The little risks you can take to increase your luck | Tina Seelig

תרגום: yael ring עריכה: Ido Dekkers

I've spent nearly two decades

ביליתי כמעט שני עשורים

observing what makes people luckier than others

בצפיה במה שהופך אנשים לבעלי מזל יותר מאחרים

and trying to help people increase their luck.

ובניסיון לעזור לאנשים להעצים את המזל שלהם

You see, I teach entrepreneurship,

אתם רואים, אני מלמדת יזמות,

and we all know that most new ventures fail,

וכולנו יודעים שרוב המיזמים החדשים נכשלים,

and innovators and entrepreneurs need all the luck they can get.

וממציאים ויזמים זקוקים לכל המזל שהם יכולים להשיג.

So what is luck?

אז מה זה מזל?

Luck is defined as success or failure apparently caused by chance.

מזל מוגדר כהצלחה או כישלון שנגרם לכאורה כתוצאה של יד המקרה.

Apparently.

לכאורה.

That's the operative word.

זאת מילת המפתח.

It looks like it's chance

זה נראה כיד המקרה

because we rarely see all the levers that come into play to make people lucky.

כי לעתים רחוקות אנו רואים את כל הגלגלים שמשפיעים על רמת המזל של אנשים.

But I've realized, by watching so long,

אבל אני הבנתי, באמצעות התבוננות במשך זמן רב,

that luck is rarely a lightning strike,

שמזל הוא לעתים רחוקות דומה למכת ברק,

isolated and dramatic.

מבודדת ודרמטית.

It's much more like the wind,

זה הרבה יותר דומה לרוח,

blowing constantly.

נושבת באופן תמידי.

Sometimes it's calm,

לעתים היא רגועה,

and sometimes it blows in gusts,

ולעתים היא נושבת במשבים עזים,

and sometimes it comes from directions that you didn't even imagine.

ולפעמים הוא באה מכיוונים לא צפויים.

So how do you catch the winds of luck?

אז איך תופסים את רוחות המזל?

It's easy, but it's not obvious.

זה קל, אבל זה לא ברור מאליו.

So I'm going to share three things with you

אז אני עומדת לחלוק איתכם שלושה דברים

that you can do to build a sail to capture the winds of luck.

שאתם יכולים לעשות כדי לבנות מפרש שילכוד את רוחות המזל.

The first thing you want to do

הדבר הראשון שאתם רוצים לעשות

is to change your relationship with yourself.

הוא לשנות את מערכת היחסים שלכם עם עצמכם.

Be willing to take small risks that get you out of your comfort zone.

תהיו מוכנים לקחת סיכונים קטנים שידחקו אתכם מחוץ לגבול הנוחות שלכם.

Now, when we're children, we do this all the time.

עכשיו, כשאנחנו צעירים, אנחנו עושים את זה כל הזמן.

We have to do this if we're going to learn how to walk or talk

אנחנו חייבים לעשות את זה אם אנחנו רוצים ללמוד איך ללכת או לדבר

or ride a bike

או לרכב על אופניים

or even quantum mechanics. Right?

או אפילו תורת הקוונטים. נכון?

אנחנו צריכים צריכים לעבור מאדם ששבוע אחד לא יודע איך לרכב על אופניים

We need to go from someone one week who doesn't ride a bike

to, next week, someone who does.

לאדם ששבוע לאחר מכן יודע לרכב.

And this requires us to get out of our comfort zone

וזה דורש מאתנו לצאת מחוץ לגבול הנוחות שלנו

and take some risks.

ולקחת כמה סיכונים.

The problem is, as we get older,

הבעיה היא, ככל שאנחנו מתבגרים,

we rarely do this.

אנחנו כמעט ולא עושים את זה.

We sort of lock down the sense of who we are

אנחנו די מקבעים את תחושת העצמי שלנו

and don't stretch anymore.

ולא מתמתחים יותר.

