Award-winning teen-age science in action

מתרגם: Shir Ben Asher Kestin מבקר: Ido Dekkers

Lauren Hodge: If you were going to a restaurant and wanted a healthier option,

לורן הודג': אם הייתם הולכים למסעדה והייתם רוצים אפשרות בריאה יותר,

which would you choose, grilled or fried chicken?

מה הייתם בוחרים, עוף בגריל או מטוגן?

Now most people would answer grilled,

עכשיו רוב האנשים היו עונים- עוף בגריל.

and it's true that grilled chicken does contain less fat and fewer calories.

וזה נכון שעוף בגריל מכיל פחות שומן ופחות קלוריות.

However, grilled chicken poses a hidden danger.

אבל, עוף בגריל טומן בחובו סכנה חבויה.

The hidden danger is heterocyclic amines --

הסכנה החבויה היא אמינים הטרוציקלים--

specifically phenomethylimidazopyridine,

ובאופן ספציפי פנומתילאימידאזופירידין,

or PhIP --

או "PhIP"

(laughter)

(צחוק)

which is the immunogenic or carcinogenic compound.

שהוא התרכובת האימונוגנית או הקרצינוגנית.

A carcinogen is any substance or agent

קרצינוגן הוא כל חומר

that causes abnormal growth of cells,

שגורם לגדילה בלתי נורמלית של תאים

which can also cause them to metastasize or spread.

וזה יכול לגרום להם גם לשלוח גרורות או להתפשט.

They are also organic compounds

הן גם תרכובות אורגניות

in which one or more of the hydrogens in ammonia

שבהן אחד או יותר מהמימנים באמוניה

is replaced with a more complex group.

מוחלף על ידי קבוצה מורכבת יותר.

Studies show that antioxidants

מחקרים מראים שאנטי-אוקסידנטים

are known to decrease these heterocyclic amines.

ידועים ביכולתם להפחית את כמות האמינים ההטרוציקלינים האלה.

However, no studies exist yet

אך עדיין אין מחקרים

that show how or why.

שמראים איך או למה.

These here are five different organizations that classify carcinogens.

הנה חמישה ארגונים שונים שמסווגים קרצינוגנים.

And as you can see, none of the organizations consider the compounds to be safe,

וכמו שאתם יכולים לראות, אף אחד מהארגונים האלה מחשיבים את התרכובות האלה לבטוחות,

which justifies the need to decrease them in our diet.

מה שמצדיק את הצורך שלנו להפחית מהכמות שלהם בתפריט שלנו.

Now you might wonder how a 13 year-old girl could come up with this idea.

עכשיו אתם אולי שואלים את עצמכם איך ילדה בת 13 יכולה לצוץ עם הרעיון הזה.

And I was led to it through a series of events.

ואני הגעתי לזה דרך סדרה של אירועים.

I first learned about it through a lawsuit I read about in my doctor's office --

בפעם הראשונה שמעתי על זה דרך תביעה משפטית שקראתי עליה במשרד של הרופא שלי--

(Laughter)

(צחוק)

which was between the Physician's Committee for Responsible Medicine

שנמצא בין אגודת הרופאים לרפואה אחראית

and seven different fast food restaurants.

ושבע מסעדות מזון מהיר שונות

They weren't sued because there was carcinogens in the chicken,

לא תבעו אותם בגלל שהיו קרצינוגנים בעוף

but they were sued because of California's Proposition 65,

אלא בגלל הצעת החוק 65 של קליפורניה

which stated that if there's anything dangerous in the products

שקבע שאם יש משהו מסוכן במוצר

then the companies had to give a clear warning.

אז החברות מחוייבות לתת אזהרה ברורה.

So I was very surprised about this.

אז הייתי מאוד מופתעת מזה.

And I was wondering why nobody knew more

ותהיתי למה אף אחד לא יודע יותר

about this dangerous grilled chicken,

על העוף בגריל המסוכן הזה,

which doesn't seem very harmful.

שלא נראה יותר מידי מזיק.

But then one night, my mom was cooking grilled chicken for dinner,

אבל אז ערב אחד, אמא שלי הכינה עוף בגריל לארוחה

and I noticed that the edges of the chicken,

ושמתי לב שהקצוות של העוף,

which had been marinated in lemon juice, turned white.

