Robert Muggah: How to protect fast-growing cities from failing

מתרגם: Nechama Hecht מבקר: Ido Dekkers

We can cut violent deaths around the world

אנו יכולים לצמצם מקרי מוות אלימים מסביב לעולם

by 50 percent in the next three decades.

ב- 50 אחוז במשך שלושת העשורים הבאים.

All we have to do is drop killing by 2.3 percent a year,

כל מה שעלינו לעשות זה להוריד את הרצח ב - 2.3 אחוז לשנה,

and we'll hit that target.

ונשיג את היעד.

You don't believe me?

אינכם מאמינים לי?

Well, the leading epidemiologists and criminologists around the world

ובכן, האפידמיולוגים המובילים והחוקרים הפליליים בכל העולם

seem to think we can, and so do I,

משערים שהדבר בידנו, וכך גם אני חושב,

but only if we focus on our cities, especially the most fragile ones.

אך רק אם נתמקד בערים שלנו, במיוחד בשבריריות שבהן.

You see, I've been thinking about this a lot.

אתם רואים, אני חשבתי על זה הרבה מאד.

For the last 20 years, I've been working

ב - 20 השנים האחרונות, עבדתי

in countries and cities ripped apart by conflict,

בארצות ובערים שנקרעו לשניים על ידי קונפליקט

violence, terrorism, or some insidious combination of all.

אלימות, טרור, או תערובת ערמומית של הכל.

I've tracked gun smugglers from Russia to Somalia,

עקבתי אחר מבריחי נשק מרוסיה לסומליה,

I've worked with warlords in Afghanistan and the Congo,

עבדתי עם מצביאים באפגניסטן ובקונגו,

I've counted cadavers in Colombia, in Haiti, in Sri Lanka, in Papua New Guinea.

ספרתי גופות בקולומביה, בהאיטי, בסרי לנקה, בפפואה גינאה החדשה.

You don't need to be on the front line, though,

אבל אתם לא צריכים להיות בשורה הראשונה,

to get a sense that our planet is spinning out of control, right?

כדי לחוש שעולמנו יוצא מכלל שליטה, נכון?

There's this feeling that international instability is the new normal.

יש מן תחושה כזו שאי יציבות בינלאומית היא השגרה החדשה.

But I want you to take a closer look,

אך אני רוצה שתסתכלו קרוב יותר,

and I think you'll see that the geography of violence is changing,

ואני חושב שתראו שהגאוגרפיה של אלימות משתנה,

because it's not so much our nation states that are gripped by conflict and crime

מכיוון שאין אלה רק מדינות העם שלנו שמלאות בקונפליקט ובפשע

as our cities: Aleppo, Bamako, Caracas, Erbil, Mosul, Tripoli, Salvador.

כמו מדינותנו: אלפו, במקו, קראקס, ארביל, מוסול, טריפולי, סלבדור.

Violence is migrating to the metropole.

אלימות מהגרת למטרופולין.

And maybe this is to be expected, right?

ואולי זה מצופה, נכון?

After all, most people today, they live in cities, not the countryside.

אחרי הכל, רוב האנשים כיום, גרים בערים, לא בפרברים.

Just 600 cities, including 30 megacities, account for two thirds of global GDP.

600 ערים בלבד, כולל 30 מגה - ערים מביאים לסך שני שלישים של תוצר מקומי גולמי גלובלי.

But when it comes to cities,

אך כשזה מגיע לערים,

the conversation is dominated by the North,

השיחה נשלטת על ידי הצפון,

that is, North America, Western Europe, Australia and Japan,

כלומר; צפון אמריקה, מערב אירופה, אוסטרליה ויפן,

where violence is actually at historic lows.

היכן שהאלימות נמצאת בדרגה נמוכה היסטורית.

As a result, city enthusiasts, they talk about the triumph of the city,

כתוצאה מזה, נלהבי ערים, מדברים על ניצחונות העיר,

of the creative classes, and the mayors that will rule the world.

על המעמדות היצירתיים, וראשי הערים שינהיגו את העולם.

Now, I hope that mayors do one day rule the world,

עכשיו, אני מקווה שראשי ערים אכן יום אחד ישלטו בעולם,

but, you know, the fact is,

אבל, אתם יודעים, העובדה היא,

we don't hear any conversation, really, about what is happening in the South.

שאנו לא שומעים שיחות בנוגע למה שקורה בדרום.

