Rose George: Inside the secret shipping industry

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Boaz Hovav

A couple of years ago,

לפני כמה שנים

Harvard Business School chose

בחר ביה"ס לעסקים של הרווארד

the best business model of that year.

את המודל העסקי הטוב ביותר של אותה שנה.

It chose Somali piracy.

הוא בחר בפיראטיות הסומאלית.

Pretty much around the same time,

בערך באותה תקופה,

I discovered that there were 544 seafarers

גיליתי שיש 544 יורדי-ים

being held hostage on ships,

המוחזקים כבני-ערובה בספינות,

often anchored just off the Somali coast

שעוגנות לעתים קרובות ממול לחוף הסומאלי

in plain sight.

בטווח ראיה.

And I learned these two facts, and I thought,

למדתי את שתי העובדות האלה, וחשבתי,

what's going on in shipping?

מה קורה בענף הספנות?

And I thought, would that happen in any other industry?

שאלתי את עצמי, האם זה יכול לקרות בתעשיה אחרת?

Would we see 544 airline pilots

האם ייתכן שנראה 544 טייסי חברות-תעופה

held captive in their jumbo jets

המוחזקים כבני-ערובה במטוסי הג'מבו שלהם,

on a runway for months, or a year?

שעומדים על מסלולי ההמראה במשך חודשים או שנה?

Would we see 544 Greyhound bus drivers?

האם ייתכן שנראה 544 נהגי אוטובוסים?

It wouldn't happen.

זה לא יכול לקרות.

So I started to get intrigued.

אז התחלתי להסתקרן.

And I discovered another fact,

ואז גיליתי עובדה נוספת,

which to me was more astonishing

שבעיני היתה מדהימה יותר,

almost for the fact that I hadn't known it before

ולו רק משום שכמעט ולא ידעתי עליה קודם לכן

at the age of 42, 43.

בגיל 42, 43,

That is how fundamentally we still depend on shipping.

והיא עד כמה אנו עדיין תלויים בספנות באופן יסודי.

Because perhaps the general public

כי ייתכן שהציבור הכללי רואה בספנות

thinks of shipping as an old-fashioned industry,

תעשיה מיושנת,

something brought by sailboat

דברים שמביאים באוניות-מפרש

with Moby Dicks and Jack Sparrows.

ושמות כמו "מובי דיק" ו"ג'ק סאפארו".

But shipping isn't that.

אבל הספנות איננה כזו.

Shipping is as crucial to us as it has ever been.

הספנות היא קריטית מבחינתו יותר מאי-פעם.

Shipping brings us 90 percent of world trade.

הספנות מביאה לנו 90% מהסחר העולמי.

Shipping has quadrupled in size since 1970.

הספנות גדלה פי ארבע מאז 1970.

We are more dependent on it now than ever.

אנו יותר תלויים בה מאשר אי-פעם.

And yet, for such an enormous industry --

ובכל זאת, לגבי תעשיה בקנה-מידה עצום כזה--

there are a 100,000 working vessels on the sea —

יש בים 100,000 כלי-שיט פעילים--

it's become pretty much invisible.

היא הפכה במידה רבה לבלתי-נראית.

Now that sounds absurd in Singapore to say that,

אמירה כזו נשמעת מגוחכת בסינגפור

because here shipping is so present

כי לספנות כאן יש נוכחות כה גדולה,

that you stuck a ship on top of a hotel.

עד שתקעו ספינה על גג של מלון.

(Laughter)

[צחוק]

But elsewhere in the world,

אבל בכל מקום אחר בעולם,

if you ask the general public what they know

אם שואלים את הציבור הרחב

מה הוא יודע על הספנות וכמה מסחר משונע בים,

about shipping and how much trade is carried by sea,

you will get essentially a blank face.

מקבלים בד"כ פרצוף אטום.

You will ask someone on the street

אם תשאלו מישהו ברחוב

if they've heard of Microsoft.

האם הוא שמע על "מיקרוסופט",

I should think they'll say yes,

לדעתי הוא יאמר "כן",

because they'll know that they make software

כי הוא יודע שהם מייצרים תוכנות

that goes on computers,

שמיועדות למחשבים,

and occasionally works.

