What happened to the lost Kingdom of Kush? - Geoff Emberling

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

Along the Nile River, in what is now northern Sudan,

לאורך נהר הנילוס, במקום בו עכשיו נמצאת צפון סודן

lay the ancient civilization of Kush.

היתה הציוויליזציה העתיקה כוש.

Though they were once conquered by a powerful neighbor,

למרות שהם פעם נכבשו על ידי שכנה חזקה,

the kings and queens of Kush would go on to successfully challenge

המלכים והמלכות של כוש ימשיכו לאתגר בהצלחה

two of the most dominant empires in history.

שתיים מהאימפריות הכי דומיננטיות בהסטוריה.

From 1500 to 1100 BCE, Egypt controlled Kush,

מ 1500 עד 1100 לפני הספירה, המצרים שלטו בכוש,

introducing many Egyptian cultural and religious practices.

והציגו הרבה מנהגים תרבותיים ודתיים מצריים.

The civilization of Kush was more than a thousand years old at that time.

הציוויליזציה של כוש היתה בת יותר מאלף שנה באותו זמן.

Its early capital city at Kerma had impressive temples, palaces, and houses,

בבירה הקדומה שלה בקרמה היו מקדשים מרשימים, ארמונות, ובתים,

including a massive mudbrick temple structure that had a chapel deep inside,

כולל מקדש לבני בוץ מסיבי שעמוק בתוכו היה בית תפילה.

reached by a long staircase at the center.

שאליו הגיעו עם גרם מדרגות ארוך במרכזו.

Rich gold mines helped the Kushites build a flourishing commercial network,

מכרות זהב עשירים עזרו לבני כוש לבנות רשת מסחר משגשגת,

making bronze weapons and tools and trading materials like incense,

לייצר נשקי ברונזה וכלים ולסחור בחומרים כמו קטורת,

animal skins, ivory, and ebony wood from sub-Saharan Africa.

עורות חיות, שנהב, ועץ הבנה מתת הסהרה באפריקה.

The tide started to change for Kush as Egypt descended into civil war.

המצב התחיל להשתנות לכוש כשמצריים ירדה למלחמת אזרחים.

By 750 BCE, Egypt was divided into local kingdoms with fluctuating alliances.

עד 750 לפני הספירה, מצריים חולקה לממלכות מקומיות עם בריתות משתנות.

The Kushite king Piankhy saw an opportunity.

מלך בני כוש פיאנקי ראה הזדמנות.

He led his navy, flanked by horsemen and archers,

הוא הוביל את הצי שלו, מאוגפים על ידי פרשים וקשתים,

up the Nile to the gateway city of Khemenu.

במעלה הנילוס לפאתי עיר השער המנו.

As Piankhy’s army constructed siege ramps and battle towers,

כשצבאו של פיאנקי בנה רמפות מצור ומגדלי קרב,

the city’s ruler sent his wives and daughters to negotiate—

שליט העיר שלח את נשותיו ובנותיו לשאת ולתת --

not with Piankhy, but with the women of his royal household,

לא עם פיאנקי, אלא עם הנשים של בית מלכותו,

later known as kandake,

שהיו ידועות מאוחר יותר כקנדקה,

who were extremely influential in military affairs and political succession.

שהיו מאוד משפיעות בעניינים צבאיים וירושה פוליטית.

At the end of a long siege, Piankhy entered the conquered city

בסוף המצור הארוך, פיאנקי נכנס לעיר הכבושה

and bitterly criticized the conditions in its stables.

וביקר קשות את המצב באורוות שלה.

From there, Piankhy and the Kushite forces

משם, פיאנקי וכוחות כוש

conquered the Egyptian capital of Memphis.

כבשו את הבירה המצרית ממפיס.

Piankhy installed his sister, Amunirdis, as priestess of the great god Amun,

פיאנקי שם את אחותו, אמונירדיס, ככהנת הגדולה של האל הגדול אמון,

in the Egyptian city of Thebes,

בעיר המצרית של תביי,

and left other Kushite officials there before returning to live in Kush.

והשאיר בני כוש בכירים אחרים שם לפני שחזר לחיות בכוש.