שהושרה קודם במיץ לימון, הפכו ללבנים.

And later in biology class, I learned that it's due to a process called denaturing,

ומאוחר יותר בשיעור ביולוגיה, למדתי שזה בגלל תהליך שנקרא דנטורציה,

which is where the proteins will change shape

שבו כל החלבונים משנים את הצורה שלהם

and lose their ability to chemically function.

ומאבדים את היכולת שלהם לתפקד באופן כימי.

So I combined these two ideas and I formulated a hypothesis,

אז שילבתי את שני הרעיונות האלה וניסחתי היפותזה,

saying that, could possibly

ששאלה האם יתכן

the carcinogens be decreased due to a marinade

שהקרצינוגנים מופחתים על ידי מרינדה

and could it be due to the differences in PH?

והאם זה יכול להיות בגלל הפרשים בחומציות (PH)?

So my idea was born,

אז הרעיון שלי נולד,

and I had the project set up and a hypothesis,

והיה לי את הפרוייקט ובניתי היפותזה,

so what was my next step?

אז מה היה הצעד הבא שלי?

Well obviously I had to find a lab to work at

טוב אז ברור שהייתי צריכה למצוא מעבדה לעבוד בה

because I didn't have the equipment in my school.

בגלל שלא היה לי את הציוד הנדרש בבית הספר.

I thought this would be easy,

חשבתי שזה יהיה קל,

but I emailed about 200 different people

אבל שלחתי אימיילים ל-200 אנשים שונים

within a five-hour radius of where I lived,

ברדיוס של 5 שעות מאיפה שגרתי,

and I got one positive response that said that they could work with me.

וקיבלתי תשובה אחת חיובית שאמרה שהם יכולים לעבוד איתי

Most of the others either never responded back,

רוב האחרים בכלל לא ענו לי

said they didn't have the time

או אמרו שאין להם זמן

or didn't have the equipment and couldn't help me.

או שאין להם את הציוד ולא יכולים לעזור לי

So it was a big commitment

אז זאת הייתה מחוייבות גדולה

to drive to the lab to work multiple times.

ליסוע למעבדה לעבוד מספר פעמים

However, it was a great opportunity to work in a real lab --

אבל זאת הייתה הזדמנות אדירה לעבוד במעבדה אמיתית--

so I could finally start my project.

ככה שיכולתי סוף סוף להתחיל את הפרוייקט שלי

The first stage was completed at home,

השלב הראשון התבצע במלואו בבית,

which consisted of marinating the chicken,

וכלל השריה של העוף,

grilling the chicken, amassing it

צליה בגריל של העוף, איסוף שלו

and preparing it to be transported to the lab.

והכנה לשליחת העוף למעבדה.

The second stage was completed

השלב השני בוצע

at the Penn State University main campus lab,

במעבדה באוניברסיטת "פן סטייט",

which is where I extracted the chemicals,

שם מיציתי את הכימיקלים,

changed the PH so I could run it through the equipment

שיניתי את החומציות כדי שאוכל להריץ אותם בציוד

and separated the compounds I needed

והפרדתי את התרכובות שלהן נזדקקתי

from the rest of the chicken.

משאר העוף.

The final stages, when I ran the samples

בשלבים האחרונים הרצתי את הדוגמיות

through a high-pressure

דרך ספקטרומטר מסה

liquid chromatography mass spectrometer,

לכרומטוגרפיה נוזלית בלחץ גבוה,

which separated the compounds and analyzed the chemicals

שהפריד את התרכובות וניתח את הכימיקלים

and told me exactly how much carcinogens I had

ואמר לי בדיוק כמה קרצינוגנים היו

in my chicken.

בעוף שלי.

So when I went through the data, I had very surprising results,

אז כשעברתי על הנתונים, היו לי תוצאות מאוד מפתיעות,

because I found that four out of the five marinating ingredients

כי גיליתי שארבעה מתוך חמשת מרכיבי המרינדה

actually inhibited the carcinogen formation.

באמת עיכבו את יצירת הקרצינוגנים.

When compared with the unmarinated chicken,

בהשוואה עם העוף הלא מושרה,

which is what I used as my control,

ששימש כבקרה בניסוי שלי,

I found that lemon juice worked by far the best,

גיליתי שמיץ לימון עבד הכי טוב בהרבה,

which decreased the carcinogens

והפחית את הקרצינוגנים

by about 98 percent.

