The press trampled on my privacy. Here's how I took back my story | Kate Stone

תרגום: Talia Breuer עריכה: Ido Dekkers

Five years ago, I stood on the TED stage, and I spoke about my work.

לפני חמש שנים, עמדתי על במת טד, ודיברתי על העבודה שלי.

But one year later,

אבל לאחר שנה,

I had a terrible accident as I left a pub one dark night with friends,

היתה לי תאונה נוראית כאשר יצאתי מבר בערב חשוך אחד עם חברים,

in Scotland.

בסקוטלנד.

As we followed the path through a forest, I suddenly felt a massive thud,

בזמן שהלכנו בשביל שביער, הרגשתי לפתע חבטה חזקה,

then a second thud,

ואז עוד חבטה,

and I fell to the ground.

ונפלתי לריצפה.

I had no idea what had hit me.

ולא היה לי מושג מה פגע בי.

I later found out that when the gate was opened on a garden,

לאחר מכן גיליתי שכאשר השער היה פתוח בחצר,

a wild stag stampeded along the path and ran straight into me.

איל פרעי ברח בבהלה ורץ ישירות לכיווני.

Its antler penetrated my trachea and my esophagus

הקרן שלו חדרה לקנה הנשימה ולושט שלי

and stopped at my spinal cord and fractured my neck.

עצרה בעמוד השדרה ושברה לי את הצוואר.

My best friend found me lying on the floor,

החברה הכי טובה שלי מצאה אותי שוכבת על הריצפה,

gurgling for help through a hole in my neck.

מגרגרת לעזרה דרך החור בצוואר שלי.

And we locked eyes, and although I couldn't speak,

ונעלנו עיניים, ולמרות שלא יכולתי לדבר,

she could understand what I was thinking.

היא יכלה להבין מה חשבתי.

And she told me, "Just breathe."

והיא אמרה לי, ״רק תנשמי״.

And so, whilst focusing on my breath, I had a strong sense of calmness,

וכך, בעודי מתרכזת בנשימות, היתה לי הרגשה חזקה של רוגע,

but I was certain that I was going to die.

אבל הייתי בטוחה שאני עומדת למות.

Somehow, I was content with this,

איכשהו, הייתי שבעת רצון מזה,

because I've always tried to do my best in life whenever I can.

בגלל שכל חיי ניסיתי לעשות את הטוב ביותר.

So I just continued to enjoy each breath as one more moment --

אז המשכתי להנות מכל נשימה בכל רגע נוסף--

one breath in and one breath out.

שאיפה ונשיפה.

An ambulance came, I was still fully conscious,

אמבולנס הגיע, הייתי עדיין בהכרה מלאה,

and I analyzed everything on the journey, because I'm a scientist:

ובגלל שאני מדענית, ניתחתי כל רגע במסע:

the sound of the tires on the road, the frequency of the street lights

צליל הצמיגים על הכביש, תדירות תאורת הרחוב

and eventually, the city street lights.

ולבסוף, התאורה העירונית.

And I thought, "Maybe I will survive."

וחשבתי, ״אולי בכל זאת אשרוד״.

And then I passed out.

ואז איבדתי את ההכרה.

I was stabilized at a local hospital and then airlifted to Glasgow,

מצבי יוצב בבית חולים מקומי ואז הוטסתי לגלזגו,

where they reconstructed my throat and put me in a coma.

שם הם שיקמו את הגרון שלי והכניסו אותי לקומה.

And while I was in the coma, I had many alternate realities.

וכאשר הייתי בקומה, חלמתי על עולמות שונים.

It was like a crazy mix of "Westworld" and "Black Mirror."

זה היה כמו שילוב משוגע של ״ווסטוורלד״ ו ״מראה שחורה״.

But that's a whole other story.

אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

My local TV station reported live from outside the hospital

תחנת הטלויזיה המקומית שלי דיווחה בשידור ישיר מחוץ לבית החולים.

of a Cambridge scientist who was in a coma,

על מדענית מקיימברידג׳ שהייתה בקומה,

and they didn't know if she would live or die or walk or talk.

והם לא ידעו אם היא תחיה או תמות או תלך או תדבר.

And a week later, I woke up from that coma.

ושבוע לאחר מכן, התעוררתי מהקומה.

And that was the first gift.

וזאת היתה המתנה הראשונה.

