The cost of workplace stress -- and how to reduce it | Rob Cooke

תרגום: סער וינברג עריכה: Ido Dekkers

Stress -- we all know what it is and we all handle it differently.

לחץ: כולנו יודעים מהו וכל אחד מאיתנו מתמודד איתו אחרת.

Whether it's our thoughts speeding up or slowing down,

אם המחשבות שלנו רצות או מאיטות

eating our emotions or not at all,

אם זה טורף את רגשותינו או בכלל לא,

difficulty sleeping or just getting out of bed.

קושי להירדם או לצאת מהמיטה.

Frankly, it sucks.

האמת, זה מבאס.

(Laughter)

(צחוק)

But there's good stress too, you know,

אבל גם יש לחץ חיובי,

like preparing for the biggest public speaking event you've ever given.

למשל, להתכונן לנאום באירוע הציבורי הכי גדול שלך.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

On a global platform.

על במה בינלאומית.

(Laughter)

(צחוק)

No, even the good stress can mess with you,

לא, גם הלחץ החיובי יכול לשגע אותך

but it's the bad stress that I came to talk about.

אבל באתי לדבר על הלחץ השלילי,

And probably not for the reason you'd expect.

וכנראה לא מהסיבה שציפיתם.

I'm a relationship manager for affluent individuals.

אני מנהל מערכות יחסים לאנשים בעלי אמצעים

Meaning, I work with wealthy folks and their families, hip to hip,

כלומר שאני עובד עם אנשים אמידים ועם המשפחות שלהם, מקרוב.

helping them achieve their financial goals.

ועוזר להם להגיע למטרות הפיננסיות שלהם.

I like to keep the economy in mind, because I know

אני מעדיף את הנושא הכלכלי, כי אני יודע

that whatever impacts the economy, impacts my clients,

שמה שמשפיע על הכלכלה, משפיע על הלקוחות שלי.

and it turns out stress is impacting the economy in a massive way.

ומתברר שלחץ משפיע על הכלכלה באופן מאסיבי.

What if I told you that by some estimates,

מה אם הייתי אומר לכם שעל פי כמה הערכות

the cost of work-related stress in the US is close to 300 billion dollars annually?

העלות של לחץ בקרב עובדים בארצות הברית קרובה ל-300 מיליארד דולר בשנה?

Workplace stress, the stress causing this massive impact,

לחץ במקום העבודה, הלחץ שגורם להשפעה העצומה,

is related to productivity and wellness.

קשור לפריון עבודה ולאיכות חיים.

Today, that's what we're here to talk about.

ועל זה נדבר היום.

And by the way, it's linked to employee disengagement,

ואגב, זה קשור לחוסר מעורבות מצד עובדים

chronic diseases that impact your work

מחלות כרוניות שמשפיעות על העבודה שלכם

and work-related injuries and illnesses.

ומחלות ומפציעות שקשורות לעבודה.

And when you add up the cost of all five factors,

וכשמחברים את העלות של כל חמשת הגורמים האלה

it's an estimated 2.2 trillion dollars annually.

השווי מוערך ב-2.2 טריליון דולר בשנה.

That represents 12 percent of our GDP.

זה מייצג 12% מסך התמ"ג שלנו.

Now I know what you're thinking, "That is a lot of money, and how?"

אני יודע על מה אתם חושבים, "זה המון כסף, אבל איך?"

Stress is this deeply personal thing,

לחץ זה דבר כל כך אישי.

it's crazy to think it can have such a massive impact.

מטורף לחשוב שיש לזה השפעה כל כך גדולה.

But consider this thought experiment to explain how.

אבל ניסוי המחשבה הבא יסביר לכם את זה:

Imagine a single mother working a stressful job,

דמיינו אם חד-הורית שעובדת בעבודה מלחיצה

in a stress-filled environment,

בסביבה מלאה בלחץ

where she sits 90 percent of the time.

שבה היא יושבת 90% מהזמן.

