Ilona Szabó de Carvalho: 4 lessons I learned from taking a stand against drugs and gun violence

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

About 12 years ago,

לפני בערך 12 שנים,

I gave up my career in banking

ויתרתי על הקריירה שלי בבנקאות

to try to make the world a safer place.

כדי לנסות להפוך את העולם למקום בטוח יותר.

This involved a journey into national and global advocacy

זה כלל מסע לתוך תמיכה ברעיון האזורי והגלובלי

and meeting some of the most extraordinary people in the world.

ופגישה עם כמה מהאנשים הכי יוצאי דופן בעולם.

In the process, I became a civil society diplomat.

בתהליך, הפכתי לדיפלומטית של החברה האזרחית.

Civil society diplomats do three things:

דיפלומטים של החברה האזרחית עושים שלושה דברים:

They voice the concerns of the people,

הם מביעים את קולם של האנשים,

are not pinned down by national interests,

הם לא קשורים לאינטרס לאומי,

and influence change through citizen networks,

ומשפיעים על שינוי ברשתות אזרחיות,

not only state ones.

לא רק על כאלו מדינתיות.

And if you want to change the world, we need more of them.

ואם אתם רוצים לשנות את העולם, אנחנו צריכים עוד מהם.

But many people still ask,

אבל הרבה אנשים עדיין שואלים,

"Can civil society really make a big difference?

"האם החברה האזרחית באמת יכולה לעשות שינוי גדול?

Can citizens influence and shape national and global policy?"

האם אזרחים יכולים להשפיע ולעצב מדיניות מדינית וגלובלית?"

I never thought I would ask myself these questions,

מעולם לא חושבתי שאשאל את עצמי את השאלות האלו,

but here I am to share some lessons

אבל הנה אני פה לחלוק איתכם כמה תובנות

about two powerful civil society movements that I've been involved in.

על שתי תנועות חברתיות אזרחיות חזקות שאני מעורבת בהן.

They are in issues that I'm passionate about:

הן נוגעות לנושאים שיש לי תשוקה אליהם:

gun control and drug policy.

שליטה בנשק ומדיניות סמים.

And these are issues that matter here.

ואלו הנושאים שמשנים פה.

Latin America is ground zero for both of them.

אמריקה הלטינית היא נקודת המוצא של שנייהם.

For example, Brazil --

לדוגמה, ברזיל --

this beautiful country hosting TEDGlobal has the world's ugliest record.

למדינה היפיפיה הזו שמארחת את TEDGlobal יש את השיא הכי מכוער בעולם.

We are the number one champion in homicidal violence.

אנחנו האלופים מספר אחת באלימות רצחנית.

One in every 10 people killed around the world is a Brazilian.

אחד מכל 10 אנשים שנהרג בעולם הוא ברזילאי.

This translates into over 56,000 people

זה מתורגם ליותר מ 56,000 אנשים

dying violently each year.

שמתים באלימות כל שנה.

Most of them are young, black boys dying by guns.

רובם בחורים צעירים שחורים שמתים ביריות.

Brazil is also one of the world's largest consumers of drugs,

ברזיל היא גם אחת מהצרכניות הגדולות בעולם של סמים,

and the War on Drugs has been especially painful here.

והמחלמה בסמים היתה כואבת במיוחד פה.

Around 50 percent of the homicides in the streets in Brazil

סביב 50 אחוז מהרציחות ברחובות בברזיל

are related to the War on Drugs.

משוייכות למלחמה בסמים.

The same is true for about 25 percent of people in jail.

אותו הדבר נכון לבערך 25 אחוז מהאנשים בכלא.

And it's not just Brazil that is affected by the twin problems of guns and drugs.

וזה לא רק ברזיל שמושפעת משתי הבעיות של נשק וסמים.

Virtually every country and city across Central and South America is in trouble.

כמעט כל מדינה ועיר ברחבי מרכז ודרום אמריקה בצרות.

Latin America has nine percent of the world's population,

באמריקה הלטינית יש תשעה אחוזים מאוכלוסיית העולם,

but 25 percent of its global violent deaths.

אבל 25 אחוז מהמיתות האלימות העולמיות.

These are not problems we can run away from.

אלו לא בעיות שאנחנו יכולים לברוח מהן.

I certainly could not.

אני בהחלט לא יכולתי.

