The profound power of an authentic apology | Eve Ensler

תרגום: Yael Ring עריכה: Shir Ben Asher Kestin

For the past few years, we've been calling men out.

בשנים האחרונות הוקענו גברים.

It had to be done.

הדבר היה חייב להתרחש.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But lately, I've been thinking we need to do something even harder.

אבל לאחרונה, התחלתי לחשוב שאנחנו צריכים משהו אפילו יותר רציני.

We need, as my good friend Tony Porter says,

אנחנו צריכים, כפי שחברי הטוב טוני פורטר אומר,

to find a way to call men in.

למצוא דרך לקרוא לגברים לעמוד.

My father began to sexually abuse me when I was five years old.

אבא שלי התחיל להתעלל בי מינית כשהייתי בת חמש.

He would come into my room in the middle of the night.

הוא היה נכנס לחדר שלי באמצע הלילה.

He appeared to be in a trance.

הוא נראה כאילו הוא בטרנס.

The abuse continued until I was 10.

ההתעללות המשיכה עד שהייתי בת 10.

When I tried to resist him,

כשניסיתי להתנגד לו,

when I was finally able to say no,

כשסוף סוף הייתי מסוגלת לומר לא,

he began to beat me.

הוא התחיל להרביץ לי.

He called me stupid.

הוא קרא לי טיפשה.

He said I was a liar.

הוא אמר שאני שקרנית.

The sexual abuse ended when I was 10,

ההתעללות המינית נפסקה כשהייתי בת 10,

but actually, it never ended.

אבל למעשה, היא מעולם לא נפסקה.

It changed who I was.

היא שינתה את מי שהייתי אז,

I was filled with anxiety and guilt and shame all the time,

הייתי מלאה בחרדות ואשמה ובושה כל הזמן,

and I didn't know why.

ולא ידעתי למה.

I hated my body, I hated myself,

שנאתי את הגוף שלי, שנאתי את עצמי,

I got sick a lot,

הייתי חולה הרבה,

I couldn't think,

לא יכולתי לחשוב,

I couldn't remember things.

לא יכולתי לזכור דברים,

I was drawn to dangerous men and women

נמשכתי לאנשים ונשים מסוכנים

who I allowed -- actually, I invited -- to treat me badly,

להם הרשיתי - בעצם, הזמנתי - להתנהג אלי באופן מחפיר,

because that is what my father taught me love was.

כי ככה אבא שלי לימד אותי שאהבה נראית.

I waited my whole life for my father to apologize to me.

חיכיתי כל חיי שאבא שלי יתנצל בפני.

He didn't.

הוא מעולם לא התנצל.

He wouldn't.

הוא לא היה מוכן.

And then, with the recent scandals of famous men,

ואז, עם הסקנדלים האחרונים של גברים מפורסמים,

as one after another was exposed,

איך שאחד אחרי השני הם נחשפו,

I realized something:

הבנתי משהו:

I have never heard a man

מעולם לא שמעתי גבר

who has committed rape or physical violence

שביצע אונס או אלימות גופנית

ever publicly apologize to his victim.

מתנצל באופן פומבי לקרבן שלו.

I began to wonder,

התחלתי לתהות,

what would an authentic, deep apology be like?

איך תיראה התנצלות אותנטית מעומק הלב?

So, something strange began to happen.

אז, משהו מוזר התחיל לקרות,

I began to write,

התחלתי לכתוב,

and my father's voice began to come through me.

והקול של אבא שלי יצא ממני.

He began to tell me what he had done

הוא התחיל לספר לי מה הוא עשה

and why.

ולמה.

He began to apologize.

הוא התחיל להתנצל,

My father is dead almost 31 years,

אבא שלי מת כבר 31 שנים,

and yet, in this apology,

ועדיין, בהתנצלות הזו,

the one I had to write for him,

ההתנצלות שהייתי צריכה לכתוב עבורו,

I discovered the power of an apology

גיליתי את הכוח שבהתנצלות

and how it actually might be the way to move forward

ואיך היא יכולה להיות האמצעי להתקדמות הלאה

in the crisis we now face

מהמשבר בו אנחנו נמצאים

with men and all the women they abuse.

עם הגברים והנשים בהם הם פגעו.

Apology is a sacred commitment.

התנצלות היא התחייבות מקודשת.

It requires complete honesty.

היא דורשת כנות מוחלטת.

