The woman who stared at the sun - Alex Gendler

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

In the spring of 1944, Tokyo residents experienced numerous aerial attacks

באביב 1944, תושבי טוקיו חוו אין ספור התקפות אוויריות

from Allied bombers.

ממפציצי בעלות הברית.

Air raid sirens warned citizens to get indoors

אזעקות הזהירו אזרחים להיכנס פנימה

and preceded strategic blackouts across the city.

וקדמו להחשכות אסטרטגיות ברחבי העיר.

But 28-year old Hisako Koyama saw these blackouts as opportunities.

אבל היסאקו קויאמה בת ה-28 ראתה בהחשכות האלו הזדמנויות.

Dragging a futon over her head for protection,

גוררת פוטון על ראשה להגנה,

Koyama would gaze at the night sky,

קויאמה צפתה בשמי הלילה,

tracking all sorts of astronomical phenomena.

ועקבה אחרי כל מיני תופעות אסטרונומיות.

However, her latest endeavor required the light of day.

עם זאת, המשימה האחרונה שלה דרשה את אור היום.

By angling her telescope towards the sun,

על ידי כיוון הטלסקופ שלה לעבר השמש,

Koyama could project the star's light onto a sheet of paper,

קויאמה יכלה להקרין את האור של הכוכב על דף נייר,

allowing her to sketch the sun’s shifting surface.

מה שאפשר לה לשרטט את פני השטח המשתנים של השמש.

She spent weeks recreating this set up, tracking every change she saw.

היא בילתה שבועות בשחזור הסידור הזה, כשעקבה אחרי כל שינוי שהיא ראתה.

But while Koyama didn't know it,

אבל בעוד קויאמה לא ידעה,

these drawings were the start of one of the most important records

האיורים האלו היו ההתחלה של אחד התיעודים הכי חשובים

of solar activity in human history.

של פעילות סולרית בהיסטוריה האנושית.

To understand exactly what Koyama saw on the sun’s surface,

כדי להבין בדיוק מה קויאמה ראתה על פני השמש,

we first need to understand what’s happening inside the star.

אנחנו צריכים ראשית להבין מה קורה בתוך הכוכב.

Every second, trillions of hydrogen atoms

בכל שנייה, טריליוני אטומי מימן

fuse into helium atoms in a process called nuclear fusion.

ניתכות למולקולות הליום בתהליך שנקרא היתוך גרעיני.

This ongoing explosion maintains the sun’s internal temperature

הפיצוץ המתמשך הזה שומר על הטמפרטורה הפנימית של השמש

of roughly 15 million degrees Celsius,

בבערך 15 מליון מעלות צלזיוס,

which is more than enough energy to transform gas

שזה יותר ממספיק אנרגיה להפוך גז

into churning pools of plasma.

לבריכות פלזמה סוערות.

Plasma consists of charged particles that produce powerful magnetic fields.

פלזמה עשויה מחלקיקים טעונים שמייצרים שדות מגנטיים חזקים.

But unlike the stable charged particles that maintain magnetic activity on Earth,

אבל בניגוד לחלקיקים טעונים יציבים ששומרים על פעילות מגנטית בכדור הארץ,

this plasma is constantly in flux,

הפלזמה הזו כל הזמן בתנועה,

alternately disrupting and amplifying the sun's magnetic field.

ומפריעה או מגבירה את השדה המגנטי של השמש באופן מחזורי.

This ongoing movement can produce

התנועה המתמשכת הזו יכולה לייצר

temporary concentrations of magnetic activity

ריכוזים זמניים של פעילות מגנטית

which inhibit the movement of molecules and in turn reduce heat in that area.

שמעכבת את התנועה של המולקולות וכך מפחיתה את החום של האזור.

And since regions with less heat generate less light,

ומאחר שאזורים עם פחות חום מייצרים פחות אור,

places with the strongest magnetic fields appear as dark spots

מקומות עם שדות מגנטיים חזקים יותר נראים ככתמים כהים

scattered across the sun’s surface.

שמפוזרים על פני השמש.

These so-called sunspots are always moving,

מה שנקרא כתמי שמש תמיד נעים,

both as a result of plasma swirling within the sphere,

גם כתוצאה מפלזמה שמסתחררת בתוך הספירה,

and the sun’s rotation.

וסיבוב השמש.

And because they’re often clustered together,

ומשום שהם הרבה פעמים מקובצים יחד,

accurately counting sunspots and tracking their movement can be a challenge,

ספירה מדויקת של כתמי שמש ומעקב אחרי התנועה שלהם יכולה להיות מאתגרת,

depending greatly on the perception and judgment of the viewer.