And by South, I mean Latin America, Africa, Asia,

וכשאני אומר דרום, אני מתכוון אמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה

where violence in some cases is accelerating,

היכן שהאלימות במקרים מסוימים נמצאת בעלייה ממשית.

where infrastructure is overstretched,

היכן שהתשתית נמתחת,

and where governance is sometimes an aspiration and not a reality.

ובמקום שממשל הוא לעתים שאיפה ולא מציאות.

Now, some diplomats and development experts and specialists,

עכשיו, ישנם כמה דיפלומטים ומנוסי פיתוח ומומחים,

they talk about 40 to 50 fragile states

שמדברים על בין 40 ל - 50 ארצות שבריריות

that will shape security in the 21st century.

שיעצבו את הביטחון במאה ה - 21.

I think it's fragile cities which will define the future of order and disorder.

אני חושב שאלו הערים השבריריות שיגדירו את העתיד של סדר ואי-סדר.

That's because warfare and humanitarian action

זאת מכיוון שלוחמה ופעולה הומניטרית

are going to be concentrated in our cities,

עומדים להיות מרוכזים בערים שלנו,

and the fight for development,

והמאבק בשביל פיתוח,

whether you define that as eradicating poverty,

בין אם אתם מגדירים אותו השמדת עוני,

universal healthcare, beating back climate change,

בריאות גלובלית, התגברות על שינוי אקלים,

will be won or lost in the shantytowns, slums and favelas of our cities.

ינצח או יפסיד בשכונות העוני, ובסְלַמְס שבערים שלנו.

I want to talk to you about four megarisks

ברצוני לדבר איתכם על ארבעה סיכונים גדולים

that I think will define fragility in our time,

שהם אני חושב עומדים להגדיר מהי שבריריות בזמננו אלה,

and if we can get to grips with these,

ואם נוכל ללמוד מהם ולהבין אותם,

I think we can do something with that lethal violence problem.

אני חושב שאנו נוכל לעשות משהו עם בעיית האלימות הקטלנית.

So let me start with some good news.

אז הרשו לי להתחיל עם החדשות הטובות,

Fact is, we're living in the most peaceful moment in human history.

העובדה היא, שאנו חיים בתקופה השקטה ביותר בתולדות האנושות.

Steven Pinker and others have shown how the intensity and frequency of conflict

סטיבן פינקר ואחרים הראו כיצד האינטנסיביות והתדירות של קונפליקט

is actually at an all-time low.

היא למעשה בדרגה נמוכה תמידית.

Now, Gaza, Syria, Sudan, Ukraine,

עכשיו, עזה, סוריה, סודן, אוקראינה,

as ghastly as these conflicts are, and they are horrific,

כמה שהקונפליקטים האלה מבהילים, והם אכן איומים,

they represent a relatively small blip upwards

הם מסמלים עלייה יחסית קטנה

in a 50-year-long secular decline.

בתוך ירידה מתמשכת בת 50 שנה

What's more, we're seeing a dramatic reduction in homicide.

מה עוד, שאנו רואים ירידה דרמטית ברצח.

Manuel Eisner and others have shown

מנואל אייזנר ואחרים הראו

that for centuries, we've seen this incredible drop in murder,

שבמשך עשורים, ראינו ירידה מדהימה זו,

especially in the West.

במיוחד במערב.

Most Northern cities today are 100 times safer than they were just 100 years ago.

רוב ערי הצפון היום הן פי 100 בטוחות יותר מכפי שהיו אך לפני 100 שנים.

These two facts -- the decline in armed conflict and the decline in murder --

שתי עובדות אלו -- הירידה בקונפליקט חמוש והירידה ברצח --

are amongst the most extraordinary,

הן מבין אלו הכי יוצאות מן הכלל,

if unheralded, accomplishments of human history,

אם לא החלוצים, בהשגי ההיסטוריה האנושית,

and we should be really excited, right?

ואנו אמורים באמת להתלהב, נכון?

Well, yeah, we should.

ובכן, כן, אנו צריכים.

There's just one problem: These two scourges are still with us.

ישנה רק בעיה אחת: שני מפגעים אלה עדיין בקרבנו.

You see, 525,000 people -- men, women, boys and girls --

אתם רואים, 525,000 אנשים -- גברים, נשים, בנים ובנות --

die violently every single year.

