Howard Rheingold: Way-new collaboration

מתרגם: Ariel Rosenfelder מבקר: Ido Dekkers

I'm here to enlist you

אני כאן לגייס אתכם

in helping reshape the story about how humans and other critters get things done.

לעזור בעיצוב מחדש של הסיפור על איך בני אדם ויצורים אחרים מבצעים את העבודה.

Here is the old story -- we've already heard a little bit about it:

הנה הסיפור הישן. כבר שמענו עליו קצת.

biology is war in which only the fiercest survive;

ביולוגיה היא מלחמה בה רק החזק שורד.

businesses and nations succeed only by defeating,

עסקים ואומות מצליחים רק על ידי הבסה,

destroying and dominating competition;

השמדה, ושליטה בתחרות.

politics is about your side winning at all costs.

פוליטיקה סובבת סביב ניצחון הצד שלך בכל מחיר.

But I think we can see the very beginnings of a new story beginning to emerge.

אבל אני חושב שאנחנו יכולים לראות את תחילת ההיווצרות של סיפור חדש.

It's a narrative spread across a number of different disciplines,

זהו סיפור שמתפרס לאורכם של מספר תחומים שונים,

in which cooperation, collective action and complex interdependencies

ובו שיתוף פעולה, עשייה משותפת ותלות הדדית מורכבת

play a more important role.

מהווים תפקיד חשוב יותר.

And the central, but not all-important, role of competition and survival of the fittest

והתפקיד המרכזי - אך לא החשוב ביותר - של תחרות והישרדות החזק,

shrinks just a little bit to make room.

מתגמד מעט על מנת לעשות מקום.

I started thinking about the relationship between communication, media

התחלתי להרהר על מערכת היחסים בין תקשורת, מדיה,

and collective action when I wrote "Smart Mobs,"

ועשייה משותפת כשכתבתי את "חכמת ההמונים",

and I found that when I finished the book, I kept thinking about it.

ונוכחתי לגלות שגם לאחר שסיימתי את הספר, המשכתי לחשוב על זה.

In fact, if you look back, human communication media

למעשה, אם מסתכלים לאחור, מדיה של תקשורת אנושית,

and the ways in which we organize socially have been co-evolving for quite a long time.

והדרכים בהן אנחנו מאורגנים מבחינה חברתית, התפתחו הדדית כבר זמן רב.

Humans have lived for much, much longer

בני אדם חיו הרבה, הרבה יותר

than the approximately 10,000 years of settled agricultural civilization

מבערך 10,000 השנים של האבולוציה החקלאית הממוסדת.

in small family groups. Nomadic hunters bring down rabbits, gathering food.

בקבוצות משפחתיות קטנות, ציידים צדים ארנבות, מלקטים אוכל.

The form of wealth in those days was enough food to stay alive.

מושג העושר בימים האלו היה מספיק אוכל בשביל להישאר בחיים.

But at some point, they banded together to hunt bigger game.

אך בשלב מסויים הם התאגדו יחדיו כדי לצוד טרף גדול יותר.

And we don't know exactly how they did this,

ואנחנו לא יודעים בדיוק כיצד הם עשו זאת.

although they must have solved some collective action problems;

למרות שהם בטוח פתרו את בעיות העשייה המשותפת.

it only makes sense that you can't hunt mastodons

ההגיון אומר שאתה לא יכול לצוד ממותות

while you're fighting with the other groups.

כשאתה נלחם בקבוצות האחרות.

And again, we have no way of knowing,

ושוב, אין לנו שום דרך לדעת,

but it's clear that a new form of wealth must have emerged.

אבל זה ברור שצורה חדשה של עושר בטח הגיחה.

More protein than a hunter's family could eat before it rotted.

יותר חלבון ממה שמשפחה של צייד יכולה לאכול לפני שהוא הרקיב.

So that raised a social question

אז זה העלה שאלה חברתית

that I believe must have driven new social forms.

