Marian Bantjes: Intricate beauty by design

מתרגם: Gabriela Elazar מבקר: Amit Lampit

I'm going to begin by reciting a poem.

אני אתחיל בציטוט משיר.

"Oh beloved dentist:

"הו, רופא שיניים אהוב:

Your rubber fingers in my mouth ...

אצבעות הגומי בתוך פי...

your voice so soft and muffled ...

קולך כה רך ועמום...

Lower the mask, dear dentist,

הורד המסכה, רופא יקר,

lower the mask."

הורד המסכה."

(Laughter)

(צחוק)

Okay, in this presentation,

טוב, במצגת זו,

I'm going to be putting the right side of your brains

אני אעביר את הצד הימני של המוח שלכם

through a fairly serious workout.

דרך סדנת אימון די רצינית.

You're going to see a lot of imagery,

אתם תראו הרבה מאוד דימויים,

and it's not always connected to what I'm talking about,

והם לא תמיד יהיו קשורים למה שאני מדברת.

so I need you to kind of split your brains in half

אז אני צריכה שתחצו את המוח שלכם לשניים,

and let the images flow over one side

תניחו לדימויים לזרום לצד אחד

and listen to me on the other.

ותקשיבו לי בצד השני.

So I am one of those people

אני אחד האנשים האלה

with a transformative personal story.

עם סיפור אישי אודות שינוי.

Six years ago,

לפני שש שנים,

after 20 years in graphic design and typography,

לאחר 20 שנה בעיצוב גרפי וטיפוגרפיה,

I changed the way I was working

שיניתי את צורת העבודה שלי

and the way most graphic designers work

ואת הדרך בה רוב המעצבים הגרפים עובדים

to pursue a more personal approach to my work,

כדי להתחקות אחר גישה אישית יותר לעבודתי,

with only the humble attempt

עם הרצון הצנוע

to simply make a living doing something that I loved.

פשוט להתפרנס ממשהו שאני אוהבת לעשות.

But something weird happened.

אבל דבר משונה קרה.

I became bizarrely

באופן די הזוי

popular.

הפכתי להיות פופולרית.

My current work

נראה שעבודתי הנוכחית

seems to resonate with people

מתקבלת אצל אנשים

in a way that has so taken me by surprise

באופן שהפתיע אותי מאוד,

that I still frequently wonder

ואני תוהה לעתים קרובות

what in the hell is going on.

מה לעזאזל קורה כאן.

And I'm slowly coming to understand

ולאט לאט התחלתי להבין

that the appeal of what I do

שהמשיכה לדברים שאני עושה

may be connected to why I do it.

יכולה להיות קשורה לסיבה בגללה אני עושה את זה.

These days, I call myself a graphic artist.

בימים אלה אני מכנה את עצמי אמנית גרפית.

So where my work as a graphic designer

כך שבעוד עבודתי כמעצבת גרפית

was to follow strategy,

הלכה בעקבות אסטרטגיה,

my work now

עבודתי כיום

follows my heart

הולכת בעקבות הלב

and my interests

ומה שמעניין אותי

with the guidance of my ego

בהדרכת האגו שלי

to create work that is mutually beneficial to myself and a client.

על מנת ליצור עבודה שתועיל לי וללקוחות שלי.

Now, this is heresy

זה נחשב כפירה

in the design world.

בעולם העיצוב.

The ego is not supposed

האגו לא אמור להיות

to be involved in graphic design.

מעורב בעיצוב גרפי.

But I find that for myself,

אבל גיליתי שעבורי,

without exception,

ללא יוצא מן הכלל,

the more I deal with the work

ככל שאני מתייחסת לעבודה

as something of my own,

כאל משהו שלי,

as something that is personal,

כמשהו אישי,

the more successful it is

כך היא יותר מצליחה

as something that's compelling,

להפוך למשהו משכנע,

interesting and sustaining.

מעניין ומאריכה ימים.

