Jason Clay: How big brands can help save biodiversity

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

I grew up on a small farm in Missouri.

גדלתי בחווה קטנה במיסורי,

We lived on less than a dollar a day

חיינו על פחות מדולר ליום

for about 15 years.

במשך כ-15 שנה.

I got a scholarship, went to university,

קיבלתי מילגה, הלכתי לאוניברסיטה,

studied international agriculture, studied anthropology,

למדתי חקלאות בינלאומית, למדתי אנתרופולוגיה,

and decided I was going to give back.

והחלטתי לתרום לחברה.

I was going to work with small farmers.

אני אעבוד עם חוואים קטנים.

I was going to help alleviate poverty.

אני אעזור להקטין את העוני.

I was going to work on international development,

אני אעבוד על פיתוח בינלאומי.

and then I took a turn

ואז פניתי בסיבוב

and ended up here.

והגעתי לכאן.

Now, if you get a Ph.D., and you decide not to teach,

ואם קיבלתם תואר דוקטור והחלטתם לא ללמד,

you don't always end up in a place like this.

לא בהכרח תגיעו למקום כזה.

It's a choice. You might end up driving a taxicab.

זאת בחירה. הייתם יכולים גם להיות נהגי מוניות.

You could be in New York.

הייתם יכולים למצוא את עצמכם בניו-יורק

What I found was,

מה שאני גיליתי,

I started working with refugees and famine victims --

התחלתי לעבוד עם פליטים וקורבנות רעב--

small farmers, all, or nearly all --

חקלאים קטנים שכולם, או כמעט כולם--

who had been dispossessed and displaced.

נושלו מאדמותיהם ונעקרו.

Now, what I'd been trained to do

מה שהוכשרתי לעשות

was methodological research on such people.

היה לנהל מחקר שיטתי על אנשים כאלה.

So I did it: I found out how many women

אז זה מה שעשיתי: גיליתי כמה נשים

had been raped en route to these camps.

נאנסו בדרך למחנות האלה.

I found out how many people had been put in jail,

גיליתי כמה גברים נזרקו לכלא,

how many family members had been killed.

כמה בני משפחות נרצחו,

I assessed how long they were going to stay

הערכתי כמה זמן הם עוד ישהו שם

and how much it would take to feed them.

וכמה יעלה להאכיל אותם.

And I got really good at predicting

ונעשיתי ממש מוצלח בחיזוי

how many body bags you would need

כמה עוד שקי גופות יידרשו

for the people who were going to die in these camps.

עבור האנשים שעתידים למות במחנות האלה.

Now this is God's work, but it's not my work.

זה מעשה ידי אלוהים. אך לי אין כל חלק בזה.

It's not the work I set out to do.

ולא זאת העבודה שיצאתי לעשות.

So I was at a Grateful Dead benefit concert on the rainforests

הייתי בקונצרט למען יערות הגשם, של "גרייטפול דד",

in 1988.

ב-1988.

I met a guy -- the guy on the left.

פגשתי בחור-- הבחור משמאל.

His name was Ben.

שמו היה בן.

He said, "What can I do to save the rainforests?"

הוא אמר, "מה אוכל לעשות כדי להציל את יערות הגשם?"

I said, "Well, Ben, what do you do?"

עניתי, "בן, במה אתה עוסק?"

"I make ice cream."

"אני עושה גלידה."

So I said, "Well, you've got to make

אז אמרתי, "אז אתה צריך לייצר

a rainforest ice cream.

גלידת יערות-גשם.

And you've got to use nuts from the rainforests

ולהשתמש באגוזים מיערות הגשם

to show that forests are worth more as forests

כדי להוכיח שהיערות שווים יותר בתור יערות

than they are as pasture."

מאשר בתור כרי-מרעה."

He said, "Okay."

הוא אמר, "בסדר."

Within a year,

ותוך שנה

Rainforest Crunch was on the shelves.

הופיעו על המדפים "פצפוצי יערות הגשם".

It was a great success.

זו היתה הצלחה גדולה.

We did our first million-dollars-worth of trade

עשינו את מחזור המסחר הראשון במליון דולר

by buying on 30 days and selling on 21.

בכך שקנינו בשוטף+30 ומכרנו בשוטף+21.

That gets your adrenaline going.

זה מעלה את האדרנלין.

Then we had a four and a half million-dollar line of credit

ואז היה לנו קו אשראי של 4.5 מיליון דולר

because we were credit-worthy at that point.

כי בשלב הזה היינו כבר ראויים לאשראי.

We had 15 to 20, maybe 22 percent

היו לנו 15-20, אולי 22 אחוז

of the global Brazil-nut market.

