Jeff Hancock: 3 types of (digital) lies

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Yael BST מבקר: Ido Dekkers

Let me tell you, it has been a fantastic month for deception.

תרשו לי לומר לכם, זה היה חודש נפלא לרמאות.

And I'm not even talking about the American presidential race. (Laughter)

ואני אפילו לא מדבר על המרוץ לנשיאות. (צחוק)

We have a high-profile journalist caught for plagiarism,

יש לנו עיתונאי בכיר שנתפס בגנבה ספרותית,

a young superstar writer whose book involves

סופר סופרסטאר צעיר שהספרים שלו מכילים

so many made up quotes that they've pulled it from the shelves;

כ"כ הרבה ציטוטים מומצאים שהורידו אותו מהמדפים;

a New York Times exposé on fake book reviews.

כתבת תחקיר של הניו-יורק טיימס על סקירות ספרים מזויפות.

It's been fantastic.

היה נפלא.

Now, of course, not all deception hits the news.

עכשיו, כמובן, לא כל הרמאויות מגיעות לכותרות.

Much of the deception is everyday. In fact, a lot of research

עיקר הרמאות היא יומיומית. למעשה, הרבה מחקרים

shows that we all lie once or twice a day, as Dave suggested.

מראים שכולנו משקרים פעם או פעמיים ביום, כפי שדייב טוען.

So it's about 6:30 now, suggests that most of us should have lied.

אז עכשיו בערך 6:30, מה שאומר שרובינו שיקרו כבר.

Let's take a look at Winnipeg. How many of you,

בואו נבדוק את ויניפג. כמה מכם,

in the last 24 hours -- think back -- have told a little fib,

ב-24 השעות האחרונות - תנסו להיזכר - סיפרו שקר קטן,

or a big one? How many have told a little lie out there?

או שקר גדול? כמה מכם שיקרו קצת?

All right, good. These are all the liars.

בסדר, יופי. אלו כל השקרנים.

Make sure you pay attention to them. (Laughter)

תיזהרו מהם. (צחוק)

No, that looked good, it was about two thirds of you.

לא, זה נראה טוב, בערך שני שליש מכם.

The other third didn't lie, or perhaps forgot,

השליש הנותר לא שיקר, או אולי שכח,

or you're lying to me about your lying, which is very,

או שאתם משקרים לי על השקרים שלכם, שזה מאוד,

very devious. (Laughter) This fits with a lot of the research,

מאוד ערמומי. (צחוק). זה תואם המון מחקרים,

which suggests that lying is very pervasive.

שטוענים שהשקר מאוד נוטה להתפשטות.

It's this pervasiveness, combined with the centrality

תכונת ההתפשטות הזו, ביחד עם המרכזיות

to what it means to be a human, the fact that we can

של המשמעות של היותנו בני אדם, העובדה שאנחנו יכולים

tell the truth or make something up,

לספר את האמת או להמציא משהו,

that has fascinated people throughout history.

הן שריתקו אנשים לאורך ההיסטוריה.

Here we have Diogenes with his lantern.

פה יש לנו את דיוגנס עם העששית שלו.

Does anybody know what he was looking for?

מישהו יודע מה הוא חיפש?

A single honest man, and he died without finding one

אדם אחד הגון, והוא מת מבלי למצוא אותו

back in Greece. And we have Confucius in the East

אז ביוון. ויש לנו את קונפוציוס במזרח

who was really concerned with sincerity,

שהכנות מאוד העסיקה אותו,

not only that you walked the walk or talked the talk,

לא מספיק שתעשה את המעשים או תגיד את המילים,

but that you believed in what you were doing.

אלא שתאמין במה שאתה עושה.

You believed in your principles.

שתאמין בעקרונות של עצמך.

Now my first professional encounter with deception

המפגש המקצועי הראשון שלי עם הרמאות

is a little bit later than these guys, a couple thousand years.

קצת יותר מאוחר מזה של החבר'ה האלה, בכמה אלפי שנים.

I was a customs officer for Canada back in the mid-'90s.

הייתי פקיד מכס של קנדה אז באמצע שנות ה- 90.

Yeah. I was defending Canada's borders.

כן. הגנתי על גבולותיה של קנדה.

You may think that's a weapon right there. In fact,

אתם חושבים אולי שזה נשק כאן. למעשה,

that's a stamp. I used a stamp to defend Canada's borders. (Laughter)

זו חותמת. נעזרתי בחותמת כדי להגן על גבולותיה של קנדה. (צחוק)

Very Canadian of me. I learned a lot about deception

מאוד קנדי מצדי. למדתי הרבה על הרמאות

while doing my duty here in customs,

בזמן שרותי כאן במכס,

one of which was that most of what I thought I knew about deception was wrong,

אחד הדברים זה שרוב מה שחשבתי שידעתי על הרמאות היה שגוי,

and I'll tell you about some of that tonight.

ואני אספר לכם קצת על זה הערב.