בכ-98 אחוזים.

The saltwater marinade and the brown sugar marinade

מרינדת מי מלח ומרינדת סוכר חום

also worked very well,

גם עבדו מאוד טוב,

decreasing the carcinogens by about 60 percent.

והפחיתו את הקרצינוגנים בכ-60 אחוז.

Olive oil slightly decreased the PhIP formation,

שמן זית הפחית במעט את היווצרות ה-PhIP

but it was nearly negligible.

אבל זה היה כמעט זניח.

And the soy sauce results were inconclusive

והתוצאות של רוטב הסויה היו לא חד משמעיות

because of the large data range,

בגלל טווח הנתונים הרחב,

but it seems like soy sauce

אבל זה נראה שרוטב סויה

actually increased the potential carcinogens.

אפילו הגדיל את כמות הקרצינוגנים הפוטנציאלים.

Another important factor that I didn't take into account initially

עוד גורם חשוב שלא לקחתי בחשבון בהתחלה

was the time cooked.

היה זמן הבישול.

And I found that if you increase the time cooked,

וגיליתי שאם אתה מאריך את זמן הבישול

the amount of carcinogens rapidly increases.

כמות הקרצינוגנים גדלה במהירות.

So the best way to marinate chicken, based on this,

אז הדרך הכי טובה להשרות עוף, בהתבסס על כך,

is to, not under-cook,

היא לא לבשל פחות מידי,

but definitely don't over-cook and char the chicken,

אבל בהחלט לא לבשל יותר מידי או לחרוך את העוף,

and marinate in either lemon juice, brown sugar or saltwater.

ולהשרות אותו במיץ לימון, סוכר חום או מי מלח.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Based on these findings, I have a question for you.

בהתבסס על הממצאים האלה, יש לי שאלה אליכם.

Would you be willing to make a simple change in your diet

האם תהיו מוכנים לעשות שינוי פשוט בדיאטה שלכם

that could potentially save your life?

שיכול אולי להציל את חייכם?

Now I'm not saying that if you eat grilled chicken that's not marinated,

עכשיו, אני לא אומרת שאם תאכלו עוף בגריל שלא הושרה במרינדה,

you're definitely going to catch cancer and die.

אתם בהחלט תחלו בסרטן ותמותו

However, anything you can do

אבל, כל מה שאתם יכולים לעשות

to decrease the risk of potential carcinogens

כדי להפחית את הסיכון לקרצינוגנים פוטנציאלים

can definitely increase the quality of lifestyle.

בהחלט יכול להעלות את איכות החיים.

Is it worth it to you?

האם זה שווה לכם?

How will you cook your chicken now?

איך תבשלו את העוף שלכם מעכשיו?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Shree Bose: Hi everyone. I'm Shree Bose.

שרי בוס: הי לכולם. אני שרי בוס.

I was the 17-18 year-old age category winner

אני זכיתי בקטגוריית גילאי 17-18

and then the grand prize winner.

ובפרס הגדול.

And I want all of you

ואני רוצה שכולכם

to imagine a little girl

תדמיינו ילדה קטנה

holding a dead blue spinach plant.

מחזיקה צמח תרד כחול מת.

And she's standing in front of you and she's explaining to you

והיא עומדת מולכם ומסבירה לכם

that little kids will eat their vegetables

שילדים קטנים יאכלו את הירקות שלהם

if they're different colors.

אם הם יהיו בצבעים שונים.

Sounds ridiculous, right.

נשמע מגוחך, נכון.

But that was me years ago.

אבל זאת הייתי אני לפני שנים.

And that was my first science fair project.

וזה היה הפרוייקט הראשון שלי ליריד מדע.

It got a bit more complicated from there.

זה נהיה קצת יותר מסובך משם.

My older brother Panaki Bose

אחי הגדול פנאקי בוס

spent hours of his time explaining atoms to me

בילה שעות מזמנו כדי להסביר לי אטומים

when I barely understood basic algebra.

כשבקושי הבנתי אז אלגברה פשוטה.

My parents suffered through many more of my science fair projects,

ההורים שלי סבלו עוד המון פרוייקטים לירידי מדע,

including a remote controlled garbage can.