שאני מאמין, הביאה להיווצרות מבנים חברתיים חדשים.

Did the people who ate that mastodon meat owe something

האם האנשים שאכלו את בשר הממותה היו חייבים משהו

to the hunters and their families?

לציידים ומשפחותיהם?

And if so, how did they make arrangements?

ואם כן, איך הם הגיעו להסכמים?

Again, we can't know, but we can be pretty sure that some form of

שוב, אנחנו לא יכולים לדעת, אבל אנחנו יכולים להיות די בטוחים

symbolic communication must have been involved.

שהייתה מעורבת צורה מסויימת של תקשורת בסמלים.

Of course, with agriculture came the first big civilizations,

כמובן, עם החקלאות הגיעה הציביליזציה הגדולה הראשונה,

the first cities built of mud and brick, the first empires.

הערים הראשונות שנבנו מבוץ ולבנים, האימפריות הראשונות.

And it was the administers of these empires

היו אלה המנהלים של האימפריות האלו

who began hiring people to keep track of the wheat and sheep and wine that was owed

שהחלו להעסיק אנשים שיעקבו אחר חוב החיטה, והצאן, והיין

and the taxes that was owed on them

והמסים שהיו חייבים להם

by making marks; marks on clay in that time.

על ידי יצירת סמלים, סמלים על חימר בזמן ההוא.

Not too much longer after that, the alphabet was invented.

לא הרבה לאחר מכן, הומצא הכתב.

And this powerful tool was really reserved, for thousands of years,

והכלי העוצמתי הזה היה שמור, במשך אלפי שנים,

for the elite administrators (Laughter) who kept track of accounts for the empires.

לאליטת המנהלים אשר עקבו אחרי חשבונות האימפריות.

And then another communication technology enabled new media:

ואז, טכנולוגיית תקשורת נוספת איפשרה מדיה חדשה.

the printing press came along, and within decades,

העיתונות המודפסת הצטרפה, ובתוך כמה עשורים,

millions of people became literate.

מיליוני אנשים נהייו יודעי קרוא וכתוב.

And from literate populations,

ומתוך אוכלוסיות של יודעי קרוא וכתוב,

new forms of collective action emerged in the spheres of knowledge,

נוצרו צורות חדשות של עשייה משותפת בתחומי הידע,

religion and politics.

דת ופוליטיקה.

We saw scientific revolutions, the Protestant Reformation,

ראינו מהפכות מדעיות, הרפורמציה הפרוטסטנטית,

constitutional democracies possible where they had not been possible before.

כינון דמוקרטיות חוקתיות במקומות שהן לא היו אפשריות לפני כן.

Not created by the printing press,

זה לא נוצר על ידי העיתונות הכתובה,

but enabled by the collective action that emerges from literacy.

אך התאפשר בשל העשייה המשותפת שנוצרה מהכתב.

And again, new forms of wealth emerged.

ושוב, צורות חדשות של עושר הגיחו.

Now, commerce is ancient. Markets are as old as the crossroads.

עכשיו, מסחר זה עתיק. שווקים הם ישנים כמו צמתים.

But capitalism, as we know it, is only a few hundred years old,

אבל קפיטליזים, כפי שאנחנו מכירים אותו, הוא רק בן כמה מאות שנים,

enabled by cooperative arrangements and technologies,

התאפשר בעקבות התארגנויות שיתופיות וטכנולוגיות,

such as the joint-stock ownership company,

כמו בעלות משותפת על חברה באמצעות אחזקת מניות,

shared liability insurance, double-entry bookkeeping.

ביטוח קיבוצי, רישום כפול בהנהלת חשבונות.

Now of course, the enabling technologies are based on the Internet,

עכשיו, כמובן, התוכנות שמאפשרות זאת מבוססות על האינטרנט.

and in the many-to-many era, every desktop is now a printing press,

ובעידן ה"רבים לרבים", כל שולחן עבודה עכשיו הוא עיתונות כתובה,

a broadcasting station, a community or a marketplace.