מהשוק העולמי לאגוזי ברזיל.

We paid two to three times more than anybody else.

שילמנו פי 2 או 3 יותר מכל אחד אחר

Everybody else raised their prices to the gatherers of Brazil nuts

כל היתר העלו את המחירים ששילמו לאוספי האגוזים

because we would buy it otherwise.

אחרת אנחנו היינו קונים אותם.

A great success.

הצלחה גדולה.

50 companies signed up, 200 products came out,

הצטרפו 50 חברות, יוצרו 200 מוצרים,

generated 100 million in sales.

שהביאו 100 מיליון במכירות.

It failed.

זה נכשל.

Why did it fail?

מדוע זה נכשל?

Because the people who were gathering Brazil nuts

כי האנשים שאספו את אגוזי ברזיל

weren't the same people who were cutting the forests.

לא היו אותם האנשים שכרתו את היערות.

And the people who made money from Brazil nuts

ואלה שעשו כסף מאגוזי ברזיל

were not the people who made money from cutting the forests.

לא היו אלה שעשו כסף מכריתת היערות.

We were attacking the wrong driver.

הרבצנו לנהג הלא-נכון.

We needed to be working on beef.

היינו צריכים לעבוד על תחום הבקר לבשר.

We needed to be working on lumber.

היינו צריכים לעבוד בתחום תעשיית העץ.

We needed to be working on soy --

היינו צריכים לעבוד על תחום הסויה--

things that we were not focused on.

ואלה דברים שלא התמקדנו בהם.

So let's go back to Sudan.

אז בואו נחזור לסודן.

I often talk to refugees:

אני מדבר הרבה עם פליטים:

"Why was it that the West didn't realize

"איך זה שהמערב לא הבין

that famines are caused by policies and politics,

שהרעב נגרם בגלל מדיניות ובגלל פוליטיקה,

not by weather?"

ולא בגלל מזג האוויר?"

And this farmer said to me, one day,

ואיכר אחד אמר לי פעם

something that was very profound.

משהו מאד מעמיק.

He said, "You can't wake a person who's pretending to sleep."

"אי-אפשר להעיר מישהו שמעמיד פני ישן."

(Laughter)

[צחוק]

Okay. Fast forward.

אוקיי, נדלג קדימה.

We live on a planet.

אנו חיים על כוכב-לכת.

There's just one of them.

יש לנו רק אחד כזה.

We've got to wake up to the fact

עלינו להתעורר ולהכיר בעובדה

that we don't have any more

שהוא כל מה שיש לנו

and that this is a finite planet.

ושהוא כוכב-לכת מוגבל.

We know the limits of the resources we have.

אנו יודעים מה הגבולות של המשאבים שיש לנו.

We may be able to use them differently.

ייתכן שנוכל לנצל אותם אחרת.

We may have some innovative, new ideas.

ייתכן שיהיו לנו רעיונות חדשניים.

But in general, this is what we've got.

אבל ככלל, זה מה יש.

There's no more of it.

אין יותר.

There's a basic equation that we can't get away from.

יש משוואה בסיסית שאי-אפשר לחמוק ממנה.

Population times consumption

אוכלוסיה כפול צריכה,

has got to have some kind of relationship to the planet,

שחייבת איכשהו להתייחס לכוכב הלכת,

and right now, it's a simple "not equal."

וכרגע היחס הוא פשוט "לא שווה".

Our work shows that we're living

המחקר שעשינו מראה

at about 1.3 planets.

שאנו חיים על 1.3 כוכבי-לכת.

Since 1990,

ב-1990

we crossed the line

חצינו את הגבול

of being in a sustainable relationship to the planet.

של יחסים ברי-קיימא עם כוכב הלכת.

Now we're at 1.3.

עכשיו אנו עומדים על 1.3.

If we were farmers, we'd be eating our seed.

אילו היינו חקלאים, היינו כעת אוכלים את הזרעים שלנו.

For bankers, we'd be living off the principal, not the interest.

כבנקאים, היינו כעת מתפרנסים מהקרן, ולא מהריבית.

This is where we stand today.

זה מצבנו היום.

A lot of people like to point

הרבה אנשים אוהבים לציין

to some place else as the cause of the problem.

משהו אחר בתור מקור הבעיה,

It's always population growth.

וזה תמיד הגידול באוכלוסיה.

Population growth's important,

הגידול באוכלוסיה חשוב,

but it's also about how much each person consumes.

אך השאלה היא גם כמה כל אחד צורך.

