We the People, and the Republic we must reclaim | Lawrence Lessig

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: benyamin zinshtein

Once upon a time,

היֹה היָה

there was a place called Lesterland.

מקום בשם "ארץ לסטר".

Now Lesterland looks a lot like the United States.

ארץ לסטר דומה מאד לארצות הברית.

Like the United States, it has about 311 million people,

כמו ארצות הברית, גם בה יש כ-311 מיליון בני-אדם,

and of that 311 million people,

ומתוך ה-311 מיליון האלה,

it turns out 144,000 are called Lester.

מסתבר ששמם של 144,000 איש הוא לסטר.

If Matt's in the audience,

אם מאט נמצא בקהל,

I just borrowed that, I'll return it in a second,

אני רק שאלתי אותה ואחזיר אותה בעוד רגע,

this character from your series.

את הדמות הזו מהסדרה שלך.

So 144,000 are called Lester,

אז 144,000 איש נקראים לסטר,

which means about .05 percent is named Lester.

כלומר כ-0.05% שמם לסטר.

Now, Lesters in Lesterland have this extraordinary power.

ללסטרים בארץ לסטר יש עוצמה יוצאת-דופן.

There are two elections every election cycle in Lesterland.

בארץ לסטר יש שני מהלכי בחירות בכל מחזור בחירות.

One is called the general election.

האחד נקרא "הבחירות הכלליות".

The other is called the Lester election.

והשני נקרא "בחירות לסטר".

And in the general election, it's the citizens who get to vote,

בבחירות הכלליות, האזרחים הם שזוכים להצביע,

but in the Lester election, it's the Lesters who get to vote.

אבל בבחירות לסטר, הלסטרים הם שזוכים להצביע.

And here's the trick.

והנה הסוד:

In order to run in the general election,

כדי להתמודד בבחירות הכלליות,

you must do extremely well

אתה חייב להצליח יפה מאד

in the Lester election.

בבחירות לסטר.

You don't necessarily have to win, but you must do extremely well.

אתה לא בהכרח צריך לנצח, אבל עליך להצליח היטב.

Now, what can we say about democracy in Lesterland?

ומה אפשר לומר על הדמוקרטיה בארץ לסטר?

What we can say, number one,

מה שאפשר לומר, ראשית כל,

as the Supreme Court said in Citizens United,

כפי שבית המשפט העליון אמר במשפט ארגון "האזרחים המאוחדים",

that people have the ultimate influence over elected officials,

שהעם הוא בעל ההשפעה העליונה על נבחרי הציבור,

because, after all, there is a general election,

כי הרי מתקיימות בחירות כלליות,

but only after the Lesters have had their way

אבל רק לאחר שהלסטרים השיגו את מבוקשם

with the candidates who wish to run in the general election.

מן המועמדים שרוצים להתמודד בבחירות הכלליות.

And number two, obviously, this dependence upon the Lesters

ושנית כל, ברור שהתלות הזו בלסטרים

is going to produce a subtle, understated,

תפיק מן הסתם הטיה מעודנת,

we could say camouflaged, bending

סמויה, אפשר לומר מוסווית,

to keep the Lesters happy.

שמטרתה היא שהלסטרים יישארו מרוצים.

Okay, so we have a democracy, no doubt,

טוב. יש לנו דמוקרטיה, אין בכך ספק,

but it's dependent upon the Lesters

אבל היא תלויה בלסטרים

and dependent upon the people.

ותלויה בעם.

It has competing dependencies,

יש בה יחסי-תלות מנוגדים,

we could say conflicting dependencies,

אפשר לומר יחסי-תלות סותרים,

depending upon who the Lesters are.

וזה תלוי מיהם הלסטרים.

Okay. That's Lesterland.

בסדר. זאת היתה ארץ לסטר.

Now there are three things I want you to see now that I've described Lesterland.

אני רוצה שתראו 3 דברים, כעת משתיארתי את ארץ לסטר.

Number one, the United States is Lesterland.

ראשית, ארצות הברית היא ארץ לסטר.

The United States is Lesterland.

ארצות הברית היא ארץ לסטר.

The United States also looks like this, also has two elections,

גם ארה"ב נראית כך, וגם בה יש שני מהלכי בחירות,

one we called the general election,

לאחד קראנו "הבחירות הכלליות",

the second we should call the money election.

