Lee Cronin: Making matter come alive

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

What I'm going to try and do in the next 15 minutes or so

מה שאני עומד לנסות לעשות ב-15 הדקות הבאות

is tell you about an idea

זה לספר לכם על רעיון

of how we're going to make matter come alive.

בנוגע לכיצד אנו הולכים לגרום לחומר להתעורר לחיים.

Now this may seem a bit ambitious,

זה עשוי להישמע כיומרני למדי,

but when you look at yourself, you look at your hands,

אבל כאשר אנו מסתכלים על עצמנו, מסתכלים על ידינו,

you realize that you're alive.

אנו מגלים שאנו חיים.

So this is a start.

אז זוהי התחלה.

Now this quest started four billion years ago on planet Earth.

מסע זה החל לפני 4 מיליארד שנים על כדור-הארץ.

There's been four billion years

ישנם 4 מיליארד שנים

of organic, biological life.

של חיים אורגניים, ביולוגיים.

And as an inorganic chemist,

וככימאי לא-אורגני,

my friends and colleagues make this distinction

חבריי ועמיתיי עושים הבחנה זו

between the organic, living world

בין העולם האורגני, החי,

and the inorganic, dead world.

לבין העולם הלא-אורגני, הדומם.

And what I'm going to try and do is plant some ideas

ומה שאני עומד לנסות לעשות זה לשתול כמה רעיונות

about how we can transform inorganic, dead matter

על כיצד אנו יכולים להפוך חומר לא-אורגני, חסר-חיים

into living matter, into inorganic biology.

לחומר חי, לביולוגיה לא-אורגנית.

Before we do that,

לפני שנעשה זאת,

I want to kind of put biology in its place.

אני בערך רוצה למקם את ביולוגיה במקומה הנכון.

And I'm absolutely enthralled by biology.

אני לחלוטין מוקסם מביולוגיה.

I love to do synthetic biology.

אני אוהב לעסוק בביולוגיה סינטטית.

I love things that are alive.

אני אוהב דברים שהם חיים.

I love manipulating the infrastructure of biology.

אני אוהב לעשות מניפולציות בתשתית של ביולוגיה.

But within that infrastructure,

אבל במסגרת אותה תשתית,

we have to remember

עלינו לזכור

that the driving force of biology

שהכוח המניע של ביולוגיה

is really coming from evolution.

מגיע בעיקר מאבולוציה.

And evolution,

ואבולוציה,

although it was established well over 100 years ago by Charles Darwin

אף על-פי שהיא נהגתה על-ידי דארווין ואנשים

and a vast number of other people,

רבים אחרים לפני 100 שנה,

evolution still is a little bit intangible.

האבולוציה היא עדיין חידה.

And when I talk about Darwinian evolution,

וכאשר אני מדבר על אבולוציה דארווינית,

I mean one thing and one thing only,

אני מתכוון לדבר אחד ויחיד,

and that is survival of the fittest.

והוא הברירה הטבעית (הישרדות החזק).

And so forget about evolution

ולכן יש לשכוח מהאבולוציה

in a kind of metaphysical way.

בתור מין דרך מטפיזית.

Think about evolution

יש לחשוב על אבולוציה בתור

in terms of offspring competing,

תחרות בין צאצאים,

and some winning.

שבה חלק מנצחים.

So bearing that in mind,

אז בעודני מודע לכל זה,

as a chemist, I wanted to ask myself

בתור כימאי, שאלתי את עצמי שאלה

the question frustrated by biology:

שהביולוגיה התחמקה ממנה:

What is the minimal unit of matter

מהי כמות החומר המינימלית

that can undergo Darwinian evolution?

שיכולה לעבור אבולוציה דארווינית?

And this seems quite a profound question.

וזו נראית כשאלה מעמיקה.

And as a chemist,

וככימאים, אנו לא נתקלים

we're not used to profound questions every day.

כל יום בשאלות מעמיקות.

So when I thought about it,

לכן כאשר חשבתי על זה,

then suddenly I realized

גיליתי לפתע

that biology gave us the answer.