So I exist somewhat outside of the mainstream

כך שאני מתקיימת בעצם מחוץ לזרם המרכזי

of design thinking.

של חשיבה עיצובית.

Where others might look at measurable results,

בעוד אחרים מסתכלים על תוצאות מדידות,

I tend to be interested in more ethereal qualities,

אני נוטה להתעניין בתכונות יותר אווריריות,

like "Does it bring joy?"

כמו, האם זה מביא אושר?

"Is there a sense of wonder?"

האם יש תחושת השתאות?

and "Does it invoke curiosity?"

האם זה מעורר סקרנות?

This is a scientific diagram, by the way.

זהו תרשים מדעי, דרך אגב.

I don't have time to explain it,

אין לי זמן להסביר לכם אותו,

but it has to do with DNA and RNA.

אבל הוא קשור לדנ"א ולרנ"א.

So I have a particular imaginative approach to visual work.

יש לי גישה דמיונית במיוחד לעבודה ויזואלית.

The things that interest me when I'm working

הדברים שמעניינים אותי בעבודתי הם

are visual structure,

מבנה ויזואלי,

surprise

הפתעה

and anything that requires figuring things out.

וכל דבר שמצריך הבנה.

So for this reason, I'm particularly drawn

ומסיבה זו, אני בעיקר נמשכת

to systems and patterns.

למערכות ותבניות.

I'm going to give you a couple of examples of how my brain works.

אתן לכם כמה דוגמאות לדרך בה המוח שלי פועל.

This is a piece that I did for

זו עבודה שעשיתי

The Guardian newspaper in the U.K.

עבור עיתון "הגרדיאן" הלונדוני.

They have a magazine that they call G2.

יש להם מגזין המכונה "G2".

And this is for their puzzle special

וזה עבור הגיליון המיוחד שלהם בנושא תצרפים

in 2007.

בשנת 2007.

And puzzling it is.

חידה צרופה.

I started by creating a series of tiling units.

התחלתי ביצירת יחידות מלבניות.

And these tiling units, I designed

ואת היחידות האלה עיצבתי כך

specifically so that they would contain

שהן יכילו

parts of letterforms within their shapes

חלקים של אותיות בתוך הצורה שלהן

so that I could then

מה שאיפשר לי אז

join those pieces together

לחבר את החלקים השונים

to create letters and then words

כדי ליצור אותיות ומילים

within the abstract patterning.

בתוך התבנית המופשטת.

But then as well, I was able to

אבל באותה המידה יכולתי גם

just flip them, rotate them

להפוך אותן, לסובב אותן

and combine them in different ways

ולשלב אותן בדרכים שונות

to create either regular patterns

כדי ליצור תבניות אחידות

or abstract patterns.

או תבניות מופשטות.

So here's the word puzzle again.

הנה המילה "puzzle" שוב.

And here it is with the abstract surrounding.

והנה היא על רקע מופשט.

And as you can see, it's extremely difficult to read.

כפי שאתם רואים, מאוד קשה לקרוא את זה.

But all I have to do is

אבל כל שעליי לעשות הוא

fill certain areas of those letterforms

למלא חלק משטח צורות האותיות האלה

and I can bring those words out of

ואני מסוגלת להבליט את המילים

the background pattern.

מתוך תבנית הרקע.

But maybe that's a little too obvious.

אבל אולי זה קצת ברור מאליו מדי.

So then I can add some color in with the background

אז אני יכולה להוסיף קצת צבע ברקע

and add a bit more color in with the words themselves,

ואולי קצת צבע גם במילים עצמן.

and this way, working with the art director,

ובצורה כזאת, תוך עבודה עם הארט דיירקטור,

I'm able to bring it to just the right point

אני מסוגלת להביא את העבודה בדיוק לנקודה

that it's puzzling for the audience --

המעוררת עניין אצל הקהל--

they can figure out that there's something they have to read --

הם יכולים להבין שיש שם משהו שעליהם לקרוא--

but it's not impossible for them to read.

