך המקביל ל 31 מרתונים

back to back. 800 miles in 10 weeks.

גב אל גב. 1287 קילומטרים ב 10 שבועות

And I was dragging all the food I needed,

וגררתי את כל האוכל לו הייתי זקוק

the supplies, the equipment, sleeping bag,

האספקה, הציוד, שק השינה,

one change of underwear -- everything I needed for nearly three months.

זוג תחתונים אחד להחלפה-- כל מה שהייתי צריך לכמעט שלושה חודשים

(Laughter)

(צחוק)

What we're going to try and do today, in the 16 and a bit minutes I've got left,

מה שאנחנו ננסה היום לעשות, ב 16 הדקות וקצת שנותרו לי

is to try and answer three questions. The first one is, why?

יהיה לנסות ולענות על שלוש שאלות. הראשונה היא למה?

The second one is,

השניה היא

how do you go to the loo at minus 40?

איך אתה הולך לשירותים במינוס 40.

"Ben, I've read somewhere that at minus 40,

"בן, קראתי באיזשהו מקום שבמינוס 40,

exposed skin becomes frostbitten in less than a minute, so how do you answer the call of nature?"

עור חשוף מקבל מכת קור תוך פחות מדקה, אז איך אתה עונה לקריאתו של הטבע?"

I don't want to answer these now. I'll come on to them at the end.

אני לא רוצה לענות על שאלות אלו עכשיו. אני אחזור אליהם בסוף.

Third one: how do you top that? What's next?

שאלה שלישית: איך אתה מתעלה על זה? מה הדבר הבא?

It all started back in 2001.

הכל התחיל ב 2001

My first expedition was with a guy called Pen Hadow -- enormously experienced chap.

המשלחת הראשונה שלי עם בחור בשם פן אהדו--בחור מנוסה מאד.

This was like my polar apprenticeship.

זה היה מסע החניכה שלי אל הקוטב.

We were trying to ski from this group of islands up here,

ניסינו לעשות סקי מקבוצת האיים הזאת פה למעלה,

Severnaya Zemlya, to the North Pole.

סברניה זמליה, אל הקוטב הצפוני.

And the thing that fascinates me about the North Pole,

והדבר שמרתק אותי לגבי הקוטב הצפוני,

geographic North Pole, is that it's slap bang in the middle of the sea.

הקוטב הצפוני הגיאוגרפי,זה שהוא נמצא במרכז הים.

This is about as good as maps get,

זה הכי טוב שהמפה יכולה להציע,

and to reach it you've got to ski literally

ובכדי להגיע לשם אתה צריך לגלוש

over the frozen crust,

על קרום קרח קפוא,

the floating skin of ice on the Artic Ocean.

קרום צף של קרח על האוקינוס הארקטי.

I'd spoken to all the experts.

דברתי עם כל המומחים.

I'd read lots of books. I studied maps and charts.

קראתי המון ספרים ולמדתי הרבה מפות וטבלאות.

But I realized on the morning of day one

אבל הבנתי בבוקר היום הראשון

that I had no idea exactly

שאין לי שום מושג

what I'd let myself in for.

למה הכנסתי את עצמי.

I was 23 years old. No one my age

הייתי בן 23. אף אחד בגיל שלי

had attempted anything like this,

לא ניסה שום דבר דומה לזה,

and pretty quickly, almost everything

ומהר מאד, כמעט כל מה

that could have gone wrong did go wrong.

שיכול היה להשתבש, השתבש.

We were attacked by a polar bear on day two.

הותקפנו ע"י דוב קוטב ביום השני.

I had frostbite in my left big toe.

קבלתי מכת קור בבוהן שמאל.

We started running very low on food. We were both pretty hungry, losing lots of weight.

התחיל להגמר לנו האוכל. שנינו היינו די רעבים ואיבדנו המון משקל.

Some very unusual weather conditions, very difficult ice conditions.

כל מיני תנאי מזג אוויר לא רגילים, תנאי קרח קשים מאד.

We had

היה לנו

decidedly low-tech communications.

ציוד תקשורת מיושן מאד.

We couldn't afford a satellite phone, so we had HF radio.

לא יכלנו להרשות לעצמו טלפון לוויני, אז היה לנו HF רדיו.

You can see two ski poles sticking out of the roof of the tent.

אתם יכולים לראות שני מקלות סקי בולטים החוצה מגג האוהל.

There's a wire dangling down either side.

הנה חוט משתלשל לשני הצדדים.

That was our HF radio antenna.

זו היתה האנטנה שלנו.

We had less than two hours

היה לנו פחות משעתיים

two-way communication with the outside world in two months.

של תקשורת דו כיוונית עם העולם החיצון במשך חודשיים.

Ultimately, we ran out of time.

בסופו של דבר, נגמר לנו הזמן.

We'd skied 400 miles. We were just over 200 miles left

עשינו סקי למרחק של 400 מייל. נשארו לנו קצת יותר מ 200 מייל

to go to the Pole, and we'd run out of time.

בכדי להגיע לקוטב, ונגמר לנו הזמן.

