The hidden life of Rosa Parks - Riché D. Richardson

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

In 1944, 11 years before her fateful decision on a Montgomery Bus,

ב 1944, 11 שנים לפני ההחלטה הרת הגורל שלה על אוטובוס במונטגומרי,

רוזה פארקס חקרה פשע אכזרי.

Rosa Parks was investigating a vicious crime.

כנציגה של האיגוד הארצי

As an emissary for the National Association

for the Advancement of Colored People,

לקידום האנשים השחורים - NAACP,

she had traveled to rural Alabama to meet with Recy Taylor,

היא נסעה לאלבמה הכפרית כדי לפגוש את רייסי טיילור,

a young woman who had been sexually assaulted by six white men.

אישה צעירה שהותקפה מינית על ידי שישה גברים לבנים.

זה היה קשה מספיק לשכנע בית משפט באלבמה

It would be difficult enough to convince an Alabama court

that even one of these men was guilty,

שאפילו אחד מהם היה אשם,

but Rosa was undeterred.

אבל רוזה לא נרתעה.

She formed a committee to defend Recy in court,

היא יצרה וועדה כדי להגן על רייסי בבית המשפט,

flooding the media with testimony

והציפה את המדיה בעדויות

ועוררה מחאות ברחבי הדרום.

and sparking protests throughout the South.

When a jury failed to indict the attackers,

כשחבר מושבעים נכשל בלהרשיע את התוקפים,

Parks demanded the governor assemble a new grand jury.

פארקס תבעה מהמושל להרכיב חבר מושבעים חדש.

She wrote, “I know that you will not fail to let the people of Alabama know

היא כתבה, “אני יודעת שלא תאכזב בלתת לאנשים באלבמה לדעת

that there is equal justice for all of our citizens.”

שיש צדק שווה לכל האזרחים."

Throughout her life, Parks repeatedly challenged racial violence

במהלך חייה, פארקס אתגרה כל הזמן אלימות גזענית

and the prejudiced systems protecting its perpetrators.

ומערכות אפליה שהגנו על התוקפים.

But this work came at an enormous risk—

אבל העבודה הזו הגיעה עם סיכון עצום --

and a personal price.

ומחיר אישי.

Born in 1913, Rosa was raised by her mother and grandparents in rural Alabama.

נולדה ב 1913, רוזה גודלה על ידי אימה וסבה וסבתה באלבמה הכפרית.

But outside this loving home, the fear of racial violence cast a long shadow.

אבל מחוץ לביתה האוהב, הפחד של אלימות גזענית הטיל צל ארוך.

The Ku Klux Klan frequently drove past their home,

הקו קלאס קלאן נהג ליד ביתה בתכיפות,

and Jim Crow laws segregated public spaces.

וחוקי ג'ים קרואו הפרידו מרחבים ציבוריים.

At 19 she settled in Montgomery and married Raymond Parks,

בגיל 19 היא התיישבה במונטגומרי ונישאה לריימונד פארקס,

a barber who shared her growing fury at racial injustice.

ספר שחלק את הזעם הגדל שלה מחוסר צדק גזעני.

He was involved with the local chapter of the NAACP;

הוא היה מעורב בסניף המקומי של NAACP;

a role many avoided for fear of persecution.

תפקיד שהרבה נמנעו ממנו מפחד של רדיפה.

At first Raymond was eager to keep Rosa safe

ראשית ריימונד היה נחוש לשמור על רוזה בטוחה

from the potential dangers of activism.

מהסכנות הפוטנציאליות של אקטיביזם.

But as she grew more incensed at the limitations imposed on African Americans,

אבל כשהיא התרגזה יותר ויותר על ההגבלות שהוטלו על אפרו אמריקאים,

she could no longer stand by.

היא לא יכלה לעמוד בזה יותר.

When she officially joined the NAACP in 1943,

כשהיא הצטרפה רשמית ל NAACP ב 1943,

Parks and Johnnie Rebecca Carr were the only women in the Montgomery chapter.

פארקס וג’וני רבקה קאר היו הנשים היחידות בסניף של מונטגומרי.

She began keeping minutes for their meetings,

היא החלה לנטר את הזמן של הפגישות שלהם,

and soon found herself elected secretary of the chapter—

ובמהרה מצאה את עצמה נבחרת למזכירת הסניף--

formally beginning her secret double life.

והחלה רשמית את חייה הכפולים הסודיים.

By day, Rosa worked as a seamstress to support her mother and husband.

ביום, רוזה עבדה כתופרת כדי לתמוך באימה ובעלה.

