Sisonke Msimang: If a story moves you, act on it | TED

Translator: Joseph Geni Reviewer: Joanna Pietrulewicz

מתרגם: Nadav Baron מבקר: Liblib Fib

So earlier this year,

ובכן, מוקדם יותר השנה

I was informed that I would be doing a TED Talk.

הודיעו לי שארצה ב TED.

So I was excited, then I panicked,

אז התרגשתי, ואז נלחצתי

then I was excited, then I panicked,

ואז התרגשתי, ואז שוב נלחצתי

and in between the excitement and the panicking,

ובין ההתרגשות ללחץ

I started to do my research,

התחלתי את המחקר שלי

וברובו, המחקר שלי כלל חיפושים בגוגל איך לתת הרצאה מעולה בTED

and my research primarily consisted of Googling how to give a great TED Talk.

(Laughter)

(צחוק)

And interspersed with that,

ומדי פעם, בין החיפושים

I was Googling Chimamanda Ngozi Adichie.

חיפשתי בגוגל צ'יממנדה נגוזי אדיצי'

How many of you know who that is?

כמה מכם יודעים מי זה?

(Cheers)

(מחיאות כפיים)

So I was Googling her because I always Google her

אז חיפשתי אותה בגוגל כי אני תמיד מחפשת אותה בגוגל

כי אני פשוט מעריצה,

because I'm just a fan,

but also because she always has important and interesting things to say.

אבל גם משום שתמיד יש לה דברים חשובים ומעניינים להגיד

והשילוב של החיפושים הללו

And the combination of those searches

kept leading me to her talk

הביא אותי שוב ושוב אל ההרצאה שלה

על הסכנות של סיפור יחיד,

on the dangers of a single story,

on what happens when we have a solitary lens

על מה קורה כאשר יש לנו עדשה יחידה

through which to understand certain groups of people,

שדרכה אנו מבינים קבוצות מסויימות של אנשים,

and it is the perfect talk.

וזו ההרצאה המושלמת.

It's the talk that I would have given if I had been famous first.

זו ההרצאה שהייתי נותנת אם הייתי מפורסמת לפניה.

(צחוק)

(Laughter)

You know, and you know, like, she's African and I'm African,

אתם יודעים, כאילו, היא אפריקאית ואני אפריקאית,

and she's a feminist and I'm a feminist,

והיא פמיניסטית ואני פמיניסטית,

and she's a storyteller and I'm a storyteller,

והיא מספרת סיפורים ואני מספרת סיפורים,

so I really felt like it's my talk.

אז ממש הרגשתי שזו ההרצאה שלי.

(Laughter)

(צחוק)

So I decided that I was going to learn how to code,

אז החלטתי שאני הולכת ללמוד איך לקודד,

and then I was going to hack the internet

ואז אני אפרוץ את האינטרנט

and I would take down all the copies of that talk that existed,

ואני אמחוק את כל העותקים הקיימים של ההרצאה הזו,

and then I would memorize it,

אני אלמד אותה בעל פה,

ואז אני אבוא לכאן ואגיש אותה כאילו היתה ההרצאה שלי.

and then I would come here and deliver it as if it was my own speech.

So that plan was going really well, except the coding part,

אז התכנית הזו התקדמה מצויין חוץ מהחלק של הקידוד,

and then one morning a few months ago,

ואז, בוקר אחד, לפני כמה חודשים,

I woke up

התעוררתי

לחדשות שאשתו של מתמודד אחד לנשיאות

to the news that the wife of a certain presidential candidate

had given a speech that --

נתנה נאום ש...

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

that sounded eerily like a speech given by one of my other faves,

שנשמע דומה בצורה מפחידה לנאום של עוד אחת מהמועדפות עלי,

Michelle Obama.

מישל אובמה.

(Cheers)

(מחיאות כפיים)

And so I decided that I should probably write my own TED Talk,

אז החלטתי שכדאי שאכתוב הרצאת TED משלי,

ולכן אני כאן.

and so that is what I am here to do.

