The mysterious science of pain - Joshua W. Pate

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

In 1995, the British Medical Journal

ב 1995, הירחון הבריטי לרפואה

published an astonishing report about a 29-year-old builder.

פרסם מאמר מפתיע על בנאי בן 29.

He accidentally jumped onto a 15-centimeter nail,

הוא בטעות קפץ על מסמר באורך 15 סנטימטר,

which pierced straight through his steel-toed boot.

שעבר ישר דרך נעלו המוגנת בפלדה.

He was in such agonizing pain that even the smallest movement was unbearable.

הוא חש כאב כל כך חזק שאפילו התנועה הכי קטנה היתה בלתי נסבלת.

But when the doctors took off his boot, they faced a surprising sight:

אבל כשהרופאים הסירו את נעלו, הם עמדו בפני מראה מפתיע:

the nail had never touched his foot at all.

המסמר מעולם לא נגע ברגלו.

For hundreds of years,

במשך מאות שנים,

scientists thought that pain was a direct response to damage.

מדענים חשבו שכאב הוא תגובה ישירה לפגיעה.

By that logic, the more severe an injury is, the more pain it should cause.

לפי אותו הגיון, ככל שהפגיעה חמורה יותר, היא צריכה לגרום כאב גדול יותר.

But as we’ve learned more about the science of pain,

אבל ככל שלמדנו יותר על מדע הכאב,

we’ve discovered that pain and tissue damage don’t always go hand in hand,

גילינו שהכאב ופגיעה ברקמות לא תמיד הולכים יד ביד,

even when the body’s threat signaling mechanisms are fully functioning.

אפילו כשמנגנוני איתות האיום בגוף פועלים במלואם.

We’re capable of experiencing severe pain out of proportion to an actual injury,

אנחנו מסוגלים לחוות כאב חמור בלי פרופורציה לפגיעה אמיתית,

and even pain without any injury,

ואפילו כאב בלי פגיעה,

like the builder, or the well-documented cases of male partners

כמו הבנאי, או מקרים מתועדים של שותפים זכרים

of pregnant women experiencing pain during the pregnancy or labor.

של נשים הרות שחווים כאב במהלך ההריון והלידה.

What’s going on here?

מה קורה פה?

There are actually two phenomena at play:

יש למעשה שתי תופעות שמשחקות תפקיד:

the experience of pain, and a biological process called nociception.

החוויה של הכאב, והתהליך הביולוגי שנקרא נוסיספציה.

Nociception is part of the nervous system’s protective response

נוסיספציה היא חלק מתגובת ההגנה של מערכת העצבים

to harmful or potentially harmful stimuli.

לגירוי מזיק או שיכול להזיק.

Sensors in specialized nerve endings

חיישנים בקצוות עצבים מותאמים

detect mechanical, thermal, and chemical threats.

מזהים איומים מכאניים, תרמיים וכימיים.

If enough sensors are activated,

אם מספיק חיישנים מופעלים,

electrical signals shoot up the nerve to the spine and on to the brain.

אותות כימיים נורים במעלה העצב לעמוד השדרה ולמוח.

The brain weighs the importance of these signals

המוח שוקל את החשיבות של האותות האלו

and produces pain if it decides the body needs protection.

ומייצר כאב אם הוא מחליט שהגוף צריך הגנה.

Typically, pain helps the body avoid further injury or damage.

באופן טיפוסי, כאב עוזר לגוף להמנע מפגיעה או פציעה נוספים.

But there are a whole set of factors besides nociception

אבל יש סט שלם נוסף של גורמים חוץ מנוסיספציה

that can influence the experience of pain— and make pain less useful.

שיכול להשפיע על החוויה של כאב -- ולהפוך כאב לפחות יעיל.

First, there are biological factors that amplify nociceptive signals to the brain.

ראשית, יש גורמים ביולוגיים שמגבירים אותות נוסיספטיים למוח.

If nerve fibers are activated repeatedly,

אם סיבי עצב מופעלים באופן חוזר,

the brain may decide they need to be more sensitive

המוח יכול להחליט שהם צריכים להיות יותר רגישים

to adequately protect the body from threats.

להגן בהתאם על הגוף מאיומים.

More stress sensors can be added to nerve fibers

יותר חיישני לחץ יכולים להתווסף לסיבי עצב

until they become so sensitive that even light touches to the skin

עד שהם הופכים לכל כך רגישים שאפילו נגיעות עדינות בעור

spark intense electrical signals.