Now, with my students,

עכשיו, אצל התלמידים שלי,

I spend a lot of time giving them encouragement

אני מבלה הרבה זמן בלתת להם עידודים

to get out of their comfort zone and take some risks.

לצאת מחוץ לתחום הנוחות שלהם ולקחת כמה סיכונים.

How do I do this?

איך אני עושה את זה?

Well, I start out by having them fill out a risk-o-meter.

ובכן, אני מתחילה בלתת להם למלא מדד סיכון.

Now, it's basically a fun thing we developed in our class

זה בעצם כלי די כייפי שפיתחנו בכיתה שלנו

where they map out what risks they're willing to take.

בו הם ממפים איזה סיכונים הם מוכנים לקחת.

And it becomes clear very quickly to them

ודי מהר מתברר להם

that risk-taking is not binary.

שלקיחת סיכונים אינה תהליך בינארי.

There are intellectual risks and physical risks and financial risks

ישנם סיכונים אינטלקטואליים וסיכונים פיזיים וסיכונים כלכליים

and emotional risks and social risks and ethical risks and political risks.

וסיכונים רגשיים וסיכונים חברתיים וסיכונים אתיים וסיכונים פוליטיים.

And once they do this, they compare their risk profiles with others,

וברגע שהם עושים את זה, הם משווים את פרופיל הסיכון שלהם מול אחרים,

and they quickly realize that they're all really different.

ומהר מאוד הם מגלים שהם כולם שונים אחד מן השני.

I then encourage them to stretch,

אני אז מעודדת אותם להתמתח,

to take some risks that get them out of their comfort zone.

לקחת כמה סיכונים שיוציאו אותם מתחום הנוחות שלהם.

For example, I might ask them to do an intellectual risk

לדוגמא, אני יכולה לבקש מהם לקחת סיכון אינטלקטואלי

and try to tackle a problem they haven't tried before;

ולנסות להתמודד עם בעיה שהם לא התמודדו אתה לפני כן;

or a social risk, talking to someone sitting next to them on the train;

או סיכון חברתי, לדבר עם מישהו שיושב לידם ברכבת;

or an emotional risk,

או סיכון רגשי,

maybe telling someone they really care about how they feel.

אולי לספר למישהו שהם ממש אוהבים איך הם מרגישים כלפיהם.

I do this myself all the time.

אני עושה את זה בעצמי כל הזמן.

About a dozen years ago, I was on an airplane,

לפני כ12 שנה, הייתי על מטוס,

early, early morning flight on my way to Ecuador.

בטיסה ממש ממש מוקדם בבוקר בדרכי לאקוודור.

And normally, I would just put on my headphones

ובדרך כלל, אני פשוט שמה את האוזניות שלי

and go to sleep, wake up, do some work,

ונרדמת, מתעוררת, עובדת קצת,

but I decided to take a little risk,

אבל החלטתי לקחת סיכון קטן,

and I started a conversation with the man sitting next to me.

והתחלתי לדבר עם הבחור שישב לידי.

I introduced myself, and I learned that he was a publisher.

הצגתי את עצמי ולמדתי שהוא עוסק בהוצאה לאור.

Interesting.

מעניין.

We ended up having a fascinating conversation.

בסופו של דבר הייתה לנו שיחה מרתקת.

I learned all about the future of the publishing industry.

למדתי הכל על עתיד תעשיית ההוצאה לאור.

So about three quarters of the way through the flight,

אז בערך שלושת רבעי הזמן לתוך הטיסה,

I decided to take another risk,

החלטתי לקחת סיכון נוסף,

and I opened up my laptop and I shared with him a book proposal

ופתחתי את הלפטופ שלי והראיתי לו הצעה לספר

I put together for something I was doing in my class.

שכתבתי על משהו שעשיתי בכיתה שלי.

And he was very polite, he read it,

והוא היה מאוד מנומס, הוא קרא את זה,

and he said, "You know what, Tina, this isn't right for us,

ואמר, "את יודעת מה, טינה? זה לא מתאים לנו,

but thank you so much for sharing."

