The nit-picking glory of The New Yorker's Comma Queen | Mary Norris

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Zeeva Livshitz

I have spent the past 38 years trying to be invisible.

ביליתי את 38 השנים האחרונות בניסיון להיות בלתי נראית.

I'm a copy editor.

אני עורכת לשונית.

I work at The New Yorker,

אני עובדת בניו יורקר,

and copyediting for The New Yorker is like playing shortstop

ועריכה לשונית עבור הניו יורקר היא כמו עצירה קצרה

for a Major League Baseball team:

של קבוצת בייסבול בליגה הראשית:

every little movement gets picked over by the critics --

כל תנועה קטנה נקלטת על ידי המבקרים --

God forbid you should commit an error.

חס וחלילה שתבצעו טעות.

Just to clarify: copy editors don't choose what goes into the magazine.

רק כדי להבהיר: עורכי לשון לא בוחרים מה נכנס למגזין.

We work at the level of the sentence,

אנחנו עובדים ברמה של המשפטים,

maybe the paragraph,

אולי הפיסקה,

the words, the punctuation.

המילים, הניקוד.

Our business is in the details.

העסק שלנו בפרטים.

We put the diaeresis, the double dot, over the "i" in "naïve."

אנחנו שמים את שתי הנקודות האופקיות, מעל ה "i" ב "naïve."

We impose house style.

אנחנו כופים את סגנון הבית.

Every publication has a house style.

לכל מפרסם יש סגנון בית.

The New Yorker's is particularly distinctive.

הניו יורקר יחודי במיוחד.

We sometimes get teased for our style.

לפעמים מתגרים בנו בגלל הסגנון שלנו.

Imagine -- we still spell "teen-ager" with a hyphen,

דמיינו -- אנחנו עדיין מאייתים "teen-ager" עם מקף,

as if that word had just been coined.

כאילו המילה הזו רק הרגע הוטבעה.

But you see that hyphen in "teen-age"

אבל אתם רואים שהמקף ב "teen-age"

and that diaeresis over "coöperate,"

והנקודות העליונות ב "coöperate,"

and you know you're reading The New Yorker.

ואתם יודעים שאתם קוראים את הניו יורקר.

Copyediting at The New Yorker is a mechanical process.

עריכת לשון בניו יורקר היא תהליך מכאני.

There is a related role called query proofreading,

יש תפקיד יחסי שנקרא הגהת שאילתות,

or page-OK'ing.

או אישור דפים.

Whereas copyediting is mechanical,

בעוד עריכת לשון היא מכנית,

query proofreading is interpretive.

הגהת שאילתות היא פרשנית.

We make suggestions to the author through the editor

אנחנו נותנים הצעות לכותב דרך העורך

to improve the emphasis of a sentence

כדי לשפר את ההדגשה של משפט

or point out unintentional repetitions

או להצביע על חזרה לא מכוונת

and supply compelling alternatives.

ולספק אלטרנטיבות מושכות.

Our purpose is to make the author look good.

המטרה שלנו היא לגרום לכותב להראות טוב.

Note that we give our proofs not directly to the author,

שימו לב שאנחנו נותנים את ההגהות שלנו לא ישירות לכותב,

but to the editor.

אלא לעורך.

This often creates a good cop/bad cop dynamic

זה הרבה פעמים יוצר דינמיקה של שוטר טוב / שוטר רע

in which the copy editor -- I'll use that as an umbrella term --

בה העורך הלשוני -- אני אשתמש בזה כמונח כולל --

is invariably the bad cop.

הוא בלית ברירה השוטר הרע.

If we do our job well, we're invisible,

אם אנחנו עושים את העבודה שלנו היטב, אנחנו בלתי נראים,

but as soon as we make a mistake,

אבל ברגע שאנחנו עושים שגיאה,

we copy editors become glaringly visible.

אנחנו העורכים הלשונים הופכים לגלויים באופן בולט.

Here is the most recent mistake that was laid at my door.

הנה השגיאה שהונחה על דלתי ממש לאחרונה.

[Last Tuesday, Sarah Palin, the pre-Trump embodiment

[ביום חמישי האחרון, שרה פיילין, הגילום לפני טראמפ

of populist no-nothingism in the Republican Party,

של כלום דבר פופוליסטי במפלגה הרפובליקאית,

endorsed Trump.]

תמכה בטראמפ.]

"Where were The New Yorker's fabled copy editors?" a reader wrote.

"איפה עורכי הקופי המהוללים של הניו יורקר?" כתב קורא.

"Didn't the writer mean 'know-nothingism'?"

"הם לא התכוונו ל'יודעת כלום'?"

