The pharaoh that wouldn't be forgotten - Kate Green

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Three and a half thousand years ago in Egypt,

לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה במצרים,

a noble pharaoh was the victim of a violent attack.

פרעה אצילה היתה קורבן להתקפה אלימה.

But the attack was not physical.

אבל ההתקפה לא היתה פיזית.

This royal had been dead for 20 years.

האצילה היתה מתה כבר 20 שנה.

The attack was historical,

ההתקפה היתה הסטורית,

an act of damnatio memoriae, the damnation of memory.

אקט של דמנטיו ממוריאה, של שליחה לכל הרוחות של הזיכרון.

Somebody smashed the pharaoh's statues,

מישהו ניפץ את הפסלים של הפרעה,

took a chisel and attempted to erase the pharaoh's name and image from history.

לקח אזמל וניסה למחוק את שמה של הפרעה והתמונה שלה מההסטוריה.

Who was this pharaoh, and what was behind the attack?

מי היתה הפרעה הזו, ומה היה מאחורי ההתקפה?

Here's the key:

הנה המפתח:

the pharaoh Hatshepsut was a woman.

הפרעה חטשפסוט היתה אישה.

In the normal course of things, she should never have been pharaoh.

במהלך הרגיל של הדברים, היא לעולם לא היתה פרעה.

Although it was legal for a woman to be a monarch,

למרות שזה היה חוקי לאישה להיות שליטה,

it disturbed some essential Egyptian beliefs.

זה הפריע לכמה אמונות מצריות חיוניות.

Firstly, the pharaoh was known as the living embodiment

ראשית, הפרעה היה ידוע כגילום חי

of the male god Horus.

של האל הזכרי הורוס.

Secondly, disturbance to the tradition of rule by men

שנית, הפרעה למסורת של שלטון גברים

was a serious challenge to Maat,

היה אתגר קשה למאאט,

a word for "truth," expressing a belief in order and justice,

מילה ל"אמת" שמביעה אמונה בסדר וצדק,

vital to the Egyptians.

החיונית למצרים.

Hatshepsut had perhaps tried to adapt

חטשפסוט אולי ניסתה לאמץ

to this belief in the link between order and patriarchy through her titles.

את האמונה בקשר בין סדר ופטריארכיה דרך התארים שלה.

She took the name Maatkare,

היא לקחה את השם מאאטקרה,

and sometimes referred to herself

ולפעמים התייחסה לעצמה

as Hatshepsu, with a masculine word ending.

כחטשפסו, עם סיומת המילה הגברית.

But apparently, these efforts didn't convince everyone,

אבל מסתבר, שהמאמצים האלו לא שכנעו את כולם,

and perhaps someone erased Hatshepsut's image

ואולי מישהו מחק את הדמות של חטשפסוט

so that the world would forget the disturbance to Maat,

כך שהעולם ישכח את ההפרעה למאאט,

and Egypt could be balanced again.

ומצרים תוכל להיות שוב מאוזנת.

Hatshepsut, moreover, was not the legitimate heir to the thrown,

יותר מזה, חטשפסוט לא היתה היורשת הלגיטימית לשלטון,

but a regent, a kind of stand-in co-monarch.

אלא עוצרת, סוג של שליט ממלא מקום.

The Egyptian kingship traditionally passed from father to son.

המלכות המצרית באופן מסורתי עברה מאב לבן.

It passed from Thutmose I to his son Thutmose II,

היא עברה מתוטמוז הראשון לבנו תוטמוז השני,

Hatshepsut's husband.

הבעל של חטשפסוט.

It should have passed from Thutmose II directly to his son Thutmose III,

היא היתה צריכה לעבור מתוטמוז השני ישירות לבנו תוטמוז השלישי,

but Thutmose III was a little boy when his father died.

אבל תוטמוז השלישי היה ילד קטן כשאביו מת.

Hatshepsut, the dead pharaoh's chief wife and widow,

חטשפסוט , האישה הראשית והאלמנה של הפרעה המת,

stepped in to help as her stepson's regent

נכנסה כדי לעזור כעוצרת של בנה החורג

but ended up ruling beside him as a fully fledged pharaoh.

אבל בסופו של דבר שלטה לידו כפרעה מלאה.