תלויה מאוד בתפיסה ובשיפוט של הצופה.

This is precisely where Koyama’s contributions would be so valuable.

פה בדיוק התרומה של קויאמה בעלת ערך כה רב.

Despite having no formal training in astronomy,

למרות שלא הייתה לה הכשרה פורמלית באסטרונומיה,

her observations and sketches were remarkably accurate.

התצפיות והאיורים שלה היו מדויקים להפליא.

After sending her work to the Oriental Astronomical Association,

אחרי ששלחה את העבודה שלה לאיגוד האסטרונומיה האוריינטלי,

she received a letter of commendation for her dedicated and detailed observations.

היא קיבלה מכתב הערכה על המסירות שלה והפרוט של התצפיות.

With their support, she began to visit the Tokyo Museum of Science,

בתמיכתם, היא החלה לבקר במוזיאון המדע של טוקיו,

where she could use a far superior telescope to continue her work.

שם הייתה יכולה להשתמש בטלסקופ טוב בהרבה כדי להמשיך את עבודתה.

Koyama soon joined the museum's staff as a professional observer,

קויאמה הצטרפה במהרה לצוות המוזיאון כצופה מקצועית,

and over the next 40 years, she worked on a daily basis,

ובמשך 40 השנים הבאות, היא עבדה על בסיס יומי,

producing over 10,000 drawings of the sun’s surface.

ויצרה יותר מ-10,000 איורים של פני השמש.

Researchers already knew magnetic currents in the sun followed an 11 year cycle

חוקרים כבר ידעו שזרמים מגנטיים בשמש עקבו אחרי מחזור של 11 שנים

that moved sunspots in a butterfly shaped path over the star’s surface.

שהזיזו כתמי שמש במסלול דמוי פרפר על פני הכוכב.

But using Koyama’s record,

אבל בעזרת התיעוד של קויאמה,

they could precisely follow specific sunspots and clusters

היה אפשר לעקוב במדויק אחרי כתמי שמש ספציפיים ומקבצים

through that journey.

במסע שלהם.

This kind of detail offered a real-time indication of the sun’s magnetic activity,

סוג זה של פרוט הציע סימן בזמן אמת לפעילות המגנטית של השמש,

allowing scientists to track all kinds of solar phenomena,

מה שאפשר למדענים לעקוב אחרי סוגים שונים של תופעות סולריות,

including volatile solar flares.

כולל התפרצויות סולריות מסוכנות.

These flares typically emanate from the vicinity of sunspots,

התפרצויות אלו בדרך כלל מגיעות מקרבת כתמי השמש,

and can travel all the way to Earth’s atmosphere.

ויכולות לנוע כל הדרך עד לאטמוספרה של כדור הארץ.

Here, they can create geomagnetic storms

פה, הן יכולות ליצור סערות גאומגנטיות

capable of disrupting long range communication and causing blackouts.

שמסוגלות להפריע לתקשורת ארוכת טווח ולגרום להפסקות חשמל.

Solar flares also pose a major risk to satellites and manned space stations,

התפרצויות סולריות מהוות גם איום גדול ללוויינים ולתחנות חלל מאוישות,

making them essential to predict and plan for.

ולכן חיוני לחזות אותן ולהתכונן לקראתן.

During an interview in 1964,

במהלך ראיון ב-1964,

Koyama lamented that her 17 years of observation had barely been enough

קויאמה הביעה צער על כך ש-17 שנות תצפיות הספיקו בקושי

to produce a single butterfly record of the solar cycle.

כדי לייצר תיעוד פרפר בודד של מחזור שמש.

But by the end of her career, she’d drawn three and a half cycles—

אבל עד סוף הקריירה שלה, היא ציירה שלושה וחצי מחזורים --

one of the longest records ever made.

אחד מהתיעודים הארוכים ביותר שאי פעם נוצרו.

Better still, the quality of her drawings was so consistent,

וטוב מזה, האיכות של האיורים שלה הייתה עקבית כל כך,

researchers used them as a baseline to reconstruct the past 400 years

שחוקרים השתמשו בהם כבסיס לשחזר את 400 השנים האחרונות

of sunspot activity from various historical sources.

של פעילות כתמי שמש ממקורות היסטוריים שונים.

This project extends Koyama’s legacy far beyond her own lifetime,

הפרויקט הזה ממשיך את המסורת של קויאמה הרבה אחרי חייה שלה,

and proves that science is not built solely on astounding discoveries,

ומוכיח שמדע לא בנוי רק על תגליות מפתיעות,

but also on careful observation of the world around us.

אלא גם על תצפית מדוקדקת של העולם סביבנו.