מתים באלימות מדי שנה.

Research I've been doing with Keith Krause and others

מחקר שעשיתי עם קיט קראוס ואחרים

has shown that between 50,000 and 60,000 people are dying in war zones violently.

הראה שבין 50,000 ל - 60,000 איש מתים בזירות מלחמה באלימות.

The rest, almost 500,000 people, are dying outside of conflict zones.

השאר, כמעט 500,000 איש, מתים מחוץ לזירות קונפליקט.

In other words, 10 times more people are dying outside of war than inside war.

במילים אחרות, פי 10 אנשים מתים מחוץ ללחימה מאשר בתוכה.

What's more, violence is moving south,

מה עוד, שאלימות עוברת דרומה,

to Latin America and the Caribbean,

לאמריקה הלטינית ולאיים הקריביים,

to parts of Central and Southern Africa,

לחלקים ממרכז ודרום אפריקה,

and to bits of the Middle East and Central Asia.

ולחלקקים מן המזרח התיכון ומרכז אסיה.

Forty of the 50 most dangerous cities in the world

ארבעים מתוך 50 הערים המסוכנות ביותר בעולם

are right here in Latin America,

נמצאים ממש כאן באמריקה הלטינית,

13 in Brazil,

13 בברזיל,

and the most dangerous of all, it's San Pedro Sula, Honduras' second city,

והמסוכנת מכולן, היא סן פדרו סולה, העיר השנייה של הונדורס.

with a staggering homicide rate of 187 murders per 100,000 people.

עם שיעור רצח מטלטל של 187 מקרי רצח ל - 100,000 איש.

That's 23 times the global average.

זה 23 פעם הממוצע הגלובלי.

Now, if violence is re-concentrating geographically,

עכשיו, אם אלימות מתרכזת מחדש גאוגרפית,

it's also being reconfigured to the world's new topography,

אז זה גם נערך לטופוגרפית העולם החדשה,

because when it comes to cities, the world ain't flat,

כי כשזה מגיע לערים, העולם אינו שטוח,

like Thomas Friedman likes to say.

כמו שתומס פרידמן אוהב לומר,

It's spiky.

הוא מחודד.

The dominance of the city as the primary mode of urban living

דומיננטיות העיור כדרך הבלעדית לחיים אורבניים

is one of the most extraordinary demographic reversals in history,

הוא אחד השינויים הדמוגרפיים בהיסטוריה

and it all happened so fast.

והכל קרה כל כך מהר.

You all know the figures, right?

כולכם יודעים את המספרים, נכון?

There's 7.3 billion people in the world today;

ישנם 7.3 מיליארד אנשים בעולם היום;

there will be 9.6 billion by 2050.

עתידים להיות 9.6 מיליארד עד לשנת 2050.

But consider this one fact:

אך חשבו על עובדה יחידה זו:

In the 1800s, one in 30 people lived in cities,

בשנות ה - 1800, אחד בכל 30 איש גרו בערים,

today it's one in two,

היום זה אחד משניים.

and tomorrow virtually everyone is going to be there.

ומחר ווירטואלית כולם עומדים להיות שם.

And this expansion in urbanization is going to be neither even nor equitable.

והתרחבות זו באורבניזציה לא מד להיות שווה או הוגנת.

The vast majority, 90 percent,

הרוב העצום, 90 אחוז,

will be happening in the South, in cities of the South.

יתרחש בדרום, בערים שבדרום.

So urban geographers and demographers,

כך שגיאוגרפים ודמוגרפים עירוניים,

they tell us that it's not necessarily the size or even the density of cities

הם אומרים לנו שאין זה בהכרח הגודל או אפילו הצפיפות של הערים

that predicts violence, no.

שמנבאים אלימות, לא.

Tokyo, with 35 million people,

טוקיו, עם 35 מיליון איש,

is one of the largest, and some might say safest, urban metropolises in the world.

היא אחת הגדולות, ויש מי שיגידו הבטוחות, מהמטרופוליניות האורבניות בעולם.

No, it's the speed of urbanization that matters.

לא, זהו קצב האורבניזציה שמשנה.

I call this turbo-urbanization, and it's one of the key drivers of fragility.

לזה אני קורא אורבניזציית טורבו, וזהו אחד ממניעי המפתח של שבריריות.