ומידי פעם הן עובדות.

But if you ask them if they've heard of Maersk,

אבל אם תשאלו אותו אם שמע על "מרסק",

I doubt you'd get the same response,

אני בספק אם תזכו לאותה תגובה,

even though Maersk,

למרות של"מרסק",

which is just one shipping company amongst many,

שהיא רק חברת ספנות אחת מרבות,

has revenues pretty much on a par with Microsoft.

יש הכנסות דומות לאלה של "מיקרוסופט".

[$60.2 billion]

[60.2 מיליארד דולר]

Now why is this?

מדוע זה כך?

A few years ago,

לפני כמה שנים

the first sea lord of the British admiralty --

מפקד הצי ("בעל הים") באדמירליות הבריטית--

he is called the first sea lord,

הוא נקרא "בעל הים"

although the chief of the army is not called a land lord —

--למרות שמפקד הצבא לא נקרא "בעל הבית"--

he said that we, and he meant

הוא אמר שאנו, והוא התכוון

in the industrialized nations in the West,

למדינות המתועשות של המערב,

that we suffer from sea blindness.

שאנו סובלים מעיוורון ימי.

We are blind to the sea

אנו עיוורים ביחס לים

as a place of industry or of work.

כמקום של תעשיה או עבודה.

It's just something we fly over,

זה משהו שאנו טסים מעליו,

a patch of blue on an airline map.

כתם כחול במפות של חברות התעופה.

Nothing to see, move along.

אין מה לראות, תעברו הלאה.

So I wanted to open my own eyes

אז רציתי לפקוח את עיני

to my own sea blindness,

מהעיוורון הימי שלי,

so I ran away to sea.

ולכן ברחתי אל הים.

A couple of years ago, I took a passage

לפני כמה שנים יצאתי למסע

on the Maersk Kendal,

על סיפון ה"מרסק קנדל",

a mid-sized container ship

ספינת מכולות בינונית

carrying nearly 7,000 boxes,

שנשאה כמעט 7,000 תיבות,

and I departed from Felixstowe,

הפלגתי מפליקסטו,

on the south coast of England,

בחוף הדרומי של אנגליה,

and I ended up right here in Singapore

והגעתי עד כאן, לסינגפור

five weeks later,

אחרי 5 שבועות,

considerably less jet-lagged than I am right now.

עם הרבה פחות יעפת-טיסה מאשר עכשיו.

And it was a revelation.

וזו היתה התגלות.

We traveled through five seas,

הפלגנו על פני חמישה ימים,

two oceans, nine ports,

שני אוקיינוסים, תשעה נמלים,

and I learned a lot about shipping.

ואני למדתי המון על ספנות.

And one of the first things that surprised me

ואחד הדברים הראשונים שהפתיעו אותי

when I got on board Kendal

כשעליתי על סיפון ה"קנדל",

was, where are all the people?

היה, איפה כל האנשים?

I have friends in the Navy who tell me

יש לי ידידים בצי שמספרים לי

they sail with 1,000 sailors at a time,

שהם מפליגים יחד עם 1,000 מלחים בכל הפלגה,

but on Kendal there were only 21 crew.

אבל על ה"קנדל" היו רק 21 אנשי-צוות.

Now that's because shipping is very efficient.

זה משום שהספנות היא יעילה מאד.

Containerization has made it very efficient.

שיטת המכולות הפכה אותה ליעילה מאד.

Ships have automation now.

היום יש בספינות אוטומציה.

They can operate with small crews.

הן יכולות לפעול עם צוותים קטנים.

But it also means that, in the words

אבל זה גם אומר, במילותיו של

of a port chaplain I once met,

קצין-דת ימי שפגשתי פעם,

the average seafarer you're going to find

שיורד הים הממוצע שתפגשו

on a container ship is either tired or exhausted,

בספינת מכולות יהיה עייף או מותש,

because the pace of modern shipping

כי קצב הספנות המודרנית

is quite punishing for what the shipping calls

הוא מפרך למדי מבחינת הדרישות שהספנות

its human element,

מטילה על הגורם האנושי,

a strange phrase which they don't seem to realize

מונח משונה, שהם כנראה לא קולטים

sounds a little bit inhuman.