So when the average American

אז כשהאמריקאי הממוצע

consumes 43 times as much

צורך פי 43

as the average African,

מהאפריקאי הממוצע,

we've got to think that consumption is an issue.

ברור שגם הצריכה היא בעיה.

It's not just about population,

לא מדובר רק באוכלוסיה,

and it's not just about them; it's about us.

לא מדובר רק בהם. מדובר בנו.

But it's not just about people;

אבל לא מדובר רק בבני-אדם;

it's about lifestyles.

מדובר גם בסגנונות חיים.

There's very good evidence --

יש עדות טובה מאד--

again, we don't necessarily have

שוב, איננו זקוקים בהכרח

a peer-reviewed methodology

למתודולוגיה שעברה בדיקה

that's bulletproof yet --

והיא בטוחה ומוסמכת--

but there's very good evidence

אך יש עדות טובה מאד לכך

that the average cat in Europe

שלחתול האירופי הממוצע

has a larger environmental footprint in its lifetime

יש טביעת-רגל אקולוגית, מבחינת סגנון חייו,

than the average African.

גדולה יותר מזה של החתול האפריקאי הממוצע

You think that's not an issue going forward?

האם אינכם חושבים שזו בעיה שמתפתחת?

You think that's not a question

האם אינכם חושבים שזו שאלה

as to how we should be using the Earth's resources?

שנוגעת לאופן שבו עלינו לנצל את משאבי העולם?

Let's go back and visit our equation.

הבה נחזור ונבדוק את המשוואה שלנו.

In 2000, we had six billion people on the planet.

בשנת 2000 היו לנו 6 מיליארד בני-אדם בעולם.

They were consuming what they were consuming --

הם צרכו מה שצרכו--

let's say one unit of consumption each.

נאמר, יחידת-צריכה אחת לנפש.

We have six billion units of consumption.

קיבלנו 6 מיליארד יחידות צריכה.

By 2050,

עד 2050,

we're going to have nine billion people -- all the scientists agree.

יהיו לנו 9 מיליארד בני-אדם-- כל המדענים מסכימים.

They're all going to consume twice as much as they currently do --

כולם יצרכו פי שניים ממה שהם צורכים כעת--

scientists, again, agree --

ושוב, המדענים מסכימים--

because income is going to grow in developing countries

כי ההכנסה בארצות המתפתחות תגדל

five times what it is today --

פי חמש לעומת היום--

on global average, about [2.9].

ובממוצע גלובלי, בערך פי 1.9.

So we're going to have 18 billion units of consumption.

אז יהיו לנו 18 מיליארד יחידות צריכה.

Who have you heard talking lately

את מי שמעתם לאחרונה אומר,

that's said we have to triple production

שעלינו לשלש את הייצור

of goods and services?

של מוצרים ושירותים?

But that's what the math says.

אבל זה מה שיוצא בחישוב.

We're not going to be able to do that.

לא נוכל להצליח בכך.

We can get productivity up.

נוכל להגביר את הייצור

We can get efficiency up.

נוכל לשפר את היעילות.

But we've also got to get consumption down.

אבל אנו חייבים גם להוריד את הצריכה.

We need to use less

אנו חייבים לנצל פחות

to make more.

כדי לייצר יותר.

And then we need to use less again.

ולנצל עוד פחות.

And then we need to consume less.

ולצרוך עוד פחות.

All of those things are part of that equation.

כל הדברים האלה הם חלק מאותה משוואה.

But it basically raises a fundamental question:

אך זה מעלה שאלה יסודית:

should consumers have a choice

האם יש לתת לצרכנים אפשרות בחירה

about sustainability, about sustainable products?

לגבי קיימות, לגבי מוצרים ברי-קיימא?

Should you be able to buy a product that's sustainable

האם יש לאפשר לכם לקנות מוצר בר-קיימא

sitting next to one that isn't,

שניצב ליד מוצר שאיננו כזה,

or should all the products on the shelf be sustainable?

או שמא כל המוצרים שעל המדף צריכים להיות ברי-קיימא?

If they should all be sustainable on a finite planet,

אם כולם צריכים להיות ברי-קיימא בעולם מוגבל,

how do you make that happen?

איך מגיעים לכך?

The average consumer takes 1.8 seconds in the U.S.

לצרכן הממוצע בארה"ב דרושות 1.8 שניות

Okay, so let's be generous.

טוב, נהיה נדיבים:

Let's say it's 3.5 seconds in Europe.

3.5 שניות באירופה.

How do you evaluate all the scientific data

איך מחשבים את כל הנתונים המדעיים

around a product,

הקשורים במוצר,

the data that's changing on a weekly, if not a daily, basis?