כולל פח זבל עם שלט רחוק

(Laughter)

(צחוק)

And then came the summer after my freshman year,

ואז בא הקיץ אחרי כיתה ט'

when my grandfather passed away due to cancer.

שבו סבא שלי נפטר מסרטן.

And I remember watching my family go through that

ואני זוכרת שראיתי את המשפחה שלי עוברת את זה

and thinking that I never wanted another family

ושחשבתי שאני אף פעם לא רוצה שאף משפחה אחרת

to feel that kind of loss.

תחוש כזה אובדן.

So, armed with all the wisdom

אז, חמושה בכל החוכמה

of freshman year biology,

של ביולוגיה של כיתה ט',

I decided I wanted to do cancer research

החלטתי שאני רוצה לעסוק במחקר על סרטן.

at 15.

בגיל 15.

Good plan.

תכנית טובה.

So I started emailing all of these professors in my area

אז התחלתי לשלוח אימיילים למלא פרופסורים באיזור שלי

asking to work under their supervision in a lab.

וביקשתי לעבוד תחת פיקוחם במעבדה.

Got rejected by all except one.

נדחיתי על ידי כולם חוץ מאחד.

And then went on, my next summer,

ואז בקיץ הבא

to work under Dr. Basu

הלכתי לעבוד עם ד"ר באסו.

at the UNT Health Center at Fort Worth, Texas.

במרכז הבריאות UNT בפורט וורת', טקסס.

And that is where the research began.

וזה איפה שהמחקר החל.

So ovarian cancer

אז סרטן שחלות

is one of those cancers that most people don't know about,

הוא אחד מאותם סרטנים שרוב האנשים לא יודעים עליהם

or at least don't pay that much attention to.

או לפחות לא שמים אליהם לב יותר מידי.

But yet, it's the fifth leading cause of cancer deaths

אבל בכל זאת, הוא הסיבה החמישית המובילה למוות מסרטן

among women in the United States.

בנשים בארצות הברית.

In fact, one in 70 women

למעשה, אחת מ-70 נשים

will be diagnosed with ovarian cancer.

תאובחן עם סרטן בשחלות.

One in 100

אחת מ-100

will die from it.

תמות מזה.

Chemotherapy, one of the most effective ways

כמותרפיה, אחת מהדרכים הכי יעילות

used to treat cancer today,

שמשתמשים בהן לטיפול בסרטן כיום,

involves giving patients really high doses of chemicals

מערבת מינונים ממש גבוהים של כימיקלים

to try and kill off cancer cells.

כדי לנסות להרוג תאים סרטניים.

Cisplatin is a relatively common

ציספלטין היא תרופה כימותרפית

ovarian cancer chemotherapy drug --

יחסית נפוצה לסרטן שחלות--

a relatively simple molecule made in the lab

מולקולה יחסית פשוטה שמכינים במעבדה

that messes with the DNA of cancer cells

והיא מתעסקת עם הדנ"א של התאים הסרטניים

and causes them to kill themselves.

וגורמת להם להרוג את עצמם.

Sounds great, right?

נשמע מעולה, נכון?

But here's the problem:

אבל הנה הבעיה:

sometimes patients become resistant to the drug,

לפעמים מטופלות נהיות עמידות לתרופה הזאת.

and then years after they've been declared to be cancer free,

ואז שנים לאחר שהן הוכרזו כנקיות מסרטן,

they come back.

הוא חוזר.

And this time, they no longer respond to the drug.

והפעם, הן כבר לא מגיבות לתרופה.

It's a huge problem.

זאת בעיה ענקית.

In fact, it's one of the biggest problems

למעשה, זאת אחת מהבעיות הכי גדולות

with chemotherapy today.

עם כימותרפיה היום.

So we wanted to figure out

אז רצינו להבין

how these ovarian cancer cells are becoming resistant

איך התאים של סרטן השחלה נהיים עמידים

to this drug called Cisplatin.

לתרופה הזאת שנקראת ציספלטין.

And we wanted to figure this out,

ורצינו להבין את זה,

because if we could figure that out,

כי אם נצליח

then we might be able to prevent that resistance from ever happening.

אז אולי נהיה מסוגלים למנוע מהעמידות הזאת בכלל להתרחש.

