Michael McDaniel: Cheap, effective shelter for disaster relief

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

So, I'm going to start off with kind of the buzzkill a little bit.

אתחיל בכך שאהרוס לכם קצת את מצב הרוח.

Forty-two million people

ארבעים ושניים מיליון בני-אדם

were displaced by natural disasters in 2010.

נעקרו מבתיהם בגלל אסונות טבע ב-2010.

Now, there was nothing particularly special about 2010,

עכשיו, אין משהו מיוחד ב2010

because, on average, 31 and a half million people

כיוון, שבממוצע, 31.5 מיליון אנשים

are displaced by natural disasters every single year.

נעקרים על ידי אסונות טבע מדי שנה

Now, usually when people hear statistics or stats like that,

בדרך כלל כאשר אנשים שומעים סטטיסטיקות כאלה

you start thinking about places like Haiti or other kind of

אנשים מתחילים לחשוב על מקומות כגון האיטי או מקומות

exotic or maybe even impoverished areas, but it happens

אקזוטיים או אזורים עניים, אבל זה קורה

right here in the United States every single year.

כאן בארצות הברית מדי שנה

Last year alone, 99 federally declared disasters

בשנה האחרונה בלבד, 99 אסונות פדראליים

were on file with FEMA,

תויקו על ידי FEMA

from Joplin, Missouri, and Tuscaloosa, Alabama,

מג'ופלין, מיזורי, טוסקלוסה, אלבאמה

to the Central Texas wildfires that just happened recently.

עד לשריפות במרכז טקסס אשר התרחשו לאחרונה

Now, how does the most powerful country in the world

עכשיו, כיצד המדינה החזקה בעולם

handle these displaced people?

מתמודדת עם אנשים שנעקרו מבתיהם?

They cram them onto cots, put all your personal belongings

הם דוחקים אותם למקלטים, אוספים את החפצים האישיים שלהם

in a plastic garbage bag, stick it underneath,

לשקיות אשפה מפלסטיק,

and put you on the floor of an entire sports arena,

ושמים אתכם על הרצפה באיצטדיון,

or a gymnasium.

או אולם ספורט

So obviously there's a massive housing gap,

אז כמובן ישנו פער דיור עצום,

and this really upset me, because academia tells you

וזה די הכעיס אותי, כיוון שהאקדמיה אומרת לך

after a major disaster, there's typically about

שלאחר אסון גדול, יש בדרך כלל

an 18-month time frame to -- we kinda recover,

מסגרת זמן של 18 חודשים--אנחנו מעין מתאוששים,

start the recovery process,

מתחילים את תהליך השחזור,

but what most people don't realize is that on average

אבל רוב האנשים לא מבינים שבממוצע

it takes 45 to 60 days or more

זה לוקח 45 עד 60 ימים או יותר

for the infamous FEMA trailers to even begin to show up.

עבור המשאיות הידועות לשמצה של FEMA להתחיל להופיע.

Before that time, people are left to their own devices.

לפני מועד זה, אנשים נשארים לטפל בעצמם.

So I became obsessed with trying to figure out a way

אז נעשיתי אובססיבי למציאת דרך

to actually fill this gap.

למלא למעשה את הפער הזה.

This actually became my creative obsession.

למעשה, זה הפך אזור האובססיה היצירתית שלי.

I put aside all my freelance work after hours and started

שמתי בצד את כל עבודותי כעצמאי שלאחר שעות העבודה והתחלתי

just focusing particularly on this problem.

רק להתמקד בעיקר בבעיה זו.

So I started sketching.

אז התחלתי לשרטט.

Two days after Katrina, I started sketching and sketching

יומיים לאחר קתרינה, התחלתי לשרטט ולשרטט

and trying to brainstorm up ideas or solutions for this,

וניסיתי לבצע סיעור מוחות של רעיונות או פתרונות בשביל זה,

and as things started to congeal or ideas started to form,

וכשהדברים התחילו להתאחות או רעיונות התחילו להיווצר,

I started sketching digitally on the computer,

התחלתי לשרטט דיגיטלית במחשב,

but it was an obsession, so I couldn't just stop there.