It demands deep self-interrogation and time.

היא תובעת בחינה עצמית עמוקה וזמן.

It cannot be rushed.

אי אפשר לדחוק בה,

I discovered an apology has four steps,

אני גיליתי שלהתנצלות יש ארבעה שלבים,

and, if you would, I'd like to take you through them.

ואם תרצו, הייתי רוצה להראות לכם אותם.

The first is you have to say what, in detail, you did.

הצעד הראשון הוא שאתה צריך לומר מה עשית, בפירוט.

Your accounting cannot be vague.

הפירוט שלך לא יכול להיות מעורפל.

"I'm sorry if I hurt you"

"אני מצטער שפגעתי בך"

or "I'm sorry if I sexually abused you"

או "אני מצטער אם פגעתי בך מינית"

doesn't cut it.

זה לא יעבור מסך.

You have to say what actually happened.

אתה צריך לומר מה קרה בפועל.

"I came into the room in the middle of the night,

"נכנסתי לחדר באמצע הלילה,

and I pulled your underpants down."

והורדתי את התחתונים שלך".

"I belittled you because I was jealous of you

"הקטנתי אותך כי קינאתי בך

and I wanted you to feel less."

ורציתי שתרגישי פחותה".

The liberation is in the details.

השחרור טמון בפרטים.

An apology is a remembering.

התנצלות היא זכירה.

It connects the past with the present.

היא מקשרת בין העבר ובין ההווה.

It says that what occurred actually did occur.

היא אומרת שמה שקרה באמת קרה.

The second step is you have to ask yourself why.

הצעד השני הוא שאתה חייב לשאול את עצמך למה.

Survivors are haunted by the why.

שורדים רדופים בשאלת ה-"למה".

Why? Why would my father want to sexually abuse his eldest daughter?

למה? למה שאבא שלי ירצה לפגוע מינית בביתו הבכורה?

Why would he take my head and smash it against a wall?

למה שהוא ירצה לקחת את הראש שלי ולרסק אותו על הקיר?

In my father's case,

במקרה של אבא שלי,

he was a child born long after the other children.

הוא היה הילד שנולד הרבה אחרי שאר הילדים.

He was an accident that became "the miracle."

הוא היה התאונה שהפכה ל"נס".

He was adored and treated as the golden boy.

העריצו אותו והתייחסו אליו כנער הזהב.

But adoration, it turns out, is not love.

אבל הערצה, מתברר, אינה אהבה.

Adoration is a projection

הערצה היא הקרנה

of someone's need for you to be perfect

של הצורך של מישהו אחר שאתה תהיה מושלם

onto you.

עליך.

My father had to live up to this impossible ideal,

אבא שלי היה צריך לעמוד באידיאל הבלתי אפשרי הזה,

and so he was never allowed to be himself.

ולכן הוא מעולם לא הרשה לעצמו פשוט להיות הוא.

He was never allowed to express tenderness

הוא מעולם לא הרשה לעצמו להפגין רוך

or vulnerability, curiosity, doubt.

או פגיעות, סקרנות, ספק.

He was never allowed to cry.

הוא מעולם לא הרשה לעצמו לבכות.

And so he was forced to push all those feelings underground,

ולכן הוא נאלץ לדחוף את כל הרגשות האלה מתחת לפני השטח,

and they eventually metastasized.

והם לבסוף שלחו גרורות.

Those suppressed feelings later became Shadowman,

הרגשות המודחקים האלה הפכו לצל,

and he was out of control,

והוא היה בלתי נשלט,

and he eventually unleashed his torrent on me.

והוא בסופו של דבר שחרר את כל הזעם שלו עלי.

The third step is you have to open your heart

הצעד השלישי הוא שאתה חייב לפתוח את הלב שלך

and feel what your victim felt as you were abusing her.

ולהרגיש את מה שהקרבן שלך הרגישה בזמן שפגעת בה.

You have to let your heart break.

אתה חייב לתת ללב שלך להישבר.

You have to feel the horror and betrayal

אתה חייב להרגיש את האימה והבגידה

and the long-term impacts of your abuse on your victim.

וההשפעות לטווח ארוך של הפגיעה שלך בקרבן שלך.

You have to sit with the suffering you have caused.

אתה חייב לשהות עם הסבל שגרמת אתה.