So that's what we set out to do.

אז זה מה שהחלטנו לעשות.

And we thought it had something to do with this protein called AMP kinase,

וחשבנו שיש לזה קשר כלשהו לחלבון שנקרא AMP קינאז,

an energy protein.

חלבון אנרגיה.

So we ran all of these tests blocking the protein,

אז הרצנו כל מיני בדיקות וחסמנו את החלבון,

and we saw this huge shift.

וראינו הבדל ענק.

I mean, on the slide, you can see

זאת אומרת, בשקופית הזו אתם יכולים לראות

that on our sensitive side,

שבצד הרגיש,

these cells that are responding to the drug,

אלה התאים שמגיבים לתרופה,

when we start blocking the protein,

כשאנחנו מתחילים לחסום את החלבון,

the number of dying cells -- those colored dots --

מספר התאים שמתים-- הנקודות הצבעוניות--

they're going down.

יורד.

But then on this side, with the same treatment,

אבל בצד הזה, עם אותו טיפול,

they're going up -- interesting.

מספר התאים המתים עולה-- מעניין.

But those are dots on a screen for you;

אבל אלה נקודות על המסך מבחינתכם

what exactly does that mean?

מה בדיוק זה אומר?

Well basically that means

טוב, באופן בסיסי זה אומר

that this protein is changing

שהחלבון הזה משתנה

from the sensitive cell to the resistant cell.

בין התא הרגיש לתא העמיד.

And in fact, it might be changing the cells themselves

ולמעשה, יכול להיות שהוא משנה את התאים עצמם

to make the cells resistant.

והופך את התאים לעמידים.

And that's huge.

וזה ענק.

In fact, it means that if a patient comes in

למעשה, זה אומר שאם פציינט נכנס

and they're resistant to this drug,

והם עמידים לתרופה הזאת,

then if we give them a chemical to block this protein,

אז אם ניתן להם כימיקל שיחסום את החלבון הזה,

then we can treat them again

אז נוכל לטפל בהם שוב

with the same drug.

עם אותה תרופה.

And that's huge for chemotherapy effectiveness --

וזה אדיר בשביל יעילות של כימותרפיה

possibly for many different types of cancer.

אולי עבור סוגים רבים ושונים של סרטן.

So that was my work,

אז זאת הייתה העבודה שלי,

and it was my way of reimagining the future

וזאת היתה הדרך שלי לדמיין מחדש את העתיד

for future research, with figuring out exactly what this protein does,

עבור מחקר עתידי, שבו נבין בדיוק מה החלבון הזה עושה,

but also for the future of chemotherapy effectiveness --

אבל גם עבור העתיד של יעילות של כמותרפיה--

so maybe all grandfathers with cancer

אז אולי לכל הסבים עם סרטן

have a little bit more time to spend with their grandchildren.

יהיה קצת יותר זמן לבלות עם הנכדים שלהם.

But my work wasn't just about the research.

אבל העבודה שלי לא הייתה רק קשורה למחקר.

It was about finding my passion.

היא הייתה קשורה למציאת התשוקה שלי.

That's why being the grand prize winner

ולכן להיות הזוכה בפרס הגדול

of the Google Global Science Fair --

של יריד המדע של Google--

cute picture, right --

תמונה חמודה, נכון--

it was so exciting to me and it was such an amazing honor.

זה היה כל כך מרגש עבורי וזה היה כזה כבוד גדול.

And ever since then,

ומאז,

I've gotten to do some pretty cool stuff --

יצא לי לעשות כמה דברים מגניבים--

from getting to meet the president

מלפגוש את הנשיא

to getting to be on this stage

עד להגיע לבמה הזאת

to talk to all of you guys.

ולדבר אל כולכם.

But like I said, my journey wasn't just about the research,

אבל כמו שאמרתי, המסע שלי לא היה קשור רק למחקר

it was about finding my passion,

הוא היה קשור למציאת התשוקה שלי,

and it was about making my own opportunities

וליצירת הזדמנויות עבור עצמי

when I didn't even know what I was doing.

כשאפילו לא ידעתי מה אני עושה.

It was about inspiration

זה היה קשור להשראה

and determination

ונחישות

and never giving up on my interest

ולעולם לא לוותר על העניין שלי

for science and learning and growing.

