Should you care what your parents think?

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

If I told you not to press this big red button,

לו אמרתי לכם לא ללחוץ על הכפתור האדום הגדול הזה,

what would you do?

מה הייתם עושים?

For many people, there’s no greater motivation to do something

עבור רבים, אין מוטיבציה גדולה מזו לעשות משהו שאומרים להם

than being told they can’t.

מזה שאומרים להם שזה אסור.

So, what is it about being told “no” that triggers this response?

אז מה יש בזה שאומרים “לא” שמפעיל את התגובה הזו?

אחד ההסברים הכי שכיחים להתנהגות זו

One of the most enduring explanations for this behavior

is what psychologists call reactance theory.

הוא מה שהפסיכולוגים מכנים תיאוריית התגובה.

Reactance is a motivational state that occurs

תגובה היא מצב מוטיבציוני שמתרחשת

when people feel their freedom is being threatened,

כשאנשים מרגישים שהחופש שלהם מאוים,

and it compels them to take actions they see as restoring that freedom.

וזה מאלץ אותם לנקוט בפעולות שהם מצפים שיחזירו את החופש הזה.

Sometimes this emerges as general frustration or direct argument,

לפעמים זה מתגלה כתסכול כללי או ויכוח ישיר,

but the most straightforward response

אבל התגובה הכי פשוטה

is to simply do the thing they were told not to.

זה פשוט לעשות את הדבר שאמרו להם לא לעשות.

This behavior plays out in public spaces,

התנהגות זו מתרחשת במרחבים ציבוריים,

like when people ignore health campaigns they perceive as overbearing,

כמו כשאנשים מתעלמים מקמפיינים בריאותיים שהם תופסים כשתלטנים,

and in private spaces, like parent-child relationships.

ובמקומות פרטיים, כמו יחסי הורים וילדים.

However, there are situations where something being forbidden

עם זאת, ישנם מצבים שבהם משהו אסור

actually makes it less tempting.

למעשה עושה את זה לפחות מפתה.

In 1972, psychologists at the University of Colorado

בשנת 1972, פסיכולוגים באוניברסיטת קולורדו

wanted to know if a romantic relationship facing parental disapproval

רצו לדעת אם קשר רומנטי שמתמודד בפני אי הסכמת ההורים

was more likely to strengthen or crumble under the pressure.

סביר יותר שיתחזק או שיתפורר תחת הלחץ.

To answer this question, they surveyed 140 couples,

כדי לענות על השאלה הזו, הם סקרו 140 זוגות,

varying widely in measures of happiness,

שונים מאוד במדדים של אושר

but all fairly serious in terms of commitment.

אבל כולם רציניים למדי מבחינת מחויבות.

Only some couples reported perceived parental opposition to their relationship

רק חלק מהזוגות דיווחו שהבחינו בהתנגדות ההורים למערכת היחסים ביניהם

over the study’s six-month period.

במשך ששת החודשים של המחקר.

But those that did also reported a steady increase in love for one another.

אבל אלה דיווחו גם על עלייה מתמדת באהבה זה לזה.

The researchers named this trend the Romeo and Juliet Effect

החוקרים כינו מגמה זו אפקט רומיאו ויוליה

after literature’s most famous forbidden lovers

על שם האוהבים האסורים המפורסמים ביותר בספרות

and concluded that the results were largely motivated by reactance.

והגיעו למסקנה שהתוצאות היו מונעות בעיקר על ידי התגובה.

But in the decades since this publication,

אבל בעשרות השנים שחלפו מאז פרסום זה,

most follow-up studies have suggested the opposite is true.

רוב מחקרי המעקב הציעו שההיפך הוא הנכון.

In fact, the long-term success of a romantic relationship

למעשה, את ההצלחה לטווח ארוך של מערכת יחסים רומנטית

can be predicted by the perceived approval or disapproval

ניתן לחזות על ידי האופן בו נתפסים האישור או ההסתייגות

of the couple’s friends and family.

של החברים והמשפחות של בני הזוג.

This trend is known as the Social Network Effect.

מגמה זו ידועה כאפקט הרשת החברתית.

So why doesn’t reactance win out over the Social Network Effect?

אז למה התגובה לא מנצחת את אפקט הרשת החברתית?

You might think it’s because we value our existing relationships

תוכלו לחשוב שזה בגלל שאנו מעריכים את מערכות היחסים הקיימות שלנו

over our potential relationships.

יותר ממערכות היחסים הפוטנציאליות שלנו.

But in most cases, disapproving friends and family

אבל ברוב המקרים, חברים ובני משפחה מסתייגים

are just voicing negative opinions or passively not supporting a relationship.

רק מביעים דעות שליליות או לא תומכים באופן פסיבי בזוגיות.