But even since just 1995, '96, the way we communicate

אבל אפילו רק מ- 1995, 96, האופן שבו אנחנו מתקשרים

has been completely transformed. We email, we text,

עבר מהפכה מוחלטת. אנחנו שולחים אימיילים, מסמסים,

we skype, we Facebook. It's insane.

מדברים בסקייפ, בפייסבוק. זה מטורף.

Almost every aspect of human communication's been changed,

כמעט כל היבט של התקשורת האנושית השתנה,

and of course that's had an impact on deception.

וכמובן היתה לכך השפעה על הרמאות.

Let me tell you a little bit about a couple of new deceptions

תנו לי לספר לכם קצת על כמה רמאויות חדשות

we've been tracking and documenting.

שאנחנו עוקבים אחריהן ומתעדים אותן.

They're called the Butler, the Sock Puppet

הן נקראות "משרת", "בובת-גרב"

and the Chinese Water Army.

ו"צבא המים של סין".

It sounds a little bit like a weird book,

זה נשמע קצת כמו ספר מוזר,

but actually they're all new types of lies.

אבל למעשה כל אלו הם סוגים חדשים של שקרים.

Let's start with the Butlers. Here's an example of one:

נתחיל במשרת. הנה דוגמה:

"On my way." Anybody ever written, "On my way?"

"אני בדרך". מישהו מכם כתב בעבר "אני בדרך" ?

Then you've also lied. (Laughter)

אז גם אתם שיקרתם. (צחוק)

We're never on our way. We're thinking about going on our way.

אנחנו אף פעם לא בדרך. אנחנו חושבים על להיות בדרך.

Here's another one: "Sorry I didn't respond to you earlier.

והנה עוד אחת: "מצטער שלא הגבתי קודם.

My battery was dead." Your battery wasn't dead.

הסוללה שלי נגמרה." הסוללה שלך לא נגמרה.

You weren't in a dead zone.

לא היית באזור ללא קליטה.

You just didn't want to respond to that person that time.

פשוט לא רצית להגיב לאדם הזה באותו רגע.

Here's the last one: You're talking to somebody,

ואחד אחרון: אתם מדברים עם מישהו,

and you say, "Sorry, got work, gotta go."

ואז אומרים, "מצטער, יש לי עבודה, חייב לזוז."

But really, you're just bored. You want to talk to somebody else.

אבל האמת, אתם פשוט משועממים. אתם רוצים לדבר עם מישהו אחר.

Each of these is about a relationship,

כל אחד מאלו סובב סביב מערכות יחסים,

and this is a 24/7 connected world. Once you get my cell phone number,

והעולם הזה הוא עולם שמחובר 24/7. מרגע שיש לך את מספר הנייד שלי,

you can literally be in touch with me 24 hours a day.

אתה יכול ממש להיות בקשר איתי 24 שעות ביממה.

And so these lies are being used by people

אז השקרים האלו משמשים את האנשים

to create a buffer, like the butler used to do,

כדי ליצור חיץ, כמו שהמשרת היה עושה,

between us and the connections to everybody else.

בינינו לבין הקשר עם כל האחרים.

But they're very special. They use ambiguity

אבל הם מאוד מיוחדים. הם עושים שימוש באי-בהירות

that comes from using technology. You don't know

שנובעת מהשימוש בטכנולוגיה. אתם לא יודעים

where I am or what I'm doing or who I'm with.

איפה אני או מה אני עושה או עם מי אני נמצא.

And they're aimed at protecting the relationships.

והמטרה שלהם היא להגן על מערכות היחסים.

These aren't just people being jerks. These are people

זה לא סתם אנשים שמתנהגים מגעיל. זה אנשים

that are saying, look, I don't want to talk to you now,

שאומרים, תראה, אני לא רוצה לדבר איתך עכשיו,

or I didn't want to talk to you then, but I still care about you.

או לא רציתי לדבר איתך קודם, אבל אתה עדיין חשוב לי.

Our relationship is still important.

מערכת היחסים שלנו עדיין חשובה.

Now, the Sock Puppet, on the other hand,

עכשיו, בובת הגרב, מצד שני,

is a totally different animal. The sock puppet isn't

היא חיה אחרת לגמרי. בובת הגרב הזו היא לא

about ambiguity, per se. It's about identity.

אי-בהירות, כשלעצמה. העניין פה הוא זהות.

Let me give you a very recent example,

אני אתן לכם דוגמה ממש מהזמן האחרון,

as in, like, last week.

כלומר, מהשבוע שעבר.

Here's R.J. Ellory, best-seller author in Britain.

זה ר.ג'. אלרויי, סופר רבי מכר בבריטניה.

Here's one of his bestselling books.

הנה אחד מהספרים רבי המכר שלו.

Here's a reviewer online, on Amazon.

והנה מבקר אינטרנטי, באמזון.

My favorite, by Nicodemus Jones, is,

הביקורת שאני הכי אוהב של ניקודמוס ג'ונס, היא,

"Whatever else it might do, it will touch your soul."

"יותר מכל דבר אחד, זה יגע בנשמתך."

And of course, you might suspect

וכמובן, אפשר לחשוד

that Nicodemus Jones is R.J. Ellory.