I'm here to talk about my own observations about storytelling.

אני כאן כדי לדבר על התובנות שלי לגבי סיפור סיפורים

I want to talk to you about the power of stories, of course,

אני רוצה לדבר איתכם על הכח של סיפורים, כמובן,

but I also want to talk about their limitations,

אבל גם על המגבלות שלהם,

particularly for those of us who are interested in social justice.

במיוחד של אלו מאיתנו המעוניינים בצדק חברתי.

So since Adichie gave that talk seven years ago,

מאז ההרצאה של אדיצ'י לפני שבע שנים

there has been a boom in storytelling.

היתה הצפה של סיפורים.

Stories are everywhere,

סיפורים נמצאים בכל מקום,

and if there was a danger in the telling of one tired old tale,

ואם היתה סכנה בסיפורו של סיפור ישן ועייף,

then I think there has got to be lots to celebrate about the flourishing

אז אני חושבת שיש מקום לחגיגה בשל החידוש

of so many stories and so many voices.

של כל כך הרבה סיפורים וכל כך הרבה קולות.

Stories are the antidote to bias.

סיפורים הם הנוגדן לדעות קדומות.

In fact, today, if you are middle class and connected via the internet,

למעשה, היום, אם אתם שייכים למעמד הביניים ומחוברים דרך האינטרנט

אתם יכולים להוריד סיפורים בלחיצת כפתור

you can download stories at the touch of a button

or the swipe of a screen.

או בהזזת אצבע על המסך,

You can listen to a podcast

אתם גם יכולים להקשיב לפודקאסט

about what it's like to grow up Dalit in Kolkata.

על איך זה לגדול כדלית בקלקוטה.

You can hear an indigenous man in Australia

אתם יכולים לשמוע אדם יליד באוסטרליה

talk about the trials and triumphs of raising his children in dignity

מספר על האתגרים וההצלחות של גידול ילדיו בכבוד

ובגאווה

and in pride.

Stories make us fall in love.

סיפורים גורמים לנו להתאהב.

They heal rifts and they bridge divides.

הם מרפאים שברים ומגשרים פערים.

Stories can even make it easier for us

סיפורים אף יכולים להקל עלינו

to talk about the deaths of people in our societies

לדבר על מוות של אנשים בחברתינו

שאינם חשובים משום שסיפורים מייצרים אכפתיות

who don't matter, because they make us care.

Right?

נכון?

I'm not so sure,

אני לא כל כך בטוחה,

ואני עובדת במקום הנקרא "מרכז הסיפורים"

and I actually work for a place called the Centre for Stories.

And my job is to help to tell stories

ועבודה שלי היא לעזור לספר סיפורים

that challenge mainstream narratives about what it means to be black

אשר קוראים תיגר על הנראטיבים המרכזיים בחברה אשר עוסקים בנושא מה זה להיות שחור

or a Muslim or a refugee or any of those other categories

או מוסלמי או פליט או כל אחת מהקטגוריות הללו

that we talk about all the time.

שבהן אנו עוסקים כל הזמן.

But I come to this work

אבל אני מגיעה לעבודה זו

after a long history as a social justice activist,

לאחר ניסיון רב שנים כפעילה למען צדק חברתי ,

and so I'm really interested in the ways

אז אני באמת מתעניינת בדרכים

that people talk about nonfiction storytelling

בהן אנשים מדברים על סיפורים שאינם מומצאים

as though it's about more than entertainment,

כאילו מדובר ביותר מרק בידור והנאה,

as though it's about being a catalyst for social action.

כאילו סיפורים אלו הם זרזים לפעילות חברתית.

It's not uncommon to hear people say

זה לא נדיר לשמוע אנשים אומרים

that stories make the world a better place.

שסיפורים עושים את העולם מקום טוב יותר.