Then I had the gift to think, the gift to move,

ואז קיבלתי את המתנה לחשוב, המתנה לזוז,

the gift to breathe

המתנה לנשום

and the gift to eat and to drink.

והמתנה לאכול ולשתות.

That took three and a half months.

וזה לקח שלושה וחצי חודשים.

But there was one thing that I never got back, though,

אבל היה דבר אחד שלא קיבלתי בחזרה,

and that was my privacy.

וזה היה הפרטיות שלי.

The tabloid press made the story about gender.

העיתונות הצהובה הפכה את זה לסיפור על מגדר

Look -- I'm transgender, it's not that big a deal.

תיראו -- אני טראנסג׳נדרית, זה לא כזה סיפור גדול.

Like, my hair color or my shoe size is way more interesting.

כאילו, צבע השיער שלי או מידת הנעליים הרבה יותר מעניינים.

When I last spoke here --

בפעם האחרונה שדיברתי פה--

(Applause)

(מחיאות כפיים)

When I last spoke here --

בפעם האחרונה שדיברתי פה--

(Applause)

(מחיאות כפיים)

at TED, I didn't talk about it, because it's boring.

בTED, לא דיברתי על זה, כי זה משעמם.

And one Scottish newspaper ran with the headline:

ועיתון סקוטי אחד יצא עם הכותרת:

"Sex Swap Scientist Gored by Stag."

״איל נגח במדענית ששינתה את מינה״.

And five others did similar things.

וחמישה אחרים עשו דברים דומים.

And for a minute, I was angry.

ובמשך דקה, כעסתי.

But then I found my calm place.

ואז מצאתי לי מקום רגוע.

And what ran through my head was, "They've crossed the wrong woman,

ומה שרץ לי בראש היה, ״הם הרגיזו את הבחורה הלא נכונה,

and they're not going to know what's hit them."

והם לא יבינו מאיפה זה בא להם״

(Laughter)

(צחוק)

I'm a kindness ninja.

אני נינג׳ה טובת לב.

I don't really know what a ninja does,

אני לא באמת יודעת מה נינג׳ה עושה,

but to me, they slip through the shadows, crawl through the sewers,

אבל בשבילי, הם חומקים מבעד לצללים, זוחלים דרך הביוב,

skip across the rooftops,

קופצים בין גגות הבניינים,

and before you know it, they're behind you.

ולפני ששמתם לב, הם מאחוריכם.

They don't turn up with an army or complain,

הם לא מופיעים עם צבא או מתלוננים,

and they're laser-focused on a plan.

והם ממוקדי מטרה על התוכנית.

So when I lay in my hospital bed,

אז כששכבתי במיטתי בבית החולים,

I thought of my plan to help reduce the chances

חשבתי על התוכנית שלי לעזור להפחית את הסיכויים

of them doing this to somebody else,

שהם יעשו זאת למישהו אחר,

by using the system as is, and paying the price of sacrificing my privacy.

על ידי שימוש במערכת כמו שהיא, ולשלם את המחיר של הקרבת הפרטיות שלי.

What they told one million people, I will tell 10 million people.

מה שהם סיפרו למיליון אנשים, אני אספר לעשרה מיליון אנשים.

Because when you're angry, people defend themselves.

כי כשאתם כועסים, אנשים מגנים על עצמם.

So I didn't attack them,

אז לא תקפתי אותם,

and they were defenseless.

והם היו חסרי הגנה.

I wrote kind and calm letters to these newspapers.

כתבתי מכתבים אדיבים ורגועים לעיתונים האלו.

And The Sun newspaper, the kind of "Fox News" of the UK,

והעיתון דה סאן, סוג של ה״פוקס ניוז״ של בריטניה,

thanked me for my "reasoned approach."

הודה לי על ה״גישה המנומקת״.

I asked for no apology, no retraction, no money,

לא ביקשתי התנצלות, לא חרטה, לא כסף,

just an acknowledgment that they broke their own rules,

רק הכרה שהם הפרו את החוקים של עצמם,

and what they did was just wrong.

ומה שהם עשו היה פשוט לא בסדר.

And on this journey, I started to learn who they are,

ובמסע הזה, התחלתי ללמוד מי הם,

and they began to learn who I am.

והם התחילו ללמוד מי אני.

And we actually became friends.

