The legend of Annapurna, Hindu goddess of nourishment - Antara Raychaudhuri & Iseult Gillespie

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

Lord Shiva— primordial destroyer of evil, slayer of demons,

הלורד שיבה -- משמיד הרשע הקדום, קוטל השדים,

protector, and omniscient observer of the universe—

מגן, וצופה יודע כל יכול של היקום --

was testing his wife’s patience.

בחן את הסבלנות של אשתו.

Historically, the union between Shiva and Parvati was a glorious one.

היסטורית, האיחוד בין שיבה ופרוואטי היה נהדר.

They maintained the equilibrium between thought and action

הם שמרו על שיווי משקל בין מחשבה לפעולה

שעליהם בריאות העולם היתה תלויה.

on which the well-being of the world depended.

Without Parvati as the agent of energy, growth, and transformation on Earth,

בלי פרוואטי כשומרת האנרגיה, הגדילה, והשינוי בכדור הארץ,

Shiva would become a detached observer, and the world would remain static.

שיבה יהפוך לצופה מנותק, והעולם ישאר סטטי.

But together, the two formed a divine union known as Ardhanarishvara––

אבל יחד, השניים יצרו איחוד קדוש שידוע כאדהנרישווארה --

a sacred combination

שילוב קדוש

which brought fertility and connection to all living things.

שהביא פריון וחיבור לכל הדברים החיים.

For these reasons, Parvati was worshipped far and wide

מהסיבות האלו, פרוואטי היתה מוערצת בכל מקום

as the mother of the natural world––

כאם של העולם הטבעי --

and the essential counterpart to Shiva’s powers of raw creation.

והשותפה החיונית לכוחות של שיבה של יצירה גולמית.

She oversaw humanity’s material comforts;

היא פיקחה על הנוחויות החומריות של האנושות;

and ensured that the Earth’s inhabitants were bonded to each other

והבטיחה שתושבי כדור הארץ קשורים אחד לשני

physically, emotionally, and spiritually.

פיזית, רגשית, ורוחנית.

Yet a rift had grown between these two formidable forces.

ועדיין קרע גדל בין שני הכוחות המשמעותיים האלה.

While Parvati sustained daily life with care and control,

בעוד פרוואטי קיימה את החיים היום יומיים עם דאגה ושליטה,

Shiva had begun to belittle his wife’s essential work—

שיבה החל לזלזל בעבודה החיונית של אשתו --

and insisted on quarreling about their roles in the universe.

והתעקש על ויכוחים בנוגע לתפקיד שלהם ביקום.

He believed that Brahma, the Creator of the world,

הוא האמין שבראהמה, היוצר של העולם,

had conceived the material plane purely for his own fancy.

הגה את המישור החומרי רק בשביל הכיף.

And therefore, all material things were merely distractions called māyā—

ולכן, כל הדברים החומריים היו רק הסחת דעת שנקראה מאיה --

nothing but a cosmic illusion.

שום דבר חוץ מאשליה קוסמית.

For millennia Parvati had merely smiled knowingly

במשך אלפי שנים פרוואטי רק חייכה בידיעה

as Shiva dismissed the things she nurtured.

כששיבה ביטל את הדברים שהיא טיפחה.

But upon His latest rebuke,

אבל עם התוכחה האחרונה שלו,

she knew she had to prove the importance of her work

היא ידעה שהיא צריכה להוכיח את החשיבות של עבודתה

once and for all.

פעם אחת ולתמיד.

She took flight from the world,

היא התעופפה מהעולם,

withdrawing her half of the cosmic energy that kept the Earth turning.

מסיגה את החלק שלה של האנרגיה הקוסמית ששמרה על כדור הארץ מסתובב.

At her disappearance, a sudden, terrifying and all-encompassing scarcity

עם העלמותה, מחסור פתאומי, מפחיד וכולל

enveloped the world in eerie silence.

הקיף את העולם בשקט מפחיד.

Without Parvati, the land became dry and barren.

בלי פרוואטי, האדמה הפכה ליבשה ושחונה.

Rivers shrank and crops shriveled in the fields.

נהרות התכווצו ויבולים קמלו בשדות.

Hunger descended on humanity.

רעב ירד על האנושות.