Increasingly, though, I worry that even the most poignant stories,

למרות זאת, אני מודאגת יותר ויותר שאפילו הסיפורים העצובים ביותר

particularly the stories about people who no one seems to care about,

במיוחד הסיפורים על אנשים שנראה שלאף אחד לא אכפת מהם

יכולים להפריע בדרכו של הצדק החברתי.

can often get in the way of action towards social justice.

Now, this is not because storytellers mean any harm.

כמובן שזה לא כי מספרי סיפורים מתכוונים להרע

Quite the contrary.

להיפך,

Storytellers are often do-gooders like me and, I suspect, yourselves.

מספרים הם בדרך כלל עושי טוב, כמוני, וכפי שאני חושבת, כמוכם.

And the audiences of storytellers

והקהלים של מספרים

are often deeply compassionate and empathetic people.

הם בדרך כלל אנשים מלאי חמלה ואמפתיה

Still, good intentions can have unintended consequences,

עדיין, לכוונות טובות יכולות להיות תוצאות לא רצויות

and so I want to propose that stories are not as magical as they seem.

ולכן, אני רוצה להציע שסיפורים הם לא קסומים כפי שהם נראים.

So three -- because it's always got to be three --

אז הנה שלוש, כי זה תמיד חייב להיות שלוש

three reasons why I think

שלוש סיבות למה אני חושבת

that stories don't necessarily make the world a better place.

שסיפורים לא בהכרח עושים את העולם מקום טוב יותר

Firstly, stories can create an illusion of solidarity.

ראשית, סיפורים יכולים ליצור את האשלייה של אחדות.

There is nothing like that feel-good factor you get

אין שום דבר דומה להרגשה הטובה שאתם מקבלים

from listening to a fantastic story

מהקשבה לסיפור מדהים

כאשר אתם מרגישים כאילו טיפסתם את ההר, נכון?

where you feel like you climbed that mountain, right,

or that you befriended that death row inmate.

או שהתחברתם עם האסיר הנידון למוות.

But you didn't.

אבל אתם לא.

You haven't done anything.

לא עשיתם כלום.

הקשבה חשובה

Listening is an important

but insufficient step towards social action.

אך היא לא צעד מספיק משמעותי לקראת עשייה חברתית.

שנית, אני חושבת שלעתים קרובות אנו נמשכים

Secondly, I think often we are drawn

לכיוונם של דמויות וגיבורים

towards characters and protagonists

who are likable and human.

שהם נחמדים ואנושיים.

And this makes sense, of course, right?

וזה הגיוני, כמובן, נכון?

Because if you like someone, then you care about them.

כי אם אתם מחבבים מישהו, אכפת לכם ממנו יותר

But the inverse is also true.

אך ההפך הוא גם נכון.

If you don't like someone,

אם אתם לא אוהבים מישהו,

then you don't care about them.

אז לא אכפת לכם ממנו.

ואם לא אכפת לכם ממנו,

And if you don't care about them,

אז אתם לא רואים את עצמכם כבעלי מחוייבות מוסרית

you don't have to see yourself as having a moral obligation

to think about the circumstances that shaped their lives.

לחשוב על הגורמים המעצבים את חייו.

למדתי את השיעור הזה כאשר הייתי בת 14.

I learned this lesson when I was 14 years old.

I learned that actually, you don't have to like someone

למדתי שלמעשה, אתם לא חייבים לחבב מישהו

כדי להכיר בחוכמתו,

to recognize their wisdom,

and you certainly don't have to like someone

ואם לחלוטין לא חייבים לחבב מישהו

to take a stand by their side.

כדי לעמוד לצידו.

So my bike was stolen

אז, האופניים שלי נגנבו

while I was riding it --

בזמן שרכבתי עליהם...

(צחוק)

(Laughter)

שזה אפשרי אם אתם רוכבים מספיק לאט כמו שאני רכבתי.

which is possible if you're riding slowly enough, which I was.