שהביולוגיה נותנת לנו את התשובה.

And in fact, the smallest unit of matter

ולמעשה, כמות החומר הקטנה ביותר

that can evolve independently

היכולה להתפתח עצמאית

is, in fact, a single cell --

הינה, בעצם, תא יחיד --

a bacteria.

בקטריה.

So this raises three really important questions:

וזה מעלה שלוש שאלות מאוד חשובות:

What is life?

מה זה חיים?

Is biology special?

האם ביולוגיה ייחודית?

Biologists seem to think so.

מסתבר שביולוגים חושבים שכן.

Is matter evolvable?

האם חומר יכול להתפתח?

Now if we answer those questions in reverse order,

אם משיבים על השאלות הנ"ל בסדר הפוך,

the third question -- is matter evolvable? --

השאלה השלישית -- האם חומר יכול להתפתח? --

if we can answer that,

אם נוכל להשיב עליה,

then we're going to know how special biology is,

אז נוכל לדעת עד כמה הביולוגיה היא ייחודית,

and maybe, just maybe,

ואולי, רק אולי,

we'll have some idea of what life really is.

יהיה לנו מושג מסויים מה הם החיים באמת.

So here's some inorganic life.

אז הנה מעט חיים לא-אורגניים.

This is a dead crystal,

זהו גביש חסר-חיים,

and I'm going to do something to it,

ואני הולך לבצע עליו משהו

and it's going to become alive.

והוא יהפוך לדבר חי.

And you can see,

אתם יכולים לראות

it's kind of pollinating, germinating, growing.

שזו מין האבקה, נביטה וגדילה.

This is an inorganic tube.

זוהי צינורית לא-אורגנית.

And all these crystals here under the microscope

וכל הגבישים הללו תחת מיקרוסקופ

were dead a few minutes ago, and they look alive.

היו חסרי-חיים רק לפני דקות וכעת הם נראים כחיים.

Of course, they're not alive.

ברור שהם לא חיים.

It's a chemistry experiment where I've made a crystal garden.

זהו ניסוי כימי שבו יצרתי גן של קריסטלים.

But when I saw this, I was really fascinated,

אבל כאשר ראיתי את זה, הייתי מוקסם,

because it seemed lifelike.

מכיוון שזה נראה כאילו הוא חי.

And as I pause for a few seconds, have a look at the screen.

תסתכלו על המסך.

You can see there's architecture growing, filling the void.

ניתן לראות שם מבנה שצומח, ממלא את החלל.

And this is dead.

וזה חסר-חיים.

So I was positive that,

לכן הייתי בטוח

if somehow we can make things mimic life,

שאם אנו יכולים לגרום למשהו לחקות חיים,

let's go one step further.

אז נלך עוד צעד אחד קדימה.

Let's see if we can actually make life.

נבדוק אם אנו ממש יכולים ליצור חיים.

But there's a problem,

אבל ישנה בעיה,

because up until maybe a decade ago,

מכיוון שעד לפני עשור בערך,

we were told that life was impossible

סיפרו לנו שחיים הם בלתי אפשריים

and that we were the most incredible miracle in the universe.

ושאנחנו הוא הפלא הכי מדהים ביקום.

In fact, we were the only people

שבעצם אנחנו בני-האנוש

in the universe.

היחידים ביקום.

Now, that's a bit boring.

זה קצת משעמם.

So as a chemist,

לכן בתור כימאי,

I wanted to say, "Hang on. What is going on here?

רציתי לומר, "רק רגע. מה קורה פה?

Is life that improbable?"

האם החיים עד כדי כך בלתי סבירים?"

And this is really the question.

וזו השאלה האמיתית.

I think that perhaps the emergence of the first cells

אני חושב שאולי הופעת התאים הראשונים

was as probable as the emergence of the stars.

היתה סבירה כמו הופעת הכוכבים.

And in fact, let's take that one step further.

בעצם, ניקח עוד צעד קדימה.