We were too late into the summer; the ice was starting to melt;

נכנסו עמוק מידי לתוך הקיץ, הקרח התחיל להינמס

we spoke to the Russian helicopter pilots on the radio,

דברנו ברדיו עם טייס המסוק הרוסי,

and they said, "Look boys, you've run out of time.

והם אמרו "תראו חבר'ה, נגמר לכם הזמן.

We've got to pick you up."

אנחנו באים לאסוף אתכם".

And I felt that I had failed, wholeheartedly.

הרגשתי שנכשלתי, בכל ליבי

I was a failure.

הייתי כישלון.

The one goal, the one dream I'd had

היעד היחיד, החלום היחיד שהיה לי

for as long as I could remember -- I hadn't even come close.

מאז שאני יכול לזכור- ואפילו לא הייתי קרוב.

And skiing along that first trip, I had two

במהלך הסקי בטיול הראשון, היו לי שתי

imaginary video clips that I'd replay over and over again in my mind

סירטוני וידיאו דימיוניים שחזרו שוב ושוב בראשי

when the going got tough, just to keep my motivation going.

כאשר הדרך היתה קשה, רק בכדי לשמור על המוטיבציה.

The first one was reaching the Pole itself.

הראשון היה להגיע לקוטב עצמו.

I could see vividly, I suppose,

יכולתי לראות בבהירות, אני מניח

being filmed out of the door of a helicopter, there was, kind of, rock music playing in the background,

שזה צולם מדלת מסוק, מוזיקת רוק מתנגנת ברקע,

and I had a ski pole with a Union Jack, you know, flying in the wind.

והיה לי מקל סקי עם דגל אנגליה, מתנופף ברוח.

I could see myself sticking the flag in a pole, you know --

יכולתי לראות את עצמי תוקע את הדגל בקוטב, אתם יודעים

ah, glorious moment -- the music kind of reaching a crescendo.

רגע נפלא--המוזיקה מגיעה לקרשנדו.

The second video clip

הסרטון השני

that I imagined was getting back to Heathrow airport,

שדימיינתי הוא שחזרתי חזרה לנמל התעופה היתרו

and I could see again, vividly,

ושוב יכולתי לראות בבהירות

the camera flashbulbs going off,

נורות המבזק של המצלמה

the paparazzi, the autograph hunters,

הפפרצי, ציידי החתימות,

the book agents coming to sign me up for a deal.

סוכני הספרים מגיעים בכדי להחתים אותי על עסקה.

And of course, neither of these things happened.

וודאי,בסופו של דבר אף אחד משני אלה לא קרה.

We didn't get to the Pole, and we didn't have any money

לא הגענו לקוטב ולא היה לנו כסף

to pay anyone to do the PR, so no one had heard

בכדי לשלם למישהו שיעשה לנו יחסי ציבור, ככה שאף אחד לא שמע

of this expedition.

על המשלחת.

And I got back to Heathrow. My mum was there; my brother was there;

וכשחזרתי להיתרו אימי הייתה שם, אחי היה שם

my granddad was there -- had a little Union Jack --

סבתי היתה שם-- היה לה דגל אנגליה קטן.

(Laughter)

(צחוק)

-- and that was about it. I went back to live with my mum.

וזה בערך הכל. חזרתי לגור עם אמא שלי.

I was physically exhausted,

הייתי מותש פיזית,

mentally an absolute wreck, considered myself a failure.

ושבר כלי מבחינה נפשית, החשבתי את עצמי ככישלון.

In a huge amount of debt personally to this expedition,

הייתי אישית בחובות עצומים על המשלחת הזאת,

and lying on my mum's sofa,

שכבתי על הספה של אמא שלי,

day in day out, watching daytime TV.

יום אחרי יום, רואה טלוויזיה.

My brother sent me a text message, an SMS --

אחי שלח לי מסרון, זה

it was a quote from the "Simpsons." It said,

היה ציטוט מהסימפסון. זה אמר,

"You tried your hardest and failed miserably.

"ניסתי כמיטב יכולתך ונכשלת כישלון חרוץ.

The lesson is: don't even try."

השיעור הוא: אל תנסה אפילו."

(Laughter)

(צחוק)

Fast forward three years. I did eventually get off the sofa,

בהילוך מהיר שלוש שנים קדימה, בסוף קמתי מהספה,

and start planning another expedition. This time,

והתחלתי לתכנן משלחת נוספת. הפעם,

I wanted to go right across, on my own this time,

רציתי לחצות מצד לצד, לבד הפעם,

from Russia, at the top of the map,

מרוסיה, בצד העליון של המפה,

to the North Pole, where the sort of kink in the middle is,

עד הקוטב הצפוני, איפה שנמצא העיקול במרכז,

and then on to Canada.

ומשם לקנדה.

No one has made a complete crossing of the Arctic Ocean on their own.

אף אחד לא חצה את האוקינוס הארקטי לבד.

Two Norwegians did it as a team in 2000. No one's done it solo.

שני נורווגים עשו את זה ב 2000. אף אחד לא עשה את זה לבד.

Very famous, very accomplished Italian mountaineer,

מטפס הרים איטלקי מאד מפורסם מאד

Reinhold Messner, tried it in 1995,

ריינולד מסנר, ניסה את זה ב 1995

and he was rescued after a week.

והוא חולץ אחרי שבוע.

