Steven Pinker and Rebecca Newberger Goldstein: The long reach of reason

מתרגם: Michael Coslovsky מבקר: Ido Dekkers

["Rebecca Newberger Goldstein"]

["רבקה ניוברגר גולשטיין"]

["Steven Pinker"]

["סטיבן פינקר"]

["The Long Reach of Reason"]

["ידו הארוכה של ההגיון"]

Cabbie: Twenty-two dollars. Steven Pinker: Okay.

נהג מונית: עשרים ושניים דולר. סטיבן פינקר: בסדר.

Rebecca Newberger Goldstein: Reason appears to have fallen on hard times:

רבקה גולדשטיין: נראה שההגיון נקלע לזמנים קשים:

Popular culture plumbs new depths of dumbth

התרבות הפופולרית יוצרת עומקים חדשים של טיפשות

and political discourse has become a race

והשיח הפוליטי הפך

to the bottom.

למירוץ לקרקעית.

We're living in an era of scientific creationism,

אנו חיים בתקופה של בריאתנות מדעית,

9/11 conspiracy theories, psychic hotlines,

תיאוריות קונספירציה של 9/11, קווים חמים של מדיומים,

and a resurgence of religious fundamentalism.

ותחייה של פונדמנטליזם דתי.

People who think too well

אנשים שחושבים טוב מדי

are often accused of elitism,

מואשמים לעיתים קרובות באליטיזם,

and even in the academy,

ואפילו באקדמיה,

there are attacks on logocentrism,

ישנן התקפות על לוגוצנטריות,

the crime of letting logic dominate our thinking.

הפשע של מתן הרשות להגיון לשלוט במחשבותינו.

SP: But is this necessarily a bad thing?

ס"פ: אבל האם זה בהכרח דבר רע?

Perhaps reason is overrated.

אולי הערכת ההגיון היא מוגזמת.

Many pundits have argued that a good heart

מלומדים רבים טענו שלב טוב

and steadfast moral clarity

ובסיס מוסרי מוצק

are superior to triangulations of overeducated policy wonks,

הם עליונים על ההכוונות של מכתיבי מדיניות בעלי השכלת יתר,

like the best and brightest and that dragged us

כמו הטובים והחכמים ביותר שגררו אותנו

into the quagmire of Vietnam.

לתוך הביצה של וייטנאם.

And wasn't it reason that gave us the means

ולא היה זה ההגיון שנתן לנו את האמצעים

to despoil the planet

לנצל את כדור הארץ מעבר למידה

and threaten our species with weapons of mass destruction?

ולאיים על המין שלנו עם נשק להשמדה המונית?

In this way of thinking, it's character and conscience,

בדרך המחשבה הזו, אלו הם אופי ומצפון,

not cold-hearted calculation, that will save us.

לא חישובים קרים, שיצילו אותנו.

Besides, a human being is not a brain on a stick.

חוץ מזה, אדם איננו מוח על מקל.

My fellow psychologists have shown that we're led

עמיתיי הפסיכולוגים הראו שאנחנו מובלים

by our bodies and our emotions

על ידי גופינו ורגשותינו

and use our puny powers of reason

ואנו משתמשים ביכולות הלוגיות העלובות שלנו

merely to rationalize our gut feelings after the fact.

רק על מנת לתת הצדקה רציונלית לרגשותינו לאחר מעשה.

RNG: How could a reasoned argument logically entail

רנ"ג: איך יכול טיעון מנומק להכיל באופן הגיוני

the ineffectiveness of reasoned arguments?

את חוסר האפקטיביות של טיעונים מנומקים?

Look, you're trying to persuade us of reason's impotence.

תראה, אתה מנסה לשכנע אותנו בחוסר האונות של המחשבה ההגיונית.

You're not threatening us or bribing us,

אתה לא מאיים עלינו או משחד אותנו,

suggesting that we resolve the issue

או מציע שנפתור את העניין

with a show of hands or a beauty contest.

בהרמת ידיים או בתחרות יופי.

By the very act of trying to reason us into your position,

בעצם הנסיון לשכנע אותנו בעמדתך

you're conceding reason's potency.

אתה מודה בעוצמה של ההגיון.

Reason isn't up for grabs here. It can't be.