נתונים שמשתנים מידי שבוע, שלא לומר יום?

How do you get informed?

איך המידע הזה מגיע לצרכן?

You don't.

הוא לא יגיע.

Here's a little question.

הנה שאלה קטנה,

From a greenhouse gas perspective,

מההיבט של גזי החממה,

is lamb produced in the U.K.

האם בשר-כבש שמיוצר בבריטניה

better than lamb produced in New Zealand,

טובה מבשר-כבש שמיוצר בניו-זילנד,

frozen and shipped to the U.K.?

ומוקפא ומובל לבריטניה?

Is a bad feeder lot operation for beef

האם עסק גרוע של פיטום בקר

better or worse than

טוב או רע יותר

a bad grazing operation for beef?

מעסק גרוע של מרעה לבקר?

Do organic potatoes

תפוחי-אדמה אורגניים:

actually have fewer toxic chemicals

האם באמת משתמשים בפחות כימיקלים רעילים

used to produce them

בתהליך גידולם

than conventional potatoes?

מאשר בתפוחי-אדמה רגילים?

In every single case,

בכל מקרה ומקרה

the answer is "it depends."

התשובה היא: "תלוי".

It depends on who produced it and how,

תלוי מי היצרן ואיך מייצרים

in every single instance.

בכל אחת מהדוגמאות.

And there are many others.

ויש עוד הרבה כאלה.

How is a consumer going to walk through this minefield?

איך אמור הצרכן לעבור את שדה המוקשים הזה?

They're not.

הוא לא יעבור.

They may have a lot of opinions about it,

עשויות להיות הרבה דעות בנושאים אלה,

but they're not going to be terribly informed.

אבל הוא לא יכיר את כולן.

Sustainability has got to be a pre-competitive issue.

על הקיימות להיות נושא שקודם לתחרות.

It's got to be something we all care about.

זה צריך להיות נושא שחשוב לכולנו.

And we need collusion.

ואנו צריכים לגבש קנוניות.

We need groups to work together that never have.

נחוץ לנו שיתוף פעולה בין קבוצות שמעולם לא פעלו יחד.

We need Cargill to work with Bunge.

ש"קרגיל" יעבדו עם "באנגי".

We need Coke to work with Pepsi.

ש"קולה" תעבוד עם "פפסי".

We need Oxford to work with Cambridge.

שאוקספורד תעבוד עם קיימברידג'.

We need Greenpeace to work with WWF.

ש"גרינפיס" יעבדו עם "הקרן לשימור הטבע".

Everybody's got to work together --

כולם צריכים לפעול ביחד--

China and the U.S.

סין וארה"ב.

We need to begin to manage this planet

עלינו להתחיל לנהל את כוכב הלכת הזה

as if our life depended on it,

כאילו חיינו תלויים בכך,

because it does,

כי זה באמת כך,

it fundamentally does.

זה ביסודו המצב.

But we can't do everything.

אך לא נוכל לעשות הכל.

Even if we get everybody working on it,

אפילו את נגרום לכולם לעבוד על זה,

we've got to be strategic.

עלינו לפתח איסטרטגיה.

We need to focus on the where,

עלינו להתמקד ב"איפה",

the what and the who.

ב"מה" וב"מי".

So, the where:

ה"איפה":

We've identified 35 places globally that we need to work.

זיהינו 35 מקומות בעולם שעלינו לעבוד עליהם.

These are the places that are the richest in biodiversity

אלה המקומות בעלי המגוון הביולוגי העשיר ביותר

and the most important from an ecosystem function point-of-view.

והם הכי חשובים מבחינת תפקוד המערכת האקולוגית.

We have to work in these places.

עלינו לעבוד במקומות האלה.

We have to save these places if we want a chance in hell

עלינו להצילם, אם אנו רוצים שיהיה לנו איזה סיכוי

of preserving biodiversity as we know it.

לשמר את המגוון הביולוגי כפי שהוא מוכר לנו.

We looked at the threats to these places.

עלינו לבחון את מה שמאיים על המקומות הללו.

These are the 15 commodities

אלה 15 הסחורות

that fundamentally pose the biggest threats

שלמעשה מהוות את האיומים הגדולים ביותר

to these places

על המקומות האלה.

because of deforestation,

עקב בירוא היערות,

soil loss, water use, pesticide use,

אובדן הקרקע, ניצול המים, חומרי ההדברה,

over-fishing, etc.

דיג היתר וכו'

So we've got 35 places,

אז יש לנו 35 מקומות,

we've got 15 priority commodities,

יש לנו 15 סחורות עיקריות,

who do we work with

עם מי נעבוד

to change the way those commodities are produced?