By night, she researched and documented numerous civil rights cases,

בלילה, היא חקרה ותעדה אין ספור מקרים של זכויות אזרח,

from local policy disputes to high-profile murder cases and hate crimes.

מויכוחים על מדיניות מקומית למקרי רצח בפרופיל גבוה ופשעי שנאה.

As secretary, she prepared public responses

כמזכירה, היא הכינה תגובות ציבוריות

on behalf of the Montgomery chapter, battling the harsh sentencing,

על שם הסניף של מונטגומרי, שנלחם בפסיקות המחמירות,

false accusation and smear campaigns frequently used against African Americans.

האשמות שווא ומסעות הכפשה שהרבה פעמים היו בשימוש נגד אפרו אמריקאים.

In addition to her legal work, Parks was a brilliant local strategist.

בנוסף לעבודה המשפטית שלה, פארקס היתה אסטרטגית מקומית מבריקה.

As advisor to the NAACP youth group council,

כיועצת למועצה לקבוצת הצעירים של ה NAACP,

she helped young people navigate segregated systems

היא עזרה לאנשים צעירים לנווט מערכות מופרדות

including voter registration and whites-only libraries.

כולל רישום להצבעה וספריות ללבנים בלבד.

Through the cover of the NAACP,

תחת הכיסוי שלהם של ה NAACP,

Parks strived to bring clandestine civil rights activities into the open.

פארקס שאפה להביא פעילויות זכויות אזרח סודיות לאויר הפתוח.

She advocated for civil disobedience training

היא טענה לאימון לחוסר ציות אזרחי

and spoke out against racial violence, particularly the murder of Emmet Till.

ודיברה נגד אלימות גזענית, בעיקר הרצח של אמט טיל.

In 1955, her refusal to move to the back of a segregated bus

ב 1955, הסרוב שלה לעבור לאחורי האוטובוס המופרד

helped ignite the grassroots movement she had hoped for.

עזר להצית את שורשי התנועה שהיא קיוותה לה.

Parks was arrested and jailed for her one-woman protest,

פארקס נעצרה ונכלאה על מחאת היחיד שלה,

where she was visited by local activists.

שם ביקרו אותה אקטיביסטים מקומיים.

Together they planned a twenty-four hour bus boycott.

יחד הם תכננו חרם אוטובוסים בן עשרים וארבע שעות.

It lasted for three hundred and eighty-one days.

הוא נמשך שלוש מאות שמונים ואחד ימים.

Park’s simple act had transformed nascent civil rights activism

הפעולה הפשוטה של פארקס הפכה אקטיביזם זכויות אזרח מתפתח

into a national movement.

לתנועה ארצית.

In 1956, the boycott ended when the Supreme Court

ב 1956, החרם הסתיים כשבית המשפט העליון

ruled in favor of desegregating public transport.

פסק לטובת הפסקת ההפרדה בתחבורה הציבורית.

But this victory for the movement had come at a great cost.

אבל הנצחון הזה לתנועה הגיע במחיר גדול.

Rosa had been receiving vicious death threats throughout the campaign,

רוזה קיבלה איומי מוות ארסיים לאורך הקמפיין,

and was unable to find work in Montgomery because of her political reputation.

ולא היתה מסוגלת למצוא עבודה במונטגומרי בגלל המוניטין הפוליטי שלה.

In 1957, she moved to Detroit to continue working as a seamstress,

ב 1957, היא עברה לדטרויט כדי להמשיך לעבוד כתופרת,

until being hired by Congressman John Conyers

עד שנשכרה על ידי חבר הקונגרס ג'ון קוניירס

to help support his burgeoning civil rights campaigns.

כדי לעזור לתמוך בקמפיין זכויות האזרח המתפתח שלו.

Ever vigilant in the fight against racial inequality,

מאוד ערנית במאבק נגד חוסר שוויון גזעני,

Parks remained active for the next 40 years.

פארקס נשארה פעילה במשך 40 השנים הבאות.

She wrote several books,

היא כתבה מספר ספרים,

traveled across the country giving talks to support other activists,

נסעה ברחבי המדינה ונתנה הרצאות כדי לתמוך באקטיביסטים אחרים,

and established an institute for the education of young people

והקימה מכון לחינוך אנשים צעירים

in her late husband’s memory.

לזכרו של בעלה שנפטר.

Today, Rosa Parks is remembered as a radical spirit

היום, רוזה פארקס נזכרת כרוח רדיקלית

who railed against the most powerful people and policies.

שעמדה מול האנשים הכי חזקים והמדיניות.

Her call to action continues to resound:

הקריאה שלה לפעולה המשיכה להדהד:

“knowing what must be done does away with fear.”

"הידיעה מה צריך להעשות מרחיקה את הפחד."