Why should you read Edgar Allan Poe? - Scott Peeples

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Ido Dekkers

A high forehead topped by disheveled black hair,

מצח גבוה ומעליו שיער שחור וסתור,

a sickly pallor,

חיוורון חולני

and a look of deep intelligence and deeper exhaustion

וחזות של תבונה עמוקה ותשישות עמוקה אף יותר

in his dark, sunken eyes.

בעיניו הקודרות והשקועות.

Edgar Allan Poe’s image is not just instantly recognizable –

דמותו של אדגר אלן פו לא רק מוכרת מאד,

it’s perfectly suited to his reputation.

אלא הולמת במדויק את המוניטין שלו.

From the prisoner strapped under a descending pendulum blade,

מהאסיר הכבול מתחת ללהב מטוטלת שהולך ומנמיך

ועד לעורב המסרב להסתלק מתאו של המספר -

to a raven who refuses to leave the narrator’s chamber,

Poe’s macabre and innovative stories of gothic horror

סיפוריו המבעיתים ועתירי הדמיון והאימה הגותית של פו

have left a timeless mark on literature.

הותירו חותם נצחי על הספרות.

But just what is it that makes Edgar Allan Poe

אבל מה בדיוק הופך את אדגר אלן פו

one of the greatest American authors?

לאחד מגדולי הסופרים האמריקניים?

After all, horror was a popular genre of the period,

אחרי הכל, האימה היתה סוגה פופולרית באותם ימים

ורבים עסקו בה.

with many practitioners.

Yet Poe stood out thanks to his careful attention to form and style.

אלא שפו מתבלט מבין כולם בשל הקפדתו על צורה וסגנון.

As a literary critic,

כמבקר ספרותי,

he identified two cardinal rules for the short story form:

הוא זיהה שני כללים מרכזיים בסיפור הקצר:

it must be short enough to read in one sitting,

עליו להיות קצר דיו כדי שייקרא בפעם אחת,

וכל מילה חייבת לתרום לייעודו.

and every word must contribute to its purpose.

By mastering these rules,

הודות לשליטתו בכללים אלה

Poe commands the reader’s attention

לוכד פו את תשומת לב הקורא

and rewards them with an intense and singular experience –

וגמל לו בחוויה עזה וייחודית -

what Poe called the unity of effect.

"האפקט האחיד", כפי שפו כינה זאת.

אף שהוא לעתים מפחיד, אפקט זה חורג מהפחדה.

Though often frightening, this effect goes far beyond fear.

פו נעזר באלימות ובאימה כדי לחקור את הסתירות והתעלומות

Poe’s stories use violence and horror to explore the paradoxes and mysteries

of love,

של האהבה, היגון והאשָם

grief,

and guilt,

while resisting simple interpretations or clear moral messages.

מבלי להתפתות לפרשנות פשוטה או ללקחים מוסריים ברורים.

And while they often hint at supernatural elements,

ובעוד סיפוריו מרבים לרמז על כוחות על-טבעיים,

האפלה האמיתית שהם בוחנים נחה בנפש האנושית

the true darkness they explore is the human mind

ובנטייתה להרס עצמי.

and its propensity for self-destruction.

"הלב המסגיר", מתאר רצח מבעית

In “The Tell-Tale Heart,” a ghastly murder

is juxtaposed with the killer’s tender empathy towards the victim –

במקביל לאמפתיה הרכה של הרוצח כלפי הקורבן -

a connection that soon returns to haunt him.

חיבור שחוזר במהרה לרדוף אותו.

הדמות באותו השם ב"ליגיאה" שבה מן המתים

The title character of "Ligeia" returns from the dead

דרך גוויית אשתו השניה של הבעל -

through the corpse of her husband’s second wife –

or at least the opium-addicted narrator thinks she does.

או כך לפחות סבור המספר, המכור לאופיום.

And when the protagonist of “William Wilson”

כשהגיבור הראשי ב"וויליאם ווילסון"

מתעמת באלימות עם גבר שלדעתו, עוקב אחריו,

violently confronts a man he believes has been following him,

he might just be staring at his own image in a mirror.

הוא אולי רק מביט בבבואתו במראה.