אבל זה לא בלתי אפשרי לקריאה.

I'm also interested in working with

אני גם מעוניינת לעבוד

unusual materials

עם חומרים יוצאי דופן

and common materials in unusual ways.

וחומרים רגילים בדרכים יוצאות דופן.

So this requires figuring out how to

וזה מחייב להבין כיצד

get the most out of something's innate properties

להפיק את המירב מתוך התכונות האינהרנטיות של דבר מסוים

and also how to bend it to my will.

וגם כיצד לכופף את זה לרצוני.

So ultimately,

כך שבסופו של דבר,

my goal is to create something unexpected.

המטרה שלי היא ליצור משהו לא צפוי.

To this end, I have worked in sugar

לשם כך, עבדתי עם סוכר

for Stefan Sagmeister,

עבור סטפן סגמייסטר,

three-time TED speaker.

מרצה ב TED שלוש פעמים.

And this project began essentially

והפרויקט הזה התחיל למעשה

on my kitchen table.

על שולחן המטבח שלי.

I've been eating cereal for breakfast

כל חיי

all of my life.

אכלתי קורנפלקס לארוחת בוקר.

And for that same amount of time,

ולאורך אותה תקופת זמן,

I've been spilling sugar on the table

שפכתי סוכר על השולחן

and just kind of playing with it with my fingers.

ושיחקתי עם זה ככה, באצבעות שלי.

And eventually I used this technique

בסופו של דבר השתמשתי בטכניקה הזו

to create a piece of artwork.

כדי ליצור יצירת אמנות.

And then I used it again to create

ואז השתמשתי בזה שוב כדי ליצור

six pieces for Stefan's book,

שש יצירות עבור ספרו של סטפן,

"Things in My Life I've Learned So Far."

"דברים שלמדתי בחיי עד כה"

And these were created

אלה נוצרו

without sketches, just freehand,

ללא טיוטות, ביד חופשית,

by putting the sugar down on a white surface

על ידי הנחת סוכר על גבי משטח לבן

and then manipulating it to get

ואז תמרנתי את זה כדי לקבל

the words and designs out of it.

מילים ועיצובים מתוכו.

Recently, I've also made some

לאחרונה עשיתי גם כמה

rather highbrow baroque borders

שוליים בארוקיים יהירים למדי

out of lowbrow pasta.

עשויים פסטה די עממית.

And this is for a chapter that I'm doing in a book,

וזה עבור פרק שאני עושה בספר.

and the chapter is on honor.

הפרק עוסק בכבוד.

So it's a little bit unexpected,

כך שזה קצת בלתי צפוי,

but, in a way, it refers

אבל במובן מסוים הוא מתייחס

to the macaroni art

לאמנות המקרוני

that children make for their parents

שילדים מכינים עבור הוריהם,

or they make in school and give to their parents,

או מכינים בבית הספר ונותנים להוריהם,

which is in itself a form of honor.

במובן מסוים, צורה של כבוד.

This is what you can do with some household tinfoil.

זה מה שניתן לעשות עם מעט נייר כסף ביתי.

Okay, well, it's what I can do with some household tinfoil.

טוב, זה מה שאני יכולה לעשות עם מעט נייר כסף ביתי.

(Laughter)

(צחוק)

I'm very interested in wonder,

אני מתעניינת מאוד בתהייה,

in design as an impetus to inquiring.

בעיצוב כממריץ לחקירה.

To say I wonder is to say

לומר "אני תוהה" זה לומר

I question, I ask.

"אני חוקר", "אני שואל."

And to experience wonder is to experience awe.

ולחוות תהייה זה לחוות יראת-כבוד.

So I'm currently working on a book,

כרגע אני עובדת על ספר

which plays with both senses of the word,

שמשחק עם שני מובני המילה,

as I explore some of my own ideas

בעוד אני חוקרת את הרעיונות שלי

and inquiries

ואת התהיות שלי

in a visual display of rather

במפגן ויזואלי

peacock-like grandeur.