ההגיון אינו מוצע למכירה כאן. הוא לא יכול להיות.

You show up for that debate

ברגע שאתה נכנס לויכוח שכזה

and you've already lost it.

כבר הפסדת אותו.

SP: But can reason lead us in directions

ס"פ: אבל האם יכול ההגיון להוביל אותנו בכיוונים

that are good or decent or moral?

שהם טובים, או הגונים או מוסריים?

After all, you pointed out that reason

בסופו של דבר, את הצבעת על כך שהגיון

is just a means to an end,

הוא רק אמצעי, ולא מטרה,

and the end depends on the reasoner's passions.

והמטרה תלויה במאוויים של בעל ההגיון.

Reason can lay out a road map to peace and harmony

ההגיון יכול לצייר מפת דרכים לשלום והרמוניה

if the reasoner wants peace and harmony,

אם בעל ההגיון מעוניין בשלום והרמוניה,

but it can also lay out a road map to conflict and strife

אבל הוא יכול גם לצייר מפת דרכים למאבק ולסכסוך

if the reasoner delights in conflict and strife.

אם בעל ההגיון נהנה ממאבקים וסכסוכים.

Can reason force the reasoner to want

האם יכול ההגיון להכריח את בעל ההגיון

less cruelty and waste?

לרצות בפחות אכזריות ובזבוז?

RNG: All on its own, the answer is no,

רנ"ג: באופן מבודד, התשובה היא לא,

but it doesn't take much to switch it to yes.

אבל לא צריך הרבה בשביל להפוך זאת לכן.

You need two conditions:

אתה זקוק לשני תנאים:

The first is that reasoners all care

הראשון הוא שבעלי ההגיון כולם ידאגו

about their own well-being.

לרווחתם האישית.

That's one of the passions that has to be present

זהו אחד המאווים שחייב להיות נוכח

in order for reason to go to work,

בשביל שההגיון יתחיל לעבוד,

and it's obviously present in all of us.

וזה מצוי בכולנו, כמובן.

We all care passionately

לכולנו איכפת מאד

about our own well-being.

מרווחתנו האישית.

The second condition is that reasoners

התנאי השני הוא שבעלי ההגיון

are members of a community of reasoners

יהיו חברים בחברה של בעלי הגיון

who can affect one another's well-being,

שיכולים להשפיע על רווחתם אחד של השני,

can exchange messages,

שיכולים להחליף מסרים,

and comprehend each other's reasoning.

ולהבין את ההגיון אחד של השני.

And that's certainly true of our gregarious

וזה בוודאי נכון עבור המין החברותי

and loquatious species,

ואוהב הדיבור שלנו,

well endowed with the instinct for language.

המבורך באינסטיקנט השפה.

SP: Well, that sounds good in theory,

ס"פ: טוב, זה נשמע יפה בתיאוריה,

but has it worked that way in practice?

אבל האם זה עבד כך במציאות?

In particular, can it explain

במיוחד, האם זה יכול להסביר

a momentous historical development

התפתחות חשובה היסטורית

that I spoke about five years ago here at TED?

עליה דיברתי לפני חמש שנים כאן ב-TED?

Namely, we seem to be getting more humane.

והיא, שנראה שאנו הופכים להיות יותר אנושיים.

Centuries ago, our ancestors would burn cats alive

לפני מאות שנים, אבותינו היו שורפים חתולים בעודם בחיים

as a form of popular entertainment.

כסוג של בידור.

Knights waged constant war on each other

אבירים נלחמו מלחמות תמידיות אחד נגד השני

by trying to kill as many of each other's peasants as possible.

בכך שניסו להרוג כמה שיותר מהאיכרים של האחר.

Governments executed people for frivolous reasons,

ממשלות הוציאו אנשים להורג בשל סיבות מגוחכות

like stealing a cabbage

כמו גניבה של כרוב

or criticizing the royal garden.

או הבעת ביקורת על הגינה המלכותית.

The executions were designed to be as prolonged

ההוצאות להורג תוכננו להיות מוארכות

and as painful as possible, like crucifixion,

ומכאיבות ככל האפשר, כמו צליבה,

disembowelment, breaking on the wheel.

הטלת מומים, שבירה על הסד.

Respectable people kept slaves.

