Is there a limit to technological progress? - Clément Vidal

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Roni Ravia

Many generations have felt they’ve reached the pinnacle

דורות רבים הרגישו שהם הגיעו

of technological advancement.

לשיא הההתקדמות הטכנולוגית,

Yet look back 100 years and the technologies we take for granted today

ועדיין לפני 100 שנה,

הטכנולוגיות שאנחנו לוקחים כמובנות מאליהן היום

would seem like impossible magic.

נראו כמו קסם בלתי אפשרי.

So will there be a point where we reach an actual limit of technological progress?

אז האם יהיה שלב

בו ההתקדמות הטכנולוגית תגיע לשיא של ממש?

And if so, are we anywhere near that limit now?

ואם כן, האם אנחנו קרובים בכלל לשיא זה?

Half a century ago, Russian astronomer Nikolai Kardashev was asking

לפני חצי מאה,

האסטרונום הרוסי ניקולאי קרדשב שאל שאלות דומות

similar questions when he came up with a way to measure technological progress;

שהובילו אותו למציאת דרך למדידת התקדמות טכנולוגית,

even when we have no idea exactly what it might look like.

אפילו כשאין לנו מושג איך בדיוק יראו טכנולוגיות מתקדמות אלו.

Anything we do in the future will require energy.

כל מה שנעשה בעתיד ידרוש אנרגיה,

So Kardashev’s scale classifies potential civilizations,

אז סולם קרדשב מדרג ציבילזציות פונטציאליות,

whether alien civilizations out there in the universe or our own,

ציביליזציות חייזריות אי שם ביקום או הציביליזציה שלנו,

into three levels based on energy consumption.

לשלוש רמות בהתבסס על צריכת אנרגיה.

The tiny amount of energy we currently consume pales

הכמות הזעירה של אנרגיה שאנחנו צורכים כרגע

next to what we leave untapped.

מחווירה מול האנרגיה הבלתי מנוצלת.

A type I, or planetary civilization, can access all the energy resources

סוג I, או ציביליזציה פלנטרית,

יכולה לנצל את כל משאבי האנרגיה של פלנטת הבית שלה.

of its home planet.

In our case, this is the 174,000 terawatts

במקרה שלנו, זה 174,000 הטרה-ווט שכדור הארץ שלנו מקבל מהשמש.

Earth receives from the sun.

We currently only harness about 15 terawatts of it,

אנחנו מנצלים כרגע בערך 15 טרה-וואט מזה,

mostly by burning solar energy stored in fossil fuels.

בעיקר על ידי שריפת אנרגיה סולארית שאגורה בדלקים מאובנים.

To approach becoming a type I civilization,

כדי להפוך לציביליזציה מסוג I,

we would need to capture solar energy more directly and efficiently

נצטרך ללכוד אנרגיה סולרית באופן ישיר ויעיל יותר

by covering the planet with solar panels.

על ידי כיסוי הפלנטה בפנלים סולארים.

Based on the most optimistic models,

בהתבסס על המודלים האופטימיים ביותר,

we might get there within just four centuries.

אולי נגיע לשם תוך ארבע מאות שנים בלבד.

What would be next?

מה השלב הבא?

Well, the Earth only gets a sliver of the sun’s energy,

ובכן, כדור הארץ מקבל רק שבריר מאנרגית השמש,

while the rest of its 400 yottawatts is wasted in dead space.

בעוד שאר 400 היוטוא-וואט מבוזבזים בחלל הריק.

But a type II, or stellar civilization,

אבל סוג II, או ציביליזציה כוכבית,

would make the most of its home stars energy.

תנצל את מירב האנרגיה של כוכב הבית שלה.

Instead of installing solar panels around a planet,

במקום להתקין פנלים סולארים ברחבי הפלנטה,

a type II civilization would install them directly orbiting its star,

ציביליזציה מסוג II תתקין אותם כך שיקיפו את הכוכב שלה,

forming a theoretical structure called a Dyson sphere.

וייצרו מבנה תאורתי שנקרא כדור דייסון.

And the third step, a type III civilization,

והשלב השלישי?

ציביליזציה מסוג III תנצל את האנרגיה של כל גלקסיית הבית שלה.

would harness all the energy of its home galaxy.

But we can also think of progress in the opposite way.

אבל אנחנו יכולים גם לחשוב על התקדמות בכיוון הפוך.

How small can we go?

כמה קטן ניתן להגיע?

