Gail Reed: Where to train the world's doctors? Cuba.

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Ido Dekkers

I want to tell you

רציתי לספר לכם

how 20,000 remarkable young people

על 20,000 צעירים מדהימים

from over 100 countries

מיותר מ- 100 מדינות

ended up in Cuba

שהגיעו לקובה

and are transforming health in their communities.

ומשנים את מערכות הבריאות בקהילות שלהם.

Ninety percent of them would never

90 אחוז מהם

have left home at all

לעולם לא היו עוזבים את ביתם

if it weren't for a scholarship to study medicine in Cuba

אם לא היו מקבלים מלגה ללימודי רפואה בקובה

and a commitment to go back

והתחייבות לחזור

to places like the ones they'd come from —

למקומות מהם הם הגיעו -

remote farmlands, mountains, ghettos —

חוות מבודדות, הרים, גטאות -

to become doctors for people like themselves,

להפוך לרופאים שישרתו אנשים כמוהם,

to walk the walk.

לחיות בינם.

Havana's Latin American Medical School:

בית הספר לרפואה של אמריקה הלטינית בהוואנה:

It's the largest medical school in the world,

בית הספר לרפואה הגדול בעולם,

graduating 23,000 young doctors

עם 23,000 בוגרי רפואה

since its first class of 2005,

מאז פתיחת שעריו בשנת 2005,

with nearly 10,000 more in the pipeline.

ועוד 10,000 שלומדים שם כרגע.

Its mission, to train physicians for the people

מטרתו, להכשיר רופאים למען האנשים

who need them the most:

שזקוקים להם ביותר:

the over one billion

יותר ממיליארד איש

who have never seen a doctor,

שמעולם לא פגשו רופא,

the people who live and die

אנשים שחיים ומתים

under every poverty line ever invented.

מתחת כל קו עוני שקיים.

Its students defy all norms.

הסטודנטים בבית הספר שונים מהמקובל.

They're the school's biggest risk

הם הסיכון הגדול ביותר של בית הספר

and also its best bet.

וגם הסיכוי הגדול ביותר שלו.

They're recruited from the poorest,

הם מגויסים מקרב המקומות העניים

most broken places on our planet

והבעייתיים ביותר בעולם

by a school that believes they can become

על ידי בית ספר שמאמין שהם יכולים להיות

not just the good

לא רק רופאים טובים

but the excellent physicians

אלא רופאים מצויינים

their communities desperately need,

כמו שהקהילות שלהם צריכות,

that they will practice where most doctors don't,

הם יעבדו במקומות בהם רופאים לא עובדים בד"כ,

in places not only poor

במקומות עניים

but oftentimes dangerous,

ובמקרים רבים גם מסוכנים,

carrying venom antidotes in their backpacks

כשהם נושאים נוגדנים נגד ארס התיק הגב שלהם

or navigating neighborhoods

או מנווטים בין שכונות

riddled by drugs, gangs and bullets,

מוצפות בסמים, כנופיות וקליעים,

their home ground.

השכונות מהן הם באו.

The hope is that they will help

התקווה שלנו היא שהם יעזרו

transform access to care,

לבצע מהפך בגישה לטיפול רפואי,

the health picture in impoverished areas,

את מצב הבריאות באזורים עניים,

and even the way medicine itself

ואפילו את הדרך בה הרפואה עצמה

is learned and practiced,

נלמדת ומבוצעת,

and that they will become pioneers in our global reach

ושהם יהפכו לחלוצים בניסיון העולמי

for universal health coverage,

לספק טיפול רפואי לכולם,

surely a tall order.

משימה קשה מאד.

Two big storms and this notion of "walk the walk"

שתי סופות ענק והבנת הצרכים המקומיים

prompted creation of ELAM back in 1998.

הובילו להקמת בית הספר לרפואה של אמריקה הלטינית ב- 1998.

The Hurricanes Georges and Mitch

סופות ההוריקן ג'ורג' ומיטץ'

had ripped through the Caribbean

שיסעו את אזור הקריביים

and Central America,

ואת מרכז אמריקה,

leaving 30,000 dead

הורגות 30,000 איש

and two and a half million homeless.