שהוא נשמע מעט לא-אנושי.

So most seafarers now working on container ships

אז רוב יורדי הים שעובדים כיום בספינות מכולות

often have less than two hours in port at a time.

זוכים כיום בפחות משעתיים חופשיות בכל נמל.

They don't have time to relax.

אין להם זמן להירגע.

They're at sea for months at a time,

הם נמצאים בים במשך תקופות של חודשים,

and even when they're on board,

וגם כשהם בספינה,

they don't have access to what

אין להם גישה

a five-year-old would take for granted, the Internet.

למה שבני 5 רואים כמובן מאליו: אינטרנט.

And another thing that surprised me when I got on board Kendal

דבר נוסף שהפתיע אותי כשעליתי על ה"קנדל"

was who I was sitting next to --

היה האדם שלידו ישבתי--

Not the queen; I can't imagine why they put me underneath her portrait --

לא המלכה. אין לי מושג למה הושיבו אותי מתחת לדיוקן שלה--

But around that dining table in the officer's saloon,

אבל סביב שולחן האוכל באולם הקצינים,

I was sitting next to a Burmese guy,

ישבתי לצידו של בחור בורמזי,

I was opposite a Romanian, a Moldavian, an Indian.

מול רומני, מולדבי, הודי.

On the next table was a Chinese guy,

בשולחן הסמוך היה בחור סיני,

and in the crew room, it was entirely Filipinos.

בחדר הצוות כולם היו פיליפינים.

So that was a normal working ship.

וזו היתה ספינה עם צוות רגיל.

Now how is that possible?

אז איך זה ייתכן?

Because the biggest dramatic change

כי השינוי הדרמטי הכי גדול

in shipping over the last 60 years,

בספנות, ב-60 השנה האחרונות,

when most of the general public stopped noticing it,

כשרוב הציבור הפסיק להקדיש לה תשומת-לב,

was something called an open registry,

היה משהו שקרוי "רישום פתוח"

or a flag of convenience.

או "דגל של נוחות".

Ships can now fly the flag of any nation

כיום, הספינות יכולות להניף דגל של כל מדינה

that provides a flag registry.

שמספקת את אפשרות דגל הנוחות.

You can get a flag from the landlocked nation

אפשר לקבל דגל של מדינה חסרת מוצא לים

of Bolivia, or Mongolia,

כמו בוליביה או מונגוליה,

or North Korea, though that's not very popular.

או צפון-קוריאה, אם כי הדגל שלה לא מאד פופולרי.

(Laughter)

[צחוק]

So we have these very multinational,

אז יש לנו צוותים רב-לאומיים,

global, mobile crews on ships.

גלובליים וניידים בספינות.

And that was a surprise to me.

וזה הפתיע אותי.

And when we got to pirate waters,

וכשהגענו למימי הפיראטים,

down the Bab-el-Mandeb strait and into the Indian Ocean,

במורד מיצר באב-אל-מנדב ואל תוך האוקיינוס ההודי,

the ship changed.

המצב בספינה השתנה.

And that was also shocking, because suddenly,

וגם זה היה הלם, כי לפתע,

I realized, as the captain said to me,

הבנתי, כפי שאמר לי הקברניט,

that I had been crazy to choose to go

שבאמת נפלתי על הראש כשבחרתי להפליג

through pirate waters on a container ship.

במימי פיראטים בספינת מכולות.

We were no longer allowed on deck.

כעת כבר לא הרשו לנו לעלות לסיפון.

There were double pirate watches.

היו משמרות פיראטים כפולות.

And at that time, there were those 544 seafarers being held hostage,

באותה תקופה הוחזקו אותם 544 יורדי הים כבני-ערובה,

and some of them were held hostage for years

וחלקם היו בני-ערובה כבר שנים

because of the nature of shipping and the flag of convenience.

בגלל אופי הספנות ודגל הנוחות.

Not all of them, but some of them were,

לא כולם, אבל חלק מהם,

because for the minority of unscrupulous ship owners,

בגלל מיעוט בעלי ספינות חסרי-מצפון,

it can be easy to hide behind

קל מאד להסתתר

the anonymity offered by some flags of convenience.