He described this expedition as 10 times

הוא תאר את המסע הזה כפי 10

as dangerous as Everest.

יותר מסוכן מהאוורסט.

So for some reason, this was what I wanted to have a crack at,

ומאיזשהי סיבה זה מה שרציתי לעשות.

but I knew that even to stand a chance of getting home in one piece,

אבל ידעתי שבכדי שיהיה לי איזשהו סיכוי לחזור הביתה בחתיכה אחת,

let alone make it across to Canada,

ועוד לחצות כל הדרך לקנדה,

I had to take a radical approach.

הייתי חייב לנקוט בגישה קיצונית.

This meant everything from perfecting the

זה אמר הכל: החל מהשבחת

sawn-off, sub-two-gram toothbrush,

מברשת השינים המנוסרת במשקל של פחות משני גרם

to working with one of the world's leading nutritionists

ועד לעבודה עם אחד מתזונאים הטובים בעולם

in developing a completely new,

על פיתוח אסטרטגיה חדשה לגמרי,

revolutionary nutritional strategy from scratch:

אסטרטגית תזונה מהפכנית מאפס

6,000 calories a day.

6000 קלוריות ליום.

And the expedition started in February last year.

והמסע החלה בפברואר שנה שעברה.

Big support team. We had a film crew,

צוות תמיכה גדול. היה לנו צוות צילום,

a couple of logistics people with us,

כמה אנשי לוגיסטיקה,

my girlfriend, a photographer.

חברה שלי, צלם.

At first it was pretty sensible. We flew British Airways to Moscow.

טסנו בריטיש איירוייז למוסקבה.

The next bit in Siberia to Krasnoyarsk,

הצעד הבא היה מסיביר לקרסנויארסק,

on a Russian internal airline called KrasAir,

בטיסה רוסית פנימית בחברה הנקראת קראשאייר,

spelled K-R-A-S.

מאוויית ק-ר-א-ש.

The next bit, we'd chartered a pretty elderly Russian plane

צעד הבא, שכרנו מטוס רוסי די וותיק

to fly us up to a town called Khatanga,

שיטיס אותנו לעיר הנקראת קטנדה,

which was the sort of last bit of civilization.

שהייתה סוג של סוף הצויליזציה.

Our cameraman, who it turned out was a pretty nervous flier at the best of times,

הצלם שלנו, שהתגלה כנוסע די לחוץ במקרה הטוב,

actually asked the pilot, before we got on the plane, how long this flight would take,

ממש שאל את הטייס, לפני שנכנסו למטוס, כמה זמן הטיסה תמשך?

and the pilot -- Russian pilot -- completely deadpan, replied,

והטייס-טייס רוסי- בפנים חסרי הבעה ענה,

"Six hours -- if we live."

6 שעות- אם נחיה.

(Laughter)

(צחוק)

We got to Khatanga.

הגענו לקטנגה.

I think the joke is that Khatanga isn't the end of the world,

אני חושב שהבדיחה היא שקטנדה אינה סוף העולם,

but you can see it from there.

אבל אתה יכול לראות אותו משם.

(Laughter)

(צחוק)

It was supposed to be an overnight stay. We were stuck there for 10 days.

זו היתה אמורה להיות שהייה של לילה אחד. נתקענו שם 10 ימים.

There was a kind of vodka-fueled pay dispute between

היה שם סוג של סכסוך על תשלום וודקה\דלק בין

the helicopter pilots and the people that owned the helicopter,

טייסי המטוס והאנשים שהיו בעלי המטוס,

so we were stuck. We couldn't move.

אז אנחנו נתקענו. לא יכולנו לזוז.

Finally, morning of day 11, we got the all-clear,

לבסוף, בבוקר היום ה11, קיבלנו אור ירוק,

loaded up the helicopters -- two helicopters flying in tandem --

העמסנו את המסוקים- שני מסוקים טסים במבנה--

dropped me off at the edge of the pack ice.

שהורידו אותי בקצה גוש הקרח.

We had a frantic sort of 45 minutes of filming,

היו לנו 45 דקות מטורפות של צילומים

photography; while the helicopter was still there,

כשהמסוק עדיין היה שם

I did an interview on the satellite phone;

התראיינתי בטלפון הלוויני

and then everyone else climbed back into the helicopter,

וכל היתר טיפסו חזרה למסוק

wham, the door closed, and I was alone.

וואם,הדלת נסגרה, והייתי לבד.

And I don't know if words will ever quite do that moment justice.

ואני לא יודע אם אי פעם אמצא מילים לתאר את הרגע הזה

All I could think about was running back up to the door,

כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה על לרוץ חזרה לדלת

banging on the door, and saying, "Look guys,

לדפוק על הדלת ולומר "תראו חברה

I haven't quite thought this through."

לא חשבתי על זה עד הסוף."

(Laughter)

(צחוק)

To make things worse, you can just see the white dot

ובכדי לעשות את הדברים גרוע יותר, אתם יכולים לראות נקודה לבנה

up at the top right hand side of the screen; that's a full moon.