ואת השני עלינו לכנות "בחירות הכסף".

In the general election, it's the citizens who get to vote,

בבחירות הכלליות, האזרחים הם שזוכים להצביע,

if you're over 18, in some states if you have an ID.

כל מי שמעל גיל 18, ובכמה מדינות די בתעודה מזהה.

In the money election, it's the funders who get to vote,

בבחירות הכסף, המממנים הם שזוכים להצביע,

the funders who get to vote, and just like in Lesterland,

המממנים הם שמצביעים, ובדיוק כמו בארץ לסטר,

the trick is, to run in the general election,

הסוד שמאפשר להתמודד בבחירות הכלליות,

you must do extremely well in the money election.

הוא להצליח יפה מאד בבחירות הכסף.

You don't necessarily have to win. There is Jerry Brown.

לא בהכרח צריך לנצח. לדוגמה, ג'רי בראון.

But you must do extremely well.

אבל צריך להצליח יפה מאד.

And here's the key: There are just as few relevant funders

וזה המפתח: מספר המממנים הרלוונטיים

in USA-land as there are Lesters in Lesterland.

גם בארץ ארה"ב הוא מועט, וזהה למספר הלסטרים בארץ לסטר.

Now you say, really?

ודאי תשאלו: מה, באמת?

Really .05 percent?

באמת? אפס נקודה אפס חמישה אחוז?

Well, here are the numbers from 2010:

ובכן, הנה כמה מספרים מ-2010:

.26 percent of America

באמריקה, 0.26%

gave 200 dollars or more to any federal candidate,

תרמו 200 דולרים או יותר למועמד פדרלי כלשהו,

.05 percent gave the maximum amount to any federal candidate,

0.05% אחוז תרמו את הסכום המרבי למועמד פדרלי כלשהו,

.01 percent -- the one percent of the one percent --

0.01% - אחוז אחד מתוך אחוז אחד --

gave 10,000 dollars or more to federal candidates,

תרמו 10,000 דולר או יותר למועמדים פדרליים,

and in this election cycle, my favorite statistic

ובמחזור הבחירות הזה, הסטטיסטיקה האהובה עלי

is .000042 percent

היא 0.000042 אחוז

— for those of you doing the numbers, you know that's 132 Americans —

– אלו מכם שיודעים לחשב יודעים שאלה 132 אמריקאים –

gave 60 percent of the Super PAC money spent

תרמו 60 אחוז מהכסף הגדול שהוועדה לפעילות פוליטית הוציאה

in the cycle we have just seen ending.

במחזור הבחירות שזה עתה הסתיים.

So I'm just a lawyer, I look at this range of numbers,

אני סתם עורך-דין, אני מביט בכל המספרים האלה

and I say it's fair for me to say

ונראה לי שיהיה הוגן מצדי לקבוע

it's .05 percent who are our relevant funders in America.

שה-0.05% הם המממנים הרלוונטיים שלנו באמריקה.

In this sense, the funders are our Lesters.

במובן זה, המממנים הם הלסטרים שלנו.

Now, what can we say about this democracy in USA-land?

אז מה נוכל לומר על הדמוקרטיה הזו של ארץ ארה"ב?

Well, as the Supreme Court said in Citizens United,

ובכן, כמו שבית המשפט העליון קבע במשפט "האזרחים המאוחדים",

we could say, of course the people have the ultimate influence

נוכל לומר שכמובן העם הוא בעל ההשפעה העליונה

over the elected officials. We have a general election,

על נבחרי הציבור. יש לנו בחירות כלליות,

but only after the funders have had their way

אבל רק אחרי שהמממנים השיגו את מבוקשם

with the candidates who wish to run in that general election.

מן המועמדים שרוצים להתמודד בבחירות הכלליות.

And number two, obviously,

ושנית, כמובן,

this dependence upon the funders

התלות הזו במממנים

produces a subtle, understated, camouflaged bending

מייצרת הטיה מעודנת, סמויה ומוסווית

to keep the funders happy.

שמטרתה היא שהמממנים יישארו מרוצים.