מפעילות אותות חשמליים חזקים.

In other cases,

במקרים אחרים,

nerves adapt to send signals more efficiently, amplifying the message.

עצבים מתאימים את עצמם לשלוח אותות יותר ביעילות, ומגבירים את המסר.

These forms of amplification

צורות אלה של הגברה

are most common in people experiencing chronic pain,

נפוצות אצל אנשים עם כאב כרוני,

which is defined as pain lasting more than 3 months.

שמוגדר ככאב שנמשך יותר מ 3 חודשים.

When the nervous system is nudged into an ongoing state of high alert,

כשמערכת העצבים נדחפת למצב מתמשך של כוננות גבוהה,

pain can outlast physical injury.

כאב יכול להמשך יותר מפגיעה פיזית.

This creates a vicious cycle in which the longer pain persists,

זה יוצר מעגל אכזרי בו ככל שהכאב ממשיך יותר,

the more difficult it becomes to reverse.

קשה יותר להפוך אותו.

Psychological factors clearly play a role in pain too,

גורמים פסיכולוגיים משחקים תפקיד ברור בכאב גם הם,

potentially by influencing nociception and by influencing the brain directly.

פוטנציאלית על ידי השפעה על נוסיספציה והשפעה על המוח ישירות.

A person’s emotional state, memories,

המצב הרגשי של אדם, הזכרונות,

beliefs about pain and expectations about treatment

אמונות בנוגע לכאב וציפיות בנוגע לטיפול

can all influence how much pain they experience.

יכולים להשפיע על כמה כאב הם יחוו.

In one study,

במחקר אחד,

children who reported believing they had no control over pain

ילדים שדיווחו שהם מאמינים שאין להם שליטה על כאב

actually experienced more intense pain

למעשה חוו כאב יותר חזק

than those who believed they had some control.

מאלה שהאמינו שיש להם שליטה כלשהי.

Features of the environment matter too:

תכונות של הסביבה משנות גם הן:

In one experiment,

בניסוי אחד,

volunteers with a cold rod placed on the back of their hand

מתנדבים עם מוט קר שמוקם על גב היד שלהם

reported feeling more pain when they were shown a red light than a blue one,

דיווחו שהם מרגישים יותר כאב כשהראו להם אור אדום ולא כחול,

even though the rod was the same temperature each time.

אפילו שהמוט היה באותה טמפרטורה כל פעם.

Finally, social factors like the availability of family support

לבסוף, גורמים חברתיים כמו הזמינות של תמיכה משפחתית

can affect perception of pain.

יכולים להשפיע על התפישה של כאב.

All of this means that a multi-pronged approach to pain treatment

כל זה אומר שגישה רב-כיוונית לטיפול בכאב

that includes pain specialists, physical therapists, clinical psychologists, nurses

שכוללת מומחי כאב, פיזיוטרפיסטים, פסיכולוגים קליניים, אחיות

and other healthcare professionals is often most effective.

ומקצועני בריאות אחרים היא הרבה פעמים יותר אפקטיבית.

We’re only beginning to uncover the mechanisms behind the experience of pain,

אנחנו רק מתחילים לגלות את המנגנונים מאחורי חווית הכאב,

but there are some promising areas of research.

אבל יש כמה תחומים מבטיחים של מחקר.

Until recently,

עד לאחרונה,

we thought the glial cells surrounding neurons were just support structures,

חשבנו שהתאים הגליאלים שמקיפים את העצבים הם רק מבנה תמיכה,

but now we know they have a huge role in influencing nociception.

אבל עכשיו אנחנו יודעים שיש להם תפקיד עצום בהשפעה על נוסיצפיה.

Studies have shown that disabling certain brain circuits in the amygdala

מחקרים הראו שהשבתת מעגלי מוח מסויימים באמיגדלה

can eliminate pain in rats.

יכולים לבטל כאב בעכברושים.

And genetic testing in people with rare disorders

ובדיקות גנטיות באנשים עם הפרעות נדירות

that prevent them from feeling pain

שמונעות מהם להרגיש כאב

have pinpointed several other possible targets for drugs

מיקדו כמה מטרות אפשריות אחרות לתרופות

and perhaps eventually gene therapy.

ואולי לבסוף לטיפול בגנים.