So the first campaign I got involved with started here in 2003

אז הקמפיין הראשון שהייתי מעורבת בו התחיל פה ב 2003

to change Brazil's gun law

כדי לשנות את חוקי הנשק של ברזיל

and to create a program to buy back weapons.

וליצור תוכנית לקנות חזרה נשקים.

In just a few years,

בתוך כמה שנים,

we not only changed national legislation

לא רק שינינו את החקיקה הלאומית

that made it much more difficult for civilians to buy a gun,

שעשתה את זה לקשה בהרבה לאזרחים לקנות נשק,

but we collected and destroyed almost half a million weapons.

אלא אספנו והשמדנו כמעט חצי מליון נשקים.

This was one of the biggest buyback programs in history --

זו היתה אחת מתוכניות הקניה חזרה הגדולות ביותר בהסטוריה --

(Applause) --

(מחיאות כפיים) --

but we also suffered some setbacks.

אבל גם סבלנו מכמה נסיגות.

We lost a referendum to ban gun sales to civilians in 2005.

הפסדנו במשאל עם לאסור מכירת נשקים לאזרחים ב 2005,

The second initiative was also home-grown,

היוזמה השניה היתה גם רעיון מקומי,

but is today a global movement to reform the international drug control regime.

אבל היום היא תנועה גלובלית לשקם את משטר השליטה בסמים הבין לאומי.

I am the executive coordinator

אני המתאמת האחראית

of something called the Global Commission on Drug Policy.

של משהו שנקרא הועדה הגלובלית למדיניות סמים.

The commission is a high-level group

הועדה היא קבוצה ברמה גבוהה

of global leaders brought together to identify more humane

של מנהיגים גלובליים שהתאחדו לזהות גישות יותר הומניות

and effective approaches to the issue of drugs.

ואפקטיביות לנושא הסמים.

Since we started in 2008, the taboo on drugs is broken.

מאז שהתחלנו ב 2008, הטאבו על סמים נשבר,

Across the Americas, from the US and Mexico to Colombia and Uruguay,

ברחבי אמריקה, מארצות הברית ומקסיקו לקולומביה ואורוגוואי,

change is in the air.

השינוי באויר.

But rather than tell you the whole story about these two movements,

אבל במקום לספר לכם את כל הסיפור על שתי התנועות האלו,

I just want to share with you four key insights.

אני רק רוצה לחלוק איתכם ארבע תובנות עיקריות.

I call them lessons to change the world.

אני קוראת להם שיעורים לשינוי העולם.

There are certainly many more,

יש בהחלט הרבה יותר,

but these are the ones that stand out to me.

אבל אלו הן המשמעותיות עבורי.

So the first lesson is:

אז השיעור הראשון הוא:

Change and control the narrative.

שנו ושלטו בנרטיב.

It may seem obvious,

זה אולי נראה ברור,

but a key ingredient to civil society diplomacy

אבל מרכיב עיקרי לדיפלומטיית חברה אזרחית

is first changing and then controlling the narrative.

הוא ראשית לשנות ואז לשלוט בנרטיב.

This is something that veteran politicians understand,

זה משהו שפוליטיקאים ותיקים מבינים,

but that civil society groups generally do not do very well.

אבל קבוצות החברה האזרחית באופן כללי לא מצליחות כל כך.

In the case of drug policy,

במקרה של מדיניות סמים,

our biggest success has been to change the discussion

ההצלחה הכי גדולה שלנו היתה לשנות את הדיון

away from prosecuting a War on Drugs

הרחק מהאשמת המלחמה בסמים

to putting people's health and safety first.

ללשים את בריאות האנשים והבטיחות קודם.

In a cutting-edge report we just launched in New York,

בדו"ח חדשני שרק השקנו בניו יורק,

we also showed that the groups benefiting most from this $320 billion market

הראנו גם שהקבוצות שמרוויחות הכי הרבה מהשוק הזה של 320 מיליארד דולר

are criminal gangs and cartels.

הן כנופיות קרימינליות וקרטלים.

So in order to undermine the power and profit of these groups,

אז כדי לחתור תחת הכוח והרווח של הקבוצות האלו,

we need to change the conversation.

אנחנו צריכים לשנות את השיח.

We need to make illegal drugs legal.

אנחנו צריכים להפוך סמים לא חוקיים לחוקיים.

But before I get you too excited,

אבל לפני שאני גורמת לכם להתרגש יותר מדי,

I don't mean drugs should be a free-for-all.