Candidates for Congress and members of Congress

המועמדים לקונגרס וחברי הקונגרס

spend between 30 and 70 percent of their time

מקדישים בין 30 ל-70 אחוז מזמנם

raising money to get back to Congress

לגיוס כספים במטרה לחזור אל הקונגרס

or to get their party back into power,

או להחזיר את המפלגה שלהם לשלטון,

and the question we need to ask is, what does it do to them,

והשאלה שעלינו לשאול היא, מה זה עושה להם,

these humans, as they spend their time

לבני-אדם אלה, כשהם מבלים את זמנם

behind the telephone, calling people they've never met,

מאחורי הטלפון, מטלפנים לאנשים שמעולם לא פגשו,

but calling the tiniest slice of the one percent?

אבל הם מטלפנים לאותו נתח זעיר של האחוז הבודד?

As anyone would, as they do this,

כמו כל אחד, כשהם עושים זאת,

they develop a sixth sense, a constant awareness

הם מפתחים חוש שישי, מודעות מתמדת

about how what they do might affect their ability to raise money.

לגבי האופן בו מה שהם עושים ישפיע על יכולתם לגייס כסף.

They become, in the words of "The X-Files,"

הם הופכים, כמו היצורים ב"תיקים באפלה",

shape-shifters, as they constantly adjust their views

למשני-צורה, כיוון שהם משנים ללא הרף את דעותיהם

in light of what they know will help them to raise money,

לאור מה שהם יודעים שיעזור להם לגייס כסף,

not on issues one to 10,

לא בנושאים 1 עד 10,

but on issues 11 to 1,000.

אלא בנושאים 11 עד 1,000.

Leslie Byrne, a Democrat from Virginia,

לסלי ביירן, דמוקרטית מווירג'יניה,

describes that when she went to Congress,

מתארת שכאשר נכנסה לקונגרס,

she was told by a colleague, "Always lean to the green."

אמר לה אחד מעמיתיה, "תמיד לנטות לכיוון הירוק."

Then to clarify, she went on,

וכדי להבהיר, היא המשיכה ואמרה,

"He was not an environmentalist." (Laughter)

"הוא לא היה סביבתן." [צחוק]

So here too we have a democracy,

אז גם יש לנו כאן דמוקרטיה,

a democracy dependent upon the funders

דמוקרטיה שתלויה במממנים

and dependent upon the people,

ותלויה בעם,

competing dependencies,

יחסי-תלות מתחרים,

possibly conflicting dependencies

אולי יחסי-תלות סותרים

depending upon who the funders are.

תלוי מי הם המממנים.

Okay, the United States is Lesterland, point number one.

בסדר. ארצות הברית היא ארץ לסטר, נקודה מספר אחת.

Here's point number two.

הנה נקודה מספר שתיים.

The United States is worse than Lesterland,

ארצות הברית גרועה מארץ לסטר,

worse than Lesterland because you can imagine in Lesterland

גרועה מארץ לסטר, כי אפשר לדמיין שבארץ לסטר

if we Lesters got a letter from the government that said,

אילו אנו, הלסטרים, קיבלנו מהממשלה מכתב שאמר,

"Hey, you get to pick who gets to run in the general election,"

"שמעו, אתם בוחרים מי יתמודד בבחירות הכלליות",

we would think maybe of a kind of aristocracy of Lesters.

היינו חושבים אולי שיש איזה סוג של אריסטוקרטיה לסטרית.

You know, there are Lesters from every part of social society.

יש הרי לסטרים מכל חלקי החברה.

There are rich Lesters, poor Lesters, black Lesters, white Lesters,

יש לסטרים עשירים, לסטרים עניים, לסטרים שחורים, לסטרים לבנים,

not many women Lesters, but put that to the side for one second.

אין הרבה נשים לסטריות, אבל נעזוב את זה לרגע.

We have Lesters from everywhere. We could think,

יש לנו לסטרים מכל מקום. אפשר היה לחשוב,

"What could we do to make Lesterland better?"

"מה ביכולתנו לעשות כדי להפוך את ארץ לסטר למקום יותר טוב?"

It's at least possible the Lesters would act for the good of Lesterland.

לכל הפחות, הלסטרים יכולים לפעול לטובת ארץ לסטר.

