Why language is humanity's greatest invention | David Peterson

תרגום: Yael Ring עריכה: Tal Hemu

Spoons.

כפיות

Cardboard boxes.

קופסאות קרטון

Toddler-size electric trains.

קרונות רכבת חשמלית לילדים

Holiday ornaments.

קישוטים לחגים

Bounce houses.

מתנפחים

Blankets.

שמיכות

Baskets.

סלים

Carpets.

שטיחים

Tray tables.

מגשים מתקפלים

Smartphones.

פלאפונים חכמים

Pianos.

פסנתרים

Robes.

חלוקים

Photographs.

תצלומים

What do all of these things have in common,

מה משותף לכל אלה,

aside from the fact they're photos that I took in the last three months,

חוץ מהעובדה שאלה תמונות שצילמתי בשלושת החודשים האחרונים,

and therefore, own the copyright to?

ולכן יש לי את זכויות היוצרים עליהן?

(Laughter)

(צחוק)

They're all inventions

הם כולם המצאות

that were created with the benefit of language.

שנוצרו בעזרת שפה.

None of these things would have existed without language.

אף אחד מן הדברים הללו לא היה קיים ללא שפה.

דמיינו אם הייתם ממציאים כל דבר מתוך אלה

Imagine creating any one of those things

or, like, building an entire building like this,

או, אם הייתם בונים בניין שלם כמו זה,

without being able to use language

ללא היכולת להשתמש בשפה

or without benefiting from any knowledge that was got by the use of language.

או מבלי העזרה של כל תחום ידע שהושג באמצעות שימוש בשפה.

Basically, language is the most important thing

בעצם, שפה היא הדבר החשוב ביותר

in the entire world.

בכל העולם.

All of our civilization rests upon it.

כל הציוויליזציות שלנו מושתתות עליה.

And those who devote their lives to studying it --

ואלה המקדישים את חייהם לחקירתה --

both how language emerged, how human languages differ,

איך השפה נוצרה, ההבדלים בין שפות אנושיות,

how they differ from animal communication systems --

איך הן שונות ממערכות תקשורת בין חיות --

are linguists.

הם בלשנים.

Formal linguistics is a relatively young field, more or less.

בלשנות פורמלית היא תחום יחסית צעיר, פחות או יותר.

And it's uncovered a lot of really important stuff.

והיא חשפה כמה דברים מאוד חשובים.

Like, for example, that human communication systems

כמו, לדוגמה, שמערכות תקשורת אנושיות

differ crucially from animal communication systems,

הינן שונות באופן מהותי ממערכות תקשורת בין חיות,

that all languages are equally expressive,

שכל השפות הן הַבָּעָתִיות באופן שווה,

even if they do it in different ways.

אפילו אם הן עושות זאת בדרכים שונות.

And yet, despite this,

ועדיין, למרות זאת,

there are a lot of people who just love to pop off about language

ישנם הרבה אנשים שאוהבים לקשקש על שפה

like they have an equal understanding of it as a linguist,

כאילו יש להם את אותה ההבנה כמו לבלשן,

because, of course, they speak a language.

כי, כמובן, הם דוברים שפה.

And if you speak a language, that means you have just as much right

ואם אתה דובר שפה זה אומר שיש לך את אותה הזכות

to talk about its function as anybody else.

לדבר על היישומיות שלה בדיוק כמו כל אחד אחר.

Imagine if you were talking to a surgeon,

דמיינו אם הייתם מדברים עם מנתח,

and you say, "Listen, buddy.

והייתם אומרים, "תקשיב, חבר.

I've had a heart for, like, 40 years now.

יש לי לב כבר משהו כמו ארבעים שנה.

I think I know a thing or two about aortic valve replacements.

אני חושב שאני יודע משהו על ניתוח מעקפים.

I think my opinion is just as valid as yours."

אני חושב שהדעה שלי שווה בדיוק כמו שלך".

And yet, that's exactly what happens.

ועדיין, זה בדיוק מה שקורה.

This is Neil deGrasse Tyson, saying that in the film "Arrival,"

זהו ניל דגראסי טייסון, שאומר שבסרט "המפגש",

he would have brought a cryptographer --

הוא היה מביא קריפטוגרף --

somebody who can unscramble a message in a language they already know --

מישהו שיכול לפענח מסר בשפה שהוא כבר מכיר --

rather than a linguist,

מאשר בלשן,

to communicate with the aliens,

כדי לתקשר עם החייזרים,

because what would a linguist --

כי מה כבר בלשן --

why would that be useful in talking to somebody

למה שהוא יוכל לעזור בתקשורת עם מישהו

speaking a language we don't even know?

