Why should you read Tolstoy's "War and Peace"? - Brendan Pelsue

מדוע כדאי לקרוא את "מלחמה ושלום"? - ברנדן פלסיו

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Sigal Tifferet

"War and Peace,"

"מלחמה ושלום",

a tome,

ספר עב-כרס,

a slog,

"כבד",

the sort of book you shouldn't read in bed because if you fall asleep,

ספר שלא כדאי לכם לקרוא במיטה,

כי אם תירדמו, הוא עלול לגרום לכם זעזוע מוח, נכון?

it could give you a concussion, right?

Only partly.

חלקית בלבד;

"War and Peace" is a long book, sure,

אמת, "מלחמה ושלום" הוא ספר ארוך,

but it's also a thrilling examination of history,

אבל הוא גם מאפשר התבוננות מרגשת בהיסטוריה,

populated with some of the deepest, most realistic characters you'll find anywhere.

ומאוכלס בכמה מהדמויות הכי עמוקות ומציאותיות שתמצאו.

ואם אורכו מרתיע אתכם, דמיינו כמה גרוע הרגיש טולסטוי.

And if its length intimidates you, just image how poor Tolstoy felt.

ב-1863 הוא החל לכתוב סיפור קצר על מורד בממשל

In 1863, he set out to write a short novel about a political dissident

returning from exile in Siberia.

ששב מגלות בסיביר.

Five years later, he had produced a 1,200 page epic

אחרי חמש שנים כבר היה לו אפוס בן 1200 עמודים

featuring love stories,

עם סיפורי אהבה,

battlefields,

bankruptcies,

שדות קרב,

פשיטות רגל,

firing squads,

כיתות יורים,

religious visions,

חזיונות דתיים,

the burning of Moscow,

שריפת מוסקבה

and a semi-domesticated bear,

ודוב מאולף-למחצה,

but no exile and no political dissidents.

אך בלי שום גלות או מורדים בממשל.

Here's how it happened.

וכך זה קרה.

Tolstoy, a volcanic soul,

טולסטוי, איש בעל נפש גועשת,

was born to a famously eccentric aristocratic family in 1828.

נולד ב-1828 למשפחת אצולה שנודעה בתמהוניותה.

By the time he was 30, he had already dropped out of Kazan University,

עד גיל 30 הוא כבר נשר מאוניברסיטת קאזאן,

gambled away the family fortune,

הפסיד בהימורים את ההון המשפחתי,

joined the army,

התגייס לצבא,

written memoirs,

כתב את זכרונותיו,

and rejected the literary establishment to travel Europe.

ודחה מעליו את הממסד הספרותי לטובת טיולים באירופה.

He then settled into Yasnaya Polyana, his ancestral mansion,

לאחר מכן השתקע ביסנאיה פוליאנה, אחוזת אבותיו,

to write about the return of the Decembrists,

כדי לכתוב אודות שובם של הדֶקַבְּרִיסְטִים,

a band of well-born revolutionaries pardoned in 1856 after 30 years in exile.

חבורת מהפכנים בני-טובים

שזכו ב-1856 לחנינה לאחר 30 שנות גלות.

But, Tolstoy thought,

אבל טולסטוי תהה

how could he tell the story of the Decembrists return from exile

איך יספר את סיפור חזרתם של הדקבריסטים מהגלות

without telling the story of 1825,

מבלי לספר את סיפורה של שנת 1825,

when they revolted against the conservative Tsar Nicholas I?

שבה התקוממו נגד הצאר השמרני ניקולאי הראשון,

And how could he do that without telling the story of 1812,

וגם איך לעשות זאת מבלי לספר על 1812,

when Napoleon's disastrous invasion of Russia

שנת פלישתו הנוראה של נפוליאון לרוסיה

helped trigger the authoritarianism the Decembrists were rebelling against?

שזירזה את עליית העריצות שנגדה התקוממו הדקבריסטים?

And how could he tell the story of 1812 without talking about 1805,

ואיך יוכל לספר על 1812 מבלי לעסוק בשנת 1805,

when the Russians first learned of the threat Napoleon posed

כשהרוסים נעשו לראשונה מודעים לאיום הגלום בנפוליאון

after their defeat at the Battle of Austerlitz?

אחרי תבוסתם בקרב אוסטרליץ?

אז טולסטוי החל לכתוב

So Tolstoy began writing,

both about the big events of history

גם על האירועים ההיסטוריים החשובים

and the small lives that inhabit those events.

וגם על חייהם הקטנים של האנשים שחיו אז.

He focused on aristocrats, the class he knew best.

הוא התמקד בבני האצולה, המעמד המוכר לו מכל.

The book only occasionally touches

הספר מתייחס רק פה ושם

on the lives of the vast majority of the Russian population,

לחיי הרוב המוחלט של אוכלוסיית רוסיה,

שהיו איכרים או אף צמיתים:

who were peasants, or even serfs,

farmers bound to serve the owners of the land on which they lived.

חקלאים המשועבדים לבעלי האדמות שבהן חיו.

"מלחמה ושלום" נפתח בערב המלחמה בין צרפת לרוסיה.