Ouch.

אאוו.

There's no excuse for this mistake.

אין תרוץ לטעות הזו.

But I like it: "no-nothingism."

אבל אני אוהבת את זה "כלום דבר."

It might be American vernacular for "nihilism."

זה אולי ביטוי אמריקאי ל "ניהיליזם."

(Laughter)

(צחוק)

Here, another reader quotes a passage from the magazine:

פה, קורא נוסף ציטט פסקה מהמגזין:

[Ruby was seventy-six, but she retained her authoritative bearing;

[רובי היתה בת שבעים ושש, אבל היא שמרה על החזות הסמכותית שלה:

only her unsteady gait belied her age.]

רק הצעד הלא יציב שלה חשף את גילה.]

He added:

הוא הוסיף:

"Surely, someone at The New Yorker knows the meaning of 'belied,'

"ברור, שמישהו בניו יורקר יודע את המשמעות של ,לסתור,"

and that it is the opposite of how it is used in this sentence.

וזה ההפך מאיך שזה היה בשימוש במשפט.

Come on! Get it together."

באמת! תתעשתו."

Belie: to give a false impression.

לסתור: לתת רושם מוטעה.

It should have been "betrayed."

זה היה צריך להיות "נבגד."

E.B. White once wrote of commas in The New Yorker:

א.ב. וויט כתב פעם על פסיקים בניו יורקר:

"They fall with the precision of knives outlining a body."

"הם נופלים עם דיוק של סכין שיוצרים דמות של גוף."

(Laughter)

(צחוק)

And it's true -- we get a lot of complaints about commas.

וזה נכון -- אנחנו מקבלים הרבה תלונות בנוגע לפסיקים.

"Are there really two commas in 'Martin Luther King, Jr., Boulevard'?"

"האם יש באמת שני פסיקים ב 'Martin Luther King, Jr., Boulevard'?"

There may not be on the sign, but yes, that is New Yorker style for "Jr."

אולי אין על השלט, אבל כן, זה הסגנון של הניו יורקר ל "Jr."

One wag wrote:

איש אחד כתב:

["Please, could you expel, or, at least, restrain,

["בבקשה, תוכלו להעלים, או, לפחות, לרסן,

the comma-maniac, on your editorial staff?"]

את משוגעי הפסיקים, בצוות העריכה שלכם?"]

(Laughter)

(צחוק)

Ah, well.

אה, ובכן.

In this case, those commas are well-placed,

במקרה הזה, הפסיקים האלה ממוקמים היטב,

except that there should not be one

חוץ מזה שלא צריך להיות אחד

between "maniac" and "on."

בין "משוגעים" ו "על."

(Laughter)

(צחוק)

Also, if we must have commas around "at least,"

וגם, אם חייבים להיות לכם פסיקים סביב "לפחות,"

we might change it up by using dashes around that phrase:

אולי נשנה את זה בשימוש במקפים סביב המשפט:

"... -- or, at least, restrain --"

"... -- או , לפחות, לרסן --"

Perfect.

מושלם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Then there's this:

ואז יש את זה:

"Love you, love your magazine,

"אוהב אתכם, אוהב את המגזין שלכם,

but can you please stop writing massive numbers as text?"

אבל אתם יכולים בבקשה להפסיק לכתוב מספרים עצומים כטקסט?"

[two and a half million ...]

[שניים וחצי מליון...]

No.

לא.

(Laughter)

(צחוק)

One last cri de coeur from a spelling stickler:

קריאה אחרונה מקפדן איות:

["Those long stringy things are vocal cords, not chords."]

[הדברים החוטיים הארוכים האלו הם מיתרי קול, לא אקורדים."]

The outraged reader added,

הקורא הזועם הוסיף,

"I'm sure I'm not the first to write

"אני בטוח שאני לא הראשון לכתוב

regarding this egregious proofreading error,

בנוגע לשגיאת ההגהה השערוריתית,

but I'm equally sure I won't be the last.

אבל אני בטוח באותה מידה שאני לא אהיה האחרון.

Fie!"

פוי!"

(Laughter)

(צחוק)

I used to like getting mail.

נהגתי לאהוב לקבל אימייל.

There is a pact between writers and editors.

יש הסכם בין כותבים ועורכים.

The editor never sells out the writer,

העורך לעולם לא מוכר את הכותב,

never goes public about bad jokes that had to be cut

לעולם לא יוצא פומבית בנוגע לבדיחות גרועות שהיו צריכות להחתך

or stories that went on too long.

או סיפורים שהיו ארוכים מדי.

A great editor saves a writer from her excesses.

עורך מעולה שומר על הכותב מפני ההגזמות שלה.