ו- 2.5 מיליון אנשים חסרי בית.

Hundreds of Cuban doctors volunteered for disaster response,

מאות רופאים קובניים התנדבו לצאת לאזורי האסון,

but when they got there,

אבל כשהם הגיעו,

they found a bigger disaster:

הם מצאו אסון גדול אף יותר:

whole communities with no healthcare,

קהילות שלמות ללא גישה לטיפול רפואי,

doors bolted shut on rural hospitals

דלתות מוגפות בבתי חולים באזורי הספר

for lack of staff,

בשל מחסור בצוות רפואי,

and just too many babies dying

ויותר מדי תינוקות שמתים

before their first birthday.

לפני שהגיעו לגיל שנה.

What would happen when these Cuban doctors left?

מה יקרה כשיעזבו הרופאים הקובנים?

New doctors were needed to make care sustainable,

היה צורך ברופאים חדשים שיוכלו להמשיך את רצף הטיפול,

but where would they come from?

אבל מאיפה הם יגיעו?

Where would they train?

איפה הם יוכשרו?

In Havana, the campus of a former naval academy

בהוואנה, מבנה בית הספר של האקדמיה הימית

was turned over to the Cuban Health Ministry

הועבר לידי משרד הבריאות הקובני

to become the Latin American Medical School,

על מנת להפוך לבית הספר לרפואה של אמריקה הלטינית,

ELAM.

ELAM.

Tuition, room and board, and a small stipend

דמי לימוד, מגורים, מזון וקצבה קטנה

were offered to hundreds of students

הוצעו למאות סטודנטים

from the countries hardest hit by the storms.

מאותן מדינות שנפגעו ע"י הסופות.

As a journalist in Havana,

כעיתונאית בהוואנה,

I watched the first 97 Nicaraguans arrive

עקבתי אחרי 97 הסטודנטים שהגיעו מניקרגואה

in March 1999,

במרץ 1999,

settling into dorms barely refurbished

הם עברו להתגורר במעונות משופצים בקושי

and helping their professors not only sweep out the classrooms

ועזרו למרצים שלהם לנקות את כתות הלימוד

but move in the desks and the chairs and the microscopes.

ואז להכניס פנימה שולחנות, כיסאות ומיקרוסקופים.

Over the next few years,

במהלך השנים הבאות,

governments throughout the Americas

ממשלות מרחבי יבשת אמריקה

requested scholarships for their own students,

ביקשו מלגות עבור סטודנטים מארצותיהם,

and the Congressional Black Caucus

ושדולת השחורים בקונגרס

asked for and received hundreds of scholarships

ביקשה וקיבלה מאות מלגות

for young people from the USA.

עבור צעירים מארצות הברית.

Today, among the 23,000

כיום, בין ה- 23,000

are graduates from 83 countries

ישנם בוגרים מ- 83 מדינות

in the Americas, Africa and Asia,

מיבשת אמריקה, אפריקה ואסיה,

and enrollment has grown to 123 nations.

ונרשמו סטודנטים מ- 123 מדינות.

More than half the students are young women.

יותר ממחצית הסטודנטים הן נשים צעירות.

They come from 100 ethnic groups,

הן מגיעות מ- 100 קבוצות אתניות,

speak 50 different languages.

דוברות 50 שפות.

WHO Director Margaret Chan said,

יו"ר ארגון הבריאות העולמי מרגרט צ'אן אמרה,

"For once, if you are poor, female,

"זו הפעם הראשונה, בה לאדם עני, אשה,

or from an indigenous population,

או יליד,

you have a distinct advantage,

יש לך יתרון ברור,

an ethic that makes this medical school unique."

זהו נוהג שמייחד את בית הספר."

Luther Castillo comes from San Pedro de Tocamacho

לותר קסטיו מגיע מסאן פדרו דה טוקמצ'ו

on the Atlantic coast of Honduras.

בחוף האטלנטי של הונדורס.