Let's say

הבה נאמר

that if the physics of fusion

שאם פיזיקת ההיתוך (הגרעיני)

is encoded into the universe,

מקודדת ביקום,

maybe the physics of life is as well.

אולי גם פיזיקת החיים מקודדת.

And so the problem with chemists --

ולכן הבעיה עם כימאים --

and this is a massive advantage as well --

וזה גם יתרון מאוד גדול --

is we like to focus on our elements.

שאנו אוהבים להתמקד ביסודות שלנו.

In biology, carbon takes center stage.

בביולוגיה, פחמן נמצא במוקד העניין.

And in a universe where carbon exists

וביקום שבו קיים פחמן

and organic biology,

וביולוגיה אורגנית,

then we have all this wonderful diversity of life.

יש לנו את המגוון המופלא של חיים.

In fact, we have such amazing lifeforms that we can manipulate.

למעשה, יש לנו צורות חיים כה מדהימות שאנו יכולים לעשות מניפולציות.

We're awfully careful in the lab

אנו מאוד נזהרים במעבדה

to try and avoid various biohazards.

כדי לנסות ולמנוע סכנות ביולוגיות.

Well what about matter?

אבל מה בקשר לחומר?

If we can make matter alive, would we have a matterhazard?

אם נוכל להפיח חיים בחומר, האם תהיה לנו סכנת חומר?

So think, this is a serious question.

זו שאלה מאוד רצינית.

If your pen could replicate,

אם העט שלכם היה יכול לשכפל את עצמו,

that would be a bit of a problem.

זו היתה בעיה.

So we have to think differently

לכן עלינו לחשוב קצת שונה

if we're going to make stuff come alive.

אם אנו רוצים להפוך חומר לחי.

And we also have to be aware of the issues.

עלינו להיות מודעים לסוגיות השונות.

But before we can make life,

אבל לפני שנוכל ליצור חיים,

let's think for a second

הבה נחשוב רגע

what life really is characterized by.

במה מתאפיינים חיים.

And forgive the complicated diagram.

סליחה על התרשים המסובך.

This is just a collection of pathways in the cell.

זה רק אוסף של מסלולים בתוך התא.

And the cell is obviously for us

וברור שהתא בשבילנו

a fascinating thing.

הוא דבר מרתק.

Synthetic biologists are manipulating it.

חוקרי ביולוגיה סינטטית עושים בו שינויים.

Chemists are trying to study the molecules to look at disease.

כימאים מנסים לחקור את המולקולות כדי להבין מחלות.

And you have all these pathways going on at the same time.

ובאותו זמן יש את כל המסלולים הפועלים.

You have regulation;

יש שליטה;

information is transcribed;

מידע מועתק;

catalysts are made; stuff is happening.

נוצרים קטליזטורים; דברים קורים.

But what does a cell do?

אבל מה התא עושה?

Well it divides, it competes,

הוא מתחלק, הוא מתחרה,

it survives.

הוא שורד.

And I think that is where we have to start

ואני סבור שזה המקום בו עלינו

in terms of thinking about

להתחיל לחשוב על

building from our ideas in life.

לבנות חיים מתוך רעיונותינו.

But what else is life characterized by?

אבל מה עוד מאפיין חיים?

Well, I like think of it

ובכן, אני אוהב לחשוב על זה

as a flame in a bottle.

בתור להבה בבקבוק.

And so what we have here

כך שמה שיש לנו כאן

is a description of single cells

זה תיאור של תאים בודדים

replicating, metabolizing,

המשתכפלים, מחליפים חומרים,

burning through chemistries.

שורפים באמצעות תהליכים כימיים.

And so we have to understand

לכן עלינו להבין שאם אנו הולכים

that if we're going to make artificial life or understand the origin of life,

ליצור חיים מלאכותיים או להבין את מקור החיים,

we need to power it somehow.

עלינו לספק להם אנרגיה איכשהו.

So before we can really start to make life,

לכן לפני שנוכל באמת להתחיל ליצור חיים,

we have to really think about where it came from.