Copy editors, too, have a code;

לעורכים לשוניים קופי, גם, יש קוד;

we don't advertise our oversights.

אנחנו לא מפרסמים את הטעויות שלנו.

I feel disloyal divulging them here,

אני מרגישה לא נאמנה לפרסם אותן פה,

so let's have look at what we do right.

אז בואו נביט במה שאנחנו עושים נכון.

Somehow, I've gotten a reputation for sternness.

איך שהוא, קיבלתי מוניטין של קשיחות.

But I work with writers who know how to have their way with me.

אבל אני עובדת עם כותבים שיודעים איך להתמודד איתי.

I've known Ian Frazier, or "Sandy," since the early 80s.

הכרתי את איאן פרייזר, או "סנדי," מאז תחילת שנות השמונים.

And he's one of my favorites,

והוא אחד האהובים עלי,

even though he sometimes writes a sentence

אפילו למרות שהוא לפעמים כותב משפט

that gives a copy editor pause.

שגורם לעורכי קופי לעצור.

Here is one from a story about Staten Island

הנה אחד מסיפור בנוגע לסטטן איילנד

after Hurricane Sandy:

אחרי הוריקן סנדי:

[A dock that had been broken in the middle and lost its other half

[רציף שנשבר באמצע ואיבד את החצי השני שלו

sloped down toward the water,

נטה למטה כלפי המים,

its support pipes and wires leaning forward

צינורות וחוטי התמיכה שלו נוטים קדימה

like when you open a box of linguine and it slides out.]

כמו כשאתם פותחים קופסה של לינגוויני והוא נשפך החוצה.]

(Laughter)

(צחוק)

This would never have got past the grammarian in the days of yore.

זה לעולם לא היה עובר את מומחי הדקדוק של ימים עברו.

But what could I do?

אבל מה אני אוכל לעשות?

Technically, the "like" should be an "as,"

טכנית, ה"כמו" צריך להיות "בדומה ל,"

but it sounds ridiculous,

אבל זה נשמע מגוכח,

as if the author were about to embark on an extended Homeric simile --

כאילו הכותב היה פוצח בדימוי הומרי מורחב --

"as when you open a box of linguine."

"בדומה לפתיחה של חבילת לינגוויני."

(Laughter)

(צחוק)

I decided that the hurricane conferred poetic justice on Sandy

החלטתי שההוריקן הביא צדק פואטי בסנדי

and let the sentence stand.

ונתתי למשפט להשאר.

(Laughter)

(צחוק)

Generally, if I think something is wrong,

באופן כללי, אם הייתי חושב שמשהו לא נכון,

I query it three times.

אני בודקת את זה שלוש פעמים.

I told Sandy that not long ago in a moment of indiscretion and he said,

אמרתי לסנדי את זה לא מזמן ברגע של קלות דעת והוא אמר,

"Only three?"

"רק שלוש?"

So, he has learned to hold out.

אז, הוא למד להתאפק.

Recently, he wrote a story for "Talk of the Town,"

לאחרונה, הוא כתב סיפור עבור "שיחת העיר,"

that's the section at the front of the magazine

זה החלק בחזית המגזין

with short pieces on subjects ranging from Ricky Jay's exhibit

עם קטעים קצרים של נושאים שנעים מתצוגות של ריקי ג'יי

at the Metropolitan Museum

במוזאון המטרופוליטן

to the introduction of doggie bags in France.

להכנסה של דוגי בגס בצרפת.

Sandy's story was about the return to the Bronx

הסיפור של סנדי היה על החזרה לברונקס

of Supreme Court Justice Sonia Sotomayor.

של שופטת בית המשפט העליון סוניה סוטומיור.

There were three things in it that I had to challenge.

היו שלושה דברים בו שהייתי צריכה לשנות.

First, a grammar query.

ראשית, שאלת תחביר.

The justice was wearing black and Sandy wrote,

השופטת לבשה שחור וסנדי כתב,

[Her face and hands stood out like in an old, mostly dark painting.]

[פניה וידיה בלטו כמו ציור עתיק, כהה ברובו.]

Now, unlike with the hurricane,

עכשיו, בניגוד להוריקן,

with this "like," the author didn't have the excuse

עם ה "כמו," הזה לכותב לא היה תרוץ

of describing hurricane damage.

לתאר את נזק ההוריקן.

"Like" in this sense is a preposition, and a preposition takes an object,

"כמו" במובן הזה הוא מילת יחס, ומילת יחס לוקחת אובייקט,

which is a noun.

שהוא שם עצם.

This "like" had to be an "as."