There's no running water,

אין שם מים זורמים,

no electricity there,

אין חשמל,

and to reach the village, you have to walk for hours

על מנת להגיע לכפר, צריך ללכת שעות

or take your chances in a pickup truck like I did

או להסתכן בטרמפ עם טנדר כמוני

skirting the waves of the Atlantic.

תוך ניסיון להתחמק מגלי האוקיינוס.

Luther was one of 40 Tocamacho children

לותר הוא אחד מ- 40 בני הטוקומצ'ו

who started grammar school,

שהתחילו את בית הספר היסודי,

the sons and daughters of a black indigenous people

הבנים והבנות של הילידים השחורים

known as the Garífuna,

המכונים גריפונה,

20 percent of the Honduran population.

המהווים 20% מאוכלוסיית הונדורס.

The nearest healthcare was fatal miles away.

המרפאה הקרובה לכפר הייתה רחוקה מכדי להציל חיים.

Luther had to walk three hours every day

לותר הלך 3 שעות כל יום

to middle school.

אל חטיבת הביניים.

Only 17 made that trip.

רק 17 ילדים עמדו בעומס.

Only five went on to high school,

רק 5 המשיכו לתיכון,

and only one to university:

ורק אחד לאוניברסיטה:

Luther, to ELAM,

לותר, ל- ELAM,

among the first crop of Garífuna graduates.

בין ראשוני מסיימי התואר מבני הגריפונה.

Just two Garífuna doctors had preceded them

רק 2 בני גריפונה הוכשרו כרופאים לפניהם

in all of Honduran history.

בכל ההיסטוריה של הונדורס.

Now there are 69, thanks to ELAM.

כיום ישנם 69 רופאים, תודות ל- ELAM.

Big problems need big solutions,

בעיות גדולות דורשות פתרונות גדולים,

sparked by big ideas, imagination and audacity,

שמונעים ע"י רעיונות גדולים, דמיון ותעוזה,

but also solutions that work.

חשוב למצוא פתרונות שעובדים.

ELAM's faculty had no handy evidence base

למרצים ב- ELAM לא היה בסיס מחקרי

to guide them, so they learned the hard way,

שינחה אותם, הם נאלצו ללמוד בדרך הקשה,

by doing and correcting course as they went.

על ידי עשייה, ותיקון הדרך.

Even the brightest students

אפילו הסטודנטים המצטיינים

from these poor communities

מאותן קהילות עניות

weren't academically prepared

לא היו בעלי רקע אקדמי מספק

for six years of medical training,

לקראת 6 שנים של לימודי רפואה,

so a bridging course was set up in sciences.

אז הם פתחו קורסי הכנה במקצועות המדע.

Then came language:

והייתה בעיית השפה:

these were Mapuche, Quechuas, Guaraní, Garífuna,

התלמידים דיברו מפוצ'ה, קווצ'אס, גוארני, גריפונה,

indigenous peoples

ילידים

who learned Spanish as a second language,

שלמדו ספרדית כשפה שנייה,

or Haitians who spoke Creole.

או תושבי האיטי דוברי קריאולית.

So Spanish became part

אז לימודי ספרדית הפכו לחלק

of the pre-pre-med curriculum.

מתכנית הקדם-קדם-רפואה.

Even so, in Cuba,

מעבר לכך, בקובה,

the music, the food, the smells,

המוזיקה, האוכל, הריחות,

just about everything was different,

הכל היה שונה,

so faculty became family, ELAM home.

אז המרצים הפכו למשפחה, ELAM הפך לבית.

Religions ranged from indigenous beliefs

האמונה נעה בין דתות של ילידים

to Yoruba, Muslim and Christian evangelical.

ליורובה, איסלם ונצרות אבנגליסטית.

Embracing diversity became a way of life.

אימוץ השונות הפכה לדרך חיים.

Why have so many countries

מדוע פנו כל כך הרבה מדינות

asked for these scholarships?

לבקש מלגה?

First, they just don't have enough doctors,

ראשית, כי אין בהן מספיק רופאים,

and where they do, their distribution

וכשיש, הם מתגוררים באזורים

is skewed against the poor,

הרחוקים מאזורי העוני,

because our global health crisis

משום שמשבר הבריאות העולמי

is fed by a crisis in human resources.