שניקודמוס ג'ונס הוא ר.ג'. אלרויי.

He wrote very, very positive reviews about himself. Surprise, surprise.

הוא כתב ביקורות מאוד מאוד חיוביות על עצמו, כמה מפתיע.

Now this Sock Puppet stuff isn't actually that new.

עכשיו הקטע של בובת הגרב הזו הוא למעשה לא חדש כ"כ.

Walt Whitman also did this back in the day,

גם וולט ויטמן עשה את זה בזמנו,

before there was Internet technology. Sock Puppet

לפני טכנולוגית האינטרנט. בובת הגרב

becomes interesting when we get to scale,

מתחילה להיות מעניינת כשקנה המידה גדל,

which is the domain of the Chinese Water Army.

וזו כבר הממלכה של "צבא המים של סין".

Chinese Water Army refers to thousands of people

"צבא המים של סין" מתייחס לאלפי האנשים

in China that are paid small amounts of money

בסין שמקבלים סכומי כסף קטנים

to produce content. It could be reviews. It could be

כדי לייצר תוכן. זו יכולה להיות סקירה.

propaganda. The government hires these people,

זו יכולה להיות תעמולה. הממשל מעסיק את האנשים האלו,

companies hire them, all over the place.

חברות מעסיקות אותן, בכל מקום.

In North America, we call this Astroturfing,

בצפון אמריקה, אנחנו קוראים לזה "להיטות מודרכת",

and Astroturfing is very common now. There's a lot of concerns about it.

ולהיטות מודרכת היא מאוד נפוצה כיום. היא מעוררת הרבה דאגה.

We see this especially with product reviews, book reviews,

אנחנו רואים את זה בעיקר בסקירות של מוצרים, ביקורת ספרים,

everything from hotels to whether that toaster is a good toaster or not.

בכל נושא החל ממלונות ועד לגבי אם הטוסטר טוב או לא.

Now, looking at these three reviews, or these three types of deception,

עכשיו, כשמסתכלים על שלושת הסוגים האלו של ביקורות, או של רמאות,

you might think, wow, the Internet is really making us

אפשר אולי לחשוב, וואו, האינטרנט ממש הופך אותנו

a deceptive species, especially when you think about

ליצורים רמאים, במיוחד כשחושבים

the Astroturfing, where we can see deception brought up to scale.

על "להיטות מודרכת", ששם רואים את רמאות שמבוצעת בקנה מידה גדול.

But actually, what I've been finding is very different from that.

אבל למעשה, מה שמצאנו הוא מאוד שונה מזה.

Now, let's put aside the online anonymous sex chatrooms,

עכשיו, בואו נניח בצד את חדרי שיחות הסקס המקוונים,

which I'm sure none of you have been in.

שאני בטוח שאף אחד מכם לא היה בהם.

I can assure you there's deception there.

אני יכול להבטיח לכם שיש שם רמאות.

And let's put aside the Nigerian prince who's emailed you

ובואו נניח בצד את הנסיך הניגרי ששלח לכם מייל

about getting the 43 million out of the country. (Laughter)

לגבי הברחת 43 מיליון מחוץ למדינה. (צחוק)

Let's forget about that guy, too.

בואו נשכח גם מכל זה, חברים.

Let's focus on the conversations between our friends

בואו נתמקד בשיחות עם החברים שלנו

and our family and our coworkers and our loved ones.

ועם המשפחות שלנו ועם העמיתים שלנו ויקירינו.

Those are the conversations that really matter.

אלו השיחות שבאמת חשובות.

What does technology do to deception with those folks?

מה עושה הטכנולוגיה לרמאות בחבר'ה האלו?

Here's a couple of studies. One of the studies we do

הנה כמה מחקרים. אחד המחקרים שאנחנו עושים

are called diary studies, in which we ask people to record

נקרא מחקרי יומן, שבו אנחנו מבקשים מאנשים לתעד

all of their conversations and all of their lies for seven days,

את כל השיחות שלהם ואת כל השקרים שלהם במשך 7 ימים,

and what we can do then is calculate how many lies took place

ומה שאנחנו אז יכולים לעשות זה לחשב כמה שקרים היו

per conversation within a medium, and the finding

בכל שיחה במדיום, והממצאים

that we get that surprises people the most is that email

שקיבלנו שמפתיעים את האנשים הכי הרבה זה שאימייל

is the most honest of those three media.

הוא הכי כן מבין שלוש המדיות.

And it really throws people for a loop because we think,

וזה ממש מפתיע אנשים כי אנחנו חושבים,

well, there's no nonverbal cues, so why don't you lie more?

אין בזה סימנים לא-מילוליים, אז למה אתה לא משקר יותר?

The phone, in contrast, the most lies.

הטלפון, לעומת זאת, הכי הרבה שקרים.

Again and again and again we see the phone is the device

שוב ושוב ושוב אנחנו רואים שהטלפון הוא המכשיר

that people lie on the most, and perhaps because of the Butler Lie ambiguities I was telling you about.