מפואר כמו טווס.

The world is full of wonder.

העולם מלא פליאה ותהייה.

But the world of graphic design,

אך עולם העיצוב הגרפי,

for the most part, is not.

ברובו, אינו.

So I'm using my own writings

אז אני מנצלת את הכתיבה שלי

as a kind of testing ground for a book that has

כמעין שטח בדיקה לספר

an interdependency between word and image

בעל תלות הדדית בין מילה לדימוי

as a kind of seductive force.

כמעין כוח מפתה.

I think that one of the things

אני חושבת שאחד הדברים

that religions got right

שהדתות הבינו נכון

was the use of visual wonder

הוא השימוש בהשתאות ויזואלית

to deliver a message.

כאמצעי להעברת מסר.

I think this true marriage of art and information

לדעתי הזיווג האמיתי הזה בין אמנות למידע

is woefully underused in adult literature,

לא נמצא בשימוש, באופן מצער, בספרות למבוגרים.

and I'm mystified as to

ואני נדהמת באשר לשאלה

why visual wealth is not more commonly used

מדוע לא נעשה שימוש רחב יותר בעושר ויזואלי

to enhance intellectual wealth.

כדי להעצים עושר אינטלקטואלי.

When we look at works like this,

כאשר אנו מתבוננים על עבודות כאלה,

we tend to associate them with children's literature.

אנו נוטים לייחס אותן לספרות ילדים.

There's an implication that ornamental graphics

משתמע מכך שגרפיקה עיטורית

detract from the seriousness of the content.

פוגעת ברצינות התוכן.

But I really hope to have the opportunity

אני באמת מקווה שתהיה לי הזדמנות

to change that perception.

לשנות תפיסה זו.

This book is taking rather a long time,

הספר הזה לוקח הרבה זמן.

but I'm nearly done.

אבל כמעט סיימתי.

For some reason, I thought it would be a good idea

משום מה חשבתי שזה יהיה רעיון טוב

to put an intermission

לשלב הפסקה

in my talk.

בהרצאה שלי.

And this is it -- just to give you and me a moment to catch up.

וזהו זה -- רק כדי לתת לכם ולי רגע להדביק את הפער.

(Laughter)

(צחוק)

So I do these valentines.

אני מכינה כרטיסי ברכה ליום האהבה.

I've been sending out valentines

שלחתי כרטיסי ברכה כאלה

on a fairly large scale since 2005.

בכמות די גדולה מאז 2005.

These are my valentines

אלה הכרטיסים שלי

from 2005 and 2006.

מ-2005 ו-2006.

And I started by

התחלתי

doing just a single image like this

פשוט על ידי דימוי בודד כזה

and sending them out to each person.

ושלחתי אותם לכל בן אדם בנפרד.

But in 2007,

אך ב-2007,

I got the cockamamie idea

היה לי את הרעיון המגוחך

to hand-draw each valentine

לאייר באופן ידני כל כרטיס

for everyone on my mailing list.

עבור כל בן אדם ברשימה שלי.

I reduced my mailing list to 150 people.

צמצמתי את רשימת הדיוור שלי ל-150 איש.

And I drew each person

ועבור כל אחד איירתי

their own unique valentine

את הכרטיס האישי, הייחודי שלו.

and put their name on it

שמתי את שמם עליו,

and numbered it and signed it and sent it out.

מספרתי את הכרטיס, חתמתי ושלחתי אותם.

Believe it or not, I devised this

תאמינו או לא, המצאתי את זה

as a timesaving method.

כאמצעי לחסוך בזמן.

I was very busy in the beginning of that year,

הייתי מאוד עסוקה בתחילת אותה השנה,

and I didn't know when I was going to find time

ולא ידעתי מתי אמצא זמן

to design and print a single valentine.