Maybe she doesn't have time to cook,

יכול להיות שאין לה זמן לבשל אז..

so she chooses meals based off of convenience,

אז היא בוחרת ארוחות על בסיס הנוחות שלה.

which usually means what?

שמה זה אומר בדרך כלל?

Overly processed, high-sugar foods.

מזון מעובד עתיר סוכר.

Over time, this poor diet, mixed with stress from work,

לאורך הזמן, התפריט הדל הזה יחד עם הלחץ בעבודה

leads to a chronic disease.

מוביל למחלה כרונית

Let's call it diabetes.

נקרא לזה סוכרת.

Medical care cost her and the company more money,

טיפול רפואי עולה לה ולחברה עוד כסף,

which means more stress.

מה שאומר - עוד לחץ.

Now, she's worried about her health and making ends meet,

עכשיו, היא מודאגת גם מהבריאות שלה וגם להרוויח כסף,

so she's probably distracted and less productive.

אז היא בטח מוסחת ופחות יצרנית.

But she can't be, remember?

אבל זה אסור לה, זוכרים?

She's a single mother.

היא אם חד-הורית.

Now she's thinking,

עכשיו היא חושבת,

"What if something happens to me?

"מה אם יקרה לי משהו?

Who is going to take care of my child?

"מי יטפל בילד שלי?

Who is going to take care of my baby?"

"מי ידאג לתינוק שלי?"

More stress.

עוד לחץ.

Now take that scenario, tweak it whichever way you'd like,

שחקו עם התרחיש הזה איך שתרצו

and lay it over the nation,

ותחילו אותו על מדינה שלמה,

and you might start to see

ואולי תתחילו להבין

how we run up against that multitrillion dollar cost.

איך אנחנו מגיעים לעלות של טריליוני דולרים.

This all hits very close to home for me.

כל זה אישי מאוד מבחינתי.

My father's one of the hardest-working and most intelligent people that I know.

אבי הוא מהאנשים שעובדים הכי קשה ומהכי נבונים שאני מכיר.

Don't get me wrong, mom worked and provided too,

שלא תבינו לא נכון, אמא עבדה ופירנסה גם.

but he definitely embraced the role of being the primary breadwinner.

אבל הוא בהחלט לקח על עצמו את תפקיד המפרנס העיקרי.

And I'm sure most of us can understand the stress and pressure

ואני בטוח שרובנו יכולים להבין את הלחץ והעומס

that comes with taking care of our families.

שמתלווים לדאגה למשפחות שלנו.

But when you combine that with workplace stress,

אבל שמחברים את זה עם לחץ ממקום העבודה,

do you know what could happen?

אתם יודעים מה עלול לקרות?

Developing irreversible high blood pressure,

לחץ דם גבוה ובלתי הפיך,

eventually losing function of your kidneys

ובסופו של דבר - אובדן תפקוד הכליות

and spending a decade on dialysis -- his fate.

ועשר שנות דיאליזה - הגורל שלו.

Now I'm happy to report that he did get a kidney transplant

עכשיו אני שמח לבשר שהוא עבר השתלת כליה

just last year.

בשנה שעברה.

However --

אבל...

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים וקריאות)

However, for nearly a decade,

אבל במשך קרוב לעשור,

neither the economy nor my family got the benefit from his work ethic

לא הכלכלה ולא המשפחה שלי זכו להנות מיתרונות מוסר העבודה שלו.

or his intelligence,

או האינטליגנציה שלו,

and as he would say,

וכמו שהוא נוהג להגיד,

that's just really sad commentary.

זה פשוט סיפור עצוב.

All I'm saying is,

כל מה שאני אומר זה,

I think stress impacts the economy by reducing productivity

אני חושב שלחץ משפיע על הכלכלה בכך שהוא מוריד את פריון העבודה

and increasing health care costs.

ומעלה את עלויות הרפואה.

Makes sense?

נשמע הגיוני?

Right?

נכון?

But here's what doesn't.

אבל הנה מה שלא הגיוני.