שאנשים משקרים בו הכי הרבה, ואולי בגלל אי הבהירות של שקר המשרת שדיברתי עליו.

This tends to be very different from what people expect.

זה בדר"כ מאוד שונה ממה שאנשים מצפים.

What about résumés? We did a study in which we had

ומה לגבי קורות חיים? ערכנו מחקר שבו ביקשנו

people apply for a job, and they could apply for a job

מאנשים להגיש מועמדות למשרה, והם יכלו להגיש מועמדות

either with a traditional paper résumé, or on LinkedIn,

או בצורה המסורתית של קורות חיים על נייר, או ב- LinkedIn,

which is a social networking site like Facebook,

שזה אתר חברתי כמו פייסבוק,

but for professionals -- involves the same information as a résumé.

אבל לאנשי מקצוע - יש בו את אותה אינפורמציה כמו בקו"ח.

And what we found, to many people's surprise,

ומה שגילינו, להפתעתם של רבים,

was that those LinkedIn résumés were more honest

זה שקו"ח ב- LinkedIn היו כנים יותר

on the things that mattered to employers, like your

בדברים שחשובים למעסיקים, כמו

responsibilities or your skills at your previous job.

תחומי האחריות שלך או הכישורים שלך בתפקיד הקודם.

How about Facebook itself?

ומה לגבי פייסבוק עצמו?

You know, we always think that hey, there are these

אתם יודעים, אנחנו תמיד חושבים ששם זה איזו

idealized versions, people are just showing the best things

גרסה אידיאליסטית, אנשים סתם מראים את הדברים הכי טובים

that happened in their lives. I've thought that many times.

שקרו להם בחיים. גם אני חשבתי כך לפעמים.

My friends, no way they can be that cool and have good of a life.

החברים שלי, אין מצב שהם כאלו מגניבים או שיש להם חיים כ"כ טובים.

Well, one study tested this by examining people's personalities.

ובכן, מחקר אחד בדק את זה ע"י בחינת האישיות של האנשים.

They had four good friends of a person judge their personality.

ביקשו מארבעה חברים טובים של אותו אדם לתאר את האישיות שלו.

Then they had strangers, many strangers,

ואז ביקשו מאנשים זרים, הרבה אנשים

judge the person's personality just from Facebook,

לתאר את האישיות של האדם רק לפי הפייסבוק שלו,

and what they found was those judgments of the personality

ומה שהם מצאו היה שהתיאורים של האישיות

were pretty much identical, highly correlated,

היו די זהים, התאמה גבוהה,

meaning that Facebook profiles really do reflect our actual personality.

כלומר שפרופיל הפייסבוק באמת משקף את האישיות האמיתית שלנו.

All right, well, what about online dating?

בסדר, אז מה לגבי דייטים מקוונים?

I mean, that's a pretty deceptive space.

כלומר, זה תחום די מטעה.

I'm sure you all have "friends" that have used online dating. (Laughter)

אני בטוח שלכולכם יש "חברים" שהשתמשו באתרי שידוכים. (צחוק)

And they would tell you about that guy that had no hair

והם יספרו לכם על הבחור שהגיע בלי שיער

when he came, or the woman that didn't look at all like her photo.

או הבחורה שלא נראתה בכלל כמו בתמונה שלה.

Well, we were really interested in it, and so what we did

ובכן, מאוד התעניינו בזה, אז מה שעשינו

is we brought people, online daters, into the lab,

היה להביא אנשים שיצאו לדייטים מקוונים, אל המעבדה,

and then we measured them. We got their height

ואז מדדנו אותם. בדקו את הגובה שלהם

up against the wall, we put them on a scale, got their weight --

מול הקיר, העלנו אותם על המשקל וראינו כמה הם שוקלים...

ladies loved that -- and then we actually got their driver's license to get their age.

נשים מאוד אהבו את זה...ואז גם ביקשנו את רישיון הנהיגה שלהם כדי לברר את גילם.

And what we found was very, very interesting.

ומה שמצאנו היה מאוד מאוד מעניין.

Here's an example of the men and the height.

הנה דוגמה לגברים וגובה.

Along the bottom is how tall they said they were in their profile.

למטה זה הגובה שהם ציינו בפרופיל שלהם.

Along the y-axis, the vertical axis, is how tall they actually were.

ובציר ה- Y, האנכי, זה הגובה האמיתי שלהם.

That diagonal line is the truth line. If their dot's on it,

הקו האלכסוני הזה הוא קו האמת. אם הנקודה שלהם עליו,

they were telling exactly the truth.

אז הם אמרו בדיוק את האמת.

Now, as you see, most of the little dots are below the line.

עכשיו, כפי שאתם רואים, רוב הנקודות הקטנות נמצאות מתחת לקו.

What it means is all the guys were lying about their height.

מה שזה אומר זה שכל הגברים שיקרו לגבי הגובה שלהם.

In fact, they lied about their height about nine tenths of an inch,

למעשה, הם שיקרו בערך ב-2.3 ס"מ,

what we say in the lab as "strong rounding up." (Laughter)

מה שאנחנו מכנים במעבדה "עיגול חזק למעלה". (צחוק)

You get to 5'8" and one tenth, and boom! 5'9".