שמדבר שפה שאנחנו אפילו לא מכירים?

Though, of course, the "Arrival" film is not off the hook.

למרות, כמובן, שהסרט "המפגש" לא חף מפשע.

I mean, come on -- listen, film. Hey, buddy:

כאילו, באמת -- תקשיב, סרט, חבר:

there are aliens that come down to our planet in gigantic ships,

יש חייזרים שמגיעים לכוכב שלנו בחלליות ענקיות,

and they want to do nothing except for communicate with us,

והם לא רוצים לעשות שום דבר חוץ מליצור אתנו קשר,

and you hire one linguist?

ואתם שוכרים בלשן אחד?

(Laughter)

(צחוק)

What's the US government on a budget or something?

מה פתאום ממשלת ארה"ב צריכה לעמוד בתקציב או משהו?

(Laughter)

(צחוק)

A lot of these things can be chalked up to misunderstandings,

אפשר להסביר הרבה מהדברים האלה כחוסר הבנה,

both about what language is and about the formal study of language,

הן בשאלה מהי שפה ובשאלת המחקר הפורמלי של שפה,

about linguistics.

לגבי בלשנות.

And I think there's something that underlies a lot of these misunderstandings

ואני חושב שיש משהו שעומד בבסיס הרבה מחוסר ההבנה הזה

that can be summed up by this delightful article in "Forbes,"

שאפשר לסכם אותו בכתבה המקסימה הזאת מ"פורבס",

about why high school students shouldn't learn foreign languages.

העוסקת בטענה לפיה תלמידי תיכון לא צריכים ללמוד שפות זרות.

I'm going to pull out some quotes from this,

אני אשלוף כמה ציטוטים מתוכה,

and I want you to see if you can figure out

ואני רוצה לראות אם אתם יכולים לגלות

what underlies some of these opinions and ideas.

מה עומד בבסיס חלק מהדעות והתפיסות האלה.

"Americans rarely read the classics, even in translation."

"אמריקאים לעתים רחוקות קוראים יצירות קלאסיות, אפילו מתורגמות".

So in other words, why bother learning a foreign language

אז במילים אחרות, למה לטרוח ללמוד שפה זרה

when they're not even going to read the classic in the original anyway?

אם הם לא מתכוונים אפילו לקרוא את היצירות הקלאסיות בשפה המקורית ממילא?

What's the point?

מה התועלת?

"Studying foreign languages in school is a waste of time,

"לימוד שפה זרה בבית-הספר הוא בזבוז של זמן,

compared to other things that you could be doing in school."

ביחס לדברים אחרים שאפשר לעשות בבית-הספר".

"Europe has a lot of language groups clustered in a relatively small space."

"לאירופה יש הרבה קבוצות בעלות מגוון שפתי המקובצות במרחב יחסית קטן".

So for Americans, ah, what's the point of learning another language?

אז עבור אמריקאים, מה התועלת בלימוד עוד שפה?

You're not really going to get a lot of bang for your buck out of that.

אתה לא תרוויח הרבה בתמורה לכך.

This is my favorite,

זה האהוב עליי,

"A student in Birmingham would have to travel

"תלמיד בבירמינגהם יצטרך לנסוע

כ-1600 ק"מ כדי להגיע לגבול מקסיקו,

about a thousand miles to get to the Mexican border,

ואפילו אז, יהיו מספיק אנשים דוברי אנגלית כדי שהוא יוכל להסתדר."

and even then, there would be enough people who speak English to get around."

In other words, if you can kind of wave your arms around,

במילים אחרות, אם אתה יכול פשוט לנפנף בידיים,

and you can get to where you're going,

ואתה יכול להגיע לאן שאתה רוצה,

then there's really no point in learning another language anyway.

אז באמת אין צורך ללמוד שפה אחרת בכל מקרה.

What underlies a lot of these attitudes is the conceptual metaphor,

מה שעומד בבסיס הרבה מהגישות האלה היא הדימוי המטפורי,

language is a tool.

ששפה היא כלי.

And there's something that rings very true about this metaphor.

ויש בדימוי זה אמת מסוימת.