Current research from the World Health Organization

מחקר נוכחי מארגון הרפואה העולמי

puts global spending on health at 7.8 trillion dollars.

מראה שההוצאות העולמיות על רפואה הן 7.8 טריליון דולר

Research from the Global Wellness Institute

מחקר ממכון הבריאות העולמי

suggests that the 4.5-trillion-dollar global wellness industry

מראה שתעשיית הבריאות העולמית שהיקפה הוא 4.5 טריליון דולר

grew from 3.7 to 4.2 trillion between 2015 and 2017,

גדלה מ-3.7 ל-4.2 טריליון בין 2015 ל-2017.

and sees that growth into 2022.

ומצפה לגידול כזה עד 2022

So what, why do you care?

אז מה, מה אכפת לכם?

Because that growth is nearly twice as fast as the global economy,

כי קצב הגידול הזה הוא כמעט כפול מקצב הגידול של הכלכלה העולמית,

averaging about 3.3 percent in the same period.

שהיא בממוצע 3.3% באותה תקופת זמן.

So what does all that mean?

אז מה כל זה אומר?

Every year, we're spending more per year on health,

כל שנה אנו מבזבזים יותר כסף על רפואה,

and the industries all about developing overall well-being

והתעשיות שאמונות על בריאות כללית

and living a healthier lifestyle

וסגנון חיים בריא יותר

are growing almost twice as fast as the global economy,

גדלות במהירות כפולה כמעט מהכלכלה העולמית,

and yet, we're losing trillions of dollars per year in output.

ובכל זאת אנחנו מפסידים טריליוני דולרים בשנה בתפוקה.

So what's up?

אז מה קורה?

(Laughter)

(צחוק)

Well, stress levels are up,

ובכןן, רמות הלחץ גבוהות

and I believe that needs to change.

ואני מאמין שזה צריך להשתנות.

I also believe the way we think about stress needs to change.

אני גם מאמין שהחשיבה שלנו על לחץ צריכה להשתנות.

So let's try by reframing how we view it.

אז בוא ננסה לחשוב מחדש איך להסתכל על זה.

See, we tend to think about stress as a consequence,

תבינו, אנחנו נוטים לחשוב על לחץ כעל תוצאה,

but I see it as a culture.

אבל אני רואה את זה כתרבות.

Where do most of us spend our time?

איפה אנחנו מבלים את רוב הזמן שלנו?

At work, right?

בעבודה, נכון?

Where we face that scale of finding that work-life balance.

שם אנחנו מתמודדים עם שאלת שיווי המשקל בין עבודה לחיים.

So the bonds between work, stress, health and wellness

אז הקשר בין עבודה, לחץ, בריאות ואיכות חיים

have never been closer.

מעולם לא היו קרובים יותר.

And yet, there's a massive disconnect

ועדיין, יש נתק ענק

in how we approach stress and well-being in the workplace.

בדרך שבה אנחנו מתנהלים עם לחץ ובריאות במקומות העבודה.

And we could blame many things, right?

ואנחנו יכולים להאשים הרבה דברים, נכון?

New tech,

טכנולוגיות חדשות,

laser focus on shareholder returns,

להתמקד ברווחי בעלי המניות,

or my favorite, keeping up with the Joneses

או האהוב עלי, לעמוד בקצב עם הג'ונסס

and taking pictures while we try.

ולהצטלם בזמן שאנחנו מנסים.

But at the end of the day,

אבל בסופו של יום,

I'm afraid that we've created a culture

אני מודאג שאנחנו יצרנו תרבות

where personal care and overall well-being are given the back seat.

שבה טיפול אישי ורווחה מקבלים את המושב האחורי.

So how do we move forward?

אז איך אנחנו מעבירים אותם קדימה?

I believe the answer lies in three fundamental pillars.

אני מאמין שהתשובה טמונה בשלושה עמודי יסוד.