למעלה בפינה הימנית של המסך זה ירח מלא

Because we'd been held up in Russia, of course,

בגלל שעוכבנו ברוסיה, כמובן,

the full moon brings the highest and lowest tides;

הירח המלא מביא איתו את הגאות הגבוה והנמוכה ביותר

when you're standing on the frozen surface of the sea,

כשאתה עומד על פני השטח הקפואים של הים

high and low tides generally mean

גאות ושפל גבוהים אומרים בעיקר

that interesting things are going to happen -- the ice is going to start moving around a bit.

שדברים מעניינים הולכים לקרות־־הקרח יתחיל לזוז סביב

I was, you can see there, pulling two sledges.

סחבתי־ כמו שאתם יכולים לראות־ שתי מזחלות

Grand total in all, 95 days of food and fuel,

סך הכל 95 ימים של אוכל ודלק

180 kilos -- that's almost exactly 400 pounds.

180 קילו־־ זה כמעט 400 פאונד

When the ice was flat or flattish,

כשהקרח היה שטוח

I could just about pull both.

יכולתי בקושי לסחוב את שתיהן

When the ice wasn't flat, I didn't have a hope in hell.

כשהקרח לא היה שטוח לא היה לי שום סיכוי

I had to pull one, leave it, and go back and get the other one.

הייתי צריך לסחוב אחת־ להשאיר אותה־ ולחזור לשניה

Literally scrambling through what's called pressure ice --

פשוט הלכתי הלוך וחזור דרך מה שנקרא קרח דחוס

the ice had been smashed up under the pressure of the currents of the ocean,

הקרח נמחץ תחת הזרמים של האוקינוס

the wind and the tides.

הרוחות הגאות והשפל

NASA described the ice conditions last year as the worst since records began.

נאסא תיארו את תנאי הקרח בשנה שעברה כגרועים ביותר שהיו מאז שיש רישומים בנושא.

And it's always drifting. The pack ice is always drifting.

וקרח כל הזמן נסחף גוש הקרח כל הזמן נסחף.

I was skiing into headwinds for nine

עשיתי סקי לתוך רוח חזיתית

out of the 10 weeks I was alone last year,

9 מתוך 10 שבועות שהייתי לבד בשנה שעברה

and I was drifting backwards most of the time.

נסחפתי לאחור רוב הזמן

My record was minus 2.5 miles.

השיא שלי היה מינוס שניים וחצי מייל

I got up in the morning, took the tent down, skied north for seven-and-a-half hours,

קמתי בבוקר־ פרקתי את האוהל־ עשיתי סקי צפונה במשך שבע וחצי שעות

put the tent up, and I was two and a half miles further back

הרכבתי את האוהל בחזרה והייתי שניים וחצי מייל אחורה

than when I'd started.

מאיפה שהתחלתי

I literally couldn't keep up with the drift of the ice.

פשוט לא יכולתי לעמוד בקצב בו הקרח היה נסחף

(Video): So it's day 22.

(וידיאו) אז זה היום ה 22

I'm lying in the tent, getting ready to go.

אני שוכב באוהל מתכונן לצאת

The weather is just appalling --

מזג האויר פשוט מחריד

oh, drifted back about five miles

נסחפתי לאחור חמישה מייל

in the last -- last night.

בלילה האחרון

Later in the expedition, the problem was no longer the ice.

יותר מאוחר במסע הבעיה לא היתה הקרח

It was a lack of ice -- open water.

היא הייתה המחסור בקרח -- מים פתוחים

I knew this was happening. I knew the Artic was warming.

ידעתי שזה הולך לקרות. ידעתי שהאזור הארקטי מתחמם

I knew there was more open water. And I had a secret weapon up my sleeve.

ידעתי שהיו יותר מים פתוחים והיה לי נשק סודי בשרוול

This was my little bit of bio-mimicry.

זה היה טכניקה קטנה של חיקוי בעלי חיים

Polar bears on the Artic Ocean move in dead straight lines.

דובי קוטב באוקינוס הארקטי נעים בקווים ישרים

If they come to water, they'll climb in, swim across it.

אם הם מגיעים למים הם מטפסים פנימה ושוחים לצד השני

So we had a dry suit developed -- I worked with a team in Norway --

אז פיתחנו חליפה יבשה -- עבדתי עם קבוצה בנורווגיה --

based on a sort of survival suit --

מבוססת על סוג של חליפת השרדות --

I suppose, that helicopter pilots would wear --

שאני מניח שטייסי מסוק לובשים --

that I could climb into. It would go on over my boots, over my mittens,

שאני יכול הייתי להיכנס אליה. היא עלתה מעל מגפי, מעל הכפפות,

it would pull up around my face, and seal pretty tightly around my face.

היא כיסתה פני ואטמה די טוב סביב הפנים.

And this meant I could ski

וזה אמר שאני יכול לעשות סקי

over very thin ice,

מעל קרח דק מאד

and if I fell through, it wasn't the end of the world.

ואם אפול פנימה, זה לא יהיה סוף העולם.

It also meant, if the worst came to the worst,

ובנוסף, במקרה הכי גרוע,

I could actually jump in and swim across

אני פשוט אוכל לקפוץ ולשחות לצד השני

and drag the sledge over after me.

ולגרור את המזחלת אחרי.

Some pretty radical technology,

טכנולוגיה די מהפכנית,

a radical approach --but it worked perfectly.