אתה מגיע ל- 58.1 אינץ' ואז בום! 5.9 אינץ'.

But what's really important here is, look at all those dots.

אבל מה שבאמת חשוב כאן, תראו את כל הנקודות האלו.

They are clustering pretty close to the truth. What we found

הן מקובצות די קרוב לאמת. מה שגילנו

was 80 percent of our participants did indeed lie

היה ש- 80% מהמשתתפים שלו אכן שיקרו

on one of those dimensions, but they always lied by a little bit.

באחד מהמדדים האלו, אבל הם תמיד שיקרו בקצת.

One of the reasons is pretty simple. If you go to a date,

אחת הסיבות לכך היא די פשוטה. אם אתה מגיע לדייט,

a coffee date, and you're completely different than what you said,

לפגישה בבית קפה, והאדם שונה לגמרי ממה שהוא אמר,

game over. Right? So people lied frequently, but they lied

המשחק נגמר. נכון? אז אנשים שיקרו לעיתים תכופות, אבל הם שיקרו

subtly, not too much. They were constrained.

בצורה מעודנת, לא יותר מדי. הם הגבילו את עצמם.

Well, what explains all these studies? What explains the fact

ובכן, מה מסביר את כל המחקרים האלו? מה מסביר את העובדה

that despite our intuitions, mine included,

שלמרות האינטואיציה שלנו, כולל שלי,

a lot of online communication, technologically-mediated

הרבה מהתקשורת המקוונת, שהטכנולוגיה מתווכת בה,

communication, is more honest than face to face?

היא יותר כנה מאשר פנים מול פנים?

That really is strange. How do we explain this?

זה באמת משונה. איך אנחנו מסבירים את זה?

Well, to do that, one thing is we can look at the deception-detection literature.

ובכן, כדי לעשות את זה, אחד הדברים שאפשר לבדוק זה את הספרות על זיהוי רמאות.

It's a very old literature by now, it's coming up on 50 years.

זה ספרות מאוד ישנה, מתקרבת ל- 50 שנה.

It's been reviewed many times. There's been thousands of trials,

סקרו אותה כבר הרבה פעמים. היו כבר אלפי ניסיונות

hundreds of studies, and there's some really compelling findings.

מאות מחקרים, ויש כמה ממצאים מרתקים מאוד.

The first is, we're really bad at detecting deception,

הראשון הוא, אנחנו מאוד גרועים בזיהוי רמאות,

really bad. Fifty-four percent accuracy on average when you have to tell

מאוד גרועים. 54% דיוק בממוצע כאשר אתה צריך לזהות

if somebody that just said a statement is lying or not.

אם מישהו שכרגע אמר משהו שיקר או לא.

That's really bad. Why is it so bad?

זה ממש גרוע. למה זה כ"כ גרוע?

Well it has to do with Pinocchio's nose.

ובכן זה קשור לאף של פינוקיו.

If I were to ask you guys, what do you rely on

אם הייתי שואל אתכם, על מה אתם מסתמכים

when you're looking at somebody and you want to find out

כאשר אתם מסתכלים על מישהו ורוצים לדעת

if they're lying? What cue do you pay attention to?

אם הוא משקר? לאיזה סימן אתם שמים לב?

Most of you would say that one of the cues you look at

רובכם הייתם אומרים שאחד הסימנים שאתם שמים לב אליו

is the eyes. The eyes are the window to the soul.

זה העיניים. העיניים הם הראי של הנפש.

And you're not alone. Around the world, almost every culture,

ואתם לא לבד. בכל העולם, כמעט בכל תרבות,

one of the top cues is eyes. But the research

אחד הסימנים הראשונים הן העיניים. אבל המחקר

over the last 50 years says there's actually no reliable cue

של למעלה מ- 50 שנה אומר שלמעשה אין אף סימן אמין

to deception, which blew me away, and it's one of

לרמאות, שזה ממש מדהים אותי,

the hard lessons that I learned when I was customs officer.

וזה אחד מהלקחים הקשים שלמדתי כשהייתי פקיד מכס.

The eyes do not tell us whether somebody's lying or not.

העיניים לא אומרות לנו אם מישהו משקר או לא.

Some situations, yes -- high stakes, maybe their pupils dilate,

בסיטואציות מסוימות, במצבי סיכון גבוה, אולי האישונים מתרחבים,

their pitch goes up, their body movements change a little bit,

הקול שלהם גבוה יותר, תנועות הגוף שלהם משתנות קצת,

but not all the time, not for everybody, it's not reliable.

אבל לא תמיד, לא אצל כולם, זה לא אמין.

Strange. The other thing is that just because you can't see me

מוזר. הדבר הנוסף הוא, רק בגלל שאתה לא יכול לראות אותי

doesn't mean I'm going to lie. It's common sense,

זה לא אומר שאני אשקר. זה הגיון בריא,

but one important finding is that we lie for a reason.

אבל ממצא אחד חשוב הוא שיש סיבה לכך שאנחנו משקרים.