Language is kind of a tool

שפה היא אכן סוג של כלי

in that, if you know the local language, you can do more than if you didn't.

בכך שאם אתה דובר את השפה המקומית אתה יכול להשיג יותר מאשר אם לא היית דובר.

But the implication is that language is only a tool,

אבל ההשלכה היא ששפה היא רק כלי,

and this is absolutely false.

וזה ממש לא נכון.

If language was a tool, it would honestly be a pretty poor tool.

אם השפה הייתה כלי, היא באמת היתה כלי די עלוב.

And we would have abandoned it long ago for something that was a lot better.

והיינו זונחים אותה ממזמן עבור משהו הרבה יותר טוב.

תחשבו על כל משפט.

Think about just any sentence.

Here's a sentence that I'm sure I've said in my life: "Yesterday I saw Kyn."

הנה משפט שאני בטוח שאמרתי בחיי: "אתמול ראיתי את קין".

יש לי חבר ושמו קין.

I have a friend named Kyn.

And when I say this sentence, "Yesterday I saw Kyn,"

וכשאני אומר את המשפט: "אתמול ראיתי את קין",

do you think it's really the case

האם אתם באמת חושבים

that everything in my mind is now implanted in your mind

שכל מה שנמצא במוחי עכשיו מועבר למוח שלכם

via this sentence?

באמצעות משפט זה?

Hardly, because there's a lot of other stuff going on.

בקושי, כי יש עוד מלא דברים אחרים שקורים.

Like, when I say "yesterday,"

לדוגמא, כשאני אומר "אתמול",

I might think what the weather was like yesterday because I was there.

אני אולי חושב על מזג האויר אתמול כי הייתי שם.

And if I'm remembering,

ואם אני נזכר עכשיו,

I'll probably remember there was something I forgot to mail, which I did.

אני בטח נזכר ששכחתי לשלוח משהו בדואר, שבאמת שכחתי.

This was a preplanned joke, but I really did forget to mail something.

זאת היתה בדיחה מתוכננת, אבל באמת שכחתי לשלוח משהו בדואר.

And so that means I'm going to have to do it Monday,

אז זה אומר שאני אצטרך לעשות את זה ביום שני,

because that's when I'm going to get back home.

כי אז אני אחזור הביתה.

And of course, when I think of Monday,

וכמובן, כשאני חושב על יום שני,

I'll think of "Manic Monday" by the Bangles. It's a good song.

אני חושב על השיר "Manic Monday" של להקת הבאנגלס, זה שיר טוב.

And when I say the word "saw," I think of this phrase:

וכשאני אומר את המילה "ראיתי", אני חושב על הביטוי הזה:

"'I see!' said the blind man as he picked up his hammer and saw."

"אני רואה!" אמר העיוור והרים את הפטיש והמסור שלו (גם: "ראה").

I always do.

אני תמיד חושב על זה.

בכל פעם שאני שומע את המילה "saw" או אומר אותה, אני תמיד חושב על זה.

Anytime I hear the word "saw" or say it, I always think of that,

כי סבא שלי תמיד היה אומר אותו, אז זה גורם לי לחשוב על סבא שלי.

because my grandfather always used to say it,

so it makes me think of my grandfather.

ואנחנו שוב חוזרים ל"Manic Monday" משום מה.

And we're back to "Manic Monday" again, for some reason.

And with Kyn, when I'm saying something like, "Yesterday I saw Kyn,"

ועם קין, כשאני אומר משהו כמו "אתמול ראיתי את קין"

I'll think of the circumstances under which I saw him.

אני אחשוב על הנסיבות בהן ראיתי אותו.

And this happened to be that day. Here he is with my cat.

וזה היה אותו היום. כאן הוא עם החתול שלי.

And of course, if I'm thinking of Kyn,

וכמובן, אם אני חושב על קין,

I'll think he's going to Long Beach State right now,

אני חושב על כך שהוא לומד ב"לונג ביץ' סטייט" כיום,

ואני אזכר שחבר שלי ג'ון ואמא שלי

and I'll remember that my good friend John and my mother

שניהם למדו ב"לונג ביץ' סטייט",

both graduated from Long Beach State,

בת דודה שלי קייטי לומדת שם עכשיו.

my cousin Katie is going to Long Beach State right now.

ושוב חזרנו ל"Manic Monday".

And it's "Manic Monday" again.