מוזן ע"י המשבר בהקצאת כוח האדם.

We are short four to seven million health workers

חסרים כיום בין ארבעה לשבעה מליון עובדי רפואה

just to meet basic needs,

רק על מנת לספק רפואה בסיסית,

and the problem is everywhere.

והבעיה קיימת בכל מקום.

Doctors are concentrated in the cities,

הרופאים מתגוררים בערים,

where only half the world's people live,

אך שם מתגוררת רק חצי מאוכלוסיית העולם,

and within cities,

ובערים,

not in the shantytowns or South L.A.

הם נמנעים משכונות הפחונים ושכונות העוני.

Here in the United States,

כאן בארה"ב,

where we have healthcare reform,

לאחר הרפורמה במערכת הבריאות,

we don't have the professionals we need.

אין מספיק מומחים.

By 2020, we will be short

עד שנת 2020, יחסרו לנו

45,000 primary care physicians.

45,000 רופאי משפחה.

And we're also part of the problem.

ואנחנו מהווים גם חלק מהבעיה העולמית.

The United States is the number one importer

ארה"ב היא היבואן מספר אחת

of doctors from developing countries.

של רופאים ממדינות מתפתחות.

The second reasons students flock to Cuba

הסיבה השנייה לנהירת הסטודנטים לקובה

is the island's own health report card,

היא מערכת הבריאות של האי,

relying on strong primary care.

המתבססת על רפואה ראשונית.

A commission from The Lancet

ועדה מהעיתון הרפואי Lancet

rates Cuba among the best performing

דרגה את קובה כבעלת מערכת רפואה מהטובות

middle-income countries in health.

בין המדינות בעלות ההכנסה הבינונית.

Save the Children ranks Cuba

ארגון 'הצל את הילדים' דירג את קובה

the best country in Latin America to become a mother.

כמדינה הטובה ביותר לאמהות באמריקה הלטינית.

Cuba has similar life expectancy

תוחלת החיים בקובה דומה

and lower infant mortality than the United States,

ותמותת התינוקות נמוכה מארה"ב,

with fewer disparities,

עם פחות אי שיויון,

while spending per person

בזמן שההוצאה לנפש

one 20th of what we do on health

היא 1 חלקי 20

here in the USA.

בהשוואה להוצאה על בריאות בארה"ב.

Academically, ELAM is tough,

הלימודים ב- ELAM תובעניים,

but 80 percent of its students graduate.

אבל 80 אחוז מהתלמידים מסיימים את הלימודים.

The subjects are familiar —

נושאי הלימוד מוכרים לכם -

basic and clinical sciences —

מדעי בסיס ומדעים קליניים -

but there are major differences.

אבל בהבדלים ניכרים.

First, training has moved out of the ivory tower

ראשית, הלימוד יצא ממגדל השן

and into clinic classrooms and neighborhoods,

אל כתות לימוד במרפאות ובשכונות,

the kinds of places most of these grads will practice.

מסוג המקומות בהם יעבדו הבוגרים.

Sure, they have lectures and hospital rotations too,

כמובן שיש גם הרצאות ותורנויות בבתי החולים,

but community-based learning starts on day one.

אבל הלימוד המבוסס על צרכי הקהילה מתחיל מהיום הראשון ללימודים.

Second, students treat the whole patient,

שנית, התלמידים מטפלים בחולה בכללותו,

mind and body,

גוף ונפש,

in the context of their families, their communities

בהקשר של המשפחה, הקהילה

and their culture.

והתרבות המקומית.

Third, they learn public health:

שלישית, הם לומדים בריאות הציבור:

to assess their patients' drinking water, housing,

להעריך את איכות מי השתייה, תנאי הדיור,

social and economic conditions.

מצב חברתי וכלכלי.

Fourth, they are taught

רביעית, הם לומדים

that a good patient interview

שראיון טוב של חולה

and a thorough clinical exam

ובדיקה קלינית מקיפה

provide most of the clues for diagnosis,

מספקים את רוב הרמזים הדרושים לאבחנה,

saving costly technology for confirmation.