אבל זה היה שיגעון, אז פשוט לא יכולתי לעצור שם.

I started experimenting, making models,

התחלתי לנסות, ליצור מודלים,

talking to experts in the field, taking their feedback,

לשוחח עם מומחים בתחום, לקבל מהם משוב,

and refining, and I kept on refining and refining

ולעדן, ואני המשכתי לעדן ולעדן

for nights and weekends for over five years.

בלילות, בסופי שבוע במשך יותר מחמש שנים.

Now, my obsession ended up driving me to create

כעת, האובססיה שלי בסופו של דבר הביאה אותי ליצור

full-size prototypes in my own backyard — (Laughter) —

אב-טיפוס בגודל מלא בחצר האחורית שלי — (צחוק) —

and actually spending my own personal savings on

והוצאתי למעשה חיסכון אישי שלי על

everything from tooling to patents

הכל ממכשור עד פטנטים

and a variety of other costs,

ועוד מגוון של עלויות אחרות,

but in the end I ended up with this modular housing system

אבל בסופו של דבר היתה לי מערכת דיור מודולרית

that can react to any situation or disaster.

שיכולה להגיב לכל מצב או אסון.

It can be put up in any environment,

ניתן לשים אותה בכל סביבה,

from an asphalt parking lot to pastures or fields,

מחניון אספלט למרעה או שדות,

because it doesn't require any special setup

בגלל שהיא לא מחייבת כל הכנה מיוחדת

or specialty tools.

או כלים מיוחדים.

Now, at the foundation and kind of the core

כעת, בבסיס או בליבה

of this whole system is the Exo Housing Unit,

של המערכת כולה נמצאת יחידת דיור Exo,

which is just the individual shelter module.

שהיא רק יחידת מקלט בודדת.

And though it's light, light enough that you can actually

ולמרות שהיא קלה, קלה מספיק שאתם יכולים למעשה

lift it by hand and move it around,

להרים אותה ביד, ולהזיז אותה ממקום למקום,

and it actually sleeps four people.

ויש בה מקום למעשה לארבעה אנשים.

And you can arrange these things as kind of more

וניתן לארגן דברים אלה יותר כסוג

for encampments and more of a city grid type layout,

של מחנה או פריסת רשת של עיר,

or you can circle the wagons, essentially,

או שאתה יכול להקיף בעיגול עגלות, בעיקרו של דבר,

and form these circular pods out of them,

וליצור מעגל של יחידות מהן,

which give you this semi-private communal area

מה שנותן לכם סוג של אזור קומונלי חצי פרטי

for people to actually spill out into so they're not actually

עבור אנשים למעשה להשפך אליו כך שהם לא באמת

trapped inside these units.

לכודים בתוך היחידות האלה.

Now this fundamentally changes

עכשיו זה משנה

the way we respond to disasters,

את הדרך שאנחנו מגיבים על אסונות,

because gone are the horrid conditions

כי התנאים הנוראים

inside a sports arena or a gymnasium, where people

בתוך איצטדיון ספורט או האולם התעצלות, כאשר אנשים

are crammed on these cots inside.

נדחסים אלה בתוך אלה.

Now we have instant neighborhoods outside.

כעת יש לנו שכונות להכנה מיידית בחוץ.

So the Exo is designed to be simply, basically

אז ה Exo נועדה להיות פשוט, בעצם

like a coffee cup. They can actually stack together

כמו ספל קפה. למעשה ניתן לערום אותם יחד

so we get extremely efficient transportation

אז אנחנו מקבלים מהם תחבורה יעילה מאוד

and storage out of them.

ומקומות אכסון..

In fact, 15 Exos can fit on a single semi truck by itself.

למעשה, 15 Exos יתאימו על יחידת סמי טריילר.

This means the Exo can actually be transported and set up

משמעות הדבר היא ה ש- Exo יכולים למעשה להיות מועברים ומוקמים

faster than any other housing option available today.

מהר יותר מאשר כל אפשרות דיור אחרת שזמינה היום.