לעצב ולהדפיס כרטיס אחד.

And I thought that I could kind of do this piecemeal

וחשבתי שאוכל לעשות את זה בהדרגה

as I was traveling.

תוך כדי נסיעות.

It didn't exactly work out that way.

זה לא בדיוק עבד ככה.

There's a longer story to this,

יש סיפור יותר ארוך,

but I did get them all done in time,

אבל בסופו של דבר הצלחתי להכין אותם בזמן,

and they were extremely well received.

והם אכן התקבלו מאוד יפה.

I got an almost 100 percent response rate.

שעור התגובות שלי היה כמעט 100 אחוז.

(Laughter)

(צחוק)

And those who didn't respond

ואלה שלא ענו לי

will never receive anything from me ever again.

לא יקבלו ממני שום דבר יותר אף פעם.

(Laughter)

(צחוק)

Last year,

בשנה שעברה,

I took a more conceptual approach to the valentine.

אימצתי גישה יותר קונספטואלית לברכות יום האהבה.

I had this idea that I wanted people

הרעיון שלי היה שאנשים

to receive a kind of

יקבלו מעין

mysterious love letter,

מכתב אהבה מסתורי,

like a found fragment in their mailbox.

כמו קטע מתוך מכתב שנמצא בתיבת דואר.

I wanted it to be something

רציתי שזה יהיה משהו

that was not addressed to them

שלא מיועד להם

or signed by me,

או חתום על ידי,

something that caused them to wonder

משהו שיעורר אותם לתהות

what on Earth this thing was.

מה זה לעזאזל הדבר הזה?

And I specifically wrote

ובמפורש כתבתי

four pages that don't connect.

ארבעה דפים לא קשורים.

There were four different versions of this.

היו ארבע גרסאות של זה.

And I wrote them

וכתבתי אותם

so that they begin in the middle of a sentence,

כך שיתחילו באמצע המשפט,

end in the middle of a sentence.

ויסתיימו באמצע המשפט.

And they're on the one hand, universal,

מצד אחד הם אוניברסליים,

so I avoid specific names or places,

כך שאני נמנעת משמות או מקומות מפורשים,

but on the other hand, they're personal.

אך מצד שני הם אישיים.

So I wanted people to really get the sense that

רציתי שלאנשים באמת תהיה תחושה

they had received something that could have been

שקיבלו משהו שיכול היה להיות

a love letter to them.

מכתב אהבה שמיועד להם.

And I'm just going to read one of them to you.

אקריא לכם רק אחד מהם.

"You've never really been sure of this,

"מעולם לא היית בטוח בזה,

but I can assure you that this quirk

אבל אני מבטיחה לך שהשיגיון הזה

you're so self-conscious of

שאתה כל כך מודע אליו

is intensely endearing.

מעורר אהבה בצורה עמוקה.

Just please accept that this piece of you

בבקשה תקבל את העובדה שחלק זה ממך

escapes with your smile,

נמלט עם חיוכך,

and those of us who notice

ואלה בינינו שמבחינים בכך,

are happy to catch it in passing.

שמחים ללכוד אותו בעוברו.

Time spent with you is like chasing and catching small birds,

הזמן איתך הוא כמו לרדוף ולתפוס ציפורים קטנות,

but without the scratches and bird shit."

ללא השריטות והחרא".

(Laughter)

(צחוק)

"That is to say,

"זאת אומרת,

your thoughts and words flit and dart,

מחשבותיך ומילותיך מרפרפות ומתרוצצות,

disconcertedly elusive at times,

חמקניות ולא מתוזמרות לעיתים,

but when caught and examined --

אך כשהן נלכדות ונבדקות--

ahh, such a wonder,

אהה, איזו פליאה.

such a delightful reward.

איזו גמול מענג.

There's no passing time with you,

הזמן לא עובר איתך,

only collecting --

רק נאסף--

the collecting of moments with the hope for preservation

איסוף הרגעים מתוך תקווה לשמרם

and at the same time release.

