What is consciousness? - Michael S. A. Graziano

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Here are two images of a house.

הנה שתי תמונות של בית.

There’s one obvious difference,

יש הבדל אחד ברור,

but to this patient, P.S.,

אבל לחולה זו, פ.ס.,

they looked completely identical.

הם נראים זהים לגמרי.

P.S. had suffered a stroke that damaged the right side of her brain,

פ.ס. סבלה משבץ שפגע בצד ימין של המוח שלה,

leaving her unaware of everything on her left side.

מה שהשאיר אותה לא מודעת לכל מה שקורה בצד שמאל שלה.

But though she could discern no difference between the houses,

אבל למרות שהיא לא יכלה להבדיל בין הבתים,

when researchers asked her which she would prefer to live in,

כשחוקרים שאלו באיזה תעדיף לגור,

she chose the house that wasn’t burning—

היא בחרה בבית שלא בוער --

not once, but again and again.

לא פעם אחת, אלא שוב ושוב.

P.S.’s brain was still processing information

המוח של פ.ס. עדיין עיבד את המידע

from her whole field of vision.

מכל שדה הראיה שלה.

She could see both images

היא יכלה לראות את שתי התמונות

and tell the difference between them,

ולראות את ההבדלים בינהן,

she just didn’t know it.

היא פשוט לא ידעה זאת.

If someone threw a ball at her left side,

אם מישהו זורק כדור אליה מצד שמאל,

she might duck.

היא אולי תתכופף.

But she wouldn’t have any awareness of the ball,

אבל לא תהיה לה מודעות לכדור,

or any idea why she ducked.

או מושג למה היא התכופפה.

P.S.’s condition,

המצב של פ.ס.,

known as hemispatial neglect,

שידוע כהזנחת צד,

reveals an important distinction between the brain’s processing of information

מגלה אבחנה חשובה בין עיבוד המידע במוח

and our experience of that processing.

והחוויה שלנו של התהליך.

That experience is what we call consciousness.

החוויה היא מה שאנחנו קוראים לו תודעה.

We are conscious of both the external world and our internal selves—

אנחנו מודעים גם לעולם החיצוני וגם לעצמנו הפנימיים --

we are aware of an image

אנחנו מודעים לתמונה

in much the same way we are aware of ourselves looking at an image,

באותה דרך שאנחנו מודעים לעצמנו מביטים בתמונה.

or our inner thoughts and emotions.

או המחשבות והרגשות הפנימיים שלנו.

But where does consciousness come from?

אבל מהיכן מגיעה התודעה?

Scientists, theologians, and philosophers

מדענים, תאולוגים ופילוסופים

have been trying to get to the bottom of this question for centuries—

ניסו להגיע לשורש העניין של השאלה במשך מאות שנים --

without reaching any consensus.

בלי להגיע להסכמה.

One recent theory is that

תאוריה עדכנית אחת היא

consciousness is the brain’s imperfect picture of its own activity.

שהתודעה היא התמונה הלא מושלמת של המוח על הפעילות שלו.

To understand this theory,

כדי להבין את התאוריה,

it helps to have a clear idea

זה עוזר שיש תמונה ברורה

of one important way the brain processes information from our senses.

של אחת מהדרכים החשובות שהמוח מעבד מידע מהחושים.

Based on sensory input,

בהתבסס על קלט תחושתי,

it builds models,

הוא בונה מודלים,

which are continuously updating, simplified descriptions

שהם תאורים מופשטים המתעדכנים כל הזמן

of objects and events in the world.

של עצמים וארועים בעולם האמיתי.

Everything we know is based on these models.

כל מה שאנחנו יודעים מבוסס על המודלים האלו.

They never capture every detail of the things they describe,

הם לעולם לא לוכדים כל פרט של הדברים שהם מתארים,

just enough for the brain to determine appropriate responses.

רק מספיק כדי שהמוח יקבע תגובות מתאימות.

For instance, one model built deep into the visual system

לדוגמה, מודל אחד בנוי עמוק לתוך המערכת החזותית

codes white light as brightness without color.

מקודד אור לבן כבהירות בלי צבע.

In reality,

במציאות,

white light includes wavelengths

אור לבן כולל אורכי גל

that correspond to all the different colors we can see.

שמתאימים לכל הצבעים השונים שאנחנו יכולים לראות.

Our perception of white light is wrong and oversimplified,

התפישה שלנו של אור לבן היא שגויה ומופשטת,

but good enough for us to function.

אבל מספיק טובה בשבילנו כדי לתפקד.

Likewise, the brain’s model of the physical body

בדומה, המודל במוח של הגוף הפיזי

keeps track of the configuration of our limbs,

עוקב אחרי המצב של הגפיים שלנו,

but not of individual cells or even muscles,

אבל לא של תאים בודדים או אפילו שרירים,

because that level of information isn’t needed to plan movement.