When you think about the incredible expansion of these cities,

כשאתם חושבים על ההתרחבות המדהימה של ערים אלה,

and you think about turbo-urbanization, think about Karachi.

ואתם חושבים על אורבניזציית טורבו, תחשבו על קראצ'י.

Karachi was about 500,000 people in 1947, a hustling, bustling city.

קראצ'י הייתה בערך 500,000 איש ב - 1947, עיר רועשת, ומהירה.

Today, it's 21 million people,

היום, יש בה 21 מיליון איש,

and apart from accounting for three quarters of Pakistan's GDP,

ומלבד היותה אחראית לשלושת רבעי התוצר המקומי הגולמי של פקיסטן.

it's also one of the most violent cities in South Asia.

היא גם אחת מערי דרום אסיה האלימות ביותר.

Dhaka, Lagos, Kinshasa,

דאקה, לאגוס, קינשאסה,

these cities are now 40 times larger than they were in the 1950s.

ערים אלה כעת הן פי 40 גדולות יותר מכפי שהיו בשנות 1950.

Now take a look at New York.

עכשיו הביטו על ניו יורק.

The Big Apple, it took 150 years to get to eight million people.

התפוח הגדול, זה לקח 150 שנה להגיע לשמונה מיליון איש.

São Paulo, Mexico City, took 15 to reach that same interval.

סאו פאולו, מקסיקו סיטי, לקחו 15 שנה להשיג את אותה הכמות.

Now, what do these medium, large, mega-, and hypercities look like?

עכשיו, כיצד נראות הערים הבינוניות, הגדולות, ערי הענק?

What is their profile?

מהו הפרופיל שלהן?

Well, for one thing, they're young.

ובכן, דבר ראשון, הן צעירות.

What we're seeing in many of them is the rise of the youth bulge.

מה שאנו רואים בהרבה מהן היא עליית בלוטת הצעירים.

Now, this is actually a good news story.

עכשיו, זהו למעשה סיפור חדשות טוב.

It's a function of reductions in child mortality rates.

זהו תפקוד של הפחתות בשיעורי תמותת ילדים.

But the youth bulge is something we've got to watch.

אך בליטת הצעירים היא דבר שאנו חייבים לבחון.

What it basically means

מה שזה בעצם אומר

is the proportion of young people living in our fragile cities

היא שהפרופורציה של אנשים צעירים הגרים בערים השבריריות שלנו

is much larger than those living in our healthier and wealthier ones.

היא הרבה יותר גדולה מאלו הגרים בערים הבריאות והעשירות.

In some fragile cities,

בחלק מן הערים השבריריות,

75 percent of the population is under the age of 30.

75 אחוז מהאוכלוסייה היא מתחת לגיל 30.

Think about that: Three in four people are under 30.

תחשבו על זה: שלושה מתוך ארבעה אנשים הם מתחת לגיל 30.

It's like Palo Alto on steroids.

זה כמו פאלו אלטו על סטרואידים.

Now, if you look at Mogadishu for example,

עכשיו, אם תסתכלו על מוגדישו לדוגמה,

in Mogadishu the mean age is 16 years old.

במוגדישו הגיל הממוצע הוא 16.

Ditto for Dhaka, Dili and Kabul.

כמו כן בדאקה, דילי, וקאבול.

And Tokyo? It's 46.

וטוקיו? זה גיל 46.

Same for most Western European cities.

כך גם ברוב ערי אירופה המערבית.

Now, it's not just youth that necessarily predicts violence.

עכשיו, זה לא רק הנוער שבהכרח מנבא אלימות.

That's one factor among many,

זהו גורם אחד מיני רבים,

but youthfulness combined with unemployment, lack of education,

אך נערות מעורבת באבטלה, מחסור בחינוך,

and -- this is the kicker -- being male, is a deadly proposition.

ו -- זה העיקר -- להיות זכר, זוהי מציאות קטלנית.

They're statistically correlated, all those risk factors, with youth,

הם תואמים סטטיסטית, כל גורמי הסיכון האלה, עם הנוער,

and they tend to relate to increases in violence.

והם נוטים להתייחס לעליות באלימות.

Now, for those of you who are parents of teenage sons,

עכשיו, לאלו מביניכם ההורים לבני נוער,

you know what I'm talking about, right?

אתם יודעים על מה אני מדבר, נכון?

Just imagine your boy without any structure

רק דמיינו את בניכם מבלי כל מסגרת

with those unruly friends of his, out there cavorting about.