(Laughter)

(צחוק)

So one minute I'm cutting across this field

רגע אחד אני רוכבת דרך איזה שדה

in the Nairobi neighborhood where I grew up,

בשכונה בניירובי שם גדלתי

and it's like a very bumpy path,

וזו דרך מאוד מחותחתת

וכאשר אתם רוכבים על אופניים

and so when you're riding a bike,

you don't want to be like, you know --

אתם לא רוצים להיות כמו, אתם יודעים...

(Laughter)

(צחוק)

אז אני רוכבת ככה, מפדלת לאט,

And so I'm going like this, slowly pedaling,

and all of a sudden, I'm on the floor.

כשלפתע, אני על האדמה.

I'm on the ground, and I look up,

אני על האדמה ואני מסתכלת למעלה,

and there's this kid peddling away in the getaway vehicle,

והנה ילד אחד מפדל למרחק עם כלי הרכב הגנוב

which is my bike,

שהוא האפניים שלי כמובן,

and he's about 11 or 12 years old, and I'm on the floor,

והוא בערך בן 11 או 12, ואני על האדמה,

and I'm crying because I saved a lot of money for that bike,

ואני בוכה כי חסכתי הרבה כסף בשביל האופניים הללו

ואני בוכה ואני נעמדת ואני מתחילה לצרוח.

and I'm crying and I stand up and I start screaming.

Instinct steps in, and I start screaming, "Mwizi, mwizi!"

האינסטיקט משתלט ואני מתחילה לצרוח "מוויזי, "מוויזי!"

which means "thief" in Swahili.

שפירושה "גנב" בסווהילי.

And out of the woodworks, all of these people come out

ומתוך הבתים צצים כל האנשים הללו

and they start to give chase.

והם מתחילים לרדוף.

זוהי אפריקה, לכן צדק ההמון הזועם פועל

This is Africa, so mob justice in action.

Right?

נכון?

And I round the corner, and they've captured him,

ואני עוברת את הפינה והם לכדו אותו,

they've caught him.

הם תפסו אותו.

החשוד נעצר

The suspect has been apprehended,

והם מכריחים אותו להחזיר לי את האופניים

and they make him give me my bike back,

and they also make him apologize.

והם גם מכריחים אותו להתנצל.

Again, you know, typical African justice, right?

שוב, אתם יודים, צדק אפריקאי טיפוסי, נכון?

וכך הם מכריחים אותו להגיד סליחה.

And so they make him say sorry.

And so we stand there facing each other,

וכך אנו עומדים שם אחד מול השנייה,

and he looks at me, and he says sorry,

והו מסתכל עלי, והוא אומר סליחה,

but he looks at me with this unbridled fury.

אך הוא מסתכל עלי בזעם חסר רסן.

He is very, very angry.

הוא מאוד, מאוד כועס.

And it is the first time that I have been confronted with someone

וזו הפעם הראשונה בה ניצבתי מול מישהו

who doesn't like me simply because of what I represent.

שלא חיבב אותי, רק בגלל מה שייצגתי.

הוא מסתכל עלי עם המבט הזה, כאילו רצה להגיד

He looks at me with this look as if to say,

"You, with your shiny skin and your bike, you're angry at me?"

"את עם העור המבריק והאופניים, את כועסת עליי?"

So it was a hard lesson that he didn't like me,

זה היה שיעור קשה בשבילי, זה שהוא לא חיבב אותי,

but you know what, he was right.

אך אתם יודעים מה, הוא צדק.

I was a middle-class kid living in a poor country.

אני הייתי ילדת מעמד הביניים חיה במדינה ענייה.

היו לי אופניים ולו בקושי היה אוכל.

I had a bike, and he barely had food.

Sometimes, it's the messages that we don't want to hear,

לפעמים, אלו המסרים אותם אנו לא רוצים לשמוע,

the ones that make us want to crawl out of ourselves,

אלו שגורמים לנו לצאת מעורינו,

that we need to hear the most.