גישה קיצונית -- אבל היא עבדה מושלם.

Another exciting thing we did last year

עוד דבר מוצלח שעשינו שנה שעברה

was with communications technology.

היה עם ציוד התקשורת.

In 1912, Shackleton's Endurance expedition --

ב 1912 במשלחת של שקלטון

there was -- one of his crew, a guy called Thomas Orde-Lees.

היה בחור אחד שנקרא תומס אורד ליס

He said, "The explorers of 2012,

הוא אמר "החוקרים של 2012

if there is anything left to explore,

אם ישאר מה לחקור,

will no doubt carry pocket wireless telephones

יסחבו ללא ספק טלפונים אלחוטיים בכיסים

fitted with wireless telescopes."

שעליהם מורכבים טלסקופים אלחוטיים."

Well, Orde-Lees guessed wrong by about eight years. This is my pocket wireless telephone,

טוב אורד ליס טעה בערך בשמונה שנים. זה הטלפון האלחוטי שיש לי בכיס,

Iridium satellite phone.

טלפון לוויני מסוג אירדיום.

The wireless telescope was a digital camera I had tucked in my pocket.

הטלסקופ האלחוטי היה מצלמה דיגיטלית ששכבה בכיס שלי.

And every single day of the 72 days I was alone on the ice,

ובכל יום מתוך 72 הימים שבהם הייתי לבד על הקרח

I was blogging live from my tent,

כתבתי בבלוג שלי מהאוהל,

sending back a little diary piece,

שולח כתבות קטנות ליומן,

sending back information on the distance I'd covered --

שולח מידע על המרחק שעברתי

the ice conditions, the temperature --

תנאי הקרח, הטמפרטורה --

and a daily photo.

ותמונה יומית.

Remember, 2001,

זיכרו ב 2001

we had less than two hours radio contact with the outside world.

היו לנו פחות משעתיים של תקשורת רדיו עם העולם החיצון.

Last year, blogging live from an expedition

שנה שעברה כתבתי בבלוג ישר ממסע

that's been described as 10 times as dangerous as Everest.

שתואר כמסוכן פי 10 מהאוורסט.

It wasn't all high-tech. This is navigating

לא הכל היה הי טק. זה ניווט

in what's called a whiteout.

קוראים לזה וויט אוט

When you get lots of mist, low cloud, the wind starts blowing the snow up.

כשיש לך הרבה ערפל, עננות נמוכה, הרוח מתחילה להרים את השלג.

You can't see an awful lot. You can just see, there's a yellow

אתה לא יכול לראות יותר מידי. אתם יכולים לראות את

ribbon tied to one of my ski poles.

הסרט הצהוב שקשור לאחד ממקלות הסקי שלי.

I'd navigate using the direction of the wind.

נווטתי בעזרת כיוון הרוח.

So, kind of a weird combination of high-tech and low-tech.

סוג של שילוב מוזר בין טכנולוגיה מתקדמת לטכנולוגיה ישנה.

I got to the Pole on the 11th of May.

הגעתי לקוטב ב 11 במאי.

It took me 68 days to get there from Russia,

זה לקח לי 68 יום להגיע לשם מרוסיה

and there is nothing there.

ולא היה שם כלום.

(Laughter).

(צחוק)

There isn't even a pole at the Pole. There's nothing there,

לא היה אפילו מקל (קוטב באנגלית) בקוטב. לא היה שם כלום,

purely because it's sea ice. It's drifting.

בדיוק בגלל שזה ים מוכסה בקרח, זה נסחף.

Stick a flag there, leave it there, pretty soon it will drift off, usually towards Canada or Greenland.

תקע שם דגל, תשאיר אותו שם, מהר מאד הוא יסחף בד"כ לכיוון קנדה או גרינלנד.

I knew this, but I was expecting something.

ידעתי את זה אבל ציפיתי למשהו.

Strange mixture of feelings: it was extremely warm by this stage,

תערובת מוזרה של רגשות: כבר היה חם למדי בשלב הזה,

a lot of open water around, and

הרבה מים פתוחים מסביב,

of course, elated that I'd got there under my own steam,

וכמובן התרוממות רוח, כי הגעתי לשם בכוחות עצמי,

but starting to really realize

אבל מתחיל לעכל

that my chances of making it all the way across to Canada,

שהסיכוי שלי להגיע כל הדרך עד קנדה

which was still 400 miles away,

שעדיין היתה במרחק 400 מייל

were slim at best.

היו קלושים במקרה הטוב.

The only proof I've got that I was there

ההוכחה היחידה שיש לי שהייתי שם

is a blurry photo of my GPS, the little satellite navigation gadget.

זאת התמונה המטושטשת של ה GPS שלי. אביזר הניווט הלוויני.

You can just see --

אתם יכולים לראות --

there's a nine and a string of zeros here.

יש שם 9 ושורת אפסים ברצף.

Ninety degrees north -- that is slap bang in the North Pole.

90 מעלות צפון, זה בדיוק הקוטב הצפוני.

I took a photo of that. Sat down on my sledge. Did a sort of video diary piece.

לקחתי תמונה של זה. ישבתי על המזחלת שלי. עשיתי סוג של יומן וידיאו קצר.