כדי לשנות את אופן הייצור של סחורות אלה?

Are we going to work with 6.9 billion consumers?

האם נעבוד עם 6.9 מיליארד צרכנים?

Let's see, that's about 7,000 languages,

הבה ונראה, זה בערך 7,000 שפות,

350 major languages --

350 שפות עיקריות--

a lot of work there.

הרבה עבודה.

I don't see anybody actually being able

אני לא רואה מי באמת יוכל

to do that very effectively.

לעשות את זה ביעילות רבה.

Are we going to work with 1.5 billion producers?

האם נעבוד עם 1.5 מיליארד יצרנים?

Again, a daunting task.

שוב, משימה מרפת-ידיים.

There must be a better way.

חייבת להיות דרך טובה יותר.

300 to 500 companies

בין 300 ל-350 חברות

control 70 percent or more

שולטות ב-70 אחוז או יותר

of the trade of each of the 15 commodities

של המסחר בכל אחד מ-15 הסחורות

that we've identified as the most significant.

שזיהינו כמשמעותיות ביותר.

If we work with those, if we change those companies

אם נעבוד איתן, אם נחולל שינוי בחברות האלה

and the way they do business,

ובדרך בה הן עושות עסקים,

then the rest will happen automatically.

כל השאר יקרה מעצמו.

So, we went through our 15 commodities.

אז עברנו על 15 הסחורות שלנו.

This is nine of them.

אלה תשע מהן.

We lined them up side-by-side,

סידרנו אותן זו לצד זו,

and we put the names of the companies that work

ורשמנו את שמות החברות שעובדות

on each of those.

עם כל אחת מהסחורות.

And if you go through the first 25 or 30 names

אם עוברים על 25 או 30 השמות הראשונים

of each of the commodities,

בכל אחד מהסחורות האלה,

what you begin to see is,

מתחילים לראות,

gosh, there's Cargill here, there's Cargill there,

רגע, הנה "קרגיל", והנה "קרגיל",

there's Cargill everywhere.

"קרגיל" בכל מקום.

In fact, these names start coming up over and over again.

למעשה, השמות האלה צצים כל הזמן.

So we did the analysis again a slightly different way.

אז עשינו את הניתוח קצת אחרת.

We said: if we take the top hundred companies,

אמרנו: אם ניקח את 100 החברות העיקריות,

what percentage

באיזה אחוז

of all 15 commodities

מכל 15 הסחורות

do they touch, buy or sell?

יש להן נגיעה, בקניה או במכירה?

And what we found is it's 25 percent.

מצאנו שזה 25 אחוז.

So 100 companies

אז 100 חברות

control 25 percent of the trade

שולטות ב-25 אחוז מהמסחר

of all 15 of the most significant

בכל 15 המשמעותיות ביותר

commodities on the planet.

מכלל הסחורות בכוכב הלכת הזה.

We can get our arms around a hundred companies.

אפשר בהחלט להקיף 100 חברות.

A hundred companies, we can work with.

100 חברות. אפשרי בהחלט.

Why is 25 percent important?

מדוע 25 האחוזים חשובים?

Because if these companies demand sustainable products,

כי אם החברות האלה ידרשו מוצרים ברי-קיימא,

they'll pull 40 to 50 percent of production.

הן ימשכו 40-50 אחוז מכוח הייצור.

Companies can push producers

חברות מסוגלות לדחוף מוצרים

faster than consumers can.

מהר יותר מהצרכן.

By companies asking for this,

אם החברות ידרשו זאת,

we can leverage production so much faster

נוכל למנף את הייצור הרבה יותר מהר

than by waiting for consumers to do it.

מאשר אם נחכה שהצרכן יעשה זאת.

After 40 years, the global organic movement

אחרי 40 שנה, התנועה האורגנית העולמית

has achieved 0.7 of one percent

השתלטה על 0.7 עד 1 אחוז

of global food.

מהמזון העולמי.

We can't wait that long.

איננו יכולים לחכות כל כך הרבה.

We don't have that kind of time.

אין לנו הזמן הזה.

We need change

אנו זקוקים לשינוי

that's going to accelerate.

שיצבור תאוצה.

Even working with individual companies

אפילו לעבוד עם חברות בודדות

is not probably going to get us there.

כנראה שלא יביא אותנו ליעד הזה.

We need to begin to work with industries.

עלינו להתחיל לעבוד עם תעשיות.

So we've started roundtables

אז התחלנו לקיים מפגשי שולחן-עגול

where we bring together the entire value chain,

שבהם אנו מציגים שרשרות-ערך שלמות

from producers

החל מהיצרנים,

all the way to the retailers and brands.