עלינו לחשוב ברצינות על כיצד הם נוצרו.

And Darwin himself mused in a letter to a colleague

דארווין עצמו השתעשע במכתב שכתב לעמיתו

that he thought that life probably emerged

שהוא חשב שחיים הופיעו כנראה

in some warm little pond somewhere --

באיזה אגם חמים איפה שהוא --

maybe not in Scotland, maybe in Africa,

אולי לא בסקוטלנד, אולי באפריקה,

maybe somewhere else.

אולי במקום אחר.

But the real honest answer is, we just don't know,

אבל התשובה הכנה והאמיתית היא שאנו פשוט לא יודעים,

because there is a problem with the origin.

מאחר שיש בעיה עם ההתחלה.

Imagine way back, four and a half billion years ago,

דמיינו שאנו לפני 4 וחצי מיליארד שנים,

there is a vast chemical soup of stuff.

יש מרק כימי ענק של חומרים.

And from this stuff we came.

וממרק זה נוצרנו.

So when you think about the improbable nature

לכן כאשר חושבים על האופי הבלתי סביר של מה שאני

of what I'm going to tell you in the next few minutes,

עומד לספר לכם בדקות הבאות,

just remember,

רק תזכרו,

we came from stuff on planet Earth.

שנוצרנו מחומרים שעל כדור-הארץ.

And we went through a variety of worlds.

ושעברנו דרך מגוון עולמות.

The RNA people would talk about the RNA world.

אנשי ה-RNA ידברו על עולם ה-RNA.

We somehow got to proteins and DNA.

אנחנו עברנו איכשהו לפרוטאינים ו-DNA.

We then got to the last ancestor.

אחר-כך הגענו לאב הקדמון האחרון.

Evolution kicked in -- and that's the cool bit.

אבולוציה נכנסה לתמונה -- שזה דבר מגניב.

And here we are.

והנה אנחנו כאן.

But there's a roadblock that you can't get past.

אבל ישנו מחסום שלא ניתן לעבור אותו.

You can decode the genome, you can look back,

ניתן לפענח את התורשה, ניתן להסתכל אל תוך העבר,

you can link us all together by a mitochondrial DNA,

ניתן לקשר אותנו יחד באמצעות DNA מיטוכונדרי,

but we can't get further than the last ancestor,

אבל לא ניתן להרחיק אל מעבר לאב הקדמון האחרון,

the last visible cell

התא הגלוי האחרון

that we could sequence or think back in history.

שאנו יכולים לשחזר או לחשוב עליו אחורה בזמן.

So we don't know how we got here.

לכן אנו לא יודעים איך הגענו לכאן.

So there are two options:

ישנן שתי אפשרויות:

intelligent design, direct and indirect --

תיכנון תבונתי, ישיר או לא-ישיר --

so God,

אם זה אלוהים,

or my friend.

או חבר שלי.

Now talking about E.T. putting us there, or some other life,

אם נדבר על אי.טי. ששם אותנו כאן, או צורת חיים אחרת,

just pushes the problem further on.

זה רק מדחיק את הבעיה יותר.

I'm not a politician, I'm a scientist.

אני לא פוליטקאי, אני מדען.

The other thing we need to think about

הדבר הנוסף שעלינו לחשוב עליו

is the emergence of chemical complexity.

הוא הופעת המורכבות הכימית.

This seems most likely.

זה נראה הכי סביר.

So we have some kind of primordial soup.

כך שיש לנו מין מרק קדמוני.

And this one happens to be

והוא במקרה מהווה

a good source of all 20 amino acids.

מקור טוב לכל 20 החומצות האמיניות.

And somehow

ובדרך כלשהי

these amino acids are combined,

החומצות האמיניות הללו מתחברות,

and life begins.

והחיים מתחילים.

But life begins, what does that mean?

אבל מה זה אומר חיים מתחילים?

What is life? What is this stuff of life?

מה זה חיים? מהו הדבר הזה שנקרא חיים?