עם אותם חברים שלו חסרי המשמעת, מכרכרים מסביב שם בחוץ.

Now, take away the parents,

עכשיו, הורידו את ההורים,

take away the education, limit the education possibilities,

הורידו את החינוך, הגבילו את אפשרויות החינוך,

sprinkle in a little bit of drugs, alcohol and guns,

טפטפו קצת סמים, אלכוהול ונשק,

and sit back and watch the fireworks.

תתרווחו וצפו בזיקוקים.

The implications are disconcerting.

ההשלכות הן מטרידות.

Right here in Brazil, the life expectancy is 73.6 years.

ממש כאן בברזיל, תוחלת החיים היא 73.6 שנים.

If you live in Rio, I'm sorry, shave off two right there.

אם אתם גרים בריו, אני מצטער. הורידו שנתיים שם.

But if you're young, you're uneducated,

אך אם אתם צעירים, אתם חסרי חינוך,

you lack employment, you're black, and you're male,

אתם לא משתכרים, אתם שחורים, ואתם זכרים,

your life expectancy drops to less than 60 years old.

תוחלת החיים שלכם נופלת לפחות מ 60.

There's a reason why youthfulness and violence are the number one killers

יש סיבה שבגללה נערות ואלימות הם הרוצחים מספר אחד

in this country.

במדינה הזו.

Okay, so it's not all doom and gloom in our cities.

בסדר, אז לא הכל אבוד וחשוך בערים שלנו,

After all, cities are hubs of innovation,

אחרי הכל, ערים הן מרכזים של חדשנות,

dynamism, prosperity, excitement, connectivity.

דינמיות, שפע, התרגשות, קישוריות.

They're where the smart people gather.

הן המקום בו אנשים חכמים מתכנסים.

And those young people I just mentioned,

והצעירים האלה שאך הזכרתי,

they're more digitally savvy and tech-aware than ever before.

הם מבינים עניין דיגיטלית ומודעי טכנולוגיה יותר מאי פעם.

And this explosion, the Internet, and mobile technology,

והפיצוץ הזה, האינטרנט והטכנולוגיה הניידת,

means that the digital divide separating the North and the South

מראה שהפיצול הדיגיטלי המבדיל את הצפון והדרום

between countries and within them, is shrinking.

בין המדינות ובתוכן, מתגמד.

But as we've heard so many times,

אך כמו ששמענו פעמים רבות כל כך,

these new technologies are dual-edged, right?

הטכנולוגיות החדשות האלו הן בעלות שני קצוות, נכון?

Take the case of law enforcement.

קחו את המקרה של אכיפת חוקים.

Police around the world are starting to use remote sensing and big data

משטרות מסביב לעולם מתחילות להשתמש בחישה מרחוק ובמידע גדול

to anticipate crime.

כדי לצפות פשע.

Some cops are able to predict criminal violence before it even happens.

ישנם שוטרים המסוגלים לחזות עבירות אלימות בטרם הדבר מתרחש.

The future crime scenario, it's here today,

מקרה הפשע העתידי, הוא כאן היום,

and we've got to be careful.

ואנו חייבים להיות זהירים.

We have to manage the issues of the public safety

עלינו להתמודד עם בעיות הביטחון הציבורי

against rights to individual privacy.

נגד זכויות של צנעת הפרט.

But it's not just the cops who are innovating.

אבל זה לא רק השוטרים שמחדשים.

We've heard extraordinary activities of civil society groups

שמענו על פעילויות יוצאות מן הכלל של קבוצות חברה אזרחיות

who are engaging in local and global collective action,

המתעסקות בפעילות מקומית וגלובלית,

and this is leading to digital protest and real revolution.

וזה מוביל למחאה דיגיטלית ומהפכה אמיתית.

But most worrying of all are criminal gangs

אך המדאיגות מכולם הן כנופיות הפשע

who are going online and starting to colonize cyberspace.

שעולות לרשת ומתחילות לאכלס את עולם הסייבר.

In Ciudad Juárez in Mexico, where I've been working,

בחוארז שבמקסיקו, היכן שאני עובד,

groups like the Zetas and the Sinaloa cartel

קבוצות כמו Zetas וקרטל הסינלואה

are hijacking social media.

חוטפים את הרשת החברתית.