מאחורי האלמוניות שמציעים דגלי נוחות מסוימים.

What else does our sea blindness mask?

מה עוד מסתיר עיוורון הים שלנו?

Well, if you go out to sea on a ship

ובכן, אם תפליגו לים בספינה

or on a cruise ship, and look up to the funnel,

או בספינת טיולים, ותביטו למעלה אל הארובות,

you'll see very black smoke.

תראו עשן שחור מאד.

And that's because shipping

זה בגלל שלענף הספנות

has very tight margins, and they want cheap fuel,

יש שולי-רווח צרים מאד, ומעוניינים שם בדלק זול,

so they use something called bunker fuel,

אז הם משתמשים במשהו שקרוי "מזוט",

which was described to me by someone in the tanker industry

שתואר עבורי ע"י מישהו מתעשיית המיכליות

as the dregs of the refinery,

בתור המשקעים מבתי הזיקוק,

or just one step up from asphalt.

או רמה אחת בלבד מעל אספלט.

And shipping is the greenest method of transport.

והספנות היא שיטת התובלה הכי ירוקה.

In terms of carbon emissions per ton per mile,

במונחים של פליטת פחם לטון לכל מייל,

it emits about a thousandth of aviation

הפליטות שם הן אלפית מאשר בענף התעופה

and about a tenth of trucking.

וכעשירית מהתובלה במשאיות.

But it's not benign, because there's so much of it.

אבל זה לא מעט, כי ענף הספנות כל-כך גדול.

So shipping emissions are about three to four percent,

פליטות הספנות מהוות כ-3 או 4 אחוז,

almost the same as aviation's.

כמעט כמו של התעופה.

And if you put shipping emissions

ואם מצרפים את פליטות הספנות

on a list of the countries' carbon emissions,

לרשימת פליטות הפחם של כל המדינות,

it would come in about sixth,

היא תהיה במקום שישי,

somewhere near Germany.

בערך כמו גרמניה.

It was calculated in 2009 that the 15 largest ships

חישוב שנעשה ב-2009 הראה ש-15 הספינות הכי גדולות

pollute in terms of particles and soot

מזהמות בחלקיקים, בפיח

and noxious gases

ובגזים מזיקים

as much as all the cars in the world.

כמו כל המכוניות בעולם.

And the good news is that

והבשורות הטובות הן

people are now talking about sustainable shipping.

שאנשים מדברים כעת על ספנות מקיימת.

There are interesting initiatives going on.

יש יוזמות מעניינות.

But why has it taken so long?

אבל מדוע זה לקח זמן כה רב?

When are we going to start talking and thinking

מתי נתחיל לדבר ולחשוב

about shipping miles as well as air miles?

על צבירת קילומטרים בים כמו באוויר?

I also traveled to Cape Cod to look

נסעתי גם לקייפ קוד כדי לראות

at the plight of the North Atlantic right whale,

את הצרות של לוויתן האובלנה הצפון-אלטנטית,

because this to me was one of the most surprising things

כי עבורי זה היה אחד הדברים הכי מפתיעים

about my time at sea,

בשהותי בים,

and what it made me think about.

והמחשבות זה עורר בי.

We know about man's impact on the ocean

אנו יודעים על השפעת האדם על האוקיינוס

in terms of fishing and overfishing,

במונחי דיג ודיג-יתר,

but we don't really know much about

אבל איננו יודעים באמת הרבה

what's happening underneath the water.

על מה שקורה מתחת למים.

And in fact, shipping has a role to play here,

ולמעשה, הספנות ממלאת כאן תפקיד,

because shipping noise has contributed

כי רעש האוניות תרם

to damaging the acoustic habitats of ocean creatures.

לפגיעה בבתי הגידול האקוסטיים של יצורי הים.

Light doesn't penetrate beneath the surface of the water,

האור אינו חודר את פני המים,

so ocean creatures like whales and dolphins

כך שיצורים ימיים, כמו לוויתנים ודולפינים

and even 800 species of fish

ואפילו 800 מיני דגים,

communicate by sound.