And if you find yourselves thinking,

ואם אתם מוצאים את עצמכם חושבים,

"Rob, I've heard this before, tell me something I don't know,"

"רוב, שמעתי את זה לפני, ספר לי משהו שאני לא יודע."

ask yourself,

תשאלו את עצמכם,

if we already know what to do,

אם אנחנו כבר יודעים מה לעשות,

then what have we been doing?

אז מה עשינו עד עכשיו?

First, corporations.

קודם כל, תאגידים.

Specifically, how a corporation's culture and communication style

במיוחד בדרך בה התרבות וסגנון התקשורת בתאגידים

play a pivotal role in the stress and well-being of a workplace.

משחק תפקיד מרכזי בלחץ ורווחת מקומות העבודה.

The DNA of a company is its culture, right?

ה DNA של חברה הוא התרבות שלה, נכון?

It sets the tone,

זה קובע את הטון.

even goes as far as defining the company.

אפילו הולך רחוק יותר ומגדיר את החברות.

But I think companies should invest

אבל אני חשוב שחברות צריכות להשקיע

in the overall mental, physical and emotional well-being

במנטליות, בגופניות ובתחושות

of their employees

של העובדים שלהם

the way they invest in innovation, R and D, right?

באותה צורה בה הם משקיעים בחדשנות, מחקר ופיתוח, נכון?

And do I think that this would increase productivity and reduce stress?

והאם אני חושב שזה יגדיל את הפרודאקטיביות ויוריד את הלחץ?

I really do.

באמת שכן.

But for it to really stick,

אבל כדי שזה באמת יעבוד,

a company has to figure out a way

החברה צריכה למצוא דרך

to measure the overall well-being of its employees

למדוד את רווחת העובדים שלה

with the same accuracy and precision that they project growth and earnings.

באותה רמת דיוק שבה הם מודדים גדילה ורווח.

And if this sounds like a tall order, ask yourself

ואם זה נשמע כמו בקשה גדולה, תשאלו את עצמכם

what really is a company's most competitive advantage.

מה היתרון התחרותי הגדול ביותר שיש לחברה

Its people.

האנשים שלה.

We know this.

אנחנו יודעים את זה.

And just like anything in a company, it has to start at the top.

וכמו כל דבר בחברה, זה חייב להתחיל מלמעלה.

So if you're a leader,

אז אם אתם מנהלים

openly showing how you care for your mental health

תראו בפתיחות איך אתם דואגים למנטליות האישית.

and overall well-being

ורווחתכם הכללית.

is a huge catalyst.

זה זרז עצום.

It's no secret I'm a soccer fan,

זה לא סוד שאני אוהד כדורגל,

so growing up, I had a couple of coaches.

אז כשגדלתי, היו לי כמה מאמנים.

And I always had one who would lead the heavy cardio workouts.

ותמיד היה לי מאמן אחד שאימן אימוני אירובי קשים

He would not stand on the side and spectate.

הוא לא עמד בצד ובחן

He would participate.

הוא היה לוקח חלק

And that did three things.

וזה גרם לשלושה דברים

It made it difficult for me to complain.

היה לי קשה להתלונן.

(Laughter)

(צחוק)

I always made sure to keep up,

תמיד דאגתי לעמוד בקצב,

and I always felt more dialed in to the exercise.

ותמיד הרגשתי מחוייב יותר לאימון

It's the same idea.

זה אותו רעיון.

And finally, communication.

ולבסוף, תקשורת.

In order for me to really help my clients achieve their financial goals,

בכדי שאני באמת יוכל לעזור ללקוחות שלי להשיג את המטרות הכלכליות שלהם,

requires that I actively listen and then respond.

דורש ממני באמת להקשיב ואז להגיב.

Let your employees tell you what stresses them out.

תנו לעובדים שלכם לספר לכם מה גורם להם ללחץ.

Let them tell you what wellness benefits they need.

תנו להם להגיד לכם מה הם צריכים.

And then act.

ואז תפעלו.