They're using it to recruit, to sell their products,

הם משתמשים בה לגייס, למכור את מוצריהם,

to coerce, to intimidate and to kill.

לכפות, להפחיד ולהרוג.

Violence is going virtual.

אלימות הופכת לווירטואלית.

So this is just a partial sketch

אז זהו רק תמונה חלקית

of a fast-moving and dynamic and complex situation.

של מצב מהיר קצב, דינמי, ומורכב.

I mean, there are many other megarisks

אני מתכוון, יש הרבה סיכונים אחרים

that are going to define fragility in our time,

העומדים להגדיר שבריריות בתקופתנו,

not least income inequality,

ולא פחות מזה הכנסה לא שוויונית,

poverty, climate change, impunity.

עוני, שינוי אקלים, פטירה מעונש.

But we're facing a stark dilemma

אך אנו ניצבים מול דילמה חמורה

where some cities are going to thrive and drive global growth

בה יהיו ערים העומדות לשגשג ולהניע צמיחה גלובלית

and others are going to stumble and pull it backwards.

ואחרות העומדות להיכשל ולמשוך את הצמיחה אחורה.

If we're going to change course, we need to start a conversation.

אם אנו עומדים לשנות מסלול, אנו צריכים להתחיל שיחה.

We can't only focus on those cities that work,

אין אנו יכולים להתמקדרק בערים האלה שמצליחות,

the Singapores, the Kuala Lumpurs,

הסינגפורים, הקואלה לומפרים,

the Dubais, the Shanghais.

הדובאיים, השנחאים.

We've got to bring those fragile cities into the conversation.

אנו חייבים להביא את אותם ערים שבריריות לתוך השיחה.

One way to do this might be to start twinning

אחת הדרכים לעשות זאת ייתכן ותהיה התחלת זווג

our fragile cities with our healthier and wealthier ones,

הערים השבריריות שלנו עם אלו הבריאות והעשירות יותר

kickstarting a process of learning and collaboration

התנעת תהליך של למידה ושיתוף פעולה

and sharing of practices, of what works and what doesn't.

והתחלקות בפרקטיקות, של מה שעובד ומה שלא.

A wonderful example of this is coming from El Salvador and Los Angeles,

דוגמה נפלאה לזה מגיעה מאל סלבדור ולוס אנגלוס,

where the mayors in San Salvador and Los Angeles are collaborating

שם ראשי הערים של אל סלבדור ולוס אנגלוס משתפים פעולה

on getting ex-gang members to work with current gang members,

במציאת חברי כנופיות לשעבר שיעבדו עם חברי כנופיה לעת עתה,

offering tutoring, education,

בהצעת שיעורים פרטיים, חינוך,

and in the process are helping incubate cease-fires and truces,

ובתהליך זה עוזרים לפתח הפסקות-אש והסכמות,

and we've seen homicide rates go down in San Salvador,

וראינו שיעורי רצח שיורדים בסן סלבדור,

once the world's most violent city,

מי שהייתה פעם העיר האלימה ביותר בעולם,

by 50 percent.

ב - 50 אחוז.

We can also focus on hot cities, but also hot spots.

אנו יכולים גם כן להתמקד על ערים חמות, וגם מוקדי חום.

Place and location matter fundamentally in shaping violence in our cities.

אתר ומיקום משנים פונדמנטלית בעיצוב האלימות בערים שלנו.

Did you know that between one and two percent

הידעתם שבין אחד לשני אחוזים

of street addresses in any fragile city

מכתובות רחוב באיזה עיר שברירית שתהיה

can predict up to 99 percent of violent crime?

יכולות לנבא עד 99 אחוז מפשעים אלימים.

Take the case of São Paulo, where I've been working.

קחו את המקרה של סאו פאולו היכן שאני עובד.

It's gone from being Brazil's most dangerous city to one of its safest,

היא עברה מלהיות העיר המסוכנת ביותר בברזיל, לאחת מהבטוחות שבה.

and it did this by doubling down

וזה קרה על ידי הכפלת

on information collection, hot spot mapping, and police reform,

איסוף המידע, מיפוי נקודות חום, ורפורמה במשטרה,

and in the process, it dropped homicide by 70 percent in just over 10 years.

ובתהליך זה, הורידה את הרצח ב 70 אחוז על פני 10 שנים בלבד.

We also got to focus on those hot people.

עלינו גם להתמקד על אותם אנשים חמים.