So in the 1950s,

בשנות ה-50 במאה הקודמת,

Miller-Urey did their fantastic chemical Frankenstein experiment,

מילר-יוריי ביצעו את הניסוי הנהדר שלהם, הפרנקנשטיין הכימי, בו הם יצרו

where they did the equivalent in the chemical world.

את השווה-הערך שלו בעולם הכימי.

They took the basic ingredients, put them in a single jar

הם נטלו את המרכיבים הבסיסיים, שמו אותם בכד,

and ignited them

הציתו אותם

and put a lot of voltage through.

וחיברו לזה מתח מאוד גבוה.

And they had a look at what was in the soup,

הם הסתכלו על מה שהיה במרק

and they found amino acids,

ומצאו חומצות אמינו,

but nothing came out, there was no cell.

אבל שום דבר לא יצא מזה, לא היה תא.

So the whole area's been stuck for a while,

לכן כל העניין היה תקוע לזמן מה.

and it got reignited in the '80s

הוא שוב התחדש בשנות ה-80

when analytical technologies and computer technologies were coming on.

שאז טכנולוגיות אנלטיות וטכנולוגיות מחשב החלו לצוץ.

In my own laboratory,

במעבדה שלי,

the way we're trying to create inorganic life

הדרך בה אנו מנסים ליצור חיים לא-אורגניים היא באמצעות

is by using many different reaction formats.

שימוש בתבניות רבות ושונות של תגובות.

So what we're trying to do is do reactions --

מה שאנו מנסים לעשות זה לבצע תגובה --

not in one flask, but in tens of flasks,

לא בבקבוקון אחד אלא בעשרות,

and connect them together,

ולחברם יחד,

as you can see with this flow system, all these pipes.

כפי שניתן לראות בתרשים זרימה זה, כל הצינוריות הללו.

We can do it microfluidically, we can do it lithographically,

אנו עושים זאת עם מיקרו-נוזלים, עם ליתוגרפיה,

we can do it in a 3D printer,

עם מדפסת תלת-מימד,

we can do it in droplets for colleagues.

אנו יכולים לעשות זאת עם טיפות בשביל עמיתים.

And the key thing is to have lots of complex chemistry

נקודת המפתח היא שתהיינה לנו המון תרכובות מורכבות

just bubbling away.

שפשוט מבעבעות.

But that's probably going to end in failure,

אבל קרוב לוודאי שזה ייכשל,

so we need to be a bit more focused.

לכן עלינו להיות קצת יותר ממוקדים.

And the answer, of course, lies with mice.

הפיתרון כמובן, נמצא אצל עכברים.

This is how I remember what I need as a chemist.

כך אני זוכר מה אני צריך בתור כימאי.

I say, "Well I want molecules."

אני אומר, "אני רוצה מולקולות."

But I need a metabolism, I need some energy.

אבל אני זקוק לחילוף-חומרים, אני זקוק לקצת אנרגיה.

I need some information, and I need a container.

אני זקוק לקצת מידע ואני זקוק לכלי-קיבול.

Because if I want evolution,

מכיוון שאם אני רוצה אבולוציה,

I need containers to compete.

אני צריך כלי-קיבול בשביל תחרות.

So if you have a container,

כך שאם יש לי כלי-קיבול,

it's like getting in your car.

זה כמו להיכנס למכונית שלי.

"This is my car,

"זו המכונית שלי,

and I'm going to drive around and show off my car."

ואני הולך להסתובב איתה ולהתפאר בה."

And I imagine you have a similar thing

אני מדמיין שיש לכם דבר דומה

in cellular biology

בביולוגיה תאית

with the emergence of life.

הקשור בהיווצרות חיים.

So these things together give us evolution, perhaps.

כך שאולי הדברים האלה נותנים לנו אבולוציה.

And the way to test it in the laboratory

הדרך לבדוק את זה במעבדה

is to make it minimal.

זה לעשותם במינימום.