Took a few photos. I got my satellite phone out.

צילמתי כמה תמונות. הוצאתי את הטלפון הלוויני.

I warmed the battery up in my armpit.

חממתי את הבטריה בבית השחי.

I dialed three numbers. I dialed my mum.

חייגתי שלושה מספרים. חייגתי לאמא שלי.

I dialed my girlfriend. I dialed the CEO of my sponsor.

חייגתי לחברה שלי, חייגתי למנכ"ל של הספונסר שלי.

And I got three voicemails.

וקבלתי שלושה משיבונים.

(Laughter)

(צחוק)

(Video): Ninety.

(וידאו): 90.

It's a special feeling.

זאת היתה הרגשה מיוחדת

The entire planet

כל כדור הארץ

is rotating

מסתובב

beneath my feet.

מתחת לרגליים שלי.

The -- the whole world underneath me.

כל העולם מתחתי.

I finally got through to my mum. She was at the queue of the supermarket.

בסוף תפסתי את אמא שלי.היא עמדה בתור בסופרמרקט.

She started crying. She asked me to call her back.

היא התחיל לבכות. היא בקשה ממני לחזור אליה.

(Laughter)

(צחוק).

I skied on for a week past the Pole.

המשכתי לעשות סקי שבוע נוסף אחרי הקוטב.

I wanted to get as close to Canada as I could

רציתי להגיע הכי קרוב לקנדה שיכולתי

before conditions just got too dangerous to continue.

לפני שהתנאים יהיו מסוכנים מדי בכדי להמשיך.

This was the last day I had on the ice.

זה היה היום האחרון שלי על הקרח.

When I spoke to the -- my project management team,

כאשר דברתי אם מנהלי הפרויקט שלי,

they said, "Look, Ben, conditions are getting too dangerous.

הם אמרו "תראה בן, התנאים נעשים מסוכנים מידי.

There are huge areas of open water just south of your position.

יש אזורים ענקיים של מים פתוחים מדרום למיקום שלך.

We'd like to pick you up.

אנחנו רוצים לאסוף אותך.

Ben, could you please look for an airstrip?"

בן האם אתה יכול לחפש מסלול נחיתה?"

This was the view outside my tent

זה היה המראה מחוץ לאוהל שלי

when I had this fateful phone call.

כאשר קיימתי את שיחת הטלפון הגורלית הזו.

I'd never tried to build an airstrip before. Tony, the expedition manager, he said,

מעולם לא ניסיתי לבנות מסלול נחיתה לפני כן.טוני, מנהל המשלחת אמר,

"Look Ben, you've got to find 500 meters of

"תראה בן, אתה חייב למצוא 500 מטר של

flat, thick safe ice."

קרח עבה,שטוח ובטוח."

The only bit of ice I could find --

חתיכת הקרח היחידה שיכלתי למצוא --

it took me 36 hours of skiing around trying to find an airstrip --

זה לקחת לי 36 שעות של סקי בנסיון לאתר מסלול נחיתה --

was exactly 473 meters. I could measure it with my skis.

בדיוק 473 מטר. מדדתי את זה בעזרת מקלות הסקי שלי.

I didn't tell Tony that. I didn't tell the pilots that.

לא ספרתי לטוני. לא ספרתי את זה לטייסים.

I thought, it'll have to do.

חשבתי שזה יאלץ להספיק.

(Video): Oh, oh, oh, oh, oh, oh.

(וידאו): או, או, או, או, או, או,

It just about worked. A pretty dramatic landing --

זה עבד. נחיתה די דרמטית --

the plane actually passed over four times,

המטוס עבר מעל המסלול 4 פעמים,

and I was a bit worried it wasn't going to land at all.

ואני קצת דאגתי שהוא לא הולך לנחות בכלל.

The pilot, I knew, was called Troy. I was expecting someone called Troy

ידעתי שלטייס קוראים טרוי. ציפיתי שמישהו שנקרא טרוי

that did this for a living to be a pretty tough kind of guy.

שטס למחייתו יהיה בחור קשוח למדי.

I was bawling my eyes out by the time the plane landed -- a pretty emotional moment.

יצאו לי העינים מהחורים בפעם שהמטוס נחת, רגע די חזק.

So I thought, I've got to compose myself for Troy.

חשבתי אני צריך להכין את עצמי לקראת המפגש עם טרוי

I'm supposed to be the roughty toughty explorer type.

אני אמור להיות החוקר מהסוג הקשוח ומחוספס.

The plane taxied up to where I was standing.

המטוס נע לעבר המקום בו עמדתי.

The door opened. This guy jumped out. He's about that tall. He said, "Hi, my name is Troy."

הדלת נפתחה. הבחור הקפץ החוצה. הוא היה בערך בגובה הזה. הוא אמר "הי השם שלי הוא טרוי".

(Laughter).

(צחוק)

The co-pilot was a lady called Monica.

טייסת המשנה היתה בחורה בשם מוניקה.

She sat there in a sort of hand-knitted jumper.

היא ישבה שם לבושה במעין סוודר סרוג-ביד.

They were the least macho people I've ever met, but they made my day.

הם היו האנשים הכי פחות מצ'ואים שאי פעם פגשתי, אבל הם עשו לי את היום.