We lie to protect ourselves or for our own gain

אנחנו משקרים כדי להגן על עצמנו או לטובת רווח אישי שלנו

or for somebody else's gain.

או לטובת רווח של אדם אחר.

So there are some pathological liars, but they make up

אז יש כמה שקרנים פתולוגיים, אבל הם מהווים

a tiny portion of the population. We lie for a reason.

רק חלק קטנטן מהאוכלוסייה. יש סיבה לשקרים שלנו.

Just because people can't see us doesn't mean

רק בגלל שאנשים לא יכולים לראות אותנו זה לא אומר

we're going to necessarily lie.

שאנחנו בהכרח נשקר.

But I think there's actually something much more

אבל אני חושב שיש למעשה משהו

interesting and fundamental going on here. The next big

יותר מעניין ויסודי שקורה כאן. הדבר הגדול הבא

thing for me, the next big idea, we can find by going

מבחינתי, את הרעיון הגדול הבא, אנחנו יכולים לראות

way back in history to the origins of language.

אם נביט אחורה להיסטוריה של מקורות השפה.

Most linguists agree that we started speaking somewhere

רוב הבלשנים מסכימים שהתחלנו לדבר בערך

between 50,000 and 100,000 years ago. That's a long time ago.

לפני 50,000 עד 100,000 שנים. זה מאוד מזמן.

A lot of humans have lived since then.

הרבה בני אדם חיו מאז.

We've been talking, I guess, about fires and caves

אנחנו דיברנו, אני מניח, על אש ומערות

and saber-toothed tigers. I don't know what they talked about,

ועל טיגריסים ארוכי-ניבים. אני לא יודע על מה הם דיברו,

but they were doing a lot of talking, and like I said,

אבל הם דיברו המון, וכמו שאמרתי,

there's a lot of humans evolving speaking,

יש הרבה בני אדם שמתפתחים ומדברים,

about 100 billion people in fact.

כ- 100 מיליארד אנשים למעשה.

What's important though is that writing only emerged

אבל מה שחשוב הוא שהכתב התפתח רק

about 5,000 years ago. So what that means is that

לפני כ- 5,000 שנה. אז מה שזה אומר זה

all the people before there was any writing,

שכל האנשים לפני שהיה כתב,

every word that they ever said, every utterance

כל מילה שהם אמרו אי-פעם, כל הברה

disappeared. No trace. Evanescent. Gone.

נעלמו. אין זכר. התאדו. אינם.

So we've been evolving to talk in a way in which

אז אנחנו התפתחנו לכדי דיבור באופן

there is no record. In fact, even the next big change

שאין לו שום תיעוד. למעשה, אפילו השינוי הגדול הבא

to writing was only 500 years ago now,

לכתיבה התרחש רק לפני 500 שנה,

with the printing press, which is very recent in our past,

עם מכונת הדפוס, שהן חלק מהעבר המאוד קרוב שלנו,

and literacy rates remained incredibly low right up until World War II,

ושיעורי ידיעת קרוא וכתוב נשארו נמוכים מאוד כמעט עד מלה"ע ה-2,

so even the people of the last two millennia,

כך שאפילו האנשים של שני האלפים האחרונים,

most of the words they ever said -- poof! -- disappeared.

רוב המילים שהם אמרו...פוף!... נעלמו.

Let's turn to now, the networked age.

בואו נחזור לעכשיו, עידן התקשורת.

How many of you have recorded something today?

כמה מכם תיעדו משהו היום?

Anybody do any writing today? Did anybody write a word?

מישהו כתב משהו היום? מישהו כתב מילה?

It looks like almost every single person here recorded something.

נראה כאילו כל אחד מהאנשים פה תיעד משהו.

In this room, right now, we've probably recorded more

בחדר הזה, עכשיו, סביר להניח שתעדנו יותר

than almost all of human pre-ancient history.

מכמעט כל האנושות שלפני העת העתיקה.

That is crazy. We're entering this amazing period

זה מטורף. אנחנו נכנסים לתקופה מדהימה

of flux in human evolution where we've evolved to speak

של שטף בהתפתחות האנושית שבו התפתחנו לכדי דיבור

in a way in which our words disappear, but we're in

באופן שבו המילים שלנו נעלמות, אבל אנחנו

an environment where we're recording everything.

בסביבה שבה אנחנו מתעדים הכול.

In fact, I think in the very near future, it's not just

למעשה, אני חושב שבעתיד המאוד קרוב,

what we write that will be recorded, everything we do

לא רק מה שאנחנו כותבים יהיה מתועד, כל מה שאנחנו עושים

will be recorded.

יהיה מתועד.

What does that mean? What's the next big idea from that?

מה זה אומר? מה הרעיון הגדול הבא של זה?

Well, as a social scientist, this is the most amazing thing

ובכן, כאיש מדעי החברה, זה הדבר המדהים ביותר

I have ever even dreamed of. Now, I can look at

שאי פעם חלמתי עליו. עכשיו, אני יכול להתבונן

all those words that used to, for millennia, disappear.