"War and Peace" opens on the eve of war between France and Russia.

Aristocrats at a cocktail party fret about the looming violence,

בני אצולה במסיבת קוקטייל משוחחים בדאגה על האלימות הקרבה,

but then change the topic to those things aristocrats always seem to care about:

אבל עוברים לשוחח על נושאים שכנראה תמיד מעסיקים בני-אצולה:

money,

כסף,

sex,

מין

and death.

ומוות.

This first scene is indicative

הסצנה הראשונה הזאת בספר

of the way the book bounces between the political and personal

מרמזת על האופן בו הספר מדלג בין הפוליטי לאישי

over an ever-widening canvas.

כשהיריעה הולכת ומתרחבת בהתמדה.

There are no main characters in "War and Peace."

ב"מלחמה ושלום" אין דמויות ראשיות.

Instead, readers enter a vast interlocking web

תחת זאת, הקוראים נכנסים למארג נרחב וסבוך

of relationships and questions.

של מערכות-יחסים ושאלות.

Will the hapless and illegitimate son of a count

האם בנו האומלל והבלתי-חוקי של רוזן

marry a beautiful but conniving princess?

יינשא לנסיכה יפהפיה אך חורשת-מזימות?

Will his only friend survive the battlefields of Austria?

האם חברו היחיד ישרוד את שדות הקרב של אוסטריה?

And what about that nice young girl falling in love with both men at once?

ומה יקרה לצעירה הנחמדה שמתאהבת בשני הגברים בבת-אחת?

Real historical figures mix and mingle with all these fictional folk,

דמויות היסטוריות אמיתיות משמשות בערבוביה בעלילה הבדיונית,

Napoleon appears several times,

נפוליאון מופיע מספר פעמים,

and even one of Tolstoy's ancestors plays a background part.

ואפילו אחד מאבותיו של טולסטוי משמש כאן כדמות ברקע.

But while the characters and their psychologies are gripping,

אך למרות שהדמויות והפסיכולוגיה שלהן מרתקות,

Tolstoy is not afraid to interrupt the narrative

טולסטוי אינו חושש להפר את הרצף העלילתי

to pose insightful questions about history.

ולהעלות שאלות היסטוריות נוקבות.

Why do wars start?

מדוע פורצות מלחמות?

What are good battlefield tactics?

מהן טקטיקות לחימה טובות?

Do nations rise and fall on the actions of so-called great men like Napoleon,

האם אומות קמות ונופלות עקב מעשי אנשים "דגולים" כמו נפוליאון,

או שמא זו פעולתם של כוחות תרבותיים וכלכליים גדולים יותר?

or are there larger cultural and economic forces at play?

These extended digressions are part of what make "War and Peace"

חריגות נרחבות אלה מן הסיפור הן שמקנות ל"מלחמה ושלום"

so panoramic in scope.

את היקפו הפנורמי.

But for some 19th century critics,

אך מסיבה זו, בעיני מבקרים מסוימים מן המאה ה-19

this meant "War and Peace" barely felt like a novel at all.

"מלחמה ושלום" לא נחשבה כלל וכלל לרומן.

"מפלצת גדולה ומסורבלת", אמר על הספר הנרי ג'יימס.

It was a "large, loose, baggy monster," in the words of Henry James.

Tolstoy, in fact, agreed.

למען האמת, טולסטוי הסכים איתו.

To him, novels were a western European form.

הוא ראה ברומנים צורה ספרותית מערב-אירופית.

Russian writers had to write differently because Russian people lived differently.

סופרים רוסיים צריכים לכתוב אחרת, כי הרוסים חיים אחרת.

"What is 'War and Peace'?" he asked.

"מהי 'מלחמה ושלום'?" הוא שאל.

"It is not a novel.

"זה איננו רומן.

Still less an epic poem.

"זה עוד פחות שירה אפית.

Still less a historical chronicle.

"ועוד פחות - יומן היסטורי.

'War and Peace' is what the author wanted and was able to express

"'מלחמה ושלום' הוא מה שהמחבר רצה והיה מסוגל להביע

in the form in which it was expressed."

"בצורה בה זה הובע."

It is, in other words, the sum total of Tolstoy's imaginative powers,

במלים אחרות, זה היה סך-כל כוחות הדמיון של טולסטוי,

and nothing less.

לא פחות.

By the time "War and Peace" ends,

בסופו של "מלחמה ושלום"

Tolstoy has brought his characters to the year 1820,

טולסטוי מביא את גיבוריו אל שנת 1820,

36 years before the events he originally hoped to write about.

36 שנה לפני האירועים עליהם קיווה לכתוב.

In trying to understand his own times,

בנסיונותיו להבין את תקופתו הוא

he had become immersed in the years piled up behind him.

הוא העמיק לשקוע בשנים שנערמו מאחוריו.

The result is a grand interrogation into history,

התוצאה היא חקירה מפוארת של ההיסטוריה,

culture,

התרבות,

philosophy,

הפילוסופיה,

psychology,

הפסיכולוגיה

and the human response to war.

והתגובה האנושית למלחמה.