So what we're going to try and do

אז מה שאנו הולכים לנסות לעשות

is come up with an inorganic Lego kit of molecules.

זה להגיע לערכת לגו של מולקולות לא-אורגניות.

And so forgive the molecules on the screen,

תתעלמו מהמולקולות שעל המסך,

but these are a very simple kit.

הן פשוטות ביותר.

There's only maybe three or four different types of building blocks present.

יש אולי 3 או 4 סוגים שונים של אבני-בניין קיימות.

And we can aggregate them together

אנו יכולים לצרפן ביחד

and make literally thousands and thousands

וליצור ממש אלפי אלפים

of really big nano-molecular molecules

של מולקולות ננו-מולקולריות גדולות

the same size of DNA and proteins,

באותו גודל של DNA ופרוטיאינים,

but there's no carbon in sight.

מבלי שפחמן יהיה בסביבה.

Carbon is banned.

פחמן זה רע.

And so with this Lego kit,

וכך עם ערכת לגו זו,

we have the diversity required

יש לנו את המגוון הדרוש

for complex information storage

בשביל איחסון מידע מורכב

without DNA.

ללא DNA.

But we need to make some containers.

אבל עלינו להכין כמה כלי-קיבול.

And just a few months ago in my lab,

רק לפני מספר חודשים במעבדה שלי,

we were able to take these very same molecules and make cells with them.

הצלחנו עם אותן המולקולות הללו ליצור תאים.

And you can see on the screen a cell being made.

וניתן לראות על המסך תהליך יצירת תא.

And we're now going to put some chemistry inside and do some chemistry in this cell.

וכעת אנו עומדים להחדיר כימיה לתוכו ולגרום לתגובות בתא זה.

And all I wanted to show you

כל מה שרציתי להראות לכם

is we can set up molecules

הוא שניתן להרכיב מולקולות

in membranes, in real cells,

בקרומיות, בתאים ממשיים,

and then it sets up a kind of molecular Darwinism,

וזה יוצר מין דארוויניזם מולקולרי,

a molecular survival of the fittest.

ברירה-טבעית בין מולקולות.

And this movie here

וסרטון זה

shows this competition between molecules.

מראה את התחרות הזו בין מולקולות.

Molecules are competing for stuff.

מולקולות מתחרות על חומרים.

They're all made of the same stuff,

הן כולן עשויות מאותם החומרים,

but they want their shape to win.

אבל כל אחת רוצה שהצורה שלה תנצח.

They want their shape to persist.

כל אחת רוצה שהצורה שלה תמשיך הלאה.

And that is the key.

וזו נקודת המפתח.

If we can somehow encourage these molecules

אם נוכל בדרך כלשהי לעודדן

to talk to each other and make the right shapes and compete,

לשוחח אחת עם השניה וליצור את הצורות הנכונות ולהתחרות,

they will start to form cells

הן תתחלנה ליצור תאים

that will replicate and compete.

שישתכפלו ויתחרו.

If we manage to do that,

אם נצליח לעשות זאת,

forget the molecular detail.

ותשכחו לרגע את הפירוט המולקולרי.

Let's zoom out to what that could mean.

נסתכל במבט כולל על מה שזה אומר.

So we have this special theory of evolution

יש לנו את התאוריה הייחודית הזו של אבולוציה

that applies only to organic biology, to us.

החלה רק על ביולוגיה אורגנית, עלינו.

If we could get evolution into the material world,

אם היינו יכולים להחדיר אבולוציה אל תוך עולם החומר,

then I propose we should have a general theory of evolution.

אז הייתי אומר שצריכה להיות לנו תיאוריה כללית של אבולוציה.

And that's really worth thinking about.

וזה באמת משהו ששווה לחשוב עליו.

Does evolution control

האם אבולוציה שולטת

the sophistication of matter in the universe?

על התחכום של חומר ביקום?

Is there some driving force through evolution

האם קיים איזה כוח מניע בתוך האבולוציה

that allows matter to compete?

אשר גורם לחומר להתחרות?