בכל המילים האלו שעד עכשיו, במשך אלף שנה, היו נעלמות.

I can look at lies that before were said and then gone.

אני יכול להסתכל על שקרים שקודם היו נאמרים ואז נעלמים.

You remember those Astroturfing reviews that we were

אתם זוכרים את הביקורת שקשורות ל"להיטות מודרכת",

talking about before? Well, when they write a fake review,

שדיברנו עליה קודם? אז, כשהם כותבים ביקורת מזויפת,

they have to post it somewhere, and it's left behind for us.

הם חייבים לפרסם אותה איפשהו, וזה נשאר שם בשבילינו,

So one thing that we did, and I'll give you an example of

אז דבר אחד שעשינו, ואני אתן לכם דוגמה

looking at the language, is we paid people

לבחינת השפה, שילמנו לאנשים

to write some fake reviews. One of these reviews is fake.

כדי שיכתבו ביקורות מזויפות. אחת מהביקורות האלו מזויפת.

The person never was at the James Hotel.

האדם הזה אף פעם לא היה במלון ג'יימס.

The other review is real. The person stayed there.

הביקורות השניה אמיתית. האנשים שהו שם.

Now, your task now is to decide

עכשיו, המשימה שלכם עכשיו היא להחליט

which review is fake?

איזו ביקורת היא מזויפת?

I'll give you a moment to read through them.

אני אתן לכם רגע לקרוא את כולן.

But I want everybody to raise their hand at some point.

אבל אני רוצה שכולם יצביעו בשלב מסוים,

Remember, I study deception. I can tell if you don't raise your hand.

תזכרו, אני חוקר רמאויות. אני יכול לדעת אם לא תצביעו.

All right, how many of you believe that A is the fake?

טוב, כמה מכם מאמינים שא' היא המזויפת?

All right. Very good. About half.

בסדר. טוב מאוד. בערך חצי.

And how many of you think that B is?

וכמה מכם חושבים שב' מזויפת?

All right. Slightly more for B.

בסדר. קצת יותר לב'.

Excellent. Here's the answer.

מצוין. הנה התשובה.

B is a fake. Well done second group. You dominated the first group. (Laughter)

ב' היא המזויפת. כל הכבוד לקבוצה השנייה. אתם ניצחתם את הראשונה. (צחוק)

You're actually a little bit unusual. Every time we demonstrate this,

האמת שאתם טיפה חריגים. בכל פעם שאנחנו מדגימים את זה,

it's usually about a 50-50 split, which fits

החלוקה היא של בערך 50-50, מה שמסתדר

with the research, 54 percent. Maybe people here

עם המחקר, 54%. אולי אנשים כאן

in Winnipeg are more suspicious and better at figuring it out.

בויניפג הם יותר חשדניים ויותר טובים בלהבין דברים כאלו.

Those cold, hard winters, I love it.

החורפים הקרים והקשים האלו, אני מת על זה.

All right, so why do I care about this?

טוב, אז למה אכפת לי מזה?

Well, what I can do now with my colleagues in computer science

מה שאני יכול לעשות עכשיו ביחד עם העמיתים שלי במדעי המחשב

is we can create computer algorithms that can analyze

זה אנחנו יכולים ליצור אלגוריתם ממוחשב שיכול לנתח

the linguistic traces of deception.

את עקבות השפה של הרמאות.

Let me highlight a couple of things here

אני אדגיש פה כמה דברים

in the fake review. The first is that liars tend to think

בביקורת המזויפת. הדבר הראשון זה ששקרנים נוטים לחשוב

about narrative. They make up a story:

על נרטיבים. הם ממציאים סיפור:

Who? And what happened? And that's what happened here.

מי? ומה קרה? וזה מה שקרה כאן.

Our fake reviewers talked about who they were with

המבקרת המזויפת שלנו מדברת על עם מי הם היו

and what they were doing. They also used the first person singular, I,

ומה הם עשו. הם גם משתמשים בגוף ראשון יחיד, אני,

way more than the people that actually stayed there.

הרבה יותר מאנשים שבאמת שהו במלון.

They were inserting themselves into the hotel review,

הם הכניסו את עצמם לביקורת המלון,

kind of trying to convince you they were there.

כאילו מנסים לשכנע אותך שהם היו שם.

In contrast, the people that wrote the reviews that were actually there,

לעומת זאת, האנשים שכתבו את הביקורת ובאמת היו שם,

their bodies actually entered the physical space,

שהגוף שלהם ממש נכנס למרחב הפיזי הזה,

they talked a lot more about spatial information.

הם דיברו הרבה על מידע מרחבי.

They said how big the bathroom was, or they said,

הם ציינו כמה גדול חדר האמבטיה, או הם אמרו,

you know, here's how far shopping is from the hotel.

אתם יודעים, זה המרחק מהמלון למרכז הקניות.

Now, you guys did pretty well. Most people perform at chance at this task.