אני לא מתכוונת שסמים צריכים להיות חופשיים לכולם.

What I'm talking about, and what the Global Commission advocates for

מה שאני מדברת עליו, ומה שהועדה הגלובלית טוענים עבורו

is creating a highly regulated market,

זה ליצור שוק מפוקח מאוד,

where different drugs would have different degrees of regulation.

בו לסמים שונים יהיו רמות שונות של פיקוח.

As for gun control, we were successful in changing,

ובנוגע לפיקוח על נשקים, הצלחנו בשינוי,

but not so much in controlling, the narrative.

אבל לא כל כך בשליטה על הנרטיב.

And this brings me to my next lesson:

וזה מביא אותי לשיעור הבא:

Never underestimate your opponents.

לעולם אל תמעיטו בערך היריבים.

If you want to succeed in changing the world,

אם אתם רוצים להצליח בשינוי העולם,

you need to know who you're up against.

אתם צריכים לדעת מול מי אתם עומדים.

You need to learn their motivations and points of view.

אתם צריכים ללמוד את המוטיבצמיות שלהם ונקודות המבט.

In the case of gun control,

במקרה של הגבלת נשקים,

we really underestimated our opponents.

אנחנו באמת המעטנו בערך של היריבים שלנו.

After a very successful gun-collection program,

אחרי תוכנית איסוף נשקים מאוד מוצלחת,

we were elated.

היינו מואשרים.

We had support from 80 percent of Brazilians,

היתה לנו תמיכה מ 80 אחוז מהברזילאים,

and thought that this could help us win the referendum

וחשבנו שזה יכול לעזור לנו לזכות במשאל העם

to ban gun sales to civilians.

לאסור מכירת נשק לאזרחים.

But we were dead wrong.

אבל טעינו לגמרי.

During a televised 20-day public debate,

במהלך דיון טלוויזיוני בן 20 יום,

our opponent used our own arguments against us.

היריבים שלנו השתמשו בטיעונים שלנו נגדנו.

We ended up losing the popular vote.

ובסופו של דבר הפסדנו בהצבעת העם.

It was really terrible.

זה היה ממש נורא.

The National Rifle Association -- yes, the American NRA --

איגוד הרובאים הלאומי - כן ה NRA האמריקאי --

came to Brazil.

הגיע לברזיל.

They inundated our campaign with their propaganda,

הם הציפו את הקמפיין שלנו עם הפרופגנדה שלהם,

that as you know,

שהיא כמו שאתם יודעים,

links the right to own guns to ideas of freedom and democracy.

קישור הזכות לשאת נשק לרעיונות של חירות ודמוקרטיה.

They simply threw everything at us.

הם פשוט זרקו הכל עלינו.

They used our national flag,

הם השתמשו בדגל הלאומי שלנו,

our independence anthem.

בהמנון הלאומי.

They invoked women's rights

הם העלו את זכויות הנשים

and misused images of Mandela, Tiananmen Square, and even Hitler.

והשתמשו לרעה בתמונות של מנדלה, כיכר טיאנמן, ואפילו היטלר.

They won by playing with people's fears.

הם זכו על ידי משחק בפחדים של אנשים.

In fact, guns were almost completely ignored in their campaign.

למעשה, לרובים כמעט לא התייחסו בקמפיין שלהם.

Their focus was on individual rights.

המיקוד שלהם היה על זכויות אישיות.

But I ask you,

אבל אני שואלת אתכם,

which right is more important,

איזו זכות חשובה יותר,

the right to life

הזכות לחיות

or the right to have a gun that takes life away?

או הזכות להחזיק נשק שלוקח חיים?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

We thought people would vote in defense of life,

חשבנו שאנשים יצביעו בהגנה על החיים,

but in a country with a recent past of military dictatorship,

אבל במדינה עם עבר קרוב של דקטטורה צבאית,

the anti-government message of our opponents resonated,

המסר האנטי ממשלתי של היריבים שלנו הדהד,

and we were not prepared to respond.

ולא היינו מוכנים לענות.

Lesson learned.

שיעור נלמד.

We've been more successful in the case of drug policy.

היינו יותר מוצלחים במקרה של מדיניות הסמים.

If you asked most people 10 years ago if an end to the War on Drugs was possible,

אם הייתם שואלים את רוב האנשים לפני 10 שנים אם סיום המלחמה בסמים אפשרי,

they would have laughed.