אבל זה רק חלק קטן ממש שקורה בראש שלכם

But this is just a fraction of what's going on in your head

at any given time while you are speaking.

בכל זמן נתון בזמן שאתם מדברים.

And all we have to represent the entire mess

וכל מה שיש לנו לייצג את כל הבלאגן

that is going on in our head, is this.

שמתרחש בראש שלנו, הוא זה.

I mean, that's all we got.

זה כל מה שיש לנו.

(Laughter)

(צחוק)

Is it any wonder that our system is so poor?

אין פלא שהמערכת שלנו כל כך עלובה?

So imagine, if I can give you an analogy,

אז דמיינו אם אני יכול לתת לכם השוואה,

imagine if you wanted to know what is it like to eat a cake,

דמיינו אם הייתם רוצים לדעת איך זה לאכול עוגה,

if instead of just eating the cake,

אם במקום פשוט לאכול עוגה,

you instead had to ingest the ingredients of a cake,

הייתם צריכים לצרוך את מרכיבי העוגה

one by one,

אחד אחרי השני,

along with instructions

יחד עם ההוראות

about how these ingredients can be combined to form a cake.

לאיך משלבים את הרכיבים האלה ליצור עוגה.

You had to eat the instructions, too.

הייתם צריכים לאכול גם את ההוראות.

(Laughter)

(צחוק)

If that was how we had to experience cake,

אם ככה היינו יכולים לחוות עוגה,

we would never eat cake.

לא היינו אוכלים עוגה לעולם.

And yet, language is the only way -- the only way --

ועדיין, שפה היא הדרך היחידה -- הדרך היחידה --

that we can figure out what is going on here, in our minds.

שאנחנו יכולים להבין מה קורה כאן, בראש שלנו.

This is our interiority,

זה הפנים שלנו,

the thing that makes us human,

מה שהופך אותנו לאנושיים,

the thing that makes us different from other animals,

מה שמייחד אותנו מבעלי חיים אחרים,

is all inside here somewhere,

הכל נמצא כאן איפשהו,

and all we have to do to represent it is our own languages.

וכל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לתאר את זה, זה השפות שלנו.

A language is our best way of showing what's going on in our head.

השפות שלנו הן הדרך הטובה ביותר להציג מה קורה בראש שלנו.

Imagine if I wanted to ask a big question, like:

דמיינו אם הייתי רוצה לשאול שאלה גדולה כמו:

"מה מאפיין את המחשבה והרגש האנושי?"

"What is the nature of human thought and emotion?"

What you'd want to do

מה שכדאי שתעשו

is you'd want to examine as many different languages

זה לבחון כמה שיותר שפות

as possible.

ככל האפשר.

One isn't just going to do it.

שפה אחת לא תספיק.

To give you an example,

לדוגמא,

here's a picture I took of little Roman,

הנה תמונה שצילמתי של רומן הקטן,

that I took with a 12-megapixel camera.

תמונה שצילמתי בעזרת מצלמה של 12 מגה פיקסל.

Now, here's that same picture with a lot fewer pixels.

עכשיו הנה אותה התמונה עם הרבה פחות פיקסלים.

Obviously, neither of these pictures is a real cat.

ברור שאף אחת מהתמונות האלה אינה חתול אמיתי.

But one gives you a lot better sense of what a cat is than the other.

אבל אחת מספקת הבנה הרבה יותר טובה מהשניה של מה זה חתול.

Language is not merely a tool.

שפה אינה רק כלי.

It is our legacy,

היא המורשת שלנו.

it's our way of conveying what it means to be human.

היא האופן שבו אנו מעבירים את החוויה האנושית.

And of course, by "our" legacy, I mean all humans everywhere.

וכמובן כשאני אומר המורשת "שלנו", אני מתכוון לכל בני האדם בכל מקום שהוא.

And losing even one language makes that picture a lot less clear.

ואובדן של אפילו שפה אחת הופך את התמונה להרבה פחות ברורה.

So as a job for the past 10 years

אז, כחלק מעבודתי בעשר השנים האחרונות

and also as recreation, just for fun,

וגם בשעות הפנאי, לכיף,

I create languages.

אני יוצר שפות.

These are called "conlangs,"

קוראים להן "Conlangs"

short for "constructed languages."

שזהו קיצור של "שפות מלאכותיות".