אנשים מכובדים החזיקו בעבדים.

For all our flaws, we have abandoned

למרות כל עוונותינו, נטשנו את

these barbaric practices.

המנהגים הברבריים האלו.

RNG: So, do you think it's human nature that's changed?

רנ"ג: אז אתה חושב שזהו הטבע האנושי שהשתנה?

SP: Not exactly. I think we still harbor instincts

ס"פ: לא בדיוק. אני חושב שעדיין יש לנו אינסטינקטים

that can erupt in violence,

שיכולים להתפרץ באלימות,

like greed, tribalism, revenge, dominance, sadism.

כמו תאוות בצע, שבטיות, נקמה, דומיננטיות, סדיזם.

But we also have instincts that can steer us away,

אבל יש לנו גם אינסטינקטים שיכולים לכוון אותנו משם,

like self-control, empathy, a sense of fairness,

כמו שליטה עצמית, אמפתיה, תחושת ההוגנות,

what Abraham Lincoln called

מה שאברהם לינקולן קרא לו

the better angels of our nature.

המלאכים הטובים יותר בטבע שלנו.

RNG: So if human nature didn't change,

רנ"ג: אז אם הטבע האנושי לא השתנה,

what invigorated those better angels?

מה עודד את הצדדים הטובים יותר הללו?

SP: Well, among other things,

ס"פ: ובכן, בין השאר,

our circle of empathy expanded.

מעגל האמפתיה שלנו התרחב.

Years ago, our ancestors would feel the pain

לפני שנים, אבותינו היו מרגישים רק את הכאב

only of their family and people in their village.

של משפחתם ושל אנשים מתוך הכפר שלהם.

But with the expansion of literacy and travel,

אבל עם ההתפשטות של יכולת הקריאה ושל המסעות,

people started to sympathize

אנשים החלו להזדהות

with wider and wider circles,

עם מעגלים רחבים יותר ויותר,

the clan, the tribe, the nation, the race,

החמולה, השבט, האומה, הגזע,

and perhaps eventually, all of humanity.

ואולי בסופו של דבר, האנושות כולה.

RNG: Can hard-headed scientists

רנ"ג: האם באמת יכולים מדענים עקשנים

really give so much credit to soft-hearted empathy?

לתת כל כך הרבה קרדיט לאמפתיה רכת לב?

SP: They can and do.

ס"פ: הם יכולים והם עושים זאת.

Neurophysiologists have found neurons in the brain

נוירופיסיולוגים מצאו נוירונים במוח

that respond to other people's actions

שמגיבים למעשיהם של אנשים אחרים

the same way they respond to our own.

באותה הדרך בה הם מגיבים למעשינו אנו.

Empathy emerges early in life,

אמפתיה מתפתחת מוקדם בחיים,

perhaps before the age of one.

אולי אפילו לפני גיל שנה.

Books on empathy have become bestsellers,

ספרים על אמפתיה הפכו לרבי-מכר,

like "The Empathic Civilization"

כמו "הציבילזציה האמפתית"

and "The Age of Empathy."

ו"תקופת האמפתיה".

RNG: I'm all for empathy. I mean, who isn't?

רנ"ג: אני כולי בעד אמפתיה. זאת אומרת, מי לא?

But all on its own, it's a feeble instrument

אבל לגמרי לבדה, היא כלי חלוש

for making moral progress.

בכדי להתקדם מבחינה מוסרית.

For one thing, it's innately biased

קודם כל, יש בה הטייה מובנית

toward blood relations, babies

עבור קשרי דם, תינוקות,

and warm, fuzzy animals.

ובעלי חיים חמימים ופרוותיים.

As far as empathy is concerned,

מבחינת האמפתיה,

ugly outsiders can go to hell.

זרים מכוערים יכולים לקפוץ.

And even our best attempts to work up sympathy

ואפילו הנסיונות הטובים ביותר שלנו לעורר סימפתיה

for those who are unconnected with us

עבור אלו שאינם קשורים אלינו

fall miserably short, a sad truth about human nature

נכשלים כישלון חרוץ, אמת עצובה על הטבע האנושי

that was pointed out by Adam Smith.

שאובחנה על ידי אדם סמית.