הם היו צוחקים.

After all, there are huge military police prisons

אחרי הכל, יש בתי כלא עצומים של משטרה וצבא

and financial establishments benefiting from this war.

ומוסדות פיננסיים שמרוויחים מהמלחמה הזו.

But today, the international drug control regime is starting to crumble.

אבל היום, משטר השליטה בסמים הבינלאומי מתחיל להתפורר.

Governments and civil societies are experimenting with new approaches.

ממשלות וחברות אזרחיות מתנסות בגישות חדשות.

The Global Commission on Drug Policy

הועדה הגלובלית למדיניות סמים

really knew its opposition,

באמת הכירה את האופוזיציה שלה,

and rather than fighting them,

ובמקום להלחם בהם,

our chair -- former Brazilian President Fernando Henrique Cardoso --

יושב הראש שלנו - הנשיא הברזילאי לשעבר פרננדו הנריקה קרדוסו --

reached out to leaders from across the political spectrum,

פנה למנהיגים מרחבי הספקטרום הפוליטי,

from liberals to conservatives.

מליברלים לשמרנים.

This high level group agreed to honestly discuss

הקבוצה האיכותית הזו הסכימה לדון בכנות

the merits and flaws of drug policies.

במעלות ובחסרונות של מדיניות סמים.

It was this reasoned, informed and strategic discussion

זה היה הדיון המיודע, השקול והאסטרטגי הזה

that revealed the sad truth about the War on Drugs.

שגילה את האמת העצובה בנוגע למלחמה בסמים.

The War on Drugs has simply failed across every metric.

המלחמה בסמים למעשה נכשלה בכל מידה.

Drugs are cheaper and more available than ever,

סמים זולים וזמינים מתמיד,

and consumption has risen globally.

והצריכה עלתה גלובלית.

But even worse,

אבל אפילו גרוע יותר,

it also generated massive negative unintended consequences.

היא גם יצרה תוצאות שליליות מסיביות לא מכוונות.

It is true that some people have made these arguments before,

זה נכון שכמה אנשים טענו כך לפני כן,

but we've made a difference

אבל עשינו שינוי

by anticipating the arguments of our opponents

על ידי צפיית הטיעונים של היריבים שלנו

and by leveraging powerful voices

ועל ידי ניצול קולות חזקים

that a few years ago would probably have resisted change.

שלפני כמה שנים היו כנראה מתנגדים לשינוי.

Third lesson: Use data to drive your argument.

שיעור שלישי: השתמשו במידע כדי להניע את הטיעון שלכם.

Guns and drugs are emotive issues,

נשק וסמים הם נושאים רגשיים,

and as we've painfully learned in the gun referendum campaign in Brazil,

ולמדנו באופן כואב בקמפיין משאל העם על הנשק בברזיל,

sometimes it's impossible to cut through the emotions

לפעמים זה בלתי אפשרי לעבור את הרגשות

and get to the facts.

ולהגיע לעובדות.

But this doesn't mean that we shouldn't try.

אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לנסות.

Until quite recently,

עד לאחרונה,

we simply didn't know how many Brazilians were killed by guns.

פשוט לא ידענו כמה ברזילאים נהרגו מנשק חם.

Amazingly, it was a local soap opera called "Mulheres Apaixonadas" --

למרבה הפלא, זו היתה אופרת סבון מקומית בשם "מולהרס אפקסיונדס" --

or "Women in Love" --

או "אישה מאוהבת" --

that kicked off Brazil's national gun control campaign.

שהתיחילה את קמפיין השליטה בנשק הלאומי של ברזיל.

In one highly viewed episode,

בפרק אחד בעל רייטינג גבוה,

a soap opera lead actress was killed by a stray bullet.

שחקנית אופרת סבון מובילה נהרגה על ידי כדור טועה.

Brazilian grannies and housewives were outraged,

הסבתות הברזילאיות ועקרות הבית היו זועמות,

and in a case of art imitating life,

ובמקרה של אומנות שמחקה את החיים,

this episode also included footage of a real gun control march

הפרק גם כלל צילומים של צעדת שליטה ברובים אמיתית

that we had organized right here,

שאורגנה ממש פה,

outside in Copacabana Beach.

בחוץ בחוף קופקבנה.

The televised death and march had a huge impact on public opinion.