כך הם חוסכים עלויות של טכנולוגיה.

And finally, they're taught over and over again

ולבסוף, מלמדים אותם שוב ושוב

the importance of prevention,

את חשיבות המניעה,

especially as chronic diseases

בעיקר בתקופה בה מחלות כרוניות

cripple health systems worldwide.

מגבילות את משאבי מערכות הבריאות בעולם.

Such an in-service learning

הוראה תוך כדי טיפול

also comes with a team approach,

מסייעת גם ללימוד עבודת צוות,

as much how to work in teams

כיצד לעבוד בצוות

as how to lead them,

וכיצד להנהיג צוות,

with a dose of humility.

עם קורטוב של ענווה.

Upon graduation, these doctors share

לאחר סיום הלימודים, הרופאים הצעירים יחלקו

their knowledge with nurse's aids, midwives,

את הידע שלהם עם עוזרי אחיות, מיילדות,

community health workers,

עובדי בריאות הציבור,

to help them become better at what they do,

על מנת לעזור להם להשתפר מקצועית,

not to replace them,

לא על מנת להחליף אותם,

to work with shamans and traditional healers.

לשתף פעולה עם רופאי האליל והמרפאים המסורתיים.

ELAM's graduates:

בוגרי ELAM:

Are they proving this audacious experiment right?

האם הם מצדיקים את הניסוי הנועז הזה?

Dozens of projects give us an inkling

עשרות פרויקטים נותנים לנו מושג

of what they're capable of doing.

לגבי היכולות שלהם.

Take the Garífuna grads.

לדוגמה בוגרי הגריפונה.

They not only went to work back home,

הם חזרו הביתה,

but they organized their communities to build

והובילו את הקהילה שלהם להקמת

Honduras' first indigenous hospital.

בית החולים המיועד לילידים הראשון בהונדורס.

With an architect's help,

עם עזרה מארכיטקט,

residents literally raised it from the ground up.

הרופאים בנו את בית החולים במו ידיהם.

The first patients walked through the doors

החולים הראשונים אושפזו במקום

in December 2007,

בדצמבר 2007,

and since then, the hospital has received

ומאז, בית החולים קיבל

nearly one million patient visits.

כמעט מליון ביקורי חולים.

And government is paying attention,

והממשל מתרשם,

upholding the hospital as a model

ומציג את בית החולים כמודל

of rural public health for Honduras.

לשרותי בריאות בערי הספר של הונדורס.

ELAM's graduates are smart,

בוגרי ELAM הם חכמים,

strong and also dedicated.

חזקים ומחויבים למטרה.

Haiti, January 2010.

האיטי, ינואר 2010,

The pain.

הכאב.

People buried under 30 million tons of rubble.

אנשים נקברו תחת 30 מיליון טון של הריסות.

Overwhelming.

בלתי נתפס.

Three hundred forty Cuban doctors

340 רופאים קובנים

were already on the ground long term.

כבר עבדו זמן רב במקום.

More were on their way. Many more were needed.

רופאים נוספים היו בדרך. היה צורך ברבים נוספים.

At ELAM, students worked round the clock

ב- ELAM, התלמידים עבדו מסביב לשעון

to contact 2,000 graduates.

על מנת ליצור קשר עם 2,000 בוגרים.

As a result, hundreds arrived in Haiti,

וכך, מאות בוגרים הגיעו להאיטי,

27 countries' worth, from Mali in the Sahara

מ- 27 מדינות, ממאלי במדבר סהרה

to St. Lucia, Bolivia, Chile and the USA.

ועד סנטה לוצ'יה, בוליביה, צ'ילה וארה"ב.

They spoke easily to each other in Spanish

הם תקשרו בינם בספרדית

and listened to their patients in Creole

והקשיבו לחולים דוברי הקראולית

thanks to Haitian medical students

בעזרת תלמידי רפואה מהאיטי

flown in from ELAM in Cuba.

שהוטסו מ- ELAM בקובה.