תחנת שידור, קהילה או שוק.

Evolution is speeding up.

האבולוציה מאיצה.

More recently, that power is untethering and leaping off the desktops,

לאחרונה, הכח הזה משתחרר מכבליו ומנתר אל מחוץ לשולחנות העבודה.

and very, very quickly, we're going to see a significant proportion, if not the majority of

ומאוד, מאוד מהר אנחנו עומדים לחזות בנתח נכבד מהאוכלוסיה, אם לא רובה,

the human race, walking around holding, carrying or wearing supercomputers

מהלך כשהוא אוחז, נושא, או לובש מחשבי-על

linked at speeds greater

מקושרים במהירויות גבוהות יותר

than what we consider to be broadband today.

ממה שאנו מחשיבים היום כפס רחב.

Now, when I started looking into collective action,

עכשיו, כשהתחלתי לבדוק את עניין העשייה המשותפת,

the considerable literature on it is based on what sociologists call "social dilemmas."

הספרות העיקרית בנושא מבוססת על מה שסוצילוגים מכנים "דילמות חברתית".

And there are a couple of mythic narratives of social dilemmas.

ויש כמה מעשיות ידועות של דילמות חברתיות.

I'm going to talk briefly about two of them:

אני הולך לדבר על שניים מהם:

the prisoner's dilemma and the tragedy of the commons.

דילמת האסיר והטרגדיה של נחלת הכלל.

Now, when I talked about this with Kevin Kelly,

עכשיו, כשדיברתי על זה עם קווין קלי,

he assured me that everybody in this audience pretty much knows the details

הוא הבטיח לי שכולם בקהל הזה יודעים פחות או יותר את הפרטים

of the prisoner's dilemma,

של דילמת האסיר.

so I'm just going to go over that very, very quickly.

אז אני רק הולך לעבור על זה מאוד, מאוד מהר.

If you have more questions about it, ask Kevin Kelly later. (Laughter)

אם יש לכם שאלות נוספות לגבי זה, שאלו את קווין קלי מאוחר יותר.

The prisoner's dilemma is actually a story that's overlaid

דילמת האסיר היא למעשה סיפור שמתבסס

on a mathematical matrix that came out of the game theory

על מטריצה מתמטית שנגזרה מתורת המשחקים

in the early years of thinking about nuclear war:

בשנים המוקדמות של החשיבה על מלחמה גרעינית:

two players who couldn't trust each other.

שני שחקנים שלא היו יכולים לסמוך זה על זה.

Let me just say that every unsecured transaction

רק אגיד ואומר שכל עסקה לא בטוחה

is a good example of a prisoner's dilemma.

היא דוגמא טובה לדילמת האסיר.

Person with the goods, person with the money,

איש עם הסחורה, איש עם הכסף,

because they can't trust each other, are not going to exchange.

מכיוון שאינם יכולים לסמוך זה על זה, לא יבצעו החלפה.

Neither one wants to be the first one

אף אחד מהם לא רוצה להיות הראשון,

or they're going to get the sucker's payoff,

אחרת הוא יידפק.

but both lose, of course, because they don't get what they want.

אבל שני הצדדים מפסידים, כמובן, בגלל שהם לא משיגים את מה שהם רוצים.

If they could only agree, if they could only turn a prisoner's dilemma into

אם הם רק היו יכולים להסכים, אם הם רק היו יכולים להפוך את דילמת האסיר

a different payoff matrix called an assurance game, they could proceed.

למטריצת תמורה אחרת, שנקראת "ציד האייל", הם היו יכולים להמשיך.

Twenty years ago, Robert Axelrod used the prisoner's dilemma

לפני 20 שנה, רוברט אקסלרוד השתמש בדילמת האסיר

as a probe of the biological question:

בחקירה של השאלה הביולוגית:

if we are here because our ancestors were such fierce competitors,

אם אנחנו כאן בגלל שאבותינו היו מתחרים עזים כל כך,

how does cooperation exist at all?