ה"כמו" הזה היה צריך להיות "בדומה."

"As in an old, mostly dark painting."

"בדומה לציור עתיק וכהה בעיקר."

Second, a spelling issue.

שנית, בעיית איות.

The author was quoting someone who was assisting the justice:

הכותב ציטט מישהו שסייע לשופטת:

["It will be just a minute.

["זה יקח עוד רגע.

We are getting the justice mic'ed,"]

אנחנו שמים מיקרופון על השופטת,"]

Mic'ed?

שמים מיקרופון?

The music industry spells it "mic"

תעשיית המוזיקה מאייתת את זה "mic"

because that's how it's spelled on the equipment.

בגלל שכך זה מאויית על הציוד.

I'd never seen it used as a verb with this spelling,

מעולם לא ראיתי את זה בשימוש כפועל עם האיות הזה,

and I was distraught to think that "mic'ed"

והוטרדתי לחשוב ש "mic'ed"

would get into the magazine on my watch.

יכנס למגזין במשמרת שלי.

(Laughter)

(צחוק)

New Yorker style for "microphone" in its abbreviated form is "mike."

הסטייל של הניו יורקר למיקרופון בקיצור הוא "mike."

Finally, there was a sticky grammar and usage issue

לבסוף, היה את התחביר הדביק ובעיית השימוש

in which the pronoun has to have the same grammatical number

בו לכינוי הגוף חייב להיות את אותו מספר תחבירי

as its antecedent.

כמו קודמו במשפט.

[everyone in the vicinity held their breath]

[כולם בקרבה עצרו את נשימתם]

"Their" is plural and "everyone," its antecedent, is singular.

"Their" הוא ברבים ו "everyone," קודמו במשפט, הוא יחיד.

You would never say, "Everyone were there."

לעולם לא הייתם אומרים "Everyone were there."

Everyone was there. Everyone is here.

כולם היה שם. כולם פה.

But people say things like, "Everyone held their breath" all the time.

אבל אנשים אומרים דברים כמו, "כולם עצרו את נשימתם" כל הזמן.

To give it legitimacy,

כדי לתת לזה לגיטימציה,

copy editors call it "the singular 'their,'"

עורכי קופי קוראים לזה "'שלהם' היחידני"

as if calling it singular makes it no longer plural.

כאילו שאם קוראים לזה יחיד לא עושה את זה רבים יותר.

(Laughter)

(צחוק)

It is my job when I see it in print to do my best to eliminate it.

זו העבודה שלי כשאני רואה אז זה בכתב לעשות ככל שביכולתי להעלים את זה.

I couldn't make it, "Everyone held her breath,"

לא יכולתי לעשות את זה, "כולם עצרו את נשימתה,"

or "Everyone held his breath,"

או "כולם עצרו את נשימתו,"

or "Everyone held his or her breath."

או "כולם עצרו את נשימתו או את נשימתה."

Whatever I suggested had to blend in.

מה שהייתי מציעה היה חייב להתמזג.

I asked, through the editor,

שאלתי, דרך העורך,

if the author would consider changing it

אם הכותב יסכים לשקול לשנות את זה

to "All in the vicinity held their breath,"

ל "כל האנשים בקרבתה עצרו את נשימתם,"

because "all" is plural.

בגלל ש"כל" זה רבים.

Nope.

לא.

I tried again: "All those present held their breath?"

ניסיתי שוב: "כל הנוכחים עצרו את נשימתם?"

I thought this sounded vaguely judicial.

חשבתי שזה נשמע משפטי באופן מעורפל.

But the editor pointed out

אבל העורך הצביע

that we could not have "present" and "presence"

על העובדה שלא יכול להיות לנו "נוכחים" ו "נוכחות"

in the same sentence.

באותו משפט.

When the final proof came back,

כשההגהה הסופית חזרה,

the author had accepted "as" for "like,"

הכותב קיבל את "as" עבור "like,"

and "miked" for "mic'ed."

ו "miked" במקום "mic'ed."

But on "Everyone held their breath," he stood his ground.

אבל בנוגע ל"כולם עצרו את נשימתם" הוא לא ויתר.

Two out of three isn't bad.

שתיים מתוך שלוש זה לא רע.

In the same issue,

באותו גליון,

in that piece on doggie bags in France,

באותו כתבה על דוגי בגס בצרפת,

there was the gratuitous use of the f-word by a Frenchman.

היה שימוש עודף במילת ה F על ידי צרפתי.

I wonder, when the mail comes in,

אני תוהה, כשדואר יגיע,

which will have offended the readers more.

איזה יפגעו בקוראים יותר.

(Laughter)

(צחוק)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)