למוות הטלוויזיוני ולצעדה היו השפעה עצומה על דעת הציבור.

Within weeks, our national congress approved the disarmament bill

תוך שבועות, הקונגרס הלאומי שלנו אישר את חוק פרוק הנשק

that had been languishing for years.

שהתמהמה שנים.

We were then able to mobilize data

היינו מסוגלים אז להניע מידע

to show the successful outcomes of the change in the law

כדי להראות את התוצאות המוצלחות של השינוי הגדול בחוק

and gun collection program.

ותוכנית איסוף הנשקים.

Here is what I mean:

הנה מה שאני מתכוונת אליו:

We could prove that in just one year,

נוכל להוכיח שתוך שנה אחת,

we saved more than 5,000 lives.

הצלנו יותר מ 5,000 חיים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And in the case of drugs,

ובמקרה של סמים,

in order to undermine this fear and prejudice that surrounds the issue,

כדי לחתור תחת הפחד והדעות הקדומות שמקיפות את הנושא,

we managed to gather and present data that shows that today's drug policies

הצלחנו לאסוף ולהציג מידע שמראה שמדיניות הסמים האלו

cause much more harm than drug use per se,

גרמו ליותר נזק מהשימוש בסמים עצמו,

and people are starting to get it.

ואנשים מתחילים להבין את זה.

My fourth insight is:

התובנה הרביעית שלי היא:

Don't be afraid to bring together odd bedfellows.

אל תפחדו לחבר קיצונים.

What we've learned in Brazil --

מה שלמדנו בברזיל --

and this doesn't only apply to my country --

וזה לא רלוונטי רק למדינה שלי --

is the importance of bringing diverse and eclectic folks together.

זו החשיבות של חיבור אנשים שונים ומגוונים.

If you want to change the world,

אם אתם רוצים לשנות את העולם,

it helps to have a good cross-section of society on your side.

זה עוזר שיש חתך רחב של החברה לצדכם.

In both the case of guns and drugs,

גם במקרה של נשק וסמים,

we brought together a wonderful mix of people.

חיברנו ערוב נפלא של אנשים.

We mobilized the elite and got huge support from the media.

הנענו את העלית וקיבלנו תמיכה אדירה מהמדיה.

We gathered the victims, human rights champions, cultural icons.

אספנו את הקורבנות, מקדמי זכויות אדם, איקונים תרבותיים.

We also assembled the professional classes --

הרכבנו גם את המעמד המקצועי --

doctors, lawyers, academia and more.

רופאים, עורכי דין, אקדמיה ועוד.

What I've learned over the last years

מה שלמדתי במשך השנים האחרונות

is that you need coalitions of the willing and of the unwilling to make change.

זה שאתם צריכים קואליציות של המוכנים והלא מוכנים כדי לעשות שינוי.

In the case of drugs,

במקרה של סמים,

we needed libertarians, anti-prohibitionists, legalizers,

היינו צריכים ליברטריאנים, מתנגדים לאיסור, מחוקקים,

and liberal politicians.

ופיליטיקאים ליברלים.

They may not agree on everything;

הם אולי לא יסכימו על הכל:

in fact, they disagree on almost everything.

למעשה, הם לא מסכימים כמעט על הכל,

But the legitimacy of the campaign is based on their diverse points of view.

אבל הלגיטימיות של הקמפיין מבוססת על מגוון נקודות המבט.

Over a decade ago,

לפני יותר מעשור,

I had a comfortable future working for an investment bank.

היה לי עתיד נוח בעבודה בבנקאות השקעות.

I was as far removed from the world of civil society diplomacy

הייתי רחוקה ומנותקת מהעולם של דיפלומטיית החברה האזרחית

as you can imagine.

כמו שאתם יכולים לדמיין.

But I took a chance.

אבל לקחתי סיכון.

I changed course,

שיניתי מסלול,

and on the way, I helped to create social movements

ובדרך, עזרתי ליצור תנועות חברתיות

that I believe have made some parts of the world safer.

שאני מאמינה שהפכו כמה חלקים של העולם לבטוחים יותר.

Each and every one of us has the power to change the world.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הכוח לשנות את העולם.

No matter what the issue, and no matter how hard the fight,

לא משנה מה הנושא, ולא משנה כמה קשה המאבק,

civil society is central to the blueprint for change.

החברה האזרחית היא מרכזית לתוכניות של השינוי.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)