Adam Smith: Let us suppose that the great empire

אדם סמית: הבה נניח שהאיפריה הסינית האדירה

of China was suddenly swallowed up by an earthquake,

היתה נבלעת לפתע בידי רעידת אדמה,

and let us consider how a man of humanity in Europe

ובואו ננסה לחשוב איך אדם הומניטרי באירופה

would react on receiving intelligence

היה מגיב בשומעו מידע

of this dreadful calamity.

על אסון נורא שכזה.

He would, I imagine, first of all express very strongly

הוא היה, אני מאמין, קודם כל מביע בעוצמה

his sorrow for the misfortune of that unhappy people.

את העצב שלו על חוסר המזל של העם העצוב ההוא.

He would make many melancholy reflections

הוא היה מעלה מחשבות מלנכוליות רבות

upon the precariousness of human life,

על ארעיות החיים האנושיים,

and when all these humane sentiments

וברגע שכל הרגשות ההומניים הללו

had been once fairly expressed,

היו מבוטאים במידה מספקת,

he would pursue his business or his pleasure

הוא היה ממשיך בעסקיו או בשעשועיו

with the same ease and tranquility

באותה הקלות והשלווה

as if no such accident had happened.

כאילו שום תאונה כזו לא קרתה.

If he was to lose his little finger tomorrow,

אילו היה הוא מאבד את הזרת שלו מחר,

he would not sleep tonight,

הוא לא היה ישן הלילה,

but provided he never saw them,

אבל בתנאי שהוא מעולם לא ראה אותם,

he would snore with the most profound security

הוא היה נוחר בביטחון הרב ביותר

over the ruin of a hundred million of his brethren.

בפני הכליון של מאה מליון מאחיו.

SP: But if empathy wasn't enough to make us more humane,

ס"פ: אבל אם אמפתיה לא היתה מספיקה בכדי להפוך אותנו לאנושיים יותר,

what else was there?

מה היה לנו אחרת?

RNG: Well, you didn't mention what might be

רנ"ג: טוב, אתה לא ציינת את מה שיכול להיות

one of our most effective better angels: reason.

אחד המלאכים האפקטיביים ביותר הטובים שלנו - ההגיון.

Reason has muscle.

להגיון יש שרירים.

It's reason that provides the push to widen

זהו ההגיון שנותן לנו את הדחף להרחיב

that circle of empathy.

את מעגל האמפתיה שלנו.

Every one of the humanitarian developments

כל אחת מההתפתחויות ההומניטריות שציינת

that you mentioned originated with thinkers

מקורה בהוגים

who gave reasons for why some practice

שמצאו סיבות מדוע מנהגים מסוימים

was indefensible.

היו בלתי ניתנים להגנה.

They demonstrated that the way people treated

הם הראו שהדרך שבה אנשים התייחסו

some particular group of others

לקבוצות מסוימות של אחרים

was logically inconsistent

לא היו עקביות מבחינה לוגית

with the way they insisted on being treated themselves.

עם הדרך בה הם התעקשו שיתייחסו אליהם עצמם.

SP: Are you saying that reason

ס"פ: את טוענת שההגיון

can actually change people's minds?

ממש יכול לשנות את דעתם של אנשים?

Don't people just stick with whatever conviction

אנשים לא פשוט נצמדים לכל אמונה

serves their interests

שמשרתת את המטרה שלהם

or conforms to the culture that they grew up in?

או שמתאימה לתרבות בה הם גדלו?

RNG: Here's a fascinating fact about us:

רנ"ג: הנה עובדה מרתקת עלינו:

Contradictions bother us,

ניגודים מטרידים אותנו,

at least when we're forced to confront them,

לפחות כאשר אנו מאולצים לעמוד בפניהם,

which is just another way of saying

וזו פשוט עוד דרך לומר

that we are susceptible to reason.

שאנחנו רגישים להגיון.

And if you look at the history of moral progress,

ואם תבחן את ההיסטוריה של התפתחות המוסר,

you can trace a direct pathway from reasoned arguments

תוכל למצוא עקבות של נתיב ישיר מטיעונים הגיוניים

to changes in the way that we actually feel.

עד לשינויים בדרך בה אנחנו חשים.