But in our land, in this land, in USA-land,

אבל בארצנו, בארץ הזאת, בארץ ארה"ב,

there are certainly some sweet Lesters out there,

יש בהחלט כמה לסטרים נחמדים,

many of them in this room here today,

רבים מהם נמצאים היום כאן באולם,

but the vast majority of Lesters act for the Lesters,

אבל הרוב המכריע של הלסטרים פועל לטובת הלסטרים,

because the shifting coalitions that are comprising the .05 percent

כי הקואליציות המשתנות המרכיבות את ה-0.05 אחוז,

are not comprising it for the public interest.

אינן מרכיבות אותו לפי האינטרס הציבורי,

It's for their private interest. In this sense, the USA is worse than Lesterland.

אלא לפי האינטרס הפרטי שלהן. במובן זה, ארה"ב גרועה מארץ לסטר.

And finally, point number three:

ולבסוף, נקודה מספר שלוש:

Whatever one wants to say about Lesterland,

תאמרו אשר תאמרו על ארץ לסטר,

against the background of its history, its traditions,

על הרקע ההיסטורי שלה והמסורות שלה,

in our land, in USA-land, Lesterland is a corruption,

הרי בארצנו, בארץ ארה"ב, ארץ לסטר היא שחיתות,

a corruption.

שחיתות.

Now, by corruption I don't mean brown paper bag cash

באומרי "שחיתות" אינני מתכוון מזומנים בשקיות נייר חום

secreted among members of Congress.

המועברים בחשאי בין חברי קונגרס.

I don't mean Rod Blagojevich sense of corruption.

אינני מתכוון לשחיתות בסגנון רוד בלגוייביץ'.

I don't mean any criminal act.

אני לא מתכוון למעשה פלילי כלשהו.

The corruption I'm talking about is perfectly legal.

השחיתות שעליה אני מדבר חוקית לחלוטין.

It's a corruption relative to the framers' baseline for this republic.

זוהי שחיתות יחסית לקווי היסוד של הרפובליקה הזאת.

The framers gave us what they called a republic,

מניחי קווי היסוד העניקו לנו את מה שהם כינו "רפובליקה",

but by a republic they meant a representative democracy,

אבל ב"רפובליקה" הם התכוונו לדמוקרטיה ייצוגית,

and by a representative democracy, they meant a government,

וב"דמוקרטיה ייצוגית" הם התכוונו לממשל -

as Madison put it in Federalist 52, that would have a branch

כדברי מדיסון ב"פדרליסט מס' 52" - שיהיה לו ענף

that would be dependent upon the people alone.

שיהיה תלוי אך ורק בעם.

So here's the model of government.

אז הנה המודל של הממשל.

They have the people and the government

ישנו העם וישנה הממשלה

with this exclusive dependency,

וביניהם קיימת תלות בלעדית,

but the problem here is that Congress has evolved a different dependence,

אבל הבעיה כאן היא שהקונגרס פיתח תלות שונה,

no longer a dependence upon the people alone,

כבר אין תלות בעם לבדו,

increasingly a dependence upon the funders.

יש תלות הולכת וגוברת במממנים.

Now this is a dependence too,

וגם זאת היא תלות.

but it's different and conflicting from a dependence upon the people alone

אך היא שונה, והיא סותרת את התלות בעם לבדו

so long as the funders are not the people.

כל עוד המממנים אינם העם.

This is a corruption.

זוהי שחיתות.

Now, there's good news and bad news about this corruption.

יש בשורות טובות ובשורות רעות בנוגע לשחיתות זו.

One bit of good news is that it's bipartisan,

בשורה טובה קטנה אחת היא שהיא דו-מפלגתית,

equal-opportunity corruption.

שחיתות שוות-הזדמנויות.

It blocks the left on a whole range of issues that we on the left really care about.

היא חוסמת את השמאל בקשת שלמה של נושאים שמאד חשובים לנו, בשמאל.

It blocks the right too, as it makes

היא חוסמת גם את הימין כיוון שהיא בולמת

principled arguments of the right increasingly impossible.

יותר ויותר טיעונים עקרוניים של הימין.

So the right wants smaller government.

אז הימין מעוניין בממשלה קטנה יותר.

When Al Gore was Vice President, his team had an idea

כשאל גור היה סגן-נשיא, הצוות שלו הגה רעיון

for deregulating a significant portion of the telecommunications industry.

להסיר את הפיקוח על חלק משמעותי מתעשיית התקשורת האלקטרונית.

