What can DNA tests really tell us about our ancestry? - Prosanta Chakrabarty

תרגום: מיכל סלמן עריכה: Sigal Tifferet

Two sisters take the same DNA test.

שתי אחיות עורכות את אותה בדיקת DNA.

The results show that one sister is 10% French, the other 0%.

התוצאות מראות כי אחת מהן היא 10% צרפתייה, האחות השנייה 0%.

Both sisters share the same two parents,

שתי האחיות חולקות את אותו זוג הורים,

and therefore the same set of ancestors.

ולכן הן חולקות את אותם אבות קדומים.

So how can one be 10% more French than the other?

אז איך ייתכן שאחת 10% יותר צרפתייה מהשנייה?

Tests like these rely on our DNA to answer questions about our ancestry,

בדיקות כאלה מתבססות על ה-DNA שלנו

כדי לענות על שאלות הקשורות לשורשים שלנו,

but our DNA actually can’t tell us everything

אבל האמת היא שה-DNA שלנו אינו יכול לספר לנו הכול

about who we are or where we’re from.

על מי אנחנו או מהיכן אנחנו מגיעים.

DNA tests are great at answering some questions,

בדיקות DNA עונות נהדר על כמה שאלות,

like who your parents are, but can provide baffling results to others,

למשל, מי ההורים שלכם, אך הן גם יכולות לתת תשובות מבלבלות לשאלות אחרות,

like whether you have ancestors from a particular region.

למשל, האם יש לכם אבות קדומים מאזור מסוים.

To understand why, it helps to know where our DNA comes from in the first place.

כדי להבין מדוע זה קורה, חשוב להבין מהיכן מגיע ה-DNA שלנו.

Each person’s DNA consists of about 6 billion base pairs

ה-DNA של כל אדם מורכב מכ-6 מיליארד זוגות בסיסים

stored in 23 pairs of chromosomes— 46 total.

המאוחסנים ב-23 זוגות כרומוזומים, 46 בסך הכול.

זה עשוי להיראות ככמות מסחררת של מידע,

That may seem like a dizzying amount of information,

but 99% of our genome is shared among all humans.

אבל 99% מהגנום שלנו משותף לכל בני האדם.

The remaining 1% contains everything distinct about an individual’s ancestry.

ה-1% הנותר מכיל את כל מה שייחודי לאדם בהקשר לאבותיו הקדומים.

Commercial DNA tests utilize less than 1% of that 1%.

בדיקות ה-DNA המסחריות עושות שימוש בפחות מ-1% מאותו 1% הזה.

One chromosome in each pair comes from each parent.

כרומוזום אחד בכל זוג מגיע מכל אחד מההורים.

These halves join at conception: when a sperm and egg,

חצאים אלה מתאחדים ברגע ההתעברות: כאשר זרע וביצית,

each with only 23 chromosomes, combine.

כל אחד מהם עם 23 כרומוזומים בלבד, מתלכדים.

The story of our ancestry becomes muddled before conception.

סיפור אבותינו הופך לערבוביה לפני ההתעברות.

That’s because the 23 chromosomes in a sperm or egg

הסיבה לכך היא ש-23 הכרומוזומים בתוך זרע או ביצית

aren’t identical to the chromosomes of every other cell in the body.

אינם זהים לכרומוזומים של כל תא אחר בגוף.

As they go from a cell with 46 chromosomes to a sex cell with only 23,

כשהם הופכים מתא עם 46 כרומוזומים, לתא מין עם 23 בלבד,

the chromosomes within each pair swap some sections.

הכרומוזומים בתוך כל זוג מחליפים כמה מקטעים.

This process is called recombination, and it means that every sperm or egg

תהליך זה מכונה שחלוף, ופירושו שכל זרע או ביצית

contains single chromosomes that are a unique mash up of each pair.

מכילים כרומוזומים בודדים שהם תערובת ייחודית של כל זוג.

Recombination occurs uniquely in each sex cell—

תוצאות השחלוף שונות בכל תא מין,

making two sisters’ chromosomes different not only from their parents’,

ולכן קיים שוני לא רק בין הכרומוזומים של שתי אחיות לבין אלה של הוריהן,

אלא גם בין הכרומוזומים של שתי האחיות עצמן.

but from each other’s.

Recombination happens before conception,

אירוע השחלוף מתרחש לפני ההתעברות,

so you get exactly half of your DNA from each parent,

כך שמקבלים מכל הורה בדיוק מחצית מה-DNA,

but going further back things get more complicated.

אבל אם חוזרים אחורה בזמן, הדברים הופכים מורכבים יותר.

ללא השחלוף, כל אחד היה מקבל 1/4 מכל סב או סבתא,

Without recombination, you would get 1/4 from each grandparent,

1/8 מכל סבא רבא, וכך הלאה,

1/8 from each great-grandparent, and so on,

but because recombination happens every generation, those numbers vary.

אבל אירוע השחלוף המתרחש בכל דור יוצר שונות במספרים האלה.

The more generations removed an ancestor is,

ככל שהדורות מתרחקים מהאבות הקדומים,

the more likely they won’t be represented in your DNA at all.

כך סביר יותר שהם לא יהיו מיוצגים ב-DNA שלך בכלל.