Many stayed for months,

רבים שהו במקום במשך חודשים,

even through the cholera epidemic.

למרות מגפת הכולירה.

Hundreds of Haitian graduates

מאות בוגרים מהאיטי

had to pick up the pieces,

עזרו בשיקום ההריסות,

overcome their own heartbreak,

כשהם מתגברים על האסונות שחוו בעצמם,

and then pick up the burden

ואז עברו לסייע

of building a new public health system for Haiti.

בבניית מערכת בריאות חדשה בהאיטי.

Today, with aid of organizations and governments

כיום, בסיוע של ארגונים וממשלות

from Norway to Cuba to Brazil,

מנורווגיה לקובה ולברזיל,

dozens of new health centers have been built,

נבנו עשרות מרכזי בריאות חדשים,

staffed, and in 35 cases, headed

אוישו, וב-35 מקרים נוהלו,

by ELAM graduates.

על ידי בוגרי ELAM.

Yet the Haitian story

אולם הסיפור של האיטי

also illustrates some of the bigger problems

מציף גם כמה מהבעיות הגדולות

faced in many countries.

של מדינות רבות.

Take a look:

תראו:

748 Haitian graduates by 2012, when cholera struck,

748 אזרחי האיטי סיימו את הלימודים עד 2012, אז התפרצה הכולרה,

nearly half working in the public health sector

כמחציתם עובדים במגזר הציבורי

but one quarter unemployed,

אבל רבע מובטלים,

and 110 had left Haiti altogether.

ו- 110 עזבו את האיטי.

So in the best case scenarios,

כך שגם במקרה הטוב ביותר,

these graduates are staffing

בוגרי בית הספר מאיישים

and thus strengthening public health systems,

ומחזקים את מערכת הבריאות הציבורית,

where often they're the only doctors around.

במקרים רבים הם הרופאים היחידים באזור.

In the worst cases, there are simply not enough jobs

בתסריט הגרוע, אין מספיק משרות עבורם

in the public health sector,

במסגרת מערכת הבריאות הציבורית,

where most poor people are treated,

שמטפלת ברוב החולים העניים,

not enough political will, not enough resources,

אין מספיק תמיכה פוליטית, אין מספיק משאבים,

not enough anything —

אין מספיק משום דבר -

just too many patients with no care.

רק המון חולים ללא טיפול.

The grads face pressure from their families too,

הבוגרים ניצבים גם מול משפחותיהן,

desperate to make ends meet,

שרוצות החזר על השקעתן,

so when there are no public sector jobs,

ובהעדר משרות ציבוריות

these new MDs decamp into private practice,

הרופאים החדשים מתחילים לעבוד באופן פרטי,

or go abroad to send money home.

או נוסעים לחו"ל ושולחים משם כסף הביתה.

Worst of all, in some countries,

וגרוע מכל, במספר מדינות,

medical societies influence accreditation bodies

האיגודים הרפואיים משפיעים על וועדות האישור

not to honor the ELAM degree,

לא לכבד את התואר של בוגרי ELAM,

fearful these grads will take their jobs

הם מפחדים שהבוגרים יגזלו את משרותיהם

or reduce their patient loads and income.

או יתחרו אתם על חולים ויפגעו בהכנסתם.

It's not a question of competencies.

לא מדובר בכישורים.

Here in the USA, the California Medical Board

כאן בארה"ב, וועדת האישורים הרפואיים של קליפורניה

accredited the school after rigorous inspection,

אישרה את בית הספר אחרי בדיקה מקיפה,

and the new physicians are making good

והרופאים החדשים מפגינים תוצאות מרשימות

on Cuba's big bet,

מההימור על לימודים בקובה,

passing their boards and accepted

עוברים את בחינות ההסמכה ומתקבלים

into highly respected residencies

להתמחויות יוקרתיות

from New York to Chicago to New Mexico.

בבתי חולים מניו-יורק לשיקגו ולניו-מקסיקו.

Two hundred strong, they're coming

200 בוגרים, הם חוזרים

back to the United States energized,

לארה"ב מלאי אנרגיה,

and also dissatisfied.