So that means we could then start

זה אומר שנוכל להתחיל

to develop different platforms

לפתח פלטפורמות שונות

for exploring this evolution.

לחקר אבולוציה זו.

So you imagine,

אז תדמיינו,

if we're able to create a self-sustaining artificial life form,

אם היינו מסוגלים לברוא צורת חיים מלאכותית המתקיימת בכוחות עצמה,

not only will this tell us about the origin of life --

לא רק שזה יספר לנו על היווצרות החיים --

that it's possible that the universe doesn't need carbon to be alive;

אלא שזה אפשרי שהיקום אינו זקוק לפחמן כדי להיות חי;

it can use anything --

הוא יכול להשתמש בכל דבר --

we can then take [it] one step further and develop new technologies,

אז נוכל לעשות צעד נוסף ולפתח טכנולוגיות חדשות,

because we can then use software control

כי אז נוכל לנצל את שליטתנו בתוכנה

for evolution to code in.

כדי לכתוב את צופן האבולוציה.

So imagine we make a little cell.

נדמיין שאנו יוצרים תא אחד.

We want to put it out in the environment,

אנו רוצים להניחו בסביבה פתוחה,

and we want it to be powered by the Sun.

ואנו רוצים שיקבל אנרגיה משמש.

What we do is we evolve it in a box with a light on.

מה שאנו עושים זה לשים אותו בקופסה שמאיר עליה אור.

And we don't use design anymore. We find what works.

אין אנו מתערבים בבניה. אנו רק מסתכלים מה עובד.

We should take our inspiration from biology.

עלינו לקבל את השראתינו מביולוגיה.

Biology doesn't care about the design

לביולוגיה לא אכפת איך זה בנוי,

unless it works.

העיקר שזה עובד.

So this will reorganize

זה יארגן מחדש

the way we design things.

את האופן בו אנו מעצבים דברים.

But not only just that,

אבל לא רק זה,

we will start to think about

אלא גם נתחיל לחשוב על

how we can start to develop a symbiotic relationship with biology.

איך נוכל להתחיל לפתח קשר שיתופי עם ביולוגיה.

Wouldn't it be great

האין זה יכול להיות נפלא אם היינו יכולים

if you could take these artificial biological cells

ליטול את התאים הביולוגיים המלאכותיים האלה

and fuse them with biological ones

ולאחד אותם עם תאים ביולוגיים

to correct problems that we couldn't really deal with?

כדי לתקן בעיות שאין בכוחנו להתמודד איתן כיום?

The real issue in cellular biology

הסוגיה האמיתית בביולוגיה של תא

is we are never going to understand everything,

היא שלעולם לא נבין הכל עד הסוף,

because it's a multidimensional problem put there by evolution.

מאחר וזו בעיה רב-מימדית שהונחה שם על-ידי האבולוציה.

Evolution cannot be cut apart.

לא ניתן לחלק לחלקים את האבולוציה.

You need to somehow find the fitness function.

עלינו למצוא איכשהו את פונקציית החיבור.

And the profound realization for me

והגילוי המעמיק שלי

is that, if this works,

הוא שאם זה עובד,

the concept of the selfish gene gets kicked up a level,

התפיסה של הגן האנוכי מתחזקת ועולה מדרגה,

and we really start talking about selfish matter.

ואנו באמת יכולים לדבר על חומר אנוכי.

And what does that mean in a universe

ומה משמעות הדבר עבור היקום

where we are right now the highest form of stuff?

שבו אנו כיום צורת חומר בדרגה הגבוהה ביותר?

You're sitting on chairs.

אתם יושבים על כיסאות.

They're inanimate, they're not alive.

הם דוממים, הם חסרי-חיים.

But you are made of stuff, and you are using stuff,

אבל אתם עשויים מחומר, ואתם משתמשים בחומר,

and you enslave stuff.

ואתם משעבדים חומר.

So using evolution

לכן שימוש של אבולוציה

in biology,

בביולוגיה,

and in inorganic biology,

ובביולוגיה אורגנית,

for me is quite appealing, quite exciting.