אבל ממש תודה רבה שחלקת את זה איתי".

It's OK. That risk didn't work out.

זה בסדר. הסיכון הזה לא הפיק תוצאות.

I shut my laptop.

סגרתי את הלפטופ שלי.

At the end of the flight, we exchanged contact information.

ובסוף הטיסה החלפנו פרטי קשר.

A couple of months later, I reached out to him,

כמה חודשים אחר כך, יצרתי אתו קשר,

and I said, "Mark, would you like to come to my class?

ואמרתי, "מארק, האם תרצה לבוא לכיתה שלי?

I'm doing a project on reinventing the book,

אני בונה פרויקט על חשיבה מחודשת סביב הספר,

the future of publishing."

עתיד ההוצאה לאור".

And he said, "Great. I'd love to come."

והוא אמר, "בטח, אני אשמח".

So he came to my class. We had a great experience.

אז הוא בא לכיתה שלי. והייתה לנו חוויה מעולה.

A few months later, I wrote to him again.

אחרי כמה חודשים, כתבתי לו שוב.

This time, I sent him a bunch of video clips

הפעם, שלחתי לו כמה קטעי וידאו

from another project my students had done.

מפרויקט אחר שהסטודנטים שלי עבדו עליו.

He was so intrigued

הוא התעניין כל כך

by one of the projects the students had done,

באחד הפרויקטים שהסטודנטים עשו.

he thought there might be a book in it,

הוא חשב שאולי מסתתר שם ספר,

and he wanted to meet those students.

והוא רוצה להיפגש עם הסטודנטים האלה.

I have to tell you, I was a little bit hurt.

אני חייבת לומר לכם, קצת נפגעתי.

(Laughter)

(צחוק)

I mean, he wanted to do a book with my students and not with me,

אני מתכוונת, הוא רצה לכתוב ספר עם הסטודנטים שלי אבל לא איתי,

but OK, it's all right.

אבל אוקיי, הכל בסדר.

So I invited him to come down, and he and his colleagues came to Stanford

אז הזמנתי אותו לבוא, והוא והקולגות שלו באו לסטנפורד

and met with the students, and afterwards, we had lunch together.

ונפגשו עם הסטודנטים, ולאחר מכן, יצאנו לארוחת צהריים ביחד.

And one of his editors said to me,

ואחד מהעורכים שלו אמר לי,

"Hey, have you ever considered writing a book?"

"היי, חשבת פעם לכתוב ספר?"

I said, "Funny you should ask."

עניתי לו" "מצחיק שאתה שואל את זה".

And I pulled out the exact same proposal

והוצאתי את אותה ההצעה בדיוק

that I had showed his boss a year earlier.

שהראיתי לבוס שלו שנה קודם.

Within two weeks, I had a contract,

בתוך שבועיים, היה לי חוזה,

and within two years, the book had sold over a million copies around the world.

ובתוך שנתיים, הספר מכר יותר ממיליון עותקים ברחבי העולם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, you might say,

עכשיו, אולי תגידו,

"Oh, you're so lucky."

"את ממש ברת מזל",

But of course I was lucky,

אבל ברור שהיה לי מזל,

but that luck resulted from a series of small risks I took,

אבל המזל הזה בא כתוצאה מסדרה של סיכונים קטנים שלקחתי,

starting with saying hello.

שהתחילו בלומר שלום.

And anyone can do this,

וכל אחד יכול לעשות את זה,

no matter where you are in your life,

לא משנה איפה אתם בחיים שלך,

no matter where you are in the world --

לא משנה איפה אתם בעולם --

even if you think you're the most unlucky person,

אפילו אם אתם חושבים שאתם האדם הכי ביש מזל,

you can do this by taking little risks that get you out of your comfort zone.