איך בכלל יש דבר כזה שיתוף פעולה?

He started a computer tournament for

הוא יזם טורניר מחשבים

people to submit prisoner's dilemma strategies and discovered,

כדי שאנשים יציעו אסטרטגיות לדילמת האסיר וגילה,

much to his surprise, that a very, very simple strategy won --

למרבה הפתעתו, שאסטרטגיה מאוד, מאוד פשוטה ניצחה.

it won the first tournament, and even after everyone knew it won,

היא ניצחה בטורניר הראשון, ואפילו אחרי שכולם ידעו שהיא ניצחה,

it won the second tournament -- that's known as tit for tat.

היא ניצחה בטורניר השני. זה ידוע בתור "מידה-כנגד-מידה".

Another economic game that may not be as well known as the prisoner's dilemma

משחק כלכלי נוסף שאולי לא מוכר כמו דילמת האסיר,

is the ultimatum game,

הוא משחק האולטימטום.

and it's also a very interesting probe of

וזה גם חקירה מאוד מעניינת

our assumptions about the way people make economic transactions.

של הנחותינו לגבי הדרך בה אנשים מבצעים עסקאות כלכליות.

Here's how the game is played: there are two players;

המשחק משוחק כך. יש שני שחקנים.

they've never played the game before,

הם מעולם לא שיחקו את המשחק לפני כן.

they will not play the game again, they don't know each other,

הם לא ישחקו את המשחק שוב. הם לא מכירים אחד את השני.

and they are, in fact, in separate rooms.

והם, למעשה, בחדרים נפרדים.

First player is offered a hundred dollars

מציעים 100 דולרים לשחקן הראשון

and is asked to propose a split: 50/50, 90/10,

ומבקשים ממנו להציע חלוקה: 50-50, 90-10.

whatever that player wants to propose. The second player either accepts the split --

מה שהשחקן רוצה להציע. או שהשחקן השני מקבל את החלוקה,

both players are paid and the game is over --

משלמים לשני השחקים והמשחק נגמר.

or rejects the split -- neither player is paid and the game is over.

או שהוא דוחה את החלוקה, אף אחד לא מקבל את הכסף והמשחק נגמר.

Now, the fundamental basis of neoclassical economics

עכשיו, הנחת היסוד של כלכלה נאו-קלאסית

would tell you it's irrational to reject a dollar

גורסת שזה לא הגיוני לדחות דולר

because someone you don't know in another room is going to get 99.

בגלל שמישהו שאתה לא מכיר, בחדר אחר, הולך לקבל 99.

Yet in thousands of trials with American and European and Japanese students,

אולם באלפי ניסיונות עם סטודנטים אמריקאים, אירופיים, ויפנים,

a significant percentage would reject any offer that's not close to 50/50.

אחוז משמעותי ידחה כל הצעה שאינה קרובה ל - 50-50.

And although they were screened and didn't know about the game

ולמרות שהם עברו סינון, ולא ידעו על המשחק,

and had never played the game before,

ומעולם לא שיחקו את המשחק לפני כן,

proposers seemed to innately know this

נראה שמציעים ידעו את זה באופן מולד

because the average proposal was surprisingly close to 50/50.

בגלל שההצעה שממוצעת הייתה קרובה ל - 50-50 באופן מפתיע.

Now, the interesting part comes in more recently

עכשיו, החלק המעניין מגיע לאחרונה

when anthropologists began taking this game to other cultures

כאשר אנתרופולגיים החלו לקחת את המשחק הזה לתרבויות אחרות

and discovered, to their surprise,

וגילו, להפתעתם,

that slash-and-burn agriculturalists in the Amazon

שחקלאים באמזונס

or nomadic pastoralists in Central Asia or a dozen different cultures --

או רועי צאן נודדים במרכז אסיה, או תריסר תרבויות שונות -

each had radically different ideas of what is fair.