במדע ולמידה וגדילה.

After all, my story begins

אחרי הכל, הסיפור שלי מתחיל

with a dried, withered spinach plant

בצמח תרד מיובש וכמוש

and it's only getting better from there.

וזה רק נהיה יותר טוב משם.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Naomi Shah: Hi everyone. I'm Naomi Shah,

נעמי שאה: הי לכולם. אני נעמי שאה,

and today I'll be talking to you about my research

והיום אני אספר לכם על המחקר שלי

involving indoor air quality

שמערב איכות אויר בתוך הבית

and asthmatic patients.

וחולי אסתמה

1.6 million deaths worldwide.

1.6 מיליון מקרי מוות בעולם.

One death every 20 seconds.

מוות אחד כל 20 שניות.

People spend over 90 percent of their lives indoors.

אנשים מבלים 90 אחוז מהזמן שלהם בפנים.

And the economic burden of asthma

והנטל הכלכלי של אסתמה

exceeds that of HIV and tuberculosis combined.

עולה על זה של חולי HIV ושחפת יחד.

Now these statistics had a huge impact on me,

לסטטיסטיקות האלה הייתה השפעה ענקית עלי,

but what really sparked my interest in my research

אבל מה שבאמת הצית את העניין שלי במחקר

was watching both my dad and my brother

היה לראות גם את אבא שלי וגם את אח שלי

suffer from chronic allergies year-round.

סובלים מאלרגיות כרונית במשך כל ימות השנה.

It confused me;

זה בלבל אותי;

why did these allergy symptoms persist

למה התסמינים האלרגיים ממשיכים

well past the pollen season?

הרבה אחרי עונת האבקנים?

With this question in mind, I started researching,

עם השאלה הזאת במוחי, התחלתי לחקור,

and I soon found that indoor air pollutants were the culprit.

ומהר מאוד גיליתי שהאשמים הם מזהמים של אויר בתוך הבית.

As soon as I realized this,

ברגע שהבנתי את זה,

I investigated the underlying relationship

חקרתי את היחסים

between four prevalent air pollutants

בין 4 מזהמי אויר עיקריים

and their affect on the lung health of asthmatic patients.

וההשפעה שלהם על בריאות הריאות של חולים אסתמטיים.

At first, I just wanted to figure out

בהתחלה, רק רציתי להבין

which of these four pollutants have the largest negative health impact

לאיזה מארבעת המזהמים יש את ההשפעה השלילית הכי גדולה

on the lung health of asthmatic patients.

על הבריאות של הריאות של חולים אסתמטים.

But soon after, I developed a novel mathematical model

אבל מהר אחר כך, פיתחתי מודל מתמטי חדש

that essentially quantifies the effect

שמכמת את האפקט

of these environmental pollutants

של המזהמים הסביבתיים האלה

on the lung health of asthmatic patients.

על הבריאות של הריאות של חולי אסתמה.

And it surprises me

וזה מפתיע אותי

that no model currently exists

שלא קיים כרגע מודל

that quantifies the effect of environmental factors

שמכמת את האפקט של גורמים סביבתיים

on human lung health,

על בריאות של ריאות של בני אדם

because that relationship seems so important.

בגלל שביחסים האלה נראים כל כך חשובים.

So with that in mind,

אז במחשבה הזאת,

I started researching more, I started investigating more,

התחלתי לחקור יותר, התחלתי לבלוש יותר,

and I became very passionate.

ונהייתי מאוד נלהבת.

Because I realized

כי הבנתי

that if we could find a way to target remediation,

שאם נוכל למצוא דרך למקד את הריפוי,

we could also find a way

נוכל למצוא גם דרך

to treat asthmatic patients more effectively.

לטפל בחולי אסתמה ביעילות גדולה יותר.

For example, volatile organic compounds

לדוגמה, תרכובות אורגניות נדיפות

are chemical pollutants

הם מזהמים כימיים

that are found in our schools, homes and workplaces.

שנמצאים בבתי הספר שלנו, בבתינו ובמקומות העבודה.

They're everywhere.

הם בכל מקום.

These chemical pollutants

המזהמים הכימיים האלה

are currently not a criteria air pollutant,

הם כרגע לא מזהמי אויר מוגדרים,

as defined by the U.S. Clean Air Act.