It’s rarely a dramatic choice of us or them.

לעתים רחוקות זו בחירה דרמטית שלנו או שלהם.

And when it comes to parents,

וכשזה מגיע להורים,

most people with good relationships with their parents

רוב האנשים עם מערכות יחסים טובות עם ההורים שלהם

feel they can ignore their parent’s advice without serious consequences,

מרגישים שהם יכולים להתעלם מעצת הוריהם ללא השלכות חמורות,

while people with bad parental relationships

בעוד אנשים עם יחסים הוריים גרועים

often don’t care what they think anyway.

לרוב לא אכפת להם מה הם חושבים בכל מקרה.

So if disapproved relationships are more likely to fail,

אז אם מערכות יחסים לא מאושרות סבירות יותר להיכשל,

does this mean we’re not willing to fight to date who we want?

האם זה אומר שאנחנו לא מוכנים להילחם כדי לצאת עם מי שאנחנו רוצים?

Well, it might vary from person to person.

ובכן, זה עשוי להשתנות מאדם לאדם.

One theory is that there’s actually two types of reactance:

תיאוריה אחת היא שבעצם יש שני סוגי תגובה:

defiant reactance, which is impulsively doing the opposite of what we’re told,

תגובה מתריסה, שעושה את ההפך ממה שאומרים לנו,

and independent reactance, which reflects our deeper desire to make our own choices.

ותגובה עצמאית,המשקפת את רצוננו לעשות את הבחירות שלנו.

For example, if you tell someone with high defiant reactance to lower their voice,

לדוגמא, אם אתם מבקשים ממישהו עם תגובה מתריסה להנמיך את קולם,

they’ll probably start shouting.

הם כנראה יתחילו לצעוק.

Whereas someone with high independent reactance is more likely

בעוד מישהו בעל תגובה עצמאית גבוהה, סביר יותר

to simply ignore the request and do what they believe is appropriate.

שפשוט יתעלם מהבקשה ויעשה את מה שהוא מאמין שהולם.

So when it comes to relationship disapproval,

אז כשזה מגיע לאי הסכמה ביחסים,

a defiant person might respond by pursuing their romance in secret,

אדם מתריס עלול להגיב במרדף אחר הרומן שלהם בסתר,

but that doesn’t change how the group’s opinion

אבל זה לא משתנה איך דעת הקבוצה

negatively impacts their relationship.

משפיעה לרעה על מערכת היחסים שלהם.

Conversely, someone with a particularly independent personality might be capable

לעומת זאת, אנשים עם אישיות עצמאית במיוחד עשויים להיות מסוגלים

of ignoring their friends’ concerns and loving whomever they want.

להתעלם מהחששות של חבריהם ולאהוב את מי שהם רוצים.

The idea of defiant and independent reactance is fairly new,

הרעיון של היגב מתריס ועצמאי הוא די חדש,

and researchers are still working to uncover all the motivations

והחוקרים עדיין עובדים לחשוף את כל המניעים

behind the Social Network Effect.

מאחורי אפקט הרשת החברתית.

But these theories help illuminate the important relationship

אבל התיאוריות האלה עוזרות להאיר את, הקשר החשוב

between reactance and our competing needs for independence and inclusion.

בין התגובה לצרכים המתחרים שלנו לעצמאות ולהכללה.

How we balance these desires varies across individuals and cultures.

האופן בו אנו מאזנים את הרצונות הללו משתנה על פני אנשים ותרבויות.

But no matter how prone to reactance we may be,

אבל לא משנה כמה נוטים לתגובה אנחנו עשויים להיות,

our social networks are vital to our sense of identity and well-being.

הרשתות החברתיות שלנו חיוניות לתחושת הזהות והרווחה שלנו.

This is especially true in our romantic relationships.

זה נכון במיוחד ביחסים הרומנטיים שלנו.

Studies have found that support from a few close companions

מחקרים מצאו שתמיכה מכמה חברים קרובים

can help buffer against disapproval from others.

יכולה לעזור לחסום כנגד הסתייגות מאחרים.

And most relationships do better once the individuals involved

ורוב מערכות היחסים מצליחות יותר כשהאנשים המעורבים

find supportive social networks.

מוצאים רשתות חברתיות תומכות.

This outcome might not seem as romantic as a forbidden love affair,

תוצאה זו עשויה שלא להיראות רומנטית כמו פרשת אהבה אסורה,

but it’s actually in keeping with the story of Romeo and Juliet,

אבל זה בעצם קיים בסיפור של רומיאו ויוליה,

whose embattled relationship couldn't endure the threats of extreme disapproval.

שמערכת היחסים המסורבלת לא הצליחה לשרוד את האיומים של אי הסכמה קיצונית.