לכל אחת היה באופן קיצוני מושג שונה למה הוגן.

Which suggests that instead of there being an innate sense of fairness,

מה שמלמד כי במקום הקיום של חוש הגינות מולד,

that somehow the basis of our economic

איכשהו הבסיס של העסקאות הכלכליות שלנו

transactions can be influenced by our social institutions,

יכול להיות מושפע מהמוסדות החברתיים שלנו -

whether we know that or not.

בין אם אנו יודעים זאת ובין אם לא.

The other major narrative of social dilemmas is the tragedy of the commons.

המעשייה הידועה השנייה של דילמות חברתיות היא "הטרגדיה של נחלת הכלל".

Garrett Hardin used it to talk about overpopulation in the late 1960s.

גארט הארדין השתמש בה בכדי לדבר על פיצוץ אוכלוסין בשלהי שנות השישים.

He used the example of a common grazing area in which each person

הוא השתמש בטרגדיה של נחלת הכלל, לפיה כל אדם,

by simply maximizing their own flock

פשוט על ידי הגדלה מירבית של העדר שלו,

led to overgrazing and the depletion of the resource.

הוביל לרעיית יתר ולדלדול של המשאב.

He had the rather gloomy conclusion that

הוא הסיק את המסקנה העגומה משהו לפיה

humans will inevitably despoil any common pool resource

בני אדם יעשקו באופן בלתי נמנע כל משאב משותף

in which people cannot be restrained from using it.

כאשר הם אינם מוגבלים בשימוש בו.

Now, Elinor Ostrom, a political scientist, in

עכשיו, אלינור אוסטרום, מדענית פוליטית,

1990 asked the interesting question that any good scientist should ask,

שאלה ב - 1990 את השאלה המעניינית שכל מדען טוב צריך לשאול,

which is: is it really true that humans will always despoil commons?

והיא, האם זה באמת נכון שאנשים תמיד יעשקו את נחלות הכלל?

So she went out and looked at what data she could find.

אז היא יצאה ובדקה כל מידע שהייתה יכולה למצוא.

She looked at thousands of cases of humans sharing watersheds,

היא בדקה אלפי מקרים של אנשים שחולקים מקווי מים,

forestry resources, fisheries, and discovered that yes, in case after case,

משאבי יערות, מדגים, וגילתה שכן, מקרה אחר מקרה,

humans destroyed the commons that they depended on.

בני אדם חיסלו את נחלות הכלל שהם היו תלויים בהן.

But she also found many instances in which people escaped the prisoner's dilemma;

אבל היא גם גילתה מקרים רבים בהם אנשים התחמקו מדילמה האסיר.

in fact, the tragedy of the commons is a multiplayer prisoner's dilemma.

למעשה, הטרגדיה של נחלת הכלל היא דילמת האסיר רבת-משתתפים.

And she said that people are only prisoners if they consider themselves to be.

והיא אמרה שאנשים הם אסירים רק אם הם מחשיבים עצמם ככאלה.

They escape by creating institutions for collective action.

הם התחמקו על ידי יצירת מוסדות לעשייה משותפת.

And she discovered, I think most interestingly,

והיא גילתה, וזה מאוד מעניין לדעתי,

that among those institutions that worked,

שבקרב המוסדות האלו שעבדו,

there were a number of common design

היו מספר עקרונות מבניים

principles, and those principles seem to be

משותפים. ונראה שהעקרונות האלה היו

missing from those institutions that don't work.

חסרים במוסדות שלא עובדים.

I'm moving very quickly over a number of

אני עובר מהר מאוד על מספר

disciplines. In biology, the notions of symbiosis,

תחומים. בבילוגיה, הרעיונות של סימביוזה,

group selection, evolutionary psychology are contested, to be sure.

ברירה קבוצתית, פסיכולוגיה אבולוציונית - ודאותם נמצאת במחלוקת.