בגלל שרמה כזו של מידע לא דרושה כדי לתכנן תנועה.

If it didn’t have the model keeping track of the body’s size, shape,

אם למוח לא היה מודל העוקב אחרי גודל וצורת הגוף,

and how it is moving at any moment,

ואיך שהוא נע כרגע,

we would quickly injure ourselves.

במהרה היינו פוצעים את עצמנו.

The brain also needs models of itself.

המוח גם צריך מודל של עצמו.

For example,

לדוגמה,

the brain has the ability to pay attention to specific objects and events.

למוח יש יכולת לשים לב לעצמים וארועים ספציפיים.

It also controls that focus,

הוא גם יכול לשלוט במיקוד הזה,

shifting it from one thing to another,

ולהעביר אותו מדבר אחד לאחר,

internal and external,

פנימי או חיצוני,

according to our needs.

לפי צרכינו.

Without the ability to direct our focus,

בלי היכולת למיקוד ישיר,

we wouldn’t be able to assess threats, finish a meal, or function at all.

לא נהיה מסוגלים להעריך איומים, לסיים ארוחה, או לתפקד בכלל.

To control focus effectively,

כדי לשלוט במיקוד באופן אפקטיבי,

the brain has to construct a model of its own attention.

המוח צריך לבנות מודל של הקשב שלו עצמו.

With 86 billion neurons constantly interacting with each other,

עם 86 מיליארד נוירונים המתקשרים אחד עם השני כל הזמן,

there’s no way the brain’s model of its own information processing

אין דרך שהמודל של המוח לעיבוד המידע של עצמו

can be perfectly self-descriptive.

יוכל לתאר את עצמו בצורה מושלמת.

But like the model of the body,

אבל כמו המודל של הגוף,

or our conception of white light,

או התפישה שלנו של אור לבן,

it doesn’t have to be.

היא לא חייבת להיות.

Our certainty that we have a metaphysical, subjective experience

הוודאות שלנו שיש לנו חוויה מטאפיזית, סובייקטיבית

may come from one of the brain’s models,

יכולה להגיע מאחד המודלים של המוח,

a cut-corner description of what it means to process information

תאור פשוט של מה זה אומר לעבד מידע

in a focused and deep manner.

בצורה ממוקדת ועמוקה יותר.

Scientists have already begun trying to figure out

מדענים כבר התחילו לנסות להבין

how the brain creates that self model.

איך המוח יוצר את המודל העצמי שלו.

MRI studies are a promising avenue for pinpointing the networks involved.

מחקרי תהודה מגנטית הם דרך מבטיחה למקם את הרשתות המעורבות.

These studies compare patterns of neural activation

המחקרים האלה משווים תבניות של הפעלות נוירונים

when someone is and isn’t conscious of a sensory stimulus, like an image.

כשמישהו מודע או לא מודע לערור חושי, כמו תמונה.

The results show that the areas needed for visual processing

התוצאות מראות שהאזורים הדרושים לעיבוד חוזי

are activated whether or not the participant is aware of the image,

מופעלים בין אם משתתפים מודעים לתמונה או לא,

but a whole additional network lights up

אבל רשת שלמה אחרת נדלקת

only when they are conscious of seeing the image.

רק כשהם מודעים שהם רואים את התמונה.

Patients with hemispatial neglect, like P.S.,

לחולים עם הזנחת צד, כמו פ.ס.,

typically have damage to one particular part of this network.

יש באופן טיפוסי פגיעה בחלק מסויים של הרשת הזו.

More extensive damage to the network can sometimes lead to a vegetative state,

פגיעה יותר מקיפה לרשת יכולה לפעמים להוביל למצב צמחי,

with no sign of consciousness.

ללא סימנים להכרה.

Evidence like this brings us closer to understanding

עדויות כמו אלו מביאות אותנו קרוב יותר להבנה

how consciousness is built into the brain,

של איך התודעה בנויה במוח שלנו,

but there’s still much more to learn.

אבל עדיין יש הרבה ללמוד.

For instance,

לדוגמה,

the way neurons in the networks related to consciousness

הדרך בה נוירונים ברשתות שמקושרות להכרה

compute specific pieces of information

מחשבים פיסות מסויימות של מידע

is outside the scope of our current technology.

היא מחוץ לתחום הטכנולוגיה הנוכחית שלנו.

As we approach questions of consciousness with science,

כשאנחנו ניגשים לשאלות בנוגע לתודעה במדע,

we’ll open new lines of inquiry into human identity.

נפתח קוים חדשים של חקר לזהות האנושית.