The chief policy man took this idea to Capitol Hill,

נושא הדגל של מדיניות זו הביא את הרעיון לגבעת הקפיטול,

and as he reported back to me,

וכפי שדיווח לי,

the response was, "Hell no!

התגובה היתה, "לא, לעזאזל!

If we deregulate these guys,

אם נסיר את הפיקוח מעל החבר'ה האלה,

how are we going to raise money from them?"

איך נוכל לגייס מהם כסף?"

This is a system that's designed to save the status quo,

זוהי מערכת שנועדה לשמור על המצב הקיים,

including the status quo of big and invasive government.

ובכלל זה המצב הקיים של ממשלה גדולה שפולשת לתחום הפרט.

It works against the left and the right,

זה פוגע גם בשמאל וגם בימין,

and that, you might say, is good news.

ואולי תאמרו שאלה בשורות טובות.

But here's the bad news.

אבל הנה הבשורות הרעות.

It's a pathological, democracy-destroying corruption,

זוהי שחיתות פתולוגית שהורסת את הדמוקרטיה,

because in any system

כי בכל מערכת

where the members are dependent upon

שחבריה תלויים

the tiniest fraction of us for their election,

בחלקיק הזעיר ביותר מאיתנו אם ברצונם להיבחר,

that means the tiniest number of us,

המשמעות היא שהחלקיק הזעיר ביותר מאיתנו,

the tiniest, tiniest number of us,

המספר הקטן, הקטנטן ביותר, מאיתנו,

can block reform.

מסוגל למנוע רפורמה.

I know that should have been, like, a rock or something.

אני יודע שזה היה צריך להיות סלע או משהו דומה.

I can only find cheese. I'm sorry. So there it is.

אבל הצלחתי למצוא רק גבינה. מצטער. זה מה שיש.

Block reform.

לחסום את הרפורמה.

Because there is an economy here, an economy of influence,

כי פועלת כאן כלכלה מסוימת, כלכלה של השפעה,

an economy with lobbyists at the center

כלכלה שבה השתדלנים הם במרכז

which feeds on polarization.

והיא ניזונה מקיטוב.

It feeds on dysfunction.

היא ניזונה מחוסר תפקוד.

The worse that it is for us,

ככל שהמצב גרוע יותר מבחינתנו,

the better that it is for this fundraising.

כך הוא טוב יותר עבור גיוס הכספים הזה.

Henry David Thoreau: "There are a thousand hacking

כתב הנרי דייוויד תורו:

at the branches of evil to one who is striking at the root."

"על כל אלף המכים בענפי הרשע יש אחד שחובט בשורשיו."

This is the root.

זהו השורש.

Okay, now, every single one of you knows this.

כל אחד ואחת מכם יודעים זאת.

You couldn't be here if you didn't know this, yet you ignore it.

לא הייתם כאן אילולא ידעתם זאת, אבל אתם מתעלמים מכך.

You ignore it. This is an impossible problem.

אתם מתעלמים מכך. זאת בעיה בלתי-אפשרית.

You focus on the possible problems,

אתם בוחרים להתמקד בבעיות אפשריות,

like eradicating polio from the world,

כמו ביעור הפוליו מן העולם,

or taking an image of every single street across the globe,

או צילום של כל רחוב ורחוב ברחבי העולם,

or building the first real universal translator,

או לבנות את מערכת התרגום האוניברסלי האמיתית הראשונה,

or building a fusion factory in your garage.

או לבנות כור היתוך גרעיני במוסך.

These are the manageable problems, so you ignore —

אלה בעיות שאפשר להסתדר איתן, אז אתם מתעלמים--

(Laughter) (Applause) —

[צחוק] [מחיאות כפיים]

so you ignore this corruption.

אז אתם מתעלמים מהשחיתות הזו.

But we cannot ignore this corruption anymore.

אבל כבר איננו יכולים להתעלם מהשחיתות הזו.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

We need a government that works.

אנו זקוקים לממשלה שעובדת,

And not works for the left or the right,

ולא כזו שעובדת עבור השמאל או עבור הימין,

but works for the left and the right,

אלא עבור השמאל וגם עבור הימין,

the citizens of the left and right,

עבור האזרחים משמאל ומימין,

because there is no sensible reform possible

כי לא תתאפשר שום רפורמה סבירה

until we end this corruption.

עד שלא נשים קץ לשחיתות הזאת.