Time and again, a thinker would lay out an argument

שוב ושוב יציג הוגה דעות כלשהו טיעון

as to why some practice was indefensible,

מדוע מנהג כלשהו היה בלתי ניתן להצדקה,

irrational, inconsistent with values already held.

לא רציונלי, לא מתאים לערכים שכבר היו קיימים.

Their essay would go viral,

החיבור שלו היה הופך ויראלי,

get translated into many languages,

היה מתורגם לשפות רבות,

get debated at pubs and coffee houses and salons,

היו מתווכחים עליו בפאבים ובתי קפה ומסבאות,

and at dinner parties,

ובארוחות ערב חברתיות,

and influence leaders, legislators,

והיה משפיע על מנהיגים, על מחוקקים,

popular opinion.

על הדעה הרווחת.

Eventually their conclusions get absorbed

לבסוף המסקנות שלו היו מוטמעות

into the common sense of decency,

בתוך חוש ההגינות המקובל,

erasing the tracks of the original argument

ומוחקות את עקבותיו של הטיעון המקורי

that had gotten us there.

שהביא אותנו לשם.

Few of us today feel any need to put forth

מעטים מאתנו כיום מרגישים איזה צורך שהוא להציג

a rigorous philosophical argument

טיעון פילוסופי מבוסס

as to why slavery is wrong

מדוע העבדות היא לא נכונה

or public hangings or beating children.

או הוצאות להורג ציבוריות או הכאת ילדים.

By now, these things just feel wrong.

כעת הדברים האלו פשוט מרגישים לא נכונים.

But just those arguments had to be made,

אבל בדיוק את הטיעונים הללו צריך היה לטעון,

and they were, in centuries past.

כפי שעשו, במאות הקודמות.

SP: Are you saying that people needed

ס"פ: האם את אומרת שאנשים היו זקוקים

a step-by-step argument to grasp

לטיעונים מדורגים על מנת לתפוס

why something might be a wee bit wrong

למה משהו עשוי להיות קצת לא בסדר

with burning heretics at the stake?

בשריפת כופרים על המוקד?

RNG: Oh, they did. Here's the French theologian

רנ"ג: אוהו, ועוד איך. הנה התיאולוג הצרפתי

Sebastian Castellio making the case.

סבסטיאן קסטיליו טוען לכך.

Sebastian Castellio: Calvin says that he's certain,

סבסטיאן קסטליו: קלווין טוען שהוא משוכנע,

and other sects say that they are.

ופלגים אחרים טוענים שהם משוכנעים.

Who shall be judge?

מי ישפוט ביניהם?

If the matter is certain, to whom is it so? To Calvin?

אם הדבר ברור, למי הוא ברור? לקלווין?

But then, why does he write so many books about manifest truth?

אבל אם כך, מדוע הוא כותב כל כך הרבה ספרים על אמת ברורה?

In view of the uncertainty, we must define heretics

לאור חוסר הוודאות, עלינו להגדיר כופרים

simply as one with whom we disagree.

פשוט כאלו שאתם אנו לא מסכימים.

And if then we are going to kill heretics,

ואם אנחנו הולכים להרוג כופרים,

the logical outcome will be a war of extermination,

התוצאה ההגיונית תהיה מלחמת חורמה,

since each is sure of himself.

כיוון שכל צד משוכנע בצדקתו.

SP: Or with hideous punishments

ס"פ: ולגבי עונשים מזוויעים

like breaking on the wheel?

כמו שבירה על הסד?

RNG: The prohibition in our constitution

רנ"ג: האיסור, בחוקה שלנו,

of cruel and unusual punishments

על עונשים אכזריים ולא שגרתיים

was a response to a pamphlet circulated in 1764

היה תגובה לעלון שהופץ ב-1764

by the Italian jurist Cesare Beccaria.

על ידי השופט האיטלקי צ'זרה בקריה.

Cesare Beccaria: As punishments become more cruel,

צ'זרה בקריה: ככל שעונשים הופכים אכזריים יותר ויותר,

the minds of men, which like fluids

מוחם של אנשים, שכמו נוזלים

always adjust to the level of the objects

מתאימים עצמם תמיד לגובהם של העצמים

that surround them, become hardened,

שמקיפים אותם, מתקשים,

and after a hundred years of cruel punishments,

ואחרי מאה שנים של עונשים אכזריים,

breaking on the wheel causes no more fear

שבירה על הסד כבר איננה מעוררת יותר פחד

than imprisonment previously did.