אתם יכול לעשות את זה על ידי לקיחת סיכונים קטנים שמוציאים אתכם מתחום הנוחות שלכם.

You start building a sail to capture luck.

אתם מתחילים לבנות מפרש שילכוד את המזל.

The second thing you want to do

הדבר השני שאתם רוצים לעשות

is to change your relationship with other people.

הוא לשנות את מערכת היחסים שלכם עם אנשים אחרים.

You need to understand that everyone who helps you on your journey

אתם צריכים להבין שכל מי שעוזר לכם במסע שלכם

is playing a huge role in getting you to your goals.

מגלם תפקיד עצום בהשגת המטרות שלכם.

And if you don't show appreciation,

ואם לא תראו את הכרת התודה שלכם,

not only are you not closing the loop,

לא רק שלא תסגרו את המעגל הזה,

but you're missing an opportunity.

אלא שאתם מפספסים הזדמנות.

When someone does something for you,

כשמישהו עושה משהו עבורכם,

they're taking that time

הם מקדישים לכם את הזמן

that they could be spending on themselves or someone else,

אותו הם יכלו להקדיש לעצמם או על מישהו אחר,

and you need to acknowledge what they're doing.

ועליכם להכיר במה שהם עושים.

Now, I run three fellowship programs at Stanford,

עכשיו, אני מנהלת שלוש תכניות עמיתים בסטנפורד,

and they are very competitive to get into,

וקשה מאוד להתקבל אליהן,

and when I send out the letters to those students who don't get in,

וכשאני שולחת מכתבים לאותם סטודנטים שלא התקבלו לתכנית,

I always know there are going to be people who are disappointed.

אני תמיד יודעת שיהיו כאלה שיתאכזבו.

Some of the people who are disappointed send me notes, complaining.

חלק מהאנשים שמתאכזבים שולחים לי תגובה ומתלוננים.

Some of them send notes

חלקם שולחים תגובה

saying what could I do to make myself more successful next time around?

ושואלים מה הם יכולים לעשות כדי להצליח יותר בפעם הבאה?

And every once in a while,

ומדי פעם,

someone sends me a note thanking me for the opportunity.

מישהו שולח לי תגובה המודה לי על ההזדמנות.

This happened about seven years ago.

זה קרה לפני בערך שבע שנים.

A young man named Brian sent me a beautiful note saying,

אדם צעיר בשם בריאן שלח לי תגובה יפה ואמר,

"I know I've been rejected from this program twice,

"אני יודע שפעמיים לא התקבלתי לתכנית,

but I want to thank you for the opportunity.

אבל אני רוצה להודות לך על ההזדמנות.

I learned so much through the process of applying."

למדתי כל כך הרבה במהלך תהליך הקבלה".

I was so taken by the graciousness of his message

וכל כך התרשמתי מאצילות הרוח של התגובה שלו

that I invited him to come and meet me.

שהזמנתי אותו לבוא ולפגוש אותו.

And we spent some time chatting and cooked up an idea

ובילינו זמן קצר בשיחה ובישלנו רעיון

for an independent study project together.

לפרויקט למידה עצמאית ביחד.

He was on the football team at Stanford,

הוא היה חבר בנבחרת הפוטבול בסטנפורד,

and he decided to do a project on looking at leadership in that context.

והוא החליט לעשות פרויקט הבוחן מנהיגות בהקשר הזה.

We got to know each other incredibly well through that quarter,

למדנו להכיר אחת את השני ממש טוב במהלך הרבעון ההוא,

and he took the project that he started working on

והוא לקח את הפרויקט שהתחיל לעבוד עליו

in the independent study

במחקר עצמאי

and turned it, ultimately, into a company called Play for Tomorrow,

והפך אותו, בסופו של דבר, לחברה שנקראת Play for Tomorrow,

where he teaches kids from disadvantaged backgrounds

בה הוא מלמד ילדים מרקעים מוחלשים

how to, essentially, craft the lives they dream to live.