His successors extended control all the way to the Nile Delta.

היורשים שלו הרחיבו את השליטה עד דלתת הנילוס.

This was a high point for the Empire of Kush:

זו היתה נקודת השיא של אמפריית כוש:

trade thrived, and they built magnificent temples,

המסחר שגשג, והם בנו מקדשים מפוארים,

palaces, and pyramid tombs all along the Nile.

ארמונות, וקברי פירמידות לאורך כל הנילוס.

But the Assyrian army was approaching Egypt in its annual campaigns.

אבל הצבא האשורי התקרב למצרים במסעות השנתיים שלו.

When the Assyrians began to encroach on trade routes near Jerusalem,

כשהאשורים החלו לפלוש לנתיבי המסחר ליד ירושלים,

the Kushite king Taharqo moved to stop them.

מלך כוש טהרקו יצא לעצור אותם.

The Assyrians defeated him with the help of some rebelling Egyptian princes,

האשורים הביסו אותו בעזרת כמה נסיכים מצריים מורדים,

and drove him out of Egypt in the 7th century BCE.

וגרשו אותו ממצרים במאה ה 7 לפני הספירה.

The Kushites continued to rule in their homeland for nearly 1,000 years

בני כוש המשיכו לשלוט בממלכתם במשך כמעט 1000 שנה

that were prosperous and innovative.

שהיו משגשגות וחדשניות.

They moved their capital farther south to the city of Meroe,

הם העבירו את בירתם הרחק דרומה לעיר מרו,

where they built temples to a new god called Apedemak.

שם בנו מקדשים לאל חדש בשם אפדמק.

They built new cities in the savannah south of the Sahara Desert,

הם בנו ערים חדשות בסוואנה דרומית למדבר סהרה,

some of which contained huge reservoirs for water.

בכמה מהן היו מאגרי מים עצומים.

When the Roman Empire conquered Egypt in 31 BCE,

כשהאימפריה הרומית כבשה את מצרים ב 31 לפני הספירה,

Kushite armies again traveled north, led by Queen Amanirenas.

צבאות כוש שוב יצאו צפונה, מובלים על ידי המלכה אמנירנס.

She led them to success in battle against the Romans,

היא הובילה אותם להצלחה בקרב נגד הרומאים,

capturing the bronze head of a statue of the Roman emperor Augustus,

והם לכדו ראש פסל מברונזה של הקיסר הרומי אוגוסטוס,

and bringing it back to Kush.

והביאו אותו חזרה לכוש.

They buried it under the doorway of a temple in the capital,

הם קברו אותו תחת מפתן הדלת של מקדש בבירה,

so that worshippers would step on it as they crossed the threshold.

כך שהמאמינים ידרכו עליו כשחצו את הסף.

After brokering peace with the Romans, Kush continued to prosper.

אחרי שתיווכה שלום עם הרומאים, כוש המשיכה לשגשג.

Over time, however, groups of people called the Noba raided from the west,

במשך הזמן, עם זאת, קבוצות של אנשים שנקראו נובה פשטו מהמערב,

and trade routes were disrupted by the rising kingdom of Aksum.

ונתיבי מסחר הופרעו על ידי עליית ממלכת אקסום.

Around 350 CE, the Aksumite king sacked Meroe,

סביב 350 לספירה, המלך האקסומי פיטר את מרואה,

effectively bringing Kushite rule to an end.

והביא באופן אפקטיבי את סופו של שלטון כוש.

Since then, some have argued that Kush’s history has been overlooked

מאז, כמה טענו שהיתה התעלמות מההסטוריה של כוש

by generations of European and American scholars

על ידי דורות של מלומדים ארופאים ואמריקאים

who promoted the idea that Egypt was part of the origin of Western civilization,

שקידמו את הרעיון שמצרים היתה חלק ממקור התרבויות המערביות,

while Kush, as an African culture, was excluded.

בזמן שכוש, כתרבות אפריקאית, הוחרגה.

Today, there’s still much to learn about Kush—

היום, יש עוד הרבה ללמוד על כוש --

including a writing system we haven’t deciphered fully.

כולל מערכת כתב שלא פענחנו לגמרי.