מאשר מה שפעם מאסר היה מעורר.

For a punishment to achieve its objective,

עבור עונש להשיג את יעדו,

it is only necessary that the harm that it inflicts

מספיק שהנזק שהוא יגרום

outweighs the benefit that derives from the crime,

יהיה גדול מאשר התגמול מהפשע,

and into this calculation ought to be factored

ולתוך החישוב הזה ראוי להכניס

the certainty of punishment

את הוודאות של הענישה

and the loss of the good

ואת איבוד הטוב

that the commission of the crime will produce.

שביצוע הפשע ייצרו.

Everything beyond this is superfluous,

כל דבר מעבר הוא מיותר,

and therefore tyrannical.

ולכן רודני.

SP: But surely antiwar movements depended

ס"פ: אבל בטח תנועות אנטי-מלחמתיות

on mass demonstrations

היו תלויות בהפגנות המונים

and catchy tunes by folk singers

ובמנגינות קליטות של זמרים עממיים

and wrenching photographs of the human costs of war.

ובצילומים קורעי לב של המחיר האנושי של מלחמה.

RNG: No doubt, but modern anti-war movements

רנ"ג: ללא ספק, אבל תנועות אנטי-מלחמתיות מודרניות

reach back to a long chain of thinkers

נשענות על שרשרת ארוכה של הוגים

who had argued as to why we ought to mobilize

שטענו בקשר לסיבה בגינה עלינו לגייס

our emotions against war,

את רגשותינו כנגד מלחמה,

such as the father of modernity, Erasmus.

כמו אבי המודרניות, ארסמוס.

Erasmus: The advantages derived from peace

ארסמוס: היתרונות של השלום

diffuse themselves far and wide,

מתמוססים הרחק במרחב,

and reach great numbers,

ומגיעים למספרים עצומים,

while in war, if anything turns out happily,

בעוד במלחמה, אם משהו משמח קורה,

the advantage redounds only to a few,

היתרון תורם למעטים בלבד,

and those unworthy of reaping it.

ולאלו שאינם ראויים לו.

One man's safety is owing to the destruction of another.

בטחונו של אדם אחד הוא תוצאה של ההרס של אחר.

One man's prize is derived from the plunder of another.

הפרס של אדם אחד נגזר מגזיזתו של אחר.

The cause of rejoicings made by one side

הסיבה לששונו של צד אחד

is to the other a cause of mourning.

היא סיבה לאבל עבור הצד האחר.

Whatever is unfortunate in war,

כל מה שהוא ביש מזל במלחמה,

is severely so indeed,

הוא ביש מזל חמור,

and whatever, on the contrary,

ומצד שני, כל מה

is called good fortune,

שקרוי מזל טוב,

is a savage and a cruel good fortune,

הוא מזל טוב פראי ואכזרי,

an ungenerous happiness deriving its existence from another's woe.

שמחה בלתי נדיבה שגוזרת את קיומה מצרתו של אחר.

SP: But everyone knows that the movement

ס"פ: אבל הרי כולם יודעים שהתנועה

to abolish slavery depended on faith and emotion.

לביטול העבדות נסמכה על אמונה ורגשות.

It was a movement spearheaded by the Quakers,

זו היתה תנועה שהובלה על ידי אגודת הידידים, הקווייקרים,

and it only became popular when Harriet Beecher Stowe's novel

והיא הפכה פופולרית רק כאשר ספרה של הרייט ביצ'ר סטואו

"Uncle Tom's Cabin" became a bestseller.

"אוהל הדוד תום" הפך לרב-מכר.

RNG: But the ball got rolling a century before.

רנ"ג: אבל הכדור החל להתגלגל מאה שנה קודם לכן.

John Locke bucked the tide of millennia

ג'ון לוק שחה נגד זרם של אלף שנים

that had regarded the practice as perfectly natural.

שחשב את המנהג הזה לטבעי לגמרי.

He argued that it was inconsistent

הוא טען שזה לא עולה בקנה אחד

with the principles of rational government.

עם עקרונות הממשל הרציוני.

