Three anti-social skills to improve your writing - Nadia Kalman

Translator: tom carter Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Zeeva Livshitz

Dialogue gives a story color,

דו שיח נותן צבע לסיפור,

makes it exciting and moves it forward.

הופך אותו למרגש ומקדם אותו.

Romeo: O, wilt thou leave me so unsatisfied?

רומאו: או, האם תשאיר אותי כל כך לא מסופק?

Juliet: What satisfaction canst thou have tonight?

יוליה: איזה סיפוק לא תוכל לקבל הלילה?

Romeo: The exchange of thy love's faithful vows for mine.

רומיאו: החלפת נדרי האהבה שלך עם שלי.

Without dialogue: (cricket sounds)

בלי דו שיח:(צלילי צרצרים)

So what goes into writing effective dialogue?

אז מה נכנס לכתיבת דו שיח יעיל?

Well, there are social skills:

ובכן, יש את הכישורים החברתיים:

making friends, solving conflicts, being pleasant and polite.

חיברות, פתירת עימותים, להיות נעימים ומנומסים.

We won't be using any of those today.

אנחנו לא נשתמש באלה היום.

Instead, we'll be working on -- let's call them "anti-social skills."

.במקום, אנחנו נעבוד על -- בואו נקרא להם "כישורים אנטי חברתיים."

If you're a writer, you may already have a few of these.

אם אתם סופרים, אולי כבר יש לכם כמה מאלה.

The first is eavesdropping.

הראשון הוא האזנה בסתר.

If you're riding a bus and hear an interesting conversation, you could write it all down.

אם אתם נוסעים באוטובוס ושומעים שיחה מעניינת, אתם יכולים לכתוב אותה.

Of course, when you write fiction, you're not describing real people,

כמובן, כשאתם כותבים סיפורת, אתם לא מתארים אנשים אמיתיים,

you're making up characters.

אתם ממציאים דמויות.

But sometimes the words you overhear can give you ideas.

אבל לפעמים המילים ששמעתם במקרה יכולות לתת לכם רעיונות.

"I did not," says one person.

"אני לא," אומר אדם אחד.

"I saw you," the other replies.

"אני ראיתי אותך,"השני עונה.

Who might be saying those words?

מי עשו לומר את המילים האלו?

Maybe it's two kids in a class, and the boy thinks the girl pushed him.

אולי אלה שני תלמידים בכיתה, והילד חושב שהילדה דחפה אותו.

Maybe it's a couple, but one of them is a vampire,

אולי זה זוג, אבל אחד מהם הוא ערפד,

and the woman vampire saw the man flirting with a zombie.

והאשה הערפדית ראתה את הגבר מפלרטט עם זומבי.

Or maybe not.

או אולי לא.

Maybe the characters are a teenager and his mother,

אולי הדמויות הם בן עשרה ואימו,

and they're supposed to be vegetarians, but the mother saw him eating a burger.

והם אמורים להיות צמחונים, אבל האם ראתה אותו אוכל המבורגר.

So let's say you've decided on some characters.

אז בואו נגיד שהחלטתם על כמה דמויות.

This is anti-social skill number two:

זה כישור אנטי-חברתי מספר שתיים:

start pretending they're real.

להתחיל לדמיין שהן אמיתיות.

What are they like? Where are they from? What music do they listen to?

איך הם? מאיפה הם? איזה מוזיקה הם אוהבים?

Spend some time with them.

בלו קצת זמן איתם.

If you're on a bus, think about what they might be doing if they were there too.

אם אתם על אוטובוס, חשבו מה הם היו עושים לו היו שם גם.

Would they talk on the phone, listen to music,

האם הם היו מדברים בטלפון, מקשיבים למוזיקה,

draw pictures, sleep?

מציירים, ישנים?

What we say depends on who we are.

מה שאנחנו אומרים תלוי במי אנחנו.

An older person might speak differently than a younger person.

אדם מבוגר יותר אולי ידבר אחרת מאדם צעיר יותר.

Someone from the south might speak differently than someone from the north.

מישהו מהדרום אולי ידבר אחרת ממישהו מהצפון.

Once you know your characters, you can figure out how they talk.

ברגע שאתם מכירים את הדמויות שלכם, אתם יכולים להניח איך הם מדברים.

At this stage, it's helpful to use anti-social skill number three:

בשלב הזה, זה עוזר להשתמש בכישור האנטי חברתי מספר שלוש:

muttering to yourself.

מלמול לעצמכם.

When you speak your character's words, you can hear whether they sound natural,

כשאתם אומרים את המילים של הדמויות שלכם, אתם יכולים לשמוע אם הם נשמעים טבעי,

and fix them if necessary.

ולתקן את זה אם צריך.

Remember, most people are usually pretty informal when they speak.

זכרו, רוב האנשים בדרך כלל לא פורמליים בדיבור שלהם.

They use simple language and contractions.

הם משתמשים בשפה ותחביר פשוטים.

So, "Do not attempt to lie to me" sounds more natural as "Don't try to lie to me."

אז, "אל תנסה לשקר לי" נשמע יותר טבעי מ "אל תנסה לספר לי שקר."

Also keep it short.

גם תדאגו שזה יהיה קצר.

People tend to speak in short bursts,

הרבה אנשים נוטים לדבר בפרצים קצרים,

not lengthy speeches.

לא נאומים ארוכים.

And let the dialogue do the work.

ותנו לדו שיח לעשות את העבודה.

Ask yourself: do I really need that adverb?

שאלו את עצמכם: האם הם באמת צריכים את תואר הפועל הזה?

For instance, "'Your money or your life,' she said threateningly."

לדוגמה, "'הכסף או החיים,' הוא אמרה בצורה מאיימת."

Here, "threateningly" is redundant, so you can get rid of it.

כאן, "בצורה מאיימת" הוא מיותר, אז אפשר להיפתר מזה.

But if the words and the actions don't match, an adverb can be helpful.

אבל אם המילים והפעולות לא תואמות, תואר הפועל יכול לעזור.

"'Your money or your life,' she said lovingly."

"'הכסף או החיים,' היא אמרה באהבה."

So, to recap:

אז כדי לחזור:

First, eavesdrop. Next, pretend imaginary people are real.

ראשית, לצותת לאנשים, שנית, להעמיד פנים שאנשים דמיוניים הם אמיתיים.

Finally, mutter to yourself, and write it all down.

ולבסוף, למלמל לעצמכם, ולכתוב את זה.

You already have everything you need.

כבר יש לכם כל מה שאתם צריכים.

This is fictional dialogue, or "How to Hear Voices in Your Head."

זה דו שיח דמיוני, או "איך לשמוע קולות בראשכם."