Why do we hiccup? - John Cameron

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Charles Osborne began to hiccup in 1922 after a hog fell on top of him.

צ'ארלס אוסבורן התחיל לשהק ב 1922 אחרי שחזיר נפל עליו.

He wasn't cured until 68 years later

הוא לא נרפא במשך 68 שנה

and is now listed by Guinness as the world record holder

והוא רשום עכשיו בספר השיאים של גינס כמחזיק השיא העולמי

for hiccup longevity.

לשיהוקים ארוכים.

Meanwhile, Florida teen Jennifer Mee

בינתיים, הצעירה מפלורידה ג'ניפר מי

may hold the record for the most frequent hiccups,

אולי מחזיקה בשיא לשיהוקים הכי תכופים,

50 times per minute for more than four weeks in 2007.

50 פעם בדקה במשך ארבעה שבועות ב 2007.

So what causes hiccups?

אז מה גורם לשיהוקים?

Doctors point out that a round of hiccups often follows from stimuli

רופאים מראים שסבב שיהוקים מתרחש פעמים רבות אחרי גירוי

that stretch the stomach,

שמותח את הקיבה,

like swallowing air

כמו בליעת אויר

or too rapid eating or drinking.

או אכילה או שתיה מהירה מדי.

Others associate hiccups with intense emotions

אחרים מקשרים שיהוקים לרגשות חזקים

or a response to them:

או תגובה אליהם:

laughing,

צחוק,

sobbing,

anxiety,

בכי,

חרדה,

and excitement.

והתרגשות.

Let's look at what happens when we hiccup.

הבה נביט במה מתרחש כשאנחנו משהקים.

It begins with an involuntary spasm or sudden contraction of the diaphragm,

זה מתחיל בכיווץ לא רצוני של הסרעפת,

the large dome-shaped muscle below our lungs

שריר גדול דמוי כיפה הנמצא מתחת לריאות

that we use to inhale air.

בו אנחנו משתמשים כדי לשאוף אויר.

This is followed almost immediately by the sudden closure of the vocal chords

אחרי זה מייד מגיעה סגירה פתאומית של מיתרי הקול

and the opening between them,

והפתח ביניהם,

which is called the glottis.

שנקרא סדק הקול.

The movement of the diaphragm initiates a sudden intake of air,

התנועה של הסרעפת יוצרת שאיפה פתאומית של אויר,

but the closure of the vocal chords stops it from entering the wind pipe

אבל הסגירה של מיתרי הקול מונעת ממנו להיכנס לקנה הנשימה

and reaching the lungs.

ולהגיע לריאות.

It also creates the characteristic sound: "hic."

זה גם יוצר את הצליל האפייני: "היק."

To date, there is no known function for hiccups.

אין כיום תפקיד ידוע לשיהוקים.

They don't seem to provide any medical or physiological advantage.

לא נראה שיש להם יתרון רפואי או פיזיולוגי כלשהו.

Why begin to inhale air only to suddenly stop it from actually entering the lungs?

למה להתחיל לשאוף אויר רק כדי פתאום למנוע ממנו כניסה לריאות?

Anatomical structures,

מבנים אנטומים,

or physiological mechanisms, with no apparent purpose

או מנגנונים פיזיולוגיים ללא מטרה ברורה

present challenges to evolutionary biologists.

מציגים אתגרים לביולוגיים אבולוציוניים.

Do such structures serve some hidden function that hasn't yet been discovered?

האם מבנים כאלה משרתים תפקידים חבויים שעדיין לא התגלו?

Or are they relics of our evolutionary past,

או שהם שרידים מהעבר האבולוציוני שלנו,

having once served some important purpose

ששרתו פעם מטרה חשובה

only to persist into the present as vestigial remnants?

רק כדי להישאר עד ההווה כשרידים מהעבר?

One idea is that hiccups began

רעיון אחד הוא ששיהוקים התחילו

many millions of years before the appearance of humans.

מליוני שנה רבים לפני הופעת האדם.