הוא בשבילי די מושך, די מרגש.

And we're really becoming very close

ואנו מתקרבים

to understanding the key steps

אל הבנת שלבי המפתח

that makes dead stuff come alive.

הגורמים לחומר דומם להתעורר לחיים.

And again, when you're thinking about how improbable this is,

שוב, כאשר אתם חושבים עד כמה זה בלתי סביר,

remember, five billion years ago,

תזכרו, לפני 5 מיליארד שנה,

we were not here, and there was no life.

לא היינו כאן, ולא היו חיים.

So what will that tell us

אז מה זה אומר לנו

about the origin of life and the meaning of life?

על היווצרות החיים ומשמעות החיים?

But perhaps, for me as a chemist,

אולי בשבילי בתור כימאי,

I want to keep away from general terms;

אני רוצה לשמור מרחק ממונחים כלליים;

I want to think about specifics.

אני רוצה לחשוב על דברים פרטניים.

So what does it mean about defining life?

אז מה זה אומר על הגדרת החיים?

We really struggle to do this.

אנו ממש מתאמצים לעשות זאת.

And I think, if we can make inorganic biology,

אני סבור שאם אנו יכולים ליצור ביולוגיה לא-אורגנית,

and we can make matter become evolvable,

ולגרום לחומר להפוך לדבר שמתפתח,

that will in fact define life.

זה למעשה יגדיר את החיים.

I propose to you

אני מציע לכם

that matter that can evolve is alive,

שחומר היכול להתפתח הוא חי,

and this gives us the idea of making evolvable matter.

וזה נותן לנו את הרעיון ליצור חומר שמתפתח.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: Just a quick question on timeline.

כריס אנדרסון: רק שאלה קצרה על מסגרת הזמן.

You believe you're going to be successful in this project?

אתה מאמין שתצליחו במשימה זו?

When?

מתי?

Lee Cronin: So many people think

לי כרונין: כל-כך הרבה חושבים

that life took millions of years to kick in.

שלקח לחיים מיליוני שנים להתפתח.

We're proposing to do it in just a few hours,

אנו מציעים לעשות זאת רק בכמה שעות,

once we've set up

מרגע שהצלחנו להרכיב

the right chemistry.

את הכימיה הנכונה.

CA: And when do you think that will happen?

כ.א.: ומתי אתה חושב שזה יקרה?

LC: Hopefully within the next two years.

ל.כ.: אני מקוה שבתוך השנתיים הקרובות.

CA: That would be a big story.

כ.א.: זה יהיה סיפור ענק.

(Laughter)

(צחוק)

In your own mind, what do you believe the chances are

לפי דעתך, מה הם הסיכויים

that walking around on some other planet

שבאיזה כוכב-לכת אחר

is non-carbon-based life,

ישנם חיים שאינם מבוססים על פחמן,

walking or oozing or something?

שמתהלכים שם או שורצים במים וכו'?

LC: I think it's 100 percent.

ל.כ.: אני חושב שב-100 אחוז.

Because the thing is, we are so chauvinistic to biology,

כי העניין הוא שאנחנו כה קנאים לביולוגיה,

if you take away carbon, there's other things that can happen.

אם מוציאים את הפחמן החוצה, יכולים לקרות דברים אחרים.

So the other thing

הדבר האחר הוא

that if we were able to create life that's not based on carbon,

שאם נוכל לברוא חיים שאינם מבוססים על פחמן,

maybe we can tell NASA what really to look for.

אולי נוכל לומר לנאסא מה בדיוק לחפש.

Don't go and look for carbon, go and look for evolvable stuff.

שלא ילכו ויחפשו אחר פחמן, שילכו ויחפשו חומר מתפתח.

CA: Lee Cronin, good luck. (LC: Thank you very much.)

כ.א.: לי כרונין, שיהיה בהצלחה. (ל.כ.: תודה רבה לך.)

(Applause)

(מחיאות כפיים)