The hidden treasures of Timbuktu - Elizabeth Cox

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

On the edge of the vast Sahara desert,

בקצה מדבר סהרה הנרחב,

citizens snuck out of the city of Timbuktu

אזרחים חמקו מהעיר טימבקטו

and took to the wilderness.

ויצאו לשממה.

They buried chests in the desert sand, hid them in caves,

הם קברו תיבות בחול המדבר, החביאו אותן במערות,

and sealed them in secret rooms.

ואטמו אותן בחדרים סודיים.

Inside these chests was a treasure more valuable than gold:

בתוך התיבות האלו היה אוצר בעל ערך גדול מזהב:

the city’s ancient books.

הספרים העתיקים של העיר.

Founded around 1100 CE in what is now Mali,

היא יוסדה ב 1100 לספירה במדינה שעכשיו היא מאלי,

the city of Timbuktu started out as an unremarkable trading post.

העיר טימבקטו התחילה כעמדת מסחר לא מיוחדת.

But its unique location soon changed that.

אבל המיקום היחודי שלה שינה את זה במהרה.

Timbuktu marked the intersection of two essential trade routes,

טימבקטו סימנה את המפגש של שתי דרכי מסחר חיוניות,

where caravans bringing salt across the Sahara

לשם שיירות הביאו מלח לרוחב הסהרה

met with traders bringing gold from the African interior.

שנפגשו עם סוחרים שהביאו זהב מתוך היבשת האפריקאית.

By the late 1300s, these trade routes made Timbuktu rich,

עד שלהי המאה ה 14, נתיבי המסחר האלה הפכו את טימבוקטו לעשירה,

and the city’s rulers, the kings of the Mali Empire,

ושליטי העיר, המלכים של אימפריית מאלי,

built monuments and academies that drew scholars

בנו מונומנטים ואקדמיות שמשכו מלומדים

from Egypt, Spain, and Morocco.

ממצריים, ספרד ומרוקו.

The city’s prime location also made it a target for warlords and conquerors.

המיקום המעולה של העיר הפך אותה גם למטרה לשרי מלחמה וכובשים.

As the Mali Empire declined, one of its domains, Songhai,

כשממלכת מאלי התדרדרה, אחד מאזורי השליטה שלה, הסונגהאי,

began to gain power.

התחיל לעלות בכוחו.

In 1468, the Songhai king conquered Timbuktu,

ב 1468, מלך הסונגהאי כבש את טימבוקטו,

burning buildings and murdering scholars.

שרף בניינים ורצח מלומדים.

But in time, intellectual life in the city flourished again.

אבל עם הזמן, החיים האינטלקטואלים בעיר שגשגו שוב.

The reign of the second king of the Songhai Empire,

השלטון של המלך השני בממלכת סונגהאי,

Askia Mohammed Toure,

אסקיה מוחמד טורה,

marked the beginning of a golden age in Timbuktu.

סימן את ההתחלה של דור זהב בטימבוקטו.

He reversed his predecessor’s regressive policies

הוא הפך את המדיניות הרגרסיבית של קודמו

and encouraged learning.

ועידד למידה.

The Songhai rulers and most of Timbuktu’s population were Muslim,

השליטים של סונגהאי ורוב האוכלוסיה של טימבוקטו היו מוסלמים,

and the scholars of Timbuktu studied Islam

והמלומדים של טימבקטו למדו איסלם

alongside secular topics like mathematics and philosophy.

יחד עם נושאים כמו מתמטיקה ופילוסופיה.

In the libraries of Timbuktu,

בספריות של טימבוקטו,

tracts of Greek philosophy stood alongside the writings

כתבים פילוסופיים יוונים עמדו ליד הכתבים

of local historians, scientists, and poets.

של היסטוריונים מקומיים, מדענים ומשוררים.

The city’s most prominent scholar, Ahmed Baba,

המלומד הבולט ביותר של העיר, אחמד באבה,

challenged prevailing opinions on subjects

איתגר את הדעות המקובלות בנושאים

ranging from smoking to slavery.

שנעו מעישון לעבדות.

Gold and salt trade had funded the city’s transformation

הסחר בזהב ומלח יסד את השינוי בעיר

into a center of learning.

למרכז לימודי.

Now, the products of that intellectual culture

עכשיו, המוצרים של התרבות האינטלקטואלית הזו

became the most sought-after commodity.

הפכו למוצר הכי מבוקש.

With paper from faraway Venice

עם נייר מוונציה הרחוקה

and vibrant ink from local plants and minerals,

ודיו מצמחים ומינרלים מקומיים,

the scribes of Timbuktu produced texts in both Arabic

הכתבים של טימבקטו יצרו טקסטים גם בערבית

and local languages.