And acting on what they tell you

ולפעול בעקבות מה שהם אמרו לכם

will show how serious you take that feedback,

מראה באיזה רצינות אתם לוקחים את המשוב,

and I can't help but feel the company will win in the long run.

וללא ספק, החברה תצליח בטווח הארוך.

Why?

למה?

Because properly equipped employees will be more productive and less stressed.

כי עובדים מאובזרים כראוי יהיו הרבה יותר פרודאקטיבים ופחות לחוצים.

Next, I'd like to ask help from everyone's favorite uncle.

בנוסף, אני רוצה לבקש עזרה מהדוד האהוב על כולנו.

That's right, the government has to play a role in this.

זה נכון, הממשלה חייבת לשחק תפקיד בזה.

The World Economic Forum and the Harvard School of Public Health

הפורום הכלכלי העולמי ובית הספר לרפואה ציבורית בהרווארד

estimate that from 2011 to 2030,

מעריכים שמשנת 2011 ל 2030

major chronic diseases and mental illnesses

מחלות כרוניות משמעותיות ומחלות נפש

will cost the global economy 47 trillion dollars.

יעלו לכלכלה העולמית 47 טריליון דולר.

And it's 2020.

ועכשיו זה 2020.

Now I'm not saying stress causes all major chronic diseases,

אני לא אומר שלחץ גורם לכל המחלות הכרוניות.

or all mental illnesses,

או למחלות הנפשיות,

but even if a portion of it is,

אבל אפילו אם חלק מזה,

imagine how much lower that number could be

דמיינו כמה המספר הזה יכול לרדת.

if the government did what it does best --

אם הממשלה תעשה את מה שהיא עושה הכי טוב

serve as the enforcer.

תפעל באכיפה.

But in this case, for higher workplace standards.

אבל במקרה הזה, לסטדנרטים גבוהים יותר במקומות עבודה.

I don't know, maybe even corporate tax-incentive programs

אני לא יודע, אולי אפילו להשתמש בתוכניות תמריצי מס

to help raise those standards,

כדי לעזור להרים את הסטנדרטים.

but the best wellness corporate policies and initiatives

אבל הפוליסות והחידושים של תאגידי רווחת הכלל

backed by a forward-thinking government

שמגובות בידי ממשלה שחושבת קדימה

won't matter much without help from the most crucial pillar.

לא יהיו שוות הרבה בלי העזרה של עמוד היסוד החשוב ביותר.

You.

אתם.

That's right, stress and managing it is so dynamic,

זה נכון, לחץ וניהול הם כל כך דינמים

you have to play your part.

אתם חייבים לשחק תפקיד.

And it's going to benefit you and the economy.

וזה הולך לעזור לכם ולכלכלה.

Look folks, I'm not a psychologist, OK?

תראו חברה, אני לא פסיכולוג, טוב?

But I have taken steps to develop my own mental health

אבל עשיתי פעולות לפיתח הבריאות המנטלית האישית שלי

and overall well-being,

ואיכות החיים הכללית

so here's my last two cents.

אז הנה דעתי חסרת הנסיון.

I think a crucial first step is for everyone

אני חושב שצעד משמעותי ראשון הוא לכולנו.

is to be honest with themselves.

והוא להיות כנים עם עצמנו.

About what?

לגבי מה?

About putting your mental, physical and emotional well-being

לגבי לשים הבריאות המנטלית שלנו, של הגוף שלנו והרגשות שלנו

in the rear view

מול העיניים

and the damage it has caused.

והנזק שזה גרם

Honest about placing public opinion above self-preservation.

כנות לגבי זה ששמנו את דעת הקהל מעל הדאגה לעצמנו.

Think social media.

תחשבו על מדיה חברתית.

Honest about how we define ourselves and what actually does.

כנים לגבי איך שאנחנו מגדירים את עצמנו, ומה מגדיר אותנו.

Sure, your career contributes to a portion of who you are.

בטח, הקריירה שלכם תורמת חלק במי שאתם.

But are we allowing it to define us just a little too much?