Troy was smoking a cigarette on the ice;

טרוי -- טרוי עישן סיגריה על הקרח,

we took a few photos. He

הוא צילם מספר תמונות. הוא --

climbed up the ladder. He said, "Just -- just get in the back."

טיפס חזרה על הסולם. הוא אמר "פשוט -- פשוט כנס אחורה."

He threw his cigarette out as he got on the front,

הוא זרק את הסיגריה החוצה כשנכנס קדימה,

and I climbed in the back.

ואני טיפסתי לחלק האחורי של המטוס.

(Laughter)

(צחוק)

Taxied up and down the runway a few times,

המטוס נסע הלוך חזור על המסלול כמה פעמים,

just to flatten it out a bit, and he said, "Right, I'm going to --

קצת לשטח אותו, והוא אמר "טוב אני עומד --

I'm going to give it a go." And he --

אני הולך לנסות את זה." ואז הוא --

I've now learned that this is standard practice, but it had me worried at the time.

עכשיו למדתי שזה התרגולת הרגילה, אבל בזמנו זה די הדאיג אותי.

He put his hand on the throttle.

הוא שם את היד שלו על המצערת.

You can see the control for the engines is actually on the roof of the cockpit.

אתם יכולים לראות שהשליטה על המנועים נמצאת בכלל על הגג של תא הטייס.

It's that little bar there. He put his hand on the throttle.

זה המוט הקטן הזה שם. הוא שם את היד על המצערת.

Monica very gently put her hand sort of on top of his.

מוניקה בעדינות שמה את היד שלה על שלו.

I thought, "God, here we go. We're, we're -- this is all or nothing."

ואני חשבתי "אלוהים הנה זה בא, זה הכל או כלום."

Rammed it forwards. Bounced down the runway. Just took off.

שועטים קדימה. קופצים על המסלול ולבסוף ממריאים.

One of the skis just clipped a pressure ridge at the end of the runway,

אחד המגלשיים מקצצים רכס של קרח לחוץ בסוף המסלול,

banking. I could see into the cockpit, Troy battling the controls,

פונים. יכולתי לראות לתוך תא הטייס, טרוי נאבק בהגאים,

and he just took one hand off, reached back,

והוא בדיוק מוריד יד אחת, שולח אותה לאחור,

flipped a switch on the roof of the cockpit,

מזיז את הכפתור על הגג של תא הטייס,

and it was the "fasten seat belt" sign you can see on the wall.

וזה היה שלט "הדקו את חגורות הביטחות" שאתם יכולים לראות פה על הקיר.

(Laughter)

(צחוק)

And only from the air did I see the big picture.

ורק מן האויר יכולתי לראות את התמונה הגדולה.

Of course, when you're on the ice, you only ever see one obstacle at a time,

כמובן, כשאתה על הקרח, אתה יכול לראות רק מכשול אחד בכל פעם,

whether it's a pressure ridge or there's a bit of water.

בין אם זה רכס של קרח לחוץ או מים פתוחים.

This is probably why I didn't get into trouble about the length of my airstrip.

וזה בטח הסיבה מדוע לא נכנסתי לצרות על בחירת מסלול נחיתה קצר מידי.

I mean, it really was starting to break up.

אני מתכוון, זה ממש התחיל להשבר.

Why? I'm not an explorer in the traditional sense.

מדוע? אני לא חוקר במובן המסורתי.

I'm not skiing along drawing maps;

אני לא מצייר מפות תוך כדי שאני עושה סקי;

everyone knows where the North Pole is.

כולם יודעים איפה זה הקוטב הצפוני.

At the South Pole there's a big scientific base. There's an airstrip.

בקוטב הדרומי יש בסיס מדעי גדול. יש שם מנחת.

There's a cafe and there's a tourist shop.

יש שם בית קפה וחנות לתיירים.

For me, this is about exploring human limits,

בשבילי כל הסיפור הוא לחקור את הגבולות של הגוף האנושי,

about exploring the limits of physiology, of psychology

לחקור את גבולות הפיזיולוגיה, הפסיכולוגיה

and of technology. They're the things that excite me.

והטכנולוגיה. אלו דברים שמרגשים אותי.

And it's also about potential, on a personal level.

וזה גם על פוטנציאל, ברמה האישית.

This, for me, is a chance to explore the limits --

זוהי, בשבילי, הזדמנות לחקור את הגבולות --

really push the limits of my own potential, see how far they stretch.

ממש לדחוף את הגבולות של הפוטנציאל העצמי שלי, לראות כמה אפשר למתוח אותו.

And on a wider scale, it amazes me how people go through life

ובאופן כללי יותר, זה מדהים אותי איך אנשים חיים את חייהם

just scratching the surface of their potential,

ורק מגרדים את קצה הפונטציאל שלהם,

just doing three or four or five percent

עושים רק שלושה, או ארבעה או חמישה אחוזים

of what they're truly capable of. So,

ממה שהם באמת יכולים. ככה,

on a wider scale, I hope that this journey

שבמבט הכללי אני מקווה שהמסע הזה

was a chance to inspire other people

היה הזדמנות להלהיב אנשים אחרים

to think about what they want to do

לחושב על מה שהם רוצים לעשות

with their potential, and what they want to do with the tiny amount of time

עם הפוטנציאל שלהם, ומה הם רוצים לעשות עם כמות הזמן הקטנה

we each have on this planet.