על פי הלך מחשבה זה, הקוסמולוג הבריטי ג'ון בארו

To that end, British cosmologist John Barrow,

classified civilizations by the size of objects they control.

סיווג ציביליזציות על פי גודל העצמים בהם הן שולטות.

That ranges from mechanical structures at our own scale,

החל ממבנים מכאניים בקנה המידה שלנו,

to the building blocks of our own biology, down to unlocking atoms themselves.

וכלה באבני הבניין של הביולוגיה של גופנו,

עד לאטומים עצמם.

We’ve currently touched the atomic level,

כרגע הגענו לרמה האטומית, למרות שהשליטה שלנו עדיין מוגבלת.

though our control remains limited.

But we potentially could go much smaller in the future.

אבל פוטנציאלית נוכל להגיע לרמה הרבה יותר קטנה בעתיד.

To get a sense of the extent to which that’s true,

כדי להבין עד כמה זה נכון,

the observable universe is 26 orders of magnitude

היקום הנצפה הוא ב 26 סדרי גודל גדול יותר מהגוף האנושי.

larger than a human body.

That means if you zoomed out by a factor of 10, 26 times,

זה אומר שאם תעשו זום החוצה בפקטור של עשר בחזקת 26,

you’d be at the scale of the universe.

תגיעו לקנה המידה של היקום.

But to reach the minimum length scale known as the Planck length,

אבל כדי להגיע לקנה המידה המינימלי, הידוע כאורך פלאנק,

you would need to zoom in 35 times.

תצטרכו לעשות זום פנימה 35 פעמים.

As physicist Richard Feynman once said,

כמו שהפיזיקאי ריצ'ארד פיינמן אמר פעם, "יש שפע מקום בתחתית."

there’s plenty of room at the bottom.

Instead of one or the other, it’s likely that our civilization

מבלי להעדיף תאוריה זו או אחרת,

סביר להניח שהציביליזציה שלנו תמשיך להתפתח

will continue to develop along both Kardashev and Barrow scales.

גם על פי סולם קרדשב וגם על פי סולם בארו.

Precision on a smaller scale lets us use energy more efficiently

דיוק בקנה מידה קטן יותר מאפשר לנו להשתמש באנרגיה ביתר יעילות

and unlocks new energy sources like nuclear fusion or even antimatter.

ולאפשר לנו גישה למקורות אנרגיה חדשים, כמו היתוך גרעיני,

או אפילו אנטי-חומר.

And this increased energy lets us expand and build on a larger scale.

והאנרגיה המוגברת הזו מאפשרת לנו להתרחב ולבנות בקנה מידה גדול יותר.

ציביליזציה מתקדמת באמת, אם כן,

A truly advanced civilization then would harness both stellar energy

תנצל גם אנרגיה כוכבית וגם טכנולוגיות תת אטומיות.

and subatomic technologies.

But these predictions weren't made just for us humans.

אבל התחזיות האלו לא נעשו רק עבור האנושות.

They double as a possible means of detecting intelligent life

הם משמשים גם כאמצעים אפשרייים

לזיהוי חיים תבוניים ביקום.

in the universe.

If we find a Dyson sphere around a distant star,

אם נגלה כדור דייסון סביב כוכב מרוחק,

that's a pretty compelling sign of life.

זה סימן די משכנע לקיום חיים.

Or what if instead of a structure that passively soaked up

או, מה אם, במקום מבנה ששואב פסיבית את כל אנרגית הכוכב,

all of a star’s energy like a plant,

כמו צמח,

an alien civilization built one that actively sucked the energy

ציביליזציה חייזרית בנתה מבנה ששאב אקטיבית את האנרגיה של הכוכב

out of the star like a hummingbird?

כמו יונק דבש.

Frighteningly enough, we’ve observed super dense celestial bodies

ולמרבה הפחד, כבר נתקלנו בגופים שמיימיים סופר דחוסים

about the size of a planet that drain energy out of a much bigger star.

בערך בגודל של פלנטה

שמרוקנים אנרגיה של כוכב גדול בהרבה.

It would be much too premature to conclude that this is evidence of life

זה יהיה מוקדם מדי להסיק

שזוהי עדות לחיים ביקום.

in the universe.

There are also explanations for these observations

יש גם הסברים לתצפיות האלו

that don’t involve alien life forms.

שלא כוללים צורות חיים חייזריות.

But that doesn’t stop us from asking: what if?

אבל זה לא עוצר בעדנו מלשאול, "מה אם?"