But there is really no longer any major debate over the fact that

אבל אין עוד באמת ויכוח רציני לגבי העובדה

cooperative arrangements have moved from a peripheral role to a central role

שהתארגנויות שיתופיות התקדמו מתפקיד משני לתפקיד מרכזי

in biology, from the level of the cell to the level of the ecology.

בביולוגיה, מרמת התא אל רמת האקולוגיה.

And again, our notions of individuals as economic beings

ושוב, הרעיונות שלנו של יחידים כיצורים כלכליים

have been overturned.

התהפכו.

Rational self-interest is not always the dominating factor.

אינטרס אישי הגיוני הוא לא תמיד הגורם השולט.

In fact, people will act to punish cheaters, even at a cost to themselves.

למעשה, אנשים יפעלו להעניש בוגדים, אפילו במחיר פגיעה בעצמם.

And most recently, neurophysiological measures

ולאחרונה, בדיקות נוירופיזיולוגיות

have shown that people who punish cheaters in economic games

הראו שאנשים שמענישים בוגדים במשחקים כלכליים

show activity in the reward centers of their brain.

קיימת פעילות במרכזי התגמול במוחות שלהם.

Which led one scientist to declare that altruistic punishment

מה שהוביל מדען אחד להכריז שייתכן ועונש אלטרואיסטי

may be the glue that holds societies together.

הוא הדבר שמחזיק חברות ביחד.

Now, I've been talking about how new forms of communication and new media

עכשיו, דיברתי על איך צורות חדשות של תקשורת ומדיה חדשה

in the past have helped create new economic forms.

בעבר עזרו ליצירת צורות כלכליות חדשות.

Commerce is ancient. Markets are very old. Capitalism is fairly recent;

מסחר זה עתיק. שווקים הם ישנים מאוד. קפיטליזם מהזמן האחרון.

socialism emerged as a reaction to that.

סוציאליזם הגיח כתגובה לכך.

And yet we see very little talk about how the next form may be emerging.

ועדיין אנחנו עדים לשיח דליל ביותר לגבי איך אולי תגיח הצורה הבאה.

Jim Surowiecki briefly mentioned Yochai Benkler's paper about open source,

ג'ים סוראוויקי ציין בקצרה את המאמר של יוחאי בנקלר בנושא קוד פתוח,

pointing to a new form of production: peer-to-peer production.

כשהוא מצביע על צורה חדשה של תוצרת: תוצרת "עמית לעמית".

I simply want you to keep in mind that if in the past, new forms of cooperation

אני פשוט רוצה להעיר את תשומת לבכם לכך שאם בעבר, צורות חדשות של שיתוף פעולה

enabled by new technologies create new forms of wealth,

שהתאפשרו הודות לטכנולוגיות חדשות יוצרות צורות חדשות של עושר,

we may be moving into yet another economic form

אנחנו אולי מתקדמים אם כך לצורה כלכלית נוספת

that is significantly different from previous ones.

שהיא שונה באופן ניכר מהקודמות.

Very briefly, let's look at some businesses. IBM, as you know, HP, Sun --

בואו נסתכל בקצרה על כמה עסקים. IBM, כמו שאתם יודעים, SUN ,HP -

some of the most fierce competitors in the IT world are open sourcing

חלקם הם מהמתחרים החזקים ביותר בעולם ה-IT - משתמשים בקוד פתוח,

their software, are providing portfolios of patents for the commons.

מספקים להמונים תיק עבודות של הפטנטים שלהם.

Eli Lilly -- in, again, the fiercely competitive pharmaceutical world --

Eli Lilly - חלק, שוב, מהתחרות העזה בעולם התרופות -

has created a market for solutions for pharmaceutical problems.

יצרה שוק של פתרונות לבעיות בתחום התרופות.

Toyota, instead of treating its suppliers as a marketplace,

טויוטה, במקום להתייחס לספקים שלה כשוק,

treats them as a network and trains them to produce better,

מתייחסת אליהם כרשת ומאמנת אותם לייצר טוב יותר,

even though they are also training them to produce better for their competitors.