ובאותו הזמן לשחרר.

Impossible? I don't think so.

בלתי אפשרי? אני לא חושבת.

I know this makes you embarrassed.

אני יודעת שזה מביך אותך.

I'm certain I can see you blushing.

אני בטוחה שאתה מסמיק.

But I just have to tell you because

אבל אני חייבת לומר לך את זה

sometimes I hear your self-doubt,

כי לעתים אני שומעת את הספק העצמי שלך,

and it's so crushing to think

וזה מוחץ אותי לחשוב

that you may not know how truly wonderful you are,

שאולי אתה לא באמת מבין כמה אתה נפלא,

how inspiring and delightful

כמה מעורר השראה ומענג

and really, truly the most completely ..."

ובאמת, בכנות, לגמרי ..."

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So Valentine's Day

יום האהבה

is coming up in a couple of days,

יחול בעוד כמה ימים.

and these are currently arriving

ואלה מגיעים ברגעים אלה ממש

in mailboxes all around the world.

לתיבות דואר ברחבי העולם.

This year, I got, what I really have to say

השנה היה לי, אם מותר לי לומר,

is a rather brilliant idea,

רעיון מבריק למדי,

to laser cut

לחתוך בלייזר,

my valentines

לחתוך בלייזר את כרטיסי הברכה שלי

out of used Christmas cards.

מתוך כרטיסי חג מולד משומשים.

So I solicited friends

אז בקשתי מחברים

to send me their used Christmas cards,

לשלוח לי את כרטיסי חג המולד המשומשים שלהם.

and I made 500 of these.

הכנתי 500 כאלה.

Each one of them is completely different.

כל אחד מהם שונה לגמרי.

I'm just really, really thrilled with them.

אני ממש, ממש מתלהבת מהם.

I don't have that much else to say,

אין לי הרבה מה להוסיף.

but they turned out really well.

אבל הם יצאו ממש טובים.

I do spend a lot of time on my work.

אני משקיעה המון זמן בעבודתי.

And one of the things that I've been thinking about recently

ואחד הדברים עליהם חשבתי לאחרונה

is what is worth while.

הוא מה שווה להשקיע בו?

What is it that's worth spending my time on

מה הדבר ששווה שאשקיע מזמני בו,

and my life on in this way?

ואת חיי, בדרך זו?

Working in the commercial world,

העבודה בעולם המסחרי,

this is something that I do have to struggle with at times.

זה משהו שלעיתים עליי להיאבק בו.

And yes, sometimes I'm swayed by money.

וכן, לפעמים אני מושפעת מהכסף.

But ultimately, I don't consider that a worthy goal.

אבל בסופו של דבר, אני לא מתייחסת לזה כמטרה ראויה.

What makes something worthwhile for me

מה שהופך משהו למשתלם בשבילי

is the people I work for or with,

הוא האנשים שעבורם או איתם אני עובדת,

the conditions I work under

התנאים בהם אני עובדת

and the audience that I'm able to reach.

והקהל אליו אצליח להגיע.

So I might ask: "Who is it for?"

אני עשויה לשאול: למי זה מיועד?

"What does it say?"

מה המשמעות שלו?

and "What does it do?"

ומה זה עושה?

You know, I have to tell you, it's really difficult

אתם יודעים, אני חייבת לציין, זה ממש קשה

for someone like me to come up on stage

למישהי כמוני לעלות על הבמה

at this conference

בכנס זה

with these unbelievably brilliant minds,

מול המוחות המבריקים האלה,

who are thinking these

החושבים את הרעיונות והטכנולוגיות האלה

really big-picture,

של התמונה הגדולה,

world-changing, life-changing

משנות עולם,

ideas and technologies.

מעצבות חיים.