איך, בעצם, ליצור את החיים שהם חולמים לחיות.

Now, the important thing about this story

עכשיו, הדבר החשוב בסיפור הזה

is that we both ended up catching the winds of luck

הוא ששנינו, בסופו של דבר, הצלחנו לתפוס את רוחות המזל

as a result of his thank-you note.

כתוצאה ממכתב התודה שלו.

But it was the winds that we didn't expect in the first place.

אבל אלו היו רוחות שלא צפינו אותם מלכתחילה.

Over the course of the last couple of years,

במהלך כמה השנים האחרונות,

I've come up with some tactics for my own life

פיתחתי כמה טקטיקות בחיים שלי

to help me really foster appreciation.

לעזור לי ממש לטפח את הכרת הטובה.

My favorite is that at the end of every single day,

הטקטיקה הכי אהובה עלי היא שבסופו של כל יום,

I look at my calendar and I review all the people I met with,

אני מסתכלת בלוח השנה שלי ונזכרת בכל האנשים שנפגשתי אתם,

and I send thank-you notes to every single person.

ואני שולחת מכתבי תודה לכל אחד מהם.

It only takes a few minutes,

זה לוקח רק כמה דקות,

but at the end of every day,

אבל בסוף כל יום,

I feel incredibly grateful and appreciative,

אני מרגישה ממש מלאת הכרת טובה והערכה,

and I promise you it has increased my luck.

ואני מבטיחה לכם שזה הגביר את המזל שלי.

So first, you need to take some risks and get out of your comfort zone.

אז ראשית, אתם צריכים לקחת כמה סיכונים ולצאת מתחום הנוחות שלכם.

Second, you need to show appreciation.

שנית, אתם צריכים להראות הערכה.

And third, you want to change your relationship with ideas.

ושלוש, אתם רוצים לשנות את היחס שלכם לרעיונות.

Most people look at new ideas that come there way and they judge them.

רוב האנשים בוחנים רעיונות חדשים בהם הם נתקלים ושופטים אותם.

"That's a great idea" or "That's a terrible idea."

"זה רעיון מצוין" או "זה רעיון נורא".

But it's actually much more nuanced.

אבל למעשה זה הרבה יותר מורכב.

Ideas are neither good or bad.

רעיונות אינם רק טובים או רעים.

And in fact, the seeds of terrible ideas are often something truly remarkable.

ולמעשה, הזרעים של רעיונות נוראיים הם לרוב משהו די מרשים.

One of my favorite exercises in my classes on creativity

אחד מהתרגילים הכי אהובים עלי בקורסים שלי על יצירתיות

is to help students foster an attitude of looking at terrible ideas

הוא לעזור לתלמידים לטפח גישה של התבוננות ברעיונות נוראיים

through the lens of possibilities.

דרך העדשה של אפשרויות.

So I give them a challenge:

אז אני נותנת להם אתגר:

to create an idea for a brand new restaurant.

לחשוב על רעיון למסעדה חדשה.

They have to come up with the best ideas for a new restaurant

הם צריכים לחשוב על הרעיונות הכי טובים למסעדה חדשה

and the worst ideas for a new restaurant.

והרעיונות הכי נוראיים למסעדה חדשה.

So the best ideas are things like a restaurant on a mountaintop

אז הרעיונות הכי טובים הם דברים כמו מסעדה בפסגת הר

with a beautiful sunset,

עם שקיעה מדהימה,

or a restaurant on a boat with a gorgeous view.

או מסעדה על סירה עם נוף משגע.

And the terrible ideas are things like a restaurant in a garbage dump,

והרעיונות הנוראיים הם דברים כמו מסעדה באמצע מזבלה,

or a restaurant with terrible service that's really dirty,

או מסעדה עם שירות לקוחות מזעזע, ממש מטונפת,

or a restaurant that serves cockroach sushi.

או מסעדה שמגישה סושי מקקים.