But I'm obsessive, so I couldn't just stop there,

אבל אני אובססיבי, אז פשוט לא יכולתי להפסיק

so I actually started modifying the bunks where you could

כך שבעצם התחלתי לשנות את מיטות הקומותיים שבו אתם יכולים

actually slide out the bunks and slide in desks or shelving,

למעשה להחליק החוצה מיטות קומותיים ולהחליק פנימה שולחנות או מדפים,

so the same unit can now be used

אז כעת ניתן להשתמש באותה יחידה

for an office or storage location.

למשרד או אחסון.

The doors can actually swap out, so you can actually put on

הדלתות למעשה יכול להתחלף, אז למעשה אתם יכולים לשים

a rigid panel with a window unit in it for climate control,

פאנל קשיח עם יחידת חלון לבקרת אקלים,

or a connector module that would allow you to actually

או מודול מחבר אשר יאפשרו לך בעצם

connect multiple units together, which gives you

לחבר יחידות מרובות יחד, מה שנותן לכם

larger and kind of compartmentalized living spaces,

חלל מגורים גדול יותר ומאורגן יותר,

so now this same kit of parts, this same unit

אז עכשיו באותה ערכה של חלקים, אותה יחידה

can actually serve as a living room, bedroom or bathroom,

יכולה למעשה לשמש כסלון, חדר שינה או אמבטיה,

or an office, a living space and secure storage.

או משרד, מרחב מחיה ואחסון מאובטח.

Sounds like a great idea, but how do you make it real?

נשמע כמו רעיון מוצלח, אבל איך הופכים אותו לאמיתי?

So the first idea I had, initially, was just

אז הרעיון הראשון שהיה לי, בהתחלה, היה פשוט

to go the federal and state governments and go,

ללכת לממשל הפדרלי, או המדינתי ולהגיד,

"Here, take it, for free."

"הנה, קחו את זה, חינם.

But I was quickly told that, "Boy, our government

אבל נאמר לי במהירות, ש "תבין, הממשלה שלנו

doesn't really work like that." (Laughter)

לא באמת עובדת ככה." (צחוק)

Okay. Okay. So maybe I would start a nonprofit

אוקיי. אוקיי. אז אולי הייתי מתחיל ארגון ללא מטרות רווח

to kind of help consult and get this idea going

מעין לעזור ולייעץ כדי להריץ את הרעיון הזה

along with the government, but then I was told,

יחד עם הממשלה, אבל אז נאמר לי,

"Son, our government looks to private sector

"בן, הממשלה שלנו הולכת למגזר הפרטי

for things like this."

עבור דברים כאלה."

Okay. So maybe I would take this whole idea and go

אוקיי. אז אולי אני אקח את כל הרעיון ואלך

to private corporations that would have this mutually shared

לתאגידים פרטיים שיהיה לנו תועלת משותפת,

benefit to it, but I was quickly told by some corporations

אבל נאמר לי במהירות על-ידי כמה תאגידים

that my personal passion project was not a brand fit

שפרוייקט התשוקה האישי שלי לא היה מתאים למותג

because they didn't want their logos stamped

מפני שהם לא רוצים שהלוגו שלהם יהיה מוטבע

across the ghettos of Haiti.

על גטאות בהאיטי.

Now, I wasn't just obsessed. I was outraged. (Laughter.)

עכשיו, לא הייתי רק אובססיבי. רתחתי מזעם. (צחוק).

So I decided, kind of told myself,

אז החלטתי, סוג של אמרתי לעצמי,

"Oh yeah? Watch this. I'll do it myself." (Laughter)

"הו כן? צפו בזה. אעשה זאת בעצמי." (צחוק)

Now, this quickly, my day job sent me to work out of

עכשיו, זה במהירות, העבודה הרגילה שלי שלחה אותי לעבוג

our Milan office for a few months, so I was like,

ממשרדנו במילאנו לכמה חודשים, כך שהייתי כמו,

what will I do? So I actually scheduled sleep on my calendar,

מה אני אעשה? אז אני למעשה תיזמנתי שינה בלוח השנה שלי,

and spent the 8-hour time difference on conference calls

וביליתי את שמונה שעות ההפרש בשיחות ועידה

with material suppliers, manufacturers and potential customers.