For example, without recombination,

לדוגמה, ללא שחלוף,

just 1/64 of your DNA would come from each ancestor six generations back.

רק 1/64 מה-DNA שלך יגיע מכל אב או אם קדומים 6 דורות אחורה.

Because of recombination, that number can be higher,

בגלל השחלוף, המספר הזה יכול להיות גבוה יותר,

though we don’t know for sure how high— or it can as low as 0.

למרות שאנחנו לא יודעים בוודאות כמה גבוה, והוא גם יכול לרדת ל- 0.

So one sister isn’t more French

אז אחת האחיות איננה יותר צרפתייה

in the sense of having more ancestors from France.

במובן שיש לה יותר אבות קדומים שמוצאם בצרפת.

Instead, the French ancestors are simply more represented in her DNA.

אלא שהאבות הקדומים מצרפת מיוצגים יותר ב-DNA שלה.

But the story doesn’t end there.

אבל הסיפור אינו מסתיים כאן.

Tests don’t trace the DNA of the sisters' actual French ancestors—

בדיקות לא מתחקות בפועל אחר ה-DNA של האבות הקדומים הצרפתיים של האחיות,

we don’t have access to the genomes of deceased individuals

אין לנו גישה לגנום של אנשים שנפטרו

from previous generations.

מדורות קודמים.

Instead, these results are based on a comparison

במקום זאת, התוצאות האלה מבוססות על השוואה

to the DNA of people living in France today.

עם ה-DNA של בני אדם החיים בצרפת כיום.

The tests look for genetic markers, or combinations of genetic markers.

הבדיקות מחפשות אחר סמנים גנטיים, או שילובים של סמנים גנטיים.

These markers are short sequences that appear in specific places.

סמנים אלה הם רצפים קצרים, שמופיעים במקומות ספציפיים.

The sister deemed "more French" shares genetic markers

האחות שנחשבת "יותר צרפתייה" חולקת סמנים גנטיים

with people currently living in France.

עם אנשים החיים בצרפת כיום.

The assumption is that these shared markers indicate ancestors

ההנחה היא שסמנים משותפים אלה מצביעים על אבות קדומים

from the same place: France.

מאותו המקום: צרפת.

It’s important to note that results are based on people

חשוב לציין כי התוצאות מבוססות על אנשים

who’ve had their genomes sequenced—

שבדקו את רצף הגנום שלהם,

80-90% of which are of European descent.

מתוכם 80-90% הם ממוצא אירופאי.

Many indigenous peoples are barely represented, if at all.

ישנם עמים ילידים רבים שבקושי מיוצגים, אם בכלל.

The test won’t reveal heritage from people not represented in the database,

הבדיקה לא תחשוף מורשת של עמים שאינם מיוצגים במסד הנתונים,

and shouldn’t be used to prove race or ethnicity.

ואין להשתמש בהן על מנת להוכיח גזע או אתניות.

וככל שיותר אנשים יבדקו את הרצף הגנטי, התוצאות שלך עשויות להשתנות.

And as more people get sequenced, your results might change.

Looking further back, you may get a result like 2% Neanderthal.

במבט לאחור, ייתכן שתשיג תוצאה כמו: 2% ניאנדרטלי.

Though Neanderthals were a separate species from humans,

למרות שהניאנדרטלים היו מין נפרד מבני אדם,

that 2% doesn’t come out of the 99% of our genome shared among all humans,

2% אלה אינם מגיעים מתוך 99% מהגנום המשותף בין כל בני האדם,

but the 1% that varies.

אלא מאותו 1% שמשתנה.

That’s because about 40,000 years ago,

הסיבה לכך היא שלפני כ-40,000 שנה,

certain human populations interbred with Neanderthals,

אוכלוסיות אנושיות מסוימות, הולידו צאצאים עם ניאנדרטלים,

meaning some people alive today have Neanderthal ancestors.

כלומר ישנם כיום אנשים שיש להם אבות קדומים ממוצא ניאנדרטלי.

Many Neanderthal ancestors, in fact:

אבות ניאנדרטלים קדומים רבים, למעשה:

ישנם כל כך הרבה דורות במהלך 40,000 שנה,

there are so many generations in 40,000 years

that a single Neanderthal’s genetic contribution would be untraceable.

כך שתרומה גנטית יחידה של ניאנדרטל, לא היתה ניתנת לאיתור.

You can be both 100% French and 2% Neanderthal—

אתם יכולים להיות 100% צרפתיים ו-2% ניאנדרטלי בו זמנית,

though both come from the 1% of DNA that makes us different,

אם כי שניהם מגיעים מ-1% ה-DNA שעושה אותנו שונים,

they’re accounting for different things.

הם מתייחסים לדברים שונים.

Looking for traces of our ancestry in our DNA gets complicated very quickly.

חיפוש אחר עקבות אבותינו הקדומים ב-DNA שלנו מסתבך מהר מאוד.

Both the way we inherit DNA and the information available for testing

גם הדרך שבה אנו יורשים את ה-DNA והמידע הזמין לבדיקה

makes it difficult to say certain things with 100% certainty.

מקשה על אמירת דברים מסוימים בוודאות של 100%.