ועד לקמעונאים ולמותגים.

We bring in civil society, we bring in NGOs,

אנו מגייסים חברות אזרחיות, ארגונים לא-ממשלתיים,

we bring in researchers and scientists

אנו מגייסים חוקרים ומדענים

to have an informed discussion --

כדי לקיים דיון מושכל--

sometimes a battle royale --

לפעמים מלחמה לחיים ולמוות--

to figure out what are the key impacts

כדי להבין מהן ההשפעות המרכזיות

of these products,

של מוצרים אלה,

what is a global benchmark,

מהו המדד הגלובלי,

what's an acceptable impact,

מהי השפעה מתקבלת-על-הדעת,

and design standards around that.

ולתכנן סביבם תקנים.

It's not all fun and games.

לא הכל כיף ומשחקים,

In salmon aquaculture,

בנושא גידול הסלמון,

we kicked off a roundtable

פתחנו במפגשי שולחן-עגול

almost six years ago.

לפני כמעט שש שנים.

Eight entities came to the table.

שמונה גופים הגיעו לשולחן הדיונים.

We eventually got, I think, 60 percent

בסופו של דבר הגענו לדעתי ל-60 אחוז

of global production at the table

מהייצור הגלובלי, סביב השולחן

and 25 percent of demand at the table.

ול-25 אחוז מהביקוש הגלובלי.

Three of the original eight entities were suing each other.

שלושה מ-8 הגופים המקוריים תבעו זה את זה.

And yet, next week, we launch

ולמרות זאת, בשבוע הבא, אנו משיקים

globally verified, vetted and certified

תקנים גלובליים מאומתים, בדוקים ומאושרים

standards for salmon aquaculture.

לגידול דגי סלמון.

It can happen.

זה בר-ביצוע.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

So what brings

אז מה מביא

the different entities to the table?

את הגופים השונים אל השולחן?

It's risk and demand.

הסיכון והביקוש.

For the big companies, it's reputational risk,

מבחינת החברות הגדולות מדובר בסיכון המוניטין,

but more importantly,

אך חשוב יותר,

they don't care what the price of commodities is.

לא איכפת להן מה מחיר הסחורה.

If they don't have commodities, they don't have a business.

אם לא יהיו להם סחורות, גם לא יהיו להן עסקים.

They care about availability,

חשובה להן הזמינות של הסחורות,

so the big risk for them is not having product at all.

הסיכון הכי גדול מבחינתן הוא שלא יהיו בכלל מוצרים.

For the producers,

ואילו מבחינת היצרנים,

if a buyer wants to buy something produced a certain way,

אם הקונה רוצה לקנות משהו שיוצר באופן מסוים,

that's what brings them to the table.

זה מה שיביא אותם לשולחן:

So it's the demand that brings them to the table.

הביקוש הוא שמביא אותם לשולחן.

The good news is

הבשורות הטובות הן

we identified a hundred companies two years ago.

שזיהינו 100 חברות לפני שנתיים.

In the last 18 months, we've signed agreements

ב-18 החודשים האחרונים חתמנו על הסכמים

with 40 of those hundred companies

עם 40 מ-100 חברות אלה

to begin to work with them on their supply chain.

כדי להתחיל לעבוד איתן על שרשרת הערך שלהן.

And in the next 18 months,

וב-18 החודשים הבאים,

we will have signed up to work with another 40,

התחלנו לעבוד על הסכמים עם עוד 40,

and we think we'll get those signed as well.

ונראה לנו שנחתים גם אותן.

Now what we're doing is bringing the CEOs

כעת אנו מכנסים ביחד את המנכ"לים

of these 80 companies together

של 80 חברות אלה.

to help twist the arms of the final 20,

כדי לעזור לכופף את הזרועות של 20 הנותרים,

to bring them to the table,

ולהביא אותם אל השולחן,

because they don't like NGOs, they've never worked with NGOs,

כי הם לא אוהבים ארגונים לא-ממשלתיים ומעולם לא עבדו איתם.

they're concerned about this, they're concerned about that,

הם מודאגים מהדבר הזה, הם מודאגים מהדבר ההוא,

but we all need to be in this together.

אבל כולנו מוכרחים לעשות יד אחת.

So we're pulling out all the stops.

אז אנו משחררים את כל המעצורים.

We're using whatever leverage we have to bring them to the table.

לא נבחל בשום אמצעי כדי להביאם אל השולחן.

One company we're working with that's begun --

חברה אחת שאנו עובדים איתה החלה--

in baby steps, perhaps --

בצעדים קטנטנים, אולי--

but has begun this journey on sustainability is Cargill.