עכשיו, אתם הצלחתם יחסית. אצל רוב האנשים זה עניין של מזל,

Our computer algorithm is very accurate, much more accurate

האלגוריתם הממוחשב שלנו מאוד מדויק, הרבה יותר מדויק

than humans can be, and it's not going to be accurate all the time.

ממה שבני אדם יכולים להיות, והוא לא יהיה מדויק בכל המקרים.

This isn't a deception-detection machine to tell

זו לא מכונת זיהוי רמאות כדי לבדוק אם

if your girlfriend's lying to you on text messaging.

החברה שלך משקרת לך בסמס.

We believe that every lie now, every type of lie --

אנחנו מאמינים שכל שקר עכשיו, כל סוג של שקר

fake hotel reviews, fake shoe reviews,

ביקורת מלון מזויפות, ביקורת נעליים מזויפת,

your girlfriend cheating on you with text messaging --

החברה שלך שבוגדת בך בהודעות טקסט...

those are all different lies. They're going to have

כל אלו הם שקרים שונים. יהיו להם

different patterns of language. But because everything's

תבניות שונות של שפה. אבל בגלל שהכול

recorded now, we can look at all of those kinds of lies.

מתועד עכשיו, אנחנו יכולים להתבונן על כל סוגי השקרים האלו.

Now, as I said, as a social scientist, this is wonderful.

עכשיו, כמו שאמרתי, כאיש מדעי החברה, זה נהדר.

It's transformational. We're going to be able to learn

זה מחולל שינוי. אנחנו נהיה מסוגלים ללמוד

so much more about human thought and expression,

כ"כ הרבה יותר על דרכי החשיבה והביטוי של בני האדם,

about everything from love to attitudes,

בכל תחום החל מאהבה ועד התנהגות,

because everything is being recorded now, but

כי הכול מתועד עכשיו, אבל

what does it mean for the average citizen?

מה זה אומר לגבי האזרח הממוצע?

What does it mean for us in our lives?

מה זה אומר לגבינו בחיים שלנו?

Well, let's forget deception for a bit. One of the big ideas,

אז, בואו נשכח לרגע את הרמאות. אחד מהרעיונות הגדולים,

I believe, is that we're leaving these huge traces behind.

אני מאמין, זה שאנחנו משאירים עקבות אדירים מאחרינו.

My outbox for email is massive,

תיבת הדואר היוצא שלי היא עצומה,

and I never look at it. I write all the time,

ואני אף פעם לא מסתכל בה. אני כותב כל הזמן,

but I never look at my record, at my trace.

אבל אני אף פעם לא מסתכל בתיעוד, על העקבות שלי.

And I think we're going to see a lot more of that,

ואני חושב שאנחנו נראה הרבה יותר מזה,

where we can reflect on who we are by looking at

במובן שאנחנו יכולים לתהות על קנקנינו ע"י התבוננות

what we wrote, what we said, what we did.

במה שכתבנו, מה שאמרנו, מה שעשינו.

Now, if we bring it back to deception, there's a couple

עכשיו, אם נחזור לרמאות, יש שני

of take-away things here.

דברים שצריך לקחת מפה.

First, lying online can be very dangerous, right?

ראשית, שקרים מקוונים יכולים להיות מאוד מסוכנים, נכון?

Not only are you leaving a record for yourself on your machine,

לא רק שאנחנו משאירים תיעוד לעצמנו על המכשיר,

but you're leaving a record on the person that you were lying to,

אלא אנחנו משאירים תיעוד גם אצל האדם שלו שיקרנו,

and you're also leaving them around for me to analyze

ואתם גם משאירים את זה שם בשביל שאני אוכל לנתח

with some computer algorithms.

את זה עם איזו אלגוריתם מחשובי.

So by all means, go ahead and do that, that's good.

אז בבקשה, תעשו את זה, זה טוב.

But when it comes to lying and what we want to do

אבל בכל מה שנוגע לשקרים ולמה שאנחנו רוצים לעשות

with our lives, I think we can go back to

עם החיים שלנו, אני חושב שאנחנו יכולים לחזור אל

Diogenes and Confucius. And they were less concerned

דיוגנס וקונפוציוס. הם היו מוטרדים פחות

about whether to lie or not to lie, and more concerned about

מהשאלה האם לשקר או לא לשקר, ויותר מוטרדים

being true to the self, and I think this is really important.

לגבי להיות כן לעצמך, ואני חושב שזה מאוד חשוב.

Now, when you are about to say or do something,

עכשיו, כשאתם עומדים להגיד או לעשות משהו,

we can think, do I want this to be part of my legacy,

אנחנו יכולים לחשוב, האם אני רוצה שזה יהיה חלק מהמורשת שלי,

part of my personal record?

חלק מהתיק האישי שלי?

Because in the digital age we live in now,

כי בעידן הדיגיטלי שבו אנחנו חיים עכשיו,

in the networked age, we are all leaving a record.

בעידן המקוון, אנחנו כולנו משאירים אחרינו תיעוד.

Thank you so much for your time,

תודה רבה לכם על זמנכם,

and good luck with your record. (Applause)

ובהצלחה בתיעוד שלכם. (מחיאות כפיים)