אפילו שהם מאמנים אותם לייצר טוב יותר למתחרים שלהם.

Now none of these companies are doing this out of altruism;

עכשיו, אף אחד מהחברות האלו לא עושה זאת מתוך אלטרואיזם.

they're doing it because they're learning that

הן עושות את זה בגלל שהן מבינות

a certain kind of sharing is in their self-interest.

ששיתוף פעולה מסוים הוא אינטרס אישי שלהן.

Open source production has shown us that world-class software, like Linux and Mozilla,

ייצור על פי קוד פתוח הראה לנו שתוכנה ברמה עולמית, כמו Linux ו- Mozilla,

can be created with neither the bureaucratic structure of the firm

יכולות להיווצר בלי המבנה הבירוקרטי של החברה,

nor the incentives of the marketplace as we've known them.

וגם בלי התמריצים של השוק כפי שהכרנו אותם.

Google enriches itself by enriching thousands of bloggers through AdSense.

Google מעשיר את עצמו על ידי העשרת אלפי בלוגרים באמצעות AdSense.

Amazon has opened its Application Programming Interface

Amazon פתח את ממשק תכנות היישומים שלו

to 60,000 developers, countless Amazon shops.

ל - 60,000 מפתחים, כמות עצומה של חנויות Amazon.

They're enriching others, not out of altruism but as a way of enriching themselves.

הם מעשירים אחרים, לא מתוך אלטרואיזם, אלא כדרך להעשיר את עצמם.

eBay solved the prisoner's dilemma and created a market

Ebay פתר את דילמת האסיר ויצר שוק -

where none would have existed by creating a feedback mechanism

שבצורה אחרת לא היה מתקיים - על ידי יצירת מנגנון של משוב

that turns a prisoner's dilemma game into an assurance game.

אשר הופך את דילמת האסיר לציד האייל.

Instead of, "Neither of us can trust each other, so we have to make suboptimal moves,"

במקום "שנינו לא נוכל לסמוך אחד על השנים כך שאנחנו חייבים לבצע מהלכים לא אופטמליים",

it's, "You prove to me that you are trustworthy and I will cooperate."

זה "תוכיח לי שאתה אמין, ואשתף פעולה".

Wikipedia has used thousands of volunteers to create a free encyclopedia

ויקיפדיה נעזרה באלפי מתנדבים כדי ליצור אנציקלופידה בחינם

with a million and a half articles in 200 languages in just a couple of years.

עם מיליון וחצי מאמרים ב - 200 שפות תוך כמה שנים בלבד.

We've seen that ThinkCycle has enabled NGOs in developing countries

ראינו ש - ThinkCycle איפשר לארגונים חוץ ממשלתיים במדינות מתפתחות

to put up problems to be solved by design students around the world,

להציף בעיות אותן פותרים סטודנטים לעיצוב ברחבי העולם,

including something that's being used for tsunami relief right now:

כולל משהו שמשמש עכשיו להקלה על בעת צונאמי.

it's a mechanism for rehydrating

זה מנגנון להשבת נוזלים

cholera victims that's so simple to use it,

לקורבנות חולירע שהוא כל כך קל לשימוש

illiterates can be trained to use it.

שאפשר להכשיר אנאלפבתים להשתמש בו.

BitTorrent turns every downloader into an uploader,

BitTorrent הופכת את כל מי שמוריד מהאינטרנט למעלה לאינטרנט,

making the system more efficient the more it is used.

עושה את המערכת ליותר יעילה ככל שמשתמשים בה יותר.

Millions of people have contributed their desktop computers

מיליוני אנשים תרמו את המחשבים שלהם

when they're not using them to link together through the Internet

כשהם לא משתמשים בהם כדי להתחבר יחדיו דרך האינטרנט

into supercomputing collectives

לכדי קבוצת מחשבי-על

that help solve the protein folding problem for medical researchers --

שמסייעת לפתור את בעיית קיפול החלבון בשביל מחקרים רפואיים.

that's Folding@home at Stanford --

זה Folding at Home בסטנפורד.

to crack codes, to search for life in outer space.