מתקשרים בצלילים.

And a North Atlantic right whale

והאובלנה הצפון-אלטנטית

can transmit across hundreds of miles.

יכולה לשדר למרחקים של מאות קילומטרים.

A humpback can transmit a sound

לוויתן גדול-סנפיר יכול לשגר צליל

across a whole ocean.

על פני אוקיינוס שלם.

But a supertanker can also be heard

אבל ניתן לשמוע גם מיכלית ענק

coming across a whole ocean,

ממרחק אוקיינוס שלם,

and because the noise that propellers make underwater

ובגלל שהרעש שהמדחפים יוצרים מתחת למים

is sometimes at the same frequency that whales use,

הוא לעתים באותו תדר שבו משתמשים הלוויתנים,

then it can damage their acoustic habitat,

זה עלול להזיק לבית הגידול האקוסטי שלהם,

and they need this for breeding,

והם זקוקים לו כדי להתרבות,

for finding feeding grounds,

למצוא שטחי ציד,

for finding mates.

למצוא בני ובנות זוג.

And the acoustic habitat of the North Atlantic right whale

ובית הגידול האקוסטי של האובלנה הצפון-אלטנטית

has been reduced by up to 90 percent.

הצטמצם בעד 90%.

But there are no laws governing acoustic pollution yet.

אבל אין חוקים לגבי זיהום אקוסטי. עדיין...

And when I arrived in Singapore,

וכשהגעתי לסינגפור,

and I apologize for this, but I didn't want to get off my ship.

ואני מתנצלת, אבל לא רציתי לרדת מהספינה שלי.

I'd really loved being on board Kendal.

מאד אהבתי להיות על סיפון ה"קנדל".

I'd been well treated by the crew,

קיבלתי יחס טוב מהצוות,

I'd had a garrulous and entertaining captain,

היה לי קברניט פטפטן ומשעשע,

and I would happily have signed up for another five weeks,

והייתי חותמת בשמחה לחמישה שבועות נוספים,

something that the captain also said

ועל זה הקברניט גם אמר

I was crazy to think about.

שהשתגעתי אם זה עולה בדעתי.

But I wasn't there for nine months at a time

אבל לא הייתי שם 9 חודשים ברציפות

like the Filipino seafarers,

כמו יורדי הים הפיליפינים,

who, when I asked them to describe their job to me,

שכאשר ביקשתי מהם לתאר לי את העבודה שלהם,

called it "dollar for homesickness."

הם כינו אותה: "דולר לכל געגוע הביתה".

They had good salaries,

היו להם משכורות טובות,

but theirs is still an isolating and difficult life

אבל אלה עדיין חיי בדידות קשים

in a dangerous and often difficult element.

מול איתני טבע מסוכנים ולעתים קרובות קשים.

But when I get to this part, I'm in two minds,

אבל בשלב הזה יש לי שתי דעות מנוגדות,

because I want to salute those seafarers

כי אני רוצה להצדיע ליורדי הים האלה

who bring us 90 percent of everything

שמביאים לנו 90% מכל דבר

and get very little thanks or recognition for it.

וזוכים על כך למעט מאד תודות והכרה.

I want to salute the 100,000 ships

אני רוצה להצדיע ל-100,000 הספינות

that are at sea

שנמצאות בים

that are doing that work, coming in and out

שעושות את העבודה הזאת, שמגיעות ויוצאות

every day, bringing us what we need.

מידי יום, ומביאות לנו את מה שאנו צריכים.

But I also want to see shipping,

אבל אני גם רוצה לראות שהספנות,

and us, the general public, who know so little about it,

ושאנו, הציבור הרחב, שיודע כה מעט עליה,

to have a bit more scrutiny,

נסתכל במבט מעט יותר בוחן,

to be a bit more transparent,

שהכל יהיה מעט יותר שקוף,

to have 90 percent transparency.

שתהיה שקיפות של 90%.

Because I think we could all benefit

כי לדעתי כולנו נצא נשכרים

from doing something very simple,

אם נעשה דבר פשוט מאד,

which is learning to see the sea.

שהוא ללמוד לראות את הים.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]