לפי החוק לאויר נקי בארצות הברית.

Which is surprising to me,

מה שמפתיע בעיני,

because these chemical pollutants, through my research,

בגלל שהמזהמים הכימיים האלה, לאורך המחקר שלי,

I show that they had a very large negative impact

אני מראה שהייתה להם השפעה שלילית מאוד גדולה

on the lung health of asthmatic patients

על הבריאות של ריאות של חולי אסתמה

and thus should be regulated.

ולכן צריך לבקר אותם

So today I want to show you

אז היום אני רוצה להראות לכם

my interactive software model that I created.

את המודל הממוחשב האינטראקטיבי שיצרתי.

I'm going to show it to you on my laptop.

אני אראה לכם את זה במחשב הנייד שלי.

And I have a volunteer subject in the audience today,

ויש לי מתנדבת מהקהל היום,

Julie.

ג'ולי.

And all of Julie's data has been pre-entered

כל הנתונים של ג'ולי הוזנו מראש

into my interactive software model.

לתוך המודל התיכנותי האינטראקטיבי.

And this can be used by anyone.

וכל אחד יכול להשתמש בזה.

So I want you to imagine that you're in Julie's shoes,

אז אני רוצה שתדמיינו שאתם בנעליה של ג'ולי.

or someone who's really close to you

או מישהו אחר שממש קרוב אליכם

who suffers from asthma or another lung disorder.

שסובל מאסתמה או בעיה אחרת בריאות.

So Julie's going to her doctor's office

אז ג'ולי הולכת למשרד של הרופא שלה

to get treated for her asthma.

כדי לקבל טיפול לאסתמה

And the doctor has her sit down,

והרופא אומר לה לשבת

and he takes her peak expiratory flow rate --

והוא לוקח את שיא קצב נשיפת האויר שלה--

which is essentially her exhalation rate,

שהוא בעצם קצב שאיפת האויר שלה,

or the amount of air that she can breathe out in one breath.

או כמות האויר שהיא נושפת החוצה בנשימה אחת.

So that peak expiratory flow rate,

אז קצב שיא הנשיפה הזה,

I've entered it up into the interactive software model.

הכנסתי אותו למודל התיכנותי האינטראקטיבי.

I've also entered in her age, her gender and her height.

הזנתי גם את הגיל שלה, המין והגובה שלה.

I've assumed that she lives in an average household

הנחתי שהיא חיה במשק בית ממוצע

with average air pollutant levels.

עם רמת מזהמי אויר ממוצעת

So any user can come in here

אז כל משתמש יכול להיכנס

and click on "lung function report"

וללחוץ על "דו"ח תפקודי ריאה"

and it'll take them to this report that I created.

וזה ייקח אותו לדו"ח שאני יצרתי

And this report really drives home the crux of my research.

והדו"ח הזה ממש לוקח הביתה את המהות של המחקר שלי.

So what it shows -- if you want to focus on that top graph in the right-hand corner --

אז מה שהוא מראה -- אם תוכלו להתמקד על הגרף העליון בפינה הימנית --

it shows Julie's actual peak expiratory flow rate

הוא מראה את שיא קצב השאיפה של ג'ולי

in the yellow bar.

בפס הצהוב.

This is the measurement that she took in her doctor's office.

זאת המדידה שנעשתה במשרד של הרופא שלה.

In the blue bar at the bottom of the graph,

בפס הכחול בתחתית הגרף,

it shows what her peak expiratory flow rate,

רואים מה שיא קצב הנשיפה שלה,

what her exhalation rate or lung health, should be

מה קצב הנשימה שלה או בריאות הריאה צריכים להיות

based on her age, gender and height.

בהתבסס על הגיל, המין והגובה שלה.

So the doctor sees this difference between the yellow bar and the blue bar,

אז הרופא רואה את ההפרש בין הפס הצהוב לפס הכחול.

and he says, "Wow, we need to give her steroids,

והוא אומר "ואו, אנחנו צריכים לתת לה סטרואידים,

medication and inhalers."

תרופות ומשאפים".

But I want everyone here to reimagine a world

אבל אני רוצה שכולם פה ידמיינו עולם

where instead of prescribing steroids,

שבו במקום לרשום סטרואידים,

inhalers and medication,

משאפים ותרופות,

the doctor turns to Julie and says,

הרופא פונה לג'ולי ואומר

"Why don't you go home and clean out your air filters.