(Laughter)

(צחוק)

So they hand all the ideas to me,

אז הם מגישים לי את כל הרעיונות,

I read the great ideas out loud,

אני קוראת את הרעיונות הטובים בקול,

and then I rip them up and throw them away.

ואז קורעת אותם לגזרים וזורקת אותם.

I then take the horrible ideas and redistribute them.

אז אני לוקחת את הרעיונות הנוראיים ומחלקת אותם מחדש.

Each team now has an idea that another team thought was horrible,

לכל קבוצה יש עכשיו רעיון שקבוצה אחרת חשבה שהוא נורא,

and their challenge is to turn it into something brilliant.

והאתגר שלהם הוא להפוך אותו למשהו מבריק.

Here's what happens.

הנה מה שקורה.

Within about 10 seconds, someone says, "This is a fabulous idea."

בתוך בערך 10 שניות, מישהו אומר, "זה רעיון מעולה".

And they have about three minutes before they pitch the idea to the class.

ויש להם בערך 3 דקות לפני שהם צריכים להציג את הרעיון לפני הכיתה.

So the restaurant in the garbage dump? What does that turn into?

אז המסעדה באמצע המזבלה? למה היא הופכת?

Well, they collect all the extra food from Michelin star restaurants

ובכן, הם אוספים את כל השאריות ממסעדות גורמה

that was going to get thrown out,

שהיה אמור להזרק,

and they have another restaurant at a much lower price,

ויש להם מסעדה אחרת בעלת מחירים הרבה יותר זולים,

with all the leftovers.

עם כל השאריות.

Pretty cool?

די מגניב?

Or the restaurant that's dirty with terrible service?

או המסעדה המטונפת עם שירות הלקוחות הנורא?

Well, that turns into a restaurant that's a training ground

ובכן, היא הופכת למסעדה שהיא מסלול הכשרה

for future restauranteurs to figure out how to avoid all the pitfalls.

לכל בעלי המסעדות העתידיים שם הם לומדים איך להימנע מכשלים.

And the restaurant with cockroach sushi?

והמסעדה עם הסושי מקקים?

It turns into a sushi bar

היא הופכת לסושי-בר

with all sorts of really interesting and exotic ingredients.

עם כל מיני מרכיבים מעניינים ואקזוטיים.

If you look around at the companies,

אם תסתכלו מסביב על החברות,

the ventures that are really innovative around you,

היוזמות הממש חדשניות,

the ones that we now take for granted that have changed our life,

אלו שאנחנו עכשיו לוקחים כמובן מאליו ששינו את חיינו,

well, you know what?

ובכן, אתם יודעים מה?

They all started out as crazy ideas.

הן כולן התחילו כרעיונות משוגעים.

They started ideas that when they pitched to other people,

הם התחילו רעיונות שכשהציגו אותם בפני אחרים,

most people said, "That's crazy, it will never work."

רוב האנשים אמרו, "זה מטורף, זה לא יצליח אף פעם".

So, yes, sometimes people were born into terrible circumstances,

אז, כן, לפעמים אנשים נולדים לתוך מציאות נוראה,

and sometimes, luck is a lightning bolt

ולפעמים, מזל הוא כמו מכת ברק

that hits us with something wonderful or something terrible.

שפוגע בנו עם משהו נפלא או נורא.

But the winds of luck are always there,

אבל רוחות המזל תמיד נמצאות שם,

and if you're willing to take some risks,

ואם אתם מוכנים לקחת כמה סיכונים,

if you're willing to really go out and show appreciation

ואם אתם באמת מוכנים לצאת ולהראות הערכה

and willing to really look at ideas, even if they're crazy,

ומוכנים ממש לבחון רעיונות אפילו אם הם משוגעים,

through the lens of possibilities,

דרך העדשה של אפשרויות,

you can build a bigger and bigger sail to catch the winds of luck.

תוכלו לבנות מפרש יותר ויותר גדול ללכוד את רוחות המזל.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)