So I want you to take hold, to grab the issue you care the most about.

אז אני רוצה שתתפסו את הנושא שהכי חשוב לכם.

Climate change is mine, but it might be financial reform

שינוי האקלים הוא שלי, אבל תוכלו לבחור ברפורמה הפיננסית

or a simpler tax system or inequality.

או שיטת מיסוי פשוטה יותר או את אי-השוויון.

Grab that issue, sit it down in front of you,

תיפסו את הנושא הזה, הושיבו אותו מולכם,

look straight in its eyes, and tell it there is no Christmas this year.

הסתכלו לו ישר בעיניים, ואימרו לו שהשנה לא חוגגים את חג המולד.

There will never be a Christmas.

אין יותר חגי מולד.

We will never get your issue solved

לעולם לא נפתור את הנושא שלך

until we fix this issue first.

אם לא נתקן קודם את הנושא הזה.

So it's not that mine is the most important issue. It's not.

זה לא שהנושא שלי הוא הכי חשוב. הוא לא.

Yours is the most important issue, but mine is the first issue,

הנושא שלכם הוא הכי חשוב, אבל הנושא שלי הוא הראשון,

the issue we have to solve before we get to fix

זהו הנושא שעלינו לתקן לפני שניגש לתיקון

the issues you care about.

הנושאים החשובים לכם.

No sensible reform, and we cannot afford

לא תהיה שום רפורמה סבירה, ואיננו יכולים להרשות לעצמנו

a world, a future, with no sensible reform.

עולם, עתיד, ללא רפורמה סבירה.

Okay. So how do we do it?

אז איך נעשה את זה?

Turns out, the analytics here are easy, simple.

מתברר שכאן הניתוח הוא פשוט וקל.

If the problem is members spending an extraordinary

אם הבעיה היא חברים שמבזבזים

amount of time fundraising from the tiniest slice of America,

כמויות זמן עצומות על גיוס כספים מהחלק הכי זעיר של אמריקה,

the solution is to have them spend less time fundraising

הפתרון הוא להרשות להם להקדיש פחות זמן על גיוס תרומות

but fundraise from a wider slice of Americans,

ובמקביל לגייס תרומות מחלק גדול יותר של אמריקאים,

to spread it out,

כדי להפיץ את זה,

to spread the funder influence so that we restore the idea

ולהגדיל את השפעת התורמים כדי שנוכל לשקם את הרעיון

of dependence upon the people alone.

של התלות בעם בלבד.

And to do this does not require a constitutional amendment,

כדי לעשות זאת לא נדרש תיקון חוקתי,

changing the First Amendment.

שינוי התיקון הראשון לחוקה.

To do this would require a single statute,

כדי לעשות זאת יידרש חוק יחיד,

a statute establishing what we think of

חוק שיעגן את מה שבעינינו הוא

as small dollar funded elections,

בחירות שממומנות בכסף קטן,

a statute of citizen-funded campaigns,

חוק של מסעי-בחירות במימון האזרחים,

and there's any number of these proposals out there:

ויש כל מיני הצעות כאלה:

Fair Elections Now Act,

"בחירות הוגנות - לפעול עכשיו",

the American Anti-Corruption Act,

"החוק האמריקאי נגד שחיתות",

an idea in my book that I call the Grant and Franklin Project

רעיון בספר שלי, שאני מכנה "מיזם גרנט ופרנקלין":

to give vouchers to people to fund elections,

להעניק לאנשים שוברי מימון בחירות,

an idea of John Sarbanes called the Grassroots Democracy Act.

רעיון שג'והן סרבנס כינה "חוק הדמוקרטיה העממית".

Each of these would fix this corruption

כל אחד מאלה יתקן את השחיתות הזו

by spreading out the influence of funders to all of us.

ע"י הרחבת השפעת המממן אל כולנו.

The analytics are easy here.

ההגיון כאן פשוט.

It's the politics that's hard, indeed impossibly hard,

הפוליטיקה היא שקשה, קשה עד בלתי-אפשרית,

because this reform would shrink K Street,

כי הרפורמה הזו תכווץ את רחוב קיי,

and Capitol Hill, as Congressman Jim Cooper,

כי גבעת הקפיטול, כפי שחבר הקונגרס ג'ים קופר,

a Democrat from Tennessee, put it,

דמוקרט מטנסי, ניסח זאת,

has become a farm league for K Street, a farm league for K Street.