Through his pioneering use of unreliable narrators,

בשימוש החלוצי שהוא עושה במסַפרים בלתי-מהימנים

הפך פו את הקורא למשתתף פעיל

Poe turns readers into active participants

שצריך להחליט אם המספר מפרש לא-נכון את האירועים שהוא מגולל

who must decide when a storyteller might be misinterpreting

or even lying about the events they’re relating.

או אף משקר לגביהם.

אף על פי שהוא מוכר בעיקר בשל סיפורי האימה הקצרים שלו,

Although he’s best known for his short horror stories,

Poe was actually one of the most versatile

פו היה למעשה אחד הכותבים

and experimental writers of the nineteenth century.

הכי מגוונים ונסיוניים של המאה ה-19.

He invented the detective story as we know it,

הוא המציא את הסיפור הבלשי המוכר לנו,

with “The Murders in the Rue Morgue,”

"הרציחות ברחוב מורג",

followed by “The Mystery of Marie Roget”

ולאחר מכן "תעלומת מרי רוז'ה"

and “The Purloined Letter.”

ו"המכתב הגנוב",

All three feature the original armchair detective,

כוללים שלושתם את הבלש-בכורסא המקורי,

C. Auguste Dupin,

ס' אוגוסט דופין,

who uses his genius and unusual powers of observation and deduction

שבעזרת גאונותו וכוחות ההתבוננות וההיסק יוצאי הדופן שלו

to solve crimes that baffle the police.

פותר פשעים שמבלבלים את המשטרה.

Poe also wrote satires of social and literary trends,

פו כתב גם סטירות על מגמות חברתיות וספרותיות,

and hoaxes that in some cases anticipated science fiction.

ובדיות שבמקרים מסוימים הקדימו את המדע הבדיוני.

Those included an account of a balloon voyage to the moon,

בין אלה היו תיאור של מסע לירח בכדור-פורח

and a report of a dying patient put into a hypnotic trance

ותיאור של חולה גוסס שהוכנס להיפנוזה

so he could speak from the other side.

כדי שיוכל לדווח מהצד האחר.

פו אף כתב רומן הרפתקאות על מסע אל הקוטב הדרומי

Poe even wrote an adventure novel about a voyage to the South Pole

וחיבור באסטרופיזיקה

and a treatise on astrophysics,

all while he worked as an editor,

וכל אלה, בעודו עובד כעורך

שהפיק מאות עמודי ביקורת ספרים ותיאוריה ספרותית.

producing hundreds of pages of book reviews and literary theory.

An appreciation of Poe’s career wouldn’t be complete without his poetry:

אין לאמוד את יצירתו של פו ללא שירתו המכשפת והמהפנטת.

haunting and hypnotic.

הפואמות הכי מוכרות שלו הן שירי יגון, או במילותיו,

His best-known poems are songs of grief, or in his words,

“mournful and never-ending remembrance.”

"עדות-נצח אבלה".

“The Raven,” in which the speaker projects his grief onto a bird

"העורב", שבו מעביר הדובר את יגונו לציפור

who merely repeats a single sound,

שחוזרת שוב ושוב על צליל בודד,

פרסם את פו.

made Poe famous.

But despite his literary success,

אבל חרף הצלחתו הספרותית,

Poe lived in poverty throughout his career,

פו חי בעוני במשך כל הקריירה שלו,

וחייו האישיים היו תכופות קודרים כמו כתיבתו.

and his personal life was often as dark as his writing.

He was haunted by the loss of his mother and his wife,

רדפו אותו אובדן אימו ואשתו,

who both died of tuberculosis at the age of 24.

שמתו שתיהן משחפת בגיל 24.

פו נאבק באלכוהוליזם

Poe struggled with alcoholism

והרבה לתקוף סופרים ידועים אחרים.

and frequently antagonized other popular writers.

הרבה מתהילתו באה לו מעיבודים - חופשיים ביותר - ליצירותיו.

Much of his fame came from posthumous – and very loose – adaptations of his work.

And yet, if he could’ve known how much pleasure and inspiration

ועדיין, אילו ידע כמה עונג והשראה

עתידה כתיבתו להעניק לדורות של קוראים וכותבים גם יחד,

his writing would bring to generations of readers and writers alike,

perhaps it may have brought a smile to that famously brooding visage.

ייתכן שזה היה מעלה חיוך על הפנים המהורהרות והמוכרות האלה.