אבל האם אנחנו נותנים לה להגדיר אותנו קצת יותר מדי?

And ask,

ולשאול,

"Is this bringing me the value I saw with what it costs me?"

"האם זה נותן לי את הערך שציפיתי ביחד עם מה שזה דורש?"

And I don't just mean the dollars.

ואני לא מתכוון רק לדולרים.

For me, being honest meant to get a good, hard look at my relationship

בשבילי, להיות כנה זה לתת צומת לב רצינית לזוגיות שלי.

with my thoughts, courage and failure.

עם המחשבות שלי, האומץ והכישלון.

Started years ago in this tournament championship game,

לפני כמה שנים התחלתי במשחקי האליפות

coach comes to me and says, "Rob Cooke,

המאמן בא אלי ואומר, "רוב קוק,

you step up, we can't lose today."

תעמוד בציפיות, אנחנו לא יכולים להפסיד היום"

So I stepped up.

אז ניסיתי.

Failed.

נכשלתי.

We lost.

הפסדנו.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

Thanks for laughing.

תודה שאתם צוחקים.

(Laughter)

(צחוק)

Feels good.

מרגיש טוב

No, but ...

לא, אבל...

You know, after that, it stayed with me for a while,

אתם יודעים, אחרי זה, זה נשאר איתי לזמן מה,

to the point where any opportunity to step up,

לנקודה בה כשהיו הזדמנויוית,

grow, develop,

לגדול, להפתח.

I'd quietly bow my head,

הייתי מרכין את הראש בשקט,

step back.

לוקח צעד אחורה.

And then I discovered mindfulness.

ואז גיליתי את המינדפולנס.

And I continued to develop it in my daily life to this day.

והמשכתי לפתח אותה ביום יום שלי עד ליום הזה.

To live in the present, the now.

לחיות בהווה, את ה"עכשיו".

Now I get it, mindfulness may not be for everyone,

אני מבין את זה, מינדפולנס היא לא לכל אחד.

but when I think of some of the most successful and impactful people,

אבל כשאני חושב על כל האנשים המצליחים והמשפיעים ביותר,

I see a common trend.

אני מזהה מכנה משותף.

Mastery of their mental game.

שליטה במנטליות שלהם,

Which includes stress management.

שכוללת בתוכה ניהול לחצים.

It's all about developing awareness,

הכל זה פיתוח מודעות,

acknowledgment and acceptance

הכרה וקבלה

of your current thoughts, emotions, environment and physical state.

של המחשבות, הרגשות, הסביבה והמצב הפיזי.

Right?

נכון?

Now I didn't say never facing stress.

אני לא אומר בחיים לא להתמודד עם לחצים

But the management of that stress --

אבל הניהול של הלחצים

that's the benefit, again, for you and the economy.

זה היתרון, שוב, בשבילכם ובשביל הכלכלה.

I'll leave you with this thought.

אני אשאיר אתכם עם המחשבה הזו.

We all know that retirement is all about saving more now

כולנו יודעים שפנסיה זה אומר לחסוך כמה שיותר עכשיו.

for later.

לאחר כך.

What if we treated our mental health and overall well-being

מה אם היינו מתייחסים למנטליות שלנו ולטובתנו הכללית

in the same capacity?

באותה הצורה?

Develop and save more of you now

לפתח ולשמור יותר מעצמנו עכשיו

for later in life.

למאוחר יותר בחיים.

Doing nothing means more cost,

לא לעשות כלום אומר עלות גבוהה.

and worse, less time.

וגרוע יותר, פחות זמן.

And of the two,

ומהשניים

which can't you get back?

איזה מהם אתם לא יכולים לקבל בחזרה?

So let's start moving this culture of stress forward,

אז בואו נתחיל להזיז את תרבות הלחצים הזו קדימה,

and start living happier, healthier

ונתחיל לחיות חיים שמחים ובריאים יותר.

and hopefully, more productive lives.

ובתקוה פרודוקטיבים יותר.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)