וגם בשפות מקומיות.

Written in calligraphy and decorated with intricate geometric designs,

הם נכתבו בקליגפיה ועוטרו בעיצובים גאומטריים מורכבים,

the books of Timbuktu were in demand among the wealthiest members of society.

הספרים של טימבוקטו היו מבוקשים בין חברי הקהילה העשירים ביותר.

In 1591, the golden age came to an abrupt end

ב 1591, דור הזהב הגיע לסוף פתאומי

when the Moroccan king captured Timbuktu.

כשהמלך המרוקאי כבש את טימבוקטו.

Moroccan forces imprisoned Ahmed Baba and other prominent scholars

הכוחות המרוקאים כלאו את אחמד באבה ומלומדים בולטים אחרים

and confiscated their libraries.

והחרימו את הספריות שלהם.

In the centuries that followed, the city weathered a succession of conquests.

במאות לאחר מכן, העיר עברה שרשרת של כיבושים.

In the mid-1800s, Sufi Jihadists occupied Timbuktu

באמצע המאה ה 19, ג’יהאדיסטים סופים כבשו את טימבוקטו

and destroyed many non-religious manuscripts.

והשמידו הרבה מהכתבים הלא דתיים.

1894, French colonial forces seized control of the city,

ב 1894, כוחות קולוניאליסטים צרפתים תפשו את השליטה בעיר,

stealing even more manuscripts and sending them to Europe.

גנבו עוד כתבים ושלחו אותם לאירופה.

French became the official language taught in schools,

הצרפתית הפכה לשפה הרשמית שלומדה בבתי הספר,

and new generations in Timbuktu

ודורות חדשים בטימבוקטו

couldn’t read the Arabic manuscripts that remained.

לא יכלו לקרוא כתבים בערבית שנשארו.

Through it all, the literary tradition of Timbuktu didn’t die—

לאורך כל זה, המסורת הספרותית של טימבוקטו לא מתה --

it went underground.

היא ירדה למחתרת.

Some families built secret libraries in their homes,

כמה משפחות בנו ספריות סודיות בבתיהם

or buried the books in their gardens.

או קברו ספרים בגנים שלהם.

Others stashed them in abandoned caves or holes in the desert.

אחרים החביאו אותם במערות נטושות או בורות במדבר.

The priceless manuscripts of Timbuktu

הכתבים יקרי הערך של טימבוקטו

dispersed to villages throughout the surrounding area,

התפזרו לכפרים ברחבי האזור,

where regular citizens guarded them for hundreds of years.

שם אזרחים רגילים שמרו עליהם מאות שנים.

As desertification and war impoverished the region,

כשמדבור ומלחמה רוששו את האיזור,

families held on to the ancient books

משפחות החזיקו בספרים העתיקים

even as they faced desperate poverty and near-starvation.

אפילו כשעמדו בפני עוני מייאש וכמעט רעב.

Even today, the struggle to protect the books continues.

אפילו היום, המאמץ להגן על הספרים ממשיך.

From the 1980s to the early 2000s,

מ 1980 עד תחילת ה 2000,

Timbuktu scholar Abdel Kader Haidara painstakingly retrieved hidden manuscripts

המלומד מטימבקטו עבדל חאדר חיידרה החזיר במאמץ רב כתבים חבויים

from all over northern Mali and brought them back to Timbuktu.

מכל מאלי הצפונית והביא אותם חזרה לטימבקטו.

But in 2012, civil war in Mali once again threatened the manuscripts,

אבל ב 2012, מלחמת אזרחים במאלי שוב איימה על הכתבים,

most of which were evacuated to nearby Bamako.

רובם פונו לבמאקו השכנה.

Their future remains uncertain,

העתיד שלהם נשאר לא בטוח,

as they face both human and environmental threats.

כשהם עומדים גם בפני האדם וגם בפני איומים סביבתיים.

These books represent our best— and often only—

הספרים האלה מייצגים את המקורות הטובים ביותר שלנו -- והרבה פעמים היחידים --

sources on the pre-colonial history of the region.

של ההסטוריה הפרה קולוניאלית של האיזור.

Many of them have never been read by modern scholars,

הרבה מהם מעולם לא נקראו על ידי מלומדים מודרניים,

and still more remain lost or hidden in the desert.

ועדיין הרבה נשארים אבודים או חבויים במדבר.

At stake in the efforts to protect them is the history they contain—

בסיכון המאמצים להגן עליהם ההסטוריה שהם מכילים --

and the efforts of countless generations to protect that history from being lost.

והמאמצים של אין ספור דורות להגן על אובדן ההסטוריה הזו.