Now, presenting these facts back to back,

אם נעמיד את העובדות האלה זו לצד זו,

that we're losing languages on our planet

שאנחנו מאבדים שפות בכדור הארץ שלנו,

and that I create brand-new languages,

ושאני יוצר שפות חדשות,

you might think that there's some nonsuperficial connection

הייתם חושבים שיש קשר עמוק בין השתיים

between these two.

In fact, a lot of people have drawn a line between those dots.

למעשה, הרבה אנשים חיברו קו בין הנקודות האלה.

This is a guy who got all bent out of shape

הנה בחור שממש התעצבן

that there was a conlang in James Cameron's "Avatar."

שישנה שפה מלאכותית בסרט "אוואטר" של ג'יימס קמרון.

He says,

הוא אומר,

"But in the three years it took James Cameron

"בשלוש השנים שלקח לג'יימס קמרון

to get Avatar to the screen, a language died."

להביא את 'אווטאר' למסך, מתה שפה".

Probably a lot more than that, actually.

סביר להניח שהרבה יותר, למעשה.

"Na'vi, alas, won't fill the hole where it used to be ..."

"'נאווי', למרבה הצער, לא תוכל למלא את החור שהיא הותירה..."

A truly profound and poignant statement --

אמירה עמוקה ונוקבת באמת --

if you don't think about it at all.

אם לא חושבים על זה לעומק בכלל.

(Laughter)

(צחוק)

But when I was here at Cal,

אבל, כשהייתי כאן, במכון הטכנולוגי של קליפורניה,

I completed two majors.

השלמתי שני תארים.

One of them was linguistics, but the other one was English.

אחד מהם היה בבלשנות, אבל השני היה באנגלית.

And of course, the English major, the study of English,

וכמובן, התואר האנגלית, חקר האנגלית,

is not actually the study of the English language, as we know,

אינו חקר השפה האנגלית, כפי שאנחנו יודעים,

זהו חקר הספרות.

it's the study of literature.

Literature is just a wonderful thing,

ספרות היא דבר נפלא

because basically, literature, more broadly, is kind of like art;

כי בעצם ספרות, באופן רחב יותר, היא כמו אומנות,

it falls under the rubric of art.

היא נופלת במשבצת של אומנות.

And what we do with literature,

ומה שאנחנו עושים באמצעות הספרות,

authors create new, entire beings and histories.

סופרים יוצרים ישויות והיסטוריות חדשות לגמרי.

And it's interesting to us to see

ומעניין אותנו לראות

what kind of depth and emotion and just unique spirit

אילו סוגים של עומק ורגש ורוח ייחודית

authors can invest into these fictional beings.

סופרים יכולים להטמיע בישויות הבדיוניות האלה.

So much so, that, I mean -- take a look at this.

עד כדי כך ש-- תראו את זה.

There's an entire series of books

ישנן סדרות שלמות של ספרים

that are written about fictional characters.

שנכתבו על דמויות בדיוניות.

Like, the entire book is just about one fictional, fake human being.

הספר כולו מדבר על דמות בדיונית אנושית מומצאת אחת.

There's an entire book on George F. Babbitt

יש ספר שלם על ג'ורג' פ. באביט

from Sinclair Lewis's "Babbitt,"

מספרו של סינקלייר לואיס "באביט",

and I guarantee you, that book is longer than "Babbitt,"

ואני מבטיח לכם שהספר הזה ארוך יותר מ"באביט",

which is a short book.

שהוא ספר קצר.

Does anybody even remember that one?

מישהו אפילו זוכר אותו? הוא די טוב,

It's pretty good, I actually think it's better than "Main Street."

אני חושב שהוא יותר טוב מ"Main Street" -- זו דעתי.

That's my hot take.

מעולם לא פקפקנו בעובדה שספרות היא דבר מעניין.

So we've never questioned the fact that literature is interesting.

But despite the fact,

אבל למרות זאת,

not even linguists are actually interested in what created languages can tell us

אפילו בלשנים אינם מתעניינים לדעת מה יצירת שפות יכולה לומר לנו

about the depth of the human spirit just as an artistic endeavor.

על עומקה של הרוח האנושית כמאמץ אומנותי.

I'll give you a nice little example here.

הנה דוגמא יפה,

There was an article written about me

נכתבה עלי כתבה

in the California alumni magazine a while back.

בעלון הבוגרים של קליפורניה לפני זמן מה.