שיש לכל אחד מאיתנו על הכוכב הזה.

That's as close as I can come to summing that up.

זה הכי קרוב שאני יכול בכדי לסכם את זה.

The next question is, how do you answer the call of nature at minus 40?

השאלה הבאה, איך אתה עונה לקריאתו של הטבע במינוס 40 מעלות?

The answer, of course, to which is a trade secret --

התשובה היא כמובן זהו סוד מסחרי

and the last question,

ולשאלה האחרונה,

what's next? As quickly as possible,

מה הלאה? הכי מהר שאפשר,

if I have a minute left at the end, I'll go into more detail.

אם תהיה לי דקה לסיום, אכנס יותר לפרטים.

What's next:

מה הלאה:

Antarctica.

אנטרטיקה.

It's the coldest, highest,

המקום הכי קר, הכי גבוה,

windiest and driest continent on Earth.

בעל הרוחות החזקות ביותר בעולם.

Late 1911, early 1912,

בסוף 1911, תחילת 1912

there was a race to be the first

היה מרוץ להיות הראשון

to the South Pole: the heart of the Antarctic continent.

בקוטב הדרומי: הלב של יבשת אנטרטיקה.

If you include the coastal ice shelves, you can see that the Ross Ice Shelf --

אם אתה כולל את מדף הקרח, אתם יכולים לראות שמדף הקרח רוס--

it's the big one down here -- the Ross Ice Shelf is the size of France.

זה הגדול כאן למטה-- מדף הקרח רוס הוא בגדול של צרפת.

Antarctica, if you include the ice shelves,

אנטרטיקה, אם אתה כולל את מדפי השלג,

is twice the size of Australia -- it's a big place.

היא פעמים הגודל של אוסטרליה-- זה מקום גדול.

And there's a race to get to the Pole between Amundsen,

והיה מרוץ להגיע לקוטב בין אמונדסן,

the Norwegian -- Amundsen had dog sleds and huskies --

הנורווגי--לאמונדסן היה כלבים ומזחלות--

and Scott, the British guy, Captain Scott.

וסקוט, הבחור הבריטי, קפטן סקוט.

Scott had sort of ponies and some tractors

לסקוט היה סוג של סוסי פוני,כמה טרקטורים

and a few dogs, all of which went wrong,

וכמה כלבים וכל אלו השתבשו,

and Scott and his team of four people ended up on foot.

וסקוט וארבעת אנשים הצוות שלו סיימו את המסע ברגל.

They got to the Pole late January 1912

הם הגיעו לקוטב בסוף ינואר 1912

to find a Norwegian flag already there.

והדגל הנורווגי כבר היה שם.

There was a tent, a letter to the Norwegian king.

היה שם אוהל ומכתב למלך הנורווגי.

And they turned around, headed back to the coast,

הם הסתובבו, במטרה לחזור לחוף,

and all five of them died on the return journey.

וכולם מתו במסע חזרה.

Since then, no one has ever skied --

מאז אף אחד מעולם לא עשה סקי --

this was 93 years ago -- since then, no one has ever skied

זה היה לפני 93 שנים -- מאז אף אחד לא עשה סקי

from the coast of Antarctica to the Pole and back.

מהחוף של אנטרטיקה לקוטב ובחזרה.

Every South Pole expedition you may have heard about

כל משלחת שאולי שמעתם אליה לקוטב הדרומי

is either flown out from the Pole or has used vehicles

או שהוטסה מהקוטב או שהשתמשה ברכבים

or dogs or kites to do some kind of crossing --

או כלבים או עפיפונים בכדי לחצות --

no one has ever made a return journey. So that's the plan.

אף אחד מעולם לא עשה את המסע חזרה. אז זו התוכנית.

Two of us are doing it.

אני הולך לעשות את זה עם שותף.

That's pretty much it.

זה פחות או יותר הכל.

One final thought before I get to the toilet bit, is --

מחשבה אחרונה לפני שאני חוזר לסיפור עם השירותים

is, I have a -- and I meant to scan this and I've forgotten --

עשיתי-- והייתי אמור לסרוק את זה ושכחתי--

but I have a -- I have a school report. I was 13 years old,

אבל יש לי-- תעודה מבית ספר. הייתי בן 13.

and it's framed above my desk at home. It says,

וזה יושב ממוסגר מעל השולחן בבית. וכתוב שם,

"Ben lacks sufficient impetus

"לבן חסרה תנופה מספקת

to achieve anything worthwhile."

בכדי להשיג משהו בעל ערך."

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I think if I've learned anything, it's this: that no one else

אם למדתי משהו: אף אחד אחר

is the authority on your potential.

אינו בעל סמכות על הפוטנציאל שלך.

You're the only person that decides how far you go and what you're capable of.

אתה האדם היחיד שיכול להחליט כמה רחוק תוכל להגיע ולמה אתה מסוגל.

Ladies and gentlemen, that's my story.

גבירותי ורבותי, זה היה הסיפור שלי. תודה רבה לכם.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.