And it's very, very common

וזה מאוד, מאוד מקובל

for designers and people in the visual arts

אצל מעצבים ואנשים באמנות הויזואלית

to feel that we're

לחוש שאנחנו

not contributing enough,

לא תורמים מספיק.

or worse, that all we're doing is

או גרוע מזה, שכל מה שאנו עושים

contributing to landfill.

הוא תרומה למזבלה.

Here I am; I'm showing you

הנה אני, אני מראה לכם

some pretty visuals

כמה דימויים יפים

and talking about aesthetics.

ומדברת על אסתטיקה.

But I've come to believe that

אבל אני מאמינה

truly imaginative visual work

שעבודה ויזואלית פרי יציר הדמיון

is extremely important in society.

היא אכן מאוד חשובה לחברה.

Just in the way that I'm inspired

כמו שאני מקבלת השראה

by books

מספרים

and magazines of all kinds,

ומגזינים מכל מיני סוגים,

conversations I have, movies,

שיחות שאני עורכת, סרטים,

so I also think,

כך אני מאמינה,

when I put visual work out there into the mass media,

כשאני מניחה עבודות ויזואליות בנוף תקשורת ההמונים,

work that is interesting, unusual,

עבודות מעניינות, יוצרות דופן,

intriguing,

מסקרנות ומעוררות עניין,

work that maybe opens up that sense

עבודות שעשויות לפתוח את חוש

of inquiry in the mind,

החקירה במוחנו,

that I'm seeding the imagination of the populace.

שאני זורעת את דמיונם של ההמונים.

And you just never know who

ולעולם אינכם יודעים

is going to take something from that

מי עשוי לקחת משהו מזה

and turn it into something else,

ולהפוך אותו למשהו אחר.

because inspiration

כי השראה

is cross-pollinating.

היא האבקה הדדית.

So a piece of mine

אז יצירה שלי

may inspire a playwright

עשויה לעורר השראה אצל מחזאי

or a novelist or a scientist,

או סופר או מדען,

and that in turn may be the seed

וזה יהפוך לזרע

that inspires a doctor

שיעורר השראה אצל רופא

or a philanthropist

או נדבן

or a babysitter.

או בייבי-סיטר.

And this isn't something that you can quantify

זה לא משהו שניתן לכימות

or track or measure,

או מעקב או מדידה.

and we tend to undervalue things in society

כחברה, אנו נוטים לזלזל בדברים

that we can't measure.

שלא ניתנים למדידה.

But I really believe

אך אני באמת מאמינה

that a fully operating, rich society

שחברה עשירה, שמתפקדת היטב

needs these seeds coming from all directions

זקוקה לזרעים שמגיעים מכל הכיוונים

and all disciplines

ומכל התחומים

in order to keep the gears of inspiration

על מנת לשמר את מנועי ההשראה

and imagination

והדמיון

flowing and cycling and growing.

בזרימה, מחזור וצמיחה.

So that's why I do what I do,

לכן אני עושה את מה שאני עושה,

and why I spend so much time and effort on it,

וזו הסיבה בגללה אני משקיעה כל כך הרבה זמן ומאמץ בזה,

and why I work in the commercial, public sphere,

והסיבה בגללה אני עובדת במרחב המסחרי, הציבורי,

as opposed to the isolated, private sphere

בניגוד למרחב המבודד, הפרטי

of fine art:

של האמנויות היפות.

because I want as many people as possible

כי אני רוצה שכמה שיותר אנשים

to see my work, notice it, be drawn into it,

יוכלו לראות את העבודות שלי, יימשכו אליהן,

and be able to take something from it.

ויוכלו לקחת משהו מהן.

And I actually really feel that it's worthwhile

אני בעצמם מרגישה ששווה לי

to spend my valuable

להשקיע את זמני היקר

and limited time on this Earth

והמוגבל בכדור הארץ

in this way.

בצורה כזו.

And I thank you for allowing me to show it to you.

אני מודה לכם שאפשרתם לי להראות לכם את זה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)