The lung is thought to have evolved as a structure to allow early fish,

חושבים שהריאות התפתחו כמבנים שאיפשרו לדגים מוקדמים,

many of which lived in warm, stagnant water with little oxygen,

שרבים מהם חיו במים פושרים ועומדים עם מעט חמצן,

to take advantage of the abundant oxygen in the air overhead.

לנצל את החמצן שנמצא בשפע באויר מעל.

When descendants of these animals later moved onto land,

כשהצאצאים של החיות האלו עברו מאוחר יותר לאדמה,

they moved from gill-based ventilation to air-breathing with lungs.

הם נעו מנשימה מבוססת זימים לנשימה עם הריאות.

That's similar to the much more rapid changes faced by frogs today

זה דומה לשינויים הרבה יותר מהירים שעומדים בפני צפרדעים היום

as they transition from tadpoles with gills

כשהן משתנות מראשנים עם זימים

to adults with lungs.

לבוגרים עם ריאות.

This hypothesis suggests that the hiccup is a relic of the ancient transition

ההשערה היא שהשיהוק הוא שריד של מעבר קדום

from water to land.

ממים לאדמה.

An inhalation that could move water over gills

שאיפה שיכולה היתה להעביר מים על הזימים

followed by a rapid closure of the glottis preventing water from entering the lungs.

ואחריה סגירה מהירה של מעבר הקול שמנע מהמים להכנס לריאות.

That's supported by evidence

זה נתמך על ידי ראיות

which suggests that the neural patterning involved in generating a hiccup

שמציעות שהתבניות העצביות שהיו מעורבות ביצור שיהוקים

is almost identical to that responsible for respiration in amphibians.

כמעט זהות לאלו שאחראיות לנשימה בדו-חיים.

Another group of scientists believe that the reflex is retained in us today

קבוצה נוספת של מדענים מאמינה שהרפלקס נשמר בנו

because it actually provides an important advantage.

כי למעשה הוא מספק יתרון חשוב.

They point out that true hiccups are found only in mammals

הם מראים ששיהוקים אמיתיים נמצאים רק ביונקים

and that they're not retained in birds, lizards, turtles,

ושהם לא נשמרו בציפורים, לטאות, צבים,

or any other exclusively air-breathing animals.

או בכל חיה שנושמת רק אויר.

Further, hiccups appear in human babies long before birth

יותר מזה, שיהוקים מופיעים בתינוקות אנושיים הרבה לפני הלידה

and are far more common in infants that adults.

והם הרבה יותר נפוצים בתינוקות מאשר במבוגרים.

Their explanation for this

ההסבר שלהם לזה

involves the uniquely mammalian activity of nursing.

כולל את הפעילות הייחודית ליונקים של יניקה.

The ancient hiccup reflex may have been adapted by mammals

רפקלס השיהוק העתיק אולי אומץ על ידי יונקים

to help remove air from the stomach as a sort of glorified burp.

כדי לעזור לפנות אויר מהקיבה כסוג של גרעפס מהולל.

The sudden expansion of the diaphragm would raise air from the stomach,

ההתרחבות הפתאומית של הסרעפת תעלה אויר מהבטן,

while a closure of the glottis would prevent milk from entering the lungs.

בעוד הסגירה של סדק הקול תמנע מהחלב להכנס לריאות.

Sometimes, a bout of hiccups will go on and on,

לפעמים, סדרה של שיהוקים לא נגמרת,

and we try home remedies:

ואנחנו מנסים תרופות סבתא:

sipping continuously from a glass of cold water,

לגימה מתמשכת מכוס מים קרים,

holding one's breath,

החזקת הנשימה,

a mouthful of honey or peanut butter,

פה מלא דבש או חמאת בוטנים,

breathing into a paper bag,

נשימה לתוך שקית נייר,

or being suddenly frightened.

או הפחדה פתאומית.

Unfortunately, scientists have yet to verify that any one cure

למרבה הצער, מדענים עדיין צריכים לוודא שכל אחד מהפתרונות האלו

works better or more consistently than others.

עובד טוב יותר או בעקביות רבה יותר מאחרים.

However, we do know one thing that definitely doesn't work.

עם זאת, אנחנו יודעים דבר אחד שבהחלט לא עובד.