עם ספקי חומרים, יצרנים ולקוחות פוטנציאליים.

And we found through this whole process, we found

ומצאנו דרך התהליך, מצאנו

this great little manufacturer in Virginia,

יצרן קטן ונפלא מוירג'יניה,

and if his body language is any indication,

ואם שפת הגוף שלו היא אינדיקציה,

that's the owner — (Laughter) — of what it's like

הוא הבעלים — (צחוק) — של מה שזה

for a manufacturer to work directly with a designer,

עבור יצרן לעבוד ישירות עם מעצב,

you've got to see what happens here. (Laughter)

אתם צריכים לראות מה קורה כאן. (צחוק)

But G.S. Industries was fantastic.

אבל תעשיות G.S. היו פנטסטים.

They actually built three prototypes for us by hand.

הם למעשה בנו שלושה אבות-טיפוס לנו ביד.

So now we have prototypes that can show that four people

אז עכשיו יש לנו אב טיפוס שיכול להראות שארבעה אנשים

can actually sleep securely and much more comfortably

יכולים למעשה לישון בבטחה ובנוחות רבה יותר

than a tent could ever provide.

מאשר אוהל יכול לספק אי פעם.

And they actually shipped them here to Texas for us.

והם למעשה שלחו אותם לטקסס עבורנו.

Now, a funny thing started happening.

עכשיו, דבר מצחיק התחיל להתרחש.

Other people started to believe in what we were doing,

אנשים אחרים התחילו להאמין במה שאנחנו עושים,

and actually offered us hangar space, donated hangar

למעשה הציע לנו שטח האנגר, תרמו לנו

space to us. And then the Georgetown Airport Authority

מקום בהנגר. ולאחר מכן רשות שדות התעופה של ג'ורג'טאון

was bent over backwards to help us with anything we needed.

עשתה הכל כדי לעזור לנו עם כל מה שהיינו צריכים.

So now we had a hangar space to work in,

אז עכשיו היה לנו מקום בהאנגר לעבוד בו

and prototypes to demo with.

ואבי טיפוס לשם הדגמה.

So in one year, we've negotiated manufacturing agreements,

אז בשנה אחת, כבר סגרנו הסכמי ייצור,

been awarded one patent, filed our second patent,

הוענק לנו פטנט אחד, הגשנו את הפטנט השני שלנו,

talked to multiple people, demoed this to FEMA

דיברנו עם מספר אנשים, הדגמנו את זה ל FEMA

and its consultants to rave reviews,

וליועצים שלה כדי לקבל חוות דעת מהללות,

and then started talking to some other people who requested

ואז התחלנו לדבר עם כמה אנשים אחרים שביקשו

information, this little group called the United Nations.

מידע, קבוצה קטנה בשם האו"ם.

And on top of that, now we have

נוסף על כך, עכשיו יש לנו

a whole plethora of other individuals that have come up

שפע שלם של אנשים אחרים שבאו

and started to talk to us from doing it for mining camps,

והתחיל לדבר אתנו על לעשות את זה למחנות כרייה,

mobile youth hostels, right down to the World Cup

אכסניות נוער ניידות, עד למונדיאל

and the Olympics.

והאולימפיאדה.

So, in closing, on this whole thing here

כך, לסיום, כל העניין כאן

is hopefully very soon we will not have to

אני מקווה שבקרוב מאוד לא נצטרך

respond to these painful phone calls that we get

להגיב על שיחות טלפון כואבות שאנו מקבלים

after disasters where we don't really have anything

לאחר אסונות שבו באמת אין לנו שום דבר

to sell or give you yet.

למכור או לתת לכם עדיין.

Hopefully very soon we will be there,

אני מקווה מאוד שבקרוב נהיה שם,

because we are destined,

מכיוון שיש לנו יעוד,

obsessed with making it real.

ואובססיה להפוך את זה למציאות.

Thank you. (Applause)

תודה לכם (מחיאות כפיים)