And, of course, the fourth step

וברור שהצעד הרביעי

is taking responsibility for what you have done

הוא נטילת אחריות למעשיך

and making amends.

ותיקון שלהם.

So, why would anyone want to go through such a grueling and humbling process?

אז, למה שמישהו ירצה לעבור תהליך כל כך מפרך ומזוויע?

Why would you want to rip yourself open?

למה שתרצה לקרוע את עצמך לגזרים?

Because it is the only thing that will set yourself free.

כי זה הדבר היחידי שייתן לך שחרור.

It is the only thing that will set your victim free.

זה הדבר היחידי שישחרר את הקרבן שלך.

You didn't just destroy your victim.

אתה לא רק הרסת את הקרבן שלך.

You destroyed yourself.

אתה הרסת את עצמך.

There is no one who enacts violence on another person

אין אף אדם שמתנהג באלימות כלפי אדם אחר

who doesn't suffer from the effects themselves.

שלא סובל מההשפעות של זה בעצמו.

It creates an incredibly dark and contaminating spirit,

זה יוצר נשמה שחורה ורעילה כל כך

and it spreads throughout your entire life.

וזה מתפשט בכל תחומי החיים שלך.

The apology I wrote -- I learned something

ההתנצלות אותה כתבתי - למדתי משהו

about a different lens we have to look through

על משקפיים אחרות בהן אנחנו חייבים לראות את העולם

to understand the problem of men's violence

כדי להבין את הבעיה של אלימות גברים

that I and one billion other women have survived.

שאני ומיליארד נשים אחרות שרדנו.

We often turn to punishment first.

פעמים רבות אנחנו פונים לענישה קודם.

It's our first instinct, but actually,

זה האינסטינקט הראשוני שלנו, אבל בעצם,

although punishment sometimes is effective,

למרות שענישה יכולה להיות אפקטיבית,

on its own, it is not enough.

בפני עצמה, היא אינה מספיקה.

My father punished me.

אבא שלי העניש אותי.

I was shut down,

אני נסגרתי,

and I was broken.

והייתי שבורה.

I think punishment hardens us, but it doesn't teach us.

אני חושבת שענישה מחשלת אותנו אבל היא לא מלמדת אותנו.

Humiliation is not revelation.

השפלה אינה הארה.

We actually need to create a process that may involve punishment,

אנחנו זקוקים ליצור תהליך שאולי יכלול ענישה,

whereby we open a doorway

בו אנחנו פותחים צוהר

where men can actually become something and someone else.

דרכו גברים יוכלו להפוך למשהו ומישהו אחרים.

For so many years, I hated my father.

במשך שנים ארוכות, שנאתי את אבא שלי.

I wanted him dead. I wanted him in prison.

רציתי שימות, רציתי שיהיה בכלא.

But actually, that rage kept me connected to my father's story.

אבל בעצם, האונס הזה שמר על הקשר שלי עם הסיפור של אבא שלי.

What I really wanted wasn't just for my father to be stopped.

מה שבאמת רציתי לא היה רק לעצור את אבא שלי.

I wanted him to change.

רציתי שהוא ישתנה.

I wanted him to apologize.

רציתי שהוא יתנצל.

That's what we want.

זה מה שאנחנו רוצים.

We don't want men to be destroyed,

אנחנו לא רוצים שגברים יהרסו,

we don't want them to only be punished.

אנחנו לא רוצים שהם רק ייענשו.

We want them to see us, the victims that they have harmed,

אנחנו רוצים שהם יראו אותנו, הקרבנות בהם הם פגעו,

and we want them to repent

ואנחנו רוצים שהם יתחרטו

and change.

וישתנו.

And I actually believe this is possible.

ואני באמת מאמינה שזה אפשרי.

And I really believe it's our way forward.

ואני באמת מאמינה שזאת הדרך שלנו להתקדם.

But we need men to join us.

אבל אנחנו צריכים שהגברים יצטרפו אלינו.

We need men now to be brave and be part of this transformation.

אנחנו צריכים שהגברים יהיו אמיצים עכשיו ויהיו חלק מהשינוי הזה.

I have spent most of my life calling men out,

ביליתי את רוב חיי בהוקעתם של גברים,

and I am here now,

ואני עומדת כאן היום,

right now,

ממש עכשיו,

to call you in.

וקוראת לכם לעמוד אתנו.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you, thank you.

תודה רבה. תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)