And when they wrote this article,

וכשהם כתבו את הכתבה הזאת

they wanted to get somebody from the opposing side,

הם רצו להשיג מישהו מהצד הנגדי,

which, in hindsight, seems like a weird thing to do.

שבדיעבד נראה כמו משהו מוזר לעשות,

You're just talking about a person,

כשבסך הכל אתם מדברים על בן-אדם

and you want to get somebody from the opposing side of that person.

ואתם רוצים להשיג מישהו מהצד הנגדי של אותו בן-אדם.

(Laughter)

(צחוק)

Essentially, this is just a puff piece, but whatever.

זאת רק כתבת פנאי, אבל לא משנה.

So, they happened to get

אז, הם השיגו

one of the most brilliant linguists of our time,

את אחד הבלשנים המבריקים ביותר של זמננו,

George Lakoff, who's a linguist here at Berkeley.

ג'ורג' לייקוף שהוא בלשן כאן בברקלי.

And his work has basically forever changed the fields of linguistics

והעבודה שלו שינתה לעד את תחום הבלשנות

and cognitive science.

והמדע הקוגניטיבי.

And when asked about my work and about language creation in general,

וכשהוא נשאל על העבודה שלי ועל יצירת שפות בכלל,

he said, "But there's a lot of things to be done in the study of language.

הוא אמר, "ישנם הרבה דברים שאפשר לעשות... בחקר השפה.

You should spend the time on something real."

עדיף להשקיע את הזמן במשהו אמיתי".

Yeah.

כן, "משהו אמיתי", זה מזכיר לכם משהו?

"Something real." Does this remind you of anything?

To use the very framework that he himself invented,

אם נשתמש במונח שהוא עצמו המציא,

let me refer back to this conceptual metaphor:

תנו לי לחזור לאותו דימוי מטפורי:

language is a tool.

שפה היא כלי.

And he appears to be laboring under this conceptual metaphor;

ונראה שהוא עובד תחת אותו דימוי מטפורי;

that is, language is useful when it can be used for communication.

כלומר ששפה היא מועילה כשאפשר להשתמש בה לתקשורת.

Language is useless when it can't be used for communication.

שפה היא חסרת תועלת כשאי אפשר להשתמש בה לתקשורת.

It might make you wonder: What do we do with dead languages?

וזה מעורר את התהיה: מה לגבי שפות מתות?

But anyway.

אבל בכל מקרה.

So, because of this idea,

בגלל התפיסה הזאת,

it might seem like the very height of absurdity

זה אולי נראה שיא האבסורד

to have a Duolingo course on the High Valyrian language

שיש ב"דולינגו" קורס ללימוד ואלריאנית גבוהה

that I created for HBO's "Game of Thrones."

שיצרתי עבור הסדרה "משחקי הכס" של HBO.

You might wonder what, exactly, are 740,000 people learning?

אתם יכולים לתהות מה 740,000 איש בדיוק לומדים?

(Laughter)

(צחוק)

Well, let's take a look at it.

ובכן, הבא נראה.

What are they learning?

מה הם לומדים באמת?

What could they possibly be learning?

מה הם יכולים ללמוד כבר?

Well, bearing in mind that the other language for this --

תזכרו שהשפה השניה כאן --

it's for people that speak English --

עבור אנשים דוברי אנגלית --

English speakers are learning quite a bit.

דוברי אנגלית לומדים די הרבה.

Here's a sentence that they will probably never use for communication

הנה משפט שהם בטוח אף פעם לא ישתמשו לתקשורת

in their entire lives:

אי פעם בחייהם:

"Vala ābre urnes."

"ואלא אברה אורנס".

"The man sees the woman."

"האיש רואה את האישה".

The little middle line is the gloss,

והשורה במרכז (איש אישה רואה)

so it's word for word, that's what it says.

היא הפירוש המילולי, כך שזה מתרגם את המשפט מילה במילה.

And they're actually learning some very fascinating things,

והם לומדים כמה דברים מאוד מרתקים

especially if they're English speakers.

במיוחד אם הם דוברי אנגלית.

They're learning that a verb can come at the very end of a sentence.

הם לומדים שפועל יכול לבוא בסוף המשפט.

Doesn't really do that in English when you have two arguments.

זה לא ממש קורה באנגלית כשיש לך שני מושאים.

They're learning that sometimes

הם לומדים שלפעמים

a language doesn't have an equivalent for the word "the" -- it's totally absent.