Parents struggled to console their starving children

הורים נאבקו לנחם את ילדיהם הרעבים

while their own stomachs rumbled.

בעוד הבטן שלהם קרקרה.

With nothing to eat, people no longer gathered over heaped bowls of rice,

בלי אוכל, אנשים לא התאספו יותר על קערות מלאות אורז,

but withdrew and shrank from the darkening world.

אלא הסתגרו והתכווצו מהעולם החשוך.

To His shock and awe,

להפתעתו ויראתו,

Shiva also felt the profound emptiness left by his wife’s absence.

שיבה גם הרגיש את הריקנות העמוקה שחסרונה של אשתו השאירה.

Despite His supreme power,

למרות הכוח העליון שלו,

He too realized that He was not immune to the need for sustenance,

גם הוא הבין שהוא לא מחוסן לצורך בהזנה,

and His yearning felt bottomless and unbearable.

והכמיהה שלו הרגישה חסרת תחתית ובלתי נסבלת.

As Shiva despaired over the desolate Earth,

כששיבה שקע ביאוש מכדור הארץ השומם,

He came to realize that the material world

הוא הבין שאי אפשר בקלות

could not be so easily dismissed.

להתעלם מהעולם החומרי.

At her husband’s epiphany,

עם התגלית של בעלה,

the compassionate Parvati could no longer stand by

פרוואטי הרחמנית לא יכלה לעמוד מנגד יותר

and watch her devotees wasting away.

ולצפות במאמיניה מתבזבזים.

To walk among them and restore their health,

כדי ללכת ביינהם ולשקם את בריאותם,

she took the form of a new avatar,

היא לקחה צורה של אווטר חדש,

carrying a golden bowl of porridge and armed with a jewel-encrusted ladle.

נושאת קערת דייסה זהובה וחמושה במצקת משובצת אבני חן.

As word of this hopeful figure spread,

כשהידיעה על הדמות מלאת התקווה התפשטה,

she was worshipped as Annapurna, the Goddess of food.

היא הוערצה כאנפורנה, אלת המזון.

With the arrival of Annapurna, the world blossomed anew.

עם הגעתה של אנפורנה, העולם פרח מחדש.

People rejoiced at fertility and food, and communed together to give thanks.

אנשים שמחו מהפריון והאוכל, והתאחדו כדי לשאת תודה.

כמה האמינו שאנפורנה הופיעה לראשונה בעיר הקדושה קאשי,

Some believe that Annapurna first appeared in the sacred city of Kashi,

or the Place of Freedom, on the banks of the Ganges—

או מקום החרות, על גדות הגנגס --

where she opened a kitchen to fill the bellies of the people

שם פתחה מטבח כדי למלא את כרסי האנשים

until they could eat no more.

עד שהם לא יכלו לאכול יותר.

But it was not only mere mortals who were served at her feast.

אבל אלה לא היו רק בני אנוש ששרתו במשתה שלה.

Humbled at the scenes of earthly pleasure blooming all around him,

עניו מהמראות של התענוגות הארציים שפורחים סביבו,

Lord Shiva himself approached the goddess with an empty bowl

לורד שיבה עצמו ניגש לאלה עם קערה ריקה

and begged for food and forgiveness.

והתחנן לאוכל ומחילה.

For this reason, the supreme deity is sometimes portrayed as a poor beggar

מסיבה זו, הישות העליונה לפעמים מתוארת כקבצן עני

בחסדיה של אנפורנה;

at the mercy of Annapurna;

holding her golden bowl in her left hand, while the right forms the abhaya mudra––

מחזיקה את קערת הזהב בידה השמאלית, בעוד הימנית יוצרת את האבהיינה מודרה --

a gesture of safety and assurance.

תנועה של ביטחון והבטחה.

With these symbols, this powerful avatar makes it clear

עם הסמלים האלה, האווטר החזק מבהיר

that the material world is anything but an illusion.

שהעולם החומרי הוא הכל חוץ מאשליה.

Rather, it is a cycle of life that must be sustained—

במקום, זה מחזור החיים שחייב להתקיים --

מהאכלת פיות פתוחים וקיבות מקרקרות,

from the feeding of open mouths and rumbling bellies,

to the equilibrium of the Earth.

לשיווי המשקל של כדור הארץ.