הפכה לליגת המשק של רחוב קיי,

Members and staffers and bureaucrats have

לחברי קונגרס, אנשי סגל וביורוקרטים

an increasingly common business model in their head,

יש בראש יותר ויותר מודל עסקי

a business model focused on their life after government,

מודל עסקי שמתמקד בחייהם אחרי הממשלה,

their life as lobbyists.

חייהם כשתדלנים.

Fifty percent of the Senate between 1998 and 2004

חמישים אחוז מן הסנאט בין השנים 1998-2004

left to become lobbyists, 42 percent of the House.

פרשו כדי להפוך לשתדלנים של 42 אחוזים מבית הנבחרים.

Those numbers have only gone up,

מספרים אלה רק עלו,

and as United Republic calculated last April,

וכפי שתנועת "יונייטד ריפבליק" חישבה באפריל האחרון,

the average increase in salary for those who they tracked

העלייה הממוצעת בשכר אצל אלה שאחריהם עקבו

was 1,452 percent.

היתה 1,452%.

So it's fair to ask, how is it possible for them to change this?

אז הוגן לשאול, איך אפשר לצפות שהם ישנו את זה?

Now I get this skepticism.

אני מבין את הספקנות.

I get this cynicism. I get this sense of impossibility.

אני מבין את הציניות. אני מבין את התחושה הזו של חוסר-אפשרות.

But I don't buy it.

אבל אני לא מקבל זאת.

This is a solvable issue.

זו בעיה פתירה.

If you think about the issues our parents tried to solve

אם תחשבו על הבעיות שהורינו ניסו לפתור

in the 20th century,

במאה ה-20,

issues like racism, or sexism,

בעיות כמו גזענות או סקסיזם,

or the issue that we've been fighting in this century, homophobia,

או הבעיה בה אנו נאבקים במאה הנוכחית, ההומופוביה,

those are hard issues.

אלה הן בעיות קשות.

You don't wake up one day no longer a racist.

אתם לא מתעוררים יום אחד וכבר אינכם גזענים.

It takes generations to tear that intuition, that DNA,

נדרשים דורות כדי לתלוש את הרעיון, את הדנ"א הזה,

out of the soul of a people.

מתוך הנשמה של האנשים.

But this is a problem of just incentives, just incentives.

אבל זו בעיה של תמריצים בלבד, רק תמריצים.

Change the incentives, and the behavior changes,

שנו את התמריצים, וההתנהגות תשתנה,

and the states that have adopted small dollar funded systems

והמדינות שאימצו מערכות ממומנות בכסף קטן

have seen overnight a change in the practice.

ראו בין-לילה שינוי בהתנהלות.

When Connecticut adopted this system,

כשקונטיקט אימצה מערכת זו,

in the very first year, 78 percent of elected representatives

כבר בשנה הראשונה, 78 אחוז מהנציגים הנבחרים

gave up large contributions and took small contributions only.

ויתרו על תרומות גדולות וקיבלו תרומות קטנות בלבד.

It's solvable,

זה פתיר,

not by being a Democrat,

לא בלהיות דמוקרט,

not by being a Republican.

לא בלהיות רפובליקני.

It's solvable by being citizens, by being citizens,

זה פתיר בלהיות אזרחים, להיות אזרחים,

by being TEDizens.

בלהיות אזרחי TED.

Because if you want to kickstart reform,

כי אם אתם רוצים לפתוח ברפורמה...

look, I could kickstart reform

יכולתי הרי לפתוח ברפורמה

at half the price of fixing energy policy,

בחצי המחיר של תיקון מדיניות האנרגיה,

I could give you back a republic.

הייתי יכול להחזיר לכם רפובליקה.

Okay. But even if you're not yet with me,

אבל גם אם אתם עדיין לא איתי,

even if you believe this is impossible,

גם אם אתם מאמינים שזה בלתי אפשרי,

what the five years since I spoke at TED has taught me

מה שלימדו אותי חמש השנים מאז הרציתי לאחרונה ב-TED

as I've spoken about this issue again and again is,

כשדיברתי על הנושא הזה שוב ושוב,

even if you think it's impossible, that is irrelevant.

הוא שגם אם לדעתכם זה בלתי אפשרי, זה לא רלוונטי.