אך היא החלה במסע הזה לקיימות היא "קרגיל".

They've funded research that shows

הם מימנו מחקר שהראה

that we can double global palm oil production

שאפשר להכפיל את התפוקה הגלובלית של שמן דקלים

without cutting a single tree in the next 20 years,

מבלי לכרות ולו עץ אחד ב-20 השנה הבאות

and do it all in Borneo alone

וכל זה רק בבורניאו

by planting on land that's already degraded.

באמצעות נטיעה בקרקע שהושחתה.

The study shows that the highest net present value

המחקר הראה שכיום ערך הנטו הגבוה ביותר

for palm oil

של שמן דקלים

is on land that's been degraded.

הוא בקרקע שהושחתה.

They're also undertaking a study to look at

הם גם פתחו במחקר שיבחן

all of their supplies of palm oil

את כל מקורות אספקת שמן הדקלים שלהם

to see if they could be certified

כדי לראות הם הם זכאים לאישור

and what they would need to change in order to become third-party certified

ומה עליהם לשנות כדי להפוך למורשה מצד שלישי

under a credible certification program.

במסגרת תכנית רישוי אמינה

Why is Cargill important?

מדוע יש חשיבות ל"קרגיל"?

Because Cargill has 20 to 25 percent

כי "קרגיל" שולטת ב-20 עד 25 אחוז

of global palm oil.

משמן הדקלים הגלובלי.

If Cargill makes a decision,

אם "קרגיל" מקבלת החלטה,

the entire palm oil industry moves,

כל תעשיית שמן הדקלים מתחילה לזוז,

or at least 40 or 50 percent of it.

או לפחות 40-50 אחוז ממנה.

That's not insignificant.

זה לא דבר של מה-בכך.

More importantly, Cargill and one other company

חשוב יותר, "קרגיל" וחברה נוספת

ship 50 percent of the palm oil

מובילות 50 אחוז מכל שמן הדקלים

that goes to China.

שמגיע לסין.

We don't have to change the way

איננו צריכים לשנות אפילו

a single Chinese company works

את אופן העבודה של חברה סינית אחת

if we get Cargill to only send

אם נביא את "קרגיל" לכך שתשלח אך ורק

sustainable palm oil to China.

שמן דקלים בר-קיימא לסין.

It's a pre-competitive issue.

זהו נושא שמעל לתחרות.

All the palm oil going there is good.

כל שמן הדקלים שמגיע לשם הוא טוב.

Buy it.

קנו אותו.

Mars is also on a similar journey.

גם "מרס" עושה מסע דומה.

Now most people understand that Mars is a chocolate company,

רוב האנשים יודעים ש"מרס" היא חברת שוקולדים,

but Mars has made sustainability pledges

אך "מרס" התחייבה לקיימות

to buy only certified product for all of its seafood.

ולקנות רק מוצרים מורשים עבור מאכלי הים שלה

It turns out Mars buys more seafood than Walmart

מסתבר ש"מרס" קונה יותר מאכלי-ים מ"וול-מארט"

because of pet food.

בגלל המזון לחיות-מחמד.

But they're doing some really interesting things around chocolate,

אך הם עושים דברים ממש מעניינים לגבי שוקולד,

and it all comes from the fact

וזה נובע מהעובדה

that Mars wants to be in business in the future.

ש"מרס" רוצה להישאר בעסקים גם בעתיד.

And what they see is that they need to

והם מבינים שעליהם לשפר

improve chocolate production.

את ייצור השוקולד.

On any given plantation,

בכל מטע שהוא,

20 percent of the trees produce 80 percent of the crop,

20 אחוז מהעצים נותנים 80 אחוז מהיבול,

so Mars is looking at the genome,

אז "מרס" בודקת את הגנום,

they're sequencing the genome of the cocoa plant.

והם מרצפים את הגנים של מטעי הקקאו.

They're doing it with IBM and the USDA,

הם עושים זאת עם איי-בי-אם ומינהל המזון והתרופות,

and they're putting it in the public domain

ומעלים זאת לרשות הציבור

because they want everybody to have access to this data,

כי הם מעוניינים שלכולם תהיה גישה למידע הזה,

because they want everybody to help them

כי הם רוצים שכולם יעזרו להם

make cocoa more productive and more sustainable.

להפוך את הקקאו ליצרני ובר-קיימא יותר.

What they've realized

מה שהם הבינו,

is that if they can identify the traits

הוא שאם יוכלו לזהות את התכונות

on productivity and drought tolerance,

של הפרודוקטיביות והעמידות לבצורת,

they can produce 320 percent as much cocoa

יוכלו להפיק 320 אחוז יותר קקאו

on 40 percent of the land.