שלהם אנו צריכים להקשיב הכי הרבה.

For every lovable storyteller who steals your heart,

על כל מספר אהוב אחד ששובה את ליבכם

יש עוד מאות שקולותיהם ממלמלים וצרודים,

there are hundreds more whose voices are slurred and ragged,

who don't get to stand up on a stage dressed in fine clothes like this.

שלא זוכים לעמוד על במה לבושים יפה.

There are a million angry-boy-on-a-bike stories

יש מליוני סיפורים של ילדים כעוסים על אופניים

and we can't afford to ignore them

ואנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהם

simply because we don't like their protagonists

רק משום שאנו לא אוהבים את הגיבורים בהם

or because that's not the kid that we would bring home with us

או כי זה לא הילד שנאמץ אלינו הביתה

from the orphanage.

מבית היתומים.

The third reason that I think

הסיבה השלישית בגללה אני חושבת

that stories don't necessarily make the world a better place

שסיפורים לאו דווקא הופכים את העולם למקום טוב יותר

היא שלעיתים קרובות מדי אנו כל כך מושקעים בנרטיב האישי

is that too often we are so invested in the personal narrative

that we forget to look at the bigger picture.

שאנו שוכחים להסתכל על התמונה הגדולה.

And so we applaud someone

וכך אנו מוחאים כף למישהו

when they tell us about their feelings of shame,

שמספר לנו על רגשות האשם שלו,

but we don't necessarily link that to oppression.

אך אנו לא בהכרח עושים את ההקשר של הסיפור לדיכוי.

אנו מהנהנים בהבנה כאשר מישהו מספר שהרגיש קטן,

We nod understandingly when someone says they felt small,

but we don't link that to discrimination.

אך אנו לא מקשרים זאת לאפלייה.

The most important stories, especially for social justice,

הסיפורים החשובים ביותר, במיוחד לצדק חברתי,

are those that do both,

הם אלו שעושים את שניהם,

that are both personal and allow us to explore and understand the political.

שהם גם אישיים וגם מאפשרים לנו לחקור ולהבין את ההקשר הפוליטי.

But it's not just about the stories we like

אז זה לא רק ההשוואה בין הסיפורים שאנו אוהבים

versus the stories we choose to ignore.

והסיפורים שמהם אנו בוחרים להתעלם.

Increasingly, we are living in a society where there are larger forces at play,

בחברה בה אנו חיים, קיימים כוחות גדולים המשחקים וזה מתגבר מיום ליום,

where stories are actually for many people beginning to replace the news.

כאשר סיפרים מתחילים להחליף את החדשות בשביל יותר ויותר אנשים.

Yeah?

נכון?

We live in a time where we are witnessing the decline of facts,

אנו חיים בעידן בו אנו עדים להחלשות של עובדות

when emotions rule

כאשר רגשות שולטים

and analysis, it's kind of boring, right?

וניתוח, הוא די משעמם, נכון?

Where we value what we feel more than what we actually know.

כאשר אנו מעריכים את מה שאנו מרגישים יותר ממה שאנו באמת יודעים.

דוח חדש שנערך על ידי מרכז פיו על טרנדים באמריקה

A recent report by the Pew Center on trends in America

indicates that only 10 percent of young adults under the age of 30

מראה שרק 10 אחוזים של מבוגרים צעירים מתחת לגיל 30

"מביעים אמון רחב בתקשורת"

"place a lot of trust in the media."

Now, this is significant.

זהו נתון משמעותי.

It means that storytellers are gaining trust

זה אומר שמספרי סיפורים מקבלים יותר ויותר אמון

at precisely the same moment

בדיוק באותו הרגע

that many in the media are losing the confidence in the public.

שרבים בתקשורת מאבדים את אמון הציבור.

זהו לא דבר טוב,

This is not a good thing,

because while stories are important

מכיון שבזמן שסיפורים הם חשובים

and they help us to have insights in many ways,

והם עוזרים לנו להגיע לתובנות בהרבה דרכים שונות,

we need the media.