למה שלא תלכי הביתה ותנקי את מסנני האויר.

Clean out the air ducts in your home,

תנקי את תעלות האויר בבית שלך,

in your workplace, in your school.

במקום העבודה שלך, בבית הספר שלך.

Stop the use of incense and candles.

תפסיקי את השימוש בקטורת ונרות.

And if you're remodeling your house,

ואם את משפצת את הבית,

take out all the carpeting and put in hardwood flooring."

תוציאי את כל השטיחים ותשימי במקום רצפת עץ."

Because these solutions are natural,

כי הפתרונות האלה הם טבעיים,

these solutions are sustainable,

הפתרונות האלה הם ברי קיימא,

and these solutions are long-term investments --

והפתרונות האלה הם השקעה לטווח ארוך--

long-term investments that we're making

השקעות לטווח ארוך שאנחנו מבצעים

for our generation and for future generations.

בשביל הדור שלנו ועבור הדורות הבאים.

Because these environmental solutions

בגלל שהפתרונות הסביבתיים האלה

that Julie can make in her home, her workplace and her school

שג'ולי יכולה לבצע בביתה, במקום העבודה שלה ובבית הספר שלה

are impacting everyone that lives around her.

משפיעים על כל מי שמסביבה.

So I'm very passionate about this research

אז אני מלאת תשוקה לגבי המחקר הזה

and I really want to continue it

ואני ממש רוצה להמשיך בו

and expand it to more disorders besides asthma,

ולהרחיב אותו לעוד בעיות חוץ מאסתמה,

more respiratory disorders, as well as more pollutants.

עוד בעיות נשימתיות, וגם עוד מזהמים.

But before I end my talk today,

לפני שאסיים את השיחה שלי היום,

I want to leave you with one saying.

אני רוצה להשאיר אתכם עם אמירה אחת.

And that saying is that genetics loads the gun,

ולהגיד שגנטיקה טוענת את האקדח,

but the environment pulls the trigger.

אבל הסביבה לוחצץ על ההדק.

And that made a huge impact on me

וזה השפיע עלי מאוד

when I was doing this research.

כשעשיתי את המחקר.

Because what I feel, is a lot of us think

כי מה שאני מרגישה, זה שהרבה מאיתנו חושבים

that the environment is at a macro level,

שהסביבה היא ברמת-מאקרו,

that we can't do anything to change our air quality

ושאנחנו לא יכולים לעשות כלום כדי לשנות את איכות האויר שלנו

or to change the climate or anything.

או כדי לשנות את האקלים או שום דבר.

But if each one of us takes initiative in our own home,

אבל אם כל אחד מאיתנו ייקח יוזמה בביתו שלו,

in our own school and in our own workplace,

בבתי הספר שלנו ובמקומות העבודה שלנו,

we can make a huge difference in air quality.

אנחנו יכולים לעשות שינוי עצום באיכות האויר שלנו.

Because remember, we spend 90 percent of our lives indoors.

בגלל שזכרו, אנחנו מבלים 90 אחוז מהחיים שלנו בתוך הבית.

And air quality and air pollutants

ולאיכות אויר ומזהמי אויר

have a huge impact on the lung health of asthmatic patients,

יש השפעה עצומה על בריאות הריאות של חולי אסתמה,

anyone with a respiratory disorder

כל אחד עם בעיה נשימתית

and really all of us in general.

ובאמת כולנו באופן כללי.

So I want you to reimagine a world

אז אני רוצה שתדמיינו עולם

with better air quality,

עם איכות אויר טובה יותר,

better quality of life

איכות חיים טובה יותר

and better quality of living for everyone

ואיכות חיים טובה יותר עבור כולם

including our future generations.

כולל דורות העתיד.

Thank you.

תודה

(Applause)

(מחיאות כפים)

Lisa Ling: Right.

ליסה לינג: בסדר.

Can I have Shree and Lauren come up really quickly?

אפשר ששרי ולורן יעלו לכאן בזריזות?

Your Google Science Fair champions.

אלופות יריד המדע של גוגל.

Your winners.

המנצחות שלכם.

(Applause)

(מחיאות כפייים)