ב-40 אחוז מהקרקע.

The rest of the land can be used for something else.

יתר הקרקע תוכל לשמש לצרכים אחרים.

It's more with less and less again.

שוב: יותר בעזרת פחות ופחות.

That's what the future has got to be,

כך צריך להיראות העתיד,

and putting it in the public domain is smart.

וזה מחוכם, להציב את זה לרשות הציבור.

They don't want to be an I.P. company; they want to be a chocolate company,

הם לא רוצים להיות חברת קניין רוחני אלא חברת שוקולד.

but they want to be a chocolate company forever.

אבל להיות חברת שוקולד לנצח.

Now, the price of food, many people complain about,

אנשים רבים מתלוננים על מחיר המזון,

but in fact, the price of food is going down,

אך למעשה, מחיר המזון נמצא בירידה,

and that's odd because in fact,

וזה מוזר, כי למעשה,

consumers are not paying for the true cost of food.

הצרכן לא משלם את המחיר האמיתי של המזון.

If you take a look just at water,

נניח, מים:

what we see is that,

אנו רואים

with four very common products,

בארבעה מוצרים נפוצים,

you look at how much a farmer produced to make those products,

אם בודקים מה היה היבול של החקלאי כדי לייצרם,

and then you look at how much water input was put into them,

מה היתה תשומת המים עבורם,

and then you look at what the farmer was paid.

ואז, כמה שילמו לחקלאי,

If you divide the amount of water

אם מחלקים את כמות המים

into what the farmer was paid,

בתשלום לחקלאי,

the farmer didn't receive enough money

הרי שהחקלאי לא קיבל מספיק כסף

to pay a decent price for water in any of those commodities.

כדי לשלם מחיר הוגן על המים בכל המוצרים האלה.

That is an externality by definition.

זוהי בהגדרה החרגת-מחירים.

This is the subsidy from nature.

זאת סובסידיה מן הטבע.

Coca-Cola, they've worked a lot on water,

"קוקה קולה" עובדים הרבה עם מים,

but right now, they're entering into 17-year contracts

אך כעת הם נכנסים לחוזים בני 17 שנה

with growers in Turkey

עם מגדלים בטורקיה

to sell juice into Europe,

למכירת מיץ לאירופה,

and they're doing that because they want to have a product

והם עושים זאת כי הם רוצים שיהיה להם מוצר

that's closer to the European market.

קרוב יותר לשוק האירופי.

But they're not just buying the juice;

אך הם לא קונים רק את המיץ;

they're also buying the carbon in the trees

הם קונים גם את הפחמן שבעצים

to offset the shipment costs associated with carbon

כדי לפצות על מחירי ההובלה הקשורים בפחמן

to get the product into Europe.

להבאת המוצר לאירופה

There's carbon that's being bought with sugar,

יש פחמן שנרכש יחד עם סוכר,

with coffee, with beef.

עם קפה, עם בשר.

This is called bundling. It's bringing those externalities

זה קרוי "לאגד". זה מחזיר את אותן החרגות

back into the price of the commodity.

למחיר של המוצר.

We need to take what we've learned in private, voluntary standards

עלינו לקחת את מה שלמדנו מסטנדרטים פרטיים וולונטריים

of what the best producers in the world are doing

שלוקחים על עצמם טובי היצרנים בעולם,

and use that to inform government regulation,

ולהשתמש בכך כדי לשפר את החקיקה הממשלתית,

so we can shift the entire performance curve.

כדי שנוכל להזיז את כל עקומת הביצועים.

We can't just focus on identifying the best;

איננו יכולים רק להתמקד בזיהוי הטובים ביותר:

we've got to move the rest.

עלינו להזיז גם את כל היתר.

The issue isn't what to think, it's how to think.

השאלה אינה מה לחשוב אלא איך לחשוב.

These companies have begun to think differently.

החברות האלה החלו לחשוב אחרת.

They're on a journey; there's no turning back.

הן יצאו למסע, ואין דרך חזרה.

We're all on that same journey with them.

כולנו עוברים את המסע הזה איתן.

We have to really begin to change

אנו מוכרחים להתחיל באמת לשנות

the way we think about everything.

את הדרך בה אנו חושבים על הכל.

Whatever was sustainable on a planet of six billion

כל מה שהיה בר-קיימא בעולם של 6 מיליארד נפש

is not going to be sustainable on a planet with nine.

לא יהיה בר-קיימא בעולם של 9 מיליארד.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]