ולא מרוצים מהמצב.

As one grad put it,

כפי שבוגר אחד אמר,

in Cuba, "We are trained to provide quality care

בקובה, "מלמדים אותנו לספק טיפול איכותי

with minimal resources,

בעזרת משאבים מוגבלים,

so when I see all the resources we have here,

וכשאני רואה את המשאבים שיש לנו כאן,

and you tell me that's not possible,

ואומר לי שלא ניתן לספק רפואה איכותית,

I know it's not true.

אני יודע שזה לא נכון.

Not only have I seen it work, I've done the work."

לא רק שראיתי שזה עובד, אני גרמתי לזה לעבוד."

ELAM's graduates,

בוגרי ELAM,

some from right here in D.C. and Baltimore,

חלקם מכאן, מוושינגטון ובולטימור,

have come from the poorest of the poor

הגיעו מהרקע העני ביותר

to offer health, education

על מנת להציע בריאות, חינוך

and a voice to their communities.

ולהיות הדוברים של הקהילות שלהם.

They've done the heavy lifting.

הם נשאו בעול רוב הדרך.

Now we need to do our part

ועכשיו אנחנו צריכים לסייע

to support the 23,000 and counting,

לתמוך ב- 23,000 בוגרים שמספרם עולה,

All of us —

כולנו -

foundations, residency directors, press,

קרנות, מנהלי התמחויות, עיתונאים,

entrepreneurs, policymakers, people —

יזמים, מחוקקים, אנשים -

need to step up.

כולנו צריכים לעזור.

We need to do much more globally

אנו צריכים לסייע ברמה העולמית

to give these new doctors the opportunity

ולתת לרופאים הללו את ההזדמנות

to prove their mettle.

להוכיח את עצמם.

They need to be able

הם חייבים להיות מסוגלים

to take their countries' licensing exams.

לעבור את בחינות ההסמכה במדינות שלהם.

They need jobs in the public health sector

הם צריכים להשיג עבודות במערכת הבריאות הציבורית

or in nonprofit health centers

או במרכזים רפואיים ללא כוונת רווח

to put their training and commitment to work.

על מנת ליישם את הלימודים והמחויבות שלהם.

They need the chance to be

הם צריכים הזדמנות

the doctors their patients need.

כדי להיות הרופאים שהחולים זקוקים להם.

To move forward,

כדי להתקדם,

we may have to find our way back

נהיה חייבים למצוא את הדרך חזרה

to that pediatrician who would

אל אותו רופא ילדים

knock on my family's door

שנהג לדפוק על הדלת של בית משפחתי

on the South Side of Chicago when I was a kid,

בחלק הדרומי של שיקגו כשהייתי ילדה,

who made house calls,

שערך ביקורי בית,

who was a public servant.

שהיה עובד ציבור.

These aren't such new ideas

אלו לא רעיונות חדשים

of what medicine should be.

לגבי מהות הרפואה הרצויה לנו.

What's new is the scaling up

מה שחדש הוא הגידול בקנה המידה

and the faces of the doctors themselves:

והמראה של הרופאים עצמם:

an ELAM graduate is more likely to be a she

בוגרי ELAM הם לרוב נשים

than a he;

ולא גברים,

In the Amazon, Peru or Guatemala,

באמזונס, פרו או גואטמלה,

an indigenous doctor;

נפגוש רופא יליד,

in the USA, a doctor of color

בארה"ב, רופא ממוצא צבעוני

who speaks fluent Spanish.

שמדבר ספרדית שוטפת.

She is well trained, can be counted on,

היא יודעת את העבודה, אפשר לסמוך עליה,

and shares the face and culture of her patients,

ובאה מתרבות ומראה דומים לחולים,

and she deserves our support surely,

והיא ראויה לתמיכתנו המלאה,

because whether by subway, mule, or canoe,

כי בין אם היא מגיעה ברכבת, על חמור או בסירה,

she is teaching us to walk the walk.

היא מלמדת אותנו לנהוג כמו המקומיים.

Thank you. (Applause)

תודה לכם. [מחיאות כפיים]