לפצח קודים. לחפש חיים בחלל החיצון.

I don't think we know enough yet.

אני לא חושב שאנחנו יודעים מספיק עדיין.

I don't think we've even begun to discover what the basic principles are,

אני לא חושב שאפילו התחלנו לגלות מה הם עקרונות היסוד.

but I think we can begin to think about them.

אבל אני חושב שאנחנו יכולים להתחיל לחשוב עליהם.

And I don't have enough time to talk about all of them,

ואין לי מספיק זמן לדבר על כולם.

but think about self-interest.

אבל תחשבו על אינטרס אישי.

This is all about self-interest that adds up to more.

זה הכל נוגע לאינטרס אישי שמסתכם ביותר מזה.

In El Salvador, both sides that withdrew from their civil war

באל סלבדור, שני הצדדים שנסוגו ממלחמת האזרחים שלהם

took moves that had been proven to mirror a prisoner's dilemma strategy.

נקטו צעדים שהוכחו כזהים לאסטרטגייה של דילמת האסיר.

In the U.S., in the Philippines, in Kenya, around the world,

בארצות הברית, בפיליפינים, בקניה, ברחבי העולם,

citizens have self-organized political protests and

אזרחים אירגנו לבדם הפגנות פוליטיות

get out the vote campaigns using mobile devices and SMS.

וקמפיינים לעידוד הצבעה תוך שימוש במכשירים ניידים ומסרונים.

Is an Apollo Project of cooperation possible?

האם תכנית אפולו של שיתוף פעולה אפשרית?

A transdisciplinary study of cooperation?

לימוד על-תחומי של שיתוף פעולה?

I believe that the payoff would be very big.

אני מאמין שהתמורה תהיה גדולה מאוד.

I think we need to begin developing maps of this territory

אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל לפתח מפות של השטח הזה

so that we can talk about it across disciplines.

כך שנוכל לדבר על זה בכל התחומים.

And I am not saying that understanding cooperation

ואני לא אומר שהבנת שיתוף פעולה

is going to cause us to be better people --

הולכת לגרום לנו להיות אנשים טובים יותר.

and sometimes people cooperate to do bad things --

ולפעמים אנשים משתפים פעולה על מנת לעשות דברים רעים.

but I will remind you that a few hundred years ago,

אבל אני כן אזכיר לכם שלפני כמה מאות שנים,

people saw their loved ones die from diseases they thought

אנשים ראו את אהוביהם מתים ממחלות שהם חשבו

were caused by sin or foreigners or evil spirits.

שקרו בעקבות חטא או זרים או רוחות רעות.

Descartes said we need an entire new way of thinking.

דקארט אמר שאנחנו צריכים דרך חדשה לגמרי של חשיבה.

When the scientific method provided that new way of thinking

כשהשיטה המדעית סיפקה דרך חדשה לגמרי של חשיבה

and biology showed that microorganisms caused disease,

וביולוגיה הראתה שמיקרו-אורגניזם גרם למחלות,

suffering was alleviated.

סבל הוקל.

What forms of suffering could be alleviated,

אילו צורות של סבל יכולות להיות מוקלות,

what forms of wealth could be created

אילו צורות של עושר יכולות להיווצר

if we knew a little bit more about cooperation?

אם היינו יודעים קצת יותר על שיתוף פעולה?

I don't think that this transdisciplinary discourse

אני לא חושב שהשיח העל-תחומי הזה

is automatically going to happen;

יקרה באופן אוטומטי.

it's going to require effort.

זה יצריך מאמץ.

So I enlist you to help me get the cooperation project started.

אז אני מגייס אתכם לעזור לי להתניע את פרוייקט שיתוף הפעולה.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)