ולמעשה נעשנו חברים.

I've even had a few glasses of wine with Philippa from The Sun since then.

אפילו שתיתי כמה כוסות יין עם פיליפה מדה סאן מאז.

And after three months, they all agreed,

ואחרי שלושה חודשים, כולם הסכימו,

and the statements were published on a Friday,

וההצהרה פורסמה ביום שישי.

and that was the end of that.

וכך זה הסתיים.

Or so they thought.

או כך הם חשבו.

On the Saturday, I went on the evening news,

ביום שבת המשכתי לחדשות הערב,

with the headline "Six National Newspapers Admit They Were Wrong."

עם הכותרת ״6 עיתונים לאומיים הודו שטעו״

And the anchor said to me,

והמנחה אמר לי,

"But don't you think it's our job as journalists

״אבל את לא חושבת שזה התפקיד שלנו כעיתונאים

to sensationalize a story?"

להפוך סיפור לסנסציה?״

And I said, "I was laying on a forest floor, gored by a stag.

ואמרתי, ״שכבתי על הרצפה ביער, אחרי שאיל נגח בי.

Is that not sensational enough?"

זה לא סנסציוני מספיק?״

(Laughter)

(צחוק)

And I was now writing the headlines.

ועכשיו אני זו שכתבה את הכותרות.

My favorite one was,

האהובה עליי הייתה,

"The stag trampled on my throat, and the press trampled on my privacy."

״האיל דרך לי על הגרון, והעיתונות דרכה לי על הפרטיות״.

It was the most read piece of BBC News online that day.

זו היתה הכתבה הכי נקראת בחדשות BBC באינטרנט באותו יום.

And I was kind of having fun.

ואפשר להגיד שנהניתי.

And by the end of my week of media,

ועד סוף השבוע שלי בתקשורת,

I started to use my newfound voice and platform

התחלתי להשתמש בקול ובבמה החדשה שמצאתי

to spread a message of love and kindness.

כדי להפיץ את ההודעה של אהבה ואדיבות.

And when I had the minute of anger and hatred

וכשהייתה לי דקה של כעס ושנאה

towards those press and journalists,

לתקשורת ולעיתונאים,

I had to identify my inner bigotry towards them.

היה עלי לזהות את אי הסובלנות הפנימית שלי כלפיהם.

And I had to meet and speak with these people

ולהיפגש איתם ולדבר עם אותם האנשים

without judgment.

ללא שיפוטיות.

I had to let myself understand them,

והיה עלי לתת לעצמי להבין אותם,

and in return, they began to understand me.

ובתמורה, הם התחילו להבין אותי.

Well, six months later, they asked me to join the committee

ובכן, שישה חודשים לאחר מכן, הם הציעו לי להצטרף לועדה

that regulates the press.

שמבקרת את התקשורת.

And a few times a year, I sip tea and dip biscuits

וכמה פעמים בשנה, אני שותה תה וטובלת ביסקוויטים

with the likes of Daily Mail editor Paul Dacre, who says to me,

עם העורך של הדיילי מייל פול דיקר, שאומר לי,

"So, Kate, how have your last few months been?"

״אז, קייט, איך החודשים האחרונים עברו עלייך?״

And I respect them.

ואני מכבדת אותם.

And I'm now one of three members of the public

ואני עכשיו אחת משלושת אנשי הציבור

who has a seat at the table --

שיש לה מקום בשולחן --

not because I'm different,

לא בגלל שאני שונה,

but because my voice counts, just like anybody else.

אלא בגלל שהקול שלי נחשב, בדיוק כמו של כל אחד אחר.

And the irony is,

והאירוניה היא,

every now and again, I'm asked to visit those printing presses

שמדי פעם, מבקשים ממני לבקר בבתי הדפוס

of this declining industry,

של התעשיה המתדרדרת הזאת,

because some people think

בגלל שאנשים מסוימים חושבים

that the technology I spoke about here, last time at TED, my interactive print,

שהטכנולוגיה שדיברתי עליה פה, בפעם האחרונה בטד, ההדפסה האינטראקטיבית שלי

might actually help save them.

יכולה אפילו להציל אותם.

So beware of your inner bigot,

אז היזהרו מחוסר הסובלנות הפנימית,

and make friends from your enemies.

ותהפכו את האויבים שלכם לחברים.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)