John Locke: Freedom of men under government

ג'ון לוק: החירות של אנשים תחת ממשל

is to have a standing rule to live by

היא לחיות על בסיס אמת-מידה

common to everyone of that society

משותפת לכל האנשים בחברה הזו

and made by the legislative power erected in it,

ושנקבעה על ידי הרשות המחוקקת שהוקמה בה,

a liberty to follow my own will in all things

החופש ללכת בדרכי שלי, בעקבות רצונותי, בכל הדברים

where that rule prescribes not,

אותם אמת המידה לא הגדירה,

not to be subject to the inconstant,

לא להיות נתון לרצון הבלתי-עקבי,

uncertain, unknown, arbitrary will of another man,

הלא ודאי, הלא ידוע והשרירותי של אדם אחר,

as freedom of nature is to be under no other restraint

כיוון שחופש היצר הוא להיות תחת ריסונו

but the law of nature.

של הטבע בלבד.

SP: Those words sound familiar.

ס"פ: מילים אלו נשמעות מוכרות.

Where have I read them before? Ah, yes.

איפה קראתי אותם קודם? אה, כן.

Mary Astell: If absolute sovereignty be not necessary

מארי אסטל: אם שלטון מוחלט אינו נחוץ במדינה,

in a state, how comes it to be so in a family?

איך נהיה הוא נחוץ במשפחה?

Or if in a family, why not in a state?

או אם במשפחה, למה לא במדינה?

Since no reason can be alleged for the one

כיוון שאין סיבה שאפשר לטעון עבור האחד

that will not hold more strongly for the other,

שלא תחזיק יותר עבור האחר,

if all men are born free,

אם בני האדם נולדו בני חורין כולם,

how is it that all women are born slaves,

איך ייתכן שכל הנשים נולדו שפחות,

as they must be if being subjected

כפי שהן חייבות להיות, אם להיות נתונות

to the inconstant, uncertain,

לרצון הבלתי עקבי, הלא ודאי,

unknown, arbitrary will of men

הלא ידוע והשרירותי של גברים

be the perfect condition of slavery?

הוא התנאי המושלם לעבדות?

RNG: That sort of co-option

רנ"ג: סוג כזה של אפשרויות

is all in the job description of reason.

הוא כולו בתיאור המשרה של ההגיון.

One movement for the expansion of rights

תנועה אחת להרחבת זכויות

inspires another because the logic is the same,

מעוררת השראה לתנועה אחרת כיוון שההגיון הוא זהה,

and once that's hammered home,

וברגע שזה מוטמע,

it becomes increasingly uncomfortable

זה הופך פחות ופחות נוח

to ignore the inconsistency.

להתעלם מחוסר העקביות.

In the 1960s, the Civil Rights Movement

בשנות ה-60, התנועה לזכויות האזרח

inspired the movements for women's rights,

היוותה מקור השראה לתנועות לזכויות הנשים,

children's rights, gay rights and even animal rights.

זכויות הילד, זכויות ההומוסקסואליים ואפילו זכויות בעלי החיים.

But fully two centuries before,

אבל כבר מאתיים שנה קודם לכן,

the Enlightenment thinker Jeremy Bentham

ההוגה מתנועת ההשכלה, ג'רמי בנת'ם,

had exposed the indefensibility

חשף את חוסר היכולת להגן

of customary practices such as

על מנהגים מקובלים כגון

the cruelty to animals.

התאכזרות לבעלי חיים.

Jeremy Bentham: The question is not, can they reason,

ג'רמי בנת'ם: השאלה איננה האם יש להם הגיון,

nor can they talk, but can they suffer?

או אם הם מדברים, אלא האם הם סובלים?

RNG: And the persecution of homosexuals.

רנ"ג: ורדיפת ההומוסקסואלים.

JB: As to any primary mischief,

ג"ב: לגבי השתובבות עיקרית כלשהי,

it's evident that it produces no pain in anyone.

זה ברור שהיא אינה מכאיבה לאיש.

On the contrary, it produces pleasure.

להיפך, היא יוצרת הנאה.

The partners are both willing.

שני השותפים מעוניינים.

If either of them be unwilling,

אם אחד מהם איננו מעונין,

the act is an offense,

המעשה הוא פוגעני,

totally different in its nature of effects.