Irrelevant.

זה לא רלוונטי.

I spoke at Dartmouth once, and a woman stood up after I spoke,

הרציתי פעם בדארטמות', ואישה אחת קמה אחרי שסיימתי,

I write in my book, and she said to me,

אני כותב בספר שלי, והיא אמרה לי,

"Professor, you've convinced me this is hopeless. Hopeless.

"פרופסור, שכנעת אותי שזה חסר-תקווה. חסר-תקווה.

There's nothing we can do."

שאנו לא יכולים לעשות שום דבר".

When she said that, I scrambled.

כשהיא אמרה את זה, הזדעזעתי.

I tried to think, "How do I respond to that hopelessness?

ניסיתי לחשוב, "איך אוכל להגיב לחוסר התקווה הזה?

What is that sense of hopelessness?"

מהו חוסר התקווה הזה?"

And what hit me was an image of my six-year-old son.

ואז היכתה בי מחשבה על בני בן השש.

And I imagined a doctor coming to me and saying,

דמיינתי שרופא בא אלי ואומר,

"Your son has terminal brain cancer, and there's nothing you can do.

"לבן שלך יש סרטן מוח סופני, ואתה לא יכול לעשות כלום.

Nothing you can do."

כלום."

So would I do nothing?

האם לא הייתי עושה משהו?

Would I just sit there? Accept it? Okay, nothing I can do?

הייתי פשוט יושב שם ומקבל את זה? טוב. אז אם אני לא יכול לעשות כלום,

I'm going off to build Google Glass.

אולי אלך לפתח את "משקפי גוגל".

Of course not. I would do everything I could,

כמובן שלא. הייתי עושה כל מה שביכולתי לעשות,

and I would do everything I could because this is what love means,

והייתי עושה הכל, כי זו המשמעות של אהבה,

that the odds are irrelevant and that you do

כי עניין הסיכויים איננו רלוונטי, ואתה עושה

whatever the hell you can, the odds be damned.

כל מה שלעזאזל אתה יכול, לעזאזל עם הסיכויים.

And then I saw the obvious link, because even we liberals

ואז ראיתי את הקשר הברור, כי אפילו אנו הליברלים

love this country.

אוהבים את המדינה הזו.

(Laughter)

[צחוק]

And so when the pundits and the politicians

אז כשהמלומדים והפוליטיקאים

say that change is impossible,

אומרים שהשינוי הוא בלתי-אפשרי,

what this love of country says back is,

אהבת הארץ הזו משיבה,

"That's just irrelevant."

"זה פשוט לא רלוונטי".

We lose something dear,

אנו מאבדים משהו יקר,

something everyone in this room loves and cherishes,

משהו שכל אחד באולם הזה אוהב ומוקיר,

if we lose this republic, and so we act

אם נאבד את הרפובליקה זה, ולכן אנו נפעל

with everything we can to prove these pundits wrong.

עם כל מה שנוכל כדי להוכיח למלומדים האלה שהם טועים.

So here's my question:

אז הנה השאלה שלי:

Do you have that love?

האם יש בכם האהבה הזו?

Do you have that love?

האם יש בכם האהבה הזו?

Because if you do,

כי אם כן,

then what the hell are you, what are the hell are we doing?

אז מה לעזאזל אתם, אנחנו, עושים?

When Ben Franklin was carried from the constitutional convention

כאשר נשאו את בן פרנקלין החוצה מוועידת החוקה

in September of 1787, he was stopped in the street by a woman who said,

בספטמבר 1787, עצרה אותו ברחוב אישה שאמרה,

"Mr. Franklin, what have you wrought?"

"מר פרנקלין, מה הדבר שיצקת?"

Franklin said, "A republic, madam, if you can keep it."

פרנקלין ענה, "רפובליקה, גברתי, אם תוכלי לשמור עליה."

A republic. A representative democracy.

רפובליקה. דמוקרטיה ייצוגית.

A government dependent upon the people alone.

ממשלה שתלויה אך ורק בעם.

We have lost that republic.

איבדנו את הרפובליקה ההיא.

All of us have to act to get it back.

על כולנו לפעול כדי להשיגה בחזרה.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Thank you. Thank you. Thank you. (Applause)

תודה. תודה. תודה. [מחיאות כפיים]