It's tragic, but being young, unemployed, uneducated, male,

זה טרגי, אך להיות צעיר, מובטל, חסר חינוך, זכר,

increases the risks of being killed and killing.

מעלה את הסיכונים להירצח או לרצוח.

We have to break this cycle of violence

אנו חייבים לשבור את מעגל האלימות.

and get in there early with our children, our youngest children,

ולהיכנס שם במוקדם עם ילדינו הצעירים שבילדינו,

and valorize them, not stigmatize them.

ולייצב אותם, לא להכפיש אותם.

There's wonderful work that's happening that I've been involved with

ישנה עבודה נפלאה שמתרחשת שאני נטלתי בה חלק

in Kingston, Jamaica and right here in Rio,

בקינגסטון, שבג'מאיקה וממש כאן בריו,

which is putting education, employment, recreation

שמציבה חינוך, עבודה, בילוי

up front for these high-risk groups,

בקדמה עבור הקבוצות בעלות סיכון האלה,

and as a result, we're seeing violence going down in their communities.

וכתוצאה מכך, אנו רואים את האלימות יורדת בקהילותיהם.

We've also got to make our cities safer, more inclusive, and livable for all.

אנו גם חייבים לדאוג שהערים יהיו בטוחות וכוללניות יותר, וראויות לכל לחיות בהם.

The fact is, social cohesion matters.

העובדה היא, שלכידות חברתית משנה.

Mobility matters in our cities.

ניידות כן משנה בערים שלנו.

We've got to get away from this model of segregation, exclusion,

אנו חייבים להתרחק מאותו מודל של הבדלות, הדרה,

and cities with walls.

וערים עם חומות.

My favorite example of how to do this comes from Medellín.

הדוגמה האהובה עלי כיצד לעשות זאת מגיעה ממֵדֵגִ'ין.

When I lived in Colombia in the late 1990s,

כשגרתי בקולומביה בשנים המאוחרות של 1990,

Medellín was the murder capital of the world, but it changed course,

מֵדֵגִ'ין הייתה בירת הרצח של העולם, אך היא שינתה מסלול,

and it did this by deliberately investing in its low-income and most violent areas

והיא עשתה זאת על ידי השקעה מכוונת באזוריה האלימים ביותר בעלות ההכנסה הנמוכה

and integrating them with the middle-class ones

ושילובם עם אזורי המעמד הבינוני

through a network of cable cars,

באמצעות רשת של רכבלים,

of public transport, and first-class infrastructure,

של תחבורה ציבורית, ותשתיות מהשורה הראשונה.

and in the process, it dropped homicide by 79 percent in just under two decades.

ובתהליך זה, היא הפילה את הרצח ב - 79 אחוז על פני שני עשורים בלבד.

And finally, there's technology.

ולבסוף, יש טכנולוגיה.

Technology has enormous promise but also peril.

לטכנולוגיה יש הבטחה אך גם סכנה.

We've seen examples here of extraordinary innovation,

ראינו דוגמאות כאן של חדשנות יוצאת מן הכלל,

and much of it coming from this room,

והרבה ממנה באה מהחדר הזה,

The police are engaging in predictive analytics.

המשטרה מתעסקת באנליטיקה תצפיתית.

Citizens are engaging in new crowdsourcing solutions.

אזרחים מתעסקים בפתרונות חדשים של מיקור ההמונים.

Even my own group is involved in developing applications

אפילו הקבוצה שלי מעורבת בפיתוח אפליקציות

to provide more accountability over police and increase safety among citizens.

כדי לספק יותר אחריותיות למשטרה ולהגביר ביטחון בקרב אזרחים.

But we need to be careful.

אך עלינו להיות זהירים.

If I have one single message for you, it's this:

אם יש לי מסר אחד ויחיד בשבילכם הוא זה:

There is nothing inevitable about lethal violence,

שאין דבר בלתי נמנע בנוגע לאלימות קטלנית,

and we can make our cities safer.

ואנו יכולים לעשות את הערים שלנו בטוחות יותר.

Folks, we have the opportunity of a lifetime to drop homicidal violence

חברה, יש לנו הזדמנות של פעם בחיים להוריד את האלימות הרצחנית

in half within our lifetime.

לחצי בתקופת חיינו.

So I have just one question:

אז יש לי שאלה אחת בלבד:

What are we waiting for?

למה אנו מחכים?

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)