לגמרי שונה בטבע ההשפעות שלו.

It's a personal injury. It's a kind of rape.

זוהי פגיעה אישית. זהו סוג של אונס.

As to the any danger exclusive of pain,

לגבי כל סכנה מעבר לכאב,

the danger, if any, much consist

הסכנה, אם ישנה, מוכרחה להיות בנויה

in the tendency of the example.

מהנטייה של הדוגמא.

But what is the tendency of this example?

אבל מהי הנטייה של הדוגמא הזו?

To dispose others to engage in the same practices.

להביא אחרים לקיים את אותם המנהגים.

But this practice produces not pain of any kind

אבל המנהג הזו אינו יוצר שום כאב שהוא

to anyone.

לאיש.

SP: Still, in every case, it took at least a century

ס"פ: ובכל זאת, בכל מקרה ומקרה, נדרשו לפחות מאה שנים

for the arguments of these great thinkers

בכדי שהטיעונים של ההוגים החשובים הללו

to trickle down and infiltrate the population as a whole.

לטפטף למטה ולחדור לאוכלוסיה הכוללת.

It kind of makes you wonder about our own time.

זה די גורם לך לחשוב על תקופתינו שלנו.

Are there practices that we engage in

האם ישנם מנהגים אותם אנו מקיימים

where the arguments against them are there for all to see

אשר הטיעונים נגדם פרושים בפני כולם

but nonetheless we persist in them?

ובכל זאת אנו ממשיכים לקיים אותם?

RNG: When our great grandchildren look back at us,

רנ"ג: כאשר הילדים של הנכדים שלנו יביטו אחורה אלינו,

will they be as appalled by some of our practices

האם הם יהיו מזועזעים מחלק מהמנהגים שלנו

as we are by our slave-owning, heretic-burning,

כפי שאנחנו מזועזעים מאבותינו בעלי-העבדים, שורפי-הכופרים,

wife-beating, gay-bashing ancestors?

מכי-הנשים ומכי ההומואים?

SP: I'm sure everyone here could think of an example.

ס"פ: אני בטוח שכל אחד כאן יכול לחשוב על דוגמא.

RNG: I opt for the mistreatment of animals

רנ"ג: אני בוחרת ביחס הרע לבעלי חיים

in factory farms.

בחוות הממוסחרות.

SP: The imprisonment of nonviolent drug offenders

ס"פ: מאסרם של עברייני סמים לא אלימים

and the toleration of rape in our nation's prisons.

והסובלנות כלפי אונס בבתי-הסהר של האומה שלנו.

RNG: Scrimping on donations to life-saving charities

רנ"ג: התקמצנות על תרומות מצילות חיים

in the developing world.

בארצות הבלתי-מפותחות.

SP: The possession of nuclear weapons.

ס"פ: אחזקת נשק גרעיני.

RNG: The appeal to religion to justify

רנ"ג: הפנייה לדת בכדי להצדיק

the otherwise unjustifiable,

את מה שאחרת אינו מוצדק כלל,

such as the ban on contraception.

כמו האיסור על אמצעי מניעה.

SP: What about religious faith in general?

ס"פ: מה לגבי אמונה דתית בכלל?

RNG: Eh, I'm not holding my breath.

רנ"ג: אה, אני לא עוצרת את נשימתי.

SP: Still, I have become convinced

ס"פ: ובכל זאת, אני הפכתי משוכנע

that reason is a better angel

שההגיון היא מלאך טוב יותר

that deserves the greatest credit

בעל הזכות העיקרי

for the moral progress our species has enjoyed

על ההתפתחות המוסרית ממנה נהנה המין שלנו

and that holds out the greatest hope

ושמחזיק בתקוותנו הגדולה ביותר

for continuing moral progress in the future.

להמשך ההתפתחות המוסרית בעתיד.

RNG: And if, our friends,

רנ"ג: ואם, חברים,

you detect a flaw in this argument,

אתם מוצאים פגם בטיעון הזה,

just remember you'll be depending on reason

זיכרו שאתם תהיו תלויים בהגיון

to point it out.

בכדי להצביע עליו. תודה רבה.

Thank you. SP: Thank you.

ס"פ: תודה רבה.

(Applause)

(תשואות)