Perhaps Thutmose III was angry about this.

אולי תוטמוז השלישי כעס על זה.

Perhaps he was the one who erased her images.

אולי הוא היה זה שמחק את דמותה.

It's also possible that someone wanted to dishonor Hatshepsut

זה גם אפשרי שמישהו רצה לחלל את כבודה של חטשפסוט

because she was a bad pharaoh.

מפני שהיא היתה פרעה רעה.

But the evidence suggests she was actually pretty good.

אבל הראיות מציעות שהיא למעשה היתה די טובה.

She competently fulfilled the traditional roles of the office.

היא מלאה לגמרי את התפקידים המסורתיים של המשרה.

She was a great builder.

היא היתה בונה גדולה.

Her mortuary temple, Djeser-Djeseru,

מקדש המוות שלה, ג'סר-ג'סרו,

was an architectural phenomenon at the time

היה תופעה ארכיטקטונית בזמנו

and is still admired today.

ועדיין מוערץ היום.

She enhanced the economy of Egypt,

היא חיזקה את הכלכלה של מצרים,

conducting a very successful trade mission to the distant land of Punt.

וערכה משימת מסחר מוצלחת לארץ המרוחקת פונט.

She had strong religious connections.

היו לה קשרים דתיים חזקים.

She even claimed to be the daughter of the state god, Amun.

היא אפילו טענה שהיא הבת של אל המדינה, אמון.

And she had a successful military career, with a Nubian campaign,

והיתה לה קרייה צבאית מוצלחת, עם מערכה נובית,

and claims she fought alongside her soldiers in battle.

וטענה שנלחמה יחד עם חייליה בקרב.

Of course, we have to be careful when we assess the success

כמובן, אנחנו צריכים להיות זהירים כשאנחנו מעריכים את הצלחה

of Hatshepsut's career,

של הקריירה של חטשפסוט,

since most of the evidence was written by Hatshepsut herself.

מאחר ורוב העדויות נכתבו על ידי חטשפסוט עצמה.

She tells her own story in pictures and writing

היא מספרת את הסיפור של עצמה בתמונות וכתב

on the walls of her mortuary temple

על קירות מקדש המוות שלה

and the red chapel she built for Amun.

ובית התפילה האדום שהיא בנתה לאמון,

So who committed the crimes against Hatshepsut's memory?

אז מי ביצע את הפשעים נגד הזיכרון של חטשפסוט?

The most popular suspect is her stepson, nephew and co-ruler, Thutmose III.

החשוד הכי פופולרי הוא בנה החורג, האחיין והשליט השותף, תוטמוז השלישי.

Did he do it out of anger because she stole his throne?

האם הוא עשה את זה מכעס בגלל שהיא גנבה לו את המלוכה?

This is unlikely since the damage wasn't done

זה לא סביר בגלל שהנזק לא נעשה

until 20 years after Hatshepsut died.

עד ל 20 שנה אחרי מותה של חטשפסוט.

That's a long time to hang onto anger and then act in a rage.

זה הרבה זמן להחזיק בכעס ואז להתנהג בזעם.

Maybe Thutmose III did it to make his own reign look stronger.

אולי תוטמוז השלישי עשה את זה כדי לגרום לשלטון שלו להראות חזק יותר.

But it is most likely that he or someone else erased the images

אבל הכי סביר שהוא או מישהו אחר מחק את הדמויות

so that people would forget that a woman ever sat on Egypt's throne.

כך שאנשים ישכחו שאישה ישבה אי פעם על כס המלכות המצרי.

This gender anomaly was simply too much of a threat to Maat

חריגת המגדר הזו היתה פשוט איום גדול מדי על המאאט

and had to be obliterated from history.

והיתה צריכה להמחק מההסטוריה.

Happily, the ancient censors were not quite thorough enough.

למרבה המזל, הצנזורים ההסטוריים לא היה יסודיים מספיק.

Enough evidence survived for us to piece together what happened,

מספיק ראיות שרדו בשבילנו לחבר יחד את מה שקרה,

so the story of this unique powerful woman can now be told.

כך שההסטוריה של האישה היחודית והחזקה הזו יכולה להיות מסופרת.