לשפה אין מקבילה למילה "the" - היא נעדרת לחלוטין.

That's something language can do.

זה משהו ששפה יכולה לעשות.

They're learning that a long vowel can actually be longer in duration,

הם לומדים שהברה ארוכה יכולה להיות בעלת רצף ארוך יותר,

as opposed to different in quality,

בניגוד לבעלת איכות שונה,

which is what our long vowels do; they're actually the same length.

שזה מה שההברות הארוכות שלנו עושות; הן למעשה באותו האורך.

They're learning that there are these little inflections.

הם לומדים שיש נטיות קלות.

Hmm? Hmm?

הממ? הממ?

There are inflections called "cases" on the end of nouns --

ישנן נטיות הנקראות "תוספות" בסוף שמות העצם --

(Laughter)

(צחוק)

that tell you who does what to whom in a sentence.

שמספרות לכם מי עושה מה למי במשפט.

Even if you leave the order of the words the same

אפילו אם תשאירו את סדר המילים זהה

and switch the endings,

ותחליפו את הסיומות,

it changes who does what to whom.

זה משנה מי עושה מה למי.

What they're learning is that languages do things, the same things, differently.

מה שהם לומדים הוא ששפות מבצעות דברים, את אותם הדברים, באופן שונה.

And that learning languages can be fun.

ושלמידת שפות יכולה להיות כיפית.

What they're learning is respect for Language: capital "L" Language.

מה שהם לומדים זה להוכיר כבוד לשפה.

And given the fact that 88 percent of Americans only speak English at home,

ולאור העובדה ש-88 אחוזים מהאמריקאים מדברים רק אנגלית בבית,

I don't think that's necessarily a bad thing.

אני לא חושב שזה דבר רע בהכרח.

You know why languages die on our planet?

אתם יודעים למה שפות מתות בכדור-הארץ שלנו?

It's not because government imposes one language on a smaller group,

זה לא מפני שהממשלה כופה שפה מסוימת על קבוצת מיעוט,

or because an entire group of speakers is wiped out.

או מפני שקבוצה שלמה של דוברי שפה נמחקת.

That certainly has happened in the past, and it's happening now,

זה בהחלט קרה בעבר וזה קורה כיום,

but it's not the main reason.

אבל זאת לא הסיבה המרכזית.

The main reason is that a child is born to a family

הסיבה המרכזית היא שילד נולד למשפחה

that speaks a language that is not widely spoken in their community,

הדוברת שפה שאינה מדוברת בהיקף נרחב בקהילה שלהם,

and that child doesn't learn it.

ואותו הילד לא לומד אותה.

Why?

למה?

Because that language is not valued in their community.

כי אותה השפה אינה מוערכת בקהילה שלהם.

Because the language isn't useful.

מכיוון שהשפה הזו אינה שימושית,

Because the child can't go and get a job if they speak that language.

מפני שהילד לא יכול להשיג עבודה אם הוא מדבר בשפה הזאת.

Because if language is just a tool,

כי אם שפה היא רק כלי,

then learning their native language

אז למידת שפת האם שלו

is about as useful as learning High Valyrian,

שימושית כמו למידת ואלריאנית גבוהה,

so why bother?

אז למה לטרוח?

Now ...

עכשיו...

Maybe language study isn't going to lead to a lot more linguistic fluency.

אולי למידת שפה לא תוביל לשליטה לשונית רחבה יותר.

But maybe that's not such a big deal.

אבל אולי זה לא כזה נורא.

Maybe if more people are studying more languages,

אולי אם יותר אנשים ילמדו יותר שפות

it will lead to more linguistic tolerance

זה יוביל לסובלנות לשונית גבוהה יותר

and less linguistic imperialism.

ולפחות אימפריאליזם לשוני.

Maybe if we actually respect language for what it is --

אולי אם נכבד את השפה כמה שהיא --

literally, the greatest invention in the history of humankind --

ההמצאה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית, פשוטו כמשמעו,

then in the future,

אז בעתיד

we can celebrate endangered languages as living languages,

נוכל לחגוג שפות הנמצאות בסכנת הכחדה כשפות חיות,

as opposed to museum pieces.

במקום כמוצגים במוזיאון.

(High Valyrian) Kirimvose. Thank you.

קרימבוסה (ואלריאנית גבוהה) תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)