אנו זקוקים לתקשורת.

From my years as a social justice activist,

משנותי כפעילה למען צדק חברתי,

אני יודעת היטב שאנו זקוקים לעובדות מהימנות ממוסדות תקשורת

I know very well that we need credible facts from media institutions

combined with the powerful voices of storytellers.

בשילוב עם קולם החזק של מספרי הסיפורים.

That's what pushes the needle forward in terms of social justice.

זה מה שדוחף את המחט קדימה בכל הנוגע לצדק חברתי.

In the final analysis, of course,

בניתוח הסופי, כמובן,

it is justice

זהו הצדק

that makes the world a better place,

אשר הופך את העולם למקום טוב יותר,

לא סיפורים, נכון?

not stories. Right?

ולכן אם צדק הוא מטרתינו,

And so if it is justice that we are after,

אז אני חושבת שאל לנו להתמקד בתקשורת או במספרים.

then I think we mustn't focus on the media or on storytellers.

We must focus on audiences,

עלינו להתמקד בקהלים,

on anyone who has ever turned on a radio

ובכל מי שאי פעם הדליק רדיו

or listened to a podcast,

או הקשיב לפודקאסט,

and that means all of us.

וזה אומר כולנו.

So a few concluding thoughts

אז כמה מחשבות לסיכום

on what audiences can do to make the world a better place.

על מה יכולים קהלים לעשות כדי להפוך את העולם לטוב יותר.

דבר ראשון, העולם יהיה מקום טוב יותר, אני חושבת,

So firstly, the world would be a better place, I think,

if audiences were more curious and more skeptical

אם קהלים היו יותר סקרניים ויותר ספקניים

and asked more questions about the social context

ושאלו יותר שאלות לגבי ההקשר החברתי

that created those stories that they love so much.

אשר יצר את אותם סיפורים שהם כל כך אוהבים.

Secondly, the world would be a better place

דבר שני, העולם יהיה מקום טוב יותר

if audiences recognized that storytelling is intellectual work.

אם קהלים הכירו בעובדה שסיפור סיפורים היא עבודה שכלתנית.

And I think it would be important for audiences

ואני חושבת שזה חשוב שקהלים

to demand more buttons on their favorite websites,

יידרשו יותר אפשרויות לחיצה באתרים האהובים עליהם,

buttons for example that say,

אפשרויות שאומרות לדוגמא,

"If you liked this story,

"אם אהבת את הסיפור הזה,

click here to support a cause your storyteller believes in."

לחץ כן כדי לתמוך במטרה בה מאמין המספר שלך."

Or "click here to contribute to your storyteller's next big idea."

או "לחץ כאן כדי לתרום לרעיון הגדול הבא של המספר שלך."

Often, we are committed to the platforms,

לעיתים קרובות, אנו מחוייבים לפלטפורמות,

אך לא בהכרח למספרי הסיפורים עצמם.

but not necessarily to the storytellers themselves.

And then lastly, I think that audiences can make the world a better place

ודבר אחרון, אני חושבת שקהלים יכולים לעשות את העולם מקום טוב יותר

by switching off their phones,

על ידי כיבוי הטלפונים שלהם

by stepping away from their screens

על ידי היפרדות מהמסכים שלהם

and stepping out into the real world beyond what feels safe.

ויציאה החוצה לעולם האמיתי מעבר למה שמרגיש לנו בטוח

Alice Walker has said,

אליס ווקר אמרה,

"Look closely at the present you are constructing.

"הסתכלו מקרוב על ההווה אותו אתם בונים.

It should look like the future you are dreaming."

הוא אמור להיראות כמו העתיד עליו אתם חולמים."

Storytellers can help us to dream,

מספרי סיפורים יכולים לעזור לנו לחלום,

but it's up to all of us to have a plan for justice.

אך זה תלוי בכולנו לתכנן תכנית למען הצדק.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)